מבוא

בהחלטה מיום 3/3/16 ניתנו, לבקשת המבקשת ובמעמד צד אחד, צו הפסקה שיפוטי, מכוח הוראת סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, וצו זמני למניעת פעולות, מכוח הוראת סעיף 246 לחוק.

המשיב הגיש בקשה לביטול הצווים הנ"ל, והמבקשת הגישה תגובה בכתב לבקשתו.

דיון התקיים במעמד הצדדים ביום 12/7/16, במהלכו העיד מפקח הבנייה, מר מוחמד זועבי, ושמעתי את סיכומי הצדדים.

טיעוני הצדדים

בבקשתה למתן הצווים הנ"ל טענה ב"כ המבקשת כי, בביקור מיום 29/2/16, שערך מפקח הבנייה מר מוחמד זועבי ( להלן – "המפקח" ), במקרקעין הרלבנטיים שבאדמות כפר ירכא, שייעודם חקלאי ושלטענתה הינם בבעלות המשיב, נמצא כי מבוצעות שם, ללא היתר כדין, עבודות בנייה של הקמת בניין בן שתי קומות בשטח של 400 מ"ר לערך כל אחת, וכי נעשה במקרקעין שימוש חורג ללא היתר לכך. לטענתה, המשיב אחראי על ביצוע העבודות והשימוש הנ"ל, והצווים דרושים לשם הפסקת המשך ביצוע העבודות והשימוש החורג, בטרם יהפכו לעובדה מוגמרת.

בתגובתו בכתב טען ב"כ המשיב כי הבקשה למתן צווים הוגשה בשיהוי ניכר, שעה שלפי הבקשה עצמה, ביצוע עבודות הבנייה הנטענות נודע למבקשת כבר ביום 1/2/16, וחרף זאת, בחרה המבקשת להגיש את הבקשה אך בחלוף חודש ימים מאז, דבר המרוקן את תכלית הצווים מתוקף, שעה שצווים מסוג זה נדרשים בשל דחיפות העניין והצורך להפסיק את המשך עבודות הבנייה מיד עם גילוי דבר ביצוען. בטיעוניו בישיבת יום 12/7/16 הוסיף ב"כ המשיב כי לפי המכתב שהוגש וסומן נ/1, המבקשת ידעה על ביצוע עבודות הבנייה עוד בחודש פברואר 2015, היינו, לפני למעלה משנה, אז פנתה למשיב במכתב הנ"ל, ולכן, מנועה היא מלבקש צווי הפסקה ומניעת פעולות בשיהוי ניכר, משלא ביקשה ליתן צווים אלו מיד עם גילוי העבודות הנטענות. עוד טען ב"כ המשיב כי המבקשת לא הוכיחה, על רקע עדותו של המפקח והמסמכים שזה ערך, קיומו של חשד סביר כי למשיב קיימת זיקה כלשהיא לעבודות הבנייה נשוא הצווים, משלא הוכח כי המשיב הוא הבעלים של המקרקעין או מבצע עבודות הבנייה בפועל, כאשר לא ניתן לבסס חשד סביר כאמור על נסח טאבו משנת 2004, שכן, היה על המבקשת להמציא נסח טאבו עדכני נוכח האפשרות כי בוצע שינוי בזהות בעלי הזכויות במקרקעין מאז שנת 2004, ולא ניתן להתבסס על המסמך משנת 2016, שהוצא מהאינטרנט, משאינו תעודת עובד ציבור, אינו מאושר כדין והוא לא קביל.

ב"כ המבקשת, בתגובתה בכתב ובטיעוניה מיום 12/7/16, ביקשה לדחות את בקשת המשיב לביטול הצווים. לטענתה, המסמך משנת 2004, שסומן נ/3, לא נשלח על ידי המבקשת אלא על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ואינו מפרט את מספר החלקה ונקודות ציון של עבודות הבנייה בגינן הוא נערך, ולכן, לא ניתן לקבוע כי מסמך זה עניינו עבודות הבנייה נשוא הצווים היום. עוד הוסיפה כי די בקיומו של יסוד סביר להניח כי המשיב הוא מבצע פעולות הבנייה או הוא הבעלים של המקרקעין, על מנת לאפשר הוצאת צווים מסוג זה נגדו, וכי דבר זה הוכח בעניינו של המשיב כאן, נוכח נסח הטאבו משנת 2016 וכן זה משנת 2004. באשר לטענת השיהוי טענה ב"כ המבקשת כי המדובר בעבודות בנייה הנמצאות בראשיתן ולא בשלב מתקדם, זאת, לפי המתועד בתמונה מיום 29/2/16, ולפי הפסיקה הנוהגת, השתהות של רשות מנהלית בביצוע תפקידה אינה מקימה מניעות כלפי רשות זו שעה שמדובר בפעולה שעניינה אכיפת החוק.

דיון והכרעה

הוראת סעיף 239 (א) לחוק מורה כי:

" נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות

שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על

העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש,

רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה

לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד

בשירותם – להפסיק את העבודה או את השימוש...".

שתי טענות בפי המשיב: האחת, אי הוכחת זיקה בינו לבין המקרקעין ועבודות הבנייה, והשנייה, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה למתן הצווים.

בתצהירו מיום 2/3/16 ציין המפקח כי בביקורו במקרקעין ביום 29/2/16 מצא כי מבוצעות שם עבודות בנייה של הקמת בניין בן שתי קומות, קומת קרקע וקומה א', בשטח של כ- 400 מ"ר כל אחת, ללא היתר כדין ועל אדמה חקלאית, כאשר מצב הבנייה במועד זה היה בשלב של בניית קירות בקומה א', בגובה של 2 מטר לערך. כן הוסיף המפקח כי המשיב הינו הבעלים של המקרקעין והאחראי על ביצוע העבודות הנ"ל, וצווי ההפסקה ומניעת פעולות דרושים למניעת המשך ביצוע עבודות הבנייה והשימוש החורג. התצהיר נתמך בתמונה של עבודות הבנייה, שצולמה במועד הביקור הנ"ל של המפקח במקרקעין. בעדותו בפניי טען המפקח כי הוא למד על זיקת הבעלות של המשיב במקרקעין מנסח הטאבו משנת 2004 וכן מנסח טאבו אחר מחודש ינואר 2016.

עיון בנסח הטאבו מיום 28/1/16, שהוגש וסומן נ/1, מלמד כי המשיב הינו הבעלים של כל שטח חלקה 46 גוש 18896 מאדמות ירכא. המדובר במסמך אשר הופק מאתר באינטרנט, כעדות המפקח בפניי, והוא מסמך עדכני, שהופק כחודשיים לפני מתן הצווים, ולכן, יש בו כדי להוכיח כי המשיב הוא הבעלים של המקרקעין, לצורך מתן צווים אלו. אין לומר כי המדובר במסמך לא קביל, עד שאינו מקים יסוד סביר להניח כי המשיב הוא אכן הבעלים של מקרקעין אלו. שהרי, די בתשתית ראיה דלה המלמדת על זיקה כאמור, כדי לבסס מתן צו הפסקה שיפוטי או צו למניעת פעולות, ולא נדרשת הוכחה במידה של למעלה מכל ספק סביר, כנדרש בהליך פלילי, במסגרת בירור אשמתו של נאשם. גם בהנחה והייתי מגיע לכלל מסקנה כי המסמך הנ"ל אינו קביל ואינו מקים יסוד סביר להניח כי המשיב הוא הבעלים של המקרקעין, מצאתי כי זיקתו זו של המשיב למקרקעין הוכחה לפי נסח טאבו משנת 2004, שהוגש וסומן נ/2, שהינו מסמך מקור החתום על ידי לשכת רישום המקרקעין, ולא נטענה כל טענה באשר לקבילתו או לאמיתות תוכנו. לפי מסמך זה, המשיב הוא הבעלים של כל שטח המקרקעין הנ"ל. הסנגור טען כי לא ניתן להתבסס על מסמך זה להוכחת זיקה של בעלות של המשיב מכיוון ומדובר במסמך שנערך לפני 12 שנים, כאשר קיימת אפשרות כי חל שינוי בזהות בעלי הזכויות במקרקעין והעברת זכות הבעלות של המשיב לאחר מאז שנת 2004 ועד להיום, והרי המבקשת לא הגישה נסח טאבו עדכני. דינה של טענה זו לדחייה. המאשימה הרימה את נטל ההוכחה המוטל לפתחה, על ידי הצגת ראיה המלמדת כי נכון לשנת 2004, המשיב הוא הבעלים של המקרקעין. משעתה כן, עובר הנטל להפרכת גרסה זו של המבקשת למשיב, להוכיח כי הוא העביר את זכויותיו במקרקעין מאז אותו מועד של הראיה שהוגשה על ידי המבקשת, וזאת, והוא יעשה כן על ידי הגשת נסח טאבו עדכני או ראיה אחרת, המלמדים על שינוי בזהות בעלי הזכויות במקרקעין. בהעדר ראיה כזו, יש לראות בנסח הטאבו משנת 2004 כתקף וכזה שלא חל בו כל שינוי עד להיום. אין לדרוש מהמבקשת להגיש נסח טאבו לכל שנה ושנה, ודי כי תציג נסח טאבו מסוים, והטוען כי נסח זה לא עדכני, עליו הראיה להוכיח זאת. ואם לא די בכך, הרי שהמשיב נמנע מלהגיש תצהיר מטעמו או להעיד בבית המשפט, על מנת לתמוך בטענתו כי הוא אינו הבעלים כיום של המקרקעין הרלבנטיים. שתיקתו של המשיב לעניין זה, חרף טענתה של ב"כ המבקשת להעדר תצהיר מטעמו, מחזקת משמעותית את הראיות הנ"ל של המבקשת.

על כן, המבקשת הוכיחה כי המשיב הינו הבעלים של המקרקעין, ומתוקף זאת, הוא אחראי על ביצוע עבודות הבנייה והשימוש החורג נשוא הצווים.

באשר לטענה כי יש לבטל את הצווים בשל שיהוי בהגשת הבקשה למתן צווים אלו, גם היא דינה להידחות. המפקח העיד, כפי שציין גם בתצהירו, כי הוא ידע לראשונה על ביצוע עבודות הבנייה ביום 29/2/16, היינו, מספר ימים לפני הגשת הבקשה למתן הצווים ( עמוד 3 לפרוטוקול ). המשיב לא הגיש ראיה לסתור עדות זו של המפקח, ואף לא העיד בעצמו על מנת ללמד כי המפקח או נציג אחר של המבקשת ביקרו במקרקעין במועד לפני כן. אומנם, ביום 25/2/15 נשלח למשיב מכתב התראה ( סומן נ/3 ) במסגרתו נדרש זה להפסיק את המשך ביצוע עבודות הבנייה והשימוש החורג. יחד עם זאת, המפקח העיד כי לא הוא שלח מכתב זה אלא שזה נשלח על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, דבר שאינו במחלוקת כלל, לפי הרשום במסמך. עיון בתמונה שמצורפת לתצהיר המפקח, ואשר עמדה בבסיס מתן הצווים, מלמדת כי המדובר בעבודות בנייה הנמצאות בשלב התחלתי של עבודות הכנה ליציקת קירות קומה א', כאשר לפי המתועד בתמונות הנ"ל, נכון ליום 29/2/16, הפיגומים עודם מותקנים בשטח והמבנה נמצא בשלב של שלד חלקי וראשוני. לזכור כי, המדובר בתמונה מיום 29/2/16, היינו, ימים בודדים לפני הגשת הבקשה למתן צווים, שניתנו ביום 3/3/16, ולכן, אין לומר כי הבקשה למתן צווים הוגשה בהיות עבודות הבנייה בשלב מתקדם או לאחר השלמתן של אלו, וכי ייגרם למשיב נזק בלתי הפיך עקב מתן צווים אלו. גם בהנחה ויש לקבל את גרסת ב"כ המשיב, לפיה, המבקשת ידעה על ביצוע העבודות בחודש ינואר 2016, היינו, חודשיים לפני מתן הצווים, או כשנה לפני כן, בינואר 2015, עדיין אין בכך כדי להצדיק ביטול הצווים, שעה שמדובר בעבודות בנייה הנמצאת בשלב ראשוני ביותר, שיש לדאוג להפסקת המשך ביצוען כבר בשלב זה, קל וחומר עת מדובר בעבודות שאמורות להתגבש לכדי בניין בן 2 קומות בשטח כולל של 800 מ"ר, על קרקע חקלאית. החומרה שבביצוע עבירות אלו מחייבת לנקוט באמצעים המניעתיים של צווי הפסקה ומניעת פעולות, על מנת להפסיק את המשך ביצוע העבודות, מוקדם ככל הניתן, ולמנוע את המשך הפרת החוק והפגיעה הקשה בעקרון שלטון החוק, הסדר הציבורי והמערך התכנוני במדינה. והרי הלכה היא כי טענת שיהוי בהפעלת סמכות מנהלית שמיועדת לאכיפת החוק לא תשמש הגנה למי ששלח ידו במעשה ההפרה של החוק ולא תקים מניעות כלפי הרשות המנהלית להפעיל את סמכותה זו, אלא במקרים יוצאי דופן. חובתה של רשות מנהלית להפעיל את סמכותה, על ידי פנייה לבית המשפט בבקשה למתן צווים מהסוג הנ"ל, על מנת להביא להפסקת עבודות הבנייה והשימוש החורג, ובמידה והיא בוחרת להימנע מהפעלת סמכותה זו אך בשל חלוף פרק זמן לא קצר מאז נודע לה דבר ביצוע העבודות, היא תימצא כמי שכשלה בביצוע שליחותה ותפקידה. האינטרס הציבורי שעניינו הפסקת המשך עבודות בנייה והמשך הפרת החוק, מחייב לנקוט בהליכים מסוג זה, קל וחומר עת מדובר בעבודות בנייה הנמצאות בשלב ראשוני. המשיב מבקש להמשיך בביצוע עבודות הבנייה והשימוש החורג, ללא היתר כדין, אך בשל כך שהמבקשת השתהתה בפנייתה לבית המשפט בבקשה למתן צווים. לכך אין ליתן יד, שכן, הדבר יהא בבחינת הנצחת דבר עבירה והעצמה של הנזק שנגרם עקב ביצוע עבודות הבנייה שלא כדין. לעניין זה אפנה לקביעתו של בית המשפט העליון, בתיק רע"פ 3584/11 יד שלום נגד הועדה לתכנון ובנייה חבל ( פורסם בנבו ), לפיהם:

" שלא ניתן לומר שסעיף 239 מיועד רק למניעה דחופה

ומיידית של יצירת עובדות בשטח, אלא תכליתו היא

גם למנוע המשך שימוש החורג מהוראות החוק....

התכלית המניעתית עליה עמדתי בעניין מור, היא

בהחלט התכלית למנוע יצירת עובדות חדשות

בשטח, אך לצידה עומדת התכלית למנוע המשך

ביצוען של עבירות והמשך הפקת רווח כלכלי מהן...".

גם בתיק רע"פ 1520/01 שוויצר נגד יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ( פורסם בנבו ), קבע בית המשפט העליון כי:

" כאשר הפעולה המנהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת

לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה

כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת

אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת

לבצע פעולות על פי דין, ובייחוד רשות הממונה על

אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב

העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד ".

כן אפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"פ 1223/06 מוראני זיאד נגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי ( פורסם בנבו ), כדלקמן:

" למרות שיתכן כי התנהגות הרשות במקרה זה לא

הייתה תקינה, אין די בכך, כדי למנוע מן הרשות

מלהפעיל את סמכויותיה כדי לאכוף את חוקי התכנון

והבנייה, הגם שהדבר נעשה באיחור. האיחור

שבהפעלת סמכות האכיפה יכול שיהווה נימוק

לעניין רמת הענישה...ואולם אסור לקבל מצב בו

שיהוי באכיפת החוק יכשיר בפועל עבירה מתמשכת

וימנע מהרשות לבצע, גם אם באיחור, את חובתה

לאכיפת החוק..."

לא מצאתי כי עניינו של המשיב כאן בא בגדרי המקרים יוצאי הדופן, המצדיק לייחס לטענת השיהוי, במידה ובית המשפט היה מאמץ אותה ( ואיני עושה כן ), משקל ממשי, כזה המביא לתוצאה של ביטול הצווים.

סוף דבר

אני דוחה את הבקשה של המשיב לביטול הצווים.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום וכן באמצעות פקס.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.