התובע מספר שהינו קבלן בניין לשעבר והנתבעים הינם אב ובנו אשר ביקשו לבנות בניין.

בהיות הצדדים ביחסי ידידות ומשום שהנתבעים הכירו את כישוריו של התובע בתחום הבנייה, הם ביקשו ממנו לנהל את עבודות הבנייה ולפקח עליהם, בכל הקשור לקשרים עם קבלנים, בעלי מקצוע נוספים וספקי בטון, וביקשו ממנו למצוא מהנדס שיכין תכניות, ולסכם מחירים של עלויות ובעלי מקצוע.

התובע גם התבקש להגיע למשרדו של בא כוח הנתבעים כשזה הכין חוזים לחתימה ע"י בעלי מקצוע והתובע אף יעץ בעניין החוזים.

הנתבעים אמרו לתובע שעבודתו תימשך שלושה חודשים והם ישלמו לו בעבורה 20,000 ₪ וכך הוסכם בין הצדדים בעל פה.

העבודות נמשכו כארבעה חודשים, כשהתובע נמצא באתר כל יום ומבצע את עבודתו כפי שסוכמה. מאחר ומדובר בעבודה של ארבעה חודשים ולא שלושה, טוען התובע שהוא זכאי לשכר של 27,000 ₪ מהנתבעים.

כשפנה התובע וביקש את שכרו מהנתבעים, הם שילמו לו 3,000 ₪ בלבד, ולא הסכימו לשלם מעבר לכך.

הנתבעים מאשרים שבנו בניין.

בשיחה מקרית בינם לבין התובע הציע התובע לעזור לנתבעים, כשהוא מציג את ניסיונו בפיקוח על עבודות בנייה, והציג זאת כעזרה לנתבעים מתוך גישה חברית בשל ההיכרות ביניהם.

כששאלו הנתבעים כמה כסף הוא מבקש עבור עבודתו, הוא השיב: "חס וחלילה, כסף זה לא בינינו, קודם כל אני אשרת אתכם, אתם תראו תוצאות ואז תשלמו מה שתראו לנכון".

הפרויקט היה אז בשלבי חפירה, והנתבעים הציעו לתובע תקופת ניסיון וביקשו שיבדוק איך מתקדמת החפירה.

התובע שהה במקום מספר ימים ובסופו של דבר התברר שנעשתה טעות בחפירה ולנתבעים נגרם נזק.

בהתחשב בכך, הודו הנתבעים לתובע בנימוס על עזרתו ואמרו לו שהם מוותרים על שירותיו, ומתוך מחווה של רצון טוב מסרו לתובע סך של 3,000 ₪.

בתיק התקיימו שלושה דיונים.

בדיון הראשון כשהתבקש התובע להתייחס לטענות ההגנה, אמר שהוא יכול להזמין עובדים וקבלנים שיעידו שהיה נוכח באתר כל יום במשך 4 חודשים.

הוא אמר שההסכם היה בעל פה בשל אמונתו בנתבעים.

הוא אמר שעבד איתם לפני כן הרבה זמן בעסקאות, וטענה זו אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה באשר לנסיבות ההיכרות בין הצדדים.

אחד הנתבעים העיד שלתובע הייתה אחריות לטעות בחפירה, ובעקבות זאת נבדקו כישוריו (על פי השמועה) והנתבעים החליטו לוותר על שירותיו ובשל ההיכרות בין הצדדים נתנו לו 3,000 ₪.

הוא טען שהתובע נכח במקום מספר ימים בלבד.

הנתבע הוסיף שהוא מוכן להביא לעדות עובדים שלו בפרויקט שיספרו שהתובע לא מוכר להם.

התובע טען שהוא יכול להביא את הקבלן של הנתבעים שיספר על השירותים שנתן התובע בפרויקט.

בעקבות עמדות הצדדים, הציע בית המשפט לדחות את הדיון על מנת שיביאו עדים שיתרמו לגילוי האמת בשאלה שבמחלוקת.

בית המשפט הסביר לתובע, כיצד עליו לזמן את הצדדים באמצעות בית המשפט.

לישיבה הנדחית לא התייצב התובע, בעוד הנתבעים הגיעו לישיבה והביאו איתם שלושה עדים שאמורים היו לתמוך בגרסתם.

בעקבות זאת נדחתה התביעה.

התובע ביקש לבטל את פסק הדין בטענה ששכח על מועד הישיבה שנקבעה, ובקשתו נענתה.

לישיבה השלישית התייצבו הצדדים ללא עדים, והתובע לא יכול היה להסביר מדוע נמנע מהבאת עדים, לאחר שהישיבה הראשונה נדחתה לשם כך.

התובע אף סיפר בישיבה האחרונה, שלפני שאחד הנתבעים הציע לו שכר של 20,000 ₪, אמר התובע לנתבעים שיתנו לו מה שהם רוצים עבור עבודתו והסביר שאמר זאת כחלק מטקס תרבותי.

בין כך ובין כך, כאשר התובע אינו מסתמך על חוזה בכתב או על ראייה אחרת בכתב לטענותיו, וכאשר ניתנה לו הזדמנות לבקשתו להביא עדים שיתמכו בגרסתו והוא לא עשה כן, וכאשר איני יכול לקבוע שגרסתו של התובע מהימנה יותר מגרסת הנתבעים, וכאשר נטל השכנוע מוטל על התובע והוא לא עמד בו, כי אז אני דוחה את התביעה.

הנתבעים בהרכב זה או אחר, הטריחו עצמם לשלוש ישיבות, ולאחת הישיבות זימנו שלושה עדים שהתייצבו.

בהתחשב באלה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים יחדיו הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.

סכום זה יועבר לנתבעים מהפיקדון שהפקיד התובע בתיק.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ז, 13 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.