כללי

1. לפניי תביעה שטרית שמקורה בבקשה לביצוע שני שטרות שהגישה התובעת נגד הנתבעים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים במסגרת תיק 505429-01-16. נגד הנתבע 1 (להלן: הנתבע) ניתן צו כינוס בפש"ר 46615-06-16 על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים שהורה על עיכוב כלל ההליכים נגדו, ועל כן נותר לדון רק בתביעה נגד הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) וזאת לאחר שהתנגדותה התקבלה בהחלטה מיום 7.9.16.

2. התובעת היא חברה בע"מ, בעלת היתר למתן שירותי מטבע ממשרד האוצר בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 והצווים על פיו. התובעת העניקה שירותים פיננסיים, ובהם ניכיון שיקים, לחברה שהפעילה אולם אירועים בשם View (להלן: View), וכן באופן פרטי לנתבע הבעלים. במוקד התביעה שני שיקים בסך 38,666 ₪ כל אחד שנמשכו מחשבונו הפרטי של הנתבע לטובת התובעת במסגרת פעולת ניכיון שיקים שביצעה. הנתבעת, ששימשה כמנהלת משרד החברה שהפעילה את ה- Viewובין שאר תפקידיה הייתה ממונה על המרת המחאות אצל התובעת, חתומה על גב שני השיקים הנדונים. לטענת התובעת חתימתה זו של הנתבעת על גב שני השיקים מהווה ערבות אישית של הנתבעת לפירעונם. הנתבעת חולקת על כך. זו המחלוקת להכרעה לפניי.

3. אומר כבר כעת כי אין מחלוקת, ומראשית הדרך התובעת הבהירה כך, כי החותמת שהוטבעה סביב חתימת הנתבעת על גב כל שיק ובה צוין "אני ערב אישית לפרעון הצ'ק ולכל הוצאות הגביה בגין אי פירעונו" הוטבעה על-ידי דוד גולן, מנהל ובעל מניות בתובעת (להלן: גולן) לאחר חתימתה של הנתבעת על גב השיקים ולא בפניה. לפי עדותו החותמת רק מבטאת את הסכמת הנתבעת למתן ערבות אישית בחתימתה על גב שני השיקים, והיא הוטבעה על ידו בטרם הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, מחמת שחשב שבלעדיה לא יסכימו בלשכת ההוצאה לפועל לכלול את הנתבעת בתור חייבת בתיק (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.9.16 ש' 21-17; סעיף 19 לתצהיר גולן ועדותו בעמ' 9 ש' 26-25).

4. אפנה תחילה לפרוש את עובדות עסקת ניכיון השיקים במסגרתה ניתנו השיקים הנדונים, שברובן המכריע אינן שנויות במחלוקת, ולאחר מכן אפרט את גרסאות הצדדים ביחס לנסיבות חתימתה של הנתבעת על גב השיקים.

עסקת ניכיון השיקים וחתימת הנתבעת על גב השיקים

5. ביום 18.6.15 ביצעה התובעת פעולת ניכיון שיקים עבור הנתבע באמצעות הנתבעת. הנתבע מסר שלושה שיקים - ע"ס 35,000 ₪ ליום 25.7.15; ע"ס 34,000 ₪ ליום 2.8.15; וע"ס 34,000 ₪ ליום 6.8.15 - וכנגדם קיבל מן התובעת סך כולל של 99,308.78 ₪, חלקו במזומן וחלקו בשיק, כאשר הפרש הסכומים הוא עמלת התובעת בגין פעולת הניכיון (סעיף 7 לתצהיר גולן ונספחים 1 ו-2 לתצהירו; סעיף 10 לתצהיר הנתבעת ונספח ב' לתצהירה. יוער כי בתאריך העסקה בסעיף 10 לתצהיר הנתבעת נפלה ככל הנראה טעות סופר שכן נספח ב' אליו מפנה הסעיף מתייחס לפעולת ניכיון שיקים שבוצעה ביום 18.6.15).

6. בהתקרב מועד פירעון השיק הראשון ומחמת שלא היה לנתבע כסף לכבד את השיק הוסכם על החלפת שלושת השיקים שניתנו בשלושה שיקים דחויים אחרים, בתוספת עמלות וריבית בגין הפעולה הנוספת והתקופה הנוספת. לטענת גולן הפנייה בקשר להחלפת השיקים נעשתה על-ידי הנתבעת בשמו של הנתבע כאשר רק סכומי השיקים החדשים סוכמו למיטב זכרונו עם הנתבע (סעיף 8 לתצהיר גולן ועדותו בעמ' 8 ש' 11-1). לעומתו הנתבעת טענה כי הסיכום על החלפת השיקים נעשה ישירות בין גולן לנתבע בפגישה שנערכה ביניהם כאשר בתום אותה פגישה נקראה על-ידי השניים ונתבקשה להגיע למשרד התובעת "תוך מחצית השעה" כדי למסור את השיקים החלופיים (סעיפים 12-11 לתצהיר הנתבעת).

7. הנתבעת הגיעה למשרדי התובעת ביום 23.7.15 וביצעה שתי פעולות קופה: האחת, פעולה להחזרת הסדרה הראשונה של שלושת השיקים (הנתבעת טענה כי לא קיבלה את הסדרה הראשונה - סעיף 12 לתצהירה, הנתבע לא זכר - עמ' 8 ש' 20-19); והשנייה, קבלת סדרה חדשה של שלושה שיקים ע"ס 38,666 ₪ כל אחד ליום 7.10.15, 12.10.15 ו-19.10.15. הנתבעת חתמה על גב השיקים של הסדרה החדשה. השיקים נושא התביעה הם הראשון והשלישי בסדרה החדשה. השיק השני בסדרה נפרע (סעיפים 13-12 לתצהיר גולן ונספחים 3 ו-4 לתצהירו; סעיף 12 לתצהיר הנתבעת).

8. כאמור הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות ותכלית חתימתה של הנתבעת על גב השיקים בסדרה החדשה. אביא כעת את גרסת כל אחד מן הצדדים לכך.

9. לפי גרסת גולן כאמור הנתבעת היא זו שפנתה אליו בבקשה להחלפת השיקים בסדרה הראשונה משום שהנתבע לא יוכל לפרוע אותם. כיוון שבאותה תקופה כבר החלו נפוצות שמועות על כך שה- Viewובעליו בקשיים של ממש, גולן התלבט מאד אם לקבל את השיקים החדשים. לגרסתו כאשר הגיעה אליו הנתבעת עם השיקים החדשים ביום 23.7.15 הוא שיתף אותה בהתלבטויותיו אלה והנתבעת היא ששכנעה אותו לקבל את סדרת השיקים החדשה והבטיחה שייפרעו משום שלדבריה ידעה מה מצבו הכספי של הנתבע ועל כספים שהוא אמור לקבל מה- View. לגרסת גולן הוא שאל את הנתבעת אם תהיה מוכנה להתחייב על כך ולחתום על השיקים כערבה אישית לכך שהם ייפרעו, והנתבעת הסכימה וחתמה על גבם. לטענתו הסכים לקבל את סדרת השיקים החדשה רק לאחר מאמצי השכנוע של הנתבעת ובעיקר משום שהנתבעת חתמה עליהם כערבה. גולן הבהיר כי לערבותה האישית של הנתבעת היה ערך בעיניו משום שידע על ייחוסה המשפחתי - משפחת הקבלנים הידועה האחים ישראל, חמהּ שותף ב- View - ולכן היה ברור לו כי במידת הצורך יהיה מאין להיפרע. כך, לאחר שהשיק הראשון בסדרה החדשה לא כובד בנימוק של אי כיסוי מספיק גולן הגיע לאולם ה- Viewבניסיון לברר עם הנתבע מדוע. שם פגש את הנתבעת, הזכיר לה שהיא ערבה לשיקים והיא אישרה זאת. לפי השערתו בעקבות מפגש זה ולחץ שהפעילה עליו הנתבעת דאג הנתבע לכך שהשיק השני, שפירעונו היה חמישה ימים לאחר הראשון, כובד. בעדותו הוסיף כי לאחר פנייתו זו הראשונה אל הנתבעת ולאחר שהשיק הנוסף, השלישי בסדרה החדשה, לא כובד, הוא פנה כמה וכמה פעמים נוספות אל הנתבעת, גם בטלפון וגם ניגש אליה ל-View. רק לאחר שנוכח לדעת כי זה לא הועיל פנה לעורך דין (עדותו בדיון בהתנגדות מיום 7.9.16 עמ' 1 ש' 18 - עמ' 2 ש' 7; סעיפים 11-8, 14 לתצהיר גולן ועדותו בעמ' 9 ש' 23-4).

10. הנתבעת לעומת זאת גורסת כאמור כי ההסכמה להחלפת סדרת השיקים הראשונה בחדשה נעשתה בין גולן לנתבע ישירות והיא התבקשה על ידם לגשת למשרדי התובעת כדי למסור את השיקים החלופיים וכך עשתה. הנתבעת אינה חולקת על כך שחתמה על גב שלושת השיקים בסדרה החדשה, ובתצהיר עדות ראשית מטעמה מסרה כי הדבר אירע בעת יציאתה כאשר גולן ביקש ממנה לחתום מאחורי השיקים והיא עשתה כן כלאחר יד מבלי לתת לכך כל משמעות. לגרסתה במאות העסקאות שעשתה עם התובעת הייתה חותמת על קבלת הכסף ולכן לא היה לה מוזר שגולן ביקש ממנה גם הפעם לחתום כמעין אישור למסירת השיקים או לקבלת כסף. לפי גרסתה היא מעולם לא חתמה כערבה להמחאה כלשהי ולכן לא עלה על דעתה כי לחתימתה הפעם הייתה משמעות כלשהי מלבד אישור פורמאלי כאמור. כך גם גולן לא אמר בשום שלב מילה בדבר היותה ערבה לפירעון, ואם היה עושה כן הייתה מסרבת בתוקף לחתום. כחיזוק לגרסתה זו הציגה הנתבעת את מכתבו של עו"ד אלי כהן בא-כוח החברה המפעילה את ה-View מיום 7.3.13 המבהיר כי לא תוטל עליה כל אחריות אישית בגין פעולות המרה שונות שנדרשה לבצע בשם החברה או בעליה, ובכללן המרת שיקים, פריטת כספים וכן פריטת שיקים של לקוחות. לגרסת הנתבעת המכתב ניתן כתנאי להתחלה והמשך פעולותיה להמרת שיקים אצל התובעת (סעיפים 7-4, 13-12 ו-18 לתצהיר הנתבעת ונספח א' לתצהירה, וכן עדותה בעמ' 13 ש' 34-25, עמ' 14 ש' 19-15). עו"ד אלי כהן נתן אף הוא תצהיר מטעם הנתבעת בקשר למכתב האמור, ואף הנתבע 1 הגיש תצהיר המבקש לתמוך בגרסתה.

דיון והכרעה

פן עובדתי

11. על יסוד העדויות שנשמעו לפניי אני מוצאת להעדיף את גרסת גולן מטעם התובעת לפיה הנתבעת חתמה על גב השיקים כערבה אישית לפירעונם, על פני גרסת הנתבעת המכחישה ערבות שכזו מצדה בחתימתה על גב השיקים. ואלו הם טעמיי למסקנתי זו:

11.1. ראשית, גרסת הנתבעת באשר לסיבה בעטיה נדרשה לחתום על גב השיקים עברה תמורה לאורך ניהול ההליך. בתצהיר שהוגש על ידה כתמיכה להתנגדות לביצוע שטר, שהפך כתב הגנה מטעמה, טענה כי במעמד החלפת סדרת השיקים הראשונה בחדשה התבקשה לחתום בגב ההמחאות כאישור קבלת הכסף כנגד כל המחאה, וזאת הואיל וההמחאות הללו היו פרטיות ולא של החברה בה עבדה. לדבריה "הוסבר לי מפורשות כי כל מטרת החתימה היא אישור קבלת כספים ובשום אופן לא מעבר לכך." (סעיפים 11-10 לתצהיר ההתנגדות; ההדגשה שלי - מ.ש.). והנה בתצהיר עדות ראשית שינתה מגרסתה וטענה כי בעת יציאתה קרא לה גולן בחטף וביקש ממנה לחתום מאחורי ההמחאות והיא עשתה כן כלאחר יד מבלי לתת לכך כל משמעות (סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית). בעדותה הבהירה כי "אני כבר יצאתי... בואי בואי, הוא קרא לי, הוציא את שלושת ההמחאות מן החלון זכוכית, תחתמי פה ועם הלחץ בלי לשים לב בכלל מה אני עושה, חתמתי. ואומר לי בזמן החתימה שאת קיבלת, אני מבחינתי זה היה אישור קבלה, אישור קבלת השיקים, הוא לא אמר מילה שאני ערבה, שאת תשלמי את השיקים במידה ויחזור...". ומיד בהמשך כשנשאלה אם גולן לא אמר לה כלום, רק תבואי ותחתמי פה, השיבה "לא אמר מילה" (עמ' 13 ש' 34-25; ההדגשות שלי - מ.ש.). עדותה זו אינה עולה בקנה אחד עם תצהיר התמיכה בהתנגדות בשני פרטים: מתן הסבר מפורש על-ידי גולן לעומת לא אמר מילה, רק תחתמי; וכן, אישור על קבלת כספים לעומת אישור קבלת שיקים. בחקירתה כאשר עומתה עם אי ההתאמות הללו השיבה כי גרסתה הראשונה אינה נכונה, טעות בניסוח כלשונה (עמ' 14 ש' 9-1). קשה להשתחרר מן הרושם שנותר - על אף הכחשתה זאת - כי השינוי בגרסתה נבע מן העובדה שבין לבין הוגש תצהירו של גולן בו צוין במפורש כי במעמד חתימת הנתבעת על גב השיקים לא התקבלו על ידה כל כספים שהם, כפי שגם אישרה בעדותה. על כן התפתלה בתשובתה לשאלה מה נדרשה לאשר בחתימתה בהעידה "איך שהוא הגדיר את זה שאת באת לעשות את העסקה וזה היה בחלון"; ולאחר שעומתה עם תשובתה הקודמת לפיה גולן לא אמר מילה השיבה "הוא אמר לי את זה שאת באת לעשות כביכול אני זו שבאתי להחליף את השיקים, זה היה הניסוח מהחלון ועל רגל אחת כשאני כבר יצאתי החוצה." (עמ' 14 ש' 19-10). אי ההתאמה בעדות הנתבעת הוא בעניין מהותי למחלוקת שלפניי באופן המקשה לקבל את גרסתה.

11.2. שנית, לאי ההתאמה כאמור מצטרפת העובדה שהנתבעת אישרה כי בכל העסקאות הרבות שביצעה עם התובעת, ולהערכתה היו מאות כאלה, הייתה חותמת על אישור קבלת כספים במקום המיועד לכך על גבי שובר הפעולה. דוגמא לשובר כזה צורף כנספח 5 לתצהיר גולן והנתבעת אישרה כי זהו אישור שהייתה נוהגת לחתום עליו כשבוצעה עסקה. גולן העיד, והנתבעת אישרה זאת בעדותה, כי בכל פעולות הניכיון הרבות שביצעה הנתבעת עבור ה-View והנתבע באופן פרטי מעולם לא נדרשה או נתבקשה לחתום על גב השיקים בשום מקרה אחר (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת ועדותה בעמ' 13 ש' 19-11, עמ' 14 ש' 27-20; סעיפים 18-15 לתצהיר גולן). בנסיבות אלה גרסת הנתבעת לחתימתה על גב השיקים שלא לצורך ערבות אלא כאישור לקבלת השיקים אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. זו גם מסקנתי לאחר שאני מביאה בחשבון את עדות הנתבעת לפיה בפעמים קודמות לא דובר בהחלפת שיקים אלא בקבלת תמורה כספית עבורם.

11.3. לכך יש להוסיף, כטעם שלישי, כי במסגרת כלל תפקידיה הייתה הנתבעת ממונה על הפקדות בבנקים והמרת המחאות בצ'יינג', וזאת עשתה משך שנים רבות. הנתבעת העידה על עצמה כבקיאה בתחום השיקים וידעה כיצד מתנהלים הדברים. מהיכרותה בתחום זה העידה כי ידעה שהשיקים שהיו עם כיתוב "למוטב בלבד" ויועדו לפקודת התובעת בלבד אינם ניתנים להסבה (סעיפים 3-2, 15-14 לתצהיר הנתבעת ועדותה בעמ' 13 ש' 24-1; סעיפים 5, 16 ו-20 לתצהיר גולן). דווקא בנסיבות אלה בהן הנתבעת אינה צד לשיקים חתימתה על גב השיקים דווקא, שלא כחתימת היסב, תומכת בגרסת התובעת לכוונה מצדה לערוב לפירעונם באופן אישי, על פני הסבריה של הנתבעת לחתימה אך לצורך אישור שטיבו והצורך בו לא הוברר.

11.4. רביעית, בניגוד לתמונה שביקשו לצייר העדים מטעם הנתבעת כאילו הנתבעת שימשה כפקידה ושליחה בלבד תוך שהקפידה לשמור על מעמדה כעובדת שכירה בלבד בחברה, מן העדויות שהוצגו לפניי עולה כי הנתבעת אינה זרה לבעלי החברה כאשר חמה שותף ב-View וגיסה, שאף הוא שותף פעיל בחברה, הוא זה שהביאה לעבודה בחברה (עמ' 11 ש' 30-7; עמ' 14 ש' 34-28). בהינתן קשר זה סבירה היא גרסת גולן מטעם התובעת, שהיא ספציפית ומפורטת, לפיה השתכנע להסכים להחלפת סדרת השיקים הראשונה בחדשה רק לאחר שהנתבעת, שהיא בעלת גב כלכלי איתן, התחייבה לערוב לפירעון השיקים נוכח המידע שהיה מצוי בידה על כספים שעתיד הנתבע לקבל באופן פרטי כמשכורת מה-View. גולן הוסיף כי הנתבעת היא זו שהייתה מנווטת את כל מערך הכספים וביצעה את הרוב המכריע של הפעולות אצל התובעת מטעם החברה ובעליה, תוך שהדגיש כי "הייתי מבקש ממנה שלא תיתן לי לעשות פעולות שאין מאחוריהן כיסוי, הייתי בא ואומר לה קלרה בבקשה ממך אם יש כיסוי תגידי לי כדי שנעשה פעולה. אז אמרתי לה תחתמי פה כדי שאהיה רגוע יותר והיא חתמה לי מאחורי השיק." (עמ' 2 ש' 16-7; עמ' 7 ש' 19-13).

חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא בהתנהלות שאירעה בהמשך הדרך כאשר לאחר שהשיק הראשון בסדרה החדשה לא כובד גולן טען כי ניגש למשרד ה-View והזכיר לנתבעת כי היא חתומה כערבה לשיקים, והיא אישרה זאת; ולאחר זמן קצר הנתבע אישר להפקיד את השיק השני בסדרה החדשה אשר יכובד. התנהלות זו בהחלט תומכת באפשרות שהעלה גולן כי הנתבעת, נוכח ידיעתה על ערבותה לשיקים, פעלה אצל הנתבע, שהיה מודע לקשריה אצל האחים ישראל הבעלים הנוספים, לפירעון השיק השני (ראו ההפניות בפסקה 9 לעיל). יש לציין כי הנתבעת כלל לא התייחסה לנסיבות פירעון השיק השני. לעומתה גולן מסר גרסה שלמה, עקבית וקוהרנטית, הן במענה פתוח לשאלת בית המשפט בדיון בהתנגדות מיום 7.9.16 הן בתצהיר עדות ראשית הן בחקירתו הנגדית. גרסתו הייתה מהימנה בעיני.

11.5. חמישית, לא נעלם מעיני מכתבו של עו"ד כהן מיום 7.3.13 שנועד למנוע הטלת אחריות אישית על הנתבעת בגין פעולות המרה שביצעה בשם החברה ובעליה. אלא שברי כי קיומו של המכתב אינו מונע מן הנתבעת ליטול על עצמה על-פי רצונה ערבות אישית לשיקים, בפרט כאשר מדובר בשיקים אישיים של הנתבע. בהתאם עו"ד כהן אישר בעדותו כי אין לו שום מידע לגבי הערבות הנטענת של הנתבעת לשיקים הנדונים (עמ' 10 ש' 32-30). באופן דומה לא מצאתי כי עדות הנתבע שהובאה מטעמה של הנתבעת כדי לתמוך בגרסתה בדבר העדר ערבות מצדה יכולה לסייע לה. זאת באשר הנתבע אישר כי כלל לא נכח במעמד החלפת השיקים במשרד התובעת וממילא אין הוא יכול לסתור את גרסת גולן בדבר הסכמתה של הנתבעת לערוב אישית לפירעון השיקים (עמ' 11 ש' 35-31).

פן משפטי

12. בהינתן הנסיבות העובדתיות שנקבעו לעיל הרי שהנתבעת נמצאת חבה כערבה לשיקים על-ידי חתימת "מעין מסב" על-פי המסלול הקבוע בסעיף 56 לפקודת השטרות [נוסח חדש] לפיו "החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה." על-פי ההלכה המושרשת ביחס לסעיף 56 האמור "חתימת 'זר' על שטר, לרבות שטר הנושא רק את חתימת עושהו ושטרם הושלם, יכולה לשמש אמצעי לערוב כלפי האוחז (לרבות הנפרע) לפרעון השטר." (למשל, ע"א 546/63 פ.י.ת. בע"מ נ' אסטליין, פ"ד יח(3) 39, 44-43 (18.6.1964)). התובעת הוכיחה כאמור כוונתה של הנתבעת לערוב לפירעון השיקים בחתימתה על גב השיקים, ולעומתה הנתבעת לא הצליחה להוכיח הגנתה כאילו חתמה על גבם לצורך אישור בלבד. בנסיבות אלה בא סעיף 56 לפקודת השטרות וקובע כי על-ידי מעשה חתימתה קיבלה על עצמה ערבות כמעין מסב, היינו לערוב למילוי החיוב השטרי לטובת האוחז. "בדרך כלל אדם אינו חותם סתם, אלא אם כן הוא ידוען המחלק חתימות למעריציו. בדרך כלל, כאשר אדם חותם על מסמך, במיוחד בחתימתו על מסמך בעל נפקות משפטית, יש לתת לחתימתו נפקות משפטית." (ראו והשוו: ע"א (מחוזי חי') 5648-04-16 שמעון דהן סטונאות פירות וירקות בע"מ נ' נוריאל (18.9.2016)).

13. כמו כן נפסק כי אוחז כשורה כמשמעותו בסעיף 56 אינו אוחז כשורה כמשמעותו בסעיף 28, ולעניין סעיף 56 די בתקינות השטר ושלמותו מבחינה חיצונית כדי שאוחז יהפוך אוחז כשורה (ע"א 330/60 אטלס שירות נסיעות בע"מ נ' היטרמן, פ"ד ט"ו 793, 801 (30.3.1961) (להלן: עניין אטלס); ע"א 143/64 טננהויז נ' זילברשטיין, פ"ד י"ח(4) 450, 459 (24.11.1964); שלום לרנר דיני שטרות 271 וההפניה לספרו של זוסמן בה"ש 110 (מהדורה שנייה, 2007)). בענייננו אין למצוא כל פגם בתקינות השטר ושלמותו מבחינה חיצונית. בהקשר זה יש לציין כי הוספת החותמת המעידה על ערבותה האישית של הנתבעת סביב חתימתה על גב השיקים קודם להגשתם לביצוע בהוצאה לפועל אינה פוגמת בתקינות השטרות ושלמותם וזאת בהינתן שהחותמת משקפת את כוונת הנתבעת שהוכחה בחתימתה על גביהם לערוב לפירעונם (ראו והשוו: ע"א 252/37 כפי שהוא מפורט בע"א 100/59 אוחנה נ' פריצקר, פ"ד יג 1558, 1561-1560 (22.9.1959); עניין אטלס, בעמ' 803ד').

14. יש לציין כי הנתבעת נתבעה על-ידי התובעת כערבה לשטרות. כבר מן הדיון בהתנגדותה - שזו הפעם הראשונה בה נשמעה גרסה מפורטת של התובעת בהינתן כי תחילתו של ההליך בהגשת בקשה לביצוע השטרות בהוצאה לפועל - הובהר לה כי חבותה הנטענת נובעת מחתימתה על גב השיקים, עניין שנזכר גם בהמשך בתצהיר עדות ראשית של גולן מטעם התובעת. בשום שלב הנתבעת לא טענה באורח ספציפי לשינוי חזית בהקשר זה (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 7.9.16 בעמ' 1 ש' 27-20, ובעמ' 2 ש' 25-22; וכן סעיפים 9 ו-20 לתצהיר גולן. יש להדגיש, במענה לטענות הנתבעת בסיכומיה, כי לנתבעת יוחסה ערבות "מעין הסב" שכוונתה לערוב למילוי החיוב השטרי לטובת האוחז, ולא חתימה של מסב שמיועדת לסחר את השטר לאוחז אחר). כפי שנפסק החזקה הקבועה בסעיף 56 לפקודת השטרות היא ממין החזקות שבדין שאין הנשען עליהן חייב לטעון אותן במפורש והיא פועלת לטובת התובע אף שלא נטענה מפורשות בכתב תביעתו. לעומת זאת על הנתבע המבקש לטעון לאי תחולת התנאים הנדרשים להקמת ערבות "מעין מסב", ובכלל זה אי מתן הודעת חילול (סעיף 47) או התיישנות (של שנתיים לפי סעיף 96) עליו לטעון זאת בכתב הגנתו או לבקש לתקן את כתב הגנתו משהתברר לו טיב הטענות נגדו (עניין טננהויז, בעמ' 458-459). במקרה שלפניי ייחוס הערבות "מעין הסב" לנתבעת בחתימתה על גב השיקים נודע לנתבעת לכל המאוחר במועד הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. הנתבעת לא רק שלא ביקשה לתקן את כתב הגנתה על דרך של הוספת טענות לאי התקיימות תנאי ערבות כזו, אלא שאף לא טענה כן בתצהיר עדות ראשית מטעמה. כך גם בסיכומיה, רק בסוף הסיכומים טענה הנתבעת באורח כללי כי התובעת לא עמדה בתנאי סעיף 56 הנ"ל ועל כן אין לחייבה, וזאת מבלי לפרט איזה תנאי לא התקיים לשיטתה בענייננו. די בכך כדי לדחות את טענתה זו (ראו והשוו: ת"א (שלום חי') 969/96 רוסו נ' פדידה, פסקאות 36-33 (4.5.2000)). מכל מקום גולן טען, וזאת לא נסתר, כי פנה מספר פעמים אל הנתבעת בטלפון וכן באופן ישיר במשרדי ה- View, הן לאחר חזרת השיק הראשון הן לאחר חזרת השיק השני (הוא השלישי בסדרה החדשה, לאחר שהשיק השני נפרע) והודיעהּ בדבר חילול השיקים. כמו כן הבקשה לביצוע השטרות הוגשה ביום 3.1.2016 כאשר מועד פירעון השיקים הוא 7.10.15 ו-19.10.15 כך שהתביעה לא התיישנה.

15. בטרם סיום אציין כי התובעת ביקשה להשתית את תביעתה אך על סעיף 56 לפקודת השטרות. סעיף 56 הנ"ל מהווה אחד מארבעה מסלולים הקבועים בדין לערבות לחיובים שטריים - שלושה מהם קבועים בפקודת השטרות (חתימה כמיטיב - סעיף 27; חתימה כ"מעין מסב" - סעיף 56; ערבות "אוואל" - סעיף 57) והמסלול הרביעי קבוע בחוק הערבות, התשכ"ז-1967. בענייננו אפשר שניתן היה לקבוע חבותה של הנתבעת כערבה גם לפי סעיף 57 לפקודת השטרות. זאת על-פי אלה הגורסים - ונדמה כי אלה מהווים את הרוב - כי הדרישה של סעיף 57(ב) לפקודה היא רק ראייתית ועל כן ניתן להוכיח כוונה לערוב גם בדרכים אחרות (ראו סקירת הגישות בפסיקה: ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד לב(2) 197,199 (16.4.1978); אך ראו: לרנר בעמ' 272). כוונה כזו הוכחה כאמור בענייננו. כמו כן התביעה שלפנינו היא אמנם תביעה שטרית, אך לתוצאה דומה היינו מגיעים לפי חוק הערבות בהינתן שעסקינן בצדדים סמוכים לשטר, היינו האוחז בשטר הוא הנערב, ומשהוכחה כוונה לערוב כמפורט לעיל (ראו: עניין רוזנברג, בעמ' 199ז' והאסמכתא הנזכרת שם; עניין טננהויז, בעמ' 456א'-ג'; עניין פ.י.ת. בע"מ, בעמ' 45 ה'-ו').

סוף דבר

16. תביעת התובעת נגד הנתבעת 2 מתקבלת כך שהיא חייבת לשלם לתובעת סך של 77,460 ₪ (הוא הסכום שנתבע בבקשה שהוגשה לביצוע השטרות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת הבקשה ועד יום התשלום בפועל.

הנתבעת 2 תישא בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובעת בסכום כולל של 15,000 ₪.

17. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ח, 20 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.