כללי:

בפניי תביעה כספית חוזית על סך 5,000 ₪.

אקדים ואציין כי הרכב עבר כבר תאונה קודמת 8.7.15 (להלן: "התאונה הראשונה").

התביעה הנוכחית נוגעת לאירוע תאונתי מתאריך 26.9.15 (להלן: "התביעה השניה"), בו נהג התובע ברכבו בנתיב הימני ליד טמרה, כאשר לפתע נפגע רכבו מאחור.

אין מחלוקות אודות אחריות הנתבעים לתאונה השניה.

המחלוקת היחידה הינה ביחס לרכיב ירידת הערך שנתבע, ביחס לתאונה השניה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, הוא זכאי לרכיב ירידת ערך גם עבור תאונה השניה, וללא קשר לתאונה הראשונה. לטענתו, שמאי הרכב שערך את חוות הדעת בעניינו קבע באופן חד משמעי כי ירידת הערך הנוכחית מתייחסת אך ורק להחמרת הנזק כתוצאה מהתאונה הנ"ל ואינה כוללת בתוכה את ירידת הערך עבור התאונה הקודמת. התובע תמך את תביעתו, בין היתר, בחוות דעת שמאית, במסגרתה מפרט השמאי את כל מכלול הנזק, ובין היתר, התייחס השמאי לרכיב ירידת הערך. השמאי קבע ירידת ערך בסך כולל 6.5%. כמו כן, התחשב השמאי בתחשיב ירידת הערך, בערך הרכב הבסיסי נכון למועד הבדיקה, לתוספת בגין ק"מ נמוך, יד שניה, ושנתון הרכב וכן קיזוז ירידת ערך 8% מהאירוע התאונתי הקודם. שווי הרכב המחושב, לפי השמאי, הינו 68,153 ₪ וירידת הערך מסתכמת ב- 4,429.94 ₪.

מנגד, מסרה הנתבעת, חברת הביטוח, כי במסגרת התאונה הראשונה שעבר הרכב, שולם לתובע רכיב נזק של ירידת ערך, בשיעור של 8%. הואיל וכך, טענה הנתבעת, אין מקום לתשלום רכיב ירידת הערך פעם נוספת, כאשר הפגיעה ברכב אירעה באותו מוקד נזק בדיוק.

בדיון שנערך בפני ביום 8.12.16, חזרו הצדדים על טענותיהם. כמו כן, העיד בפני השמאי, מר שמעון בן שימול, אשר הבהיר כי חוות הדעת נכתבה בידיעה, וזאת כפי שמצוין בה מפורשות, כי לרכב היה אירוע תאונתי קודם "הרכב הנדון ניזוק בעבר בחלקו האח' ונבדק על ידי, בחישוב ירידת הערך התייחסתי להחמרת הנזק בלבד ואין בערכתי (צ"ל- בהערכתי- ש.ב.) התייחסות לגבי נזקי העבר", (ראה סעיף 2 להערות חוות הדעת השמאית).

השמאי הדגיש, כי לא היה מחשב ירידת ערך חופפת אם היה מדובר במכה שהינה באזור נזק זהה, וכן מסר כי ירידת הערך המצוינת בדו"ח הינה על ההחמרה בלבד, וללא חפיפה כלל מירידת הערך הקודמת. מדובר במכה בעוצמה חזקה יותר, משמעותית, מהמכה שניתנה באירוע התאונתי הקודם. לבית המשפט הוצגו תמונות הרכב משני האירועים וכן הוגשה חוות הדעת השמאית מהאירוע הקודם.

דיון והכרעה:

במסגרת הדיון בתביעה הראשונה, נערכה חוות דעת שמאית על ידי אותו השמאי, מר בן שימול, אשר ערך את חוות הדעת הנוכחית הנוגעת לתביעה השניה. במסגרת אותה חוות דעת, נקבע, כי התובע זכאי לירידת ערך בשיעור של 8%.

אין מחלוקת שהתובע קיבל את הסכום הנ"ל מחברת הביטוח. עיון בחוות הדעת השמאית הנוגעת לתאונה הראשונה, מלמד, כי שווי הרכב הוערך אותה עת בסך של - 73,700 ₪ וירידת הערך הוערכה בסך של - 5,896 ₪. אומדן הנזק שנקבע באותו מקרה עמד על 20,947 ₪ (31.26% מערך הרכב באותה תקופה). עיון בחוות הדעת השמאית הנוגעת לתאונה השניה, הנוכחית, מעלה כי אומדן הנזק שנקבע עמד על 23,673 ₪ (35.32% מערך הרכב).

נציג הנתבעת מסר, כי חוות הדעת השמאית נבדקה פעמיים על ידי שמאי החברה והגיש מכתבים מטעם הנתבעת בהם נכתב כי "לאחר בדיקה נוספת מול שמאי הראל קיימת חפיפה מלאה בירידת ערך, כלומר אין ירידת ערך באירוע הנדון".

במסגרת מסמך מנחה, של איגוד השמאים בישראל, לחישוב ערכי רכב וירידת ערך, המבוסס על ועדת ששון, ניתנו ההמלצות הבאות לשמאות בכל הנוגע לירידת ערך חוזרת עקב נזק תאונתי, וכך צוין שם:

"ברכב שניזוק בעבר בחלק מסוים וניזוק בו שנית באירוע נשוא חוות דעת השמאי, יתייחס השמאי כדלקמן: חלק מתפרק שתוקן בעבר והוחלף באחר (ללא פגם) באירוע נשוא התביעה תופחת ירידת ערך הרכב באופן יחסי להטבה שנוצרה...חלק שאינו מתפרק אשר ניזוק בעבר וניזוק באופן קשה יותר באירוע נשוא התביעה, יופחת שיעור ירידת הערך הקודמת באותו חלק מירידת הערך הנוכחית, וזו תחושב מערכו הריאלי של הרכב עובר למועד האירוע השני, קרי לאחר הפחתת ערכו של הרכב בשל האירוע הראשון...רכב שניזוק בעברו ונקבעה לגביו ירידת ערך, תופחת זו מערכו של הרכב בבוא השמאי לקבוע ירידת ערך בגין אירוע תאונתי אחר ובמוקד אחר, המצריך קביעת ירידת ערך."

עוד נקבע במסמך המלצות זה, כי הגורמים המשפיעים על ירידת הערך הינם חומרת הפגיעה (עוצמתה ועומק חדירת הפגיעה למרכב הרכב), סוגי חיבור החלקים (חיבור על ידי ברגים, הדבקה או על ידי ריתוך), פגיעות בחלקים מכאניים שתוקנו, האם בוצעו תיקוני צבע חלקי או מלא ומצבו הכללי של הרכב.

ככל שמדובר בפגיעה שהיקפיה ומוקדיה זהים לפגיעה קודמת, נשלל הבסיס לקביעת ירידת ערך חוזרת.

לאחר שבחנתי את הערכים עליהם הסתמך השמאי בחוות דעתו ואת חוות הדעת בכללה, את העקרונות השמאיים שעל בסיסם ניתן לפסוק ירידת ערך חוזרת, ואת תמונות הרכבים והחומרים שבפני, מצאתי כי אין מקום לפסיקה חוזרת של ירידת ערך.

על אף הניסיון להדגיש בהערכה השמאית, כי מדובר ב"החמרת מצב קיים", הרי שמדובר בפגיעה בחלק האחורי של הרכב, כאשר החלקים שהיו טעונים החלפה ותיקון, בשתי הערכות השמאי, ביחס לשתי התאונות שהרכב עבר – זהים.

אמנם נכון הדבר, כי מדובר בפגיעה חוזרת בחלק האחורי של הרכב ומן הסתם הוחלפו ותוקנו חלקים זהים, אך נתון זה, ושומת הנזקים לגביו, מלמדים, כי חלק אחורי זה של הרכב, ניזוק משמעותית. אומדן הנזק שקבע אותו שמאי, ביחס באותו מקרה עמד על 20,947 ₪ (31.26% מערך הרכב באותה תקופה). עתה, בתאונה השניה, קבע אותו שמאי אומדן נזק של 23,673 ₪ (35.32% מערך הרכב).

מדובר בתאונות שעוצמתן אינה שונה באופן קיצוני זו מזו, ומוקדן בחלקו האחורי של הרכב, תוך החלפה ותיקון של הרבה חלקים זהים, כפי שעולה מעיון בתמונת הנזקים המשתקפת בצילומי הרכב. התובע פוצה עבור הנזקים של התאונה הראשונה לרבות בגין ירידת ערך בשיעור של 8% !

התאונה השניה נגעה אף היא לחלקי מרכב דומים, וירידת הערך שנקבעה לרכב, בגין התאונה הראשונה - הנגזרת בין היתר מאופי התיקון והחלקים שניזוקו - משקפת כבר ירידת ערך משמעותית לרכב, נוכח נתונים אלה, וביחס לפגיעה בחלקו האחורי שכבר ניזוק.

כאמור, השמאי טוען לכך שהתאונה הנוכחית החמירה את מצב הרכב, עוד הוא טוען, כי האירוע התאונה הראשונה היה קל ביחס לתאונה השניה.

אשר לטענת ההחמרה, אשר מבקשת למעשה, ליצור בסיס לדרישת ירידת הערך, אינני סבור שמדובר בהחמרת מצב קיים המצדיק פסיקת ירידת ערך בשיעור שנתבע. לא מדובר בהחמרה אלא בנזק, שבעקרון, גם לפי חלקי המרכב, וכלליות הנזק שאירע, הוא נזק כמעט חופף לנזק מהתאונה הראשונה. מוקדי הנזק בשתי התאונות אינם רחוקים זה מזה, שניהם נוגעים לחלקי מרכב זהים ולטיפול זהה. מדובר אם כן במוקד תאונתי, כללי זהה, עם חלקי מרכב זהים. לפיכך, תרומת הפגיעה, כמו גם הטיפול בחלקי המרכב, החלפתם, השתקפה היטב בירידת הערך הקודמת, שנפסקה במסגרת התאונה הראשונה.

אשר לטענה כי התאונה השניה חמורה מהראשונה, טענה זו, כקודמתה, מבקשת לבסס את דרישת ירידת הערך, ועל פי הילוכה, היא מבקשת להוביל למסקנה, כי האירוע התאונתי הנוכחי חמור באופן משמעותי הרבה יותר מהאירוע התאונתי הקודם ועל כן מצדיק פסיקת ירידת ערכו של הרכב. ברם, קביעתו זו של השמאי קשה בעיני. שכן, לפי אומדן הנזק שקבע ביחס לתאונה הראשונה הוא קבע פיצוי בסך של 20,947 ₪ ששיקף 31.26% מערך הרכב באותה תקופה. עתה, בתאונה השניה, קבע אותו שמאי אומדן נזק של 23,673 ₪ המשקף 35.32% מערך הרכב. היקף הנזקים הוא אך במעט גבוה יותר, אך עיון במרכיבי הנזק ובמוקד התאונה הנוכחי, מלמד, כי מדובר בנזק דומה מאוד, הן בהיקפו הכספי, הן בשיעורו מערך הרכב, והן בחלקי המרכב והטיפול בו. דברים אלה, מלמדים אף הם, כי לא מדובר בהחמרת המצב אלא בתאונה שמוקדה ונזקיה חופפים לתאונה הקודמת בגינה פוצה התובע.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ₪.

לצדדים הזכות לבקש רשות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מהמצאת פסק הדין לידיהם.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.