עניינה של בקשה זו בעתירתו של המבקש להורות על קיום הליך בוררות בין הצדדים בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים (כך על פי הנטען) בחודש יוני 2000. יצוין כי ביום 8/5/16 קיימתי דיון בבקשה זו ביחד עם בקשה דומה בתיק ה"פ 48939-02-16 אלוש נ' מימון. פסק דין זה מתיחס אך ורק לבקשה המתיחסת לצדדים המפורטים ברישא לפסק דין זה.

אין חולק כי מדובר בסכסוך מתמשך על פני שנים רבות במסגרתו נחתם בחודש יוני 2000 הסכם בין המשיבה לבין שתי חברות, יחיד סי בע"מ ויחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ. הודעה על ההסכם היית אמורה להיות מוגש לבית המשפט העליון במסגרת תיק ע"א 6699/96. ביום 5.7.2001 נרשמה ההסכמה בתיק בית המשפט העליון, שבו היו גם צדדים נוספים.

במסגרת ההסכם (שצורף כנספח א' לבקשה) נקבע גם מנגנון לבוררות, הכל כמפורט בסעיף 8 להסכם.

ההסכם נחתם ע"י שלוש החברות כאשר מר אלוש הוא החותם בשם החברות יחיד סי ויחיד סי מרבצי דולומיט. בנוסף חתמו מר אלוש והגב' אלוש כערבים לקיום חיובי החברות.

להשלמת התמונה יצוין כי בהליך המקביל שבתיק ה"פ 48939-02-16 אלוש נ' מימון מתברר חלק אחר של אותו סכסוך שעניינו בזכויות בהפעלת מחצבות. הסכסוך המתברר שם קשור למערכת היחסים שבין חברת יחיד סי מרבצי דלומיט (1990) בע"מ וחברה בשם מתי נכסים ובניין בע"מ. בעניין סכסוך זה התקיימה בוררות ופסק בורר שניתן אושר ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב [ה"פ 733/07, פסק דין מיום 7.4.2008] וע"י בית המשפט העליון [רע"א 7166/08, יחיד סי מרבצי דלומיט (1990) בע"מ נגד מתי נכסים ובניין בע"מ (25.2.2009)].

לא כאן המקום לפרט את הרקע העובדתי המורכב של סכסוך מתמשך זה, שחלקו פורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ובהמשך ברע"א 7166/08 הנ"ל. לא מצאתי גם צורך לפרט את מכלול הטענות שמעלה מר אלוש כנגד המשיבה לגופו של עניין. השאלה היחידה בה יש להכריע במסגרת הבקשה שבפני היא האם יש מקום למינוי בורר בסכסוך זה, כפי שביקש מר אלוש. התשובה לשאלה זו שלילית.

כותרת ההליך היא שהתובע הוא מר יצחק אלוש. ליד הכיתוב המודפס הוסף בכתב יד (בשמו ו/או "יחיד סי" (להלן התובע) החתומים בסיפא נספח א') (התוספת היא בסוגריים במקור. ר.ש.). מר אלוש עצמו אינו צד להסכם הבוררות וחתימתו על ההסכם היא בשם החברות יחיד סי בע"מ ויחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ. בנוסף חתם מר אלוש כערב. בכל הנוגע לחברת יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ, שאינה מוזכרת כמבקשת, הובהר כי חברה זו נמצאת בהליכי פירוק.

בכל הנוגע לחברת יחיד סי בע"מ – כאמור מר אלוש הוסיף בכותרת בכתב יד כי הוא מבקש בשמה של החברה, אלא שהחברה לא רשומה כמבקשת, לא הומצא כל אישור כי מר אלוש מוסמך לפנות לבית המשפט בשמה ולא הוצג כל יפוי כוח מתאים לעניין זה. אמנם מר אלוש טוען בדיון בפני כי הוא בעל המניות בחברה יחיד סי ואולם בכתבי הטענות לא פורטה טענה זו ולא הומצאו אישורים לעניין זה (ככל שהחברה עדיין קיימת). בכל מקרה, וגם בהנחה שמר אלוש הוא בעל המניות בחברה והחברה עדיין פעילה, הרי שלא הומצא כל מסמך בשם החברה המסמיך לתבוע בשמה ולעניין זה יש להפריד בין מעמדו של בעל מניות לבין החברה עצמה.

יוער עוד כי מעיון בכל ההחלטות שכבר ניתנו בבתי המשפט בעניין סכסוך מורכב זה עולה כי כל הזכויות להפעלת המחצבה, נשוא הסכסוך המתמשך, הועברו תחילה לחברת יחיד סי מרבצי דולומיט (1990) בע"מ ובהמשך לחברה בשם מרבצי דולומיט (2001) בע"מ, חברה שהייתה בשליטת החברות יחיד סי מרבצי דלומיט (1990) בע"מ ומתי נכסים ובניין בע"מ. כאמור, בין חברות אלו התגלע סכסוך שהסתיים בבוררות ופסק הבורר אושר ע"י בית המשפט העליון.

בכל מקרה, חברת יחיד סי, שהוספה בכתב יד כאילו היא צד להליך זה, אינה יכולה להיחשב כצד להליך באופן שבו נוסחה הבקשה. למעשה ומעיון בבקשה לא מפורטת כל טענה של חברת יחיד סי כנגד המשיבה. הטענות קשורות לכל החברות האחרות שהיו מעורבות בסכסוך המתמשך ולמר יעקוב מימון, בעניינו הוגשה, כאמור, בקשה נפרדת. ואולם בנסיבות אלו לא ניתן לראות את חברת יחיד סי כמבקשת.

בהתאם, ומאחר ולמר אלוש אין הסכם בוררות עם המשיבה, ממילא אין מקום להורות על מינוי בורר בסכסוך בינם, ככל שקיים, מאחר ולכאורה מדובר בסכסוך שבין חברות ולא בין המשיבה למר אלוש בעצמו, כמי שהיה מנהל ו/או בעל מניות בחברות הנ"ל. די בכך כדי שהבקשה תידחה.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לכאורה חלה התיישנות על הסכסוך, ככל שקיים, ושראשיתו לפני יותר מעשור שנים. מר אלוש טוען, בתמצית, כי הוא נפל קורבן לתרמית. כתוצאה מהתרמית הועברו זכויות החברות שהיו בשליטתו לידי המשיבה. מאחר והמשיבה מפעילה עד היום את המחצבות הרי שהיא מפיקה רווחים על חשבונו ומכאן שמדובר בעוולה מתמשכת המתחדשת מידי יום ולכן לא חלה בעניין התיישנות. אבהיר כי אינני מביע כל עמדה בכל הנוגע למכלול טענותיו של מר אלוש. עם זאת לא ניתן לראות בעסקאות נשוא הסכסוך כאירוע מתמשך המאריך את תקופת ההתיישנות עד היום. הסכסוך וטענותיו של מר אלוש בדבר תרמית היו ידועות וגם הגיעו להתדיינות משפטית שפורטה לעיל עוד לפני שנים. מאז חלפו, כאמור, יותר משבע שנים ולכאורה חלה על סכסוך זה התיישנות. על זאת יש להוסיף כי הסכסוך בכל הנוגע לזכויות החציבה כבר הוכרע וכאמור אושר פסק בורר בעניין זה ע"י בית המשפט העליון. נראה, על פניו, כי בעניין זה אין עוד מקום להתדיינות בעילות אותן מעלה המבקש בבקשתו למינוי הבורר.

מצאתי לנכון להעיר את האמור, זאת למעלה מן הצורך, ומאחר ולא קיים הסכם בוררות בין מר אלוש למשיבה וחברת יחיד סי אינה יכולה להיחשב כצד בהליך זה, באופן בו שורבב שמה לכותרת כתב התביעה.

בסיכומו של דבר הבקשה למינוי בורר לסכסוך, ככל שקיים, בין מר אלוש למשיבה נדחית.

לפנים משורת הדין אני מחייב את מר אלוש בסכום סמלי בלבד בגין הוצאות המשיבה בהליך זה ושכר טרחת עורכי דינה. מר אלוש יישא בתשלום סכום כולל של 4,000 ₪ שישולם עד ליום 31.5.16 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק דין לצדדים

ניתן היום, ב' אייר תשע"ו, 10 מאי 2016, בהעדר הצדדים.