בפני תביעתו של התובע לתשלום סך של 49,444 ₪ בגין סחורה שסופקה לנתבע ביום 09.06.2015 לטענתו של התובע.

דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. כתב התביעה הוא תמציתי מאוד ונטען בו כי התובע סיפק לנתבע מוצרי הנעלה שונים באמצעות חברת השילוח כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ(להלן: "חברת השילוח") וכי בגין אותה אספקה מסר לנתבע העתק מחשבונית מס.

התובע צרף עותקים משתי חשבוניות מס: האחת מיום 06.08.2015 והשנייה מיום 11.02.2016. החשבונית העיקרית הינה זו מיום 06.08.2015 ומספרה 10587 והיא על סך 49,443 ₪ שהוא גם סכום התביעה ואילו החשבונית הנוספת הינה על סך 300 ₪.

2. כתב התביעה אינו מתייחס באופן מפורש לחשבונית השנייה ולמען היעילות אתייחס גם אליה כאילו היא חלק מכתב התביעה.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי העסק שלו נוסד בחודש נובמבר 2015 ועל כן החשבונית 10587 הינה מזויפת ואינה אותנטית.

הנתבע טען כי לא הייתה כל התקשרות חוזית בינו ובין התובע במהלך 2015 והעסק שלו לא היה קיים באותה תקופה.

הנתבע לא התייחס לחשבונית השנייה ולעניין זה ההכחשה של החוב היא כללית ומתייחסת לתביעה בכללותה.

4. ביום 27.03.2017 התקיימה ישיבה מקדמית וב"כ התובע מסר כי יצורפו תעודות משלוח שיעידו על מסירת הסחורה לנתבע בכתובת שצוינה בכתב התביעה, קרי דרך חברון 60 באר שבע.

ב"כ התובע הודיע כי אין לו עדים נוספים פרט לתובע ואילו ב"כ הנתבע הודיע כי מטעמו יעידו הנתבע וקרוב משפחה שלו.

5. קבעתי את התיק לשמיעת הראיות ואפשרתי לתובע להגיש תעודות משלוח ולנתבע להגיש תצהיר משלים שלו וכן תצהיר של עד מטעמו.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו ולא צרף תצהיר של עד מטעמו.

במועד שנקבע לשמיעת הראיות נשמעו עדויותיהם של התובע ושל הנתבע ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

6. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם סופקה לנתבע הסחורה נושא כתב התביעה.

דיון והכרעה

החשבונית מיום 11.02.2016

7. חשבונית זו הינה מיום 11.02.2016 והיא מתייחסת למכירה של 4 חולצות ולתשלום בסך של 300 ₪ ששולם במזומן.

התובע לא התייחס בכתב התביעה לחשבונית זו כאל מי שמשקפת אספקת סחורה לנתבע שהרי הוא טען כי אספקת הסחורה נעשתה בשנת 2015.

דומני כי חשבונית זו צורפה על מנת להוכיח כי שמו של העסק המצוי בדרך חברון 60 באר שבע הוא ביג פיישן 7 והוא על שמו של הנתבע שמספר הזהות שלו צוין בחשבונית.

8. העובדה כי הנתבע הינו הבעלים של העסק בשם האמור ביום 11.02.2016 אינה שנויה במחלוקת.

אם צורפה החשבונית כדי לתמוך בטענה כי גם במועד זה סופקה לתובע סחורה הרי שדין הטענה להידחות ולא הוצגה כל ראיה ביחס לאספקת הסחורה עצמה.

חשבונית אינה מעידה על אספקת סחורה ובכל מקרה סבורני שהחשבונית נועדה למטרה אחרת מאשר הוכחה של אספקת סחורה.

המשלוח מיום 09.06.2015 והחשבונית מיום 06.08.2015

תעודת המשלוח

9. לאחר הדיון הראשון שהתקיים צרף התובע מסמך שכותרתו "דוח חתימה על חבילה" של חברת השילוח. מסמך זה הינו למעשה תעודת משלוח.

המסמך מעיד כי החבילה נקלטה אצל חברת השילוח ביום 08.06.2015 וכי תאריך החלוקה הוא למחרת.

במסמך מצוין כי השולח הינו התובע ומצוין כי הנמען הינו "מילאנו, דרך חברון 06".

נניח לצורך הדיון כי הכוונה לדרך חברון 60 ולא לדרך חברון 06 שהרי גם הנתבע מודה כי העסק שלו התנהל, בזמנים הרלוונטיים לתובענה, בדרך חברון 60, באר שבע.

10. תעודת המשלוח מתייחסת לשם מילאנו ולא לשם ביג פיישן 7 וגם לא לשם שבע מותגים ביג 7 כפי שציין התובע (עמ' 3, שורה 28).

11. התובע העיד כי תעודת המשלוח מתייחסת לסחורה נושא התובענה אך לא הובאה שום ראיה לעניין זה.

התובע גם לא העיד עד מטעם חברת השליחויות שיפרט למי בדיוק סופקה הסחורה ומה שם העסק באותה עת.

12. תעודת המשלוח נושאת לכאורה 3 חתימות אך לא פורט של מי החתימות ולא הוכח כי מדובר בחתימות של הנתבע או של מי מטעמו. נניח לצורך הדיון כי נוהל העבודה הוא כזה לפיו מי שמספק את הסחורה מחתים את מי שמקבל את הסחורה באמצעות מסופון אלקטרוני.

התובע לא פירט, ולא הראה כי עשה ניסיון לברר, מי חתם על קבלת הסחורה.

הנתבע לא נשאל בחקירתו האם הוא חתום על תעודת המשלוח או האם הוא מזהה את חתימתו של מי שחתם.

13. בנסיבות אלו לא ניתן לייחס כל משקל לתעודת המשלוח ובפרט לנוכח הספק שהתעורר ביחס לאספקה לעסק הידוע בכינוי ביג פיישן 7 ולא כפי שצוין בתעודת המשלוח "מילאנו".

המועד בו נרשם הנתבע כעוסק מורשה

14. הנתבע צרף תעודת עוסק מורשה המעידה כי נרשם כעוסק מורשה ביום 01.11.2015 וכי כינוי העסק הינו ביג פיישן 7. בדיון הראשון טען ב"כ הנתבע כי הנתבע נרשם כעוסק מורשה ביום 24.11.2015 אך דומני כי מדובר בטעות סופר שכן תאריך זה הינו תאריך הדפסת התעודה ולא תאריך רישום הנתבע כעוסק מורשה.

15. טענתו של הנתבע כי רק ממועד זה ואילך פעל כעוסק מורשה לא נסתרה והיא מקובלת עלי לחלוטין.

בחקירתו העיד הנתבע כי ביוני 2015 לא היה לו עסק וציין כי "לפני התאריך של 01.11.2015 לא היה לי עסק" וטענה זו לא נסתרה.

לא ניתן כמובן לשלול אפשרות כי בפועל היה הנתבע הבעלים של העסק קודם למועד בו נרשם במע"מ כעוסק מורשה, כפי שטען ב"כ התובע בסיכומיו, אך אפשרות כזו לא הוכחה.

16. בהקשר זה אציין כי בחקירתו העיד הנתבע כי רכש את העסק מעבדאללה אבו גליון וציין "קניתי אותו בתאריך שרשמתי את העסק במע"מ. קניתי אותו בתשלומים ובמזומן. יש לי הסכם קניה איתו וזה אצל עורך הדין". בהמשך העיד הנתבע גם כי "יש לי חשבונית על רכישת העסק".

הסכם הרכישה והחשבונית בגין הרכישה של העסק לא הוצגו ואף שראוי היה להציגם הרי שבהתחשב בכך שהנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה כי נמנע מהצגת ראיה רלוונטית.

יש לציין בהקשר זה כי דבר לא מנע מהתובע, באותו שלב, לבקש את הצגת הסכם הרכישה והחשבונית ולבקש להעיד את מי שמכר את העסק, מר אבו גליון, לנתבע. התובע לא עשה כן ועניין זה פועל לחובתו.

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי הנתבע השתית את גרסתו על דרך השלילה וההכחשה מבליע לצרף ראיה פוזיטיבית.

עובדתית טענה זו היא נכונה כמובן אולם הנתבע הוא הנתבע ולא התובע. הנטל מוטל על התובע ולא על הנתבע.

17. הנתבע העיד בחקירתו כי אין קרבת משפחה בינו לבין מי שהיה הבעלים הקודם של העסק, מר אבו גליון.

הנתבע נשאל בחקירתו לגבי אפשרות של שיתוף פעולה בינו לבין מר אבו גליון שנועד להבריח את העסק "משום שאותו עאבד נקלע לקשיים" אך לא הוצגה כל ראיה לעניין זה ולא ראיתי גם על מה נסמכת הטענה כי הנתבע הודה כי קיבל לידיו את הסחורה.

בסיכומיו טען ב"כ התובע כי קיימת קרבה משפחית בין הנתבע לבין מר אבו גליון וכי לא בכדי שמר הנתבע על "ריחוק ממנו".

טענה זו לא הוכחה ואם רצה התובע להוכיח את אותו קשר היה עליו להעיד את מר אבו גליון ובפרט לנוכח ההאשמות כבדות המשקל שיוחסו לנתבע בסיכומי התובע בהם נטען כי שני אלו עשו יד אחת על מנת לרמות ולהונות את התובע.

הנטל מוטל תמיד על התובע ובפרט שעה שהוא מעלה טענות כה חמורות.

18. הנתבע התייחס בחקירתו גם לקיומו של הסכם שכירות מול בעל הנכס וגם מסמך זה לא הוצג על ידו. גם בעניין זה נאמר כי מדובר בראיה רלוונטית אך בהתחשב בכך כי הנטל מוטל על התובע אין לזקוף את אי הצגתה לחובת הנתבע ודבר לא מנע מהתובע לבקש להעיד את בעל הנכס. התובע לא עשה כן.

היחסים שבין התובע לבין הנתבע

19. בחקירתו נשאל התובע אם הוא מכיר את הנתבע באופן אישי והוא השיב בשלילה וציין כי הסוכן שלו מכיר את הנתבע אך הוא עצמו אינו מכיר את הנתבע.

כאשר נשאל התובע האם הוא מכיר את העסק שלו סופקה הסחורה הוא השיב בחיוב וציין כי "שם העסק "שבע מותגים ביג שבע", התחלתי לספק מאוגוסט 2015". תשובה זו מעוררת קושי ביחס לטענה כי הסחורה נמסר לנתבע עצמו או למי מטעמו.

20. מעדותו של התובע עלה באופן ברור כי הוא עצמו אינו מכיר את הנתבע והוא אינו יכול להעיד על זהות האדם שקיבל את הסחורה, האם היה זה הנתבע או שמא אדם אחר מטעמו של הנתבע. ודוקו, מטעמו של הנתבע ולא מטעמו של אדם אחר שאולי היה זה שהעסק היה שייך לו באותה עת.

21. ההימנעות מהעדת עדים רלוונטיים לעניין זה פועלת לחובתו של התובע ואינה מאפשרת להסתמך על עדותו ולו במקצת שכן כל עדותו של התובע אינה מידיעה אישית אלא היא מפי השמועה.

22. הנתבע העיד בחקירתו כי "אני לא מכיר את התובע" ותשובה זו מתיישבת היטב עם דברי התובע עצמו.

23. התובע נשאל ביחס לעסק בשם מילאנו והוא השיב "אני מכיר את הבעלים של מילאנו , שמו עאבד אבו גליון ....הוא הפסיק לעבוד בשנת 2014 נכנס לתמונה אחיו עם המספר של ע.מ של הנתבע ועם השם הוא בא לעשות אצלי קניות...יש הרבה עסקים שמחליפים את השם שלהם".

התובע לא פרט את המקור לאותה ידיעה ביחס להפסקת העבודה של עבד בעסק המכונה מילאנו ולא הסביר גם מה מקור הידיעה של חילופי הבעלים בעסק ולא העיד לא את עבד ולא את אחיו על מנת שיעידו כי במועד שבו סופקה הסחורה 09.06.2015 היה הנתבע הבעלים בפועל של העסק שלו סופקה הסחורה.

חשבונית 10587

24. גם הנתונים המופעים בחשבונית 10587 אינם מסייעים בידי התובע להוכיח את התביעה. התובע העיד בחקירתו כי "מי שמסר לי את המידע שמופיע בחשבונית זה הקונה, דרך הסוכן שלי". התובע לא העיד את הסוכן מטעמו ואין כל וודאות כי זהו אכן המידע שמסר לו הסוכן מטעמו וגם אם מדובר במידע שאכן מסר סוכנו של התובע לתובע הרי שלא ברור על מה נסמך מידע זה.

בסיכומיו טען ב"כ התובע כי "מנין לקח את הנתונים האלה אם לשיטת הנתבע הוא לא היה שם במועד הזה". שאלה זו היא כמובן רלוונטית אך את פתרונה היה צריך לספק התובע ולא להותיר אותנו עם השאלה. אם הסוכן הוא שלקח את הפרטים היה על התובע להעיד את הסוכן מטעמו.

25. ועוד, בחקירתו נשאל הנתבע האם הזדכה על החשבונית והוא השיב בשלילה. לנוכח המועד בו נרשם הנתבע כעוסק מורשה, מועד שהוא מאוחר למועד בו הופקה החשבונית, תשובה זו נדמית כתשובה סבירה ובכל מקרה היא לא נסתרה.

26. ושוב אציין, עניין זה של שימוש בחשבונית אכן עשוי להעיד על קבלת הסחורה אך גם כאן הנטל מוטל על התובע ולא הייתה כל מניעה כי יבקש לזמן לעדות את רואה החשבון של הנתבע. התובע לא עשה כן ועניין זה פועל לחובתו.

התמונות שהוצגו

27. לאחר הדיון הראשון הגעיש התובע תמונות שצולמו לטענתו בחנות השייכת לנתבע "ובהם נראים חלק מהנעליים שהתובע מכר לנתבע".

בחקירתו העיד הנתבע כי "אין לי מושג אם התובע סיפק את הנעליים שרואים בתמונות" וקודם לכן העיד כי "קניתי את העסק כמו שהוא והיו בו מדפים וסחורה".

28. לא ברור מתי צולמו התמונות ואין כל וודאות כי הסחורה הנראית בתמונות היא זו שסופקה כנטען ביום 09.06.2015 ולא שוכנעתי כי מדובר בסחורה יוצאת דופן עד כדי שניתן לזהותה באופן וודאי כסחורה שסופקה.

29. אך גם אם אניח כי הסחורה הנראית בתמונות היא זו שסופקה ביום 09.06.2015 וכי התמונות צולמו בחודש אוקטובר 2015 כפי שנטען בסיכומי התובע אין בכך כדי לקבוע כי הסחורה סופקה לנתבע, להבדיל מאספקתה למי שהפעיל את החנות קודם לנתבע כטענת הנתבע.

בנסיבות בהן הנתבע רכש את החנות כאשר היא כוללת סחורה הרי שגם אם הסחורה שרכש כוללת סחורה שסופקה ע"י התובע ביום 09.06.2015איך בכך כדי לקים חבות של הנתבע לשלם לתובע עבור אותה סחורה.

סיכומו של דבר

30. לא עלה בידי התובע להוכיח כי סיפק את הסחורה נושא התובענה לנתבע או למי מטעמו וגם לא עלה בידו להוכיח כי הנתבע עושה שימוש בסחורה שתמורתה הייתה צריכה להיות משולמת על ידו.

31. לפיכך, אני מורה על דחיית התובענה.

32. התובע יישא בהוצאות המשפט של הנתבע בסך כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם עד ליום 01.08.2018 לידי ב"כ הנתבע.

התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, בהעדר הצדדים.