<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד עלא קישאוי

ב"כ המשיבה עו"ד נופר פשרל

פרוטוקול

ב"כ המערער:

אני מבקש לאור הערת בית המשפט למקד את הטיעון שלי לעניין העונש בלבד ואני זונח את טענותיי לגבי הכרעת הדין.

יש למערער אכן עבר מכביד, יחד עם זאת כפי שעולה מהכרעת הדין וגם מהראיות שעלו בבית המשפט העבירה בוצעה בנסיבות מקלות. שני השוטרים לא ידעו להגיד לבית המשפט מה המרחק בין רכב המערער לבין רכב מורה הנהיגה ויש לכך משמעות.

צירפתי שורה של פסיקה. המערער היה בפני הקצין שבחר שלא לפסול את רישיונו לאחר ששמע את נסיבות ביצוע העבירה. הוא עמד ליד תמרור העצור ועצר, זה השוטר מציין ברחל בתך הקטנה בחקירתו גם במשטרה וגם ברישום הדוחות.

המדובר במערער שזקוק ביותר ברישיון הנהיגה, אב ל-7 ילדים ולכן אבקש להסתפק בפסילה קצרה. הפסיקה שצירפתי צורפה להודעת הערעור.

בעברו המערער היה נהג משאית ולכן הרשעותיו.

ב"כ המשיבה:

לאור העובדה שחברי חזר בו מהערעור לעניין הכרעת הדין לא אתייחס לעניין, אבל חברי כן העלאה טענות לעניין נסיבות האירוע, כפי שעולות מהכרעת הדין ומכתב האישום וכו', חשוב לציין שבית המשפט התייחס לעובדות אלו במסגרת גזר הדין.

למערער עבר תעבורתי מכביד ביותר, כולל 216 הרשעות קודמות, כאשר ביצע את אותה עבירה בדיוק. ישנה עבירה בגין נהיגה במהלך פסילה ב-2007, שימוש בטלפון, מהירות, אי מתן זכות קדימה להולך רגל משנת 2007, אי ציות לתמרורים וכו'.

בעוד הערעור תלוי ועומד, שב וחזר וביצע עבירה נוספת. בשונה מטענתו בטיעונים לעונש משנת 2011 ועד היום יש 7 הרשעות קודמות.

לגבי חומרת גזר הדין – גזר הדין אינו חמור ואין בו טעות לאור עברו המשמעותי של המערער שגם הפתיע את בית משפט קמא וגם את בית משפט זה. אנו לא סבורים שיש בכך החמרה יתרה. מתחם הענישה בעבירה זו, כפי שנקבע בין פסילה על תנאי לבין פסילה בפועל הוא המתחם שנקבע בפסיקה. אין ספק שבית משפט קמא אף הלך לקראת המערער עת השית פסילה לא ממושכת ואף מיקם אותו בתוך מתחם הענישה ולא בחלק העליון.

אנו סבורים שמעשיו של המערער הן באירוע זה והן לאור עברו התעבורתי מעידים על נהיגה פרעה שמסכנת את הציבור. הפסיקה שהובאה על ידי המערער בערעור היא בנסיבות שונות מהנסיבות אצלנו, שם מדובר בנאשמים עם עבר תעבורתי קל עד כדי בכלל לא, שם רובם לא ניהלו הוכחות ויש משקל לעובדה שהמערער בחר לנהל הוכחות.

אנו סבורים שיש לדחות את הערעור.

<#3#>

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (מיום 18.2.16), כב' השופטת מגי כהן – כאשר מלכתחילה כוון הערעור כנגד הכרעת הדין וגזר הדין, ובמעמד הדיון בפניי חזר בו ב"כ המערער מערעורו כנגד הכרעת הדין.

2. יצוין, כי במסגרת גזר דינו של בית משפט קמא – השית על המערער פסילה בפועל למשך 5 חודשים, פסילה על תנאי ל-6 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,500 ₪, וזאת בגין ביצוע עבירה של אי ציות לתמרור 302, בכך שאף שעצר את רכבו , לא נתן זכות קדימה לרכב ונכנס לצומת, בניגוד לתקנה 64ד ו-22א לתקנות התעבורה – בנוגע לעבירה שבוצעה ב-7.4.14.

3. בהודעת הערעור כמו גם בפניי מציין ב"כ המערער, כי נסיבות ביצוע העבירות אינן חמורות, מתחם העונש נע בין פסילה על תנאי וקנס לפסילה קצרה בפועל, פסילה על תנאי וקנס, כפי שנתמך בפסיקה שצירף, וכן כי בית משפט קמא לא היה צריך להחמיר עם המערער בשל עברו התעבורתי המכביד, הרלוונטי בתוך מתחם הענישה ולא בהצדקה לסטייה ממנו לחומרא.

4. ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור, תוך שהיא מדגישה כי מתחם הענישה נקבע בצדק על ידי בית משפט קמא, ולנוכח עברו התעבורתי המכביד של המערער, אף הקל עימו בתוך המתחם.

5. נדרשתי לטיעוני הצדדים, לגזר דינו של בית משפט קמא – ואני סבורה כי לא נפל פגם בפסק דינו, ואין עילה להתערבות בו בשל העובדה, כי אין סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת.

אין להתעלם מעברו התעבורתי המכביד מאוד של המערער, הכולל 216 הרשעות קודמות, בין היתר, בשל עבירות מהירות, חריגות במשקל, טלפון, רכב לא תקין וגם נהיגה בזמן פסילה בשנת 2007.

כן, לא התעלם בית משפט קמא מנסיבותיו האישיות של המערער – ועל כן לא ניתן לומר, כי לא נדרש לכלל שיקולי הענישה הרלוונטיים, בבואו לגזור את דינו של המערער.

6. נוכח כל האמור, אין מקום והצדקה בהתערבות בגזר דינו של בית משפט קמא והערעור נדחה.

7. המערער יפקיד את רישיונו עד ליום 9.4.17 בשעה 10:00.

יצוין, כי ב"כ המשיבה התנגדה לארכה כה ממושכת, נתנה הסכמתה לארכה בת 7 ימים – אך נוכח צרכי פרנסה שציין ב"כ המערער, הצדיקו את מתן הארכה הנ"ל.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תשע"ז, 23/03/2017 במעמד הנוכחים.