טוען...

החלטה על בקשה של תובע 1 צו לא תעשה (צו מניעה) זמני

מאזן דאוד25/02/2016

מספר בקשה:1

בפני

כבוד השופט דאוד מאזן

מבקש

סעיד ח'טיב

נגד

משיב

עיתון אלמסדר

החלטה

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפרסם כתב בעיתון "אלמסדר" במהדורת העיתון שתופץ ביום 26.2.2016, מכוח סעיף 9(א)(1) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965.

לאחר שעיינתי בבקשה על צירופיה, לא מצאתי כי יש מקום לתת צו זמני, במעמד צד אחד.

תחילה יש לציין עולה בפניי שאלת סמכות עניינית הדורשת הכרעה;

כידוע, המבחן הנקוט בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד ולפיו נקבעת הסמכות על פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה (ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה, פס"ד מיום 4.5.2003, פורסם במאגרים המשפטיים).

המבקש עותר לסעד זמני של מתן צו מניעת פרסום. צו מניעת פרסום הינו סעד שאיננו ניתן להערכה כספית ועל כן, הסמכות לדון בו מסורה לבית המשפט המחוזי, מכח סמכותו השיורית הקבועה בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן "חוק בתי המשפט").

צו מניעה, קבוע כזמני, אשר שוויו עולה על הסכום שבסמכותו העניינית של בית משפט השלום, או שאינו ניתן לביטוי כספי או להערכה, מצוי בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 15).

יתרה מכך, סעד זמני, מטבעו, נועד לשמר מערכת נסיבות הקיימת בעת הגשת התובענה עד למתן פסק הדין, כדי שבהינתן פסק הדין לזכות התובע, הוא לא יתייצב מול שוקת שבורה. אין מקום ליתן סעד זמני אלא ובעיקר ככלי עזר לקיום ההליך העיקרי ולהצלחת מימושו של הסעד העיקרי הקבוע ואין מקום ליתן סעד זמני אלא בצמוד לתובענה שהוא בא לשרת (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 503, 514).

גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום לתת צו זמני במעמד צד אחד; הכתבה המבוקשת, מניעת פרסומה, לא מונחת בפניי ועל כן איני יכול לבחון האם מדובר בלשון הרע או או לא.

בפתח הדברים אציין כי ההליך שלפני אינו מיועד לבירור ולהכרעה בעובדות שבמחלוקת.

השאלה עליה עלי ליתן את הדעת היא איזו זכות גוברת, בנסיבות העניין שלפני, בעימות בין הזכות החוקתית של המבקש להגנה על כבודו ושמו הטוב, לחופש הביטוי.

נוסחת האיזון בין הזכויות הובאה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1077/04, רשת תקשורת הפקות (1992) בע"מ ואח' נ' ד"ר אטינגר, כדלקמן:

"ההלכה שנקבעה בפרשת אבנרי, ואשר אומצה בפסיקה מאז, קבעה כי ככלל, אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי שכן בשלב זה – בו טרם הוכרע אם הפרסום אכן מהווה לשון הרע וטרם נקבעה אחריותו של המפרסם לפגיעה בשם הטוב – משקלו הנכבד של חופש הביטוי, והטעמים העומדים ביסודו, גוברים על החשש מפני הפגיעה בשם הטוב. כך, אלא אם בית המשפט משכתנע כי הגנתו של המפרסם היא הגנת סרק או שאין בפרסום עניין לציבור... במקרה של צו למניעת פרסום נדרש מהמבקש רף גבוה הרבה יותר. על המבקש להוכיח כי לא רק שהוא בעל סיכויים טובים לזכות בתביעת לשון הרע שיגיש נגד המפרסם אלא שגם המפרסם לא יוכל להעלות בתשובה לתביעה כל טענת הגנה של ממש (...) ומתי לא נהיה מוכנים לשלם את המחיר האמור? בין השאר, כאשר על פני הדברים, וללא צורך בהליך מורכב וממושך, ניתן לראות באופן ברור שהפרסום הוא דבר שקר ואין אנו מעוניינים להביאו בתחום ההגנה של חופש הביטוי. ובמילים אחרות: כשההגנה העומדת למפרסם אינה אלא "הגנת סרק". באם סבור בית המשפט, בבוחנו בקשה לצו למניעת פרסום, כי יתכן שלמפרסם קיימת הגנה כלשהי, אזי האינטרס הציבורי נוטה לטובת המפרסם ועל בית המשפט לאפשר לו לפרסם ולשאת בתוצאת פרסומו".

לאחר עיון בחומר שלפני נחה דעתי כי עיקר הטענות שאת פרסומן מבוקש למנוע לא הובאו בפניי, כל שהובא הינו פרסומים קודמים אך הסכסוך הנוכחי או תוכנו אינו נמצא בפני כדי לבחון את קיומו של לשון הרע.

הבקשה נדחית.

המבקש ימציא החלטה זו במסירה אישית למשיבים תוך 24 שעות מהיום.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
25/02/2016 החלטה על בקשה של תובע 1 צו לא תעשה (צו מניעה) זמני מאזן דאוד צפייה
22/03/2016 פסק דין שניתנה ע"י דאוד מאזן מאזן דאוד צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 סעיד ח'טיב
נתבע 1 עיתון אלמסדר
נתבע 2 זאיד סאלח חניפס
נתבע 3 נאדיה חניפס