כללי

1. לפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית נתניה (להלן: "ועדת הערר" או "הוועדה" ו"ההחלטה" בהתאמה) בגדרה נדחתה בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ובהעדר התייצבות ולפיה נדחו שני עררים מטעם המבקשת, מבלי שנדונו לגופם.
2. המבקשת טוענת כי חיובי הארנונה נושא העררים עומדים על סכום של למעלה מ – 10 מיליון ₪ ובנסיבות אלו, אי מתן הצו המבוקש ימיט עליה 'אסון כלכלי'. חוב הארנונה מופקע לטענתה וגובהו שנוי במחלוקת ודורש ליבון ובירור.
3. בתאריך 20.8.15 קיבלה המבקשת בדואר רשום זימון לדיון בעררים שהגישה שנקבע ליום 21.10.15 בשעה 09:30. במועד הדיון לא התייצבה. בהגיע השעה 11:30 החליטה הוועדה על דחיית העררים בהעדר התייצבות.
4. בתאריך 7.1.16 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. בבקשתה טענה כי לראשונה נודע לה על ההחלטה ביום 4.1.16.

בקשתה נדחתה בתאריך 3.2.16 או סמוך לאחריו (ההחלטה אינה נושאת תאריך).

1. על החלטה זו משיגה המבקשת בעתירתה ובבקשה זו עותרת לעיכוב ביצועה עד למתן פסק דין בערעור.

החלטת ועדת הערר

1. העררים הוגשו בגין שומות שנשלחו למבקשת בשנים 2010-2011. הערר בגין שנת 2011 הוגש באיחור ועל כן, קבעה ועדת הערר כי השומה לגביו חלוטה וסופית.
2. קנויה לוועדה סמכות להחליט בערר שלא בפני העורר אם זומן כדין וזאת, מכוח תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) תשל"ז-1977. כן, קנויה לה הסמכות להורות על ביטול החלטתה שניתנה במעמד צד אחד, בהתאם לכללים החלים ביחס לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד; קרי על המבקשת להוכיח עילה מוצדקת לאי התייצבותה לרבות סיכויי הצלחתה בעררים שהגישה.
3. באשר לזימונה, הוכח להנחת דעתה של הוועדה כי המבקשת זומנה כדין למועד הדיון, כבר בתאריך 20.8.16 ולא התייצבה. אישור דואר רשום על המצאת הזימון מהווה ראיה כדין. יתרה מזאת, המבקשת לא השכילה להוכיח כי חדילתה מלהתייצב במועד הדיון נעשתה בתום לב. ההיפך, נקבע כי "מדובר בהתעלמות מדעת מההליך וגילוי יחס מזלזל".

וביחס לנטל המוטל על המבקשת להוכיח סיכויי הצלחה – קבעה הוועדה כי סיכוייה לא ניכרים כלל ועיקר, כי מדובר "בהשחתת מאמץ וזמן – עד כי אין הצר שווה בנזק המלך – ולא תהיה תועלת לחכמים בתקנתם".

משכך, דחתה הוועדה את בקשת המבקשת לביטול החלטתה.

טיעוני המבקשת

1. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בעררים גבוהים ומן הדין ליתן לה יומה, קל וחומר לנוכח הנזק העצום שייגרם לה אם עתירתה תידחה שכן, מדובר בחברה פרטית שנוסדה בשנות ה – 60 והחזיקה במקרקעין חקלאיים אולם בשנת 2008 נרכשו מניותיה והיא למעשה לא פעילה. המקרקעין נושא העררים הם כל רכושה.
2. המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן, העיכוב בביצוע ההחלטה לא ימנע מהעירייה לגבות את החוב בבוא העת. מנגד, הנזק הצפוי לה הוא בלתי הפיך.

1. המבקשת טוענת כי בידה ראיה המגובה בחוות דעת מודדת מוסמכת (משנת 2010), לפיה שטח המקרקעין שנלקח בחשבון לצורך חיובה בארנונה שגוי וכי מדובר בהפרש משמעותי של 7 דונם.
2. המבקשת טוענת כי נודע לה על ההחלטה באקראי במכתב שנשלח אליה מטעם מנהל הארנונה מיום 3.11.15 – בגדרו צוין גובה החוב. לשיטתה, ההחלטה לא הגיעה למשרד באי כוחה ולא הומצאה לה כדין.
3. המבקשת טוענת כי אין יסוד לקביעת הוועדה לפיה 'זלזלה' בהליך.
4. המבקשת טוענת כי הוועדה התעלמה בהחלטתה מהפקעת 4.5 דונם משטחה וכן, השימוש ב – 0.75 דונם לצרכי דרכים.
5. המבקשת טוענת כי הוועדה לא נקבה בתאריך ההחלטה, אף לא ציינה את זכות המבקשת להגיש ערעור כמחויב בתקנה 20(א) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) תשל"ז-1977.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ומבלי שנזקקתי לתשובה, אני מורה כי כפוף לתשלום סכום של 8 מיליון ₪ על חשבון חוב הארנונה של המבקשת לעיריית נתניה, יעוכב ביצוע החלטת הוועדה ביחס ליתרת הסכום. להלן נימוקיי.
2. המבקשת לא הציגה הסבר מניח את הדעת לפשר אי התייצבותה לדיון. הוצג אישור מסירה של דבר דואר רשום ממנו עולה כי הזימון הומצא לה כבר בתאריך 20.8.15. משכך, חדלה המבקשת באי התייצבותה.
3. המבקשת לא הציגה הסבר על שום מה טפח חובה לסכום של למעלה מ – 10 מיליון ₪. היא אף לא הציגה סכום ארנונה שאינו שנוי במחלוקת, הגם שמדובר בחוב מהשנים 2010 – 2011. מהתכתבות שצרפה המבקשת עם הממונה על הארנונה בעירייה עולה כי המחלוקת ביחס לגובה הארנונה נולדה אף קודם לכן, בשנת 2008.
4. ממכתב ששוגר למבקשת על ידי הממונה על הארנונה מחודש נובמבר, אשר המבקשת אישרה את קבלתו, עולה כי כבר אז ידעה על ההחלטה. חרף זאת, היא השתהתה בקשתה לביטול ההחלטה משך כחודשיים, ללמדך כי לא אצה לה הדרך. בנסיבות אלו, אין לקבל בקשתה, למצער לא במלואה, לפיה יש לעכב נכון לעת הזו את ביצוע החלטת הוועדה.
5. מבלי לנקוט עמדה לעתיד לבוא, לא הציגה המבקשת טעמים כבדי משקל שיש בהם כדי להצביע על סיכויי הצלחה גבוהים בעררים/ בערעור דנן. ההיפך, הרושם העולה מהבקשה ומהערעור הוא כי מזה שנים חומקת המבקשת מלקיים חובתה על פי דין ולשלם הארנונה לעירייה.
6. לכאורה, על יסוד האמור לעיל – היה מקום לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע במלואה. עם זאת, נכון לעת הזו, החלטתי לעכב חלק מהחוב כדי לאפשר למבקשת להוכיח את טיעוניה במהלך הדיון בערעור.

לפיכך, כפוף לתשלום של 7.5 מיליון ₪ לעירייה בתוך 14 יום מהיום – יעוכב ביצוע החלטת הוועדה ביחס ליתרת החוב. לא ישולם הסכום הנ"ל בתוך המועד כפי שנקצב – לא יעוכב ביצוע החלטת הוועדה.

המזכירות תודיע לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ל' אדר א' תשע"ו, 10 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.