עסקינן בתביעת שיבוב מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995.

ביום 26.06.16 הגישה המבקשת – הנתבעת 4 כתב הגנה מטעמה ובד ובבד הגישה בקשה לדחיית התביעה כנגדה על הסף תוך חיוב המשיב בהוצאות.

בבקשתה טוענת המבקשת להיעדר אחריות היות ולא הוזמנה לספק לוחות חשמל לפרויקט מושא תובענה זו ולא היתה אמונה על תכנון הלוחות, ייצורם, שינועם או הרכבתם. בנוסף, הפנתה המבקשת לדחיית התביעה כנגדה, בהסכמת הנפגע, במסגרת תביעתו שלו בתיק שמספרו 56946-01-12. לשיטתה, משעה שכך, התובע מנוע ומושתק מלהגיש תביעת שיבוב זו כנגדה.

המשיב בתגובתו מיום 05.09.16 התנגד לבקשה שעה שלא נתמכה היא בתצהיר ומשעסקינן, לשיטתו, בטענות עובדתיות המצריכות בירור משפטי שאין מקומן בבקשה לסילוק על הסף.

עוד צוין על ידו, כי הסכמת הנפגע בתיק האחר אינה מחייבת אותו היות ולא היה צד לאותה הסכמה ולכן ההסכמה אינה מהווה מעשה בית דין כלפיו.

המבקשת בתשובתה מיום 13.09.16 מציינת כי בחקירת הנפגע לא עלתה כל טענה ישירה או משתמעת נגד הנתבעת והיות והנפגע עצמו הסכים לדחיית התביעה כנגדה, לא היה צורף בצירוף תצהיר עובדתי.

בתגובה נוספת של המשיב מיום 26.10.16 ולאור החלטתי מיום 25.09.16 לפיה הומלץ לו לבחון אפשרות למחיקה נוכח ההתפתחויות בתיק האחר, השאיר הוא את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט ובלבד שלא תיפסקנה נגדו הוצאות.

לאחר עיון בכתבי הטענות נשוא שני ההליכים וטענות הצדדים בבקשה זו, סבורתני כי יש לאפשר הפסקת התובענה בהליך זה נגד המבקשת, אולם זאת בדרך של מחיקת התביעה נגדה ולא דחייתה.

עסקינן בהליך חדש יחסית שטרם החל הדיון בו ובמסגרת שלב הגשת כתבי בי –דין מבקשת המבקשת דחייתה של התביעה נוכח היעדר עילה ויריבות ולאור תוצאות ההליך האחר (תיק מס' 56946-01-12) התלוי ועומד אף הוא בפני מותב זה.

יצוין, כי בהליך האחר תביעת הנפגע נגד המבקשת דכאן נדחתה בהסכמה לאחר מספר דיונים וברורים שנעשו. לא מצאתי כי יש הכרח בהוראה מקבילה בהליך זה שטרם הוחל בברורו ולא נשמעה עמדתו של המשיב באופן מפורט ומפורש כבהליך האחר, לרבות בהתייחס לשאלת קיומו של מעשה בית דין.

בהתייחס לסוגיית ההוצאות, הכלל הנוהג בפסיקה הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו, ראוי כי לא יצא בחסרון כיס וזכאי הוא להוצאותיו.

ראה ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83).

אומנם ההליך מצוי בראשיתו אך היות והמבקשת נאלצה להיגרר להליך ולהגיש מטעמה הן כתב הגנה והן את בקשה דנן, מצאתי כי יש לחייב את המשיב, בנסיבות העניין, בסך של 2,000 שקלים.

התביעה נגד המבקשת נמחקת לפיכך תוך חיוב המשיב בהוצאות לטובתה בשיעור הנ"ל.

יצוין בשולי ההחלטה כי מקום בו נחה דעתו של בעל דין כי יש מקום להפסקת תביעתו, הרי שאין מקום להכפפת הסכמתו לאי חיוב בתשלום הוצאות, שכן אין כל מקום למציאות בה ההליך נמשך שלא לצורך אך בשל סוגיית ההוצאות.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.