ע"י ב"כ עוה"ד משה גליקו או קובי רוטשילד

1. לפני תביעה, בה התובעים, הצטרפו לקבוצת רכישה יחד עם הנתבעים כולם, וזאת מכוח הסכם שנערך בין הצדדים (להלן יקראו כולם: "הקבוצה").

במסגרת ההצטרפות לקבוצה, שילמו התובעים לקופת הקבוצה סך של 984,000 ₪.

בדיעבד, ובשל ענייני תכנון של עיריית רחובות, לא ניתן היה לממש את הזכויות שעליהן חשבה הקבוצה עת חתמה על הסכם עם התובעים באופן כזה שצומצמו שטחי הבניה בפרויקט ובפועל צומצמה דירת התובעים המתוכננת ביותר מעשרה מטרים רבועים.

בשל אי התאמה זו, נערך הסכם לביטול ההסכם המקורי, אשר בהתאם להוראותיו נקבע כי סך התשלומים ששולם על ידי התובעים יחשב כהלוואה שהקבוצה מתחייבת להשיב לתובעים בהתאם למועד הקבוע בסעיף 3.4.1 להסכם הביטול, ובאלו המילים: "עד ולא יאוחר מ- 120 ימים ממועד חתימת ההסכם דנן" (ההסכם נחתם ביום 30/8/15 ולכן המועד האחרון הוא 30 או 31 לדצמבר 2015).

סעיף 3.4.2 קובע כי:

"מוסכם כי לתקופה האמורה בס"ק 3.4.1 תתווסף תקופת "גרייס" בת 30 ימים".

וכן סעיף 3.4.3 קובע כי:

"ככל ולא יוחזר סכום ההשבה במלואו במועד הנקוב בס"ק 3.4.1 ו- 3.4.2 לכל המאוחר, יהווה הדבר הפרת הסכם זה אשר תזכה את הרוכשים בתשלום ריבית בגובה 5% לשנה ו/או חלק יחסי עבור כל חודש/יום פיגור בגין התשלום שטרם שולם... החל מהמועד האחרון לתשלום כספי הרוכשים ועד לתשלום המלא בפועל".

בסעיף 3.4.4 נקבעו גם פיצויים מוסכמים:

"ככל ולא יוחזר סכום ההשבה לאחר 6 חודשים ממועד חתימת הסכם זה (קרי עד ליום 30/2/16 – א.ד), יהווה הדבר הפרת הסכם יסודית אשר תזכה את הרוכשים בפיצוי בשיעור 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק".

2. לפי טענת התובעים, הנתבעים לא החזירו את ההלוואה / החוב שהם חבים לתובעים על פי הסכם הביטול, וזאת עד היום, איחור ניכר.

3. מכתבי דרישה נשלחו על ידי התובעים ביום 19/1/16 וביום 8/2/16.

במכתב תשובה, הנושא תאריך 3/2/16 (שעל פי טענת התובעים הגיע לידי בא כוחם אך ביום 8/2/16 לאחר ששלחו את מכתב הדרישה כאמור ועל פי טענת הנתבעים נשלח כבר ביום 3/2/16), נכתב מפורשות כי:

"...הוראות הסכם תקפות ושרירות ואנו מודעים ללוח הזמנים הקבוע בהסכם, אולם לצערנו, טרם נמצא רוכש לדירת בני הזוג... אכן נמצא רוכש מתאים, אולם הרוכש התנה את רכישת הדירה בכך שיחלו לבנות בשטח הפועל. בנית הפרויקט עתידה להתחיל ביום 15.3.2016 (בעוד כחודש וחצי) עם תחילת הבניה, ובמידה ולא יהיו שינויים של הרגע האחרון, דירתם של ה"ה אנקה תימכר ובהתאם לכך יועברו הכספים לבני הזוג... אנו מודעים למחויבות... מנגד אנו חושבים שהגענו לשלב מאוד מתקדם בפרויקט... אבקש לקבל דחיה להעברת הכספים".

4. מאחר ולא שולמו הכספים במועדם, התובעים מבקשים את סכום ההלוואה בצירוף הפיצוי המוסכם והריבית כקבוע בהסכם הביטול. כמו כן מבקשים הם החזר אגרת בימ"ש בסך 12,970 ₪ ושכ"ט עו"ד- 20% מהסכומים שיגבו+ מע"מ.

5. לאחר הגשת התביעה התקבל במשרדו של ב"כ התובעים שיק על סך 200,000 ₪, על חשבון חוב ההלוואה.

כמו כן, שיק על סך 150,000 ₪ נשלח במועד מאוחר יותר (שורה 12, עמוד 2 לפרוטוקול מיום 6/10/16).

אין מחלוקת כי השיקים נפדו לחשבונם של התובעים.

6. טענת הנתבעים כי כל הכספים שולמו עד למועד ישיבת קדם המשפט הראשונה, ואפילו ביתרה של 13,000 ₪ (פרוטוקול מיום 6/10/16, שורה 3, עמוד 3).

7. בקשת רשות להתגונן ובקשה לדחייה על הסף הוגשו ואולם, בהסכמת הצדדים, ומכיוון שהמחלוקת הינה כספית בעיקר, ויתרו הם על מתן הכרעה פורמלית בבקשות.

8. הצדדים היו חלוקים על יתרת הריבית שטרם שולמה. על פי תחשיב שהוגש ביום 30/9/16 מטעם התובעים היתרה היא 10,076.17 ₪. ואילו על פי תחשיב הנתבעים היתרה היא 8,888 ₪.

מכיוון שהפער בין הצדדים אינו גדול כלל וכלל, אל לנו להיכנס לחישובים מתמטיים ולדעתי סביר לקבוע כי, על דרך האמצע, הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 9,482 ₪ בגין יתרת הריבית שלא שולמה.

9. כמו כן, הייתה מחלוקת על גובה שכה"ט שזכאי לו ב"כ התובעים בגין ניהול התיק והגשת הבקשות? זאת בעוד ב"כ התובעים סבור שיש לפסוק שכ"ט בשיעור 20%+ מע"מ המגיעים לסך כולל של 242,807 ₪. כך גם מראה הסכם שכ"ט שהגיש.

10. ב"כ הנתבעים טען בכתב כי לעניין שכ"ט ב"כ התובעים, הוא אינו סבור שמגיע לזה האחרון אפילו את שכ"ט המינימלי, הוולונטרי לטענתו, שכן ההליך נוהל שלא לצורך, כך גם הבקשות שהוגשו, שכן יכול היה להמתין לפריעת החוב כולל הפרשי ריבית. כן נטען כי התובעים סברו כי רק באמצעות תביעה יוכלו לקבל כספם, בעוד הנתבעים לא חלקו על קיום החוב ו/או הוראות הסכם הביטול בנוגע לריבית ו/או לפיצויים המוסכמים.

11. על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס- 2000, השכ"ט המומלץ לתביעה כספית שסעדה עולה על 107,217 ₪ הוא 10% מסך 107,217 ₪ ועוד 4% מיתרת סכום התביעה.

12. על פי חישוב ב"כ הנתבעים, וחישובי שלי, בהתאם לכללי הלשכה כמפורט לעיל, שכר הטרחה המינימלי במקרה דנן הוא 47,938.58 ₪.

13. כאמור, ב"כ התובעים עותר לפסיקת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהכספים שנגבו. לטעמי, שכ"ט בשיעור 20% מהסכומים שיגבו במקרה זה הוא שכ"ט גבוה ולא פרופורציונלי.

כפי שציין ב"כ הנתבעים, פסיקת הוצאות שכ"ט לתובעים הינה בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לעשות כן, ביתר שאת אין בית המשפט מחויב לפסוק את שכר הטרחה המדויק שסוכם בין עורך הדין למרשיו.

לעניין זה ראו דברי הרשם הנכבד דאז, י' מרזל, מבית המשפט העליון בעניין ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הועמ"ק נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 617 (ההדגשות אינן במקור- א.ד), המביא פסקי דין נוספים לעניין:

"הוצאות סבירות, הכרחיות ומידתיות – מהן?

23. קיימות גישות שונות באשר לקביעה אימתי שיעור ההוצאות בנסיבות מקרה מסוים יהא סביר, הכרחי ומידתי. דרך אחת היא על ידי קביעה מפורשת בחוק החרות מה הם שיעורים סבירים של שכר טרחה והוצאות, כאשר בעל דין הבוחר להוציא מעל לסכום נקוב זה עושה כן על אחריותו ולא יזכה לשיפוי על הוצאות אלו מן הצד שכנגד אף אם ניצח במשפט. זוהי למשל הגישה הנוהגת בגרמניה, שבה קבועים שיעורי מקסימום של הוצאות משפט בדין (ראוMurray & Stürner supra[35], at pp. 346-347). אולם לא זו הדרך שבה בחר מחוקק המשנה בישראל. בדין הישראלי נוהגת אפוא דרך שנייה שעל פיה מוקנה ליושב בדין שיקול דעת לבחון אימתי ההוצאות הריאליות המתבקשות אינן סבירות, הכרחיות או מידתיות להליך, ובהתאם להפחיתן. מהם העקרונות המנחים שיקול דעת זה? "

ובהמשך בעמוד 618:

"...הן בלשון התקנות, הן בפסיקת בתי המשפט והן בדין ההשוואתי (ראו למשל 10 Halsbury The Laws of England [53], at pp. 21-22) ניתן למצוא קווים מנחים ושיקולים שניתן לשקול, בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל אמת מידה לקביעת הוצאות משפט. הוא רף תחתון. עם זאת ברור כי שעה שההוצאות שהוצאו בפועל הן בגדרי הסכומים הקבועים בתעריף המינימום, הרי שבדרך כלל לא יהא קושי לקבוע כי הוצאות אלו – סבירות הן. שנית, התנהגות הצדדים להליך, ובכלל זה דרך ניהול ההליך (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן בספרו הנ"ל [24], בעמ' 541; זילברטל, במאמרו הנ"ל [28], בעמ' 392). "הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 הנ"ל [12], בעמ' 395)... שלישית, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן בספרו הנ"ל [24], בעמ' 541); צריך שיתקיים יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש – והסעד שנתקבל – ובין שכר הטרחה וההוצאות (ראו ע"א 77/85 הנ"ל [19]; ע"א 9535/04 הנ"ל [12]; ראו עוד Hurst supra [44], at p. 52). רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק ואת הזמן שהושקע בהכנתו (ראו ע"א 762/76 כץ נ' חברת מנחם אמיר בע"מ [22], בעמ' 502). בצדק צוין אפוא כי שכר הטרחה הוא בגין הטרחה שנטרחה ואינו בגדר פיצוי (ראו ע"א 309/59 הנ"ל [17], בעמ' 1140). ממילא יכולה להיות חשיבות לשאלה אם הטיפול בתיק דורש מיומנות ומומחיות מיוחדות. לבסוף, חשיבות העניין לבעלי הדין. ככל שחשיבותו האובייקטיבית של העניין לבעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות, והשקעה זו תהא סבירה יותר. הבחינה היא אפוא בחינת "האינטרס הרטרוספקטיבי" של הצדדים להליך (ראו Habscheid supra [34], at p. 296). זאת ועוד: במסגרת חשיבות העניין ניתן לבחון גם היבטים נוספים הקשורים בחשיבות הסוגיה שהובאה לדיון והאינטרס הציבורי בה (השוו ע"א 9535/04 הנ"ל [12]). אכן, אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

מסכים אני עם כב' בית המשפט העליון שקבע כי "שכר הטרחה הוא בגין הטרחה שנטרחה". כשמו כן הוא, ועל כך יש לשים את הדעת.

כך גם לגבי הקביעה כי את שכר הטרחה המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין לעיל, אין חובה על בית המשפט לאמץ – מסכים אני.

14. אשר על כן, לאחר שקילת מכלול הנסיבות בתביעה, אני קובע כי התובעים ישלמו לנתבעים בתוך 30 יום מהיום ,שכ"ט עו"ד בסך כולל של 36,000 ₪ וכן הוצאות משפט נלוות בסך 1,000 ₪.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 9,482 ₪ בגין יתרת הריבית כאמור.

ככל שלא ישולמו הסכומים הנ"ל במועד ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

באשר לאגרה ששולמה, מכיוון שהתקיימה אך ישיבת קדם משפט אחת, תוחזר האגרה לתובעים.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, ח' אדר תשע"ז, 6 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה