<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עדי רידלמן

הנאשם – ע"י שב"ס

ב"כ הנאשם עו"ד ניר שלום

פרוטוקול

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירות כתב האישום לפיהן נהג ביום 7/3/16 בעיר אשקלון, על אף היותו פסול מלנהוג, זאת לאחר שביום 27/2/14 הורה בית המשפט לתעבורה בת"א על פסילתו למשך 4 שנים ולמרות שביום ה 22/1/14 הורה בית המשפט בקריית גת על פסילתו למשך 6 חודשים.

עוד עלה מכתב האישום כי הנאשם נהג על אף שרישיונו פקע בחודש יוני 2009, מבלי שיש ברשותו פוליסת ביטוח תקפה וברכב שרישיונו פקע בנובמבר 2015.

הנאשם נעצר בעקבות האירוע המתואר בכתב האישום והוא עצור עד ליום זה.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בנהג אשר נתפס נוהג בזמן פסילה זו הפעם הרביעית והפעם השביעית בה נתפס נוהג ללא רישיון נהיגה תקף.

לטענת המאשימה, מאחר ומדובר בעבירות חמורות ובעובדה שמדובר בנאשם החוזר ומבצע העבירות, אין מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות ויש להטיל עליו עונשי מאסר ארוכים ופסילה בת 60 חודשים.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי תלויים כנגד הנאשם שני מאסרים מותנים, ברי הפעלה, מתיקים קודמים, האחד לתקופת מאסר בת 3 חודשים והשני לתקופת מאסר בת 12 חודשים.

ב"כ המאשימה ביקשה להפעיל עונשי מאסר אלו באופן מצטבר לכל עונש מאסר שיוטל על הנאשם בגזר דין זה.

לטענת המדינה, במקרה זה יש להטיל על הנאשם את הרף הגבוה במתחם הענישה ולהעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

עוד ביקשה ב"כ המאשימה לממש את ההתחייבויות הכספיות עליהן חתם הנאשם בתיקיו הקודמים, האחת בסך 3,000 ₪ והשנייה על סך 20,000 ₪.

מנגד, טען ב"כ הנאשם כי יש להתחשב בהודאתו המידית של הנאשם, בנסיבות האישיות אשר פורטו בתסקיר שירות המבחן בדבר מחלתו ובעובדה כי כיום הפנים את חומרת מעשיו, נמצא בקשר זוגי עם אישה אשר להם ילד משותף, הקים עסק ומשקם חייו.

כמו כן ביקש להתחשב בתקופת המעצר הארוכה בה שהה הנאשם מאז יום העבירה.

לבסוף ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת המעצר אותה ריצה הנאשם עד כה, להאריך את המאסרים המותנים ולהתחשב באורך הפסילה.

ראיות לעונש:

במסגרת ראיותיה לעונש הגישה התביעה את עברו התעבורתי של הנאשם ממנו עולה כי נוהג משנת 2007 לחובתו 17 הרשעות קודמות, בניהן עבירות דומות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושני הרשעות בגין נהיגה בשכרות.

כמו כן הגישה המאשימה את עברו הפלילי של הנאשם ממנו עולה כי לחובת הנאשם 11

הרשעות קודמות בין היתר בגין, גניבה, החזקת נכס חשוד כגנוב ונהיגה בזמן פסילה, איומים ותקיפת סתם, הפרת הוראה חוקית ושימוש בסמים.

הנאשם ריצה תקופות מאסר שונות בגין הרשעות אלו.

עוד הגישה המאשימה במסגרת ראיותיה את כתבי ההתחייבות עליהם חתום הנאשם להימנע מעבירה בתיקים שמספרם 49603/09/12 ו – 9939/10/13.

ולבסוף הגישה את פרוטוקולי גזרי הדין, אשר בהם הוטל על הנאשם עונש מאסר המותנה,

בתיקים שמספרם 49603/09/12 ו – 9939/10/13.

בעניינינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות המבחן.

מהתסקיר עולה כי מדובר בנאשם כבן,44, גרוש ואב לשני ילדים בגירים, המנהל עסק בתחום ההובלות.

התסקיר מתאר את נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם, את עברו הפלילי ומצבו עת המעצר.

כמו כן צוין בתסקיר כי הנאשם חולה במחלה כרונית קשה המצריכה מתן טיפול שותף וקבוע.

בתסקיר צוין כי הנאשם מודה בביצוע העבירה אך אינו לוקח אחריות על מעשיו בתחום התעבורה, תחום בו התנהגותו רצידיוויסטית ובעלת דפוסים לקויים.

בתסקיר נטען כי הנאשם ביקש להצטרף להליך טיפולי בו החל בכלא.

קצינת המבחן התרשמה כי ישנה רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק וכי יש להטיל על הנאשם עונש מוחשי הרתעתי. יחד עם זאת, מליצה קצינת המבחן כי בהתחשב במחלתו הקשה של הנאשם להסתפק בהפעלת המאסרים המותנים.

דיון

העבירות אותן ביצע הנאשם הינן עבירות חומרות, כל אחת כשלעצמה ובשילובן יחד אף יותר.

אין ספק שעבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה שיש בה דופי מוסרי וחוקי, גם הסיכון למשתמשי הדרך וגם יוצרת היא קושי במימוש פיצוי לנפגעי תאונה, באם היתה מתרחשת אחת כזו.

(רע"פ 665/11 אבו עמאר נגד מדינת ישראל).

הערך המוגן בעבירות אותן ביצע הנאשם הינו שלום הציבור.

בית המשפט העליון חזר והדגיש כי יש להטיל ענישה מחמירה בעבירות חמורות כגון נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף, כך לדוגמא:

רע"פ 6115/06 מ"י נ' אבו לבן שם נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. ביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור... הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט והוא מוכיח כי לא ניתן להריק את הנהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב."

רע"פ 762/13 אמסלם נ' מדינת ישראל בו הדגיש בית המשפט:

"לא אחת בעבר אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד".

וכן ראה עפ"ת 43692/08/14 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (מחוזי חיפה):

"בהתחשב בכך שעבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה הפוגעת באופן בוטה בשלטון החוק ומסכנת את ציבור המשתמשים בדרך, נקבעו בשורה של פסקי דין עונשי מאסר בפועל כענישה ראויה לעבירה זו".

העקרונות בקביעת הענישה:

על פי סעיף 40ב לחוק העונשין התשל"ז 1977, העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה בין חומרת המעשה ומיד אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שמוטל עליו.

מדיניות הענישה הנוהגת:

ממדיניות הענישה הנוהגת ניתן ללמוד על העונשים הבאים:

רע"פ 5638/13 ארז נכפולגר נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר השית 12 חודשי מאסר, תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה בן 12 חודשים, על נאשם שלו, בעל עבר תעבורתי מכביד, אשר לזכותו נסיבות אישיות מקלות וכן תרומה לחברה. כב' השפט מלצר ציין:

" ... אף לא תתכן מחלוקת כי העונש שנגזר על המבקש איננו חורג לחומרה ממדיניות הענישה המקובלת. למעשה, נראה כי ההפך הוא הנכון: העונש, אשר הושת על המבקש, הינו עונש מתון מאוד, בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד, הכולל עשרות הרשעות (לרבות בעבירות שבהן הורשע כאן), ובעובדה שעמד לחובתו עונש מותנה בר-הפעלה".

רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שכלל 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך הפעלה בחופף של עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, וכן 30 חודשי פסילה, על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וכן בנהיגה ללא רישיון לסוג הרכב (אופנוע), אשר לחובתו 2 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

כבוד השופט שהם ציין כלהלן:

"העובדה כי זוהי הרשעתו השלישית של המבקש בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה, וכי הוא נהג בכלי רכב שהוא אינו מוכשר לתפעלו, מעידה על התנהלות חסרת רסן, ועל חוסר אכפתיו לשלומם ובטחונם של המשתמשים בדרך, לרבות בטחונו שלו עצמו. בנסיבות אלו, דין בקשתו להידחות גם לעיצומם של דברים."

רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שכלל עונש מאסר למשך שנה ופסילה לתקופה של ארבע שנים, על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף, כאשר לחובתו 4 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

כב' השופט סולברג ציין כי:

"העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה בתוקף."

רע"פ 321/14 חאלד סלאמה נ' מדינת ישראל, הורשע הנאשם בנהיגה בזמן פסילה, כאשר לחובתו 5 הרשעות קודמות בגין עבירה זו וכן עבר פלילי והוטל עליו וענש מאסר למשך 24 חודשים, תוך הפעלה של עונש מאסר מותנה למשך שנה. בקשת רשות הערעור נדחתה וצוין כי העונש שהוטל על הנאשם אמנם חמור, אך לא סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה.

רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, ציין כבוד השופט שהם כי:

"לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד. (ראו, מהעת האחרונה: רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.01.2014; רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 1569/14 ראן פס מק מדינת ישראל (06.03.2014))".

רע"פ 3878/05 בן גוזי נ' מדינת ישראל, הופעל מאסר על תנאי בן 12 חודשים, על אף שלנאשם נסיבות אישיות קשות, היותו מטפל ב-10 ילדים, מפרנס יחיד, אדם נורמטיבי, מנהיג בקהילתו.

ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון את מתחם הענישה בעבירת הנהיגה בזמן פסילה אשר נע בין 7-20 חודשי מאסר בפועל ו- 4 שנות פסילה.

ניתן אם כן לראות כי הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם כוללת רכיב של מאסר בפועל, אשר אורכו תלוי במידת החומרה של המעשים ומידת חזרתם ע"י הנאשם. זאת גם כאשר לא תלוי כנגד הנאשם מאסר מותנה. ברור כי במקרה זה בהתייחס לעברו של הנאשם ולמאסרים המותנים העומדים לחובתו הענישה הראויה תכלול מאסר בפועל.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

במקרה תיק זה נסיבות ביצוע העבירה חמורות הן שכן בנוסף לעבירת הנהיגה בזמן פסילה הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה תקף מזה שנים.

נהג הנוהג ברכב, על אף ששנים ארוכות קודם לכן פקע רישיונו, מסכן את ציבור המשתמשים בדרך וביתר שאת כאשר נלוות לנהיגה זו עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

החומרה במעשים מתעצמת נוכח המאסרים המותנים הארוכים התלויים כנגד הנאשם ועברו המכביד.

מתחם העונש ההולם:

בהתחשב בכל אלו, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם נע בין מאסר לתקופה של 5 חודשים ויכול להגיע עד ל- 20 חודשי מאסר. פסילה אשר נעה בין, תקופה של שנה וחצי ויכולה להגיע עד ל 8 שנים.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה מאז שנת 2007 וחובתו 17 הרשעות קודמות. רישיון הנאשם פקע בשנת 2009 ומאז אינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף.

נוסף על כך, לנאשם עבר פלילי ורשומות לחובתו 11 הרשעות קודמות, בעבירות מסוג: גניבה, איומים, תקיפה הפרת הוראה חוקית, גניבת רכב ושימוש בסמים.

כאמור, כעולה מהרשעותיו של הנאשם אין זו הפעם הראשונה בה הוא מבצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אף לא הפעם השנייה, אלא, זוהי הפעם הרביעית בה נתפס הנאשם נוהג בזמן פסילה והפעם השביעית בה נתפס נוהג ללא רישיון נהיגה תקף.

אם לא די בכך, לחובת הנאשם תלויים ועומדים שני עונשי מאסר, שמצטברים לכלל של 15 חודשי מאסר, אשר אף הם לא מנעו ממנו לשוב ולבצע העבירות.

במקרה זה, בהתייחס לחומרת העבירות, לעברו המכביד של הנאשם, להתרשמות קצינת המבחן בתסקיר ולעובדה שעמדו לחובתו שני מאסרים מותנים שמשכם ארוך, ישנה הצדקה להחמיר בעונשו של הנאשם.

ויש לזכור כי הענישה אינה מכוונת רק כנגד הנאשם אלא יש בה מסר מרתיע לציבור וזאת נוכח ריבוי העבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון תקף.

אף על פי כן, על בית המשפט לזכור כי הענישה אינדיבידואלית ויש להפעיל שיקול דעת המתחשב בין היתר בנסיבותיו האישיות של הנאשם.

ברע"פ 6115/07 נקבע:

"בית המשפט זה חזר והדגיש – ולא רק בעבירות מן הסוג בהן חטא המבקש- כי מלאכת הענישה הנה אינדיווידואלית. בבואה לגזור את הדין יש חשיבות רבה לכך שהכרעה הדיונית תפעיל את שיקול דעתה."

נסיבות אישיות -

בטיעוניו לעונש התמקד ב"כ הנאשם במצבו הרפואי, אשר גם הוזכר בתסקיר שירות המבחן, ואשר מעצם חומרתו הרפואית, ככל הנראה, גם משפיע על בריאות הנאשם ועל קשיים אותם חווה בעקבות המעצר.

בעניין זה אציין כי על אף שהנזק שמאסר עלול להמיט על נאשם הוא אומנם שיקול רלוונטי וחשוב לעניין העונש, אולם, זה אינו השיקול המרכזי ובוודאי שאינו היחיד. שיקולים נוספים אשר יש לתת הדגש בעניינן הם הרתעת הציבור, הצורך לשגר מסר עונשי מחמיר ושמירה על שלום הציבור.

לעניין מצב בריאותי חמור קבע בית המשפט בע"פ264/81 שמעון מימון לוי נגד מדינת ישראל:

"אין ספק כי הנאשם הנגוע במחלה, יחוש טוב יותר, אם יהיה חופשי, ואין גם להטיל ספק בכך שהטיפול הרפואי יכול להיות יעיל יותר או נוח יותר להגשה, אם המערער לא יהיה נתון במאסר. אך השיקול כאמור איננו יכול להכריע את הכף, כי מול נוחותו וטובתו של הנאשם יש להציב את מהותה של העבירה ואת חומרתה, ואם מעשהו של נאשם פלוני מחייב לפי טיבו ונסיבותיו, את הטלתו של מאסר בפועל, אין פטרו ממנו אך ורק בשל הרעת התנאים, הנובעת מן המאסר, או בשל הקושי שייגרם לרשויות בית הסוהר, שיצטרכו להושיט לנאשם טיפול רפואי. מצב הבריאות יכול ויהיה שיקול לקולא, אך משקלו והשפעתו במסגרת מכלול השיקולים מותנים בראש ובראשונה באופייה של העבירה, בה מדובר, ובחומרתה."

בעניין זה, יובאו דבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4868/10 זועבי נ' מדינת ישראל:

"זה המקום לומר למבקש בצורה ברורה וחדה כי נסיבותיו האישיות וכל שיקול אחר לקולא, אינם מהווים היתר לביצוע עבירות חמורות המסכנות את שלום הציבור ומזלזלות באופן בוטה בשלטון החוק, על כן האינטרס הפרטני במקרה זה חייב לקבל משקל פחות."

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בתסקיר שירות המבחן, ושמעתי דברי הנאשם ובת זוגו סבורה אני כי במקרה זה, על אף שאתן משקל למצבו הרפואי של הנאשם לא יהיה זה משקל גבוה, ביחס למשקל שיש לתת לשמירה על שלום הציבור מפני הנאשם.

הנאשם עצמו נוהג בקלות דעת בעניין מצבו הרפואי, על אף שניתנו לו הזדמנויות שונות ע"י בית המשפט, אותן לא ניצל כראוי.

קביעת העונש בתוך המתחם:

ניתן לראות כי הפסיקה מצביעה על עונש מאסר כעונש הולם וראוי לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, במיוחד כאשר מדובר בנאשם שהינו רצידיוויסט, אשר שב ומבצע העבירות הגם ש"מרחפים" מעל ראשו עונשי מאסר מותנים למשך תקופה ארוכה.

ניתן לראות כי אין זו הפעם הראשונה בה בית המשפט מתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמצבו הרפואי, כך עשה בית המשפט לתעבורה בת"א, בתיק מס' 9939/10/13 (ת/6), בהפעילו את המאסרים מותנים שעמדו כנגד הנאשם, בחופף לעונש המאסר שניתן בגזר הדין, אף על פי כן לא היה בכך כדי לשנות מהתנהגות הנאשם אשר שב וביצע העבירות.

יחד עם זאת, הבאתי בחשבון העונש את הודאתו המידית של הנאשם, הבעת החרטה ונסיבותיו האישיות.

חילוט הערבויות:

המאשימה הגישה כתבי התחייבות החתומים על ידי הנאשם והם חבי חילוט והפעלה על פי חוק.

כתבי התחייבות מעידים על הרצון של בית המשפט להרתיע הנאשם מלשוב ולצבע העבירות תוך התחשבות בו ובמצבו הכלכלי עת מתן גזר הדין.

הנאשם, חזר וביצע העבירות, סיכן הציבור שוב ושוב, מבלי שיש בכתבי ההתחייבות להרתיעו ועל אף שסכומי ההתחייבות גבוהים.

הנאשם לא שם לנגד עיניו את הקושי הכלכלי אשר יוטל עליו ועל משפחתו בעקבות הפרת ההתחייבות כאמור.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה מצאתי כי יש להפעיל את כתבי ההתחייבות לטובת קופת אוצר המדינה.

בהתחשב בכך לא אטיל על הנאשם קנס כספי נוסף.

לבסוף לאחר ששקלתי ממכלול השיקולים, הטענות שהובאו בפני, חומרת העבירות, עברו של הנאשם המאסרים המותנים, ההתחייבות הכספית שתחולט ונסיבותיו האישיות של הנאשם

אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. אני מטילה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים.

מתקופת המאסר ינוכו ימי המעצר אותם ריצה.

אני מורה על הפעלת תנאי המאסר בן ה-12 חודשים, מתיק מס' 9939-10-13 שניתן ביום 27.02.14 בבית משפט לתעבורה בתל אביב, וזאת בחופף לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בתיק זה.

כמו כן מורה על הפעלת תנאי מאסר בן 3 חודשים מתיק שמספרו 49603-09-12 שניתן ביום 22.01.14 בבית משפט השלום בקריית גת, עונש המאסר ירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בתיק זה.

2. פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 חודשים.

הפסילה המצטברת לכל פסילה אחרת שהוטלה על הנאשם בתיקים אחרים.

3. פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים.

4. מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של שלוש שנים יעבור הנאשם עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מעל לשנה ו/או נהיגה בזמן פסילה.

5. מורה על חילוט ההתחייבות הכספית בסך 3,000 ₪ שנחתמה ע"י הנאשם בגזר הדין בתיק מס' 49603-09-12, זאת לטובת אוצר המדינה.

ההתחייבות תשולם במלואה עד ליום 01.02.17.

במידה וההתחייבות לא תשולם במועד, אני קובעת לפי סעיף 76 לחוק העונשין תשל"ז – 1977, כדין ההתחייבות, כדין קנס שלא שולם ובמקרה כזה, על פי סעיפים: 72 א' ו-71 א' לחוק העונשין, אני מורה כי הנאשם ירצה 30 ימי מאסר במקום הקנס, זאת בנוסף למאסר שנקבע בגזר דין זה.

6. אני מורה על חילוט התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ אשר נחתמה ע"י הנאשם בגזר דין בתיק 9939-10-13 לטובת אוצר המדינה.

ההתחייבות תשולם במלואה עד ליום 01.05.17.

במידה וההתחייבות לא תשולם במועד אני קובעת לפי סעיף 76 לחוק העונשין תשל"ז – 1977, כדין ההתחייבות, כדין קנס שלא שולם ובמקרה כזה, על פי סעיפים: 72 א' ו-71 א' לחוק העונשין, אני מורה כי הנאשם ירצה 90 ימי מאסר במקום הקנס, זאת בנוסף למאסר שנקבע בגזר דין זה.

7. הנאשם יחתום על התחייבות כספית ע"ס 7,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה שהורשע בגזר דין זה וזאת למשך שנתיים מהיום.

הנאשם יחתום על כתב ההתחייבות עוד היום במזכירות בית-המשפט לתעבורה.

במידה ולא יחתום – ייאסר למשך 10 יום.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום י"א תשרי תשע"ז, 13/10/2016 במעמד הנוכחים.