פתח דבר

1. התובע, יליד 1961, נפגע בעבודתו ביום 30.6.14 עת נפל וסבל משבר בעצם הפטישון החיצוני בקרסול רגל שמאל.

התובע הועסק על ידי הנתבעת מס' 1, חברה לכוח אדם, במפעל של הנתבעת מס' 2, בראש פינה.

2. על פי טענת התובע, התאונה ארעה בשעה שיצא להפסקה, לאחר עבודה על מכונה חדשה לביצוע עבודות ציפוי בלקה, אז חש סחרחורת ונפל. לטענתו, הסחרחורת נגרמה בשל ריחות הלקה והטינר בחדר שבו עבד. לאור זאת טוען התובע, כי מעבידיו התרשלו בכך שלא סיפקו לו סביבת עבודה בטוחה.

3. מומחה מטעם התובע קבע, כי נותרה לו נכות בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול. מומחה מטעם הנתבעות קבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5%. מומחה מטעם ביהמ"ש קבע אף הוא, כי לתובע נותרה נכות של 5%, כקביעת המומחה מטעם הנתבעות.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ושולמו לתובע תגמולים.

4. הצדדים חלוקים הן בשאלת הנסיבות והאחריות לתאונה, והן בשאלת גובה הנזק. ביחס לכל השאלות שבמחלוקת נשמעו ראיות והוגשו סיכומים בכתב.

גרסת התובע וטענותיו במישור החבות

5. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית פרט התובע גרסתו, כדלהלן:

א. התובע החל עבודתו אצל הנתבעת מס' 1, חברת כוח אדם, ביום 2.6.14.

ב. הוא נשלח לעבוד במפעל הנתבעת מס' 2. תחילה הועסק במחלקה המכאנית.

ג. כשלושה שבועות לאחר תחילת עבודתו אצל הנתבעת מס' 2 הורה לו מנהל העבודה ג'ואד לעבור למחלקת צבע, שם יעבוד על מכונה חדשה בשם PVA (להלן: "המכונה"), שהיא מכונה לביצוע עבודות ציפוי בלקה. לצורך עבודה במכונה היה צריך לערבב לקה עם טינר.

ד. התובע עבד על המכונה יום אחד והודיע למנהל ג'ואד כי אינו יכול להמשיך לעבוד עליה, משום שאינו יכול לסבול את הריח החזק שהיא מפזרת בחדר הסגור, שכן ריח זה גורם לו לכאבי ראש ולסחרחורת.

ה. המכונה הייתה בתוך חדר סגור, שלו שני חלונות בגודל בינוני. החלונות היו פתוחים בזמן העבודה, אך זה לא הספיק לפיזור הריח מהמכונה.

ו. ג'ואד אמר לתובע שבקרוב יותקנו מאווררים בחדר, אך בינתיים עליו להמשיך לעבוד בתנאים הקיימים.

ז. התובע חזר לעבוד במחלקה המכאנית למשך כשלושה ימים, וביום 30.6.14 התבקש שוב לעבוד במחלקת הצבע, על המכונה. התובע אמר למנהל ג'ואד שוב שאינו יכול לסבול את הריח, אולם ג'ואד עמד על כך שהוא יעבוד על המכונה. כזו הייתה גם עמדת המנהל הבכיר יותר, שלומי.

ח. התובע חשש מפיטוריו, ועל כן החל לעבוד על המכונה. בזמן שיצא להפסקה, בעודו בפתח החדר, חש בסחרחרות וטשטוש ראייה, איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה, תוך שהוא נפגע בקרסול שמאל.

ט. לתובע לא סופקו אמצעי מיגון כלשהם, והחדר לא היה מאוורר. התובע לא עבר הדרכת בטיחות בטרם תחילת העבודה עם המכונה, ולא הוזהר מפני הסכנות הכרוכות בחשיפה לריחות שפיזרה המכונה.

6. בחקירתו הנגדית העיד התובע לעניין נפילתו כך:

"זה בזמן שאני פתחתי את הדלת. היינו בחדר, לא הייתי לבד, היינו עם כל הריח של הטינר ולקה וסבלתי ממש הרבה עם הריח, יש לי ממש רגישות לריחות החזקים. אז רציתי לצאת זה היה זמן ההפסקה. לא הרגשתי בפנים את הסחרחורת. אני רציתי לצאת להפסקה וזה קרה ביציאה. הרגשתי כאילו שהאוויר הטרי נותן לי מכה" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 31 ואילך).

בהמשך נשאל התובע שוב לעניין רגע נפילתו והעיד: "זה קשה להגיד משהו אבל עם כל מה שסבלתי בפנים ואחר כך לנשום ריח אויר טרי, זה לא פשוט. זה לא ממש פשוט, פתחתי את הדלת, רציתי לנשום ואז הרגשתי סחרחורת מיד. הרגשתי את הסחרחורת מיד. זה היה כמו מכה" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 1-3).

עוד העיד התובע, כי ברגע שבו נפל לא היו עובדים נוספים בחדר, שכן העובדים יצאו כמה דקות קודם לכן כדי לחפש משהו, אולי מפתחות (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 4-5). כן העיד התובע, כי נפילתו ארעה בזמן ההפסקה, בסביבות השעה 09:30, לאחר שהחל את עבודתו על המכונה בשעה 08:45 לערך (שם, שורות 12-16).

7. התובע העיד, כי קיבל הסבר לעניין העבודה על המכונה ביום 23.6.14, מטכנאים שהגיעו למפעל. באותו יום עבד התובע עם המכונה, ושמע את הסברי הטכנאים, במשך שבע או שמונה שעות (שם, שורות 28-31). בין אותו יום ליום התאונה (30.6.14) לא עבד התובע שוב עם המכונה, אלא חזר לכמה ימי עבודה במחלקת מכניקה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 1-4).

התובע חזר וטען בעדותו, כי ב-23 בחודש יוני קיבל הדרכה כיצד לעבוד עם המכונה, לא הדרכה לעניין בטיחות העבודה (שם, שורות 30-32), וכי יום האירוע, ה-30 בחודש יוני, היה יום שבו לא ניתנה הדרכה, אלא נעשתה עבודה על המכונה, בפעם הראשונה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 19-21).

8. על פי טענת התובע, הוא ביקש עוד לפני יום התאונה שלא לעבוד על המכונה, בגלל הריח שגורם לו לסחרחורת ולכאב ראש. הוא חש בכך כבר ביום ההדרכה שבה נעשתה עבודה על המכונה. מעבידו לא שעה לבקשתו, אמר לו כי מערכת אוורור תותקן בימים הקרובים, ועמד על כך שהתובע יעבוד על המכונה. ביום התאונה טרם הותקנה מערכת אוורור, ולא סופקה מסכה.

לטענת התובע, משהודתה הנתבעת מס' 2 כי יש צורך בהתקנת מערכת אוורור ובחבישת מסכה, אולם לא דאגה לאלו טרם תחילת עבודתו על המכונה, ואף התעקשה כי יעבוד על המכונה למרות שהתלונן על סחרחורות בגלל הריח - הרי שיש לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות והתרשלה כלפיו.

טענותיהן של הנתבעות

9. בתצהיר העדות הראשית של מנהל הפרויקט אצל הנתבעת מס' 2, שלומי אגם (להלן: "שלומי") נטען, כי התאונה ארעה ביומה השני של ההדרכה בעבודה על המכונה, וכי למעשה התובע לא הספיק לעבוד על המכונה כלל. ההדרכה אמורה הייתה להימשך, לטענתו, שלושה או ארבעה ימים.

עוד הצהיר שלומי, כי בהדרכה נעשו רק הדגמות של אופן העבודה עם המכונה, ולא נעשה שימוש בחומרים למעט פעולות נקודתיות של מילוי המיכלים בלקה.

כך גם הצהיר שלומי, כי החדר שבו הוצבה המכונה היה מאוורר, משום שהיו שני חלונות ודלת שהייתה פתוחה. לכן, אם היה ריח של לקה, היה הריח מתנדף מהפתחים.

על פי עדותו של שלומי, נמסר לו כי התובע נפל בחצר, ללא כל סיבה מיוחדת.

10. בחקירתו הנגדית אישר שלומי, כי היה צורך בהתקנת מערכת אוורור בחדר שבו הותקנה המכונה, וכי המערכת טרם הופעלה ביום התאונה (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 26-27), אך טען כי לצרכי ההדרכה היה מספיק האוורור של החדר, שכלל שני חלונות ודלת פתוחה (שם, בין השורות 20 ל-29).

עוד הוא העיד, כי מי שעובד על המכונה אינו חייב דווקא בשימוש במסכה, כאשר יש מערכת יניקה (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 10-14).

על פי עדותו של שלומי, ביום התאונה של התובע נכחו במקום שני עובדים שהם רואד, שעבד יחד עם התובע ואינו עובד עוד אצל הנתבעת מס' 2, וג'ואד שהוא מנהל המחלקה (שם, שורה 25 ואילך). ג'ואד עדיין עובד במקום (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 7-8).

11. הנתבעת מס' 2 העידה גם את אלכס מיסיוק (להלן: "אלכס"), עובד החברה המייבאת את המכונה, אשר נשלח מטעם היבואנית להדריך את עובדי המפעל בעבודה על המכונה. על פי תצהירו, בעת ביצוע ההדרכה, הוא מדגים היכן ממלאים את המיכלים בלקה וכיצד מפעילים את המכונה, אך מדובר בפרק זמן קצר ולכן לא נהוג לעשות שימוש במסכה במהלך ההדרכה.

עוד הצהיר אלכס, כי מעולם לא שמע על מקרה שבו עובד המכונה הסתחרר ונפל בגלל ריח הלקה, למרות שהוא התקין מכונות דומות רבות ברחבי הארץ.

מחקירתו הנגדית של אלכס עלה, כי אין בידיו מועד מדויק שבו נשלחה המכונה אל המפעל וגם אין לו רישום של תאריכי ההדרכות, אף שניתן היה לקבל רישומים בעניין זה מהחברה שבה הוא עובד, אילו נתבקש הדבר (עמ' 30 לפרוטוקול 8.7.18, שורות 3-10, שורות 15-16).

עוד עלה מעדותו, כי אינו זוכר את התובע כלל, וכי הדרכה נמשכת לרוב יום אחד. כן העיד אלכס, כי מכיוון שהוא יוצא מרמת גן, סביר להניח שהתחיל את ההדרכה בסביבות השעה 10:00 בבוקר, ולא לפני כן (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 30-31).

לעניין העבודה עם המכונה העיד אלכס, כי אין צורך בעבודה עם מסכה, גם כאשר העבודה מתבצעת במשך שעות ארוכות: "המכונה עצמה בנויה כך שיש לה אגזוז, זה סך הכל מחט, שעושה ציור ויש שם אגזוז... הלקוח מביא מיכלים עם לקה ואנחנו צריכים לפתוח פקקים, צריכים לקחת ולמלא. בעבודה רגילה זה סגור ואין ריח. מתי יש, כשהכרטיס יוצא מהמכונה, לדוגמא, גם כשאנחנו עושים הדרכה, אנחנו מראים איך מכוונים את הכמות שיוצאת מהמחט, ואת הלחץ. בגלל זה בודקים ועושים כיוונים. הזמן יחסית קצר, זה לא שעובדים יום יום... כן צריך מע' אוורור. כשהמכונה עושה את העבודה שלה והכרטיס כבר עשו לו ציור, הוא יוצא מהמכונה, הלקה עדיין לא יבשה. זה כמו ציפורניים, עד שלא יבש... ואפשר להריח את זה. אחרי שזה יוצא זה הולך לתנור. בזמן שזה עובר לתנור יש קצת ריח" (עמ' 32 לפרוטוקול, שורה 20 ואילך).

12. מטעם הנתבעת מס' 1, שהיא כזכור חברת כוח אדם, העידה הגב' חני נוי. עדה זו סיפרה על קליטתו של התובע בעבודה ואופן העסקתו, על קשרי העבודה עם הנתבעת מס' 2, ועל הדיווח שהתקבל מהתובע על כך שנתבקש לעבוד במחלקה עם ריח חזק של לקה ועל כך שהוא רגיש לריחות. על פי עדותה, שיחה זו הייתה ביום 30.6.14 (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 2 ואילך).

13. הנתבעות טוענות, כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין נפילתו של התובע לבין עבודה עם המכונה, שכן קשר סיבתי שכזה לא הוכח כלל.

הנתבעות טוענות עוד, כי התובע התגלה כעד בלתי מהימן, אשר לא ניתן לקבל את עדותו. נוסף על כך טוענות הנתבעות, כי לא הוכחה רשלנות שלהן, ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מעשים ומחדלים המיוחסים להן לבין קרות התאונה.

14. הנתבעת מס' 1 טענה, כי היא שימשה כחברת כוח אדם בלבד, בנסיבות שבהן השליטה המלאה על תנאי העבודה של התובע הייתה בידי הנתבעת מס' 2, ולאור ההסכם בין שתי הנתבעות. בהתאם, הגישה הנתבעת מס' 1 הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת מס' 2, בדרישה לשפות אותה בגין כל סכום שבו תחויב, אם תחויב.

דיון והכרעה

15. ראשית יש להכריע במחלוקת העובדתית הנוגעת לנסיבות שקדמו לקרות התאונה.

לעניין זה אני מקבלת את גרסת התובע דווקא, לפיה התאונה לא ארעה ביום של הדרכה, אלא ביום שבו התחיל כבר בעבודה על המכונה. אני דוחה את טענותיה של הנתבעת מס' 2 לפיה עדיין התבצעה הדרכה ביום האירוע, מהטעמים הבאים:

א. לא הוצג כל רישום לעניין מועד ביצוע ההדרכה, אף שניתן היה לעשות כן, אם לא מרישומיה של הנתבעת מס' 2 אזי דרך בירור באמצעות היבואנית, כפי שהעיד אלכס.

ב. לא הובאו עדים שיכולים היו לסתור את טענות התובע לעניין זה, כמו למשל מנהל העבודה ג'ואד (שעדיין עובד אצל הנתבעת מס' 2).

ג. מעדותו של אלכס עלה, כי לא סביר שההדרכה החלה לפני השעה 10:00, ואילו על פי טענת התובע, התאונה ארעה בשעה 09:30 לערך, ולאחר כשעה של עבודה. אלכס לא העיד כי היה במקום בשעת התאונה, ולמעשה אף ניתן להסיק מעדותו כי לא היה במקום.

לאור האמור, ומשלא נסתרה גרסת התובע בנקודה זו, אני קובעת כי התאונה ארעה ביום הראשון לעבודה עם המכונה, כאשר ההדרכה התבצעה כשבוע קודם לכן. כן אני קובעת כי התאונה התרחשה, כטענת התובע, בשעה 09:30 בבוקר, לאחר כשעה של עבודה עם המכונה.

16. כך גם אני מקבלת את גרסת התובע, כי לאחר ההדרכה פנה אל מנהלו הישיר (ג'ואד) ואמר לו שהריח של הלקה גורם לו לסחרחורת ולכאב ראש וביקש לחזור למחלקה הקודמת שבה עבד עד אז, אולם ג'ואד סירב לבקשתו.

הנתבעת מס' 2 בחרה שלא להביא את ג'ואד לעדות, ובכך נותרה גרסת התובע בעניין זה על כנה, והיא לא נסתרה באמצעות חקירתו הנגדית.

התובע העיד שגם שלומי לא הסכים להחזיר אותו למחלקה הקודמת, ולמעשה גרסה זו אף לא נסתרה בעדותו של שלומי.

17. בהמשך לכך, ניתן לקבוע כי ביום התאונה טרם הותקנה מערכת אוורור בחדר שבו הוצבה המכונה, אף שהיה צורך להתקין כזו על פי הוראות היבואן, ובהמשך – אכן הותקנה המערכת. כן ניתן לקבוע, כי לא סופקה לתובע מסכה. כל זאת עולה מעדותו של שלומי, כמפורט לעיל.

עם זאת, אף אין מחלוקת כי המכונה הוצבה בתוך חדר מאוורר יחסית, שלו שני חלונות "בגודל בינוני" ודלת שהייתה פתוחה. כך עלה גם מעדותו של שלומי וגם מעדותו של התובע.

18. עולה, אפוא, מבחינת העובדות שקדמו לאירוע התאונה, התמונה הבאה:

התובע עבר הדרכה בת מספר שעות בעבודה על המכונה. לאחר יום ההדרכה פנה למנהלו הישיר, התלונן על הריח של הלקה, על הסחרחורת ועל כאב הראש שהוא גורם, וביקש שלא להמשיך לעבוד על המכונה. מנהלו של התובע סירב לבקשה. התובע התחיל לעבוד על המכונה, מבלי שניתנה לו מסכה ובטרם הותקנה מערכת האוורור בחדר. החדר לא היה סגור, אלא היו בו שני חלונות פתוחים ודלת פתוחה. התאונה ארעה כשעה לאחר תחילת יום העבודה עם המכונה, מיד לאחר שהתובע קם ויצא מהחדר, בעת הפסקה, אז נפל בחצר, לא רחוק מהדלת.

19. שאלה אחרת היא, האם לאור עובדות אלו ניתן להסיק, כי התאונה ארעה בשל רשלנות המעביד.

שאלה זו מעוררת קשיים משמעותיים, כפי שיפורט להלן, כאשר הקושי הוא, בראש ובראשונה, בקביעת הקשר הסיבתי בין נפילתו של התובע בחצר המפעל לבין תנאי עבודתו.

21. על פי טענת התובע, נפל משום שחש בסחרחורת בגלל ריח הלקה שנדף מהמכונה.

מדובר בתהליך גרימה, אשר יש לו כמה חוליות: המכונה מדיפה ריח חזק של לקה (בתוך פרק זמן של שעה אחת) - - - ריח הלקה גורם לסחרחורת - - - הסחרחורת גורמת לנפילה.

על מנת שביהמ"ש יוכל לקבוע, כי התאונה התרחשה בגלל תהליך גרימה כאמור לעיל, עליו להשתכנע, במידה הנדרשת במשפט האזרחי, דהיינו – על פי מאזן ההסתברויות, כי התרחיש המתואר לעיל סביר יותר מתרחישים אחרים, וזאת ביחס לכל אחת מהחוליות שבשרשרת התהליך.

23. האם ניתן לקבוע כי התובע נפל בגלל סחרחורת ואיבוד שיווי משקל?

לעניין זה אין לפניי אלא עדותו של התובע, אשר מעיד כי כך היה. לטעמי, בנסיבות העניין, אין די בכך.

חשוב לציין, כי נושא הסחרחורת כלל לא עלה בחומר הרפואי הראשוני. התובע הגיע לקופת החולים בחצור ומשם לבית החולים בצפת, ובשני המקומות לא התלונן על כך שנפילתו נגרמה בשל סחרחורת ואיבוד שיווי משקל. התלונות עסקו במצבה של הרגל בלבד, לאחר נפילה (ראה נספח 5 לכתב התביעה, קופ"ח: "היום בזמן עבודה נפל ועיקם את הקרסול שמאלית"; נספח 6 לכתב התביעה, בי"ח זיו צפת, שוב אין זכר לנושא הסחרחורת).

ניתן היה לצפות, כי התובע יתלונן בפני הרופאים גם על הסחרחורת שתקפה אותו, ושגרמה לנפילתו. העדרן של תלונות בעניין זה יוצר קושי ממשי בקביעה, כי סחרחורת דווקא היא שגרמה לנפילה, וכי אין מדובר בהסבר שנוצר בדיעבד.

יוזכר, כי אין עדים שראו את נפילתו של התובע, כך שלמעשה לעניין נסיבות הנפילה עסקינן בעדות יחידה של בעל דין. אף שניתן לקבל תביעה על יסוד עדות כזו, יש לנקוט זהירות בכך (וראה לעניין זה סעיף 54 לפקודת הראיות).

בנסיבות אלו קשה לקבוע, כי נפילתו של התובע נגרמה בשל סחרחורת דווקא.

24. האם ניתן לקבוע כי הסחרחורת נגרמה בגלל ריח הלקה דווקא?

כאן המקום לציין, כי מהמסמכים הרפואיים מעברו של התובע עולה, שבעבר התלונן התובע בפני הרופא על נפילת אנרגיה ודיסאוריינטציה שהתרחשה במשך כשלושה שבועות בשעות הבוקר (מוצג נ/3 מיום 25.5.10). עוד הוצגו מסמכים המלמדים על תלונות על חולשה, קוצר נשימה (נ/5, 2012), הירדמות של הפנים וטשטוש ראייה (נ/4, 2013).

עוד ראוי להפנות לטופס 250 (נספח 2 לתצהיר התובע) בו נרשם: "הרגיש סחרחורת, נפל ועקם את הקרסול שמאלי"; מבלי לציין כלל כי הסחרחורת נגרמה על ידי ריח הלקה.

יוער, כי גם לעניין זה לא הובאה חוות דעת של מומחה רפואי, אשר תצביע על כך שהתובע סובל מסחרחורת כאשר הוא נחשף לחומרים דוגמת לקה וטינר. ועוד אפנה לעדותו של התובע, כפי שצוטטה לעיל. התובע העיד, כזכור, כי לא חש בסחרחורת בתוך החדר בזמן העבודה, אלא רק לאחר שיצא ממנו, ונשם אוויר בחוץ.

לפיכך, אף בהנחה שהייתה זו סחרחורת, שגרמה לאיבוד שיווי משקל ולנפילה, קשה לקבוע כי ריח הלקה דווקא, ולא כל גורם אחר, הוא שגרם לסחרחורת, כאשר ידוע כי סחרחורת יכולה להיגרם מגורמים שונים.

25. האם ניתן לקבוע כי המכונה מדיפה ריח חזק של לקה, במהלך שעה אחת של עבודה בחדר שאינו סגור?

לעניין זה יש לציין, כי התובע לא הביא חוות דעת של מומחה, אשר יבחן את המכונה בזמן עבודה בתנאים כאמור, ויחווה דעתו כי אכן יכולה להיגרם דליפה כזו של אדי לקה ו/או טינר (שעורבב עם חלק מהלקה) בכמות אשר יכולה לגרום לסחרחורת למי שנמצא בחדר, בתוך פרק זמן של שעה אחת.

עסקינן בעניין שבמומחיות, אשר יש להוכיחו באמצעות חוות דעת של מומחה, תוך התייחסות לתנאים הפיזיים של המקום, לרבות מידת האוורור הקיימת, ואף תוך התייחסות לתקנות רלבנטיות מתחום הבטיחות בעבודה עם חומרים מעין אלו וקיומם של סטנדרטים בטיחותיים מקובלים בעניין זה.

אכן, מעדות התובע עלה, כי כבר לאחר יום ההדרכה התלונן בפני מנהלו, כי ריח הלקה הנודף מהמכונה גורם לו לסחרחורת. עם זאת, הייתה זו תלונה לאחר יום הדרכה שלם, ולא לאחר עבודה בת שעה.

ועוד, מעדותו של אלכס, שהינו מהנדס מכונות העובד בהתקנה של מכונה כזו ודומותיה ובהדרכת העובדים לעבודה עליה (ועד ניטראלי מבחינת המחלוקת בתיק זה), עלה כי אמנם נודף ריח של לקה מהמכונה, אבל לא ברמה חריגה – כמו במריחת לקה על ציפורניים, כדבריו.

הנתונים הקיימים אינם מאפשרים לי לקבוע, אפוא, כי ריח הלקה בתנאים האמורים לעיל הוא משמעותי ועלול לגרום לסחרחורת למי שנמצא בתוך החדר, במשך שעה אחת בסך הכל.

26. מנגד, אכן הוברר כי יש צורך בהתקנת מערכת אוורור, אשר תעבוד בזמן שהמכונה עובדת, ועוד הוברר, כי מערכת כזו לא הותקנה. בינתיים אף לא סופקה לתובע מסכה.

עובדות אלו אמנם מצביעות על כך שהמעביד לא פעל בהתאם להוראות הנדרשות ביחס למכונה. ברם, הוברר כי החדר היה מאוורר גם בטרם התקנת מערכת האוורור, ולא הוגשה חוות דעת של מומחה, כאמור, אשר ממנה ניתן להסיק כי אין להסתפק באוורור של החדר באמצעות פתחים וזרימת אויר דרכם.

שאלת הקשר הסיבתי בין אי התקנת מערכת האוורור ואי מתן מסכה לבין עובדת נפילתו של התובע – בעינה עומדת.

27. ניתן לסכם האמור לעיל ולקבוע, כי ישנם יותר מדי סימני שאלה, שבעטיים לא ניתן לקבוע כי גרסת התובע, לפיה ריח הלקה גרם לסחרחורת, לאיבוד שיווי משקל ולנפילה, סבירה יותר מאפשרויות אחרות: לא הוכח כי מהמכונה נודף ריח של לקה שיכול לגרום לסחרחורת כאשר החדר מאוורר, בתוך פרק זמן של שעה אחת; לא הוכח כי הסחרחורת נגרמה בשל ריח הלקה דווקא; ולא הוכח כי הנפילה נגרמה בגלל סחרחורת דווקא.

פרשנותו של התובע לאירועים היא רק אחת האפשרויות, אולם בנסיבות העניין ולאור קיומם של סימני שאלה מצטברים ביחס להליך הגרימה אשר הוביל לנפילה, לא ניתן לקבוע, כי אפשרות זו סבירה יותר מאחרות.

28. התובע מפנה לעובדה שהתלונן על רגישות לריח הלקה עוד לפני התאונה, וביקש שלא להמשיך לעבוד על המכונה, אולם המנהל לא שעה לבקשתו.

איני סבורה כי ניתן לראות בעובדה זו, כשלעצמה, רשלנות מטעם המעביד. מעביד שמספק לעובדיו תנאי עבודה נאותים, אינו נדרש להתחשב בכל משאלות לבם ולהעדיפן על פני צרכי העבודה, ואינו נחשב כרשלן רק משום שלא עשה כן.

אכן, הוברר כי המעביד דרש מהתובע להמשיך בעבודתו על המכונה עוד בטרם הותקנה מערכת אוורור, וזאת למרות תלונותיו של התובע בעניין ריח הלקה מהמכונה. אף הוברר, כי נדרשת התקנת מערכת אוורור כזו והפעלתה בעת הפעלת המכונה. יתכן כי ניתן היה לראות באמור משום הפרת חובת זהירות המעביד כלפי עובדו, התובע, אילו הוכח קיומו של קשר סיבתי בין אי-התקנת מערכת אוורור לבין הסחרחורת, ובין הסחרחורת לבין הנפילה; אלא שקשר סיבתי כזה לא הוכח, כאמור לעיל.

לעניין זה, יודגש שוב, כי לא הובאה חוות דעת אשר ניתן להסיק ממנה שהפעלת המכונה במהלך שעה, ללא מערכת אוורור, אך כאשר החדר מאוורר באמצעות שני חלונות ודלת פתוחה, אכן גורמת לפליטת אדי לקה או טינר לחלל החדר ברמה שעלולה לגרום לסחרחורת לעובד. עסקינן בעניין שבמומחיות, ולא הובאה בעניין זה כל ראייה.

29. סוף דבר, דין התביעה להידחות, מהטעם שלא הוכח הליך הגרימה המתואר על ידי התובע. לאור מסקנתי זו אין צורך להכריע בנושא חלוקת החבות בין הנתבעות לבין עצמן. לעניין זה אעיר, כי נראה שהנתבעת מס' 2 אינה חולקת על טענות הנתבעת מס' 1 כלפיה, שכן לא טענה דבר בעניין זה בסיכומיה.

בהתאם, אף לא ראיתי לנכון לדון בשאלת גובה הנזק.

30. על אף מסקנתי כי דין התביעה להידחות, הרי שבנסיבות העניין, לאחר שהוברר כי התובע נתבקש לעבוד עם המכונה עוד בטרם הותקנה מערכת אוורור וללא מסכה, אף שלא מצאתי עילה לחייב את הנתבעות לפצות אותו, אני רואה לנכון שלא לחייב את התובע בהוצאות ההליך דנן.

31. לאור האמור:

התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.