1. לפניי תביעה כספית על סך 30,626 ₪. סכום התביעה מורכב משכ"ט אותו שילמה התובעת לב"כ בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בסך של 2,626 ₪ ו 28,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בתדמית בגין הטלת עיקול על חשבון הבנק של התובעת במסגרת הליכי גבייה מנהלית של דו"חות חניה.

2. התובעת מתגוררת עם משפחתה ברחוב מונטפיורי 11א' בחיפה. לטענת התובעת שלא נסתרה היא מחזיקה בתו חניה לתושב מאז שנת 2002. ביום 24.8.13 החליפה התובעת את רכבה הקודם ברכב אחר מסוג סקודה מ.ר. 5292312. ביום הרכישה של הרכב החדש פנתה התובעת בפקס למנהל אגף הפיקוח העירוני במחלקת החניה של עיריית חיפה וביקשה תו חניה חדש וכן מסירת הודעה לפקחים באזור. לטענת התובעת, הנתמכת בנוסח הפניה , צירפה התובעת לפניה חוזה רכישה של הרכב החדש, רישיון רכב וצילום תעודת זהות כולל ספח. לפי נתוני עירית חיפה כאמור במוצג נ/1, אשר צורף גם כנספח לכתב הערעור שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי (מוצג ת/1), עירית חיפה קיבלה רק את הפניה עצמה של התובעת ללא המצורפים.

3. בתקופה מיום 11.10.13 עד ליום 30.12.13 רשמו פקחים של עירית חיפה לתובעת 20 דוחות חניה בגין חניה ברחוב מונטפיורי מבית מס' 9 ועד בית מס' 13. אחד מאותם עשרים דוחות הוא בסכום מקורי של 250 ₪ והאחרים בסכום מקורי של 100 ₪.

4. התובעת טוענת כי פנתה שוב ושוב לעירית חיפה כדי לברר מדוע לא נמסר לה תו חניה אזורי ומדוע לא מפסיקים לרשום לה דוחות חניה. התובעת טוענת כי אישרה טלפונית את המסמכים ששלחה בפקס אבל לא עלה בידה להציג אישור המתעד כי המסמכים שנשלחו בפקס הגיעו ליעדם. התובעת טענה כי כל האישורים מצויים בתיק הערעור אותו הגישה לבהמ"ש המחוזי באמצעות באת כוחה. לבקשת התובעת נערכה בדיקה במהלך הדיון בתיק בהמ"ש המחוזי ולא נמצא כי צורף כל אישור שכזה להודעת הערעור.

5. התובעת טוענת כי הציבה שלט אותו הכינה בעצמה בחזית הרכב במסגרתו ביקשה לא לתת לה דוחות כיוון שהיא גרה במקום וזכאית לתו חניה אזורי. התובעת העידה כי ייתכן שהשלט הזה לא הונח בחזית הרכב כל הזמן כיוון שהיא לא היחידה שמשתמשת ברכב וכיוון שהיתה טרודה בטיפול בבתה . בעדותה היום לא ידעה התובעת לומר כי לא קיבלה דוחות כאשר השלט הוצב בחזית הרכב. נציגת הנתבעת הגישה במהלך הדיון צילום של השלט כפי שבוצע על ידי פקח, אשר כולל לטענתה רק את שמה של התובעת ומספר תעודת הזהות שלה.

6. ביום 27.8.13 אושפזה בתה של התובעת בבית חולים. הבת שוחררה מבית החולים ביום 1.9.13. התובעת טוענת כי גם לאחר השחרור הייתה הבת בהשגחה צמודה של הוריה במשך חודש. במצב דברים שכזה התובעת נאלצה להקדיש את זמנה לטיפול בבת, תוך שהיא ממתינה לקבלת תו החניה בדואר רשום. התובעת מסבירה כי הסתמכה על כך שאין מחלוקת כי פנייתה לעיריה מיום 24.8.13 התקבלה והדבר יביא לביטול הדוחות שקיבלה. כאשר התברר לתובעת כי הדוחות לא מתבטלים , התייצב בעלה של התובעת במחלקת החניה בתחילת חודש ינואר 2014 וקיבל את תו החניה.

7. במהלך הדיון שהתקיים היום הוגש מכתב של בעלה של התובעת, שהתקבל אצל הנתבעת ביום 4.2.14 (מוצג נ/3). במכתב זה כותב בעלה של התובעת בכתב יד כי לאחרונה החליף רכב ולא יכול היה להתפנות כדי להגיע לעירייה ולבקש תו חניה חלופי. בעלה של התובעת מלין על כך נרשמו 20 דוחות למרות שלט ברור שהוצב בתוך הרכב ומבקש לבטל את הדוחות.

8. עיון במכתב מיום 28.7.15, אשר צורף לכתב הערעור , מלמד כי אין מחלוקת שהתובעת שלחה לנתבעת מכתב נוסף בנוגע לדוחות ביום 26.8.14. מכתב זה נענה לאחר אחד עשר חודשים בצירוף התייחסות ספציפית לשלושה דוחות.

9. כאשר ראתה התובעת כי הליכי הגבייה המנהלית נגדה נמשכים ובמסגרתם הוטל עיקול על החשבון בנק שלה, פנתה התובעת לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה להישפט בנוגע לדוחות מיום 29.7.15. הבקשה הועברה לתגובת העיריה, אשר התנגדה להארכת המועד. ביום 29.10.15 החליט בית המשפט לעניינים מקומיים לדחות את הבקשה להארכת המועד משום שהיה על התובעת להגיש את הבקשה במועדים הקבועים בחוק ולא לאחר שנים.

10. ביום 30.11.15 הגישה התובעת ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. הדיון בערעור נקבע ליום 30.12.15. בדיון השתתפו באי כוח הצדדים והתובעת בעצמה. בפרוטוקול נכתב מפי באי כוח הצדדים בזו הלשון: "הגענו לידי הבנה, דוחות שניתנו ברחוב מונטפיורי החל מתאריך 9.9.13 ועד 30.12.13, יבוטלו". במסגרת פסק הדין נכתב כי נוכח ההבנה אליה הגיעו הצדדים מתייתר הצורך בדיון בבקשה , ולמען הסר ספק , כל ההליכים הנוגעים והנובעים מאותם דוחות בטלים אף הם.

11. התביעה שלפני הוגשה ביום 22.2.16. התובעת מצרפת קבלה לפיה שילמה לבאת כוחה בבית המשפט המחוזי 2,626 ₪. עוד טוענת התובעת כי הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה בסך של 3,975 ₪, אשר הביא לתפיסת 2,000 דולר שהגיעו מחו"ל ואילץ אותה ללוות כספים כדי לעמוד בתשלומים שונים. כבר בכתב התביעה ציינה התובעת כי מיד עם פתיחת הדיון בבהמ"ש המחוזי הודיע ב"כ העיריה כי הדוחות נמחקים ומתבטלים והעיקול מחשבונה יוסר. עוד מלינה התובעת על כך שמחלקת החניה לא מילאה את תפקידה ולא ענתה במועד למכתביה.

12. ביום 7.4.16 הגישה הנתבעת כתב הגנה. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף עקב העדר סמכות עניינית , שכן המקום לדון בתוקפם של דוחות חניה הוא בבהמ"ש לעניינים מקומיים. עוד נטען כי את הטענות בדבר זכאות לפיצוי בגין נזקי הדוחות היה על התובעת להעלות בבהמ"ש לעניינים מקומיים ובביהמ"ש המחוזי. נטען כי ההסכמה בדבר ביטול הדוחות הייתה בשל הנסיבות האישיות והרפואיות המפורטות בהודעת הערעור. נטען כי התובעת גומלת לנתבעת רעה תחת טובה. נטען כי היה על התובעת לוודא שהפנייה אותה שלחה בפקס התקבלה בשלמותה. נטען כי הנזקים הנטענים על ידי התובעת הם למעשה הוצאות הגנה בהליך פלילי, אותם היה מוסמך לפסוק לה ביהמ"ש המחוזי לפי ס' 80 לחוק העונשין. עוד נטען כי התובעת לא הוכיחה את ההוצאות וההפסדים הנטענים באופן מספק והוגן. נטען כי לא יעלה על הדעת כי כל פעם שהעירייה תחליט בזמן אמת לבטל דוחות מכל סיבה שאינה קשורה לעבירה עצמה, העיריה תתבע על כך. נטען כי תביעות כגון זו עלולות להביא לשרירות לב מצד העיריה.

13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה הקטן מהטעמים שיפורטו להלן .

14. אין ממש בטענת הנתבעת בדבר חוסר סמכות עניינית. ברע"פ 2747/08 שאוליאן נ' חורש אישר בהמ"ש העליון את המתווה שקבע בהמ"ש המחוזי לפיו המקום לתקוף את תוקפם של דוחות חניה הוא בביהמ"ש לעניינים מקומיים. רק לאחר שבביהמ"ש לעניינים מקומיים, או ערכאות הערעור על החלטותיו , ביטלו את הדוחות, אפשר להגיש תביעה נזיקית נגד הרשות המקומית בגין הליכי הגביה. במקרה שלפנינו בוטלו הדוחות בהסכמה בבהמ"ש המחוזי טרם הגשת התביעה. פסק דין שכזה מאפשר באופן עקרוני הגשת תביעה נזיקית נגד הרשות המקומית בגין נזקי הליכי הגביה.

15. פרוטוקול הדיון בבהמ"ש המחוזי שותק בנוגע לסיבה שהובילה את הצדדים להסכים לביטול הדוחות מבלי שניתנה החלטה בבקשת התובעת בסיפא של כתב הערעור לחייב את העיריה בהוצאותיה. גם התובעת עצמה, שהיא היחידה מבין שלושת המשתתפים בדיון בבהמ"ש המחוזי שהגיעה לדיון בתיק זה , לא טענה כי העיריה הסכימה לביטול הדוחות בשל הכרת בצדקת טענותיה או בעקבות המלצת בית המשפט. התובעת חזרה ואמרה כי בתחילת הדיון בא כוח העיריה הודיע על הסכמה לביטול הדוחות והדבר הפתיע אותה. נציגת העיריה בדיון שלפניי לא דייקה כאשר טענה כי עורכי הדין לא יכולים להופיע בבהמ"ש לתביעות קטנות. עורכי דין לא יכולים לייצג בעל דין מבלי שניתן היתר ייצוג, אך הם בהחלט יכולים להתייצב לדיון כעדים. כיוון שפרוטוקול הדיון שותק לגבי סיבת ההסכמה לביטול הדוחות, יש להניח כי העיריה הסכימה לביטול הדוחות בשל מה שנכתב בכתב הערעור. כתב הערעור כלל טענות הדומות לטענות שהועלו בתביעה, הן בדבר טיפול לא יעיל של מחלקת החניה בעירייה בפניות התובעת לקבלת תו חניה והן בנוגע למצבה הבריאותי של בתה של התובעת.

16. לא עלה בידי התובעת להוכיח בדרכי ההוכחה המקובלות כי המציאה לעירייה את כל המסמכים הנדרשים לשם קבלת תו חניה לרכב החדש. זאת משום שאישור על משלוח בפקס של הפניה מיום 24.8.13, אותו הגישו שני הצדדים , מלמד על קבלת דף פתיחה אחד ללא מצורפים. כמו כן , התובעת לא הקליטה אף אחת מהשיחות במהלכן הודו נציגי העירייה כי התקבלו כל המסמכים הדרושים להנפקת תו חניה חדש . עם זאת, לאחר בחינת התנהלותם של שני הצדדים בפרשה כולה כמכלול, מצאתי לנכון ליתן אמון בעדותה של התובעת לפיה כל המסמכים הומצאו. עדותה של התובעת היתה עקבית ולא נתגלו סתירות של ממש בין הדברים שנאמרו בעל פה לבין המסמכים שהוגשו בכתב . עוד יש לקחת בחשבון כי הנבתעת לא הביאה עדים רלוונטיים דוגמת אחד הפקחים שנתן את הדוחות או אחד מעובדי המחלקה המטפלת קבלת בקשות לחידוש תווי חניה אזוריים וטיפלה בבקשות התובעת . אני סבור כי בנסיבות המקרה שלפני כאשר תושבת העיריה מבקשת לחדש תו חניה אזורי בעקבות החלפת רכב ואינה מצרפת לבקשה את כל המסמכים הנדרשים, אפשר לצפות מהעירייה להודיע לה בכתב סמוך לקבלת הפניה , מהם המסמכים החסרים. משלא נעשה הדבר נפל פגם בהתנהלותה של מחלקת החניה. אין זה מתקבל על הדעת כי השלט אותו הציבה התובעת בחזית הרכב כלל רק את שמה של התובעת ומספר תעודת הזהות שלה כפי שנטען על בסיס המוצג נ/2, כיוון ששלט שכזה אינו אומר דבר מבחינתו של הפקח ולכן אינו משיג את מטרתו. ההודאה של העיריה בקיומו של שלט כלשהו תומכת באופן חלקי בטענת התובעת לפיה הציבה שלט שכזה. אני מקבל את עדותה של התובעת לפיה השלט כלל את הפרטים הרלוונטיים כדי לשכנע את הפקח לא לתת לה דוח חניה. עיריית חיפה יכולה לדעת בקלות היכן מתגוררת התובעת וזאת בהתאם לרישומים במחלקת הארנונה. באופן כללי ייתכן מקרה בו תושב מחזיק בכמה נכסים ומשלם בגינם ארנונה, אבל לא הועלתה כל טענה ספציפית לפיה אפשרות שכזו רלוונטית לתובעת בתיק זה.

17. אין מקום לפסוק לתובעת את מלוא הסכום שתבעה או סכום דומה לכך, הן משום שנזקי התובעת בהיקף זה לא הוכחו והן בשל האופן בו נוסחה ההסכמה בהליך הערעור בבהמ"ש המחוזי. יש ממש בטענת העיריה לפיה חיוב הנתבעת בנזקי התובעת בסכום משמעותי, עלול להרתיע את העיריה מלהגיע להסכמות בדבר ביטול דוחות לפנים משורת הדין. מאידך , כפי שעולה מפס"ד אליו הפנתה נציגת העיריה בדיון (ת"ק 3446-04-15) כאשר עיריית חיפה חוזרת בה מכתב אישום שעניינו דוחות חניה לפנים משורת הדין, העיריה יודעת לציין זאת בפרוטוקול. במקרה שלפני העניין לא צוין בפרוטוקול.

18. מקובלת עלי מסקנתו של כב' השופט טננבוים בת"ק 2580/06 לפיה אדם שקיבל דוחות חניה והדוחות בוטלו , לא יכול לתבוע בבהמ"ש לתביעות קטנות את הוצאות הגנתו בהליך הפלילי לפי ס' 80 לחוק העונשין, אבל יכול לתבוע את הרשות המקומית בנזיקין בעילת רשלנות לפי הלכת גורדון(ע"א 243/83). במקרה שלפני הנתבעת התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת תוך זמן סביר על אי קבלת מסמכים נדרשים לשם הנפקת תו חניה אזורי לרכב החדש. הנתבעת התרשלה גם בכך שלא השיבה לפניות התובעת תוך פרק זמן סביר כפי שעולה מהמוצג נ/3. הנתבעת התרשלה גם בכך שלא הסכימה לבטל את דוחות החניה גם לאחר שהנפיקה לתובעת תו חניה בחודש ינואר 2014 ואילצה את התובעת להגיע עד בהמ"ש המחוזי, בטרם הסכימה לביטול הדוחות.

19. מכתבו של בעלה של התובעת (מוצג נ/3) אינו מלמד בהכרח על כך שגרסת התובעת אינה נכונה, שכן אין מחלוקת כי התובעת פנתה לעירייה לקבלת תו חניה אזורי כבר ביום 24.8.13.

20. בכל הנוגע לגובה הפיצוי לקחתי בחשבון את הסכמת העיריה לביטול כל הדוחות הרלוונטים. עוד לקחתי בחשבון את תרומתה של התובעת להשתלשלות העניינים בכל שהיא או בעלה לא הגיעו פיזית למשרדי העיריה במועד מקודם יותר עם כל המסמכים הרלוונטיים כדי לעצור את שטף הדוחות בעודו באיבו ולהביא לביטול הדוחות שכבר ניתנו. בנסיבות העניין מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בסך של 2,000 ₪.

21. כיוון שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן ובהתחשב בנימוקי פסק הדין , מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות .

22. על כן , אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ .

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל .

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד

קבלתו .

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.