לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובעים, עת יצא רכבם מכיכר כדין, לפתע רכב הנתבעים יצא ממקום חנייתו ופגע בהם. התובעת טענה בעדותה כי רכב הנתבעים עמד כאשר שני גלגלים על המדרכה ושניים על הכביש, ולאחר שחלפה על פניו שמעה מכה, והבחינה, לנוכח מיקום רכב הנתבעים שהיה אחורי יותר ועל הנתיב ממש, שרכב הנתבעים נסע לאחור ופגע בה בדופן ימין.

לטענת הנתבעים, עת עמד רכבם בצד הכביש, הגיע רכב התובעת אשר ניסה לעבור במקום למרות שהכביש היה צר, ופגע ברכב הנתבעים. בעדותה טענה הנתבעת כי הגיעה עם נכדתה לאסוף את נכדה מגן הילדים והמתינה ברכב עד שהנכדה תאסוף אותו מהגן. לפתע שמעה רכב פוגע בה.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת גם לגבי המיקום המדויק של התאונה. בעוד שהתובעת העידה כי התאונה התרחשה בסמוך למפרץ בכביש במקום מרוחק יותר מהיציאה מהכיכר, העידה הנתבעת כי התאונה התרחשה לפני מפרץ החניה במקום סמוך ליציאה מהכיכר.

לאחר ששמעתי את העדות ואת טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש לבית המשפט, לא מצאתי להעדיף איזו מהגרסאות על פני רעותה ובנסיבות אלה דין התביעה להידחות.

השאלה המרכזית בתיק הינה האם הוכח שהנתבעת החלה בנסיעה לאחור כאשר התובעת חלפה על פניה, או שמא הנתבעת עמדה במקומה והתובעת היא זו שפגעה בה. לעניין זה, בעוד שהנתבעת העידה באופן ברור וחד כי עמדה במקומה, התובעת העידה שלא הבחינה בנסיעת רכב הנתבעת לאחור, אלא הסיקה זאת ממיקום הרכב לאחר ששמעה את הפגיעה. בטופס ההודעה של התובעת הועלו כמה אפשרויות ביחס לפעולת רכב הנתבעים ונכתב "עדיין לא ברור". מתמונה שצילמה הנתבעת לאחר האירוע, כאשר לדבריה (שלא הוכחשו) מדובר במיקום הרכב מיד לאחר התאונה, עולה לכאורה כי רק הפינה השמאלית אחורית ואולי גם הגלגל האחורי שמאלי מצויים על הכביש. תמונה זו אינה מתיישבת היטב עם התיאור שמסרה התובעת שלפיה רכב הנתבעים היה תחילה עם שני גלגלים על הכביש, ובעת התאונה היה "על הנתיב ממש".

עיון בתמונות הנזק של רכב הנתבעת מעלה כי יש נזק שמתחיל בשפשוף בדלת הקדמית ימנית, ממשיך למעיכה בסמוך לידית הדלת הימנית קדמית, ולאחר מכן ממשיך בשפשוף בקו ישר בדלת האחורית שמאלית. אמנם אין נזק בחזית רכב הנתבעת, אולם מנגד, השינוי בנזק (שפשוף – מעיכה – שפשוף) אינו מעיד על נסיעה לאחור של רכב התובעת בסבירות גבוהה יותר מאפשרות של אי אמידת מרחק נכונה על ידי רכב הנתבעת והשתפשפות על גבי רכב התובעת (אולי אף תוך סטיה חזרה לשמאל לאחר תחילת הפגיעה).

עדה מטעם התובעות לא הובאה לעדות (נכדת התובעת שהיתה בסמוך לגיל בגירות בעת התאונה) אולם אין מחלוקת שהיא לא נכחה ברכב בשעת התאונה אלא הגיעה למקום רק לאחר מכן, וצילמה את התמונות שהוגשו. עדותה יכולה היתה להיות רלבנטית רק למיקום התאונה, אולם מהראיות שהוצגו לפניי קיימות מספר ראיות שתומכות בגרסת התובעת בהקשר זה: התובעת ציינה בטופס ההודעה וגם בכתב התביעה, כי היא התרחשה ביציאה מהכיכר. כך גם שרטטה בטופס ההודעה. דברים אלה מתיישבים טוב יותר עם גרסת התובעת באשר למיקום התאונה, כלומר שהיא לא התרחשה במפרץ המרוחק יותר. גם בעדות התובעת, בתחילת דבריה, היא ציינה שהיא לא זוכרת האם התאונה התרחשה לאחר המחסומים בצד ימין (שלאחריהם המפרץ) ורק לאחר מכן ציינה שהתאונה התרחשה במפרץ. בנסיבות אלה, גם הגרסאות לעניין מיקום התאונה שקולות (לאחר התחשבות באי הבאת העדה). בין כך ובין כך, איני סבור שיש לסוגיה זו משמעות רבה, שכן המחלוקת העיקרית הינה כאמור האם הוכיחה התובעת שהנתבעת נסעה לאחור.

סוף דבר: הגרסאות שקולות ולפיכך דין התביעה להידחות. היות שהעדות הן בעלות דין, וכן בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי מצאתי כי בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ח, 01 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.