בין התובעת לבין חברת שחף שלו שיווק והפצה בע"מ (להלן : "החברה") נחתם "הסכם לרכישת דלק" ביום 19/7/2010 (להלן : "ההסכם"). יחד עם ההסכם נחתם שטר ערבות אוול עליו חתמו הנתבעת וכן הנתבע 2 – מר נחמיאס קובי – בעל החברה לפי רשם החברות, כאשר הערבות הוגבלה לסך 45,000 ₪.

תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בלשכת ההוצל"פ בת"א, ביחס לחוב נטען ע"ס 45,332 ₪ עבור רכישת הדלק אשר סיפקה התובעת לחברה הנתבעת 1.

רקע וטענות הצדדים

1. לטענת התובעת, ביום 19/7/10 נחתם הסכם לרכישת דלק עבור רכבים שברשות ו/או בבעלות הנתבעת 1, כאשר במסגרת ההסכם הוסכם על הרשאה לחיוב חשבון הנתבעת 1 בגין הרכישות שיעשו על ידי הרכבים של הנתבעת 1.

בנוסף, טוענת התובעת, כי כחלק בלתי נפרד מההסכם כפי שנהוג ביחס לכל לקוחותיה, חתמו הנתבעים 2 ו- 3 על שטר ערבות אישית מלאה על חובות הנתבעת 1.

1. התובעת טענה כי הנתבעים 1 ו- 2 לא התגוננו ונמצאים בהליכי פשיטת רגל או כינוס נכסים ואילו הנתבעת 3 הגישה התנגדות לביצוע השטר.
2. לטענת התובעת, מידי חודש הנתבעים צרכו דלק בתחנות אשר בהסדר עם התובעת ובסוף כל חודש שלחה התובעת לנתבעת 1 – החברה קבלה בצירוף פירוט התדלוק. נטען כי עד חודש יולי 2014 בוצעו החיובים באמצעות הרשאה לחיוב חשבון הנתבעת באופן סדיר ואולם בחודש אוגוסט 2014 לא כובדה ההרשאה לחיוב חשבון הבנק של הנתבעת 1 בגין החזרת המחאות עקב הגבלת החשבון של הנתבעת 1.
3. לטענת התובעת, לאור התחייבותם האישית של הנתבעים 2 ו - 3 בהתאם לשטר החוב שנחתם, נפתח תיק הוצל"פ מס' 5129990915 כאשר הנתבעת 3 והיא בלבד הגישה התנגדות.
4. הנתבעת 3 טענה כי היא לא ידעה על מה היא חותמת וכי היא כלל לא ידעה כי חתמה על ערבות, אלא סברה כי חתמה כאשת קשר וכי התובעת הטעתה אותה.
5. התובעת התנגדה לטענה זו וטענה כי חזקה שבאין כוונה הפוכה על גבי השטר, מתייחסים אך לכוונת המסמך שעליו קיימת חתימה כי היא הבינה היטב שהמדובר במסמך ערבות, וכי יש לייחס חשיבות רבה לחתימה וחובתה לקרוא ולהבין על מה חתמה.
6. נטען כי המסמכים נחתמו באמצעות הפקס, לא הוסבר לה דבר וכי על התובעת להגיש את המסמכים באמצעות עורכם.
7. במענה לטענת התובעת טענה הנתבעת בנוסף, כי לא היתה מורשית חתימה בחברה והיא לא חתמה על פרוטוקול בשנת 2004 בפני עו"ד חרבגי עומראן אלא שחתימתה הייתה בפני רואה חשבון חרבגי אוסמה וכי היתה מורשית חתימה בבנק ולא בחברה.
8. כן טענה הנתבעת כי עיון הסכם מעלה כי בעמוד השני הקטן יחסית ובמילים קטנות דובר על ערבות מבלי למלא פרטים מלאים בטופס וכי עיון בעמוד הראשון מעלה שנקבע כי סכום הצריכה הינו 10,000 ₪, כאשר ההסכם נחתם כביכול באותו יום בו נחתם שטר החוב אך בתחתית ההסכם אשר נחזה כי נחתם ביום 28/7/10 קבוע כי האובליגו של החברה הינו
   30,000 ₪.
9. לפיכך טוענת הנתבעת כי לא ברור מדוע קובעת התובעת סכומים אחרים מאלה כפי שהסכימה הנתבעת 3 באם הסכימה.
10. עוד טענה הנתבעת, כי ככל שיקבע כי היתה ערבה לחובות החברה, הרי הינה ערבה מוגנת וכי אישור עבור המכסה ואובליגו מפקיע את ערבותה ומנוגד לחוק הערבות.
11. ביום 13/11/16 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן במהלכו ניתנה הרשות להתגונן לאחר שלא התייצבה התובעת. לפיכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך בסדר דין מהיר והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם.
12. ביום 17/5/17 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העיד מטעם התובעת מר יעקב קורן, סמנכ"ל התובעת והנתבעת בעצמה.
13. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון הכרעה

1. הואיל ובתביעה שטרית עסקינן, הרי הכלל הוא כי בתביעה שטרית חל היפוך בנטל ההוכחה.
2. הנתבעת טענה וחזרה וטענה כי היא לא הבינה כי חתמה על "ערבות" כי החתימות נעשו באמצעות פקס וכי דבר לא הוסבר לה ולטענתה, סברה כי הינה חתומה כ "אשת קשר בלבד". כן טענה ביחס לסכום הערבות – 45,000 ₪ בעוד סכום רכישת הדלק לפי ההסכם 10,000 ₪ וסכום האובליגו של החברה 30,000 ₪.
3. שטר הערבות נחתם, כאמור, בסך 45,000 ₪ כאשר ערב מס' 1 הינו מר נחמיאס קובי אשר פרטיו רשומים במרשם החברות בפרטי החברה וכן הנתבעת אשר נטען כי היתה עובדת שכירה. התובעת טענה מאוחר יותר כי היתה בת זוגו של מר נחמיאס וגם בשל כך הוענקו לה סמכויות בנתבעת 1.
4. הלכה הינה כי חזקה על החותם על שטר, לרבות ערבות, כי הבין את משמעות החתימה וכן את השלכתה וככל שהוא טוען לנסיבות כלשהן בעת החתימה הרי הנטל מוטל עליו להוכחת טענה מעין זו אשר רק במקרים חריגים יכולה להתקבל.
   ראה ע"א 4602/97 רדאל נ' בנק לאומי (פורסם בנבו).
5. הנתבעת הסבירה כי הוטעתה בעת החתימה אשר נעשתה באמצעות הפקס, כי היתה שכירה בחברה ולא הובהרה לה משמעות התחייבותה. כן הצביעה הנתבעת על פערים כספיים הן בערבות, הן בסכום רכישת הדלקים והן באובליגו.
6. הנתבעת טענה כי התבקשה לחתום על מסמך כאשת קשר, כי כלל לא סברה כי מדובר בערבות לחובות החברה וכי מעולם לא התכוונה לערוב לחובות החברה (בתצהיר התמיכה בהתנגדות בסע' 5-8). טענה המבקשת מפורשות כי הוטעתה במעמד החתימה אשר היתה באמצעות הפקס.
   ראה גם בעדותה בפרוטוקול בעמ' 5 שורה 17 :
   "לא שלא הבנתי, לא קראתי גם, לא הבנתי על מה אני חותמת".
7. כמפורט, הנתבעת התחייבה בחתימתה והתחייבות זו מחייבת אותה. אף לולא הבינה משמעות חתימתה, חלה עליה חובה לברר וככל שלא עשתה כן, אין בכך לפטור אותה מהתחייבותה.
8. הנתבעת הודעה בעדותה כי היתה מורשית חתימה בבנק מטעם החברה ולפיכך, היה מקום כי תברר היטב תוקף ומהות התחייבותה, ככל שלא עשתה כן.
9. יחד עם זאת, בכל הקשור לסכום החוב, סבורני כי לא הונחה תשתית מספקת להוכחת הסכום ו/או חבותה של הנתבעת 3 במלוא הסכום.
10. כמפורט, ההסכם אשר אותו שטר חוב הינו חלק ממנו מפרט אובליגו מירבי בסך 30,000 ₪. ככל שהמשיכה התובעת למכור דלק לנתבעת 1 או מי מטעמה בחריגה כה מהותית מהאובליגו עד כדי חוב בסך 45,000 ₪ הרי אין לה להלין אלא על עצמה וזאת בפרט נוכח אי עמידה בפירעון מטעם הנתבעת 1 ומצבה הכלכלי.
11. אמנם בתביעה שטרית עסקינן ואולם לאור טענות ההגנה של הנתבעת ולאור הסתירות במסמכים, הרי על התובעת לבסס תביעתה ביחס לסכום החוב הנטען.
12. התובעת ביקשה להוכיח תביעתה באמצעות עד יחיד הטוען כי הינו סמנכ"ל וממילא הודה בחקירתו הנגדית כי לא היה מעורב בחתימה על ההסכם או על הערבות אלא אחד בשם שרון אשר לא זומן לעדות. מדובר בעד יחיד אשר הינו צד מעוניין.
13. לתצהיר העד מר קורן צורפה כרטסת הנהלת חשבונות – נספח ג' הנכונה לתקופה החל ביום 1/1/15, זאת בעוד העד הצהיר כי החל בחודש 8/14 החלו לחזור ההמחאות של הנתבעת 1. בכרטיס מפורטת יתרת הפתיחה בסך 3,504 ₪ בלבד.
14. התובעת לא זימנה לעדות מי מטעם הנהלת החשבונות בחברה אשר יסביר ויוכיח כי חובה של הנתבעת 1 לתובעת הינו אכן בסך של כ – 45,000 ₪, כנטען.
15. לפיכך, סכום החוב הנטען לא הוכח כראוי.
16. זאת ועוד, כמפורט, האובליגו של הנתבעת 1 לפי ההסכם היה בסך 30,000 ₪. מר קורן מטעם הנתבעת אישר בחקירתו הנגדית כי המשיכו לספק דלק לחברה חרף אי עמידה בתשלומים, כלשונו, לאחר ששוחחו עם הנתבעת 1 או מי מטעמה וקיבלו הסברים לכך – ראה בעדותו בפרוטוקול בעמ' 3 שורות 20-28 ואולם בכל הכבוד, אין מקום להטלת הסיכון אשר לקחה התובעת במקרה זה על הערבים.
17. מר קורן אישר כי אין בידו כל תיעוד על עדכון הערבים אודות החריגות (בפרוטוקול בעמ' 30 שורות 30-31).
18. התנהלות התובעת, היתה, אם כן, בעייתית ואין מקום כי תבוא בדרישה לנתבעת 3, כערבה, לפירעון החוב הנטען שהינו גבוה בכ – 50% מסכום האובליגו וכאשר סכומו של חוב זה לא הוכח כלל.
19. סע' 4(א) לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן : "חוק הערבות") קובע :
    " אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו".
20. הואיל ולא הוכח כי הנתבעת 1 חבה היתה בסכום הנטען, הרי ממילא אין מקום לחייב את הנתבעת 3 בסכום זה.
21. בנוסף, לאור נסיבות העניין בהן נחתם כתב הערבות באמצעות הפקס, כאשר הנתבעת 3 לא היתה אלא עובדת שכירה בחברה (אף אם בשלב כלשהו היתה בת זוגו של הנתבע 2) ולאור פערי הכוחות בין הצדדים, יש לבחון את כוונת הצדדים.
22. הפסיקה קבעה כי הואיל וכתב ערבות הינו הסכם והערבות הינה חוזה לכל דבר ועניין, הרי יש לבחון את פרשנות החוזה, לרבות השלבים אשר קדמו לחתימתו ועד לסופו, כולל החתימה והשתלשלות העניינים אשר באה לאחר מכן.
    ראה בע"א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית נ' בן שלום (פורסם בנבו) – דעת הרוב בסע' 1 לפס"ד כב' השופט ס. ג'ובראן :
    "פרשנות שעל פיה חרף נסיבות החתימה על כתב הערבות יחויב המשיב במלוא חובות החברה נוכח לשון כתב הערבות, היא, בראייתי, חריגה מאומד דעת הצדדים, כפי שהוא מתגלה מכלל הראיות בהליך".
    
    ראה גם בסע' 4 לפסה"ד :
    "בהמשך לכך, בבחינת אומד דעתם של הצדדים לחוזה השופט אינו בוחן דברים שבלב. הוא מנסה לאתר את רצונם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים במועד בו כרתו את החוזה, כפי שהוא משתקף ב"סיפור" אשר מספרים, מתחילתו בשלב המשא ומתן והרקע שקדם לו ועד לסופו (ע"א 4541/91 לוביאניקר נ' שר האוצר, פ"ד מח(3) 397, 407-408; א' ברק "פרשנות תכליתית במשפט" 338 (2003)). אכן, החוזה הכתוב הוא פרק חשוב – לעיתים החשוב ביותר – בסיפור. אולם השופט אינו יכול להסתפק בבחינת מילותיו של החוזה ...".
23. בהתאם לפסיקה, אין לבחון את כתב הערבות במנותק מנסיבות החתימה או במנותק מיחסי הכוחות בין הצדדים לחתימה. אמנם תיקון 2 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי כאשר לשון החוזה ברורה, יש ליתן לה עדיפות וחזקה כי הינה משקפת את אומד דעת הצדדים ואולם זו אינה נבחנת במנותק מנסיבות כריתת החוזה.
24. ככל שצד אחד לחובה הינו בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, ינתן משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, כפי שנקבע בעניין דלק הנ"ל בסע' 17 לפסה"ד :
    "... ככל שמצוי צד אחד לחוזה בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך נטה לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, ולשאלה האם לשון החוזה משקפת באמת את כוונת הצדדים, או שהיא נובעת מיתרונו היחסי של צד אחד על האחר".
25. בענייננו ההסכם הינו קצר, אשר הוא כמו גם כתב הערבות נערכו על גבי נייר לוגו של התובעת שהינה חברה ולא נסתרה טענת הנתבעת 3 כי נחתמו בפקס, כי הצדדים לא נפגשו והחתימות לא נערכו במעמד הצדדים. ממילא גם טענה הנתבעת 3 כי לא הבינה את מהות המסמך עליו התבקשה לחתום.
26. אמנם הדין עם התובעת כי חתימת הנתבעת 3 מחייבת אותה ואולם הדברים שונים כאשר מדובר בסכום ההתחייבות או החוב, בנסיבות המקרה דנן.
27. התובעת לא הוכיחה את מלוא סכום החוב הנטען ונמנעה מלזמן לעדות את מי שהיו מעורבים בחתימה על ההסכם או על שטר הערבות. לפיכך, חלה החזקה לפיה זימון העד הרלוונטי היה פועל לרעתה.
    
28. חוק הערבות מספק הגנות לערב, כאשר ההנחה הינה כי הערב מפקח טוב יותר על התנהלות בעל החוב מאשר נותן השירות ותוך חלוקת הסיכון בין הנושה לבין הערב.
29. ההגנות אשר מספק חוק הערבות, כאמור, נועדו בפרט מקום בו קיימים פערי כוחות משמעותיים בין הנושה לבין הערב, לרבות מקום בו הגורם לאי מילוי החיוב הינו הנושה ובכדי למנוע מצב בו הנושה יגדיל את הסיכון ויטילו על הערב (ראה רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט (פורסם בנבו)).
30. במקרה הנדון הודה עד התובעת כי זו אפשרה לנתבעת לחרוג מהמסגרת שאושרה למרות החזרות ההמחאות וכאשר הערבים לא עודכנו באשר למצב. כך, התובעת סמוכה ובטוחה היתה כי מאחר ועומדות לה הערבויות, אין חשש בהגדלת החוב חרף מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 אשר כבר היה ניכר באותה על ומבקשת היא להטיל סיכון זה על הנתבעת 3.
31. המסקנה המתבקשת, אם כן, הינה כי חתימתה של הנתבעת 3 מחייבת אותה ואולם סכום החוב הנטען לא הוכח וממילא לא היה מקום להחתים את הערבה בסכום הגבוה באופן כה משמעותי מסכום האשראי של החברה ויש בכך משום חוסר תום לב של התובעת. זאת לא בכלל ובפרט מקום בו הערבה לא היתה אלא עובדת בחברה אשר לא עודכנה בדבר החריגות ברכישות הדלקים מכפי שהוסדר בהסכם.
32. בנסיבות אלה, סבורה אני כי אין מקום לחייב את הנתבעת 1 בסכום העולה עד מחצית סכום ה"אשראי" של החברה אצל התובעת ובסה"כ בסך 15,000 ₪. באשר להוצאות המשפט, לאור התנהלות התובעת , כמפורט לעיל, סבורה אני כי על הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בסך כולל של 1,500 ₪ בלבד ובסה"כ תשלם הנתבעת 3 לתובעת סך 16,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
    

ניתן היום, ו' אלול תשע"ז, 28 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.