1. לפניי תביעה קטנה בסך 18,000 ₪. התובעת רכשה מהנתבעים דירה (להלן – הדירה העליונה) ביום 4.2.2013, והיא טוענת, כי הנתבעים הסתירו ממנה באופן מכוון "פגם נסתר" של בעיות רטיבות בדירה, שפגעו בדירת השכנים הממוקמת מתחת לדירה שרכשה (להלן – הדירה התחתונה), הגם שהבעיה הייתה ידועה לנתבעים, על-פי הטענה, לאורך שנים.
2. הנתבעים מכחישים ידיעה על בעיה הרטיבות, ומכאן שמכחישים את הטענה כאילו הסתירו במתכוון פגם זה בעת עריכת חוזה מכר הדירה. הנתבעים טוענים, כי למדו על הפגם לראשונה, רק כחודשיים לאחר החתימה על החוזה, דהיינו בחודש אפריל 2013, עת באו בדברים עם בני משפחת בעלת הדירה התחתונה.
3. התובעת הביאה לעדות שלושה מבני משפחתה של בעלת הדירה התחתונה אשר העידו לפניי, כי בעיית הרטיבות מהדירה העליונה לדירה התחתונה הייתה ידועה מזה שנים, וכי הם היו במגעים בעניין זה, הן עם הנתבעים, והן עם אביה של נתבעת 1, אשר היה בעליה של הדירה לאורך שנים קודם לבעלותם של הנתבעים. בין העדים היה מר חגי אלבוחר.
4. הנתבעים מכחישים זאת. הנתבעים העידו מטעמם. כמו כן צירפו מכתב מאת שוכרת הדירה התחתונה, ממנו עולה כי כבר בשנת 2012 בוצע תיקון של הרטיבות ע"י מר חגי אלבוחר (העד מטעם התובעת), ומאז לא היו בעיות רטיבות בדירה. הדיירת שחתומה על המכתב לא זומנה לעדות ולא העידה לפניי.
5. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בהוצאות התיקון שבוצע בסך 11,000 ₪; בהוצאות ייעוץ משפטי בסך 5,000 ₪; בהוצאות עבור איש מקצוע בתחום האיטום בסך 300 ₪ וכן דורשת לפצותה בגין עוגמת נפש בסך 1,700 ₪. התובעת המציאה אסמכתאות לסכום התיקון והתייעצות עם איש המקצוע.
6. יצוין, כי בתיק זה לא הוגשה חוות דעת מקצועית, אלא צורף מכתב של "איטום אבי לוי" המעיד על העבודות שבוצעו לאיטום המרפסת, תוך כדי הוצאת ריצוף קיים וריצוף מחדש לאחר ביצוע האיטום. עוד יצוין, כי לכתב התביעה צורפו תצהירי שלושת העדים מטעם התובעת. הנתבעים צירפו את מכתבה של הדיירת בדירה התחתונה, וכן את התכתובת שהתקיימה בין עורכי הדין בעניין נשוא התביעה.
7. בסיומו של הדיון, הסכימו הצדדים כי אכריע בשאלה שבמחלוקת על סמך החומר שהוצג, לרבות העדויות שנשמעו והנספחים שצורפו לכתבי הטענות, וזאת ללא צורך בזימון חוות דעת.
8. לאחר כל זאת, סברתי כי יש לקבל את התביעה ברובה.
9. אשר לטענה הראשונה, בדבר "הפגם הנסתר" – בהסכם המכר מצוין כך: "והואיל: והמוכר מצהיר כי למיטב ידיעתו כל המערכות בדירה, לרבות: מים, אינסטלציה, חשמל, ביוב ודוד"ש תקינות ופועלות וכי אין בדירה בעיות רטיבות ו/או כל בעיה מהותית אחרת לרבות כל מום נסתר" (ההדגשה הוספה).
10. ההצהרה הזו מטעם הנתבעים מדברת בעד עצמה, אך אינה מתיישבת עם מה שאירע בפועל, כעולה מהעדויות ששמעתי. שוכנעתי, כי הנתבעים ידעו על בעיית הרטיבות בדירתם, וזאת לנוכח עדויות שלושת עדי התובעת. עדויותיהם היו עקביות ביחס לקיומה של בעיית הרטיבות שהשפיעה על הדירה התחתונה, דירת בת משפחתם, במשך שנים רבות. העדים ציינו, כי שוחחו מספר פעמים הן עם אביה של נתבעת 1 והן עם נתבעת 1 עצמה (פרו' עמ' 1, ש' 12-14; עמ' 2, ש' 19-20; ש' 25-27; עמ' 3, ש' 3-8). לעומתן, עדויות הנתבעים אינן מתיישבות עם העובדות שהוצגו לי, ועם היגיון הדברים, לפיו הידע ביחס למצב הדירה, עברה מהאב לבתו (נתבעת 1). מעבר לכך, הנתבעים לא הצליחו לסתור את העדויות הישירות לכך שעדי התובעת שוחחו עימם בטרם ביצוע עסקת המכר. יצוין, כי לא ניתן לתת משקל למכתבה של דיירת הדירה התחתונה, משום שלא התייצבה לדיון.
11. מכאן, שאני מקבל את טענת התובעת, כי הנתבעים הסתירו ממנה בעת החתימה על חוזה רכישת הדירה, את בעיית הרטיבות.
12. אשר לנזק הנטען – אין מחלוקת, כי בוצע תיקון במרפסת הדירה העליונה, לרבות הסרת הריצוף, ביצוע איטום וריצוף מחדש. אין גם מחלוקת, כי פעולה זו הביאה לסיום הרטיבות בדירה התחתונה(דברי התובעת בפרו', עמ' 3, ש' 25-26 ודברי הנתבעת, עמ' 4, ש' 2-3). לצד זאת, מדברי שני הצדדים עולה, כי איש המקצוע שביצע את התיקון ציין, כי ייתכן שהרטיבות נובעת מבעיה בתפרים בקירות החיצוניים או מהמרפסת עצמה (פרו' עמ' 2 ש' 22-23), דהיינו, כי ייתכן שהרטיבות בדירה התחתונה אינה נובעת באופן בלעדי רק מהנזילה מחדירת מים למרפסת הדירה העליונה. ואולם בסופו של דבר, אין חולק, כי הטיפול העיקרי שבוצע במרפסת, הוא שפתר את בעיית הרטיבות.
13. אשר לעלות התיקון – הנתבעים לא חלקו על כך ששולמו לאיש המקצוע 11,000 ₪ בגין התיקון וכן סך של 300 ₪ בגין התייעצות, וזאת בהתאם לאסמכתאות שצורפו לכתב התביעה בעניין זה. מכאן שהטענה לא נסתרה ויש לקבלה במלואה.
14. אשר ליתר רכיבי התביעה – התובעת עותרת לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאותיה המשפטיות בסך 5,000 ₪ וכן מבקשת לחייבם בגין עוגמת נפש בסך 1,700 ₪.
15. מהתכתובת בין עורכי הדין שצורפה לתיק אכן עולה כי בוצעה עבור התובעת עבודה משפטית בהיקף לא קטן. לא הובאו אסמכתאות ביחס לרכיב זה, ועל כן אני קובע, על דרך האומדן שיפוי בסך 2,000 ₪ בראש זה.
16. ביחס לעוגמת הנפש – אכן, ניתן היה למנוע את ההליך כולו בהתנהלות אחרת מצד הנתבעים, אך אין לומר כי הנתבעים התעלמו מדרישות התובעת, וזאת לנוכח חילופי המכתבים והמסרונים ביניהם. לפיכך, קובע לתובעת פיצוי בראש זה בסך של 1,000 ₪.
17. סוף דבר. התביעה מתקבלת במובן זה שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד את הסכומים הבאים:
    1. 11,300 ₪ בגין טיפול איש המקצוע;
    2. 2,000 ₪ שיפוי בגין ההוצאות המשפטיות;
    3. 1,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש.
18. בסה"כ אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 14,300 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ואם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 25.2.2016 ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום מעת קבלת פסק הדין.

בתיאום עם הצדדים פסק הדין נשלח אליהם למספרי הפקסים שמסרו בדיון, ובתום השביתה, המזכירות תמציא להם העתק מאומת של פסק הדין.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ו, 26 יולי 2016, בהעדר הצדדים.