<#2#>

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזרת על הודעת הערעור. בהזמנה לדין נרשם "לא נדרש". המערער לא קיבל את הדואר בכלל, וגם בבדיקה שעשיתי עם הדואר לא שלחו לו, אין אישור מסירה ששלחו לו את הדואר.

ב"כ המשיבה: מציגה לבית המשפט אישור מסירה עם חותמת הדוור כ"לא נדרש". ברגע שיש חתימה עם תאריך וחתימה של רשות הדואר, ניתן לאתר את הדוור ולטעמי זה בהחלט מספיק.

מציגה לבית המשפט פסיקה של בית המשפט העליון שאנו נכנסים דרך סעיף 239. גם בית המשפט המחוזי חיפה היה מודע לפסיקה, קיבל את עמדת התביעה שאכן תקנה 44א' חלה.

<#3#>

פסק דין

הנני מקבל את הערעור.

גם אם אצא מהנחה כי הזמנה למערער נערכה על-ידי איש הדואר כראוי, וכי אכן איש דואר היה אצלו בבית, כי שמו של אותו איש דואר לא מופיע על המסמך של הדואר המעיד על כך שדוור הגיע לביתו והמערער לא הלך לדרוש את הדואר, הנני סובר שכאשר עסקינן בעבירה של הזמנה לדין, להבדיל במקרה שחלה לגביו תקנה 44ב' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ה – 1975, אזי אין די בהזמנה כזו, ויש צורך בהזמנה בהתאם לסעיף 237 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ואפנה, שוב הפעם, לעפ"ת 20102-08-11, משארקה עיאד נ' מדינת ישראל (03.11.11- בימ"ש מחוזי ב"ש), שהנני שותף לדעתו.

במקרה שבפנינו, גם נפלה טעות בהכרעת דינו של בית משפט קמא, שניתנה בהיעדר, שכתב כדלקמן: "הדיון קבוע להיום לשעה 08:30. הנאשם זומן כדין אך לא התייצב. הנאשם הוזהר שאם לא יתייצב בית המשפט רשאי לשפוט אותו בהיעדרו". ברור לגמרי שבית משפט קמא, בעת שהכריע את דינו של המערער, סבר בטעות שמדובר במי שהתייצב בעבר בבית המשפט, הדיון בעניינו נדחה ולא התייצב בישיבה הנוספת, היא הישיבה ביום 05.01.16, אליה לא התייצב.

ממילא, הנני סובר שכאשר מדובר במקרה בו מצורף תצהיר של נהג אחר, בנסיבות המקרה שבפנינו וכאשר אותו אחר אינו נחקר על תצהירו וקיים חשש מה לעיוות דין, ולכן יש הצדקה, גם מטעם זה, לקבל את הערעור.

הערעור מתקבל.

פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל. התיק יחזור לבית משפט קמא לניהולו מחדש.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, ל' אדר א' התשע"ו, 10/03/2016, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי