1. התובע הגיש נגד הנתבעת בקשה לביצוע 3 שיקים ע"ס 2,700 ₪ כל אחד מהם משוכים מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובע מועד פירעון 1.7.14, 1.8.14 ו- 1.9.14 (להלן: "השיקים").

אין מחלוקת כי השיקים נמסרו לתובע מראש לשם תשלום דמי שכירות בהתאם להוראות הסכם שכירות מיום 23.6.14 של דירה ברחוב יבנה 16 כפ"ס (להלן: "המושכר").

שלושת השקים חוללו באין כיסוי מספיק.

לטענת התובע, לא רק שהנתבעת לא שילמה את דמי השכירות בגין המושכר, אלא גרמה למושכר נזקים ולא שילמה חשבונות.

לטענת הנתבעת, מסרה לתובע במעמד החתימה על הסכם השכירות 6 שקים לתשלום דמי השכירות לשישה חודשים כאשר השקים הנתבעים הם חלק מהם.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי ביום 1.7.14, עת נכנסה למושכר, התברר לה כי התובע לא הותיר במושכר מקרר ומיקרוגל להם התחייב בהסכם השכירות וכי קיימת נזילה אשר אינה מאפשרת חיבור מכונת הכביסה לברז.

שרברב שהוזמן למקום על ידי התובע, תיקן את התקלה אך התובע סירב לשלם את שכרו.

מספר ימים לאחר מכן, טענה הנתבעת כי התובע הגיע למושכר, שבר את הברז המתוקן ואף התיישב לצידה והטריד אותה מינית.

בעקבות זאת, בחרה הנתבעת שלא להתגורר בדירה ושלחה לו מכתב ביטול החוזה מיום 15.7.14 אך התובע החליף את המנעול במושכר ולא אפשר לה ליטול את מטלטליה.

לפיכך, טענה הנתבעת לכישלון תמורה מלא הפוטר אותה מפירעון השקים.

2. בכתב תשובתו הכחיש התובע את התחייבותו להותיר במושכר מקרר ומיקרוגל ולטענתו נכנסה הנתבעת להתגורר בדירה ביום 24.6.14 ולא כנטען על ידה.

התובע מאשר את טענותיה של הנתבעת בקשר עם הנזילה בברז אך טוען כי הנזילה אירעה באשמת המובילים וכי שילם לשרברב את שכרו.

התובע הכחיש את טענת ההטרדה המינית ולטענתו הנתבעת המשיכה להתגורר במושכר ואף גרמה לו נזקים.

כתב תשובתו של התובע, שבחר לנהל המשפט ללא ייצוג, היה מלא טענות כרימון כנגד הנתבעת ומשפחתה ואף מטיל רפש ללא הבחנה גם בבא כוחה ובמשטרת ישראל.

בתצהיר עדות ראשית שהגיש, טען התובע כי לאחר שהשיק הראשון חזר בקשה הנתבעת ומשפחתה כי תינתן לה אורכה לתשלום מאחר ואין לה כסף אך כשהשיק השני חזר ללא כיסוי, פנה אליה ובקש כי תפנה את המושכר.

במעמד חקירתו הנגדית טען כי תביעתו היא בגין חודשיים שכירות ותשלום ועד בית, ארנונה, חשמל ומים.

3. דיון והכרעה:

המחלוקת העיקרית בין הצדדים סבה סביב תקופת מגוריה של הנתבעת במושכר, אם בכלל ומכאן בחיובה בדמי שכירות וחשבונות בגין תקופה זו.

בעוד שלטענת התובע התגוררה הנתבעת במושכר לפחות חודשיים ימים טוענת הנתבעת כי לא התגוררה במושכר אפילו יום אחד.

בעוד הנתבעת טוענת כי קיבלה את החזקה במושכר והכניסה בו את חפציה ביום 1.7.14, טוען התובע כי מסר לנתבעת את מפתחות של המושכר כבר ביום 24.6.14 וכי הנתבעת נכנסה להתגורר במושכר במועד זה.

טענת הנתבעת כי לא התגוררה במושכר יום אחד אינה רלוונטית.

די בכך שהכניסה למושכר את חפציה ובכך תפסה בו חזקה והיא חייבת בדמי שכירות בגין תקופה זו.

לטענת הנתבעת בקשה להוציא את חפציה מהמושכר אך התובע החליף מנעול ולא אפשר לה להוציא את חפציה. הנתבעת הציגה מכתב ביטול הסכם ששלחה לתובע ביום 15.7.14.

התובע הכחיש אך מודה כי לאחר שהשיק השני שמסרה הנתבעת לפירעון ליום 2.8.14, חולל וחזר ללא כיסוי, בקש מהנתבעת לצאת מהמושכר ולפנותו.

עולה מכאן כי הצדדים בטלו באופן הדדי את הסכם השכירות ביניהם לכל המאוחר בראשית חודש אוגוסט 2014.

לא הובאה כל עדות מאף צד מתי וכיצד פינתה הנתבעת את מטלטליה מהמושכר.

4. עולה מהאמור לעיל, כי הנתבעת החזיקה במושכר חודש ימים ועל כן חבה בתשלום שכר דירה בגין חודש יולי 2014 ובסך 2,700 ₪.

אין לחייב את הנתבעת בתשלום שכר דירה נוסף שכן אף התובע מסכים כי הסכם השכירות בוטל בראשית אוגוסט 2014 ומאחר ואף הודה כי החל בשיפוץ המושכר באמצע אוגוסט הרי שבחודש זה לא החזיקה הנתבעת במושכר.

התובע לא הוכיח כי הנתבעת הותירה חוב בגין חשבונות חשמל, מים וארנונה ושיעורם. התובע אינו נוקב בסכום חוב כלשהוא ולא צורף כל מסמך בתמיכה.

טענת הנזקים אשר כביכול בוצעו על ידי הנתבעת לטענת התובע אף היא לא הוכחה.

לא צורף כל מסמך או עדות כראיה.

5. סוף דבר הוא כי הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.14 ועד ליום התשלום בפועל אשר ישולמו לידי התובע תוך 14 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעת.

לא ישולם הסכום הנ"ל במועד, יהא רשאי התובע להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיק

520437-05-15 כסדרם כנגד הנתבעת לאחר תיקון סכום החוב בהתאם לאמור בפסק דין זה.

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ז, 26 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.