1. תביעה זו עניינה בטענה להפרת התחייבות במסגרת הסכם לרכישת דירת מגורים, והפרת הוראה חוקית המחייבת להתקין מערכת סולארית לחימום מים בדירה בקומה 12 בבניין רב קומות.

אבהיר כבר בשלב זה, כפי שיפורט להלן, שהגעתי למסקנה כי לא הופרה חובה חוקית של הנתבעות. עם זאת, מצאתי שהנתבעת 1 הפרה התחייבות שנתן נציג מכירות מטעמה לתובעים, במהלך המשא ומתן שבסופו נחתם ההסכם מכוחו רכשו התובעים את דירת המגורים שלהם. בשל הפרה זו, קבעתי כי מוטל על הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקיהם, בסכום הנמוך משמעותית מזה שנדרש בכתב התביעה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2. התובעים רכשו מהנתבעת 1 דירת מגורים בקומה 12 ולטענתם הובטח להם כי תהיה לדירה מערכת חימום מים סולארית, וכזו לא סופקה.

מדובר בבניין מגורים בן 14 קומות ברחוב זבולון המר 2 בראשון-לציון, שהוא בניין חדש אשר הבקשה להיתר בניה בעניינו הוגשה ביום 28.02.13, הסכם המכר עם התובעים נחתם ביום 04.07.13 והחזקה בדירה הועברה לתובעים ביום 19.08.15.

לטענת התובעים, נציג המכירות של הנתבעת 1 התחייב בפניהם כי "יהיה דוד שמש בדירה" ורק לאחר שנכנסו לגור בה, התברר להם כי לא קיימת מערכת סולארית לחימום מים.

התובעים סבורים כי על פי תיקון בסעיף 1.09 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: התיקון), מחויבת הנתבעת 1 להתקין בבניין מערכת סולארית לאספקת מים חמים ב- 7 הקומות העליונות. בשל כך, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת 2 אשר אישרה את אכלוס הבניין על אף העדר המערכת הסולארית לחימום מים בקומות העליונות.

3. לעניין הדין החל, טענו הנתבעות כי התיקון נכנס לתוקף והוא חל על בקשות להיתר שהוגשו החל ביום 01.03.13, קרי, לאחר המועד שבו הוגשו הבקשות להיתר לבניין נושא כתב התביעה. בשל כך, סבורות הנתבעות כי לא חלה על הנתבעת 1 חובה חוקית להתקין מערכת סולארית ולא הופרה כל חובה כזאת.

4. לעניין הטענה להפרת התחייבות, טענה הנתבעת 1 (להלן: החברה) כי אף אם נציג מכירות מטעמה הבטיח לתובעים שתותקן בדירה מערכת סולארית – דבר שהוכחש – על פי נוסח החוזה אין תוקף להתחייבות כזו. לטענת החברה, נקבע בסעיף 3.6.2 להסכם המכר כי כל הבטחה או התחייבות שנתן נציג מכירות בטל, אלא אם הוא מצא ביטוי בחוזה הכתוב שנחתם על ידי הצדדים.

לנוכח סעיף זה טענה החברה כי גם אם הבטיח נציג המכירות שתהיה מערכת סולארית בדירה, הרי שאם במפרט נרשם שאין מערכת כזו, אין כל משמעות לאותה הבטחה שלא מצאה ביטוי בחוזה הכתוב.

הפרת חובה שבדין

5. לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הוראות הדין ואת הפרסומים הרשמיים, נחה דעתי כי התיקון לא חל על היתר הבנייה של החברה במקרה דנן. אמנם, התיקון פורסם בקובץ התקנות הרשמי ביום 12.12.12, אולם הוראה כזאת נכנסת לתוקף 30 ימים לאחר פרסום הודעה בדבר התיקון. הודעה כאמור פורסמה בילקוט הפרסומים, חוברת 6541, ביום 30.01.13 והיא צורפה כנספח 2 לכתב ההגנה של הנתבעת 2 (להלן: העיריה). כאמור בהודעה התיקון ייכנס לתוקפו 30 ימים לאחר פרסומה של ההודעה ברשומות, ויחול על בקשה להיתר שהוגשה ביום התחילה או לאחריו.

מכאן עולה כי התיקון חל על בקשה להיתר שהוגשה ביום 1.3.13 ואילך, ואינה חלה על הבקשות להיתרים שהגישה החברה בנוגע לבניין בו נמצאת דירת התובעים.

6. כפועל יוצא מקביעה זו, נראה כי אין עילת תביעה כנגד העיריה, אשר כלפיה נטען רק שלא אכפה את ההוראה החוקית ולא עמדה על כך שתוקם מערכת סולארית בבניין, כתנאי למתן תעודת גמר.

חתימה על הסכם המכר

7. הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' זהבה לופו, פ"ד נ"ד (2) 559 [2000]; ע"א 467/64 אולגה אסתר שוורץ נ' שושנה סנדור, פ"ד יט (2) 113 [1965]).

יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 6799/02, יולזרי משולם נ' בנק המזרחי, פ"ד נח (2) 125, בעמ' 149 [2003]:

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא... עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה..."

8. מהלכה זו עולה כי החזקה האמורה היא חזקה הניתנת לסתירה. בענייננו, התובעים טענו כי חוזה המכר (על נספחיו) כללו 108 עמודים, וכי נדרשו לחתום על המסמכים בתוך תקופה קצובה של 3 ימים, שכן מדובר במכירה מסוג "פרי-סייל" המוגבלת בזמן. עוד טענו התובעים כי לא ניתנה להם אפשרות לעיין במסמך לפני מועד חתימתו וממילא, מדובר במסמך המקיף 108 עמודים אשר אדם סביר אינו יכול לקרוא בפרק זמן קצר וקצוב כפי שעמד לרשותם (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 8-31).

לעניין זה טענה החברה, כי "התובע הכניס 56 שינויים, גם לאחר חתימת החוזה. כך שברור שהתובע קרא את החוזה, אם לפני שחתם ואם סמוך לאחר מכן, ואכן הוכנסו השינויים ונערך מסמך שינויים". נציגת החברה מסרה בדיון כי נספח השינויים נעשה במעמד חתימת החוזה (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 22-25).

נספח השינויים שסומן נ/1 כולל 58 תיקונים ושינויים להסכם. התובע טען כי השינויים נעשו על ידי החברה בלבד "בגלל שהחוזה לא היה תקין. אנו לא הכנסנו שינוי אחד... כל הסעיפים לטובתם שתיקנו את החוזה שלהם. זה לא קשור אלינו בכלל, זה תיקון של החוזה שלהם." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 19-22).

מעיון בנספח השינויים ניתן לראות כי מדובר בתיקונים של ניסוח שלא ניתן ללמוד מהם כי אלה באו על פי דרישת הקונים. משלא הובא נציג הנתבעת שהיה צד לחתימת נספח השינויים או לניסוחו, להעיד בפניי, לא ניתן לקבוע כי התובעים הם שיזמו את השינויים. על כן, אין בקיומו של נספח זה כדי להעיד שהקונים עיינו וקראו את הנוסח המלא של הסכם המכר.

9. בדומה, לא ניתן לדחות את טענת התובעים כי החוזה לא ניתן להם לעיון וקריאה טרם מועד החתימה. סבירה טענת התובעים כי אין אפשרות מעשית לקרוא 108 עמודים של הסכם, הכולל מספר רב של עמודים עם מידע טכני, וזאת במהלך הפגישה שנקבעה לצורך חתימת ההסכם.

מצאתי כי בשל האמור, עלה בידי התובעים להוכיח – כאפשרות קרובה – כי מדובר בנסיבות מיוחדות שהן החריג לכלל על פיו מוחזק אדם כמי שקרא והבין את תוכנו של המסמך עליו חתם.

תנאי מקפח בחוזה אחיד

10. החברה הפנתה לסעיף 30.1 להסכם הקובע כי:

"עם חתימת הסכם זה כל התקשרות, הבטחות, בקשה לרכישת יחידה, פרסומים, הצהרות, ו/או הודעות... מצגים..., הסכמים, השפעות או התחייבויות בעל פה או בכתב, וזאת בין היתר שאינן נכללות בהסכם זה ושנעשו, אם בכלל, לפני חתימתו, או שהיו תנאי לחתימתו של הסכם זה, בין שנעשו על ידו ובין שנעשו על ידי עובדיו ו/או מי מטעמו... אינם חלק מתנאי ההתקשרות שבין הצדדים והם לא ישמשו להשלמתו או לפרשנותו של הסכם וזה והינם בטלים ומבוטלים."

11. על פי ההגדרה שבסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, הסכם המכר הוא – למצער ברובו - בגדר "חוזה אחיד", היינו, חוזה "שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם". סעיף 3 לחוק החוזים האחידים מגדיר מהו "תנאי מקפח", אשר בית משפט מוסמך לבטלו או לשנותו:

"תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות."

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים קובע את התנאים אשר חזקה שהם מקפחים, וביניהם אלה:

"(1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי;

(12) תנאי שלפיו נדרש הלקוח לאשר או להצהיר כי קרא את החוזה, או תנאי שבו הלקוח מצהיר על מעשה שעשה, על מודעותו לעניין מסוים, או על עובדה שמתקיימת בעניינו, או מאשר אותו, והכול למעט מידע שהלקוח מסר לספק בחוזה."

12. הנתבעת לא דאגה להתייצבות מי שמולו חתמו התובעים על הסכם המכר, על מנת שיבהיר את נסיבות החתימה, ויוכל להצהיר כי ניתנה לתובעים שהות ומקום מתאימים לעיון רציני וקריאה מקיפה של הסכם המכר.

הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4)595, 602 [1990]).

מעבר לכך, קשה להניח כי קורא סביר, גם כזה המעיין באופן יסודי בכל תניות ההסכם, יוכל להבין את משמעות הדברים ואת השלכותיהם: מדובר בתניה ארוכה (משפט המונה 11 שורות וחצי), המנוסח בלשון משפטית קשה להבנה, למי שאינו משפטן.

13. סעיף 30.1 להסכם, שהובא לעיל, כולל תנאי הפוטר את החברה מאחריות להצהרות נציגיה - הבטחותיהם והתחייבויותיהם בשם החברה - במהלך ניהול מו"מ שהבשיל לכדי הסכם מכר. הסעיף כולל בחובו, באופן משתמע, כי הרוכש קרא והבין את משמעותו של התנאי האמור, חרף ניסוחו המסורבל והארוך.

הסעיף בהסכם המכר הקובע כי לעולם לא יהיו התובעים זכאים להסתמך על הבטחות, מצגות, הצהרות והסכמים שקדמו לחתימה על הסכם המכר, אינו ראוי ואינו סביר.

14. כפועל יוצא מן האמור עולה, כי בנוגע לסעיף 30.1 להסכם המכר, חלות שתי חזקות כי מדובר בתנאי מקפח, ובענייננו, לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל להפריך את החזקה.

בנסיבות אלו, יש לראות בסעיף 30.1 להסכם המכר משום "תנאי מקפח" בחוזה אחיד, ולפיכך, מצאתי כי מן הראוי לבטלו.

פרשנות ההסכם

15. נקבע כי ההתנערות של החברה מהתחייבויות והבטחות נציגי המכירות בטלה בהיותה תנאי מקפח בחוזה אחיד. על כן, יש לבחון את ההסכם בראי ההבטחות וההתחייבויות שניתנו לתובעים במהלך המגעים עם נציג המכירות טרם החתימה על הסכם המכר.

16. התובע העיד כי הובטח להם על ידי נציג המכירות שתהיה מערכת סולארית בדירה. החברה לא זימנה את נציג המכירות ששמו צוין בכתב התביעה, למסור עדות בהליך זה. במהלך הדיון ולאחר שבית המשפט הסביר לחברה את משמעות אי הבאת עד, ניתנה לחברה אפשרות לנסות ולאתר את נציג המכירות ולזמנו לבית המשפט כדי למסור את גרסתו. נציגת החברה מסרה כי מר קופר לא יוכל להגיע לבית המשפט "בהתראה כה קצרה".

מטעם התובע העיד מר שמעון שרון, שרכש דירה באותו בניין בקומה 12 ולדבריו, התנהל מול נציג המכירות לוי קופר, כמו גם התובעים, ואותו נציג שכנע אותו לבטל את ההסכם לרכוש דירה בקומה 6 ובמקום זאת לקנות דירה בקומה 12 ואמר דברים אלה: "קניתי דירה בקומה 6, בבניין, והתלבטתי, ואז לוי קופר אמר לי - תשמע, אם אתה עולה לקומה 12, דירה קצת יותר גדולה ויש לך דוד שמש, וזה היתרון הגדול". העד מסר כי עשה כפי שהמליץ לו נציג המכירות וחרף זאת אין מערכת סולארית בדירתו. העד הפנה להערה בחוזה, על פיה יש אפשרות להתקנת דוד שמש ואמר "האמנתי ללוי קופר".

אין ספק כי עדותו של מר קופר, נציג המכירות שהתנהל מול התובעים בשלב חתימת ההסכם, היא מהותית. מר קופר יכול היה להביא את גרסתו בנוגע להבטחות שנתן בכלל, ולהתחייבותו כי תהיה בדירה מערכת סולארית בפרט. כאמור לעיל, הימנעות הנתבעת לזמן את העד מטעמה, עומדת לחובתה.

לנוכח האמור, אני מקבלת את טענת התובע, שנתמכה בעדותו של מר שמעון שרון, כי נציג המכירות מטעם התובעת הבטיח שתהיה מערכת חימום מים סולארית בדירה.

17. סעיף 3.6.2 למפרט הטכני קובע כך: "מים חמים: מערכת סולרית: אין. ³⁵"

בהערת שוליים 35 נרשם כך: "תתכן כי תותקן על גג הבניין מערכת סולארית לטובת חלק מהדירות ו/או לכולן לפי דרישת הרשויות ולפי החלטת החברה."

מנוסח הערת שוליים זו, ניתן להסיק כי גם כאשר במפרט הטכני נרשם שאין מערכת סולארית לדירה הרלבנטית, קיים שיקול דעת לחברה להתקין מערכת כזו. אין חולק, כי החוזה נוסח על ידי החברה ויועציה המשפטיים. אני סבורה כי פרשנות אפשרית של נוסח הערת שוליים 35 היא כי החברה יכולה להתקין מערכת סולארית גם כאשר המפרט הטכני מציין כי זו אינה קיימת וכי לעניין זה, הבטחה בעל פה של נציג מכירות עולה בקנה אחד עם הפעלת אותו שיקול דעת.

ודוק: אם נציג מכירות הבטיח שתהיה מערכת סולארית בדירה, מדובר בהפעלת שיקול דעת של החברה שמאפשר סטייה מהמפרט הטכני בנוגע להתקנת המערכת הסולארית. לא מדובר בעניין הסותר את נוסח ההסכם הכתוב ולא מדובר בעניין שאינו מתיישב עם ההסכם בכתב.

בנסיבות אלו, התחייבות והבטחת נציג המכירות, בשילוב עם נוסח הערת השוליים, מקנה לתובעים את הזכות להסתמך על ההבטחה שניתנה ומחייבת את החברה לספק להם מערכת סולארית לחימום מים בדירה שרכשו.

18. סעיף 12(א) לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג-1973, הקובע כי:

"במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב."

בע"א 6370/00, קל בנין בע"מ נ. ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו (3) 289, בעמ' 297-298 [2002], קבע בית המשפט העליון (בפסקה 9 לפסה"ד) כך:

"הוראת המפתח מצויה בסעיף 12 לחוק...

הוראה זו - יחד עם אחותה הבכירה בדבר קיום בתום לב של חיוב הנובע מחוזה ... - מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי בכלל, ובמשפט הפרטי בפרט. היא משקפת דוקטרינה "מלכותית" ... היא מהווה את ה"נשמה" של מערכת המשפט ... היא מציבה בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות ... היא אינה מעמידה דרישת "חסידות" גבוהה; היא אינה דורשת כי הצדדים יהיו מלאכים זה לזה. היא באה למנוע מצב שבו אדם לאדם זאב. היא מבקשת להנהיג מסגרת נורמטיבית שבה אדם לאדם – אדם...

משמעות הדבר הינה, כי המנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, והצדדים ליחס החוזי לאחר שהחוזה נכרת, יפעלו באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצד השני. תום הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים..."

כמו כן, ר' ע"א 144/87, מדינת ישראל נ. אינג' פבר, חברה לבנין, פ"ד מד(3) 769, בעמ' 776-777 [1990] שם נקבע (בפסקה 7 לפסה"ד) כי:

"התנהגות "בדרך מקובלת ובתום לב" נדרשת הן במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (סעיף 12(א) לחוק החוזים הכללי) והן בקיום של חיוב הנובע מחוזה או בשימוש בזכות הנובעת מחוזה (סעיף 39 לחוק).

על פי עקרון תום הלב במשא ומתן טרום חוזי "מחויב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרתה. השאלה המרכזית ביישום סעיף 12 היא אם האמצעים שננקטו במהלך המשא ומתן מתישבים עם דרישת תום-הלב" (ראה שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 48).

במסגרת החובה לנהוג בתום לב בעת המשא ומתן, על צד למשא ומתן גם לגלות למשנהו את אותן עובדות אשר ניתן לצפות שצד תם לב יגלה למשנהו."

בעניין העדר תניה חוזית, לאחר מצג שהציג צד להסכם לפני חתימת החוזה, קבע בית המשפט העליון בע"א 481/81, אליאסף טבוליצקי נ. מוריס פרלמן, פ"ד לח(4) 421, בעמ' 427 [1984] כי:

"... ר' לענין זה ע"א 309,44/66 [2], בעמ' 588, המבדיל בין תניה חוזית לבין מצג, שאינו חלק אינטגרלי מהחוזה, וכך נאמר שם מול אות השוליים ב:

'...חוסר תניה חוזית בין מפורשת בין משתמעת... אין בו כדי לשלול או לבטל את מצגה של המערערת עובר לכריתת החוזה... ואין בו כדי לפטור את המערערת מחובתה החוקית לגלות למשיבה כל עובדה חשובה, שנודעה לה לפני כריתת החוזה, המסייגת את האמת שבמצגה ושחוסר גילויה הופך אותו מבחינה מהותית (אם כי אולי לא מבחינה מילולית) למצג שוא'. "

19. בנסיבות שנוצרו, שוכנעתי כי החברה הבטיחה – באמצעות נציג מכירות מטעמה – שתהיה מערכת סולארית לחימום מים בבית התובעים.

לכל הפחות, הבטיח הנציג כי החברה תפעיל את שיקול דעתה בכך שתדאג למערכת סולארית לחימום מים בדירת התובעים, בהתאם לשיקול דעתה כמופיע בהערת שוליים 35 למפרט הטכני. על כן, כאשר החברה שמרה את זכותה להפעיל את שיקול הדעת לטובת התובעים בהסכם הכתוב, היה עליה לעשות כך, ולמלא אחר התחייבות נציג המכירות.

אין חולק כי בדירת התובעים לא הותקנה מערכת סולארית כפי שהובטח וכפי שניתן היה להתקין על בסיס סעיף 3.6.2 ביחד עם ה"ש 35 למפרט הטכני.

החברה בחרה שלא להתייחס כלל בהסכם המכר להתחייבות הנציג מטעמה שתהיה מערכת סולארית לחימום מים בדירה. בכך יש הפרה של חובת תום הלב המוטלת על החברה, כצד למו"מ בין הצדדים, במהלך המגעים לכריתת החוזה. בשים לב להבטחות נציג המכירות, היתה החברה צריכה לדאוג להבהיר לתובעים באופן מפורש, שאין בכוונתה לספק מערכת סולארית לדירתם. בשל כך מצאתי כי החברה הפרה את התחייבותה ולא עמדה בחובות תום הלב המוטלות עליה. כפועל יוצא, אין לאפשר לחברה להתנער מהתחייבותה רק משום שבחרה שלא לכלול התחייבות זו בהסכם, ועל כן היא נדרשת לפצות את התובעים בגין נזקיהם.

נזקי התובעים

20. כאמור לעיל, התובעים נכנסו לגור בדירה ביום 19.08.15. התביעה הוגשה ביום 06.03.16 כך שהנזקים שיש לדון בהם הם אלה שהתגבשו עד ליום הגשת כתב התביעה. ניתן לראות בעתירת התובעים לקבל פיצוי בגין הוצאות מוגברות בשל צריכת חשמל בהעדר מערכת סולארית לעתיד, כבקשה לפסוק את הפיצוי המגיע בגין נזקיה עד למועד הדיון בתביעה, שהתקיים ביום 07.08.16.

בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי שבו יתייחס לנזקים עתידיים, ועל כן לא ניתן לדון בהליך זה בדרישה לקבל פיצוי בגין הפסד צפוי במשך 10 השנים הבאות (סעיף 3.4 לכתב התביעה).

התובעים טענו בכתב התביעה כי הם נאלצים להדליק דוד חשמל (לחימום מים) במשך שעתיים ביום ולפי חישוב שערכו (בסעיפים 3.2–3.3 לכתב התביעה) מדובר בעלות יומית של 2.66 ₪ המגלם הפסד שנתי של כ- 973 ₪. מדובר בסכומים נמוכים שכמובן לא מצדיקים הבאת חוות דעת מומחה, אך מנגד, מדובר בהערכה כללית ולא ניתן לקבל את הנתונים כמדויקים ומחייבים. זאת ועוד, התובעים לא לקחו בחשבון את העובדה שגם מי שיש לו דוד שמש בדירה, נאלץ לחמם מים באמצעות חשמל בימים סגריריים וחורפיים.

בשל האמור, ועל דרך האומדנא, אני קובעת כי העדר דוד שמש בדירה מחייב את התובעים לעלות נוספת במחיר צריכת החשמל בסך של 750 ₪ בחישוב שנתי.

21. התובעים עתרו לפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה.

אמנם, התביעה נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות, אולם גם בבית משפט זה על התובעים להוכיח תביעתם בהתאם לכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

בענייננו, מאחר והתובעים מבקשים כי בית המשפט יקבע כי פחת ערכה של דירתם בשל העדר מערכת חימום מים סולארית, היה עליהם להציג ראיה מתאימה התומכת בטענתם.

בית המשפט - גם בהליך המתנהל בבית משפט לתביעות קטנות - אינו יכול לקבוע ממצאים מבלי שיוצגו ראיות מתאימות. אמנם, הליך זה מתנהל תוך גמישות בסדרי הדין, אך אין בכך כדי לפטור את התובעים, שהעלו טענה בעניין הדורש מומחיות, מחובתם לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח את טענתם.

בהעדר חוות דעת של שמאי מומחה הקובעת את סכום ירידת הערך, לא ייפסק לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך כזאת. אין בכך כדי לקבוע שלא נגרמה ירידת ערך לנכס בשל העדר מערכת סולארית לחימום מים.

מדובר בהליך המתנהל בבית משפט לתביעות קטנות, בו התובעים אינם מיוצגים וגם אינם נסמכים על ייעוץ משפטי צמוד. בנסיבות אלו, אני רואה בעתירת התובעים בכתב התביעה (סעיף 4.1) לפיצוי בגין ירידת ערך הנכס בשילוב עם קביעתי לעיל שלא ניתן בשלב זה לקבל עתירה זו, כבקשה לפיצול סעדים, ככל שכזו נדרשת בנסיבות העניין.

על כן, אין בפסק דין זה כדי לשלול מהתובעים את זכותם להגיש תביעה נפרדת בשל נזק זה, ככל שיוכלו להוכיחו.

סוף דבר

22. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים פיצוי בסך 750 ₪ בגין הוצאות חשמל מוגברות מיום קבלת החזקה בדירה ועד ליום 07.08.16.

23. שקלתי את הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים, את התייצבות כל התובעים לדיון, לרבות זימון עדים מטעמם, את הטרחה שבניהול הליך משפטי ואת כלל נסיבות העניין. לקחתי בחשבון את העובדה שהתביעה נתקבלה בחלקה הקטן בלבד. על כן, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום בערכים להיום על סך של 1,500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 17.09.13 ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ו, 21 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.