מבוא

1. הנאשם מואשם בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג- 1973. על פי המיוחס בכתב האישום, ביום 3.8.15 בשעה 14:50, ברחוב משה דיין בירושלים, החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.3482 גרם נטו שלא לצריכה עצמית כשהוא מוסלק תחת עציץ שהיה על פסלון מחוץ לדלת הכניסה לבית.
2. תשובת הנאשם לאישום ניתנה לראשונה ביום 10.4.16 לפני כב' השופטת לומפ. הנאשם כפר באמור בכתב האישום וטען כי החיפוש לא בוצע בביתו, הסם לא נמצא בביתו והוא לא שלו. ביום 10.5.16התקיים דיון לפני, בו ביקשתי כי הנאשם יפרט את כפירתו וב"כ הנאשם השיב, כי הוא "חולק על עצם שרשרת הסם בכל הנוגע גם למשקלו אך מוכן להניח כי מדובר בסם מסוג קוקאין". כאשר נערך בירור לגבי נחיצות העדים אמר ב"כ הנאשם כי הוא מבקש לחקור את השוטרים שגבו את ההודעות של הנאשם "בהתאם לטענות הנאשם בנוגע להתנהלות החקירה כנגדו באופן רחב מאוד, טענות אלימות ותקיפה". שבתי ושאלתי את ב"כ הנאשם מהן הטענות המסוימות שטוען ביחס לאופן החקירה והוא השיב "יש לי טענות, שעלו בין היתר בתיקים אחרים, וארצה להעלותן". בהמשך נטען כי החיפוש היה בלתי חוקי מאחר וחרג מן המותר על פי הצו. בית המשפט שב וביקש מב"כ הנאשם לפרט מה הטענות המדויקות בנוגע לשרשרת העברת המוצג והתשובה שניתנה הייתה "יש מחדלים בשרשרת העברת המוצגים". ב"כ הנאשם הבהיר כי הנאשם חולק על כך שהסמים הם שלו, חולק על כך שדנ"א שלו נמצא על הסמים וכי החפץ שעליו נמצאו הסמים נמצא מחוץ לביתו של הנאשם.
3. מטעם המאשימה העידו השוטרים עודד יניב, משה נוגריאן, יריב דהאן, אבי מועלם, דני בלינך, שלמה קדוש, גל אסטבן, רועי בן עמי, מומחיות המעבדה הביולוגית מירי גולדברג ותניה רם, והוגשו מזכרים ודו"חות שערכו עדים אלה ושוטרים נוספים שההגנה ויתרה על חקירתם, שתי הודעות של הנאשם, הבקשה לצו חיפוש וצו החיפוש. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו והוגש העתק בקשה לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 שהגיש הנאשם במסגרת ת.פ. 8257-04-14 של בית המשפט המחוזי לאחר שזוכה מאשמה.

ראיות המאשימה

1. רס"ב עודד יניב שירת כראש צוות חקירה ביחידת התשאול שחקר את עניינו של הנאשם. לדבריו, צו החיפוש שניתן התייחס לבנו של הנאשם, מאור, המתגורר עמו באותו הבית, שנתפס כמה ימים קודם לכן בחשד להחזקת סכין. צו החיפוש ניתן במסגרת אותה חקירה ובמהלך החיפוש בבית נתפסו הסמים נשוא כתב האישום. הוא עצמו גבה את הודעתו של הנאשם ביום 24.2.16. לדבריו, ההודעה נגבתה כמה חודשים לאחר תפיסת הסמים וזאת מן הטעם שראיית הדנ"א שקושרת את הנאשם לסמים התגלתה רק סמוך למועד החקירה. העד השיב בחקירה נגדית כי לא הטיח בנאשם שהדנ"א נמצא על כפפה או חלק מכפפה מאחר ולא ידע בוודאות מה מהות האריזה שבתוכה נמצאו הסמים והוא רק העריך כי מדובר בכפפה או חלק מכפפה. הוא שאל את הנאשם בחקירתו האם הסמים שייכים לאחד מבניו על מנת לאפשר לו לתת גרסה לפיה הנאשם נגע רק באריזה. העד אישר בחקירה נגדית כי מתנהל נגד הנאשם תיק שבו הוא מואשם באמירות שאמר נגד אנשי משטרה, אך אינו יודע האם מדובר דווקא בחוקרי הימ"ר. כאשר נשאל האם מודע לכך שבמהלך מעצרו של הנאשם בגין אותו התיק שוטרים שהם חברים של השוטרים המתלוננים בתיק הביעו באוזני הנאשם שמחה לאידו על מעצרו, אמר שאינו מכיר את החלטת בית המשפט בנושא והוא מצטרף לצער שהביע בית המשפט על התנהלות אותם שוטרים.
2. רס"ר משה נוגריאן שירת ביום 3.8.15 כבלש בימ"ר ירושלים והיה שותף לחיפוש שנערך בביתו של הנאשם. במהלך החיפוש נתפסו כמה חפצים והוא עצמו תפס חומר החשוד כסם מונח מתחת לעציץ שעמד על פסלון מחוץ לדלת הכניסה של הדירה. העד השיב כי בחיפוש שנערך על פי צו שניתן נגד מאור כהן נכחו שני עדים, דניאל כהן והנאשם. החיפוש נערך בכל מקום שקשור לאותה כתובת שלגביה ניתן הצו. הוא ביצע את החיפוש בדירה ומחוץ לדירה אך לא על גג הבנין. העד טען כי למרות שהצו התייחס למאור כהן הוא כתב בדו"ח הפעולה כי החיפוש הוא בביתו של "החשוד ירון כהן" כי הנאשם היה בבית בזמן החיפוש ושלל את הטענה כי הגיעו למקום במגמה לחרוג מן הצו ולתפוס ראיות מפליליות כנגד הנאשם. לדבריו מדובר ב"מנה קטנה" עטופה בתוך "כמו ניילון שקוף כזה בצבע ירוק עדין". הוא לא פתח את האריזה ומסר את הסם לשלמה קדוש במשרדי היחידה, לאחר שהכניס אותה לשקית מז"פ אטומה. העד לא ידע לומר אם יש בדירה של הנאשם מצלמת אבטחה. לא ידע אם נערך חיפוש בגג וממילא לא ידע מי השתתף בו. העד עמד על כך שלא נשאר בשום רגע לבדו בבית ללא נוכחות הנאשם. אשר למכשיר ה-DVR שנתפס במהלך החיפוש, העד השיב כי לא מדובר במכשיר שהיה צורך לנתקו ממצלמת אבטחה אלא במכשיר שהוצא מתוך מגירה. העד אישר כי לבש במהלך החיפוש כפפות חד- פעמיות עשויות מניילון אותן זרק בתום החיפוש, אך לא זכר היכן.
3. רס"ר אבי מועלם השתתף בחיפוש בביתו של הנאשם. דו"ח הפעולה שערך הוגש במקום חקירה ראשית (ת/18). על פי האמור בדו"ח, הוא הגיע לבית הנאשם על פי צו חיפוש שניתן בעניין בנו של הנאשם, מאור. בבית פגש בנאשם ובנו, דניאל, המוכרים לו מהיכרות קודמת. הוא הציג את צו החיפוש ושאל את הנאשם האם מעוניין בעדים נוספים לחיפוש, והנאשם השיב בשלילה. במהלך החיפוש נתפסו מספר מוצגים ובחיפוש על גופם של השניים לא נתפס דבר. הוא עצמו לא תפס את הסמים. ולא זכר את הרגע בו נתפסו והאם נכח בו. בתום החיפוש בבית צילמו את מצב הבית במצלמת פלאפון, ולאחר מכן עלה לגג הבית יחד עם דניאל. במהלך החיפוש על הגג לא נתפס דבר ולאחר מכן ירד עם הנאשם ועם דניאל לחדר שלהם בקומת הכניסה ולאחר מכן למחסן, שם נתפסו מוצגים נוספים. בתום החיפוש במחסן המקוםא צולם. בהמשך בוצע חיפוש ברכב ובשני קטנועים ולא נתפס דבר. העד השיב בחקירה נגדית, כי משניתן צו החיפוש הוא מתיר לו לבצע חיפוש ב"חצריו" של החשוד בכתובת הנקובה בצו ובכלל זה גם בגג הבניין ובכל מקום שלחשוד יש גישה אליו. העד לא זכר אם במהלך החיפוש השוטרים ערכו את החיפוש כולו יחד או התפצלו, הוא לא צפה בסרט שצילם השוטר דני, לא זכר אם עלה לגג והפנה בעניין זה לדו"ח הפעולה ולא זכר מה נלקח מביתו של הנאשם ובפרט, האם נלקח מכשיר dvr. העד השיב כי ידע מחיפושים קודמים שביצע במקום, כי לנאשם יש מצלמות אבטחה בבית, אך לא ידע האם באותה עת היו מצלמות.
4. רס"ר גל אסטבן השתתף בחיפוש. דו"ח הפעולה שערך הוגש במקום חקירה ראשית (ת/22). על פי האמור בדו"ח הוא עלה לגג הבניין עם דניאל כהן בנו של הנאשם. דלת הכניסה לגג הייתה נעולה ודניאל פתח אותה בעזרת מפתח. הוא ערך חיפוש על הגג ולא נתפס דבר. הוא צילם את החלק בגג שבו הייתה בריכה באמצעות הטלפון הסלולארי שלו וכשהגיע למשרדי היחידה שלח את התמונה בדואר אלקטרוני לחוקרת יאנה. לדבריו בחקירה נגדית, כתב בדו"ח הפעולה כי החיפוש בוצע אצל ירון כהן בעוד שצו החיפוש התייחס למאור כהן, מאחר וזה גם הבית של ירון והוא אב המשפחה. הוא לא תפס דבר במהלך החיפוש ועל פי זכרונו לא היה עד לתפיסת חפצים על ידי שוטרים אחרים. לדבריו אם יש מספיק עדים ובעל הבית מסכים השוטרים מתפצלים. במקרה זה הניח כי אם התפצלו הנאשם הסכים לכך.
5. רס"ר דני בליינך השתתף בחיפוש ודו"ח הפעולה שערך הוגש במקום חקירה ראשית (ת/19). הוא הונחה על ידי ראש הצוות לצלם בצילום וידאו את חדרי הבית לאחר סיום ביצוע החיפוש במקום. העד השיב בחקירה נגדית כי הכיר את הנאשם לפני החיפוש וידע טרם עריכת החיפוש שהוא עומד להתבצע בביתו של הנאשם. לדברי העד, הוא צילם לאחר השלמת החיפוש ולא במהלכו, והעביר את הסרטון לחוקרת יאנה באמצעות היישומון what's-up. הצילום נמחק מהטלפון שלו. צילם את החדרים אך לא את חדר המדרגות של הבניין ולא את הגג. לא זוכר אם צילם את הכניסה לבית. העד לא זכר מה נתפס בחיפוש ולא זכר אם דיבר עם חבריו לאחר החיפוש והאם נאמר לו מה נתפס בחיפוש.
6. שלמה קדוש הוא חוקר מחשב ששימש חוקר תורן ביום החיפוש ועל כן גבה את הודעתו של הנאשם, אך לא המשיך לטפל בתיק. השיב כי הטיח בנאשם שאלות המותאמות לחשד שעמד על הפרק באותה עת, ועל יסוד הממצאים שהופיעו בדו"חות הפעולה שקיבל לידיו. לדבריו שאל שאלות קונקרטיות המתבקשות לנוכח הנסיבות, הגם שהנאשם לא השיב, וזאת על מנת "לקבע את העדות". השאלות ששאל לגבי טביעות אצבע ודנ"א של הנאשם על החומר שנתפס הן שאלות שכיחות ובסיסיות. העד קיבל לידיו את המוצג- החומר שנתפס וחשוד כסם, ולדבריו הכניס אותו ישירות לכספת היחידה מבלי לכתוב על כתב מזכר, מאחר ולא הוביל את המוצג לשום מקום מלבד לכספת. אישר כי ייתכן שמדובר בהתנהלות שגויה. העד אישר כי קיבל לידיו את מכשיר ה-dvr שנתפס יחד עם שאר המוצגים, אך במכשיר שקיבל לידו לא היה דיסק קשיח והוא הודיע על כך לצוות החקירה וגם שאל את החשוד. לשאלה בדבר היכרות קודמת של העד עם הנאשם השיב השוטר קדוש כי אם היה רואה את הנאשם ברחוב לא היה מזהה אותו. העד לא זכר לומר האם הנאשם הביע באוזניו חוסר אמון ביחידה החוקרת בשל טענה כי היא מתנכלת אליו ורודפת אותו. אשר לשאלה הנוגעת לגילויי שמחה של שוטרים מהיחידה החוקרת לנאשם לאחר שזה נעצר בחשד לאמירות המהוות עבירה כלפי חבריהם של השוטרים, אמר העד כי הוא לא עלב בנאשם ואינו נוהג לחלוק חוויות עם שוטרים אחרים ביחס לחשודים.
7. רס"מ יריב דהאן הוא חוקר במפלג תשאול. חלקו בחקירה היה בשרשרת המוצג ונטילת דגימה נוספת של רוק מהנאשם לצורך בדיקת הדנ"א. לדבריו את ת/8, מזכר המתייחס לשרשרת המוצג, כתב כחצי שנה לאחר מכן אך הסתמך על מזכרים של רועי בן עמי אליו העביר את המוצג וממנו לקח אותו לבדיקות נוספות, וכן על ת/6 שערך בעצמו בזמן אמת. לדבריו, בת/8 שערך נפלה טעות סופר בספרה אחת ברישום מספר השקית, ולמד על כך לאחר שהשווה את המזכר שכתב למזכר שערך איש הזיהוי. לאחר שנטל את דגימת הרוק מפנים הלחי של הנאשם, הכניס אותה לתוך שקית מז"פ ואטם את השקית. אינו זוכר היכן הניח את השקית אך היא הועברה למז"פ במטה הארצי. לדבריו, נטילת דגימת הדנ"א מהנאשם נעשתה בהסכמתו של הנאשם. הסכמה זו נחתמה בדו"ח המקורי שהועבר למז"פ יחד עם הדגימה. הדו"ח החתום על ידי הנאשם לא הוגש כראיה.
8. רס"מ רועי בן עמי הוא טכנאי זיהוי שדגם את המוצגים שנתפסו לצורך איתור דנ"א. העד צילם את המוצג שקיבל מהשוטר יריב דהאן, הכולל שקית ירוקה וחלק מכפפת גומי (ת/14) והתבקש לבצע בו בדיקת טביעות אצבע ודנ"א. על המוצגים לא אותרו טביעות אצבע ובתום הבדיקה החזיר את המוצגים ליחידה החוקרת. לאחר שבדק דנ"א באמצעות מטוש הכניס את המטושים למבחנות וסימן את המבחנות אך לא את הפקק האוטם אותן שאליו מחובר המטוש, מאחר ולא נהוג לסמנו. אישר כי באופן תיאורטי ניתן להחליף פקקים בין מבחנות שונות, אך זוהי שיטת העבודה הנהוגה. העד השיב כי על חפץ שנדגם עשוי להימצא דנ"א של מי שבא איתו במגע אף אם לא נמצאו טביעות אצבע והדבר תלוי במשתנים רבים. לדבריו, דגם דנ"א מכל שטח הפנים של אצבע הכפפה, אי אינו יודע איזה חלק הוא החלק הפנימי ואיזה חיצוני, שכן אצבע כפפה יכולה להתהפך לצדה הפנימי. העד השיב כי כתב שהחומר שנדגם הוא תאי עור מאחר והמערכת המשטרתית שהייתה בשימוש באותה תקופה דרשה להתייחס לסוג החומר הנבדק, ומאחר שמדובר בחומר בלתי נראה, הסבירות היא שמדובר בתאי עור. הדו"ח הבדיקה (ת/15) נערך רק ביום 11.8.15 וזאת בשל עומס עבודה. העד הסביר כי הפער בין צבע חלק הכפפה בתמונות ת/14 לצבען כפי שניתן לצפות במוצג עצמו (ת/17) נובע מהחומר שבו השתמש כדי לאתר טביעות אצבע.
9. פקד מירי גולדברג היא עדה מומחית מהמעבדה הביולוגית במעבדה לזיהוי פלילי. בחוות הדעת שערכה ת/9 התייחסה לבדיקות החומר שנדגם מאריזות הסם וקבעה כי מן המטוש שנדגם משקית הניילון לא התקבלה כמות דנ"א הראויה להמשך בדיקות, ומן המטוש שנדגם מכפפת הלטקס התקבל דנ"א שמקורו ביותר מפרט אחד, ובו פרופיל בולט ממקור זכרי בר השוואה. בחוות הדעת ת/10 קבעה כי השוואה בין החומר שנדגם מכפפת הלטקס לבין פרופיל הדנ"א של הנאשם כפי שאופיין במאגר הדנ"א מלמדת, כי הפרופיל הבולט שהתקבל בדגימת הכפפה תואם לפרופיל הדנ"א של הנאשם או כל אדם אחר בעל פרופיל זה, וכי על פי אומדן סטטיסטי, שכיחות הפרטים באוכלוסייה שהם בעלי פרופיל דנ"א כפי שהתקבל בדגימת המוצג נאמדת באחת ליותר ממיליארד פרטים, אם כי חישוב זה אינו מתייחס לקרובי משפחה.

העדה השיבה בחקירתה הנגדית כי לא ניתן לדעת מה מקור הדנ"א שנדגם על המטושים שקיבלה לבדיקה, האם מדובר בתאי דם, עור או רוק ואישרה כי המסקנה העולה מתוך בדיקת המטוש שדגם את הכפפה, היא כי יותר מאדם אחד בא במגע עם אותו מוצג, אך הפרופיל של הנאשם היה "בולט" באותה תערובת, דהיינו שבעל פרופיל זה תרם "הרבה דנ"א" ואילו הפרופיל הנוסף הוא שאריתי, דהיינו בעל הפרופיל האחר "תרם מעט מאד דנ"א בצורה חלקית שאי אפשר לנתחה ולהשוותה. המומחית אישרה שלא קיבלה לבדיקה דגימות של בני המשפחה והשיבה כי קבלת דגימות נוספות של בני המשפחה לא הייתה מסייעת לה לבדוק את זהות בעל הדנ"א הנוסף שנמצא באותה תערובת.

המומחית נשאלה באשר לשינוי הנתונים הסטטיסטיים על בסיס האפשרות כי הפרופיל שנדגם מהמוצג שייך למי מבני המשפחה המתגוררים בבית, והשיבה כי אכן יהיה שוני בנתונים, וכי על בסיס חישוב כללי לגבי קרובי משפחה הסיכוי לקבל פרופיל דומה בין אחים שהם ילדים לאותם שני הורים הוא 1 ל- 800,000 ואילו בין הורים וילדים הסיכוי נמוך עוד יותר.

1. תניה רם, מומחית מן המעבדה הביולוגית השוותה את הדנ"א שנדגם מהכפפה למאגר הדנ"א הקיים במעבדה וגילתה את הגילוי הראשוני של השוואת הפרופיל של הנאשם המצוי במאגר לזה שנדגם מהמוצג. העדה אישרה כי הגילוי הראשוני נעשה על פי פרופיל המצוי במערכת מתיק אחר וכי לצורך קבלת חוות דעת סופית יש צורך בנטילת דגימה חוזרת מהחשוד אשר מוכנסת אף היא למאגר ועורכת חוות הדעת הסופית, משווה, לצורך כתיבת חוות הדעת את הדגימה מהמוצג לפרופיל שהוכנס שוב למאגר. ככלל הדגימה החוזרת מגיעה למאגר בליווי טופס הסכמה אך אינה יודעת האם במקרה זה ניתנה הסכמה.
2. הנאשם שמר על זכות השתיקה בהודעותיו מיום 3.8.15 ו- 24.2.16, למעט שאלות ספורות בהודעה מיום 3.8.16 שעליהן השיב בשאלה משלו או אמר לחוקר שהוא משקר. יחד עם הודעותיו הוגשו תקליטורים ובהם סרטונים שעל פי הנטען תיעדו את החקירות, ואולם לא ניתן היה לפתוח את הקבצים שנצרבו על התקליטורים.

ראיות ההגנה

1. הנאשם העיד להגנתו והכחיש כל קשר לסמים. הנאשם אמר כי הוא נוהג להשתמש בכפפות לעיתים קרובות לצורך איסוף צרכיה של הכלבה או כדי לסייע לאשתו בבישול. הנאשם הכחיש כי הניח את הסמים על העציץ שסמוך לדלת דירתו. לדבריו המקום מרושת במצלמות בהן השקיעה כסף רב. אשר ליחידה החוקרת, ימ"ר ירושלים אמר הנאשם כי לפני כשנה וחצי נעצר בגין תיק ש"רצו לתפור לו" והתנהל בבית המשפט המחוזי וממנו זוכה זיכוי מוחלט כעבור 14 חודשי מעצר. לימ"ר היה מידע שנחסה בתעודת חיסיון לפיו עומדים לתקוף את הנאשם ואת ילדיו והוא לא הוזהר וזו אחת הסיבות ששמר על זכות השתיקה. מדובר באותה יחידה חוקרת שמנסה "לחפש אותו" כלשונו והאשימה אותו גם בגניבת מים וחשמל, למרות שמדובר ביחידה מרכזית שאינה נוהגת לחקור עבירות ממין זה. בשל כך הגיש באמצעות עו"ד ודים שוב תביעה לפיצוי לפי סעיף 80 שעותק ממנה הוגש כראיה (נ/2). בחקירתו הראשית אמר הנאשם דברים שניתן להסיק מהם רמיזה לכך שמא הסמים שנמצאו היו של בנו. לדבריו הוא חי עם עוד הרבה אנשים בבית ואי אפשר לקבוע שהסמים הם שלו. בסוף עדותו בחקירה ראשית אמר הנאשם כי לא החתימו אותו על שום מסמך לצורך נטילת דגימת דנ"א.

בחקירה נגדית שב הנאשם וטען כי לא השיב על שאלות חוקרי המשטרה מאחר והיחידה החוקרת מנסה "לתפור תיק" לו ולילדים שלו, מאחר והם "מחפשים" אותו, וכי ניתנו מספר החלטות שיפוטיות בעניין זה. לדבריו כל מי שמשתייך ליחידה מתנכל לו. הנאשם טען כי השוטרים לקחו לו את הדיסק הקשיח של ה-dvr והעידו בבית משפט כי לא היה דיסק קשיח, ואין שום היגיון מצידו להחזיק מערכת מצלמות כה יוקרתית בביתו בלי להחזיק את הדיסק הקשיח, ולו עצמו אין שום אינטרס לפרק את הדיסק הקשיח. הנאשם נשאל האם 10 השוטרים שהעידו באותו היום עשו קנוניה כדי להפליל אותו, השיב בחיוב ואמר שהם שיקרו בבית המשפט. לדבריו גם לשכן שלו יש מצלמות אבטחה. אשר לשאלה האם טוען כי הסמים שייכים לבנו השיב כי אינו יודע, אולי לבנו, אולי לשכן, וכי יש הרבה אפשרויות. לדבריו התלונן במח"ש פעם או פעמיים נגד השוטרים והציג תמונות אך לא הוגש כתב אישום ועל כן לא שב ופנה עוד למח"ש. לדבר סובל מהתנכלויות רק מיחידת המשטרה הספציפית הזאת ולא משום תחנה אחרת. לבסוף אמר הנאשם כי התנהגותו הנינוחה כפי שנצפית בסרטונים המתעדים את החקירות אין בה כדי ללמד על מה שהתחולל בקרבו.

הערכת הראיות

1. ככלל, לא מצאתי פגם בעדותם של עדי התביעה, משה נוגריאן, גל אסטבן ודני בליינך, אשר השתתפו בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם. ניכר מעדותם כי זוכרים את האירוע, והם השיבו בצורה רהוטה ועניינית על השאלות שנשאלו. התרשמתי כי עדים אלה תיארו בצורה מדויקת ככל יכולתם את שאירע, ועדויותיהם משתלבות זו בזו באופן קוהרנטי ואף עולות בקנה אחד עם הראיות הכתובות המתארות את החיפוש. אשר לשוטר אבי מועלם, חקירתו הנגדית התאפיינה בזיכרון חלש למדי של האירוע והוא נסמך בעיקר על הכתוב בדו"ח הפעולה שערך, ועל כן יש לנהוג בזהירות בקביעת ממצאים הן על פי עדותו, הן על פי דו"ח הפעולה. עם זאת יש לומר, כי אין מדובר בעד מרכזי, שכן הוא השתתף אמנם בחיפוש, אך לא תפס דבר בעצמו, לא זכר לומר האם היה נוכח ברגע תפיסת הסמים, ומתוך האמור בדו"ח הפעולה שכתב, ניתן להסיק כי הוא לא היה נוכח במעמד זה.
2. אני מקבלת גם את עדותם של אנשי החקירות, עודד יניב, שלמה קדוש ויריב דהאן, אשר גם בהן לא מצאתי פגם. התייחסותם הייתה עניינית, הם דחו מכל וכל טענות לרדיפה אישית של הנאשם ולא הוטחה בהם כל טענה קונקרטית למעשה שהם עצמם עשו בהקשר זה.

עם זאת, לא אתן משקל לאמור בת/8 שערך השוטר דהאן כחצי שנה לאחר שביצע את הפעולות המתוארות בו, לאחר שעד זה העיד בכנות רבה בבית המשפט, כי האמור במזכר לא נכתב מזיכרונו, אלא על פי דו"חות שכתב השוטר בן- עמי ודו"ח שכתב הוא עצמו (ת/6).

1. אין חולק כי השוטר דני בלייניך תיעד את ביתו של הנאשם באמצעות צילום וידאו שלא הוגש לבית המשפט, מאחר ונטען כי לא נמצא. היעלמותה של הראייה היא ללא ספק "מחדל חקירה" שראוי לעשות כל מאמץ כדי להימנע ממנו. בסופו של יום סברתי כי העדרו של התיעוד המצולם לא היה בו כדי לפגום בהגנתו של הנאשם ואף לא במשקל עדויתיהם של השוטרים, שכן כפי שהעידו השוטרים, השוטר בלייניך התבקש לתעד את מצב דירתו של הנאשם בתום החיפוש, ככל הנראה כדי למנוע טענות על גרימת נזק לדירה או לחפצים בה על ידי השוטרים. אותם רגעים בחיפוש שבהם נתפסו הסמים או תפוסים אחרים לא תועדו על ידי השוטר בצילום, ועל כן, גם לו הייתה מובאת ראייה זו לבית המשפט, מידת הרלבנטיות שלה הייתה נמוכה מאד.
2. בניגוד לעדויות השוטרים, גרסתו של הנאשם בבית המשפט היא גרסה כבושה שעוררה חוסר אמון. גרסה זו לא באה מפיו בחקירות המשטרה שבהן שמר, ככלל, על שתיקה, הגם שחוקריו של הנאשם שאלו אותו שאלות שאפשרו לו, ואפילו הזמינו אותו, למסור הסבר אלטרנטיבי להימצאות הסמים בפתח ביתו, ובהמשך- להימצאות דנ"א שלו על אריזתם.

אני מתקשה לקבל את ההסבר שניתן לכבישת העדות- חוסר אמון ביחידה החוקרת- שכן גרסת ההגנה של הנאשם לא נטענה אפילו בתשובה לכתב האישום, בשעה שבה אין חולק כי התיק כבר לא היה מצוי בידי היחידה החוקרת אלא בידי יחידת התביעה ונתון להכרעתו של בית המשפט. תחת זו נמסרה תשובה כללית ובלתי מובנת, שכללה טענות בדבר אלימות ותקיפה מצד השוטרים, אשר לא הובאה לגביהן כל ראיה, טענות שכאלה לא הוטחו בעדים, ובסופו של יום נראה שגם הנאשם חזר בו מהן, ומכל מקום גם בשלב זה נמנע הנאשם מלמסור תשובה שיש בה אינפורמציה המתייחסת באופן ענייני לאמור בכתב האישום. לעובדה זו יש משקל מיוחד שעה שבית משפט זה עמד על קבלת תשובה מפורטת, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. העובדה כי הנאשם שמר על שתיקה ולא מסר גרסה בזמן אמת, ואף לא בתשובה לכתב האישום כמו גם העובדה כי הנאשם נמנע מלהביא ראיות שהיה בכוחו להביאן ואשר עשויות היו לתמוך בגרסתו, כגון עדות בנו דניאל, אשר היה עד לחיפוש, כל אלה יש בהם כדי להביא לדחיית גרסתו של הנאשם.

1. ככל שניתן להבין, קו ההגנה בו נקט הנאשם הוא כי שוטרי היחידה המרכזית "עשו יד אחת" על מנת להפלילו בהחזקת הסמים. מדובר בטענה לא פשוטה. בהקשר זה נסמכה ההגנה, על שני נדבכים מרכזיים- האחד הוא החלטה שנינתה על ידי מותב זה בתיק מעצר של הנאשם שנשמע לפני חודשים ספורים, בו נחשד הנאשם באיומים והעלבת שוטרים. באותה החלטה הבעתי צער על אירוע שאירע במהלך מעצרו של הנאשם, בו שוטרים שהם חבריהם של השוטרים המתלוננים, הביעו באוזני הנאשם שמחה לאידו על מעצרו. נושא זה עלה בחקירות הנגדיות של העדים על ידי הסניגור וכן בסיכומיו. הנדבך השני הוא בקשה לפיצויים לפי סעיף 80 שהוגשה בתיק אחר שנחקר על ידי אותה יחידה ובו זוכה הנאשם על ידי בית המשפט המחוזי. נושא זה הודגש במידה רבה מאד בעדותו של הנאשם, שהתייחס אליו כאל הוכחה של ממש לכך שיחידה משטרתית זו רודפת אותו ואת משפחתו בניסיון "לתפור לו תיק".

לאחר ששקלתי היטב את הדברים, לא מצאתי כי יש בהם כדי להקים את הספק הנדרש ביושר דרכם של החוקרים ושל החקירה; אשר לאירוע שאירע לאחר מעצרו של הנאשם, אין טענה כי מי מן השוטרים שהעידו בתיק הנוכחי היה מבין אותם שוטרים שנהגו בדרך המתוארת והראויה לכל גנאי, או שהיה בין המתלוננים באותו התיק. לא הובאה אף כל ראיה לכך כי השוטרים שהתנהגו בדרך בלתי ראויה היו שוטרים מן היחידה שחקרה תיק זה. ואף אם כך היה, אין בהתנהלות זו כדי להטיל דופי בשוטרי היחידה כולם.

אשר לתיק ממנו זוכה הנאשם בבית המשפט המחוזי, עיון בנ/2, בקשת הפיצוי שהוגשה מטעם הנאשם, מלמדת כי הטענה המרכזית בבקשה הופנתה נגד התביעה, שיוצגה באותו מקרה על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, בשל הדרך שבה פירשה את חומר החקירה וניסחה את כתב האישום, ולא נגד היחידה החוקרת. פסק הדין עצמו לא הוגש ואף לא נמצא במאגרים המשפטיים, ואולם הבקשה עצמה אינה מזכירה כל טענה נגד היחידה החוקרת.

לא מצאתי אף לקבל את טענת ההגנה בנוגע ל"העלמת" הדיסק הקשיח של מצלמות האבטחה שנלקחו מביתו של הנאשם. קיבלתי את עדותו של העד משה נוגריאן כי הוציא את מכשיר ה- dvr מתוך מגירה ולא ניתק אותו ממצלמות אליהן היה מחובר, בפרט שעה שמנגד עמדה שתיקתו של הנאשם ביחס לשאלה שנשאל בחקירתו ת/20, היכן נמצא הדיסק הקשיח של המכשיר. קריאה של ההודעה כולה מלמדת כי הנאשם לא חשש להטיח האשמות בחוקר שחקר אותו בעניינים אחרים, אך הוא לא טען דבר ביחס למכשיר ה- dvr.

מן האמור עולה כי הטענה שהתיק זה הוא פרי מאמץ פסול של כל שוטרי היחידה החוקרת להביא להפללתו של הנאשם בשל טינה אישית כלפיו לא בוססה ולו ברמה שיש בה כדי להעלות ספק בכשרות ותקינות פעילותם של שוטרי היחידה החוקרת.

1. אשר לעדות המומחיות מירי גולדברג ותניה רם, וטכנאי הזיהוי, רועי בן עמי, דומה כי אף ההגנה אינה חולקת על מהימנותם של עדים אלה, ומשקלן של עדויתיהם ייבחן במסגרת בחינת הסוגיות הקונקרטיות להלן.

שאלת חוקיות החיפוש בבית הנאשם

1. ביום 3.8.15 ניתן צו חיפוש על ידי בית משפט השלום בירושלים בתיק 3902-08-15 (ת/5). הצו התייחס לחשוד מאור כהן, שהוא בנו של הנאשם, והתיר למשטרה לערוך חיפוש בכתובת שדרות משה דיין 22 ירושלים, שהיא הדירה בה מתגוררים הנאשם אשתו וילדיו. בית המשפט התיר במסגרת צו החיפוש לתפוס סכין, כלי תקיפה, מצלמות אבטחה כל מסמך או חפץ שעלול לשמש ראיה בבית המשפט או החזקתו אסורה על פי החוק, וכן התיר חדירה ממושכת למכשיר טלפון. על פי הצו, החיפוש בחצרים ייעשה בנוכחות שני עדים, בכפוף להוראות סעיף 26 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט- 1969, ואילו החדירה לחומרי מחשב תיערך ללא נוכחות עדין על ידי חוקר מחשב מיומן.
2. הנה כי כן, צו החיפוש התיר ביצוע חיפוש בדירתו של הנאשם בשל חשד שהתעורר נגד בנו, מאור, המתגורר עמו בדירה. העובדה כי בסופו של יום נתפס במהלך החיפוש ממצא שהתברר כי יש לו קשר דווקא לנאשם ולא לבנו, מאור, אין בה כדי לפסול את החיפוש.
3. הטענה כי המשטרה השתמשה ביודעין בצו החיפוש שניתן בעניינו של מאור כתירוץ לנסות ולאתר ממצאים מפלילים נגד הנאשם אין לה אחיזה בחומר הראיות ויש לדחות אותה. העובדה כי השוטרים גל אסטבן דני בלינך ומשה נוגריאן כתבו בדו"ח החיפוש כי החיפוש נעשה "בביתו של ירון כהן" או "בביתו של החשוד ירון כהן" בשעה שהצו התייחס לבנו של הנאשם, מאור אין בה כדי לבסס טענה זו, שכן השוטרים הסבירו שהנאשם מוכר להם כחשוד מפעילות קודמת, וכי הוא "בעל הבית" שבו נערך החיפוש, אף אם הצו מתייחס למי מילדיו. מתוך עדויות השוטרים השתכנעתי כי רישום זה נערך מתוך שלא הוקדשה תשומת לב מיוחדת לשאלת נשוא הצו.
4. דו"ח החיפוש (ת/4) נערך על ידי העד משה נוגריאן. בדו"ח זה נכתב כי החיפוש נערך בנוכחות העדים שהם הנאשם ובנו, דניאל.

מתוך כלל העדויות עולה, כי במהלך החיפוש השוטרים שהגיעו לבצעו התפצלו, חלק ערכו חיפוש בתוך הדירה בעוד אחרים ערכו חיפוש על גג הבניין (ראו למשל עדות גל אסטבן עמ' 45 שורות 23-24; עדות דני בלייניך עמ' 37 שורות 31-32, עדות משה נוגריאן עמ' 17 שורות 5-6). עם זאת, מקובלת עלי הטענה, המגובה בעדויות השוטרים, לפיה בכל מקום שבו נערך חיפוש, הוא נערך בנוכחות אחד העדים, בהסכמתו של בעל הבית, וכי הנאשם עצמו היה עד לחלק בחיפוש שבו נתפסו הסמים.

תכלית הדרישה לנוכחות עדים מטעם החשוד במהלך החיפוש היא לאפשר לחשוד להביא ראיות מטעמו ביחס לאופן ביצוע החיפוש והממצאים שנמצאו בו. תכלית זו התקיימה במקרה דנן, גם כאשר בחלק מהחיפוש נכח אחד העדים בלבד.

1. יש לדחות את הטענה כי בחלקים אחדים של החיפוש לא נכח איש מהעדים. בהקשר זה ישנה משמעות ראייתית לעובדה כי הנאשם נמנע מלקרוא לעדות לבנו דניאל שהיה עד לחיפוש, ואשר יש בידו למסור גרסה בעניין זה. הימנעות הנאשם מלהזמין לעדות עד זה מבססת את ההנחה כי לו היה העד מגיע למסירת עדות, לא היה בעדותו כדי לתמוך בגרסת הנאשם. ראו בהקשר זה ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני (פ"ד לח(1) 736) והשוו ע"פ 2014/94 מונדר סאלח נ' מדינת ישראל (פ"ד נ(2) 624).
2. הנאשם שתק, כאמור, ברובה המכריע של חקירתו במשטרה שנערכה ביום 3.8.16 והשיב לשאלות ספורות בלבד. עם זאת, דווקא בשאלה שלה השיב הנאשם יש כדי לחזק את המסקנה כי הוא היה עד לרגע תפיסת הסמים. הנאשם נשאל: "איך אתה מסביר שתפסו סמים שלא לצריכה עצמית בחזקתך?" והשיב: "מחוץ לביתי זה בחזקתי?" (ת/20 שורה 16). בנוסח האזהרה של ההודעה לא מצוין היכן נתפסו הסמים שהנאשם הוחשד בהחזקתם, ויש בתשובתו כדי להוות אינדיקציה נוספת לכך שנכח במעמד התפיסה ועל כן ידע היכן נמצאו הסמים.
3. הסמים שהחזקתם מיוחסת לנאשם בכתב האישום נתפסו מחוץ לדלת הדירה בה מתגורר הנאשם. בהקשר זה טוענת ההגנה, כי מדובר בשטח הנמצא מחוץ לתחום התחולה של צו החיפוש, ועל כן החיפוש שנערך באותו מקום הוא בלתי חוקי.

אין בידי לקבל טענה זו. חדר המדרגות הוא חלק מן הרכוש המשותף של דיירי הבניין, ובכלל זה גם של הנאשם ומשפחתו המתגוררים בבניין, וניתן אף להתייחס אליו כאל שטח ציבורי. ככל שמדובר בשטח ציבורי, הרי שאין צורך בצו לצורך עריכת החיפוש בו. ככל שמדובר בחלק מן הרכוש המשותף, משעה שגם לחשוד שבעניינו ניתן צו החיפוש כמי שמתגורר בבניין חלק ברכוש המשותף ובזכות הגישה אליו, יש לקבוע כי צו החיפוש מתייחס גם לשטחים אלה, כפי שחל על שטחים נוספים הנמצאים מחוץ לדירה ולחשוד גישה אליהם כגון, מחסן המצוי בבניין או שטח הגג, שאף הוא רכוש משותף.

1. סיכומם של דברים בעניין זה, החיפוש שנערך בדירה בה מתגורר הנאשם יחד עם בני משפחתו נעשה כדין וללא חריגה מתנאי הצו. גם התפיסה של הסמים במקום בו נתפסו נעשתה על פי דין. העובדה כי מדובר בחפץ שנתפס במקום הנמצא ברשות הרבים וגם לאנשים אחרים יש גישה אליו אין בה כדי לפגום בחוקיות החיפוש ובקבילות הראיה שנתפסה במהלכו, אלא שזו שאלה הנוגעת למשקלה של הראייה והממצאים שנמצאו עליה והקושרים אותה לנאשם. שאלה זו תיבחן בהמשך.

שרשרת המוצגים

1. ההגנה חולקת על תקינותה של שרשרת העברת המוצג שנתפס ממקום התפיסה עד למעבדות השונות. על פי הנטען, הסמים שנתפסו בזירה הועברו לכספת היחידה החוקרת ומשם למעבדת הסמים. במעבדת הסמים הופרדו הסמים מאריזותיהם ונבדקו. האריזות נשלחו לטכנאי זיהוי כדי שיפיק מהן טביעות אצבע ודנ"א. הדגימות שהופקו מתוך האריזות נשלחו למעבדה הביולוגית.
2. השוטר משה נוגריאן מתאר בדו"ח הפעולה שכתב ביום החיפוש (נ/1) את תפיסת הסם על פסלון מחוץ לדלת הכניסה לבית. העד תיאר כי הכניס את החומר החשוד לתוך כיס מכנסיו, אשר היה ריק מתוכן. כשהגיע למשרד החקירות הוציא מכיס מכנסיו את החומר החשוד כסם, שקל אותו ומצא כי משקלו 1.9. גרם, הכניס אותו לתוך שקית מז"פ משטרתית שמספרה t0011863 ואטם את השקית, שסומנה כמוצג מספר 7 והדביק עליה, כמו גם על יתר המוצגים, מדבקה ועליה כתב את פרטיו, פרטי החשוד, תאריך ותכולה. על פי האמור בדו"ח הפעולה, השוטר מסר מוצג זה יחד עם שאר המוצגים שנתפסו לחוקר שלום קדוש.
3. החוקר קדוש תיאר בעדותו כי שימש באותו המועד חוקר תורן ועל כן קיבל לידיו את המוצג שנתפס. לדבריו "סמים מגיעים אוטומטית לכספת". הוא לא כתב מזכר על כך שהכניס את הסמים לכספת והודה כי ייתכן שלא נהג כשורה בהקשר זה, אך עמד על כך ש"אין לו מה לעשות עם הסמים" וכי הסמים הגיעו לכספת.
4. השוטר חן ויזמן כתב מזכר ביום 24.2.16 לפיו ביום 4.8.15 הוציא מכספת הסמים ביחידת התשאול את שקית מז"פ t0011863 והעביר אותה למשרד לקבלת מוצגים במטה הארצי. המזכר הוגש בהסכמה, ואין חולק כי הוא נערך כחצי שנה לאחר ביצוע הפעולה שתוארה בו. ספק רב האם כעבור חצי שנה היה בידי העד לזכור מה מספרה של השקית שהוציא מן הכספת חצי שנה קודם לכן. מקובלת עלי ההנחה, כי העד לא כתב את הדברים מזיכרונו אלא נסמך על רישומים אחרים, ומכאן כי משקלה של ראייה זו נמוך ביותר.
5. תעודת עובד ציבור שכתבה רס"ר סימה אברהמי ביום 4.8.15 (ת/12) מלמדת כי בתאריך זה התקבלה במשרד המוצגים במטה הארצי שקית מאובטחת וחתומה שמספרה t0011863 וכי שקית זו לא נפתחה. על פי תעודת עובד הציבור, מוסר השקית הוא חן ויזמן. המוצג הנ"ל נמסר כשהוא ארוז לבדיקה במעבדה אנליטית- סמים.
6. חוות הדעת המומחה של העד רונן בורלא מהמעבדה האנליטית מיום 10.8.15 (ת/1) מתארת כי ביום 4.8.15 נתקבלה במעבדה שקית פלסטיק לשימוש חד- פעמי מספר t0011863 ועליה מדבקה שבה נכתב "3.8.15 מוצג 7 מ.נ." ובתוכה אריזה מפלסטיק סגורה בקשר שהותר, שבתוכה שתי אריזות סגורות ובהן חומר שנבדק ונמצא כסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.3482 גרם נטו. בחוות הדעת מתואר כי האריזות שבהן נמצא החומר נארזו בנפרד והועברו ליחידה לצורך בדיקת ט"א בשקית מאובטחת שמספרה j0503398. הסמים עצמם נארזו בשקית מאובטחת שמספרה J0503395.
7. במזכרו של השוטר יריב דהאן מיום 24.2.16 (ת/8) הוא מתאר כי ביום 6.8.15 לקח ממשרד המוצגים במטה הארצי שקית מז"פ שמספרה j0503398 ובתוכה אריזות הסם והעביר אותה לחוקר רועי בן עמי ב"זיהוי ציון", ובהמשך קיבל ממנו שתי שקיות שמספריהן t0079683 ו- t0079639 אותן העביר למעבדה הביולוגית. העד טען בעדותו כי במזכר שערך טעה ברישום הספרות של אחת השקיות. כפי שהובהר לעיל, אין להעניק לראיה זו משקל בשל האופן שבו נערכה.
8. השוטר רועי בן עמי תיאר בת/15, דו"ח בדיקת מז"פ שנערך ביום 11.8.16 ות/16, דו"ח תפיסת מוצגים, וכן בעדותו, כי ביום 6.8.16 קיבל מהשוטר יריב דהאן בשקית מאובטחת שמספרה j0503398 מוצג שהוא חלק מכפפת לטקס ושקיות אריזת סם. בעדותו הסביר כי ערך בדיקה שתכליתה לאסוף שרידים ביולוגיים מן המוצגים. חומר ביולוגי שנאסף מהחלק של כפפת הלטקס, הוכנס לשקית שמספרה t0079639, וחומר ביולוגי שנאסף משקית ניילון בצבע ירוק, הוכנס לשקית שמספרה t0079638. המוצגים עצמם הוכנסו לשקית מאובטחת שמספרה j0348685. שקית זו הוגשה לבית המשפט כשהיא עודנה אטומה (ת/17). השוטר בן עמי אישר בעדותו כי החומרים הבילוגיים נאספו מן המוצגים באמצעות מטוש המוכנס לתוך מבחנה אשר היא עצמה מסומנת בשמו של השוטר ובמספר, אך הפקק שאליו מחובר המטוש אינו מסומן.
9. השוטר יריב דהאן ערך ביום 6.8.16 גם טופס לוואי למוצגים (ת/6) בו נכתב כי הועברו שתי שקיות שמספריהן t0079639 ו- t0079638 ובכל אחת מהן מטוש- חומר ביולוגי חשוד כתאי עור, וביקש לנסות ולהפיק פרופיל ולאחר מכן להשוותו למאגר.
10. חוות הדעת של פקד מירי גולדברג ממעבדה ביולוגית במחלקה לזיהוי פלילי (ת/9) מתארת כי ביום 6.8.15 התקבלו ממשרד המוצגים של מז"פ שתי שקיות מאובטחות וסגורות שמספריהן t0079638 ו- t0079639 והחומר שנדגם מן המטושים שבשקיות אלה נלקח למיצוי דנ"א, ובבדיקה התקבלו תוצאות כאמור בחוות הדעת ת/9 ות/10.
11. סיכומם של הממצאים ביחס לשרשרת המוצגים מלמד כי השוטר נוגריאן אסף את האריזה שנתפסה בזירה והעביר אותה לשוטר שלמה קדוש, אשר לא כתב מזכר אך העיד כי הכניס את המוצג לכספת באותו היום שבו נערך החיפוש. בשלב זה יש פער בשרשרת בשל המשקל הנמוך שניתן למזכר שכתב חן ויזמן. עם זאת, לא סברתי כי בפגמים אלה בשרשרת המוצג יש כדי להטיל ספק במסקנה שהמוצג שהגיע למעבדת הסמים ותוכנו נבדק בה הוא המוצג שנאסף בשטח על ידי השוטר נוגריאן, זאת בעיקר לנוכח תעודת עובד הציבור ת/12, המלמדת על כך כי יום אחד בלבד לאחר התפיסה הגיעה אותה השקית לשימוש חד פעמי שחתם השוטר נוגריאן כשהיא אטומה למשרד המוצגים ונפתחה ונבדקה במעבדה.
12. כפי שעולה מתוך הראיות, האריזות שבהן נארזו הסמים הופרדו במעבדה והושמו בתוך שקית חתומה. על פי הנטען על ידי התביעה, שקית זו הועברה לזיהוי ציון על ידי השוטר יריב דהאן על מנת שייבדקו על האריזה טביעות אצבע וממצאים ביולוגיים. גם כאן נפל פגם בשרשרת המוצג בשל העדר משקל של הראיה ת/8. עם זאת סברתי, כי גם פגם זה אין בו כדי להוביל למסקנה המטילה ספק בעובדה כי המוצגים שהועברו לבדיקת השוטר רועי בן- עמי אינם האריזות שבהם נתפס הסם בזירה, זאת בפרט לנוכח האמור בדו"ח תפיסת המוצגים שערך השוטר יריב דהאן ביום 6.8.16, ממנו עולה כי המוצגים הועברו בשקית מאובטחת שמספרה כמספר השקית שבה נאזרו המוצגים על ידי מומחה מעבדת הסמים. העובדה כי מדובר בשקית מאובטחת שלא נפתחה ובסמיכות זמנים גדולה יש בה כדי להסיר ספק שמא המוצגים שנדגם מהם דנ"א על ידי השוטר רועי בן עמי אינם אריזות הסם שנתפס בזירה.
13. השוטר רועי בן עמי דגם חומר ביולוגי מן האריזות באמצעות מטושים, אשר הם עצמם לא סומנו אלא שסומנה רק המבחנה שבתוכה נארזו. העד אישר כי קיימת אמנם אפשרות תיאורטית של החלפת הפקקים עם מוצגים אחרים, אך אפשרות זו נותרה בגדר תיאוריה בלבד שכן העד תיאר כי דגם את החומר מתוך המוצגים ובסיום הטיפול הכניס אותם לתוך שקית מאובטחת וגם את הדגימות עצמן הכניס לתוך שקיות מאובטחות (ת/15). מתוך ת/6 שנערך על ידי השוטר יריב דהאן בזמן אמת עולה כי שקיות הדגימות נלקחו למעבדה הביולוגית. העד רועי בן עמי הוא מעין עד מומחה המשתייך ליחידת הזיהוי, ובניגוד לנטען ביחס לעדים אחרים, לגביו אין כל טענה כי יש לו עניין כלשהו בהפללתו של הנאשם. אציין כי העברת המטושים מידיו של רועי בן עמי למעבדה הביולוגית נעשתה אף היא על ידי השוטר יריב דהאן, אשר, כאמור לעיל, לא ניתן להסתמך על המזכר שכתב, ת/8. עם זאת, גם במקרה זה, כמתואר בחוות הדעת ת/9, אותן שקיות שבהן נארזו המטושים הגיעו כשהן אטומות למעבדה הביולוגית עוד באותו היום, כך שהחשש כי אין מדובר במטושים שנדגמו מתוך המוצגים אינו קיים.
14. לא כל פגם בשרשרת המוצג יש בו כדי להביא למסקנה בדבר אי קבילות המוצג או ראיות אחרות שנדגמו ממנו, ובלבד שבית המשפט השתכנע כי המוצג שנבדק הוא אכן המוצג שנתפס (ראו ע"פ 1922/02 מדינת ישראל נ' איסמעיל זביידה ואח' (פ"ד נח(4) 880). במקרה דנן, הגם שנמצאו פגמים בשרשרת המוצגים כפי שפורט לעיל, סברתי כי בסופו של יום, אין בפגמים אלה כדי להטיל ספק במסקנה לפיה המוצגים שנתפסו בזירה, והחומר הביולוגי שהופק מהם, הם אלה שנבדקו במעבדות השונות ולגביהן ניתנו חוות הדעת בתיק. סמיכות הזמנים של העברת המוצגים, כמו גם העובדה שהמוצגים הגיעו כשהם חתומים בשקיות המז"פ, אשר כפי שניתן להתרשם מתוך ת/17 לא ניתנות לפתיחה וסגירה חוזרת והן בעלות מספר סידורי ייחודי, קיבלו משקל משמעותי במסקנה זו.

ראיית הדנ"א- קבילותה ומשקלה

1. מומחית המז"פ תניה רם תיארה בבעדותה כי לאחר שנמצאת התאמה ראשונית של דנ"א המצוי במאגר לדנ"א שנדגם מן המוצג, יש צורך, לשם קבלת חוות דעת סופית, בנטילת דגימה נוספת של דנ"א מן החשוד.
2. אין חולק על העובדה, כי במקרה זה ניטלה דגימה נוספת מן הנאשם במהלך החקירה על ידי השוטר יריב דהאן. יריב העיד כי הנאשם הסכים לנטילת הדגימה בחתימה על הטופס המתאים ואני מקבלת את עדותו בעניין זה, הגם שהטופס החתום לא הוגש כראייה. בחקירתו הנגדית לא הוטחה בעד זה כל טענה כי הדגימה ניטלה ללא הסכמת הנאשם. כאן המקום לציין כי על פי עדותם של יריב דהאן ותניה רם, טופס ההסכמה עם חתימתו של חשוד מועבר, ככלל, למטה הארצי יחד עם הדגימה. במקרה דנן, בשים לב לתשובתו של הנאשם לכתב האישום, אשר לא התייחסה לנושא ההסכמה כלל, לא ניתן היה לדעת כי עניין זה מצוי במחלוקת הדורשת את איתור הטופס המקורי הנושא את חתימת הנאשם. הטענה לפיה הדגימה ניטלה בניגוד להסכמת הנאשם נטענה לראשונה בעדות הנאשם כאמירה נטולת הקשר בסוף החקירה הראשית, מבלי שהנאשם פירט כיצד נלקחה הדגימה בסופו של יום בניגוד להסכמתו. יש לציין כי הנאשם הוא אדם בעל מבנה גוף בריא, וניתן להניח שאם התנגד לביצוע החיפוש במהלכו ניטלה הדגימה, הדבר היה דורש הפעלת כח שהיה זוכה להתייחסות כלשהי בחקירת העדים או בעדות הנאשם.
3. על פי עדותו של יריב דאהן, את הדגימה שנטל מן הנאשם הכניס לתוך שקית מז"פ שמספרה y0075517 אשר הועברה למטה הארצי. העד העיד על פרטים אלה לאחר שזכרונו רוען מתוך מזכר שנכתב ביום 24.2.16 ואשר לא הוגש (אין מדובר בת/8) ואולם ראיה זו מתעדת את שנעשה בזמן אמת ולא באיחור, שכן הדגימה הנוספת נלקחה מן הנאשם לאחר שהתקבל ה"גילוי הראשוני" בתאריך 17.2.16. תעודת עובד ציבור של רס"ר סימה אברהמי מיום 24.2.16 (ת/13) מתארת כי באותו היום העביר רן ישראלי למעבדה לזיהוי פלילי שקית מאובטחת שמספרה y0075517 שלא נפתחה. בנסיבות אלה, הגם שלא הובאה עדותו של רן ישראלי ואף כי ראוי היה להקפיד יותר בתיעוד העברת הדגימה, מאחר ומדובר בסמיכות זמנים גדולה, ובמעטפה לשימוש חד פעמי שנחתמה על ידי נוטל הדגימה והגיעה למעבדה כשהיא חתומה, לא סברתי כי יש בכך כדי להטיל ספק בכך שהדנ"א שנדגם מן הנאשם הוא הדנ"א שהועבר למעבדה.
4. על פי חוות מומחית המז"פ מירי גולדברג (ת/10) פרופיל הדנ"א הבולט שנדגם מחלק הכפפה בתוכו נמצא הסם תואם לפרופיל הדנ"א של הנאשם. אמנם נמצא על הכפפה פרופיל נוסף, "שאריתי" שלא ניתן להשוואה, אך אין בכך כדי לפגום ב"יש" שבהתאמה לפרופיל הדנ"א של הנאשם, ובקביעה כי הסיכוי שהפרופיל בדגימה שייך לאדם אחר שאינו הנאשם נמוך מאחד למיליארד.
5. אין חולק כי בתיק זה לא נבדקו בני משפחה של הנאשם. המומחית אמנם העידה כי לו הייתה בודקת גם בני משפחה שעשויים להיות מעורבים, ההערכה הסטטיסטית הייתה משתנה, אך גם אז הסיכוי כי מדובר באדם אחר הוא אחד לשמונה מאות אלף, לו המדובר באחים לאותם שני הורים, ובמקרה דנן, כאשר מדובר בילדים- הסיכוי נמוך עוד יותר .
6. משעה שההגנה לא הציגה חוות דעת שיש בה כדי לסתור את מסקנות המומחית, ומשעה שאף חקירתה הנגדית לא היה בה כדי להטיל ספק במסקנותיה, יש לקבל את עדות המומחית במלואה. מידת ההסתברות שאליה התייחסה המומחית לכך שהדנ"א שנדגם מן המוצג שייך לאדם אחר ולא לנאשם היא נמוכה במידה שאין בה כדי להקים ספק בכך שמדובר בדנ"א של הנאשם עצמו ולא של מי מבני ביתו.
7. אשר למשקלה של הראייה- ראיית הדנ"א נמצאה על חפץ נייד- חלק מכפפה חד פעמית, במקום שבו יש גישה למספר בלתי מבוטל של אנשים, ובשל כך יש אנקוט משנה זהירות בהתייחסות לראייה זו, אם כי אתן דעתי לעובדה כי היא קושרת את הנאשם בקשר הדוק לסם שנתפס.

ראיות נוספות המחזקות את משקל ראיית הדנ"א

1. על פי ההלכה הפסוקה, גם כאשר ראיית דנ"א היא הראייה היחידה הקושרת את הנאשם למעשה העבירה, אין מניעה עקרונית להרשיעו במיוחס אך הדבר ייעשה בזהירות מרבית:

"... ואף ביד רועדת, נוכח העובדה שכל כובד המשקל מוטל על ראיה אחת ויחידה" (ע"פ 149/12 אלמליח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו])

1. במקרה דנן אין מדובר בראייה יחידה, אלא בראייה בעלת משקל נכבד, המצטרפת לראיות נסיבתיות נוספות, ובהן מקום הימצאותה של הראיה, שתיקת הנאשם והימנעותו מלהביא עדים שהיה בכוחם לתמוך בגרסתו ולאמתה.
2. הסמים שעל אריזתם נמצא הדנ"א נמצאו מחוץ לדלת דירתו של הנאשם, במקום שבו, כאמור, יש גישה לאנשים רבים, אך מנגד, גם בסמיכות רבה למקום שלנאשם עצמו יש גישה מיידית אליו, והם היו מוסלקים בצורה שניתן להסיק ממנה כי מדובר במעשה של מי מבני הבית.
3. הנאשם שתק בחקירותיו במשטרה. משמעות שתיקתו הוסברה לו במהלך האזהרה ואני משוכנעת כי הוא עצמו הבין את הדברים היטב, אף ללא צורך בהסבר. אף כי שתיקתו של הנאשם בחקירה אינה מהווה ראייה עצמאית ואינה יוצרת יש מאין, אי מתן גרסה כלל, כאשר מנגד הוצגו לו ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירה התובעות הסבר ומסירת גרסה מצדו, יש בה כדי לחזק את הראיות שנאספו (ע"פ 8823/12 דור שבתאי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבנו]).
4. ההסבר שניתן על ידי הנאשם להימצאות דנ"א שלו על חלק הכפפה הוא הסבר כבוש שזכה לחוסר אמון מצד בית המשפט. הטענה כי הנאשם השתמש בכפפה חד פעמית מן הסוג שנמצא לאיסוף צואת כלבתו או לחיתוך סלט, השליך אותה במקום כלשהו שאינו פח הזבל ואדם אחר, שאינו הנאשם, נטל דווקא כפפה משומשת זו, גזר ממנה חלק והכניס לתוכה סמים, טעונה יותר מאמירה בעלמא מצד הנאשם בשלב מתקדם של שמיעת הראיות כדי ליטול מהראיה את משקלה. גם גרסה כבושה זו, יש בה כדי לחזק את הראיות העומדות לחובת הנאשם.
5. ההגנה השמיעה טענות רבות ושונות ביחס לאופן ביצוע החיפוש, חוקיותו בהקשר של נוכחות עדים במהלכו, אך נמנעה מלקרוא לעדות לבנו של הנאשם, דניאל, אשר נכח באולם בעת הדיון והיה בכוחו לשפוך אור על גרסת הנאשם. הימנעות הנאשם מלקרוא לעדות עד רלבנטי, אשר לא ניתן לה כל הסבר, יש בה כדי לחזק אף היא את הראיות שנאספו.

סיכום

1. אני סבורה כי הראיות הנוספות יש בהן כדי לחזק את המסקנה העולה לנוכח קיומה של ראיית דנ"א הקושרת את הנאשם לסמים שנתפסו, ולהביא למסקנה כי אפשרות אחרת, כמו זו שניסה לרמוז לה הנאשם בעדותו, אינה קיימת ברמה שיש בכוחה להטיל ספק באשמתו של הנאשם.
2. מכלול הראיות שהוצג בתיק זה מוכיח מעבר לספק סביר, כי הנאשם החזיק סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות העולה על הכמות הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים, ככזו המקימה חזקה שהסם הוחזק שלא לצריכה עצמית.
3. לנוכח האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוכח חדש) התשל"ג – 1973.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ו, 10 יולי 2016, במעמד הצדדים