10 יולי 2018

1. השאלה הדרושה להכרעה בהליך זה הינה האם זכאית התובעת לתשלום דמי לידה.

רקע עובדתי:

2. התובעת משמשת כסוכנת מכירות בחברת רהיטי עמק איילון (להלן: "המעסיק") משנת 2003.

3. התובעת הרתה וילדה ביום 17.8.2014.

4. התובעת הגישה תביעה לדמי לידה ביום 25.12.14.

5. ביום 11.10.15 נדחתה תביעת התובעת לתשלום דמי לידה מן הטעם כי עבדה בתקופה זו. למעט 38 ימים בהם שהתה "בבית החלמה והבראה לאם ולילד" ובתקופת שהותה בבית אימה, לא שולמו לתובעת דמי לידה.

טענות התובעת:

6. התובעת מבצעת את עבודתה מסלון ביתה בשעות הערב על ידי הצגת קטלוגים של רהיטי המפעל השונים המוצגים ללקוחות הבאים אל ביתה. במסגרת עבודתה התובעת מתאימה את הריהוט ללקוח, רושמת הזמנה ומעבירה אותה למפעל הייצור של המעסיק.

7. הנתבע דחה את תביעת התובעת לתשלום דמי לידה בטענה כי עבדה בתקופה זו, ללא כל בדל של ראיה הסותרת את גרסת התובעת ולא בצע חקירה של ממש בעניינה.

8. התובעת העידה באופן עקבי ואחיד כי את העבודה בצעה גיסתה הגב' רבקה דריהן , בעוד פעולתה היחידה אשר נמשכה דקות ספורות, הייתה המרת ההזמנה אל "שפת המפעל" כדי לייעל את קליטת ההזמנה ובמצטבר מדובר בחצי שעת עבודה לכל היותר.

9. הנתבע התעלם מהעובדה כי התובעת לא בצעה עבודה מהותית ונעדרה מביתה בתקופת חופשת הלידה משך 38 ימים, עובדה המלמדת כי את עבודתה בצעה גב' דריהן. כמו כן, התובעת לא קיבלה שכר בגין תקופה זו, נתון המחזק טענתה כי לא עבדה ולא השתכרה בעוד השכר שולם לגיסתה אשר בצעה את עבודתה במקומה.

10. עדת התובעת העידה מפורשות כי את העבודה בצעה בעצמה, בעוד לתובעת לא הייתה כל מעורבות בעבודתה אלא בסיוע שולי של העתקת ההזמנה לשפת המפעל, פעולה אשר נמשכה דקות ספורות. במסגרת עדותה הבהירה העדה כי התובעת לא ירדה מהקומה בה שהתה בביתה, הקומה השנייה, במהלך עבודתה בבית התובעת.

11. לאור עדותה המהימנה של התובעת הנתמכת בעדות העדה מטעמה אשר הייתה אמינה ועקבית ממנה עולה כי היא בצעה את עבודת התובעת בתקופת חופשת הלידה, יש לקבל את התביעה.

טענות הנתבע:

12. דחיית התביעה לתשלום דמי לידה הינה בשיקול דעת הנתבע. הואיל והתובעת המשיכה לעבוד בפועל בתקופת חופשת הלידה, אינה זכאית בתקופה זו לדמי לידה. הנתבע כרשות מנהלית הפעיל את שיקול דעתו בסבירות ובמידתיות והחליט לשלול את דמי הלידה למעט בימים בהם שהתה התובעת מחוץ לביתה(אצל אמה ובבית החלמה).

13. עדות הגב' רבקה דרהין, גיסתה של התובעת אשר לטענתה בצעה את עבודתה במקומה בתקופת חופשת הלידה מלמדת כי לעדה אין רקע במכירות. העדה העידה כי למדה את העבודה כשבועיים טרם מועד הלידה , בעוד התובעת העידה כי העדה הגיעה לביתה מספר ימים קודם לכן. כמו כן ,לא ברור הכיצד הספיקה התובעת ללמוד את רזי העבודה תוך פרק זמן כל כך קצר והכיצד לא נתקלה בבעיות כעולה מעדותה ולא הייתה צריכה את עזרת התובעת.

14. עדות העדה מעלה תהיות ומלמדת כי נעזרה בתובעת ובבעלה. נוסף על כן , הטענה כי העדה עבדה בבית התובעת משעה 18:00 ועד השעה 23:00-24:00 כאשר בזמן זה העדה לא ירדה מהקומה השנייה בביתה אל הקומה הראשונה אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא.

15. לא ניתן לאמוד את רמת מעורבות התובעת בעבודה אך לא ניתן לשלול אותה. על כן לאור כל העדויות שהובאו לעיל ומשמדובר ביחסים משפחתיים המתנהלים בתוך בית התובעת , נופל הדבר בגדר שיקול דעת פקיד התביעות אשר אין לבית הדין "לבוא בנעליו".

העדים:

16. מטעם התובעת העידה התובעת . כן העידה הגברת רבקה סימה דרהין (להלן:" גב' דרהין") והגברת אילה בתיה דרהין, אמה של התובעת.

מטעם הנתבע לא נשמעו עדים.

דיון והכרעה:

17. סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מסדיר את הזכאות לתשלום דמי לידה למשך תקופה מוגבלת שנקבעה בחוק, ובלבד שבתקופה הרלוונטית לתביעה המבוטחת , היולדת , לא עבדה.

"49. (א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה.

.....

(ה) (1) עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

(א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים;

(ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר;.."

18. סעיף 56 לחוק קובע את סמכות המוסד לשלול את תשלום דמי הלידה במקרה בו התגלה כי המבוטחת עבדה בתקופה בה היא מבקשת דמי לידה.

"56. המוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד מאלה:

(1) בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה...".

19. הלכה פסוקה וידועה היא כי גמלת דמי לידה היא מסוג הגמלאות מחליפות ההכנסה לפיכך, תינתן היא רק למבוטחת אשר עקב ולרגל ההריון או הלידה אינה עובדת או עוסקת במשלח ידה'(דב"ע נב/ 0-13 לאה מירון נ' המל"ל [פורסם בנבו] פד"ע כ"ד 82). כמו כן סעיף 56 לחוק מאפשר שלילה חלקית של דמי הלידה למבוטחת אשר היקף עבודתה מחוץ לביתה , היה מוגבל.

20. יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו בעניין דב"ע נב/13-0 לאה מרון נ' המל"ל [פורסם בנבו] , וכך נפסק:

"... עלינו לדון אפוא בשאלה המשפטית האם בדין הפעיל המל"ל את שיקולי דעתו לפי סעיף 103(1) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה אינו קובע כי עובדת שעבדה בזמן חופשת הלידה מאבדת את זכותה לדמי לידה, בדומה לעובד שעובד בעבודה סדירה בשכר בימי חופשתו ומאבד את זכותו לדמי חופשה (סעיף 12 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951).

על פי סעיף 103(1) הנ"ל רשאי המוסד לשלול את הזכות לדמי לידה של עובדת אשר עבדה בזמן חופשת הלידה.

לא נאמר בחוק אם צריך שהעבודה תהיה סדירה או בלתי סדירה או שתהיה כרוכה בתשלום שכר, אם לאו (אך יש להניח שרק לאיסור עבודה בשכר התכוון המחוקק).

לגבי סמכות אשר חוק המל"ל העניק למוסד לביטוח לאומי והכרוכה בהפעלת שיקול דעת ההלכה היא כי "בית דין זה איננו שם עצמו במקום פקיד התביעות, אלא שוקל את שאלת סבירותה של אי הפעלת הסמכות". (דב"ע שם/0-128 עמ' 291). כמו כן נפסק בנושא זה, כי "בדרך כלל, אמנם לא יעמיד בית הדין שיקוליו הוא במקום שיקולי הרשות, אך יחזיר העניין לרשות, תוך מתן הנחיות לעניין השיקולים הרלוונטיים".

21. מעדות התובעת עולה כי העבודה בוצעה מביתה ולא מבית גיסתה הגב' דרהין , הואיל והלקוחות מכירים את ביתה ומדובר בלקוחות חוזרים אותם רצתה לשמר . עוד העידה כי מאחר שלגיסתה בית קטן וביתה גדול יותר בוצעה העבודה מבית התובעת(עמ' 4 לפ' ש' 15-12). משנשאלה מדוע ההזמנות נרשמו על ידה ולא ידי גיסתה השיבה כי:" זה נכון. לא ידעתי שיש בעיה שאני ארשום. לו ידעתי אני הייתי אומרת לה לרשום. אני מכירה את שפת המפעל. נגיד אנשים אומרים לך מטה 80 אני רושמת 1.60 על 1.90. שפת המפעל היא שונה מהטיוטה. לא ידעתי שיש בעיה עם זה. לא קבלתי על כך שכר. עשיתי זאת מרצוני. לא חשבתי שיש עם זה בעיה(עמ' 4 לפ' ש' 22-19).

22. עדת התובעת גב' דרהין העידה כי למדה את התחום תוך שבוע (נ/2 עמ' 2 ש' 30) אולם בעדותה בפנינו ציינה כי למדה את התחום תוך שבועיים. חרף הסתירה בדבריה לעניין "משך ההתלמדות" לא מצאנו כי יש בעובדה זו לרוקן גרסתה מתוכן או להטיל ספק בגרסתה , אשר הייתה רצופה ועקבית ממנה עלה באופן מפורש כי את עבודת התובעת קרי, העיסוק במכירות ותיאום פגישות עם לקוחות, בוצעה לבדה ללא כל מעורבות מצד התובעת. עוד הבהירה כי אכן התובעת המירה את ההזמנות לרישום בשפת המפעל, פעולה אשר נעשתה לא באופן רצוף אלא מדי פעם ונמשכה מספר דקות כאשר גם בעלה של התובעת בצע רישם זה(עמ' 8 לפ' ש' 11-6;נ/2 עמ'2 ש' 43-44).

23. לאחר ששמענו את עדות התובעת והעדה מטעמה גב' דרהין, שוכנענו כי על אף שהתובעת בצעה רישום טכני שאינו יום יומי אלא בחלוף מספר ימים , אשר נמשך דקות ספורות ואינו בליבת עבודתה אשר עיקרה בתיאום פגישות עם לקוחות ומכירת מוצרי המפעל ללקוחות, התוצאה היא כי עיסוקה בעבודתה בתקופת חופשת הלידה היה עיסוק מינורי ופחות באופן משמעותי מעבודתה והיקף העבודה הרגילה אותה בצעה באופן שוטף.

24. לצורך השלמת הדיון נשוב ונבחן את הוראת סעיף 56 לחוק ,המורה לנתבע להפעיל שיקול דעת ומאפשרת שלילת דמי הלידה, כולם או מקצתם בנסיבות המתאימות. בעניינינו, לא ברור על סמך איזה נתון שלל הנתבע את דמי הלידה ומהו שיקול הדעת אשר הופעל ,לרבות האם נשקלה האפשרות לשלול את דמי הלידה באופן חלקי וזאת בהעדר נתונים ברורים לעניין עבודת התובעת בתקופת חופשת הלידה.

25. לאור האמור לעיל ובהתאם להלכה הפסוקה , הננו מורות על השבת עניינה של התובעת אל פקיד התביעות על מנת שישקול עמדתו שנית, ינמק החלטתו בצורה מפורטת ובהירה. ככל שימצא כי יש לשלול סכום כלשהו מגמלת הלידה, יבאר ויפרש קביעתו תוך שיביא בחשבון את קביעות בית הדין בעניין עבודת התובעת ויתייחס לעובדה כי התובעת בצעה פעולה טכנית אשר אינה בליבת עיסוקה ולפרק זמן קצר.

26. הואיל והתובעת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי , יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 800 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ח, (10 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.