1. בהליך פשיטת רגל המתנהל בפני, עתר המנהל המיוחד (בקשה מס' 11 ) למתן הוראות והכרעה בסוגיה שהוצגה בפניו על ידי הנושַה גב' זכיה סיאם-דגש (להלן: "הנושה") בנוגע לבעלות ב-1/6 חלקים ממקרקעין הידועים כחלקה 28 בגוש 19411 עליהם בנויה דירת מגורים בכפר דיר חנא ואשר רשומה על שם החייבים (להלן: "המקרקעין").
2. מעבר לחובות המוצהרים של החייבים, הגישה הנושה בקשה לחייב את החייבים בתשלום היטל השבחה כדי להשלים את העברת זכויותיהם במקרקעין על שמה לאחר שזו טענה כי ניהלה הליכים משפטיים נגד החייב וזכתה בפסק דין המאשר העברת הזכויות בנכס על שמה) ת"א 15311-11-18 מחוזי חיפה- הש' א' קיסרי). בנוסף הגישה הנושה תביעת חוב על הוצאות המשפט כתוצאה מההליכים שנוהלו.
3. אשר למחלוקת בבעלות במקרקעין, החייב טוען שמדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה/סיכומים ואין בו כדי להעיד על זכויות הצדדים. לטענתו, הוא לא מכר את המקרקעין ולא קיבל תמורה עבור המקרקעין. האדם שלשיטת הנושה קיבל ממנה את התמורה עבור החייב הוא אדם שנגזר עליו עונש מאסר, בין היתר בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה וסחיטה באיומים.

החייב טוען כי נוצל על ידי אותו צד ג' מר ניזאר פאתחי זבידאת שהחתים אותו על מסמכים לצורך קבלת הלוואה, ברם מעולם לא קיבל ומעולם לא חתם על מסמכים להעברת זכותו בנכס.

החייבת טוענת כי מעולם לא נפגשה עם הנושה וכי לא ידוע לה דבר אודות עסקת המכר הנטענת.

1. לאחר בחינת טענות הצדדים ובשים לב לאינטרס כלל הנושים בעניין הנכס שבמחלוקת, ראה המנהל המיוחד להעביר את הסוגיה להכרעת בית המשפט.
2. לעמדת המנהל המיוחד, הגם שניתן פסק דין לטובת הנושה הקובע כי היא זכאית לאכוף את התחייבות החייב להעביר לה את המקרקעין, נכון יהיה בנסיבות העניין "להציץ מעבר לפרגוד" ולבדוק את עצם השאלה אם נעשתה עסקה ואם הנושה העבירה את התמורה לחייב במסגרתה.

לטענת המנהל המיוחד פסק הדין ניתן מחמת מחדל של אי הגשת סיכומים ולא הוכרע לגופו. על פי בדיקתו של המנהל המיוחד, לא הוכחה עסקת מכר בין החייב לנושה ולא הוכחה העברת תמורה ממנה אליו. לכך יש להוסיף תהיות הנוגעות לייפוי כוח שהוצגו לבית המשפט המעלות סימני שאלה קשים בהצטרפם להרשעת אותו צד ג' בזיוף מסמכים וקבלת דבר במרמה.

ביתר פירוט, המנהל המיוחד מפנה לכך שאין ולא נערך הסכם מכר לרכישת המקרקעין; אין אסמכתאות התומכות ומעידות על תשלום בפועל של הכספים הנטענים ולכך שקיימת טענת זיוף ביחס לייפוי הכוח השני מיום 20/7/08.

אומנם החייב אינו מכחיש כי ביום 19/7/08 חתם על מסמך לטובת צד ג' – ניזאר, ברם לטענתו נאמר לו שמדובר במסמכים לצורך הסדרת משכנתא נוספת, מה גם שאותו מסמך שנחתם ע"י החייב מיום 19/7/08 שבדיעבד התברר כייפוי כח בלתי חוזר, בוטל בהסכמת מייפה ומיופה הכוח.

החייב טוען שייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 20/7/08 )השני( מעולם לא נחתם על ידו (וזה המסמך עליו מבססת הנושה את טענותיה אודות זכאותה בנכס.

בנוסף, בהתאם להצהרת הנושה בסעיף 17 של התצהיר מיום 28/3/2009,כחלק מהליך הרכישה הנטענת, התמורה בעבור הנכס אמורה להיות משולמת גם בסילוק יתרת המשכנתא שנטלו החייבים אולם בפועל המשכנתא עודנה קיימת ולא סולקה ובכך יש כישלון תמורה והפרה יסודית של העסקה הנטענת שאינה מזכה אותה באכיפה.

המנהל המיוחד צירף לבקשתו:

א. פסק דין מיום 3/1/2010 ;

ב. פרוטוקול לרבות גזר דין מיום 16/1/2013;

ג. פניית הנושה על צרופותיה;

ד. תשובת החייב על צרופותיה.

1. החייב בתגובתו לטענות הנושה מיום 9/12/18 טוען כי פסק הדין נגדו ניתן באופן טכני ולא לגופו לאחר שלא הגיש סיכומים מחמת מצב בריאותי שגרם להזנחת ההליך. לטענתו הוא נפל קורבן לרמאות של מר ניזאר פתחי זבידאת כפי שתואר בכתב האישום בת"פ 43007-04-12 (מחוזי חיפה) אשר הודה במעשים שיוחסו לו (ראו פרוטוקול מום 13/1/13 ).

מהשתלשלות העניינים כפי שפורטה בכתב האישום בסעיפים 10 עד 13, עולה כי ניזאר הציג בפני החייב מצג שווא לפיו יוכל לתת לו הלוואה פרטית ע"ס 120,000 ₪ ולשם כך דרש את חתימתו על ייפוי כוח להשבת אותה הלוואה. באותו ייפוי הכוח נאמר כי החייב קיבל ממנו סך 90,000 ₪ אך בפועל, כך לטענת החייב, הוא לא קיבל דבר ועל כן לאחר יום אחד ביקש חתימתו של ניזאר על תצהיר המבטל את ייפויי הכוח. בפועל החתים אותו ניזאר על ייפוי כוח לפיו הוא מייפה את כוחם של עורכי הדין להעביר את הדירה לנושה תמורה 300,000 ₪ על סמך ייפוי הכוח השני מכר ניזאר את הדירה לנושה תמורת 415,000 ₪.

בפועל החייב לא קיבל תמורה לא מהנושה ולא מאותו ניזאר עבור המקרקעין וגם הנושה-הנושה לא טוענת ששילמה לחייב אלא לאותו ניזאר (ראה סעיף 19 לתצהירה, סעיף 21, סע' 22, 23 ). ובכלל, בסעיף 1 לייפוי הכוח מיום 20/7/08 נרשם כי הוא ניתן למכירה והעברת זכות לרישום הערת אזהרה בתמורה לתשלום 300,000 ₪ ואילו בסעיף 7 מצוין שייפויי הכוח ניתן לטובת צד ג' שמסר לחייב את מלוא התמורה (לא מצוין כמה) שעה שהוא כאמור לא קיבל תמורה.

הנושה הגב' זכיה היתה מיוצגת על ידי עורך דין (אחיינה) שנתן לה לשלם, ככל שבכלל שילמה, פעם אחר פעם למי שאינו בעל המקרקעין, מבלי להבטיח את זכויותיה ותוך שימוש בייפוי כוח שלמצער בעייתי בשל מחיקות ותיקונים, ומעלה תהיות (לא הוגש ייפוי הכוח המקורי).

1. עמדת הנושה היא כי זכותה להשלים את רישום המקרקעין על שמה מכוח פסק דין חלוט לאחר מערכת התדיינויות במספר בתיקים בבתי המשפט. עד היום חרף פסק דין לא הושלם הרישום בלשכת רישום מקרקעין על שמה בשל סירוב החייב לחתום על טופס פטור ממס שבח. הנושה מחזיקה באישורי מיסוי מקרקעין שהוצגו בפני המנהל המיוחד, אישור מועצה מקומית ועדה לתכנון ובניה, והערת אזהרה לטובתה. לטענתה המוסד לביטוח לאומי שלל את זכותה לקבלת קיצבת הבטחת הכנסה בשל נימוק לפיו יש לה בעלות בנכס (המקרקעין בענייננו). כך היא שינתה את מצבה לרעה באופן בלתי הפיך ואי קבלת עמדתה תחריף את מצבה ללא צידוק שבדין.
2. הנושה הגישה תביעת חוב בגין ההוצאות משפט אך לא על שווי הבית ששילמה בגינו זאת הואיל והניחה כי תזכה בהכרזה על בעלותה. המנהל המיוחד לא פתח בכל הליך לבטל את קביעות פסקי הדין החלוטים.

היא מבקשת לקבוע שיש להחריג מנכסיו של החייב את החלק במקרקעין שעדיין רשום כבעליו ולהורות למנהל המיוחד לחתום במקומו על טופס בקשה לפטור ממס שבח.

1. ביום 14/5/19 התקיים דיון ונחקר עו"ד אשרף נימר בעניין מעורבותו הנוגעת למקרקעין.

הנושה ידעה על הדיון והתייצבה. עורך הדין אשרף נימר התייצב אף הוא. ביחס לעורך הדין השני נאיף דגש, שייצג את הנושה בזמן אמת, ניסה המנהל המיוחד ליצור עמו קשר ולזמנו. הוא אף טרח וניסה לפי הכתובת ומספר הפקס הרשום בלשכת עורכי הדין אך לא הצליח לשוחח עמו. יצוין כי אותו עורך דין הוא אחיינה של הנושה ויכול היה לשפוך אור על השאלות שבחלוקת.

עו"ד אשרף נימר לא הצליח בחקירתו, למרבה הצער, לתת תשובות מספקות לתהיות העולות מהמסמכים עליהם נשענת הנושה ואף הוגשו שני ייפויי כוח (מיום 19/7/08 ומיום 20/7/08) מאומתים על ידו שסותרים אחד את השני.

1. לאחר הדיון ניתנה לצדדים ולמנהל המיוחד הזדמנות לסכם טענותיהם.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נראה כי עסקינן במקרה מיוחד המצדיק הצצה מעבר לפרגוד פסק הדין שניתן בעניינה של הנושה.

כידוע, מחובתם של בעלי התפקיד לבחון מהות העסקאות הנטענות ובמקרים המתאימים להציץ מעבר לפרגוד וראו : ע"א 6561/15 דבורצקי נ' עו"ד מרים זפט-נאמנת (פורסם בנבו) שקבע כי "רשימת המקרים בעטיים תינתן לנאמן סמכות לפי סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל "להציץ מעבר לפרגוד" ולהרהר אחר פסק הדין המוגש לו אינה רשימה סגורה. ברם, כיוון שיש בסמכות זו משום חריגה מעקרון סופיות הדיון, ראוי שהיא תופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד".

הדברים נאמרו שם ביחס לבקשת נושה ולא בקשת חייב, כבענייננו, ברם יפים במישור העקרוני, אף לכאן.

1. יצוין תחילה כי פסק הדין לטובת הנושה מיום 3/1/2010 בת"א 15311-11-18 מחוזי חיפה- הש' א' קיסרי) ניתן נגד החייב בלבד (ולא נגד החייבת).

עיון בפסק הדין מעלה כי זה ניתן רק מחמת אי הגשת סיכומים תוך שבית המשפט הבהיר כי : יחד עם זאת איני רואה לתת את ההצהרה המבוקשת כי אם לקבוע שהתובעת זכאית לאכוף על הנתבע מס' 1 את התחייבותו מיום 20/7/2008 להעביר לה 1/6 חלקים בחלקה 28 בגוש 19411 באדמת הכפר דיר חנא, לרבות בית מגורים הבנוי על החלקה "

ראו שורה 8 עד 10, עמ' 1 בפסק הדין מיום 3/1/10).

מדובר אפוא בפסק דין שלא הכריע לגופו ולא בכדי סירב בית המשפט ליתן סעד רחב אלא סעד שנאלץ ליתן בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי לאחר שלא הוגשו סיכומים.

1. עיון במסמכים, עדויות וראיות עצמאיות מעלה תמונה שמטה את הכף דווקא לטובת החייב בשאלה אם בכלל נכרת הסכם מכר ואם כן האם קוים במתן תמורה על ידי הנושה.

1. אין חולק שלא הוצג בענייננו הסכם מכר והנושה אף לא טוענת לקיומו. המסמך היחיד עליו היא מסתמכת הוא ייפוי כוח בלתי חוזר החתום לטובת צד ג', כביכול על ידי החייב.

הנושה לא מתיימרת לטעון שפגשה את החייב והתקשרה עמו בהסכם.

עו"ד נימר שאימת את החתימה על ייפוי הכוח הבהיר בחקירתו בבית המשפט שלא היה מעורב בעסקת מכר הנטענת אלא רק התבקש לאמת את חתימת החייב בייפוי הכוח מיום 19/7/08 (ת/1) וכי נפגש עם החייב פעם אחת בלבד והחייב חתם על ייפוי כוח אחד בלבד.

(עמ' 13 ש' 25-33 לפרוטוקול מיום 14/5/19).

הואיל והעסקה המדוברת מתיימרת להסתמך על ייפוי כוח מיום 20/7/08 (ת/2),קיומו של אותו ייפוי כוח (עם מחיקות ותיקונים) לא מתיישב עם עדותו של עו"ד נימר לפיה פגש את החייב רק פעם אחת. מחיקת פרטי תעודת הזהות של החותם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר מים 20/7/08 (ת/2) בעייתי ולא ניתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו של עורך דין.

עדותו לפיה פגש פעם אחת את החייב ופעולתו הסתכמה באימות ייפוי כוח אחד בלבד לא מתיישבת עם ת/3 – תצהיר שהוא ערך לביטול עסקת מכר.

1. אין כל ראיה שנכרתה עסקת מכר בין החייב לנושה וגרסת החייב לפיה נתן ייפוי כוח אחד בלבד לניזאר לצורך קבלת משכנתא לא נסתרה.

הרשעת אותו צד ג' ניזאר במרמה וזיוף כפי שפורט לעיל, כאשר לזכותו נחתם ייפוי כוח ביום 19/7/08, מתיישב עם גרסת החייב.

1. עורך דינה של הנושה בזמן אמת היה אחיינה, עו"ד נאיף דגש שלטענתה מנהל עד היום משרד פעיל. הנושה לא מצאה להגיש תצהיר מטעמו ולזמנו לדיון כדי שישפוך אור על התהיות וענין זה פועל לרעתה.

הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו, וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה. וראו ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 ; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658-659, ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז (2), 605; ע"פ 71584/07, י. קדמי, על הראיות חלק רביעי, תש"ע – 2009, עמ' 1889.

1. אשר לתמורה, סכום התמורה המוסכמת בשנת 2008 הנטענת ע"י הנושה בהתאם להצהרתה 400,000 ₪ (סעיף 17 לתצהיר הנושה מיום 28/3/09)

באותה עת היתה הנושה עקרת בית עם 4 ילדים ולא היו לה נכסים (ס' 3-5 לתצהיר הנושה).

לטענתה ב-1992 היתה מעורבת בתאונת דרכים בגינה קיבלה פיצוי בסך 170,000 ₪. לאחר מכן התחתנה עם בעל ירדני שהתקיים מגמלת הבטחת הכנסה (סעיף 4 לתצהיר הנושה). גם אם סכום זה נכון עדיין נזקקה לסכומים נוספים להשלמת התמורה ל400,000 ₪. אין ראיה מנין השיגה את הכסף בייחוד שעה שנאלצה להשתמש בכספי הפיצויים למחייתה.

הנושה אינה טוענת כי כספי התמורה נמסרו לחייב. היא מודה ששילמה רק לאותו צד ג' מר ניזאר פתחי זבידאת שהורשע כך שלמעשה לא היתה בקשר עם החייב לצורך התקשרות בעסקה ולצורך תשלום התמורה ואין לדעת מה נעשה בכספים שמסרה, אם מסרה. הנושה לא הציגה כל ראיה ביחס לתשלום הנטען, מועדי תשלום, מקורות המימון וכל דבר אחר שיש בו ראיה לגופן של הטענות ועל כן לא הרימה את הנטל אף במקצת.

1. לסיכום, כל שהנושה מגייסת לתמיכה בגרסתה הוא פסק הדין שניתן מחמת אי הגשת סיכומים.

אין חולק כי העסקה לא נקשרה עם החייב ועננה גדולה תלויה מעל יייפוי הכוח מיום 20/7/08 שספק רב אם מכיל את חתימתו של החייב ומלא סתירות.

1. בשים לב למכלול, אני קובעת כי הנושה לא הוכיחה שנכרתה עסקה עם החייב, לא הוכיחה כי שולמה תמורה כלשהי למאן דהו ובכל מקרה אין חולק כי אם שולמה, היא לא שולמה לבעלים של המקרקעין ולא שולמה מלוא התמורה (שכן אף לפי עמדתה המשכנתא שהיתה אמורה להיות מסולקת בכספי התמורה על ידה, לא סולקה).

לפיכך אני קובעת כי הנושה לא הוכיחה שקיימת לה זכות בנכס המקרקעין הרשום על שם החייב.

1. עתה ומשהוכרעה סוגיה זו, ישוב המנהל לבחון ולסיים את בדיקת תביעות החוב, יבחן את אפשרות מימוש הנכס, התנהלות החייבים, יעדכן ויגיש דוח מסכם עד שבעה ימים לפני הדיון הבא.

אני קובעת לדיון ליום 7/5/20 שעה 09:15.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.