1. לפניי בקשת המבקשת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו"החוק" בהתאמה).
2. תמצית בקשת האישור: צו הארנונה של המשיבה קובע כי בחישוב הארנונה אין לכלול שטחים שמתחת לקירות חיצוניים. חרף הוראות צו הארנונה, המשיבה אינה עורכת תחשיב מדויק של השטחים שמתחת לקירות החיצוניים, וקבעה אומדן הפחתה אחיד בשיעור של 10% מהשטח המוגדר למגורים. כתוצאה מכך גובה המשיבה תשלומי ארנונה ביתר ושלא כדין. הנתבעת מפרה את צו הארנונה שהיא עצמה קבעה.
3. תמצית תגובת המשיבה: דין בקשת האישור להידחות על הסף עקב שיהוי ניכר בהגשת התובענה. בנוסף, לגופה של בקשת האישור - המשיבה ביצעה במהלך שנת 2014 סקר נכסים שבמסגרתו בוצעו מדידות מדויקות ותיקוני שומה בנכסים בהם התגלה כי עובי הקירות אינו סטנדרטי וכתוצאה מכך השטח שמתחת לקירות החיצוניים עולה על סך ההפחתה האחידה בשיעור 10%. בהתאם למדידת שטח הנכס של המבקש אשר בוצע על ידי מודד מטעם המשיבה ניתן לראות כי בהפחתת 10% שילם המבקש למשיבה את חיובי הארנונה בחסר, כלומר כתוצאה משיטת החישוב הנהוגה במשיבה המבקש לא נפגע אלא יצא נשכר על חשבונה של המשיבה. בהעדר עילת תביעה אישית מצד המבקש ומאחר שהמבקש לא הראה כי ישנם נפגעים אחרים, דין הבקשה להידחות.

בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") רשאי נישום להעלות טענות בעילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הערר באמצעות הגשת השגה למנהל הארנונה, על ההחלטה בהשגה הוא רשאי להגיש (הוראות סעיף 6 (א) לחוק הערר), ובהמשך לכך יכול להגיש ערעור מינהלי לפני בית המשפט לעניינים מנהליים (הוראות סעיף 7 לחוק הערר). העניין נושא התובענה נכנס בגדר העילות האמורות.

1. ביום 16.8.16 ניתן פסק דין בעע"ם 6685-15, עע"ם 6993-15 עיריית ת"א נ' אספיאדה בע"מ (16.8.16) (להלן: "עניין אספיאדה"). בעניין אספיאדה קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי על דרך הכלל לא ניתן לברר את הטענות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הערר בתובענה ייצוגית נוכח קיומו של מסלול סטטוטורי חלופי שנקבע בסעיף 3(א) לחוק הערר.
2. בדיון שהתקיים לפניי ביום 10.10.16 הפניתי את תשומת ליבם של הצדדים להלכת אספיאדה. ביום 25.10.16 הגישו הצדדים את בקשת ההסתלקות שלפניי. הצדדים הסכימו כי כל צד יגיש לבית המשפט בקצרה את טיעוניו לעניין גמול ושכר טרחה. ביום 1.11.16, כתמיכה לבקשת ההסתלקות, הגישו המבקש ובא כוחו תצהירים לפיהם המבקש ובא כוחו לא קיבלו תמורה כלשהיא במישרין או בעקיפין בקשר עם ההסתלקות.
3. תמצית טיעוני המבקשת לעניין הגמול ושכר הטרחה – המשיבה הודתה כי בעקבות בקשת האישור שונתה שיטת המדידה של המשיבה בגין השטחים מתחת לקירות החיצוניים כך שתהיה מדויקת; התובענה הביאה לאכיפת הדין שהיא אחת ממטרות החוק; המבקש פנה אל המשיבה בכתב טרם הגשת התובענה; המשיבה לא הקפידה על ביצוע מדידה מדויקת חרף תובענות ייצוגיות שהוגשה נגדה בעבר; פסיקת גמול ראוי למבקש ושכר טרחה הולם לבא כוחו תעודד הגשת תובענות ייצוגיות מוצדקות וראויות וכן תביא להרתעה מפני הפרת דין עתידית.
4. תמצית טיעוני המשיבה לעניין הגמול ושכר הטרחה - בהתאם לפסיקה, תביעות שהוגשו ללא בסיס ראייתי ועובדתי הן תביעות סרק, ולכן אין לפסוק בגינן גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו; המבקש בחר להסתלק מהתובענה לאור טענות המשיבה כבדות המשקל בין היתר בדבר העדר עילה, אי הוכחת נזק והעדר הוכחת קבוצה; הוא הסתלק גם נוכח הלכת אספיאדה; כבר לפני מועד הגשת בקשת האישור, במהלך שנת 2014, בוצעו תיקוני שומה ביחס לבתי מגורים בהם עובי הקירות אינו סטנדרטי ועולה על ההפחתה האחידה בשיעור 10%; ממועד הגשת בקשת האישור הוחלה מדידה מדויקת על נכסים בהם עובי הקירות החיצוניים הוא סטנדרטי, אולם שיטה זו מרעה את מצבם של חלק מן הנישומים לעומת המצב הקודם.

דיון

1. סעיף 16(א) בחוק הדן בבקשת הסתלקות קובע: "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג... לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט".
2. ככלל, משאושרה בקשה להסתלקות מבקשת אישור, בית המשפט אינו פוסק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג. ככל כלל, גם לכלל זה קיימים חריגים ויש מקרים בהם מצאו בתי המשפט לנכון לפסוק גמול ושכר טרחה גם במסגרת הסתלקות מבקשת אישור.
3. יפים לעניין זה דבריו של המלומד אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענות ייצוגיות" משפטים מא (יוני 2011) 5, 88-87, כאשר בחן פסיקתם של גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות מבקשת אישור:

"בקשה לאישור תובענה ייצוגית שנמחקה לא עשתה באופן פורמלי דבר למען זכויותיהם של חברי הקבוצה המיוצגת או לקידום מטרה אחרת ממטרות התובענה הייצוגית;

...

מנגד, כפי שהוסבר לעיל, יש מקרים שבהם הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע ואף גרמה לו לפצות את מי שנפגע ממעשיו או מחדליו נשוא הבקשה. במקרים כאלה אין בדרך כלל הצדקה לאישור תובענה ייצוגית אלא אם יש צורך בקביעת מעשה פסוק בנדון. דווקא משום כך יש לתגמל את התובע המייצג ועורך הדין, שבהגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הביאו את הנתבע לשנות את התנהגותו ולפצות עבור הנזקים שגרם. כאשר הבקשה הביאה לשינוי בהתנהגות הנתבע ולפיצוי הנפגעים, התובע ועורך-הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע. אלה צריכים להיות משולמים להם לפי הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, בהיקש מההסדר הקבוע בסעיף 9 לחוק, כשרשות של המדינה חדלה מגבייה אסורה בעקבות הגשתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית". (ההדגשות הוספו - מ' נ').

1. סעיף 22 בחוק קובע לעניין פסיקת גמול לתובע המייצג:

"(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.

(ג) בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו -

(1) לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, לפי הענין, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב);

(2) לפסוק גמול לארגון שהשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית לפי הוראות סעיף 15, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור" (הדגשות שלי – מ' נ').

מכוח סעיף 22(ג)(1) ייתכנו אם כן מקרים בהם ייפסק גמול לתובע המייצג גם כאשר התובענה לא אושרה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה אם כי מדובר במקרים מיוחדים בלבד ו"מטעמים מיוחדים שיירשמו". כזה הוא המקרה שלפנינו בו הבקשה נמחקת מחמת הסתלקות.

1. סעיף 23 בחוק קובע לעניין פסיקת שכר טרחה לבא כוח המייצג:

"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

1. בעניין עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (27.12.10) נדרשה כב' השופטת פרוקצ'יה לשאלה אם במקרים החריגים ניתן לפסוק גם שכר טרחה לבא כח מייצג למרות שבקשת האישור לא התקבלה או לא הוכרעה לטובת הקבוצה, ובהיעדר הוראה דומה לזו שבסעיף 22(ג)(1) וכך היא קבעה:

"אמנם, גם על פי הכללים הרגילים הקבועים בחוק, ניתן לפסוק גמול מיוחד לתובע מייצג גם אם הבקשה לאישור לא נתקבלה או שהתובענה הייצוגית לא הוכרעה לטובת הקבוצה, אך מטבע הדברים, מצב זה מוגבל ל'מקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו' (סעיף 22(ג)(1) לחוק). אף שהדבר לא נאמר במפורש, יש להניח, בהתחשב בתכליות החוק ובמנגנוני האיזון שהוא מבקש ליצור, כי דין דומה חל גם לגבי פסיקת שכר טרחה לבא כוח מייצג". (ההדגשה הוספה - מ' נ') (שם, בפסקה 24).

1. בת"צ (מרכז) 4742-06-11 מוושר נ' עיריית רמלה (19.2.12) כתבתי בנוסף בעניין זה כך:

"סעיף 22, העוסק בפסיקת גמול לתובע, מורה באופן מפורש כי ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יפסוק גמול לתובע גם כאשר התובענה לא אושרה או שלא הוכרעה לטובת הקבוצה (סעיף 22(ג)(1)). סעיף 23 הדן בשכר טרחת בא כוח המייצג, שותק בעניין זה. נראה כי ניתן למצוא חיזוק לפרשנות הנ"ל של השופטת פרוקצ'יה גם מהשוני בין סעיף 22 ל- 23. סעיף 22 בחוק פותח במילים "הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה..." על כן, הוסיף המחוקק בסעיף 22 את סעיף 22(ג) כחריג, בשל המגבלה שברישא של סעיף 22(א). סעיף 23 לעומתו אינו מותנה בהכרעה לטובת הקבוצה והוא פותח במילים "בית המשפט יקבע את שכר הטרחה", על כן לכאורה לא היה צורך להוסיף בו סעיף הדומה לזה שבסעיף 22(ג)".

1. נראה אם כן כי נוכח הוראות החוק שהובאו לעיל, רשאי בית המשפט לאשר גמול לתובע המייצג מטעמים מיוחדים שיירשמו וכן רשאי הוא לאשר לפי שיקול דעתו שכר טרחה לבא כוח המייצג, במסגרת אישור בקשת הסתלקות, בהתחשב בשיקולים המפורטים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לפסיקת גמול ושכר טרחה.

ולענייננו.

1. במקרה דנן המבקש הגיש את בקשת האישור כחצי שנה לפני הכרעת בית המשפט העליון בעניין אספיאדה, בקשת ההסתלקות הוגשה לבית המשפט לאחר דיון קדם המשפט שם התבקשו הצדדים להתייחס להלכת אספיאדה. נראה, כי בקשת ההסתלקות הוגשה נוכח ההלכה החדשה האמורה.
2. בדיון קדם המשפט טענה המשיבה, בין היתר, כי "מאז התובענה אנו לא מחייבים יותר לפי 10% אלא לפי מדידה או היקף קירות חיצוניים כפול עובי קיר סטנדרטי. אם אנו נדרשים היום לבצע מדידה של נכס, אנו עושים זאת במדידה מדויקת".

בנוסף טענה המשיבה לעניין גמול ושכר טרחה כי "מדידה מדויקת הוחלה מהגשת התובענה גם על נכסים בהם עובי הקיר סטנדרטי. אולם... בחלק מן המקרים שיטה זו מרעה את מצבם של חלק מן הנישומים לעומת המצב הקודם" (סעיף 8 במכתבה של המשיבה מיום 9.12.16).

1. נראה כי המשיבה אכן שינתה את התנהגותה עקב התובענה הייצוגית, ובכך תרמה התובענה להסדרת הנושא שלשמו היא הוגשה, דהיינו - עריכת תחשיב מדויק של השטחים שמתחת לקירות החיצוניים תוך שמירה על עקרון השוויון בין הנישומים.
2. בנסיבות העניין שלפניי, נוכח תרומת התובענה כפי שתוארה לעיל, והעובדה שתובענות דומות קודמות, שחל עליהן סעיף 3 בחוק הערר נדונו ואושרו כתובענות ייצוגיות קודם להלכת אספיאדה (ר' למשל ת"צ (מרכז) ת"צ 25773-04-12 אנגל נ' עיריית פתח תקוה (4.8.13)) אני מוצאת לפסוק למבקש ולבא כוחו גמול ושכר טרחה. עם זאת הסכום שייפסק הוא בהתחשב בסיכויי התובענה אילו התנהלה עד תום.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את ההסתלקות. לאחר ששקלתי את טעוני הצדדים לעניין הגמול ושכר הטרחה, אני קובעת כי הגמול למבקש יעמוד על 1,000 ₪ ושכר הטרחה לבא כוחו יעמוד על 12,000 ₪ (כולל מע"מ).
2. בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל לא ראיתי מקום לקבוע הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק.
3. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת. תביעתה האישית של המבקשת נמחקת אף היא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.