ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת תבור) מיום 29.2.16, במסגרתה נדחתה בקשת העוררות להחזרת תפוס (כסף מזומן, חשבונות בנק מוקפאים, רכב, תכשיטים ומסמכים שונים, להלן – התפוסים).

עוד טרם אדרש לטענות הצדדים, יש לעמוד בקצרה על ההליכים המרכזיים שהתקיימו עד כה במסגרת הפרשה:

ביום 11.8.15, עת יוצגו העוררות על-ידי עורכי הדין רז וטריגר, דן בית משפט קמא (כב' השופטת נאור) בבקשה זהה לזו שהתבררה בהמשך בפני כב' השופטת תבור, במסגרתה סקר בית המשפט את העובדות הרלוונטיות, ועל כן אסתפק בכך שאציין כי מדובר בחקירה שהחלה בחשד לסחר בבני אדם, במסגרתה אף הוגש כתב אישום נגד העוררת 1 אשר לימים הורשעה בדין, ובהמשך, התפתחה החקירה גם לאפיק נוסף, הקשור גם לחשד לביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון. בית משפט קמא קבע כי קיים חשד סביר המצדיק את המשך החזקת התפוסים, ועל כן יש לאפשר למשיבה למצות את החקירה. ביחס לרכב שנתפס, ובהחלטה משלימה שניתנה ביום 28.8.15, נקבעה חלופת תפיסה בהיקף של 30% לצד תנאים נוספים.

על החלטת כב' השופטת נאור הוגש ערר אשר נדון בפניי ביום 22.10.15. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הערר, תוך שציינתי כי החשד הרלוונטי אינו חשד של מה בכך, ויש בו כדי לבסס את בקשת המדינה להחזיק בתפוסים עד להשלמת החקירה בדבר איסור הלבנת הון ועבירות נוספות. בהסכמת הצדדים, הוריתי כי הפקדות קצבת הילדים המבוצעות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, יושבו לאחת העוררות.

בין לבין, הוחלף ייצוג העוררות, כך שמנקודת זמן מסוימת הן יוצגו על-ידי עו"ד יוטקין. נטען, כי עו"ד יוטקין פנה אל המשיבה על-מנת לקבל עמדה מעודכנת ביחס להחזקת התפוסים, והתבשר על ידה כי בשלב מסוים הוארך תוקף ההחזקה על-ידי בית משפט קמא במעמד צד אחד (נטען כי הצו האחרון ניתן ביום 3.1.16 אשר האריך את תקופת ההחזקה ב- 180 ימים נוספים).

לאור התשובות שקיבל עו"ד יוטקין מהמשיבה, החליט לפנות בבקשה חוזרת להחזרת התפוס, וזו התבררה בפני כב' השופטת תבור, כמפורט לעיל.

במסגרת הערר שבפניי, טוענות העוררות את הטענות הבאות: (א) נטען כי החשד בדבר הלבנת הון אינו חשד טרי, ובהינתן העובדה כי העוררת 1 הורשעה מבלי שהתבקש חילוט בעניינה, אין מקום להחזיק את התפוסים מכוח אותו חשד "ישן"; (ב) נטען כי מאז יוני 2015 לא חלה כל התקדמות חקירתית בנושא הלבנת ההון, ואין צפי להתקדמות כלשהי; (ג) נטען כי העוררות יכולות להוכיח כי התפוסים הם רכושם של העוררות, חלק מעמל עבודה, חלק כתוצאה ממכירת נכסי נדל"ן בחו"ל, וחלק מהווים רכוש משפחתי המוחזק שנים רבות (התכשיטים); (ד) נטען כי הצווים שהוצאו בבית משפט קמא הוצאו במעמד צד אחד, ללא דיון, במיוחד הצו מיום 3.1.16, ועל כן דינו להתבטל.

בתגובתה, מבהירה המשיבה כי מדובר בתפוסים המוחזקים מכוח חקירת פרשיה של סחר בבני אדם, כאשר על הפרק גם חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון. הוסבר, כי חשוד מרכזי בשם דימיטרי איסקוב, שהוא אחיה של העוררת 1, נמלט לחו"ל, ומשכך, יש קושי בקידום מידי של החקירה. עוד הוסבר בהקשר זה, כי מתקיימים הליכי חקירה מורכבים (ראה סעיף 3 לדוח הסודי אותו סימנתי בש/1), וכן קיימות התפתחויות בחקירה אשר די בהן על-מנת לבסס את החשד ולהצדיק את המשך החזקת התפוסים.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים השונים שהוצגו לי, נחה דעתי כי דין הערר להידחות, למעט ביחס לרכב שנתפס, לגביו יש מקום לשנות את חלופת התפיסה, והכל כפי שיובהר להלן.

לצורך בחינת התשתית הראייתית נחשפתי לדוח הסודי, וכן לנתונים שונים מתוך החומרים הגולמיים שנתפסו. כיוון שלא ניתן בשלב זה לחשוף את טיבה של התשתית הראייתית, אציין כי החשד לביצוע עבירות של הלבנת הון, וזאת במסגרת אותה פרשיה שעניינה סחר בבני אדם, הוא חשד מבוסס ביותר, והראיות הקיימות בתיק מלמדות כי רובם המכריע של התפוסים, בוודאי סכומי הכסף הניכרים, הם אינם תוצאה של עמל יומן של העוררות, ואינם תוצאה של מכירת נדל"ן בחו"ל. אפנה בהקשר זה לדוח אותו סימנתי בש/2, הנוגע לכספות שנתפסו, וכן לסעיף 8 לדוח הסודי בש/1, אשר רלוונטי לעניין מכירת הנדל"ן. נטען על-ידי הסנגור כי אין בנמצא עבירת מקור, אך אין בידי לקבל טענה זו, שכן עבירות הקשורות למעשה זנות הן עבירות המפורטות בסעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, ומשכך, ניתן להמשיך ולחקור את אותו היבט של הלבנת הון. מהנתונים שהוצגו לי עולה, כי אף שקיומו של חשד בדבר הלבנת הון היה בנמצא בתחילת הדרך, הרי שעם התקדמות החקירה הפך חשד זה למגובש וממשי. קצב החקירה מוכתב, מטבע הדברים, על-ידי הנתונים בשטח, ואין חולק כי מהלך הימלטותו של אותו דימיטרי בהחלט יצר עיכובים. יחד עם זאת, מהאמור בסעיף 3 לדוח הסודי, וממזכר נוסף אותו סימנתי בש/3, עולה כי היחידה החוקרת ורשויות התביעה אינן שוקטות על שמריהן, ומקדמות את ההליך החקירתי.

ביחס לטענה כי המשיבה איחרה בפניה לבית משפט קמא בבקשה להאריך את תוקף החזקת התפוסים, וכי הדיון התקיים במעמד צד אחד, אומר כי ככלל, יש להימנע מסיטואציות מעין אלה, אולם לב העניין מצוי בצורך להכריע על בסיס טענות הצדדים, ובצורך בפיקוח שיפוטי על מידת הפגיעה בזכות הקניין. בהינתן העובדה כי דובר באיחור של יממה בלבד, ובעובדה כי טענות הצדדים נשמעו בפני שתי ערכאות שיפוטיות (בפני כב' השופטת תבור ובפניי), דומני כי שני הליקויים רופאו במידה מסוימת, ובמכלול השיקולים, אין באותם פגמים כדי לשנות את נקודת האיזון. יתרה מכך, מעיון בחומר, וכפי שציינתי לעיל, קיים קושי של ממש לקבוע כי זכות הקניין של העוררות נפגעת, שכן על-פי הראיות הקיימות, ספק גדול אם התפוסים חוסים תחת ההגדרה "קניינן של העוררות".

ביחס לטענה לפיה החשבונות המוקפאים שימשו להפקדת משכורת, אומר כי מהנתונים הגולמיים עולה כי לכל היותר, מדובר בנכס "מעורב", ולטעמי - הסיכוי שהעוררת 1 תצליח לחסוך סכום של כמעט 400,000 ₪ ממשכורת כעובדת ניקיון בחברת קבלן, שהיא בממוצע על-פי תלושי השכר שצורפו להודעת הערר עומדת על 4,800 ₪, בה עבדה תקופה קצרה יחסית, בלתי אפשרי לחלוטין. יתרה מכך, עומדים בפניי נתונים נוספים העולים ממסמך בש/5, ואלה מעלים תהיות כבדות ביחס לאותנטיות תלושי השכר שצורפו להודעת הערר, וביחס לעצם העסקתה של העוררת 1 באותה חברת ניקיון.

שונים במקצת הם פני הדברים ביחס לרכב התפוס, אשר רשום על-שם העוררת 1, ונרכש כבר בחודש אוקטובר 2014. בהקשר זה טענה המשיבה, כי תפיסתו נעשית על בסיס ההנחה, כי לימים יורה בית המשפט על "חילוט בשווי". אמנם, מדובר במסלול משפטי אפשרי, אולם שעה שעסקינן ברכב המאבד את ערכו מדי יום, דומני כי חלופת התפיסה שנקבעה בבית משפט קמא, צריכה "להתעדכן" באופן שניתן יהיה לאפשר לעוררת 1 לקבלו לידיה ולעשות בו שימוש כנגד חתימה על ערבות עצמית בשווי 20,000 ₪, עיקול לטובת המדינה, ואיסור דיספוזיציה. תנאים אלה יבואו במקומם של התנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא מיום 28.8.15.

סוף דבר, נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית המצדיקה את המשך החזקת התפוסים, ושוכנעתי כי אין בטענות לעניין זה כדי לערער את אותה תשתית.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר, למעט ביחס לרכב, אשר יוחזר לעוררת 1 בתנאים שפורטו לעיל.

ניתנה היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, במעמד הנוכחים.