2626 נובמבר 2017

1. לפנינו עתירתו של התובע, מר איתן פרנקפורטר, להתערב בהחלטת נציב שירות המדינה (להלן: "הנציב" ), לבטל את המכרז הפנימי 32074/14 למשרת מנהל תחום (גובה ראשי) בפקיד השומה נתניה בו זכה התובע.

המכרז בוטל בהחלטת הנציב, בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף שפורטו במכרז, כך על פי ההחלטה.

2. ראשיתו של ההליך בבקשה למתן צווים זמניים בהתייחס להחלטת הנציב.

3. לאחר שניסיון להביא את הצדדים לפתרון בהבנה לא צלח, צורפו להליך המתמודדים הנוספים במכרז.

4. במעמד הדיון מיום 29.5.16 הושגה בהמלצת ביה"ד הסכמה, ולפיה יאוחד ההליך הזמני עם ההליך העיקרי וכי עד להכרעה ומתן פסק הדין ימשיך התובע בתפקידו, לרבות כל הסמכויות שעמדו לו כפי שהיה נכון למועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים.

5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בהשלמה לתצהיר התומך בבקשה לסעדים זמניים.

המדינה הגישה את תצהירו של מר ארז צרנוביץ', מנהל אגף א' (אבטחת מידע, הדרכה ומעטפת לוגיסטית) ברשות המיסים, בהשלמה לתצהירים שהוגשו מטעמה בתשובה לבקשה למתן סעדים זמניים: תצהירו של מר עוזי בלשאי, מנהל אגף א', משאבי אנוש ברשות המיסים ותצהירו של מר אהרון אליסף חסדאי מנהל תחום (יישום והטעמת הפירמה) ורפרנט רשות המיסים בנציבות שירות המדינה.

6. באי כוח הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

טענות התובע

7. לטענת באי כוח התובע, תביעתו של התובע הוכחה ובתוך כך הוכח כי הנתבעת, המדינה, לקתה בשורה של אי סדרים דרמטיים בנוגע למכרז בו נבחר פה אחד.

אין מחלוקת כי התובע הוא עובד ותיק ומוערך, הזוכה לאמון מצד המדינה ומבצע את עבודתו נאמנה ובמסירות מזה כ- 32 שנים, כסגן גובה ראשי מאז 2007 וכגובה ראשי בפועל מאז דצמבר .2014

אין מחלוקת כי התובע מבצע את עבודתו כגובה ראשי בפועל ביד רמה והראה יכולות גבוהות במילוי תפקידו, כפי שנכתב במסגרת גיליון הערכה ומשוב וכי

הוא הביא את המחלקה להישגים, למרות הירידה בכוח אדם. כן נכתב לגביו בגיליון ההערכה כי הוא בעל יכולת מוכחת, וראוי בהחלטת לתפקיד של גובה ראשי.

אין מחלוקת כי התובע נבחר במכרז לתפקיד גובה ראשי - נתניה פה אחד על ידי ועדת בוחנים מיום 15.4.16, שמצאה אותו מתאים לתפקיד של גובה ראשי כלשונה הברורה והחד משמעית של ועדת הבוחנים.

עוד הוכח גם כי המועמדים האחרים לא נפגעו וארגון העובדים היציג הצדיק את זכיית התובע.

בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 20.3.16 צורפו המועמדים הנוספים במכרז להליך. למעט מר יצחק בוטובול, אף אחד מיתר המועמדים לא הגיע לדיונים ולא הביע את עמדתו בהליך. בנוסף, מר יצחק בוטובול הודיע כי הוא מברך את התובע על זכייתו והוא יכבד כל החלטה של בית הדין הנכבד ולא יערער עליה.

עמדת הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי המדינה היא כי "טענות המבקש בבקשתו מצודקות וכי ראוי להעניק לו את הסעדים המבוקשים בכותרת הבקשה".

הוכח גם כי התובע ניגש למכרז כדין ומועמדותו אושרה כדין על ידי המדינה.

כמו כן, לתובע היו את כל הסיבות שבעולם להאמין כי הוא הוסמך כמפקח.

התובע סיים את קורס מפקחי מס הכנסה במלואו בשלהי שנות ה 80 וכל ניסיונות המדינה להציג את הנושא אחרת, עלו בתוהו. כך עלה בבירור מאישור המדינה מיום 1.10.90 ולפיו התובע סיים את "קורס מפקחי מס הכנסה מחזור נ"ה", שהתקיים מיום 16.3.86ועד 30.8.86, זהו האישור המקורי, וכן כעולה מאישור המדינה במסגרת "דו"ח השתלמויות לעובד פרנקפורטר איתן".

אין מחלוקת כי בשנת 2002 זכה התובע במכרז לתפקיד של גובה ראשי

כ "כשיר שני" ועניין העדר ההסמכה כביכול כלל לא עלה ולא היה רלבנטי.

הוכח גם כי התובע בכל מקום ציין כי הוא סיים קורס מפקחים. בנוסף, ברבות השנים מאז סיום קורס מפקחים התובע ניגש למספר מכרזים אשר הדרישה בהם הייתה "בוגר קורס מפקחים" ובכל אותם מכרזים מועמדתו נתקבלה.

בשנת 2007 ערב בחירתו, לתפקיד סגן גובה ראשי במכרז , עלה לראשונה הנושא של "ההסמכה" , אולם הוא ירד מן הפרק וחלף מן העולם לאחר ערעור שהוגש על ידי התובע והתקבל.

עוד הוכח כי נספח ו' לכתב ההגנה, המסמך עליו סומכת ידיה המדינה ל"הוכחת" טענתה כי התובע לא הוסמך כמפקח ונספח ח' לכתב ההגנה, כלל לא הובאו לעיון התובע והוא ראה אותם לראשונה רק במסגרת הליך זה בביה"ד.

נספח ו' לכתב ההגנה נוצר באופן תמוה בשנת 2006 אם בכלל, יותר מחצי יובל שנים לאחר תום הקורס ולאחר עריכת האישור המקורי, ב- 1.10.90.

מנגד, מר בלשאי אישר בעדותו כי טרם קבלת ההחלטה לבטל את תוצאות המכרז לא הוצג האישור המקורי בפני הגורמים המקצועיים בנש"מ, ומשום מה הוצגו בפניהם רק מסמכים חלקיים. בנוסף, ובניגוד לאמור בסעיף 10 לכתב ההגנה, מר בלשאי אישר בעדותו כי נספח ו' כלל לא רלבנטי להחלטת המדינה לבטל את זכייתו של התובע במכרז.

הוכח גם כי לאחר הגשת הערעור בשנת 2007 (לתפקיד סגן גובה ראשי) הודע לתובע על ידי המדינה על קבלת התפקיד ובשום אופן לא הודע לו על תנאי או סייג מסוים בכל הנוגע לתפקידים אחרים.

עוד הוכח ולא נסתר כי מכתב המדינה מיום 8.6. 06 נספח 7 לתצהיר גילוי מסמכים מטעם המדינה מעולם לא הובא לידיעת התובע אלא לראשונה במסגרת הליך זה. בתשובה לשאלה " אני אומר לך כי המכתב הזה מעולם לא הובא לידיעתו של התובע" , השיב מר בלשאי: לא יודע".

הוכח כי פקיד השומה הראשי – נתניה , רו"ח אילן עדני, הודיע לתובע ביום 15.4. 16 על זכייתו במכרז.

אין מחלוקת כי המדינה אישרה את מועמדותו של התובע למכרז ביום 5.2.15 ובעניין זה נסמך התובע, לאחר שערך בדיקה נוספת בקלסר האישי שלו, גם על מכתבה של גב' שולה דחליקה מיום 1.1.15 המבקשת מהתובע להשלים המצאת מסמכים לצורך התמודדות במכרז.

לטענת התובע, המדינה התנהלה ברשלנות, בחוסר תום לב ובשיהוי ואין כל הצדקה שתוצאות התנהלות זו יוטלו על כתפיו– הזוכה במכרז.

עוד נטען לשיהוי, המדינה לא טרחה להודיע לתובע על דרישתה מיום 19.4.15 לביטול זכייתו במכרז אלא רק ביום 17.9.15 בחלוף 5 חודשים לאחר אישור זכייתו ו- 7 חודשים לאחר אישור מועמדותו. המצהירים לא ידעו להסביר בעדותם ולא נימקו מדוע המדינה לא מצאה לנכון לעדכן את התובע. נציב שירות המדינה התייחס בעצמו לשיהוי כבד זה, עת כתב בהחלטתו הראשונה מיום 10.11.15 "גם כך לוחות הזמנים כאן תמוהים בעיני".

אם לא די בשיהוי, התובע אף לא ידע על חילופי התכתובת מאחורי גבו בעניינו בין רשות המסים לבין נש"מ, וזאת מאז מועד זכייתו במכרז מיום 15.4.15 ועד מכתב המדינה אליו מיום 17.9.15.

עוד , הנציב הוטעה עת לא הוצגו בפניו המסמכים הרלבנטיים בזמן שהוציא תחת ידו את החלטותיו מיום 16.8.15 ומיום 10.11.15. הנציב עצמו ציין על גבי ההחלטה המאוחרת יותר כי טרםראה את כל המסמכים ("אבקש לקבל ללשכתי את כל תיק השגה זו, ללא שיהוי ...") והיעדרם של חלק מהמסמכים כשלקח את ההחלטה השנייה (זמן קצר ביותר לאחר שהודיע שלא ראה את כל החומר), והדבר עלה מעדותו של מר חסדאי.

עוד הוכח כי כל המסמכים היו בידיה של היועצת המשפטית, עוזרת ראשית (יעוץ משפטי) בלשכה המשפטית של נש"מ, בעת שכתבה את מכתבה מיום 10.11.15 ובלשונו של מר חסדאי: "אני לא יודע להצביע ספציפית מה בדיוק היה מולה שהיא כתבה את חוות דעתה". זאת, בזמן שהחלטתו של הנציב מאותו היום נסמכת כל כולה על חוות דעתה של היועצת המשפטית, ללא הוספת כל נימוק נוסף ובלשון הנציב: "אני מאמץ את חוות דעתה המנומקת של עו"ד שיר ביגמן אזולאי ...".

המדינה התרשלה בתפקידה לבחינת הנתונים של התובע ערב הגשת מועמדותו למכרז. המדינה לא ידעה להצביע על מי מקרב עובדיה בדקו את הנתונים, גם לא בקירוב - וכאשר רפרנט המדינה נשאל מי בודק את המסמכים טרם המכרז השיב בתשובה מתחמקת. המדינה אף אישרה כי אותם עובדים שבודקים את תנאי הסף עוברים הכשרה" תוך כדי עבודה".

המדינה אף מודה כי היא טעתה בניהול המכרז "טעות אנוש" כלשונה, ואולם, בורחת מאחריות ולא מפנה אצבע כלפי זהות הטועה.

עוד נטען לחוסר תום לבה של המדינה שמגלה טפח ומסתירה טפחיים כאשר ניסתה ערב הדיון לבטל חלק מהרשאות של התובע כגובה ראשי וחזרה בה רק לאחר פניית התובע לבית הדין , וכן אף לא גילתה מסמכים מהותיים לתיק.

המדינה סומכת טענותיה על מכתב ""הדחה" כביכול מהקורס נושא תאריך שנת 1986 , מכתב שאינו קיים בפועל ובוטל עוד אז בעקבות פניה מצד התובע. ניסיונה הפסול של המדינה ליצר מראית עין של "הדחה" מהקורס לא צלח.

המדינה סומכת טענותיה של מסמך נושא כותרת "תיאור העיסוק" אליו התייחסה בתצהיר גילוי ועיון במסמכים שנחתם על ידי מר בלשאי כאל תיאור עיסוק של גובה ראשי משנת 2006שלא אושר כלל. כשנשאל מר בלשאי על מסמך זה, סרב בתחילה להודות כי המדובר במסמך שמעולם לא אושר, ואישר עובדה פשוטה זו רק לאחר שעומת עם הכותרת המתנוססת בראש המסמך " לא אושר ע"י נש"מ".

המדינה מנסה להטיל בדיעבד, יש מאין, הכבדה על תנאי המכרז.

במקרה בו התגלו פגמים כה קשים בהתנהלות המדינה, לצד היעדר טענה כלשהי לפגיעה במועמד אחר רלבנטי, לצד שיהוי כה כבד, אין כל הצדקה כי אי סדרים כבדים אלה יבואו על חשבון עובד נאמן ומסור.

המדינה הפרה את חובתה לערוך את המכרז בצורה ראויה, ובכלל זה לנסח את תנאיו בצורה עניינית, ברורה, מידתית וסבירה.

ההחלטה כי התובע לא עמד בתנאי הסף מתקבלת זמן רב לאחר סיום הליכי המכרז ולאחר הזכייה ועוד בנסיבות בהן ברור כי הפקידים הבכירים הרלבנטיים קיבלו החלטה ללא שעמדו בפניהם כלל המסמכים הרלבנטיים. כל אלו מלמדים על התנהלות שאינה מידתית ואינה עניינית ועל פגיעה בזכות העובד לקידום בעבודה ,ופגיעה בזכות לחופש העיסוק.

מבלי לגרוע מכל הכשלים כאמור מעשה ידי המדינה, התובע טוען כי יש לראות בניסיון כהסמכה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה הרלבנטית. ניסיונו הרב של התובע כמוהו כהסמכה. התובע ממלא בהצלחה את תפקיד סגן הגובה הראשי. משנת 2007 מאז פטירתו בטרם עת של הגובה הראשי הקודם, התובע ממלא את תפקיד הגובה הראשי כפועל ובהצלחה, לשביעות רצון המדינה עצמה.

התנהלות המדינה בניסיונה לבטל את תוצאות המכרז נוגדת את דיני המכרזים והכללים לאורם ועולה כדי התנהלות אסורה ,משיקולים זרים.

ההלכה היא כי ביטול מכרז הינו צעד חריג שהרשות המנהלית תנקוט בו במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בלבד. על הרשות הציבורית להימנע מביטול מכרז ככל הניתן ועליה להציג טעמים כבדי משקל להצדקת ביטול המכרז , במיוחד בבואה להוציא מכרז חדש לאחר מכן.

" בית המשפט יעדיף ככלל קיום הליך המכרז ויימנע מביטולו ... סעד של ביטול מכרז במסגרת הביקורת השיפוטית יינתן במקרים הקיצוניים, באין דרך חוקית אחרת לריפוי הפגם שנפל במכרז".

גם אם נפל פגם בהליכי המכרז, השיקולים לעניין ביטולו צריכים לעולם להילקח אל מול הפגיעה הקשה בזכויות. מדיניות משפטית ראויה שואפת לקיום המכרז גם אס נפל בו פגם ולמרות הפגם שנפל בו תוך בחירה במי מהמועמדים שהשתתפו במכרז.

בגדר מדיניות זו, משבוטל מכרז ובסמוך לביטולו מתפרסם מכרז חדש, זהה לקודמו או דומה לו, פוחת משקלם של הפגמים שנפלו במכרז שבוטל, ויגבר המשקל שיש לתן לאינטרס קיום המכרז שבוטל.

טענות המדינה

8. לטענת המדינה, התשתית העובדתית באשר להליך המכרז מושא התביעה

מפורטת בתצהירו של מר עוזי בלשאי, מנהל אגף א', משאבי אנוש ברשות

המסים, ומר אהרון אליסף חסדאי, מנהל תחום (יישום והטמעת הרפורמה)

ורפרנט רשות המסים בנציבות שירות המדינה, המפרטים את פרסום המכרז,

החלטת ועדת הבוחנים, גילוי הטעות לאחר זכייתו של התובע במכרז נוכח אי

עמידתו בתנאי הסף למכרז, ההליך שהתנהל בפני הנציבות, ובכלל זה קיום

שימוע, החלטת נציב שירות המדינה, פניותיו הרבות של התובע והתשובות

שניתנו לו (ר' סע' 30-14 לתצהיר מר בלשאי וסע' 7-3 ו- 23-12 לתצהיר מר חסדאי

ונספחים ט'-י"ט).

התביעה הוגשה בשיהוי. התובע לא העלה טענותיו בזמן אמת כנגד תנאי הסף ובנוסף השתהה עם בקשתו בטרם פנה לבית הדין .

התכתבויות עם הרשות לאחר קבלת ההחלטה אינן מרפאות את השיהוי בהגשת התביעה, וממילא מדובר בפניות בודדות כאשר לפני כן נמנע מלפנות בעניין זה. התובע לא סיפק הסבר כלשהו לשיהוי זה ודין התביעה להידחות נוכח השיהוי הרב שבהגשתה.

תנאי הסף שנקבעו במכרז הינם סבירים, מידתיים וענייניים.

למעסיק נתונה הפררוגטיבה לקבוע את תנאי הסף במכרז, בהתאם לשיקול

דעתו הניהולי. בית הדין לא יחליף שיקול דעתו של המעסיק, כל עוד אין

בהחלטה פגם היורד לשורשו של עניין וכל עוד סבירה ומידתית.

בענייננו, דרישת ההסמכה כמפקח ודרישת הניסיון בעבודה כמפקח הינם תנאים סבירים מידתיים וענייניים ביחס לתפקיד של גובה ראשי ולא ברור על מה נסמכת טענת התובע, כי מדובר בתנאים טכניים. ההיפך הוא הנכון.

מר בלשאי ומר חסדאי הבהירו בתצהירם (סע' 31 – 34 וסע' 11-8) מבלי שנסתרו בעדותם כי במסגרת תפקידיו נדרש הגובה הראשי להכיר היטב את פקודת מס הכנסה, לדעת להתנהל בקביעת סוגי השומות השונים, להפגין ידע בקריאת דוחות כספיים ולדעת לפרש החלטות של בית משפט בשומות. הערך המוסף שקיים לידע הרב ולניסיון של מפקח מס הינו חיוני. משכך, בשנת 2006 התווספה למכרזים למשרות אלה הדרישה בדבר היותו של המועמד בוגר קורס מפקחים ודרישת הניסיון בעבודה בתפקיד מפקח מוסמך.

בחודש יולי 2014, לאחר בחינה משותפת של הגורמים הרלבנטיים הן ברשות המיסים, והן בנציבות שירות המדינה, אישרה הנציבות את עדכון המשרה ואישרה להוסיף, כי תקופת הניסיון המינימאלית היא בת שנתיים לאחר הסמכתו של המועמד.

תקופת זמן זו נקבעה בהסתמך על ההכרה לפיה, על מנת שעובד אשר סיים קורס מפקחים, יצבור את הידע הנדרש בעבודת השומה, יבין את מערכת המס ואופן קבלת ההחלטות בה, עליו לעבוד כמפקח מוסמך במשך תקופה של שנתיים.

דין הטענה ביחס ל"ניסוח תנאי המכרז" להידחות. תנאי הסף הינם חד משמעיים וברורים, על פי אומד דעתם של עורכי המכרז באופן שאינו נתון לפרשנות, ואין מקום לפרשנות אחרת. בפס' שכותרתה 'קורסים', נכתבה מפורשות הדרישה ל"הסמכה כמפקח ...". בדרישת הניסיון נרשם בבירור, כי

"נדרש ניסיון של שנתיים לפחות בעבודה כמפקח מוסמך ...". ככל שסבר התובע שהניסוח אינו בהיר, היה עליו להלין על כך במועד.

עסקינן בתנאי סף סבירים ומידתיים שנקבעו על ידי הגורמים המוסמכים. לא ברור על מה מבסס התובע טענותיו לפיהן התגלתה "אי בהירות" בתנאי המכרז.

דין הטענה כי יש לראות "בניסיון כהסמכה" להידחות. יש בכך כדי להפלות בינו לבין מועמדים שעמדו בתנאי הסף ומועמדים שנמנעו מהגשת מועמדות עקב אי עמידה כתנאים, ובכל מקרה אינה מתיישבת עם דרישות הסף של התפקיד. הטענה גם נוגדת את פרק 11.13 לתקשי"ר אשר מפריד בין ניסיון

לבין השכלה (הסמכה מהווה חלק מדרישות ההשכלה).

בענייננו, אין המדובר בדרישה חוקית חדשה להסמכה, אלא בדרישה שקיימת מזה עשרות שנים, אלא שהתובע לא עמד בבחינות הנדרשות אליהן ניגש, על אף הזדמנויות שניתנו לו.

התובע טוען בתצהירו באופן כללי כי סיים קורס מפקחי מס הכנסה (סע' 9 לתצהירו). התובע לא טוען כי הוסמך כמפקח מס הכנסה, אלא לכל היותר סיים את הקורס.

אין חולק כי התובע אכן סיים את הקורס. משמעות סיום הקורס הינה שהתובע נכח במכסת השעות של הקורס והדבר מוכר לצרכי קבלת גמול השתלמות.

הדבר אף עולה מנספח ג' שצירף התובע לתצהירו אשר כותרתו "דו"ח השתלמויות לעובד". עם זאת התובע לא עמד בדרישות הקורס ולא הוסמך כמפקח מס הכנסה. כפועל יוצא לתובע גם אין ניסיון של שנתיים בעבודת המפקחות. מתצהירו של מר בלשאי (סע' 3-9 ונספחים א'-ז') עולה מפורשות ובבירור כי התובע לא הוסמך מאחר שנכשל בבחינה בקורס חרף ההזדמנויות שניתנו לו והתובע ידע או היה צריך לדעת על כך.

תחילה הודח התובע מקורס מפקחים נוכח חוות דעת המרצים וציוניו. בהמשך לפנייתו להיבחן שוב במבחן הסמכת מפקחים (נכתב לתובע כי מתקבלת בקשתו להשתתף בפרק המיסים באחד המחזורים הבאים בקורס מפקחים וכי תוצאות הישגיו יקבעו את עתידו כמפקח בעתיד. התובע אישר בעדותו את קבלת המסמכים. התובע השתתף בחלק המסים בקורס מפקחים ונכשל שנית בבחינה.

במסגרת זכ"ד מישיבת הנהלה שהתכנסה ביום 19.2.87 נאמר, כי רק לאחר שיעמוד התובע בבחינה בהצלחה, יתחיל בהתמחות. ברוח האמור, ניתנה לו הזדמנות אחרונה להצטרף לקורס מפקחים (מחזור נ"ט) ולהיבחן בבחינה הסופית. התובע נכשל גם בקורס זה. במכתב מיום 9.10.87 נכתב לתובע: "הואיל ולא הגעת לציון 60, כפי שנדרש ממך בקורס מפקחים מחזור

נ"ה בו השתתפת לראשונה, לא תוכל לצערנו להמשיך במסלול של מפקח מס הכנסה" .

התובע אישר בעדותו את ההתכתבות סביב נושא הציונים.

במענה למכתב התובע מיום 13.11.87 (אותו לא גילה התובע בהליך הנוכחי בטענה שאינו זוכר אותו) נשלח לתובע ביום 21.12.87 מכתב נוסף בו הובהרו ההזדמנויות שניתנו לו. לתובע נמסר ש"עם כל הרצון הטוב לא נוכל לשנות החלטתנו כפי שצויינה במכתבנו מיום 9.10.87". התובע אישר בעדותו את קבלת המכתב.

במהלך שנת 2006 הגיש התובע מועמדות למשרת סגן גובה ראשי. ביום 8.6.06 מסר מר יהודה, בתוארו דאז כמנהל אגף א' משאבי אנוש, לתובע שמועמדותו נדחית מאחר שלא ענה על דרישות הסף – "בוגר קורס מפקחים" . התובע אישר בעדותו את קבלת המכתב. התובע פנה למר יהודה בשנית בבקשה לביטול החלטתו, אפילו לפנים משורת הדין. התובע ממחזר טענותיו שכבר נדונו לגופן ונדחו, במסגרת ההתכתבות בנושא הציונים, כמפורט לעיל. טענת התובע בפנייתו זו כי "מעולם לא הודח מקורס מפקחים", בדומה לטענתו בסיכומיו, עומדת בסתירה למסמכים לעיל אותם אישר שקיבל לרבות מכתבו מיום 24.8.06 במסגרתו הודה כי הודח מקורס מפקחים מחזור נ"ה, ועל כן ביקש הזדמנות נוספת.

למכתב של מר יהודה מיום 8.6.06, צורפו נספחים. התובע הכחיש בעדותו שקיבל את נספח א' למכתב (תוצאות הבחינות מיום 27.7.87 ו- 9.10.87), אך לאחר שעומת עם תשובתו כי מדובר במסמכים שאושרו על ידו, שינה גרסתו ואישר קבלתם.

התובע גם הכחיש תחילה שקיבל את נספח ב' למכתב (מזכרו של מר עמי פרומוביץ מיום 8.6.06), אך בהמשך, שינה מעט גרסתו וטען, כי הדברים אירעו לפני 20 שנים ושהוא מסתמך על הזיכרון ולבסוף ציין שהוא "לא זוכר" אם קיבל את המזכר. בסיכומיו, לא התייחס התובע לשינוי בגרסתו.

לא סביר שהתובע פנה למנהל אגף א' משאבי אנוש בבקשה מהותית וחשובה לו לביטול החלטתו ולא ביקש לראות מסמכים, אשר צורפו להחלטה שניתנה בדבר דחיית מועמדותו. גם לא ברורה טענתו בעדות כי אם היה מקבל מסמך כזה היה "זועק", שהרי במסמך נכתבו דברים שכבר היו ידועים לו ממכתבים קודמים ואשר התובע אישר קבלתם. לכל הפחות היה מצופה ממנו בזמן אמת לעיין או לבקש לעיין במסמך.

באשר לאישור מרכז ההדרכה ברשות המסים מיום 2.7.06, לפיו התובע השתתף בקורס אך לא סיים את הקורס , חרף העובדה שהאישור תויק בתיק אישי של פקיד שומה נתניה, תיק אישי נציבות מס הכנסה ותיק הקורס, התובע הכחיש בעדותו שראה אישור זה. הגם שעולה ספק בטענת התובע לאי קבלת אישור זה, הרי שבכל מקרה לא יכול להיות חולק מהמכתבים שהועברו לתובע ופניותיו השונות כי היה ידוע לו כי לא עמד בדרישות לסיום קורס מפקחים בהצלחה ולא הוסמך כמפקח מס הכנסה.

על אף שהתובע לא הוסמך כמפקח מס הכנסה, נערכה פניה, לפנים משורת הדין, לגורמים המקצועיים ברשות על מנת שישקלו את מועמדותו של התובע למשרת סגן גובה ראשי. ביום 15.3.07 ניתן אישור מנהל אגף בכיר מח' מקצועית למועמדותו של התובע למשרה מאחר ו"הידע המיסוי מקצועי פחות נדרש". עם זאת, נקבע מפורשות, כי "אם בעתיד ירצה להתמודד על משרה מקצועית יותר יש לבחון סוגיה זו שוב" .

נוכח אישור מועמדותו של התובע לפנים משורת הדין, וחרף אי הסמכתו כמפקח מס הכנסה, התמנה התובע, ביום 1.4.07 לתפקיד סגן גובה ראשי במשרד פקיד שומה נתניה, לאחר שאושר להכיר לצורך תפקיד זה בלבד בשהייתו בקורס מפקחי מס הכנסה. החל ממועד זה ועד היום, מכהן התובע בתפקיד זה.

אין לראות באישור המועמדות הנ"ל משנת 2007 לתפקיד סגן גובה ראשי, משום אישור הסמכה כמפקח. הגם שעולה ספק בטענת התובע לאי קבלתו, הרי שבכל מקרה, האישור ניתן לפנים משורת הדין, וכאמור התובע ידע או שיכול היה לדעת שלא סיים את הקורס בהצלחה ולא הוסמך כמפקח, ולכן אינו עומד בתנאי הסף.

התובע מבסס תביעתו על אישור משנת 1990 המהווה אישור על סיום הקורס לטענתו, האישור נושא תאריך משנת 1990 מאחר שהשלים בחינה נוספת שלא הושלמה במועד עקב שהות במילואים. לא ברור על מה טענה זו נסמכת. התובע לא הוכיח, כי השלים בחינה נוספת. לא בכדי, התובע לא מציין וממילא לא תומך באסמכתאות. מתי השלים את הבחינה. המסמכים לעיל מעידים בבירור, כי לתובע ניתנו הזדמנויות בשנים 1987-1986, להשלים את הבחינה, אך הוא לא עמד בהן, כפי שנאמר לו במפורש. גם הפער של 4 שנים בין השנה בה התקיים קורס מפקחים (1986) לבין השנה בה קיבל האישור הנ"ל (1990) אינו תומך בטענתו.

לגופו של האישור – התובע אכן סיים את הקורס כאמור, אך מדובר באישור על סיום קורס נ"ה בלבד שמשמעותו שהתובע נכח במכסת השעות של הקורס והדבר מוכר לצרכי גמול השתלמות. התובע גם קיבל מענה עוד בשנת 2006 כי האישור אינו קביל מהסיבות המפורטות במכתב. אם נלך לפי גישת התובע כי הוסמך כמפקח לאחר קורס נ"ה, מדוע המשיך להיבחן לקורס נ"ח ונ"ט ?

התובע גם מתבסס על "דוח השתלמויות לעובד" כשמו כן הוא. טבלה זו מעידה שהקורס הוכר לצרכי קבלת גמול השתלמות בלבד (856 שעות), ואין היא מעידה על הסמכה כלשהי. במסמך זה יש כדי לתמוך באישור על סיום קורס משנת 1990, כי הוא נועד לצורך גמול השתלמות בלבד.

המסמכים שצירף הנתבע 4, מר בוטבול יצחק להליך מעידים בבירור ובאופן חד משמעי, כי מר בוטבול אכן הוסמך כמפקח מס הכנסה. מר בוטבול צירף תעודה שהשתתף בקורס מפקח מס, לפיה סיים בהצלחה את מטלות הקורס, סיים התמחות בהצלחה והוסמך כמפקח מס הכנסה. צורפה גם החלטת ועדת הבוחנים למפקחים מס הכנסה בתום תקופת ההתמחות ממנה עולה כי אושר מינויו כמפקח. צורף גם אישור המעיד, כי עמד בהצלחה בבחינות מיון והתאמה של נציבות שירות המדינה. אישורים אלה אינם דומים בשום צורה שהיא לנספחים שצורפו לתצהיר התובע.

מר בלשאי הסביר בתצהירו (סע' 36-35) מבלי שנסתר, אודות קורס מפקחי מס הכנסה להכשרה ספציפית לשמש כמפקחים והתנאים להסמכתם. התובע לא מילא אחר התנאים להסמכתו כמפקח מס הכנסה.

בתצהירו טוען התובע כי בין השנים 1986-1988 הועסק כ"מפקח מתמחה". לביסוס טענתו, צירף את קורות חייו שהוא עצמו כתב. לתובע ניתנה הזדמנות בעדותו להציג אישור המעיד כי שיש כמפקח מתמחה. התובע הודה כי אין בידו אישור. למרות שנטל ההוכחה מוטל עליו, הוכח שהתובע לא השלים תקופת התמחות כמפקח. במסגרת הליך גילוי המסמכים צירפה המדינה חוזים מיוחדים להעסקת התובע (1985-1988) המעידים כי תואר משרתו היה מבקר חוץ ניהול ספרים. אין בחוזים שום תמיכה לטענת התובע. לאחר שעומת בעדותו עם חוזים אלה, שינה גרסתו וטען כי יש להסתכל על עבודתו בפועל.

בנוסף, בקורות חייו, נכתב ביחס לתקופה בה שימש לטענתו "מפקח מתמחה", כי המאמן שלו היה רו"ח זאב קאופמן. מעבר לעובדה שאין שום תמיכה לטענה זו, הרי שהתובע בחר להגיש תצהיר מטעמו בלבד, תוך שהוא נמנע מלהביא עדותו של רו"ח קאופמן.

בעדותו ולאחר ניסיון התחמקות התבררה התמונה העובדתית, כי התובע לא זומן לוועדה להסמכת מפקחים ולא קיבל אישור פורמלי כמפקח. בניסיון דוחק לחפות על העובדה שלא עמד בפני ועדה, טען התובע בעדותו, כי למיטב זכרונו לא הייתה ועדה. המדובר בגרסה מאוחרת וכבושה, תוך שינוי חזית, אשר הועלתה לראשונה בעדותו, וממילא אינה נתמכת בכל ראיה ואין לתת בה אמון. התובע גם התחמק ולא השיב לשאלה האם קיבל אישור פורמלי כמפקח, אלא פעם נוספת הסתמך על הנספחים שצירף, למרות שאין בהם כדי לתמוך בטענתו.

שמו של התובע גם לא התפרסם ברשומות כעוזר פקיד שומה.

התובע נשאל בעדותו האם זכור לו ששמו פורסם ברשומות בשנת 1986 או בתקופה מאוחרת יותר וכן התבקש לצרף אישור המעיד על כך. גם בנקודה זו, השיב התובע בצורה מתחמקת ומתפתלת. התובע טען באופן כללי שהשם שלו פורסם ברשומות, אך ציין במפורש, כי לא ידוע לו אם זה בהקשר של הסמכה של מפקח מס הכנסה.

התובע הוסיף "אם אתה רוצה שאני אכנס לאינטרנט אני אראה לך". לתובע ניתנה הזדמנות הן בחקירה הנגדית והן לאחר מכן, תוך שבוע יום הדיון, להציג אישור בכתב המעיד כי שמו פורסם ברשומות.

התובע לא יכול להיבנות מאישור מועמדותו למכרז אשר נעשה בשל טעות אנוש ודאי שעה שניגש למכרז כאשר ידע או צריך היה לדעת, כי אינו עומד בתנאיו. גם אם נעשתה טעות, אין בכך כדי להעניק לתובע זכות משפטית להנצחת הטעות תוך הכשרת זכייתו בניגוד לתנאי המכרז ועקרון השוויון.

טענת התובע ל"הסתמכות" להידחות. התובע לא עמד בתנאי הסף של המכרז ואף היה מודע לכך, או צריך היה לדעת על כך, לפחות משנת 2006, עת התמודד במכרז לתפקיד סגן גובה ראשי. מעבר לדרוש יצוין כי בפועל אין פגיעה באינטרס הסתמכות לגיטימי של התובע. כמפורט בהמשך, עובר למועד זכייתו במכרז, שימש התובע בתפקיד סגן גובה ראשי, ולאחר מכן, עקב פטירתו של הגובה הראשי מילא מספר מטלות שבתחום אחריות הגובה הראשי ולאור ביטול המכרז שב למצב בו אמור להיות בתפקידו התקני כסגן גובה ראשי. ככל שישלים התובע את תנאי הסף הנדרשים יוכל להתמודד שוב על התפקיד המוכרז ככל שיתפנה.

הנציב הוא המוסמך לבטל החלטה של ועדת בוחנים, אם המועמד אינו עונה על דרישות המשרה (נסמן 11.491 לתקשי"ר). ר' גם כללי שרות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), התשכ"א – 1961.

לעניין היקף הביקורת על החלטת הנציב כרשות מנהלית, נקבע בפסיקה כי בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על פי דין, אינו מתערב בשיקול דעתה ואינו ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב בסבירות ובמסגרת הסמכויות על פי הדין ולא נפל בהפעלת שיקול הדעת פגם היורד לשורשו של דבר.

התובע העלה בסיכומיו עילת תביעה נזיקית חדשה, שאין לה זכר בתביעה.

טענות אלה אינן מצויות בסמכותו של בית הדין לעבודה כאמור בסעיף 24 (א) (1)

לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט -1969 ולפיכך דינן להידחות מטעם זה.

טענות התובע באשר להיותו עובד מוערך כמו גם טענתו, כי הוא מבצע את עבודתו כגובה ראשי בפועל, אינן רלוונטיות לענייננו, וממילא לא הוסבר מדוע יד בכך כדי לתרום למחלוקת. מובן כי אין בכך כדי להכשיר את הפגיעה בעיקרון השוויון ועמידתו בתנאי הסף שנקבע במכרז.

מעבר לדרוש, גם לא הוכח שהתובע מילא בפועל תפקיד של גובה ראשי. (תצהירו של מר ארז צרנוביץ, מנהל אגף א' (אבטחת מידע הדרכה ומעטפת לוגיסטית) ברשות אשר לא נסתר. בעקבות פטירתו של הגובה הראשי הקודם ניתנו לתובע ביום 6.10.14 הרשאות המצויות בתחום סמכותו של גובה ראשי, אך ביום 21.5.15 הוגבלו הרשאותיו להרשאות סגן גובה ראשי. כפי שגם עולה מעדותו של מר צרנוביץ, בטעות לא נחסמה ההרשאה במערך הניכויים אלא שאין בכך כדי להעיד שמונה בפועל לתפקיד. מכל מקום, לפי הפסיקה, מהות התפקיד נבחנת אל מול הגדרת התפקיד, כפי שתוכנן והוגדר מראש על ידי המעסיק ולא אל מול העיסוק בפועל.

אין בעובדה כי מועמדים נוספים שצורפו להליך ולא הביעו את עמדתם כדי להוביל למסקנה השגויה של התובע כי לא נפגעו. אין כל מקום לנתח את מחשבתו הסובייקטיבית של כל מועמד, ודאי בנסיבות בהן לא הובאה עמדתו, אלא יש להסתכל על הנתונים האובייקטיביים המעידים על פגיעה בעיקרון השוויון כמפורט בפסיקה.

התובע מתעלם גם מהפגיעה בעיקרון השוויון במועמדים פוטנציאליים אשר לא הגישו מועמדות למשרה עקב אי עמידה בתנאי הסף.

התובע גם מציג את הרושם המוטעה שמר בוטבול לא נפגע מזכייתו של התובע במכרז. אלא שעיון בפרוטוקול הדיון מיום 29.5.16 מעלה בבירור כי ההפך הוא הנכון. מר בוטבול הביע אכזבתו נוכח אי בחירתו במכרז על אף שעמד בכל הנתונים הנדרשים ובתנאי הסף, תוך שציין כי לכאורה קיימת פגיעה במועמדים עקב הטענות של "טוהר ההליך".

עמדת הסתדרות העובדים הכללית החדשה מייצגת את אינטרס העובד והיא בגדר דעה בלבד. עמדה זו הוצגה בשלב הראשוני של ההליך, שעה שהחליטה לוותר על שלב הראיות והמשך ההליך המשפטי. התובע גם התעלם מהודעת ההסתדרות מיום 24.3.16, לפיה אין מקום כי תתמוך באינטרס של עובד מסוים ככל שמעורבים עובדים אחרים להם אינטרס שונה. על כן אין לה לייחס כל משמעות לענייננו.

זכייתו של התובע בשנת 2002 ככשיר שני אינה רלוונטית. בתצהירי המדינה הובהר כאמור כי הדרישה של ההסמכה כמפקח, נכנסה בשנת 2006. התובע אישר בעדותו כי המכרזים אליהם ניגש בעבר לרבות המכרז הנ"ל היו לפני שנה זו. בעדותו טען כי למיטב ידיעתו דרישת ההסמכה לא אושר על ידי הנציבות.

מסקנת התובע כי לא הוצגו בפני הנציב המסמכים הרלוונטיים רק מאחר שהנציב ביקש לקב את תיק ההשגה שגויה. ככלל לכל בקשה המובאת לנציב מצורף תיק ההשגה, כפי שהיה במקרה זה.

בענייננו נדרש הנציב לשתי החלטות: מיום 16.8.15 בה הוחלט על נקיטת הליך שימוע בטרם קבלת החלטה סופית, ומיום 10.11.15 שם ניתנה החלטה לאחר שימוע. בפעם השנייה הנציב ביקש לקבל את תיק ההשגה, שכן בהמשך לשימוע הובאו בפניו רק מסמכי השימוע. מכל מקום מאחר שהנציב ביקש לקבל את כל תיק ההשגה, הרי ברור שבעת קבלת ההחלטה הסופית עמדו בפניו מלוא המסמכים.

גם טענת התובע כי בעת כתיבת חוות הדעת המשפטית לא עמדו כל המסמכים, לא הוכחה. התובע מפנה לעדותו של מר חסדאי, אך עדות זו תומכת בעובדה שבין מר חסדאי לבין היועמ"ש לא הייתה התנהלות מקצועית בעניין התיק באותו שלב ולכן לא ידע מה בדיוק עמד בפניה. מובן שאין בכך כדי להצביע שלא עמד מלוא החומר.

טענת התובע כי ניסיונות המדינה לבטל חלק מהרשאותיו נעשו בזדון חוטאת לאמת ואינה עולה בקנה אחד עם העדויות בתיק. בעדותו הבהיר מר צרנוביץ כי ההרשאה של התובע כסגן גובה ראשי לא שונתה. בתוך תיק ההרשאות של סגן גובה קיים חלק של ניכויים. בדיעבד התברר כי העובדת האחראית על ההרשאות שכחה לתקן לסגן גובה ביום שהיא התבקשה לשנות את כל הפרופיל לסגן. עוד הבהיר מר צרנוביץ בהגינותו כי ביקש לתקן את ההרשאה לאחר שנמצא שהרשאה 002 לא שייכת לסגן גובה. לאחר שהבין שלא היה יכול לעשות כן במהלך הליך משפטי החזיר המצב לקדמותו.

9. לסיכומי המדינה הוגשה גם תשובת התובע.

הכרעה

10. בהליך שלפנינו אנו נדרשים לשקול התערבות בשיקול דעתו של נציב שירות

המדינה, שהוא הגורם המוסמך להחליט בעניין בטלותו של מכרז.

במקרה זה קיבל הנציב שתי החלטות בעניינו של התובע, כאשר החלטתו הסופית

בדבר ביטול המכרז התקבלה לאחר שימוע.

לעניין היקף הביקורת על החלטת הנציב כרשות מנהלית, נקבע בפסיקה

כי בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו

לה על פי דין, אינו מתערב בשיקול דעתה ואינו ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו,

כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב בסבירות

ובמסגרת הסמכויות על פי הדין ולא נפל בהפעלת שיקול הדעת פגם היורד

לשורשו של דבר.

11. בתום שמיעת הראיות, והגם ששקלנו היטב את המסמכים שהובאו מטעם התובע

להוכחת טענתו כי הוא הוסמך כדין כמפקח, לא שוכנענו כי ניתן לקבוע ממצא

ודאי שכך.

התובע נסמך על האישור כי סיים את קורס מפקחי מס הכנסה במלואו בשלהי

שנות ה '80 , אישור מיום 1.10.90 ולפיו סיים את "קורס מפקחי מס

הכנסה מחזור נ"ה", שהתקיים מיום 16.3.86ועד 30.8.86.

לטענתו, זהו האישור המקורי, וכן עולה גם מ"דו"ח השתלמויות לעובד" על שמו

של התובע.

מנגד, עומדת לתובע לרועץ העובדה שלא הוכח באופן פוזיטיבי על ידו כי השלים

תקופת התמחות כמפקח, כי זומן לוועדה להסמכת מפקחים וקיבל אישור

פורמלי כמפקח. בהקשר זה, המסמכים שצירף הנתבע 4, מר בוטבול יצחק,

מעידים בבירור ובאופן חד משמעי, כי אכן הוסמך כמפקח מס הכנסה: תעודה

שהשתתף בקורס מפקח מס, לפיה סיים בהצלחה את מטלות הקורס, סיים

התמחות בהצלחה והוסמך כמפקח מס הכנסה. צורפה גם החלטת ועדת

הבוחנים למפקחים מס הכנסה בתום תקופת ההתמחות ממנה עולה כי אושר

מינויו כמפקח.

12. לא נותר בנו ספק כי תנאי הסף שנקבעו במכרז הינם סבירים, מידתיים וענייניים.

למדינה, ובוודאי לגורמים המקצועיים בנציבות שירות המדינה ורשות המיסים

נתון שיקול הדעת המקצועי ניהולי לקבוע את תנאי הסף במכרז ובית הדין לא

יחליף שיקול דעתם, כל עוד לא נפל בהחלטה פגם היורד לשורשו של עניין וכל

עוד הינה סבירה ומידתית.

בענייננו, דרישת ההסמכה כמפקח ודרישת הניסיון בעבודה כמפקח הינם תנאים סבירים מידתיים וענייניים ביחס לתפקיד של גובה ראשי ומכל מקום, לא לבית הדין הידע והסמכות לקבוע כי לא כך הדבר.

מהאמור בתצהיריהם של מר בלשאי ומר חסדאי עלה כי במסגרת תפקידיו נדרש הגובה הראשי להכיר היטב את פקודת מס הכנסה, לדעת להתנהל בקביעת סוגי השומות השונים, להפגין ידע בקריאת דוחות כספיים ולדעת לפרש החלטות של בית משפט בשומות ומשכך, בשנת 2006 התווספה למכרזים למשרות אלה הדרישה בדבר היותו של המועמד בוגר קורס מפקחים ודרישת הניסיון בעבודה בתפקיד מפקח מוסמך. עוד עלה כי בחודש יולי 2014, לאחר בחינה משותפת של הגורמים הרלבנטיים הן ברשות המיסים, והן בנציבות שירות המדינה, אישרה הנציבות את עדכון המשרה ואישרה להוסיף, כי תקופת הניסיון המינימאלית היא בת שנתיים לאחר הסמכתו של המועמד (כעולה מנספח 12 לתצהיר גילוי המסמכים של מר בלשאי).

13. עוד חשוב לזכור כי אף אם הנתבעים הנוספים בהליך, אשר השתתפו במכרז,

בחרו שלא לנקוט בעמדה אקטיבית כנגד זכייתו של התובע, הרי שעדיין תפקידו

של בית הדין לקיים ולעמוד על עקרונותיו של המכרז, ובראש ובראשונה עקרון

השוויון , ולרבות פגיעה במועמדים פוטנציאליים אשר לא הגישו מועמדות

למשרה עקב אי עמידה בתנאי הסף.

בהקשר זה לא נעלם מעינינו העיקרון המנחה העומד ביסוד שיטת המינוי

בשירות הציבורי במכרז, ולפיו המוכשר ביותר, ולא המקושר ביותר, הוא ש

יזכה בתפקיד, תוך שמירה על עקרון השוויון ולתועלת כלל הציבור.

14. יחד עם זאת ומבלי לגרוע מהאמור, לא ניתן להתעלם במקרה זה משורת נתונים

שהיה בהם כדי לפגוע ביכולתו של התובע להתמודד מול הטענה כי לא עמד

בתנאי הסף של המכרז, ולהוכיח אחרת.

התובע העיד כי במהלך השנים מאז סיום קורס מפקחים ניגש למספר מכרזים

אשר הדרישה בהם הייתה "בוגר קורס מפקחים" ובכל אותם מכרזים

מועמדתו נתקבלה.

בשנת 2007 , כאשר הגיש מועמדותו לתפקיד סגן גובה ראשי במכרז, עלה

לראשונה נושא ההסמכה. גרסה זו של התובע מתיישבת למעשה גם עם עמדת

המדינה, ולפיה רק בשנת 2006 החליטו הגורמים המקצועיים על הוספת

הדרישה בדבר היותו של המועמד בוגר קורס מפקחים ודרישת הניסיון בעבודה

בתפקיד מפקח מוסמך.

לאחר שהתובע השיג על הקביעה שלא לאפשר את מינויו, ניתן ביום

15.3.07 אישור מנהל אגף בכיר מקצועית, מר שמעון כהן למועמדותו של התובע

למשרה. וכך נכתב :

"מדובר בעניין שנדון לפני כ 20 שנה לערך ומכיוון שמדובר בהתמודדות על

משרה אשר הידע המיסוי מקצועי פחות נדרש ניתן לראות בעובד שבנדון כמי

שהשלים את קורס המפקחים. יחד עם זאת אם בעתיד ירצה להתמודד על

משרה מקצועית יותר יש לבחון סוגיה זאת שוב".

מכלל התכתובות מזמן אמת שקדמו למכתב מיום 15.3.07, נספח ח לתצהירו של

מר בלשאי, עלה כי נושא הסמכתו של התובע כמפקח היה שנוי שמחלוקת,

והמחלוקת נסבה סביב אירועים שקדמו לכך בשני עשורים.

דומה כי מזכרו של מר כהן בא לשים לאי בהירות זו סוף, בשים לב גם לשנים

הרבות שחלפו מאז סיים התובע את קורס המפקחים, ובהינתן כי אין מחלוקת

עובדתית שאכן השתתף בקורס, ואף זכה לגמול שכר בגינו.

עם אישור מועמדותו, התמנה התובע ביום 1.4.07 לתפקיד סגן גובה ראשי

במשרד פקיד שומה נתניה.

למעלה משבע שנים מאוחר יותר, ביום 5.2.15 , אושרה מועמדותו של התובע

למכרז נשוא הליך זה והתובע נבחר במכרז לתפקיד גובה ראשי נתניה פה אחד

על ידי ועדת בוחנים מיום 15.4.16, שמצאה אותו מתאים לתפקיד של גובה

ראשי.

ביום 15.4. 16 הודיע פקיד השומה הראשי נתניה לתובע על זכייתו במכרז.

.

הגם שמזכרו של מר כהן אכן סוייג, כעמדת המדינה, הרי שבהחלט ניתן היה להניח,

כפי שהתובע עשה, כי אם הגשת מועמדותו למכרז אושרה, והוא נמצא על ידי ועדת

הבוחנים כמתאים ביותר למשרה, הרי שבכך גם התמלא אותו סייג של

"לבחון סוגיה זאת שוב ", האמור במזכר של מר כהן.

לא זו אף זו, לתובע הודע על דרישת המדינה מיום 19.4.15 לביטול זכייתו במכרז

רק ביום 17.9.15, בחלוף 5 חודשים לאחר אישור זכייתו ו- 7 חודשים לאחר

אישור מועמדותו. התובע אף לא ידע על חילופי התכתובת בעניינו בין רשות

המסים לבין נש"מ, עד למכתב המדינה אליו מיום 17.9.15.

כך או כך, אין ספק שהתובע נדרש להתמודד עם הטענה בדבר אי כשירותו למכרז

נשוא הליך זה למעלה מ7 שנים לאחר שאושרה מועמדותו לתפקיד סגן הגובה תוך

שהמחלוקת סביב הסמכתו הוכרעה בהכרה שיש לראותו כמו שהוסמך כמפקח,

וקרוב ל 30 שנה לאחר סיומו של הקורס נשוא המחלוקת.

אין ספק שחלוף זמן, כה רב, מטיל מכשול ראייתי כבד ביותר על התובע להוכיח

אחרת מעמדת המדינה בעניין הסמכתו ועמידתו בתנאי הסף של המכרז.

לטעמנו, למצב דברים זה יש לתן משקל משמעותי בהכרעה בעניין כשרותו של

המכרז, ואילו בהחלטת ביטול המכרז לא נמצא לשיקול זה ביטוי כלשהו, וספק

אף אם הובא לפני כב' הנציב טרם מתן החלטתו.

למעשה, שיקול זה לא אוזכר כלל במסגרת חוות דעתה המשפטית של עו"ד שיר

ברגמן, אותה אימץ כב' הנציב כלשונה בהחלטתו מיום 10.11.15

15. לפיכך החלטנו כי יש מקום, במקרה מיוחד זה, לקיים את המכרז על תוצאותיו

ולהותיר את החלטת ועדת הבוחנים על כנה.

16. סוף דבר:

התביעה מתקבלת, זכייתו של התובע במכרז 32074/14 למשרת מנהל תחום

(גובה ראשי) בפקיד השומה נתניה, תושב על כנה.

בשים לב למהות המחלוקת סביב כשירותו של התובע לתנאי הסף במכרז,

וחובתה של המדינה לנהוג על פי כללי המכרז לטובת כלל המועמדים,

בפועל והפוטנציאליים, ובשים לב לכך שהמחלוקת הוכרעה למעשה בפסק דין זה,

לא ראינו לנכון לחייב את המדינה בהוצאות ההליך, הגם שהתובע זכה בתביעתו.

ניתן היום, 26/11/2017, (ח' כסלו תשע"ח), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.