23 יוני 2016

1. בחודש 2/2016 הגישה התובעת את התביעה שבכותרת כנגד החלטת פקיד התביעות (מיום 25.10.2015) לדחות את תביעתה לתשלום קצבת שאירים החל מחודש 2/2015.

2. במסגרת כתב ההגנה הודיע הנתבע, בין היתר, כי מחמת טעות נדחתה תביעת התובעת לקצבת שאירים וכי היא תשולם לפי אשרות השהייה שבידי התובעת. בשלב זה מחודש 3/2015 ועד לתום חודש 8/2016.

3. אשר לחודש 2/15 הודיע הנתבע, בתום הישיבה המקדמית, כי התובעת אינה זכאית לגמלה בחודש זה לנוכח העובדה שבחודש זה שולמה לבעלה המנוח קצבת נכות. או אז הודיעה התובעת כי היא אינה עומדת עוד על תביעתה לתשלום קצבת שאירים בחודש זה. משכך חלקה זה של התביעה נמחק בזאת.

4. אשר להוצאות המשפט – התובעת עותרת לתשלום הוצאות משפט לנוכח העובדה שרק בעקבות הגשתה התביעה לבית הדין מומשו זכויותיה. המוסד מצדו הסכים כי התביעה אושרה בעקבות הפנייה לבית הדין ועל כן הותיר את שאלת הוצאות המשפט לשיקול דעת בית הדין.

הלכה פסוקה היא כי מקום בו מתברר שהייתה זו התביעה המשפטית שהובילה לכך שבפועל עתירתה של תובעת התקבלה, זכאית היא להוצאות משפט וגם אם לא נדרשה הכרעה לגופו של עניין. אשר לשיעור ההוצאות, הכלל הוא כי הבסיס לחיוב הוא כפל התעריף הנוהג בסיוע המשפטי (ראו לדוגמא: ע"ע (ארצי) 200/10 מיעארי – המוסד לביטוח לאומי (19.10.2010)).

בהתאם הריני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת באת כוח התובע בסכום כולל של 3,500 ₪. לא ישולמו הוצאות המשפט ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לנתבע, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

5. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, (23 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.