1. בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי של החייבים באופן שהחייב ישלם 1,500 ₪ והחייבת תשלם 1,000 ₪ לקופת הכינוס.

2. החייבים הם בני זוג, הורים ל-3 ילדים מתוכם אחד קטין, מתגוררים בדירה השייכת לעמידר ומשלמים שכר דירה חודשי בסך של כ- 1,240 ₪. החייב הגיש בקשה למתן צו כינוס בגין חובות בסך 2,000,000 ₪ ל-59 נושים. במסגרת צו הכינוס, הוטל עליו צו תשלומים בסך 1,000 ₪ החל מיום 01.06.2016. ביום 23.08.2016 ולאור בקשת החייב להקטנת צו התשלומים הורה בית המשפט על העמדת צו התשלומים בסך 750 ₪ החל מחודש אוגוסט 2016.החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס בגין חובות בסך 1,270,000 ₪ ל-30 נושים. במסגרת צו הכינוס הוטל עליה צו תשלומים בסך 600 ₪ החל מיום 01.06.2016.ביום 11.07.2017 אוחדו שני תיקי החייבים.

3. המנהל המיוחד עותר להעלאת צו התשלומים, לטענתו ההוצאות החודשיות של החייבים מופרזות וגבוהות מההוצאות המצופות מחייבים המצויים בהליך פשיטת רגל. המנהל המיוחד הפנה בבקשתו לחלק מההוצאות המופרזות של בני הזוג, ובין היתר להוצאות כלכלה שנעות בין 4000-9000 ₪ מדי חודש. כמו כן נטען כי החייבת נוטלת מפרעות מהמעסיק מדי חודש ע"ס 3,000 ₪, דבר אשר מצביע על התנהלות כלכלית לקויה וכן אינה משלמת באופן סדיר את התשלומים שהושתו עליה. לחייבת פיגור אחד ע"ס 600 ₪. עוד נטען כי החייבים מנהלים חשבון משותף בבנק יהב אולם מבצעים הפקדות של משכורתם לחשבון הבת מור ומתנהלים דרך חשבונה של הבת. המנהל המיוחד טען כי מעיון בדפי חשבון הבנק של ביתם של החייבים עולה כי הם משלמים מדי חודש סך של 1,137 ₪ לחברת ליסינג בגין הרכב בו הם משתמשים. לאור זאת ביקש להורות על הגדלת צו התשלומים.

4. החייבים התנגדו לבקשה וטענו כי אינם יכולים לעמוד מבחינה כלכלית בצו התשלומים הנדרש על-ידי המנהל המיוחד. בתגובתם טענו, כי רמת החיים שלהם נקבעה בהתאם למשכורת החודשית הממוצעת של שניהם העומדת על סך 12,500 ₪ בממוצע וכי לא יוכלו לשאת בצו תשלומים כבקשת המנהל המיוחד. עוד טענו כי שניהם מתפרנסים מעבודה פיזית קשה אשר גרמה לחייבת לשתי פריצות דיסק. החייבים ני הזוג ביקשו בתגובתם מבית המשפט להחליט על תוכנית פירעון שעומדת בסך 90,000 ₪ למשך 36 חודשים, כאשר במהלך שלושת החודשים הראשונים ישלמו בני הזג 500 ₪ ויפעלו להעביר את כל כספי קופות הפנסיה והגמול שיש ברשותם לטובת כונס הנכסים. לאחר קיזוז הסכום שיכנס לקופת הכונס, היתרה שתישאר תחולק ל-33 חודשים.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובדוחות שהוגשו (שצורפו לבקשת המנהל המיוחד) נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. נראה, כי על מנת להכריע בטענות המנהל המיוחדת יש לפנות אל הדוחות שהגישו החייבים. הובא לעיוני ארבעה דו"חות (לחודשים 7 ו8/2016; 11 ו- 12/2016 לחודשים 1ו- 2/2017 ולחודשים 3 ו- 4/2017). עיון בשלושת הדוחות מביא למסקנה חד משמעית כי החייבים מפריזים בחלק מהוצאותיהם וכי הם מוציאים הוצאות שאינן הולמות מי שמצוי בהליכי פש"ר. כך לדוגמא, בחודש 11/2016 דיווחו החייבים על הוצאות כלכלה בסך 9,048 ₪ לחמש נפשות כאשר שניים מילדיהם הם חיילים בשירות חובה ומגיעים הביתה בסופי שבוע. בנוסף, החייבים מצהירים על הוצאות כלכלה מופרזות בכל יתר החודשים (5,818 ₪ בחודש 12/2016 ו-6,400 ₪ בחודש 1/2017, ו-4,866 ₪ בחודש 4/2017). כן מצאתי הוצאות הלבשה על הצד הגבוה שכן החייבים הצהירו על הוצאות הלבשה והנעלה בשמונה חודשים בסך 2,862 ₪ שאף היא הוצאה "על הצד הגבוה". בחודשים מסויימים מזוהות הוצאות שאינן הולמות מי שמצוי בהליך פש"ר (דמי כיס כ- 500 ₪ בחודשים מסויימים שאין להן כל תימוכין), ספינינג (560 ₪), פילאטיס (280 ₪ באותו חודש), הוצאות בגין מתנות ואירועים במאות שקלים. נראה, כי ראוי שהחייבים יפנימו כי הם מצויים בהליך פש"ר ועליהם לנהוג בצמצום.

6. באיזון הראוי מצאתי להעלות צו התשלומים של החייב ולהעמידו ע"ס 1,200 ₪ וצו התשלומים של החייבת על 1,000 ₪ החל מחודש 10/2017.

7. באשר לתוכנית הפירעון ההולמת יכולתם של החייבים, העניין יידון במעמד הדיון הקבוע

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ז, 17 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.