1. בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 24.11.2015 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי המערער זכאי לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור של 50%.

רקע

2. המערער הינו יליד שנת 1965, אשר סובל ממחלת ניוון שרירים, ואשר בגינה נקבעה נכותו הרפואית בשיעור של 60%. וועדה רפואית לעררים (ניידות) מיום 2.12.2014 קבעה כי מוגבלותו של המערער בניידות הינה 80%.

3. המערער הגיש תביעה לשירותים מיוחדים, וביום 30.7.2015 הופיע בפני וועדה מדרג ראשון, אשר קבעה כי הוא אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היומיום, ולכן דחתה את זכאותו לקצבה.

4. המערער הגיש ערר על החלטה זו, וביום 24.11.2015 הופיע בפני וועדת העררים אשר בדקה את תפקודו ושמעה את טענותיו, וקבעה כי יש לקבל את הערר שכן המערער תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום החל מיום 1.7.2015, ולכן קצבתו הינה בשיעור 50%. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית

5. המערער טוען כי הוועדה ערכה בדיקה שטחית ובלתי ממצה, אשר אינה משקפת את הצורך שלו בסיוע יומיומי. עוד טוען המערער כי קביעותיה של הוועדה ביחס לפעולת היומיום אינן עולות בקנה אחד עם מצבו של המערער ועם התיעוד הרפואי שהוצג בפני הוועדה, וכי הוועדה לא נתנה משקל לכך כי המערער זקוק להשגחה בשל מצבו הרפואי. כמו כן טוען המערער, כי הוועדה לא התייחסה במנומק לחוות דעת של ד"ר ארגוב מיום 9.4.2014 שהונחה בפניה, וכן לא התייחסה לטענותיו של המערער ביחס ללקות הראיה והשלכותיה על תפקודו היומיומי.

6. מנגד, המשיב טוען כי הוועדה ביצעה בדיקה מקיפה ועיינה בחומר הרפואי, וקביעותיה מנומקות ומצויות בתחום התמחותה המקצועי. עוד טוען המשיב כי המערער לא הציג תיעוד רפואי כלשהו המעיד על צורך בהשגחה, וכי אין תיעוד רפואי המלמד על מגבלה בראייה המשליכה על תפקודו היומיומי של המערער.

דיון והכרעה

7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

8. יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

10. ראשית, לעניין טענתו של המערער ביחס להעדר התייחסות לחוות הדעת של פרופ' ארגוב, הרי שמעיון במסמך עולה כי אין מדובר בחוות דעת, אלא באישור רפואי המתאר את מחלת ניוון השרירים ממנה סובל המערער. בהתאם לפסיקה הענפה בעניין זה, הוועדה לא היתה מחויבת להתייחס למסמך. מעבר לכך, מעיון באישור הרפואי עולה, כי המלצותיו של פרופ' ארגוב מתייחסות לצורך בשימוש בכסא גלגלים, קביעת נכות כללית וקביעת נכות תפקודית לצורך נושא הניידות, ואין המלצה כלשהי או חוות דעת מטעמו של פרופ' ארגוב לעניין הסיוע לו דרוש המערער בביצוע פעולות היומיום.

11. שנית, לעניין הצורך בהשגחה, המערער לא טען בפני הוועדה כי הוא חשוף לגורמי סיכון כלשהם, וגם לא הציג תיעוד רפואי בפני הוועדה לעניין קושי נפשי או קוגנטיבי אשר עשוי להשליך על נושא ההשגחה. גם בא-כוח המערער צייין במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 1.6.2016, כי אין בשלב זה תיעוד רפואי המתייחס למצב הנפשי של המערער.

12. שלישית, אין לקבל את טענותיו של המערער לעניין הראייה, שכן מעיון בפרוטוקול עולה כי המערער לא הציג כל תלונה בהקשר זה וגם בחומר הרפואי שצורף לא עולה מגבלה בתחום הראייה, וזאת מלבד הצורך בשימוש במשקפיים. יצוין גם שלמערער אין ליקוי רפואי בגין ראייה ואשר בגינו נקבעה לו נכות רפואית.

13. רביעית, באשר לאופן ביצוע הבדיקה, הלכה פסוקה היא כי בית הדין אינו מתערב באופן בו בוחרת הוועדה לערוך את בדיקתה. מעבר לכך, מעיון בפרוטוקול, עולה כי כאשר הופיע המערער בפני הוועדה, נרשמו תלונותיו בפירוט רב, וכמפורט להלן:

"לדברי התובע, סובל מניוון שרירים מ-98, שמתבטא ברגליים ובידיים, חש חולשה, לא מחזיק טוב דברים, נופלים מהידיים ומחוץ לבית משתמש בכסא גלגלים, בבית מתנייד עם קב, נוהג ברכבו, מתלבש בישיבה את כל פרטי הלבוש, הבת מביאה לי בגדים מהארון, מתרחץ בג'קוזי בישיבה על כסא, יש תופסנים, נכנס ויוצא לבד מהג'קוזי. בישיבה רוחץ את כל גופו, לפעמים האישה עוזרת ברחיצת הגב, אוכל ושותה כשמגישים לי לשולחן, אך לא מבשל, השירותים בתוך האמבטיה ישנם תופסנים, אז גם נעזר בהם ומסתדר לבד בשירותים, עורך קניות כשנוסע ברכב, ושולחים על ידי משלוח, לוקח תרופות לבד, עוזר לילדים בשיעורי בית, ---- לקופה, הולך בליווי הבן ולוקח תרופות לבד."

14. לאחר מכן, ערכה הוועדה בדיקה רפואית ורשמה את ממציאה כדלקמן:

"סובל מחולשה בכפיים, כולל בידיים התחתונות דיסטלי, אובחן כסובל מאופטיה פרוגרסיבית, בבדיקה כח גס בידיים פרוקסיבלי –שמור. בדיסטלי ירוד חולשה קשה יותר בגפיים התחתונות עם נטיה לדרופוד, עם אטרופיה של השרירים."

15. בנוסף, גם אין לקבל את טענותיו של המערער באשר לקביעות הוועדה לעניין ביצוע פעולות היומיום, שכן מסקנות הוועדה עולות בקנה אחד עם הבדיקה שערכה למערער, וכן עם התיאור שהציג המערער בפני הוועדה בפתח הדיון. כך למשל, באשר לניידות, כתבה הוועדה כי המערער "נכנס ישוב על כיסא גלגלים, מסיע את עצמו, בחדר לבקשתנו נעמד בתמיכה, קם ובתמיכת השולחן, עשה מספר צעדים תוך שרגליו מתקפלות אחורה וקדימה עם נטיה ליפול, הליכתו על בסיס רחב ולא יציב, לדעת הוועדה זקוק להשגחה בזמן ההליכה". בגין כך קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע מועט, וקביעה זו עולה בקנה אחד עם טענתו של המערער כי הוא מתנייד בבית בעזרת כיסא גלגלים ובעזרת קב.

16. גם באשר לתחום ההלבשה, רחצה, אכילה והיגיינה אישית, קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע מועט, ובהתאם לנימוקים הבאים: "לדבריו לובש ופושט את כל בגדיו, זקוק לעזרה בהלבשת הבגדים עקב המגבלה בניידות", "לדעת הוועדה זקוק להשגחה בכניסה ויציאה מהאמבטיה בזמן הרחצה. רוחץ את כל גופו בעצמו בישיבה", "זקוק לעזרה בחימום והגשת האוכל. אוכל ושותה בכוחות עצמו", ו"זקוק לליווי לשירותים עקב חוסר יציבות כמתואר בסעיף ניידות, מסתדר בעצמו בהלבשה ובהיגיינה אישית". קביעות אלו מנומקות ומבוססות על דבריו של המערער עצמו ועל הבדיקה שערכה הוועדה, וכידוע בית הדין אינו מתערב בקביעות אשר בתחום מקצועיותה של הוועדה.

17. בנוגע לטיפול תרופתי, קבעה הוועדה כי המערער עצמאי בלקיחת תרופות, וזאת בהתאם לדבריו של המערער בפניה. כמו כן, הוועדה קבעה כי המערער תלוי לחלוטין באחזקת הבית וכי הוא זקוק לסיוע במידה רבה בנוגע לקניות, וזאת על סמך הודעתו של המערער כי הוא מבצע את הקניות בעצמו או בעזרת בנו.

סיכום

18. מכל האמור לעיל עולה כי לא נפלה טעות המצדיקה את התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה לעררים, ולכן הערעור נדחה.

19. מאחר והמדובר בתיק ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

20. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ו (16 יוני 2016), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.