ביום 1/8/2016 באין בקשת רשות להתגונן מעם הנתבע ניתן פס"ד לבקשת התובעת.

ביום 6/12/2016 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסה"ד.

הבקשה נסמכת בתצהיר הנתבע ובו עובדות אלו:

מעולם לא קיבל הנתבע את כתב התביעה וכתב טענות כלשהו בעניין התביעה.

על התביעה נודע לו ימים לפני הגשת בקשתו לביטול פסה"ד באמצעות לשכת ההוצל"פ, שם היה וביקש פירוט של תיקי ההוצל"פ שלו.

חרף אישור המסירה ותצהיר המוסר מצהיר המבקש, כי לא נמסר לו ואף לא למי מבני משפחתו מאומה.

עפ"י אישור המסירה היא בוצעה לאחד בשם אסעד, אשר אינו מבני משפחתו של המצהיר ואינו מוכר לו.

ביחס לתביעה מצהיר המצהיר (משל הייתה זו עובדה להצהיר עליה "כל האמור בכתב התביעה אינו שקר וכזב...") שנים רבות שאין התובעת מספקת שירותי חשמל לנתבע (סעיף 14) שכן במשך שנים היה מנותק מחשמל (סעיף 15) וכן, כי מעולם לא הומצאה לו התראה כלשהי ועיון בהתראה שהוגשה עם כתב התביעה מלמדת היא, כי נשלחה היא לכתובת מוטעית.

עיון באישור המסירה שצורף לתצהיר מלמד, כי מוסר מטעם התובעת מסר ביום 10/05/2016 את כתב התביעה לידי אסעד, האח של הנתבע המתגורר עמו.

תשובת התובעת הוגשה ביום 17/1/2016 על גבי 23 עמודים.

זו שבה על נסיבות המסירה של כתב התביעה לנתבע, לרבות, אישור המסירה ותצהיר המוסר שצורפו גם לבקשת המבקש.

ביום 21/9/2016 נפתח תיק ההוצל"פ לביצוע פסה"ד וביום 6/10/2016 נמסרה האזהרה לחייב, הוא המבקש כאן.

סימוכין בדמות נספח 2 לתגובה, הם אישור המסירה ותצהיר המוסר.

(בזו הפעם יושמה המסירה לאחיו זיאד כעולה מאישור המסירה של ההוצאה לפועל ותצהיר המוסר).

עפ"י התשובה, בקשת המבקש הוגשה אך ביום 6/12/2015 (הנכון הוא 6/12/2016 – ש.ר) בחלוף למעלה מ- 30 יום ממסירת כתב התביעה לידי הנתבע ואף בחלוף למעלה מ-30 יום ממועד מסירת האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ ומכאן שפסה"ד היה לחלוט.

הנתבע נמנע מלנקוב במועד המדויק בו נודע לו אודות פסה"ד, אינו מכחיש כי כתב התביעה נמסר במענו אך טוען כי אין לו אח בשם אסעד.

בסעיף 11 של התשובה מציינת התובעת, כי באישור המסירה מיום 10/05/2016 רשום איעד אחיו של המבקש אשר אף חתום על אישור המסירה ומעיון בתצהיר עולה, כי נפלה בו טעות ובמקום איעד נרשם אסעד (מעיון בתצהיר לא ניתן לדעת כי נפלה טעות כלשהי וזו ככל הנראה מסקנה ולא עובדה - ש.ר).

התובעת מצינית, כי בתצהיר נרשם שם אחר נוכח טעות טכנית שנעשה בשוגג ובתום לב ע"י המוסר ובשים לב לכך שהתצהיר נעשה 19 ימים לאחר מסירת כתב התביעה.

בשל חלוף הזמן מסבירה התובעת, נעשתה טעות טכנית, אולם כל בר דעת מבין, כי האישור אותנטי

ומשקף את המציאות.

עוד ביום 7/2/2016 פנה הנתבע אל משרד ב"כ התובעת וטען, כי שהה בכלא כ-3 שנים ובחודש זה גם התקשר מספר פעמים לבירור החוב ולכן מנוע מלטעון כי לא ידע עליו.

בא כוחו, דאז, פנה במועדים שבין 5/7/2016 ל-5/10/2016 אל משרד ב"כ התובעת בניסיון להגיע להסדר ואף המציא ייפוי כוח חתום ע"י הנתבע ב-5/7/2016 (נספח 4) ולכן סבורה התובעת, מנוע הוא מלטעון לאי ידיעה אודות החוב.

התובעת סבורה, נוכח המפורט בתשובתה, כי אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק.

הנתבע הוא הצרכן הרשום בהתאם להוראות חוק משק החשמל והוא החייב בגין צריכת החשמל של הצרכן הרשום.

הנתבע אינו מכחיש את צריכת החשמל שנעשתה בנכס האמור ואף לא צירף ראייה כלשהי ששילם בגין הצריכה האמורה ואין בפיו טענת הגנה אמתית. לשיטתו הנעדרת כל גרסה פוזיטיבית אין פירוט מדוע אינו צריך לשאת בחובו לתובעת.

תשובת המבקש למענה התובעת הוגשה על גבי 61 עמודים.

המבקש בתשובתו הארוכה שב על הטענות בבקשה, מכחיש קיומו של החוב, ומכחיש את כל הנטען באישור המסירה ובתצהיר המוסר אשר היו ברקע מתן פסה"ד.

גם השם לא תואם את התובעת כאחד מבני משפחתו אינו בן משפחתו, שני השמות אינם הולמים מי מבני משפחתו, ומכאן שלא הייתה המצאה כדין של כתב התביעה.

כך גם טענותיו ביחס למסירת האזהרה בדבר בפתיחת תיק ההוצל"פ זה המבצע את פסה"ד נשוא הבקשה.

המבקש מכחיש, כי פנה אי פעם לתובעת ולמי מטעמה בעניין הסדרת החוב נשוא התביעה.

לתשובה צורף תצהיר המבקש ובו מצהיר הוא כי לא הומצאו לו כל מסמכים וכי החתימה על אישור המסירה אינה שלו ולא דומה לשלו.

עוד מצהיר כי בתקופה של המסירה שהה בלוד.

לבקשה צורפו חשבונות ששלחה התובעת לנתבע בדבר חיובים אלו ואחרים במועדים שונים וכן פרוטוקול דיון, הכרעת דין ופס"ד מבימ"ש השלום בנצרת, אשר איני סבור כי עלי לקרוא או להסיק מהם מסקנה כלשהי ביחס לתיק זה שכן כל שיש שם היה לפני שהוגשה התביעה כאן, בינואר 2013, ולא היה בבקשת המבקש לכתחילה באופן שלמשיבה הייתה אפשרות כלשהי להתייחס לאמור שם.

בחינת מכלול הכתבים מגלה כבר בראשית הבחינה, כי נפל פגם בביצוע המצאת כתב התביעה והזמנה לדין לנתבע.

אפשר ולו הייתי ער לכך בעת שהתובעת הגישה בקשה ביום 24/7/2016 הייתה נחסכת מן הצדדים כל המסכת שבאה בעקבות מתן פסה"ד והבקשה לביטולו.

יש פער עובדתי בין העובדות שבאישור המסירה מיום 10/5/2016 לבין תצהיר המוסר שניתן על מנת לסמוך את עובדותיו:

באישור המסירה נרשם שמו של האח באופן משובש שניתן לקרוא אותו כרצות הקורא.

על פניו אישור המסירה נחזה להיות חתום בידי האח שקיבל את אישור המסירה ואולם בתצהיר מצהיר המוסר, כי מסר לאסעד ולא לאיעד, כפי שניתן לקרוא וכפי שאכן קראתי עובר למתן פסה"ד.

המוסר נמנע מלנקוב בשעת המסירה , אולם אסתפק בלציין זאת בלבד שכן לא נטענה טענה כלשהי בעניין זה.

עפ"י בקשת המבקש אין לו אח בשם אסעד ואף לא בשם איעד, אחד משני השמות האפשריים עפ"י נתוני המסירה.

תצהיר המוסר אומת 19 ימים לאחר המסירה ולשיטת התובעת מסביר הדבר את הטעות אשר מצאה ואף מצאה שבתום לב נעשתה היא בתצהיר או באישור המסירה.

עפ"י כל אחת משתי האפשרויות ביחס לשמו של אח הנתבע לא הביאה התובעת סימוכין כלשהם

לכך כי הנתבע ומי משני אחיו הנטענים מתגוררים יחדיו, קל וחומר שאחים הם.

באישור מסירה מיום 10/05/2016 קובע המוסר, כי המדובר בבן משפחה הגר עמו, אולם בתצהיר אין זכר לקביעה זו ואין אימות לבירור פרטיו של המקבל שנותרו בלא פירוט בסעיף 2 לתצהיר המובנה.

התצהיר בין אם בתום לב ובין אם לא בתום לב אינו סומך את העובדות שבאישור המסירה ולכן, לא ניתן לבסס עליו מתן פס"ד ויש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.

כל זאת בלא כל קשר לשאלה, מה הגנה בפי המבקש, אם יש או אין.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסה"ד מחובת הצדק, שכן שוכנעתי, כי עלה בידי הנתבע לסתור את עובדות המסירה עליהן התבסס פסה"ד.

המבקש רשאי להגיש בר"ל בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לבא-כוחו.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע לשכ"ט עו"ד בסך 1,755 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, בלא כל קשר להמשך ההתדיינות.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ז, 28 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.