1. בפניי בקשה שהוגשה מטעמו של מרדכי גילת, הנתבע, להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום.
2. עסקינן בתביעת לשון הרע שהגיש המשיב כנגד המבקש בשל כתבה הנוגעת למשיב, שפורסמה ביום 19.2.16 במוסף השבת של העיתון "ישראל היום".
3. המבקש טען כי בפסיקת בתי המשפט נקבע זה מכבר שתביעה שעניינה לשון הרע אינה מתאימה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות. בסמכותו של בית המשפט להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום אם ראה שהדיון בבית המשפט לתביעות קטנות אינו מתאים להליך שבפניו. המבקש יזדקק להביא ראיות ולהעיד עדים מטעמו לצורך הוכחת אמיתות הפרסומים השנויים במחלוקת, בעוד שהדיון בבית המשפט לתביעות קטנות אמור להיות מהיר וקצר. התביעה הוגשה בשל פרסום המגולל מסכת מורכבת של רדיפה פוליטית שיש לבררה על פי דיני הראיות. הפרסום התייחס להליך משפטי אחר שעוד מתברר, וקיים חשש שהתביעה הוגשה על מנת להשפיע על תוצאות ההליך, או לצורף פוליטי, ויש לשים לב לסכום התביעה העומד על הסכום המרבי המותר בדין.
4. המשיב טען בתגובה מטעמו, בעיקרי הדברים, שהכתבה שפורסמה הכילה תכנים כוזבים. המבקש דחה את בקשתו של המשיב למסור את פרטיו, והפנה אותו לעורכי הדין של העיתון. המדובר בתביעה פשוטה ביותר, ועל מנת שלא להעמיס את מערכת המשפט העמוסה ממילא, המשיב הגיש את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, תוך שעדכן את המבקש באמצעות הדואר האלקטרוני בדבר הגשתה. תביעות בעילת לשון הרע מוגשות בבתי המשפט לתביעות קטנות כדבר שבשגרה.
5. המבקש טען בתשובה מטעמו, בעיקרי הדברים, כי הפרסום התייחס להליך משפטי שבו המשיב הינו הנתבע, ובמסגרתו תבחן השאלה האם המשיב ביצע את המעשים שיוחסו לו בכתבה. בכתב התביעה שהוגש כנגד המשיב בהליך המשפטי שאליו התייחס הפרסום (ת"א (ק"ג) 15356-03-13 דרור לדרמן נ' אברהם דהרי), הועלו טענו קשות לגבי התנהלותו של המשיב. בהחלטה שניתנה ביום 24.1.16 על ידי בית המשפט בהליך הנ"ל (כב' השופט אבישי זבולון), נעשו קביעות לגבי התנהלות פסולה של המשיב, אם כי נקבע שאין בכך כדי לקבוע ממצאים לגופו של עניין, טרם התבררו טענות הצדדים לגופן. בנסיבות העניין התביעה אינה פשוטה לבירור, כטענת המשיב, ויש בכוונת המבקש להעיד עדים לצורך הוכחת פרשת הגנתו.
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בקריית גת.
7. בסעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), נקבע-

"בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות".

בעניין שנדון ב-רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב (20.3.2005), נקבע, בין היתר, כי תביעות בעילה של הוצאת לשון הרע, אינן מתאימות להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, מכיוון שבירורן מצריך שמירה על דיני הראיות כהלכתם.

"... על פי סעיף 60(ב) לחוק רשאי בית משפט לתביעות קטנות להעביר דיון לבית משפט שלום, בין השאר "אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן"; אך גם סמכות זו יש לפרש על הרקע הכללי של ההליך המהיר, הלא פורמלי. סברתי בשעתו, למשל, כי הליך שמהותו לשון הרע, המצריך בדרך כלל שמירה על דיני הראיות במלואם, אינו תואם מסגרת זו של תביעות קטנות (בר"ע (ירושלים) 2323/96 רוזן נ' לסקובה, לא פורסמה)".

קביעה דומה נעשתה בעניין שנדון ב- רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן , יו"ר ארגון גמלאי אגד (10.12.2013). פסקה 12).

"ככל שהמבקשים כיוונו טענותיהם לנזקים אחרים שנגרמו להם- כדוגמת נזקי תדמית- הרי שעילת התביעה שלהם הייתה צריכה להיות שונה, וממילא היו צריכים להוכיח נזק זה, ולהגיש תביעה אחרת שלא במסגרת של תביעה קטנה (המוגבלת למצבים של דרישה לתשלום סכום, החלפת מצרך או ביטול עסקה, על פי סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט)".

עוד ראו בעניין זה- רת"ק (מחוזי ב"ש) 4986-01-13 אריה דוד ברפז נ' ישראל חיים פלס (17.03.2013; פסקה 8).

1. ראוי לציין, להשלמת התמונה, כי בתי המשפט לתביעות קטנות דנו לא אחת בתביעות שהוגשו, לפי הטענה, בשל הוצאת לשון הרע, וניתן למצוא דוגמאות רבות לכך. הדעת נותנת, כך לפחות יש להניח, שבתי המשפט נתנו, ונותנים, את דעתם למידת התאמתו של ההליך התלוי ועומד בפניהם בכל הנוגע לבירורו בבית המשפט לתביעות קטנות. לא מן הנמנע שקיימות תביעות מהסוג הנדון שבירורן אינו מורכב, וניתן לבררן במהירות וביעילות, ובעלות כלכלית שווה לכל נפש, ויכול שגם הצדדים מעוניינים שבירורן יערך בבית המשפט לתביעות קטנות, מאותם טעמים ממש.
2. עם זאת, ובצד שיקול דעתו האוטונומי של בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט, ולהורות על העברת ההליך מיוזמתו, סבורני שבמקום שבעל דין מצא לנכון להגיש בקשה להעברת הדיון בתביעת לשון הרע לבית משפט השלום, בשים לב למורכבות ההליך, ומתוך שביקש לקיים את הדיון על פי דיני הראיות כהלכתם, יש ליתן את המשקל הראוי לקביעות שנעשו בעניין זה על ידי בית המשפט העליון, כפי שנסקרו לעיל.
3. מעבר לכך, המבקש הינו עיתונאי, והפרסום הנטען הינו כתבה שפורסמה על ידו במוסף של העיתון "ישראל היום", לגבי התנהלותו הנטענת של המשיב כלפי צד שלישי, ד"ר דרור לדרמן, ולגבי ההליך המשפטי שהאחרון נקט כנגד המשיב בבית משפט השלום בקריית גת.

מכאן, שיש יותר מיסוד לטענת המבקש שלפיה נסמך על מקורות מידע שונים, לצורך עשיית הפרסום, ובכוונתו להעיד עדים לצורך תמיכה ראייתית בטענות ההגנה מטעמו, ובנסיבות אלה לא ניתן לברר את טענות הצדדים במסגרת הליך קצר ומהיר, ובעל אופי לא פורמלי, כמתבקש בבית המשפט לתביעות קטנות.

1. התוצאה הינה שהתביעה תתברר בבית משפט השלום בקריית גת, תחת מותב זה.
2. בטרם אדרש למתן הנחיות לגב סיווג התביעה, והמשך ההליכים, ומכיוון שהמשיב הגיש את כתב התביעה תוך התאמתו לכללי הסמכות העניינית וכללי הפרוצדורה הנוהגים בבית המשפט לתביעות קטנות, ובשים לב לכך שטרם הוגש כתב הגנה, והצדדים רשאים להסתייע בעורכי דין מטעמם, מצאתי לנכון לאפשר למשיב להודיע האם בכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן מטעמו, וזאת עד ליום 20.4.2016.

קובע לתזכורת פנימית בחלוף המועד.

1. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.