התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי בסך 5,000 ₪ בכתב התביעה שלהם.

בהמשך ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה כך שסכום הפיצוי יעמוד על הסך של 33,500 ₪.

התובעים טוענים שהנתבעת קשרה בשנת 1999 עמוד חשמל לביתם באמצעות עוגן המחובר לקיר הבית, וזאת ללא הסכמתם, ובכך גרמה לנזקים בתוך הבית.

התובעים מבקשים פיצוי נוסף בגין הפסקות חשמל רבות, אשר נגרמות לטענתם בביתם במהלך החורף בשנים האחרונות, כאשר שניים מן התובעים מצויים במצב בריאותי קשה, והפסקות החשמל גורמות להם סבל רב בהיעדר אפשרות חימום.

התובעים פירטו בכתב התביעה 4 הפסקות חשמל בימים האחרונים של חודש ינואר 2016.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, שהעיגון של עמוד חשמל לבית התובעים נעשה בשנת 1962.

הנתבעת מציינת שהתובעים אינם מסתמכים על חוו"ד מומחה באשר לנזקים שנגרמו לטענתם לביתם.

הנתבעת מציינת עוד, שעובדיה פנו לתובעים לאחר הגשת התביעה וביקשו לראות את הנזקים שנגרמו כביכול לבית, אך תובע 1 טען שהוא מתגורר בבית לבדו ולא איפשר לעובדי הנתבעת לבדוק את הבית.

הנתבעת מציינת שלא ניתן למנוע לחלוטין הפסקות חשמל במהלך החורף, וכי מקצת הגורמים להפסקות החשמל אינם בשליטת הנתבעת.

הנתבעת טוענת שהעילה לה טוענים התובעים, של קשירת עמוד החשמל לביתם, נוצרה לשיטת התובעים בשנת 1999, ועל כן התיישנה.

הם מפנים לפסק הדין בת"א (נצ') 1177/00, מועצה אזורית נוף הגליל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ התומך לשיטתם בטענתם.

הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה גם בשל עילות של השתק ומניעות כאשר התובעים לא התלוננו על מיקומו של העוגן, ולכל הפחות יש לראות אותם כמי שהסכימו מכללא לעיגון.

הנתבעת טוענת שבשל השיהוי בהגשת התובענה נגרם לה נזק ראייתי, וכי מדובר בשיהוי לא סביר המעיד כי התובעים וויתרו על זכותם לטעון נגד הקמת מתקני החשמל.

בדיון הגיש נציג התובעים מכתב שנשלח לנתבעת מטעמם בשנת 2004.

במכתב אין כל טענה של התובעים על כך שהעוגן המותקן בביתם נמצא שם שלא בהסכמתם.

במכתב יש רק דרישה לפיצוי על נזק שגרם כביכול העוגן, ומכאן ניתן להסיק שהתובעים הסכימו לקיומו של העוגן.

מקובלות עליי גם טענות הנתבעת, על כך שהתביעה כפי שהיא, אמורה להידחות בשל התיישנות הזכות הנטענת וכן בשל נימוקים של השתק ומניעות.

גם התביעה לפיצוי בגין הפסקות חשמל דינה להידחות.

התובעים לא הוכיחו שהנתבעת התרשלה בקשר להפסקות החשמל, ואף לא הוכיחו שסבלו בביתם הפסקות חשמל מעבר לנהוג באוכלוסייה הכללית.

אשר על כל אלה, אני דוחה את התביעה.

בשל כך שמדובר בתביעה מופרכת שבה מנסים התובעים לזכות בתשלום שאינו מגיע להם כלל וכלל, אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת בתוך 60 יום הוצאות בסך 2,000 ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, י' אב תשע"ו, 14 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.