בדיון שהתקיים ביום 22.3.16 ביקש המשיב מס' 2, כי סכום העירבון הכספי שקבע בית המשפט בהחלטתו מאותו מועד, כי עליו להפקיד כתנאי לשחרור בתנאים, יקוזז מהסכום שנתפס.

בהחלטתי מאותו מועד, אפשרתי למדינה להגיב לבקשה זו. המדינה הגישה תגובתה שמשום מה תויקה במסגרת ת"פ 40370-02-16. בתגובתה, מתנגדת המדינה לבקשה האמורה מהנימוקים שפורטו בתגובתה.

לאחר ששקלתי את תגובת המדינה, לא מצאתי להיעתר לבקשת המשיב מס' 2 להורות שסכום העירבון שנקבע יילקח מהסכום שנתפס.

ראשית, כלל לא הוכח, כי מדובר בכספים השייכים למשיב מס' 2 .

על פי פסיקת בית המשפט העליון, כספים שנתפסו לצורך חילוט ישמשו לצורך ערובה במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות שלא הוכחו במקרה דנן.

המשיב מס' 2 לא הוכיח, כי לא עלה בידו לגייס את סכום העירבון הכספי שנקבע.

אי לכך, מורה למשיב מס' 2 להפקיד את הסכום של 20,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור על פי המועדים שקבעתי בהחלטתי מיום 22.3.16. מובהר, כי אי הפקדה כאמור מהווה הפרה של תנאי השחרור על כל המשתמע מכך.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשע"ו, 28 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.