1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר עיקר הבקשה נסוב סביב המחסן, אשר לטענת המבקשים, פוגע בנוף, בחזית ובערך הבית, ופוגע במבקשים, בביתם, בניהול חיים סבירים וברכושם, ומכאן יש להורות על תיקון כתב התביעה ולהוסיף טענות מורחבות אלו בכתב התביעה.

2. המשיב מבקש לדחות את הבקשה, ולחילופין, ככל שבית-המשפט ימצא כי יש להתיר את התיקון, מבוקש להורות על הפקדת ערובה מתאימה, ובנוסף לחייב את המבקשים בהוצאות ממשיות נוכח ההכבדה הבלתי סבירה על ניהול ההליך, הצורך בהגשת תגובה זו ובהגשת כתבי טענותיו, לרבות תצהירים לבירור סוגיית המחסן. כן, מבקש לחייב את המבקשים בעלויות בהן נשא עד כה בגין חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט.

דיון והכרעה:

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי לנכון להתיר את תיקון כתב התביעה, כמבוקש, ולדחות את הבקשה להפקדת ערובה.

4. גישת בתי-המשפט לתיקון כתבי טענות הינה גישה ליבראלית. כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. אולם כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות – לא יהיה בו צורך (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמוד 349) (להלן: "גורן").

5. בענייננו, על-אף שערה אני לכך, שהתקיימו קדמי משפט בתיק, מונה מומחה מטעם בית-המשפט שהגיש את חוות דעתו לתיק, ואף הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק, עדיין בירור התיק מצוי בשלב המקדמי שלו, וטרם החל שלב ההוכחות. בשל הגישה הליבראלית בה נוקטת הפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות, ובשל הצורך במקרה דנא להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וביניהן עניין המחסן, במיוחד שעה שעסקינן בשכנים, וכאשר אף המומחה מטעם בית-המשפט התייחס בחוות-דעתו לעניין המחסן, וגם הנתבע התייחס בתצהירו למחסן, אני מוצאת לנכון להיענות לבקשה לתיקון כתב התביעה ולהתיר את התיקון, כמבוקש.

6. המשיב טען בתגובתו למעשה בית דין, כאשר לדבריו הוועדה המקומית לתכנון ולבניה- מגדל העמק, אישרה את המחסן, וערעור שהוגש לועדת ערר לתכנון ובניה מחוז צפון, נדחה בהחלטה מיום 1.1.17, ומשמוצו הליכי הערעור על וועדות התכנון והבניה והמחסן אושר, אין עוד מקום להיזקק להפניות לחוק או לתקנות הנטענות על-ידי המבקשים במסגרת בקשה זו.

7. מבלי להתייחס לגופו של עניין לטענת מעשה בית דין, הרי שמקומה של טענה זו, היא במסגרת כתב ההגנה ואין בכוחה להשפיע על ההחלטה האם להתיר את תיקון כתב התביעה או לאו, שכן באותה המידה, אם הייתה מוגשת התביעה כיום, המבקשים היו יכולים לטעון במסגרתה את מכלול הטענות שאותן מבקשים לטעון ו/או להוסיף לכתב התביעה המתוקן, או אז היה מצופה מהמשיב להתגונן כנגדן ולהעלות את הטיעון של מעשה בית דין במסגרת כתב ההגנה.

8. מעבר לכך, אחת הטענות שהעלו המבקשים בבקשתם הינה, כי המחסן מהווה מטרד והפרעה להם אפילו אם ניתן לגביו היתר בעתיד.

9. מבלי להתייחס לגופו של עניין לטענת מעשה בית דין, שכאמור לעיל מקומה במסגרת כתב ההגנה, הרי שהגם אם בהיבט התכנוני ניתן היתר למחסן, עדיין אין בכך בכדי לחסום את המבקשים מלהעלות את טענת המטרד על כל המשתמע מכך במסגרת ההליך, נשוא דיוננו, כאשר בעניין זה, שאלת השלכת ההיתר על טענת המטרד וכיוצ"ב, תידון במסגרת הדיון גופו.

10. טענה נוספת שהעלה המשיב הינה, שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. נכון הוא, שכתב התביעה הוגש בחודש פברואר 2016, ובקשה דנא הוגשה בחודש יולי 2017, כאשר אוסיף ואומר, כי עוד בדיון שהתקיים ב- 7.11.2016, טען ב"כ התובעים בעניין המחסן. יחד עם זאת, לא מצאתי, כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את דחיית הבקשה מחמת שיהוי, שכן הגם אם מוטב היה, שהבקשה הייתה מוגשת קודם לכן, אין עסקינן בשיהוי ניכר, ולא שוכנעתי שיש בהגשת הבקשה במועד בו הוגשה כדי להכביד על ניהול ההליך, שעה שזה נמצא בראשיתו.

הפקדת ערובה:

11. המשיב בתגובתו, מבקש מבית-המשפט, להורות למבקשים להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאותיו.

12. תקנה 519, לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, מקנה לבית-המשפט את הסמכות להשית ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. ערובה מוטלת, ככלל, במקרים חריגים כאשר נראה שסיכויי ההצלחה קלושים לשם הבטחת הוצאות הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק (ראה: גורן, בעמ' 737).

13. הלכה היא, כי ככלל, אין להתנות את זכות התובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד: "עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת תקנה 519 [היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" ...עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק" (ראה: רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן ואח' (16.1.13)).

14. בענייננו, המשיב לא העלה כל טענה, בגינה יהיה זה נכון להיעתר לבקשתו, מלבד זה שדין התביעה להידחות. אין בעצם האמרה שדין התביעה להידחות, בכדי להיענות לבקשתו ולהשית ערובה, שכן אם נלך לשיטת המשיב, הרי שבכל תביעה שבה יסבור הנתבע, כי דין התביעה להידחות, יהיה מקום להטיל ערובה, ונהי הוא שלא לכך התכוון המחוקק.

15. כמו כן, מעיון בכתב התביעה ומהאמור בבקשה לתיקונה, לא נראה כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים, או כי עסקינן בתביעת סרק מובהקת, שאז אולי ניתן היה להיענות לבקשת המשיב. מה גם, שהמשיב לא הוכיח, לשם הדוגמא, כי מצבם הכלכלי של המבקשים הוא כה קשה, עד כדי כך, שהוא לא יוכל לגבות מהם את הוצאותיו במידה והתביעה תידחה, ובכלל זה אף לא הציג כל אסמכתא, אשר יכולה להצביע על כך שהמבקשים לא יוכלו לעמוד בהוצאות שיוטלו עליהם, ככל שיוטלו, במידה ותידחה התביעה.

16. לסיכום, אני מקבלת את הבקשה לתיקון כתב התביעה, ודוחה את הבקשה להפקדת ערובה. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

המבקשים יגישו כתב תביעה מתוקן, בתוך 14 יום, עם העתק לבית-המשפט ולצד שכנגד. הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה מתוקן 30 יום לאחר מכן.

התיק יובא לעיוני ביום 20.12.2017.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.