תביעה קטנה ע"ס 18,000 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי התובעת רכשה מהנתבעת בשנת 2011 מערכת ישיבה ( 2+3) לסלון ביתה תמורתו שילמה סך של 7,500 ש"ח בתוספת 300 ש"ח עבור דמי הובלה והתקנה עם אחריות לתקופה

של 3 שנים.

לאחר הספקת המוצר התברר כי הוא פגום – בקיעים וחורים החלו להופיע והנתבעת לקחה את המערכת, צבעה אותה והחזירה לבית של התובעת.

ברם, תיקון זה לא עזר, שכן הקפיצים של המערכת החלו להתעקם והמושבים שקעו. לאחר דין ודברים, אספה הנתבעת את המערכת הפגומה וטענה כי הספה נשלחה לאיטליה לצורך בדיקתה על מנת לברר מדוע המערכת פגומה. ברם, עברו חודשים והמערכת לא הוחזרה . נציגי הנתבעת טענו כי המערכת עדיין באיטליה , או אז הודיעה התובעת לנתבעת כי בכוונתה לפנות לבית המשפט. לטענת התובעת, למרבה הפלא יום למחרת השיחה , מערכת הישיבה שנשלחה לכאורה על ידי הנתבעת לאיטליה הוחזרה לביתה של התובעת לאחר שנצבעה בשנית אלא שגם הפעם היא הוחזרה פגומה וקפיציה מעוקמים ושוקעים מתחת לריפוד. עקב כך נאלצה התובעת לרכוש מהנתבעת בחודש יולי 2012 מערכת ישיבה אחרת 2+2 עליה שילמה 1,500 ש"ח והנתבעת אספה את המערכת הראשונה הפגומה.

במהלך חודש אוגוסט 2012 רכשה התובעת מהנתבעת מערכת חדשה תלת מושבית שתתאים למערכת ה 2+2 וזאת כנגד תשלום בסך של 4,400 ש"ח. גם מערכת זו התברר כי פגומה היא. התגלו בה מההתחלה מספר קטן של חורים שבהמשך התחילו להתפשט וכתוצאה מכך החל הריפוד להתפורר הן במושבים והן במשענות היד עד כדי שחיקה חמורה של הריפוד. הפירורים של הריפוד מלכלכים את הבית דבר שגורם לתובעת ולבני ביתה טרדה וטרחה כשהם נאלצים לנקות ללא הרף ובאופן קבוע את הבית מפירורי הריפוד.

התובעת מבקשת סעד כספי בסך של 18,000 ש"ח. התובעת אינה מטריחה את עצמה בכתב התביעה לפרט כיצד הגיעה לסכום זה.

הנתבעת טענה בהגנתה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות. מדובר בתביעה טרדנית . התובעת חתמה על התחייבות כי לא יהיו לה כל טענות או תביעות נגד הנתבעת ומשכך מנועה היא מלטעון או לתבוע בכל הנוגע לעסקת רכישת מערכת הישיבה האחרונה.

אשר למערכת הישיבה התלת מושבית ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה שכן מיום רכישת המערכת חלפו 4 שנים כך שאף לשיטת התובעת בדבר שלוש שנות אחריות ( המוכחשת מכל וכל) הרי שמועד זה חלף. מה גם שהאחריות על פי חוק היא לתקופה של שנה בלבד . כך או אחרת, בעקבות פנייה זו הגיע נציג הנתבעת לביתה של התובעת ומצא כי מערכת הישיבה נמצאת מחוץ לבית "בעלת נזקי מזג אויר גשם ושמש". לטענת הנתבעת, הצבת המערכת בשמש "תחת כיפת השמים" תוך חשיפה ממושכת לשמש ולגשם אינה בגדר נזק בר אחריות ומשכך אין לתובעת להלין אלא על עצמה.

בישיבה הראשונה התייצבה התובעת בלבד אף כי הנתבעת הוזמנה כדין. התובעת חזרה על עיקרי טענותיה. ביחס למערכת התלת מושבית טענה כי " ..........אמרתי שאולי ניקח עוד סלון באותו צבע, רכשתי עוד כורסה שעלתה לי 5,000 ₪ חשבתי שזה עור. לא עבר שנה וראיתי נקודות כמו חורים, התברר שהכול התחיל להתקלף וזה עף כמו נוצות של אפרוחים שחורים, כל מי שנכנס אמר מה זה הסלון הזה. מציגה לעיון בית המשפט תמונות של הסלון"

ניתן פסק דין בהעדר שבוטל כנגד תשלום הוצאות. בישיבה הנוספת שהתקיימה בתיק חזרה התובעת בשנית על אותה גרסה וביחס למערכת השלישית העידה כי "אח"כ זה לא היה נוח אז החלטתי לקחת ספה של 3 באותו הצבע. שילמתי להם עוד 5,500ש"ח, לא עברה שנה וראיתי סימנים כאילו דקרו את זה בסכין ואחרי זה זה התפורר, כל מי שנכנס מתלונן ואומר לי שעשיתי טעות. לקחתי יוזמה, הבאתי משאית, לקחתי את הסלון לבן שלי, לקחתי את זה אליו ושמתי את זה שם. קניתי ב – 6,000 ₪ סלון עור מהטלוויזיה. עד היום מבריק. יושבים עליו טונות."

ביחס לפרקי הזמן של החזקת הסלון הראשון והשני השיבה כי : "הסלון הראשון היה אצלי אולי שנה וחצי. השני גם היה אצלי שנה וחצי עד שגיליתי את הבעיה המרכזית."

אשר לתמונות שהוגשו ת/1 טענה כי "התמונות שהגשתי – ת/1 , הן של הסלון השני."

עוד טענה התובעת בעדותה כי " הקילופים בסלון השני התחילו להופיע אחרי 6-7 חודשים. יום אחד לא הייתי בבית, לקחתי את זה לבן שלי, שילמתי 300 ₪. הבית שלי לא רחוק מכאן. מה שקרה זה שנהייתה לי עגמת נפש."

נציג הנתבעת טען כי הסלון הראשון יובא מאיטליה "לשאלת בית המשפט, איזה הוכחה יש לך שמדובר בסלון איטלקי, אני משיב שיש לי הוכחות אבל לא פה."

העד חזר על השתלשלות הדברים לגבי הסלון הראשון והשני. העד הסביר כי התובעת שילמה על הסלון הראשון והשני ביחד סך של 9,000 ש"ח שהם 7,500 ש"ח ששולמו בגין הסלון הראשון ועוד סך של 1,500 ש"ח ששולמו במעמד החלפת הסלון הראשון בשני. העד הוסיף כי על הסלון האחרון שילמה 4,000 ש"ח.

"היא באה אחרי 3 שנים, היא אמרה שזה מתפורר לה, אני באתי אליה בעצמי 3-4 פעמים והיא לא הייתה בבית, אחרי זה קבענו והיא לא הייתה, אחרי זה היא שלחה בחור אחד, והסלון היה בחוץ, צילמתי אותו. הצילום נמצא אצל מר ירון שנמצא בחוץ."

הנציג טען כי התמונות של הסלון התלת מושבי כשהוא מונח בחוץ לא נמצאות מאחר שהפלאפון שבו בוצע הצילום הוחלף.

התובעת טענה כי הסלון צולם אומנת בחוץ אך לא בגלל שהוא היה מונח בחוץ אלא בגלל שנציג הנתבעת הוציא את הסלון לחצר וצילם אותו בחוץ:

" הבת שלי ובעלה גרים בחלק מהבית שלי, אני נתתי להם. וכשאני לא הייתי בבית אמרו לי שהיה מישהו ששאל איפה אני, אמרו לי זה של הסלון, הוא שאל אותו כנראה, ואמר לו איפה הסלון, לקח אותו לראות את הסלון. הוא אמר שהוא לקח את הספה, והוציא אותה לשמש וצילם. אני אמרתי לו מה, אמרו לי שאני שמתי את הסלון במקום לא בטוח, אני אומרת שלא נכון. אני לקחתי משאית בשביל לקחת אותה כמה מטרים. ושמתי אותה בסלון במקום הכי מוגן....."

"החתן שלי אמר שהוא הוציא את הסלון ושם את זה בשמש, הוא אמר בשביל לראות את זה במצלמה. וקיבלנו את ההודעה מהם "בשמש ובגשם" הצילום שהיה זה היה בבית שלי, עדיין לא העברתי את זה לבן שלי. איך יכולים לבלבל ולרמות אותי, חושבים שבגלל שאני אישה מבוגרת רוצים לעשות ממני צחוק."

בתה של התובעת העידה כי : "בעלי אמר לי שלפני הצילום של הסלון הוציאו אותו לשמש בטענה כדי שהתמונה תראה טוב. ואח"כ אמרו לאימא שלי שהיא השאירה אותו בשמש. היא רדפה אחריהם המון ושילמה הרבה על זה. זה לא סחורה."

מנהל הנתבעת מר ירון ניסה להסביר את הקילוף על הידית של הסלון שמופיע ב - ת/1 :

"מסתכל על התמונות – ת/1, איפה שנראה קילוף על הידית מהסלון, זה יכול לקרות בגלל שימוש בספה, או מזיעה."

בהחלטה מיום 15.11.2016 נקבעה ישיבה נוספת תוך שהתובעת התבקשה להביא למתן עדות את החתן אשר על פי טענתה וטענת בתה ראה את נציג הנתבעת מוציא את הסלון על מנת לצלמו בחוץ.

לישיבה התייצב החתן מר ברוך רחמני שהעיד כי : "...... הם באו לתובעת והסלון היה אצל הבן שלה בבית, הלכנו לבית של הבן שלה כדי שיוכלו להיכנס לבית לצלם. הוא התקשר לתובעת והיא לא הייתה בבית ואמרה לי שצריכים להגיע לראות את הסלון. לקחתי אותו לבית, נכנסו לתוך הבית הוא צילם את הספה ואח"כ הוא אמר שאין תאורה בתוך הבית אז הוא ביקש להוציא את הספה בשביל לצלם בחוץ באור שמש. הוצאנו אותה ביחד, עזרתי לו, הוא צילם את הספה בחוץ. אח"כ הכנסנו את הספה ביחד."

"לשאלת בית המשפט, מה חשבת על זה שהוא הוציא ספה כדי לצלם אני משיב כי לא חשבתי יותר מידי, הוא אמר שהתמונה לא יצאה טוב, הוא צילם בטלפון. הספה הייתה מקולפת ומפוררת זה לא עור, זה מתקלף כמו צבע. אני לא מזהה אם מר רונן מנסור הוא זה שהגיע אולי זה מישהו אחר, היו שני אנשים."

נציג הנתבעת התכחש בשנית לטענה כי הוציא את הספה החוצה על מנת לצלם אותה וטען כי מלכתחילה הייתה בחוץ.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה בכל הנוגע לסלון התלת מושבי ולדחותה בכל שאר חלקיה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. כבר מכתב התביעה ניתן להבחין כי לאחר החלפת הסלון הראשון ותשלום הפרש בסך של 1,500 ש"ח לא היו לתובעת טעונת לגבי איכות הסלון השני. (זה המקום לציין כי התובעת בעדותה בלבלה בין הסלון השני והשלישי וכשאמרה בעדותה "הסלון השני" התכוונה לשלישי – התלת מושבי שבכתב התביעה).

ב. עובדה היא שרק במקום הסלון השלישי התלת משבי בוצעה רכישה של סלון חדש אך לא בוצעה רכשיה של סלון חדש במקום הסלון השני שהחליף את הראשון.

ג. גם התמונות שהוגשו ת/1 משקפות את הסלון התלת מושבי בלבד.

ד. לא מצאתי בראיות שהוגשו על ידי התובעת הוכחה לפגם בסלון השני. וגם אילו הובאו ראיות המוכיחות זאת , יש בכך משום שינוי חזית משכתב התביעה מדבר אך ורק על פגם בסלון התלת מושבי.

יוער כי המעבר בכתב התביעה מטיעון לגבי פגם בסלון התלת משובי בלבד לדרישה לפיצוי בגין כל הסלונים אינו מוסבר ואם לא נועד ליצור בלבול הריהו מבלבל וזרע בתיק אנדרלמוסיה מיותרת. השוואת כתב התביעה מול מכתב הדרישה ששלח בא כוחה ( צרוף לכתב התביעה) לא היה בו כדי להתיר את הסבך.

ה. אני מאמין לעדותה של התובעת ושל בתה והחתן ולפיה הוציא נציג הנתבעת את הספה החוצה על מנת לצלם אותה שם.

ו. התמונות ב ת/1 מצביעות על שחיקה מוקדמת בסלון. מדובר בסולן תלת מושבי שהתובעת שילמה עבורו 4,400 ש"ח.( הצדדים נקבו בעדותם בסכומים שונים אך בעניין זה קיימת אסמכתא נספח ג' לכתב התביעה שם נקוב הסך של 4,400 ש"ח). זהו סכום נאה ממש עבור ספה אחת. מחיר זה מזכה את התובעת במוצר באיכות גבוהה ממש. ספה באיכות גבוהה אמורה להחזיק מעמד שנים טובות הרבה מעבר לשלוש ארבע שנים.

ז. כפי שציינתי בתיקים אחרים, תעודת האחריות אינה מצמצמת את האחריות של היצרן או של הספק על פי דיני הנזיקין ודיני החוזים אלא באה להרחיב את האחריות שנובעת מדינים אלה.

לאור זאת שבעניין זה קיימת טעות נפוצה בקרב הציבור , אחדד את הנקודה:

הלקוח משלם עבור מוצר סכום מסוים. מהסכום נגזרת התחייבות מכללא של הספק ושל היצרן לגבי איכותו ואורך חייו של המוצר.

שמעון שרכש מקרר תמורת סך של 10,000 ש"ח מצפה כי המקרר יחזיק מעמד יותר מעשר שנים של שימוש סביר לכל הפחות. אם לאחר הרכישה התברר כי מקררים של אותו יצרן , מאותו סוג ודגם ששמעון רכש מתפרקים ומסיימים את חייהם בחלוף חמש שנים של שימוש סביר , זכאי שמעון לדרוש פיצוי מהספק ו/או מהיצרן אף אם המקרר שרכש התפרק שנתיים לאחר שהסתיימה שנת האחריות, שכן המחיר ששולם הוא כנגד מקרר טוב שאמור להחזיק מעמד שנים ארוכות - הרבה מעבר לשלוש שנים. הספק או היצרן במקרה זה לא יישמעו בטענה כי מאחר שחלפה שנת האחריות הריהם פטורים.

אם כך, אזי מה הן ההשלכות המשפטיות של תקופת האחריות שמעוגנת בתעודת האחריות?

לדידי, היא מרחיבה את האחריות החוזית והנזיקית במובן זה שבשנת האחריות קיימת מעין אחריות כמעט מוחלטת של נותן התעודה לנזקים שלא הלקוח גרם . למשל - אם נשרף המנוע שלא בגלל פגם בייצור אלא בגלל ביש מזל, אזי אם הוא נשרף בתקופת האחריות חייב נותן התעודה להחליף מנוע על חשבונו. אך אם נשרף המנוע לאחר שחלפה תקופת האחריות כי אז יישא הצרכן בעלות החלפת המנוע . ושוב, כל זה בתנאי ששריפת המנוע לא נבעה מפגם בייצור.

ח. מעיון בתמונות ת/1 עולה כי הסלון התלת מושבי החל להתקלף והוא נראה בחלוף 3- 4 שנים כאילו עברו עליו שנות דור. מכאן שהאיכות של המוצר אינה תואמת את מה שהובטח עת שילמה התובעת , ( אישה מבוגרת ולא אמידה) סך של 4,400 ש"ח טבין ותקלין ממיטב כספה עבור ספה אחת.

ט. הנתבעת טענה כי הסלון תוצרת איטליה ואין צריך להכביר מלים על איכותם של רהיטים תוצרת מדינה זו. אך לא טרחה להמציא ראיה כלשהי בעניין זה אף כי יכלה לעשות זאת בישיבה השלישית האחרונה משעלתה שאלה זו בישיבה השנייה. ( ראו פרוטוקול)

י. הוצאת הסלון לחצר על מנת לצלמו בחוץ ולטעון כי השחיקה נבעה מהצבתו בגינה מעידה על מודעות התובעת לאחריותה בגין מכירת מוצר זול שאיכותו גרועה במחיר של מוצר מעולה תוצרת איטליה.

הטענה כי הספה נשחקה בגלל מזג האוויר נסתרת גם מעיון בתמונות ת/1. לו היה מדובר בנזק שנגרם עקב חשיפה לשמש ולגשם, כי אז הוא היה אחיד בכל הפסה. ברם, מהתמונות עולה כי קיים מוקד של נזק. זה המקום לציין שמר ירון מנהל הנתבעת טען כי זה נגרם "משימוש בספה ומזיעה". וזהו בדיוק ההבדל בין ספה שאיכותה גרועה וספה טובה תוצרת איטליה.

לפני סיום יוער כי העובדה שהסלון הראשון היה באיכות גרועה שהצריכה החלפה לאחר שני ניסיונות של תיקון כושל מחזקת מסקנה זו.

סעד:

יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובעת השתמשה בספה תקופה מסוימת אם כי תקופה קצרה יחסית עד שרכשה אחרת חדשה במקומה.

במצב זה, אין לזכות את התובעת במלוא מחיר הספה ואין מנוס אלא לקבוע את הפיצוי על דרך של אומדן.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 3,800 ש"ח.

הנתבעת רשאית לאסוף את הספה בחזרה תוך 30 יום לאחר תיאום עם התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 600 ש"ח.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.