רקע

1. לפני בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא ע"י יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בהתאם להוראות סעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
2. הצו הוצא ביום 11/2/16 ביחס למבנה שהוקם על המקרקעין הידועים כגוש 8871 חלקות 15,83 ביישוב כפר קאסם שבתחום מרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ובניה בכפר קאסם. המבנה מתואר בצו כחפירה ויציקת קומת מרתף וקירות תומכים בשטח של כ-800 מ"ר.
3. קודם להוצאת הצו האמור הוצא ביום 12/1/16 צו הריסה מנהלי ביחס לאותו מבנה (להלן: "הצו הראשון"). ביום 4/2/16 הגיש המבקש כאן בקשה לביטולו של הצו הראשון בתיק 9763-02-16 ובאותו מועד ניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע הצו ונקבע דיון ליום 15/2/16.

אלא שביום 11/2/16 הודיעה המשיבה כי המועד לביצוע הצו הראשון, כפי שנקבע בהוראות סעיף 238א(ט) לחוק, חלף ואזי אין בכוונתה לבצע את הצו נשוא אותה בקשה.

באותה הודעה הבהירה המשיבה כי היא שוקלת הוצאת צו הריסה חדש למבנה. (ההודעה הוגשה וסומנה מ/1).

באותו יום ניתנה החלטת ביהמ"ש כי נוכח הודעת המשיבה, התייתר הדיון בבקשה ועל כן התיק נסגר.

1. בנסיבות אלה, כשהצו דנן הו צא באותו יום בו הוגשה הודעת המשיבה כי "הם שוקלים הוצאת צו חדש" הוגשה הבקשה דנן ובה נטען בין היתר, כי נפלו פגמים פרוצדוראליים בצו, שכן לא בוצעה חובת ההתייעצות עם ראש הרשות המקומית וכן לא נשלחה פנייה ליו"ר הוועדה המקומית לביצוע הצו.
2. אלא שמתגובת המשיבה עולה כי לא נפלו כל פגמים פרוצדוראליים בצו. המשיבה הפנתה להליכי הפרוצדורה שקוימו בהתאם להוראות החוק עובר להוצאת הצו.
3. בנסיבות אלה במהלך הדיון חזר בו המבקש מ-2 טענות אלה אולם עמד על יתר טענותיו וכן העלה טענות נוספות, אשר לטענתו יש לדון בהן בשל הטעייה של המשיבה את המבקש כאשר הודיעה כי היא "שוקלת הוצאת צו הריסה חדש" כאשר בפועל הייתה בעיצומו של הוצאת צו כאמור.

טענות המבקש:

1. המבקש טוען כי יש להורות על ביטול הצו בשל מספר נימוקים:
2. הצו הראשון לא בוטל ועל כן הוא עדיין בתוקף. המבקש מפנה להחלטה בעניין רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג'א יחיא בו נקבע התובע אינו יכול להורות על ביטול הצו ואזי הודעת עו"ד זליגר מטעם הוועדה המחוזית לביהמ"ש כי אין בכוונתה לבצע את הצו (מ/1), אינה מהווה ביטול של הצו וזה מצוי עדיין בתוקף.

המבקש טוען כי בהתאם להוראות סע' 238(ט) לחוק לא ניתן לבצע צו הריסה מנהלי אם חלפו 30 יום מהגשת התצהיר או ממתן החלטת ביהמ"ש לפי המאוחר ועל כן, לטענתו משפנה לביהמ"ש בהליך הקודם, וביהמ"ש לא ביטל את הצו הראשון הרי שהצו הראשון עומד בתוקפו ויש לנקוט בפרוצדורה של ביטולו קודם שיינתן צו חדש.

1. העובדה שהצו הוצא באותו יום שבו ניתנה הודעת ב"כ המשיבה לביהמ"ש בהליך הראשון בו הודיעה המשיבה בין היתר כי "היא שוקלת הוצאת צו חדש", בעוד שבפועל כבר התקיימו הליכים להוצאת צו חדש, מהווה התנהלות שלא בתום לב והטעיה של רשות מנהלית ודי בה כדי להביא לביטולו של הצו.
2. התצהיר עליו מבוסס הצו שניתן ע"י אדריכלית המחוז ניתן "למיטב ידיעתה" ולא "לידיעתה" והוא מבוסס על דוח המפקח ועל כן התצהיר פגום ולא ניתן לבסס עליו הוצאת צו.
3. ההתייעצות שביצע יו"ר הוועדה המחוזית נעשתה עם נציגת שר המשפטים במחוז מרכז במקום הנציגה במחוז ת"א ועל כן הצו פגום. בהקשר זה נטען כי חוות הדעת הינה בנאלית.
4. צו ההריסה שהוצא ע"י יו"ר הוועדה המחוזית נחתם בחותמת וכיוון שכך נראה כי לא הוא חתם על הצו אלא מישהו אחר חתם במקומו. וכי יש לחתום על הצו בחתימה בכתב יד.
5. אכיפה בררנית- נטען כי בסביבות המגרש מצויים מבנים נוספים לא מאוכלסים, בשלבי בנייה, שלא הוצאו להם צווי הריסה מנהליים. נטען כי התערבותה של הוועדה המחוזית בהליכי התכנון המקומיים של כספר קאסם בניגוד לעמדת הוועדה המרחבית, נובע משיקולים זרים ולא ענייניים, במיוחד מקום בו ניתן להכשיר את הבנייה.

בהקשר זה נטען כי המניע להוצאת הצו הוא סכסוך בעלות ביחס למקרקעין.

1. עוד טען המבקש כי מקום בו ניתן להכשיר את הבנייה וכך הם הדברים בעניינו, אין מקום ליתן צו הריסה מנהלי, שיש בו משום פגיעה בזכות הקניין של המבקש.
2. המשיבה הגישה תגובה מפורטת בכתב ממנה עולה כי התנאים הפרוצדוראליים לקבלת הצו מולאו במלואם בהתאם להוראות החוק. כן הגיבה המשיבה לטענותיו החדשות של המבקש במהלך הדיון והגישה השלמת הטיעון בכתב.

דיון והכרעה

1. אפתח בהיקף סמכותו של ביהמ"ש ליתן ביקורת שיפוטית על צו הריסה מנהלי, כפי שסוכמה על ידי ביהמ"ש העליון בעניין רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג'א יחיא:

"צו הריסה מינהלי מוצא מלכתחילה ללא אישור מוקדם של ערכאה שיפוטית. יחד עם זאת, לבית משפט השלום או לבית המשפט לעניינים מקומיים נתונה הסמכות לדון בבקשה לביטולו של צו הריסה מינהלי המוגשת על-ידי מי שרואה את עצמו נפגע מהצו (כפי שמורה סעיף קטן (ז)). על כך יש להוסיף, כי התערבותו של בית המשפט מוגבלת לשני מצבים: אם הוכח שהבניה אשר בגללה ניתן הצו בוצעה כדין או כאשר ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת (סעיף קטן (ח)). במרוצת השנים ניתנה פרשנות מרחיבה לכוחו של בית המשפט להתערב בהוצאתם של צווי הריסה מינהלים, במקרים שבהם נפלו פגמים פרוצדוראליים בהליך הוצאתם (ראו למשל: רע"פ5171/91 ראש עיריית נתניה ויו"ר הוועדה המקומית נ' סמיפור, פ"דמו(1) 380 (1991); רע"פ47/92 אבו טיר נ' יושב-ראש הוועדה המקומית – ירושלים, פ"דמו(1) 699 (1992); עניין עורקבי; ענין דעייף) או במקרים שבהם נפלו פגמים בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כדוגמת מטרה זרה, היעדר מידתיות, שיקולים זרים, חוסר סבירות והפליה (ראו: עע"ם3518/02 רג'בי נ' יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"דנז(1) 196 (2002) (להלן: עניין רג'בי)).יחד עם זאת הובהר בפסיקה כי היקף הביקורת הנתונה לבית המשפט היא צרה ומוגבלת לאותם פגמים חמורים העלולים להביא בסופו של ההליך להצהרה על בטלותו של צו ההריסה (ראו: עניין רג'בי, בעמ' 197)".

1. גם ביחס למן ארכה לביצוע הצו נקבע כי מדובר בסמכות שיש להשתמש בה במשורה. בעניין רע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (27.12.15) נפסק: "לפיכך, הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו (ראו: רע"פ 2341/14 סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, (28.5.2014); בג"ץ 6455/12 מסאעדה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה, (19.6.2013)). יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו."
2. אין מחלוקת בעניינינו כי למבנה נשוא הצו אין היתר בניה והבניה לא בוצעה כדין. מרבית טיעוניו של המבקש מתמקדים בפגמים שנפלו, לכאורה, במתן הצו צו ובהם אדון תחילה ולבסוף אתייחס לטענת המבקש בדבר היכולת להוצאת היתר בניה וכן טענת ההפליה הנטענת על ידו.

האם היה מקום לבטל את הצו הראשון טרם החלת הליכי פרוצדורה חדשים?

1. בהתאם להוראות סעיף 238(ט) לחוק:

"בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב1)(3) לא יבוצע צו הריסה מנהלי אם חלפו 30 ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א), או מיום ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר..."

1. לטענת ב"כ המבקש, משנעשתה פנייה לביהמ"ש לביטול הצו, הרי שבהעדר החלטה הדוחה את הבקשה, הצו בתוקף.
2. דע עקא, מעיון במסמכים עולה כי הפנייה שנעשתה לביהמ"ש, נעשתה לאחר שהצו כבר פקע:

צו ההריסה הראשון הוצא ביום 12/1/16 ומצוין בו שתצהיר מתכננת המחוז הוגש ביום 21/12/15. כלומר הצו פקע 30 יום מהיום שהוגש התצהיר ב-20/1/16.

הפנייה לביהמ"ש ע"י המבקש נעשתה רק ב-4/2/16, דהיינו כאשר הצו כבר פקע ולא היה בתוקף.

ודוק, אמנם הסעיף קובע כי המועד המאוחר (30 יום לאחר הוצאת התצהיר או החלטת ביהמ"ש) הוא הקובע. אולם אין בפניה שנעשתה לביהמ"ש בשלב בו הצו כבר לא בתוקף, כדי להאריך את המועד הנ"ל.

1. קבלת הפרשנות כי הפנייה לביהמ"ש גם לאחר חלוף 30 יום ממועד התצהיר של האדריכלית, מותירה את הצו בתוקף אינה הגיונית, שכן אז קיימת תקופת ביניים מהמועד בו חלפו 30 יום ממתן התצהיר ועד לפנייה של המבקש לביהמ"ש בו הצו לא יהיה בתוקף ומשיפנה המבקש לביהמ"ש בבקשה לביטול הצו, הצו יתוקף מחדש?
2. ככל שפונה המבקש לביהמ"ש כשהצו בתוקף, אז מוארך המועד לביצוע הצו עד ל-30 יום לאחר קבלת החלטת ביהמ"ש וזאת על מנת לאפשר לוועדה לבצע את הצו, ככל שביהמ"ש ייתן החלטה על דחיית הבקשה. בהעדר פנייה במועד כאמור הרי שהצו פוקע.
3. בעניינינו, משפקע הצו לא היה צורך לנקוט בהליך לביטולו של הצו הראשון.
4. אין הדבר דומה כלל לעניינה של ההחלטה בעניין חג'א יחיא, אליה הפנה ב"כ המבקש. שם דובר בצו שהיה בתוקף והמועד בו הוארך ע"י ביהמ"ש ונדונה השאלה מהם התנאים לבטלו או להאריך את המועד בגינו ואילו בעניינינו מדובר בצו שלא היה בתוקף בעת הפנייה לביהמ"ש ואזי אין צורך כלל לבטלו.

לא רק זאת, בעניין חג'א יחיא התעוררה המחלוקת בשל העובדה שהצו ניתן ע"י יו"ר הוועדה המקומית לאחר שקיבל דרישה מיו"ר הוועדה המחוזית ואת הבקשה להארכת מועד הגיש יו"ר הוועדה המקומית, ללא התייעצות עם יו"ר הוועדה המחוזית. בנסיבות אלה יצא כי הוועדה המקומית מאריכה את המועד מפעם לפעם בניגוד לדרישת הוועדה המחוזית ועל כן נקבע כי התנהלות זו אינה תקינה.

אולם בעניינינו, שני הצווים הוצאו ע"י הוועדה המחוזית לאחר שהוועדה המקומית סירבה להוציא צווים כאמור ואזי ממילא הגורמים שקיבלו את שתי ההחלטות הינן זהים ואין משמעות לאקט של "ביטול" הצו, גם אם היה צורך בו.

1. יובהר עוד כי ההליכים להוצאת הצו החדש החלו רק ב-27/1/16, מועד בו המפקח ביקר באתר והוציא דוח פיקוח שעל בסיסו ניתן תצהיר מחודש של המתכננת ואזי ההליכים החלו במועד שבו כבר הצו פקע ולא ניתן היה לפעול על פיו.

האם יש בהתנהלות המשיבה (ההודעה שהוגשה לביהמ"ש- מ/1) כדי להביא לביטול הצו?

1. המבקש טוען כי התנהלות ב"כ המשיבה בהליך הקודם נעשתה בחוסר תום לב והטעיה, שכן הוא ידע על כך שההליכים להוצאת צו חדש החלו ולא דיווח על כך אלא רק ציין כי המשיבה שוקלת הוצאת צו חדש".
2. ייתכן והיה נכון יותר מטעם המשיבה לדווח כי הרשות פועלת להוצאת צו חדש, חלף שימוש בביטוי "שוקלת". אולם אין בכך כדי לפגוע בצו החדש שהוצא, שהרי ברי כי למבקש לא נגרם כל נזק. בייחוד כאשר במהלך הדיון ניתנה לו האפשרות להעלות טענות חדשות שלא בא זכרן בבקשתו.
3. זאת מעבר לכך, שלא הוכחה כל כוונת הטעיה לב"כ המשיבה במתן הודעתו כאמור.

תצהיר האדריכלית והתייעצות עם נציגת שר המשפטים במחוז ת"א ולא במחוז מרכז

1. לא מצאתי פגם בתצהיר האדריכלית שניתן. לא ניתן לצפות ממתכננת המחוז לסייר בשטח על מנת לבחון כל העת אם קיימת בניה טרייה שיש לאכוף הריסה בגינה וברי כי מתכננת המחוז יכולה להסתמך על דוח הפיקוח, מה גם שדוח זה נתמך בד"כ בתמונות המשקפות את המצב העובדתי בשטח.
2. ברי גם שמתכננת המחוז מכירה את התוכניות החלות ויודעת שלא קיימות לגבי המקרקעין תוכנית מפורטת המאפשרת הוצאת היתר. ממילא אין כלל מחלוקת שאין היתר בניה למבנה.
3. לא מצאתי מקום להתייחס לטענה שחוות הדעת היא בנאלית, העדר פירוט של הטענה ומשמעותה. מדובר בחוות דעת שניתנה בהתאם להוראות הדין.
4. אשר להתייעצות עם נציגת שרת המשפטים במחוז ת"א, הרי שאין מחלוקת כי במועד מתן הצו לא מינתה שרת המשפטים נציגה מטעמה למחוז מרכז. כיוון שכך בהעדר נציגה במחוז מרכז, התייעצות עם נציגת השרה במחוז ת"א עונה על מטרות החוק.
5. קבלת טענה אחרת משמעה המעשי הינו שיתוק של גורמי אכיפת החוק ומניעת השימוש בכלי היעיל והחשוב של הוצאת צווי הריסה מנהליים במחוז מרכז, תוך פגיעה קשה באינטרס הציבורי.
6. ניתן להקיש לעניינינו מרע"פ 2956/13 דמקני נ' הוועדה המקומית תל אביב שם נטען שנערכה התייעצות עם המשנה ליועץ המשפטי של העיריה ולא עם היועץ המשפטי עצמו. ביהמ"ש העליון קבע כי נוכח פרשנותו התכליתית של הסעיף אין קושי בכך שהמשנה ליועמ"ש ולא הוא בעצמו יחתום על טופס ההתייעצות.

כך גם בעניינינו, נציגת שרת המשפטים במחוז ת"א בקיאה בחוק ומכירה את ההליכים הנדרשים ע"פ סעיף 238א לחוק ועל כן בהעדר מינוי ונוכח פרשנותו התכליתית של החוק, לא ניתן לשתק את פעולות הוועדה המחוזית עד שיאושר מינוי לאותו מחוז.

חתימת הצו בחותמת

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הצו נחתם בחותמת של יו"ר הוועדה המחוזית ולטענת המבקש הדבר מעיד על כך שהוא לא חתם עליה באופן אישי. אין בידי לקבל טיעון זה שמבוסס על השערה בלבד.
2. אין בעובדה שהצו נחתם בחותמת ולא בחתימה כדי להעיד כי לא ניתן ע"י מי שמורשה ליתן את הצו. מה ההבדל הרי בין שתי האפשרויות. הרי גם חתימה ניתן לזייף.

הטענה הינה בעצם כי הצו לא ניתן ע"י יו"ר הוועדה המחוזית אלא ע"י מאן דהו אחר, טענה זו אינה נתמכת בבדל של ראיה והיא נדחית.

1. לזכותה של רשות מנהלית קיימת חזקת התקינות וככל שהמבקש טוען כי התנהלות הרשות פגומה עליו נטל הראיה להוכיח זאת.

כך נפסק בעניין רע"א1436/90 גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, (פ"ד מו(5) 101, 108):

"פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי - עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות".

1. מעבר לאמור יצוין כי המבקש לא הפנה לחובת חתימה על הצו.

סעיף 238א לחוק קובע כי "רשאי יו"ר הוועדה המקומית לצוות בכתב שהבניין...ייהרס".

1. משמעות המונח "בכתב" בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הינו:

"לרבות בכל דרך אחרת של הצגת אותיות, ספרות או סימנים בצורה הנראית לעין או הניתנת לפענוח חזותי;". לא נקבע כי מדובר בחתימה על מסמך.

1. החתימה על מסמך בכתב יש בה רק כדי ללמד מי הוציא את המסמך ואין חובה דווקא בהוספת החתימה למסמך.
2. הנה כי כן, לא ניתן לטעון כנגד החתמת הצו בחותמת של יו"ר הוועדה המחוזית

אכיפה בררנית.

1. הטיעון בדבר אכיפה בררנית נסתר מיניה וביה נוכח שני המבנים הנוספים שבחלקה שגם בגינם ניתנו צווי הריסה מנהליים כפי שנמסר ע"י ב"כ המשיבה בדיון. בהתייחס לאותם בניינים אף הוגשה בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי אשר נדחתה על ידי (בע"א 26252-03-16).
2. בנסיבות אלה משפועלת המשיבה כנגד אחרים, לא ניתן לטעון כי מדובר באכיפה בררנית.
3. המבקש התייחס גם למבנים שצוינו במכתבו של ראש הרשות המקומית, וטען כי גם בגינם לא מנוהלים הליכים. דע עקא, שלא ניתנו פרטים המבהירים את הדמיון, לכאורה, בין אותם מבנים למבנה דנן, ולטענת המשיבה מדובר במבנים שנבנו עוד טרם מונה ראש הרשות המקומית לתפקידו. כן טענה המשיבה כי היא מנסה לפעול אלא שהרשות המקומית שמה לה רגליים ומגישה כתבי אישום. בנסיבות אלה לא ניתן לטעון כי מדובר באכיפה בררנית.
4. גם הטענה כי הליך זה נובע מסכסוך בעלות נטען בעלמא ללא כל אסמכתא ולא ניתן להתייחס אליו. מה גם שעניינית הוכח כלא נכון כאשר ניתנו צווים נוספים ביחס לבניינים נוספים אחרים כמפורט לעיל.

האם ניתן להוציא היתר למבנה?

1. הפסיקה קבעה כי יהיה מקום לעכב ביצוע צו הריסה מינהלי כאשר יש "אופק תכנוני" ובמקרים חריגים. נקבעו כללים ברורים הנשענים על קרבתה של האפשרות להכשיר את הבנייה- הן בקרבה במהות, היינו- האם יש סיכוי ממשי להכשיר את המבנה והן בקרבה בזמן, היינו- הכשרת המבנה היא עניין של שבועות או לכל היותר חודשים ספורים" (ראה עפ"א 8885-03-16 עבד אל רחמאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה- מחוז צפון).
2. המבקש טוען כי לבקשה צורף תשריט שאישר ראש העיר ממנו עולה כי המבנה מצוי באיזור מגורים ולא במקום המיועד ל"דרכים" ועל כן כשתאושר התוכנית ניתן יהיה לקבל היתר בניה. עוד נטען כי ב"כ המבקש דיבר עם האדריכל של הוועדה המקומית שאמר לו כי התוכנית אמורה להיות מוגשת תוך חודשים.
3. לא ניתן לקבל טענות עובדתיות אלו ללא הגשת תצהיר איש מקצוע.

בקשה לביטול צו הריסה או עיכוב ביצועו יש להגיש על פי סדרי הדין שנקבעו ב תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי),התש"ע-2010.

תקנה 2(ג) לתקנות קובעת כי:

"הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה. בקשה הכוללת טענות עובדתיות לרבות הטענה כי קיים סיכוי ממשי כי היתר הבנייה יינתן בתוך פרק זמן קצר, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין".

1. לא רק זאת, אין מחלוקת כי כל הקיים כעת הינו תוכנית מתאר בלבד. התוכניות המפורטות ע"פ התוכנית נמצאות בשלבי הכנה. הדרך לאישורן נמדדת בעוד מספר שנים. כך עולה מהאמור בסעיף 7.2 לתקנון לפיו שנת היעד למימוש התוכנית הוא 2020. מדובר בתוכנית לחמישה מתחמים ונראה כי הדרך לאישורן ארוכה.

אף לאחר אישור התוכניות המפורטות לא יתקרב מועד מתן היתר בניה למועד של מספר חודשים, שהרי בשלב הבא יש לבצע תשריט איחוד וחלוקה שכפוף להליך של התנגדויות. כמו כן יש להוציא היתר בניה, הליך שאף הוא בד"כ אורך חודשים ארוכים ועל כן לא ניתן לומר שההיתר מצוי ב"הישג יד" כהגדרת הפסיקה.

1. מעבר לכך, כל עוד לא אושרה התוכנית המפורטת הרי שהותרת המבנה שנבנה ללא היתר על מכונו תעמיד את המתכננים בפני עובדה מוגמרת שעלולה לפגוע בזכויות בנייה של אזרחים אחרים.
2. זכות הקניין של המבקש אין משמעה כי הוא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו ולבנות במקרקעין שבבעלותו ללא היתר בניה, לצורך כך חוקקו דיני התכנון. בהתנהלות המבקש יש פגיעה חמורה בתכנון נאות של הבנייה ולצורך כך ניתנה הסמכות החוקית להוצאת צו הריסה מינהלי.

סיכום

1. מהאמור לעיל עולה כי לא נפלו כל פגמים במתן הצו, המבקש לא הוכיח כי נעשית אכיפה בררנית. ההיפך הוא הנכון, הטיפול של הוועדה המחוזית בבניינים נוספים באותה חלקה, מלמד על אחידות בטיפול ע"י הוועדה המחוזית.
2. מדובר במבנה שנבנה ללא היתר והצפי לקבלתו רחוק מספר שנים מהיום. בוודאי שלא הוכח כי יש צפי קרוב כלשהו לקבלת היתר.
3. בנסיבות אלה הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשע"ו, 04 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.