1. בפני בקשה לתשלום תכוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.
2. המבקש נפגע בתאונת דרכים מיום 1.7.05. בבקשתו טען כי התאונה ארעה עת הורכב על ידי אחיו, י.א, על אופנוע. השניים יצאו מבית אימם ובדרכם הגיעו לרח' סיני בעיר בת ים, שם שמן היה מרוח על הכביש. כתוצאה מהנסיעה דרך כתם השמן, איבד האופנוע את שיווי משקלו והמבקש ואחיו הוטחו ארצה בחוזקה. האופנוע נפל על רגלו של המבקש ומחץ אותה. עוד טען כי ממקום התאונה פונה המבקש באמצעות עובר אורח זר ברכבו הפרטי לבית החולים וולפסון.

לטענת המבקש נגרמו לו נזקי גוף משמעותיים בתחום האורטופדי ובתחום הפסיכיאטרי וכי כיום הינו מאושפז אשפוז יום פסיכיאטרי. המבקש תמך את בקשתו בתצהיר ובמסמכים רפואיים בלבד וכן צירף תצהיר של מר ואזאנה אברהם, אשר פינה את המבקש לבית החולים.

המבקש לא צירף דבר וחצי דבר לעניין גובה הכנסותיו או הוצאותיו לרבות תשלום מזונות לילדיו. אציין כי טרם הוגשה תובענה עיקרית על פי חוק הפיצויים.

1. לטענת המשיבה, הנסיבות המתוארות בבקשה אינן אמת וכי לא ארעה תאונת דרכים. גרסת המבקש מעוררת סימני שאלה רבים, בין השאר לעיין גרסת המבקש והעד מטעמו. כמו כן קיים בגרסתו המובאת בבקשה לעומת גרסת התאונה כפי שהובאה במכתב שחרור מהשירות הסוציאלי, בו נכתב מפיו כי אחיו הרכיב אותו על האופנוע וכשניסה לרדת אחריו בעת עצירה, האופנוע נפל על רגלו. עוד מפנה ב"כ המשיבה למכתב מיום 18.2.16, בו לא מסר ב"כ המבקש לדרישת חברת הביטוח , את פרטי הגורם אשר פינה אותו מהזירה.

דיון-

1. ב-רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה, פ"ד נח (2) 295, נפסק תשלום תכוף באירוע בו התנגש הנפגע עם אמבולנס שהיה בדרכו לחלץ פצועים מפיגוע טרור. באותו מקרה התעוררה שאלה כיצד לסווג את האירוע האם תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים או פעולת איבה, הנדונה לפי חוק התגמולים. נקבע כי בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף לא נכנס אפוא בית המשפט לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות ובודק הוא רק אם זכאי הנפגע לכאורה לפיצויים על פי חוק הפיצויים. הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חירום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע ( וכן ר' ריבלין ' תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מה' 4 עמוד 812 ואילך).

המבקש צירף לבקשתו אישור משטרת ישראל על נתוני תיק תאונת דרכים וכן תמך את הבקשה בתצהירו ובתצהיר עד אובייקטיבי לכאורה מטעמו. לא שוכנעתי בשלב זה כי קיימת היכרות מוקדמת או אינטרס זה או אחר של העד, או כי מתקיימת טענה עובדתית אחרת אשר נטענה במרומז. אף על פי המסמכים הרפואיים, לרבות תעודת חדר המיון, עסקינן לכאורה בתאונת דרכים.

טענת המשיבה לעניין פערים בגרסאות בין המבקש בתצהירו לדברים שמסר במסמכים אלו ואחרים או בין תצהיר העד וגרסתו בפני, כמו גם טענות לעניין פגיעה במהימנותו, אינם מאיינים את זכאותו הלכאורית של המבקש בגין פגיעתו בתאונה. לפיכך הנני דוחה כעת את טענות המשיבה בעניין זה, מבלי שיש בכך כדי לפגוע בהעלאת טענותיה בתובענה העיקרית לכשתוגש.

1. אשר לגובה התשלום התכוף אשר יש לפסוק למבקש, הצהיר המבקש בכלליות כי עובר לתאונה עבד כעצמאי בעסק לביצוע עבודות שיפוץ והשתכר סך של 15,000 ₪ בחודש. לטענת המבקש אין לו כל הכנסות לאחר התאונה. כמו כן פירט המבקש את ההוצאות הנדרשות, מבלי שנתן התייחסותו המספקת לגובה מזונות ילדיו וכן לצורך הקיים היום לשירותי סיעוד.

עוד עולה מהדיון שנערך בפני, כי בניגוד לאמור בבקשה זכאי המבקש לקצבת נכות כללית ,ממנה מנוכה שיעור בגין חוב למל"ל וחוב מזונות.

1. חקירת המבקש בפני הצביעה כי ביסוד הבקשה טוען המבקש להכנסה שאינה מדווחת וכי ההכנסות ופעילות העסק התבצעו במזומן. למעשה המבקש מגלה טפח ומסתיר טפחיים שכן כעולה ממסמכי עו"ס ופסיכולוג מצוי הוא בקשיים כלכליים (לכאורה הטעם לכך אינו נעוץ דווקא בתאונה) וכי תקופה ממושכת לא השתכר לכאורה בשל עבודות שירות.

המבקש לא צירף תשתית ראייתית לכאורית לעניין קיומה של הכנסה עובר לתאונה ושיעורה, לבד מגרסתו.

1. בשלב זה אינני יכולה לקבוע כי גרסתו של המבקש קרסה מכל וכל. אולם, דומה כי התשתית הראייתית, אשר יידרש המבקש להעמיד בתביעתו העיקרית, נשענת בעיקרה על קביעת ממצאי מהימנות, שכן בשלב זה לא נפרשה תשתית ראייתית אחרת, העומדת במבחני ההלכה הפסוקה.

לפיכך לצרכי הבקשה הנני מקבלת את טענת המבקש כי השתכר הכנסה שאינה מדווחת, אך מעמידה אותה על הרף המינימלי בלבד. כמו כן הנני לוקחת בחשבון קיומה של הכנסה מסוימת בשל קצבת נכות כללית.

התשתית הראייתית לעניין גובה ההוצאות לוקה אף היא בחסר והנני מפנה בעניין זה לנימוקי המשיבה.

1. לפיכך, גובה התשלום התכוף ייפסק על ידי על דרך האומדנה בלבד.
2. אשר על כן, הנני פוסקת למבקש תשלום תכוף, בסך של 24,000 ₪ בצירוף שכ"ט על פי התקנות.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ו, 17 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.