הקדמה

בפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' פזית גלעדי אליהו, להלן- כב' הרשמת) מיום 22.2.16 אשר נעתרה לבקשת המשיבות בטענת "פרעתי" והורתה על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח כנגדן על ידי המערער (להלן - ההחלטה).

לאחר עיון בהחלטה, בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת טיעוני הצדדים בפניי - שוכנעתי כי זה המקרה המתאים להורות על החזרת התיק לכב' הרשמת על מנת שתפנה בבקשה למתן הבהרה לבית המשפט השלום בחדרה בכל הנוגע להוראת הפרשי ההצמדה והריבית על החוב הפסוק בהיותו הגורם שנתן את פסק הדין שפרשנותו נדרשת בתיק זה.

להלן הנימוקים.

התשתית העובדתית הצריכה לעניין

בשנת 2008 הגישה צד ג' (שאינה צד להליך כאן) תביעה נזיקית כנגד המשיבות באמצעות המערער שהיה ב"כ באותה עת.

הצדדים באותו הליך הגיעו לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 23.3.14 לפיו ישלמו המשיבות לצד ג' סך כולל של 80,000 ₪ תוך 30 ימים מאותו מועד (להלן - פסק הדין בתיק המקורי).

המשיבות לא שילמו במועד הקבוע לכך את החוב הפסוק עקב עיקולים שהוטלו אצל המשיבה מס' 1 על זכויות צד ג', הגם שהמערער טען כי הוא מחזיק בהמחאת זכות הגוברת על עיקולים אלו. המשיבות נימקו זאת באי בהירות לעניין הסכומים הכלולים בהמחאת הזכות ופירוטם וכן מחמת החשש שאחת מהמחאות הזכות נערכה לאחר הטלת אחד העיקולים.

משלא שולם החוב הפסוק פתח המערער ביום 4.12.14 תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין בתיק המקורי, הוא התיק הנדון בערעור זה (להלן - תיק ההוצל"פ).

ביום 16.2.15 פנו המשיבות לבית משפט השלום בחדרה בהליך של טען ביניים (ה"פ 37041-02-15) על מנת לקבל הוראות מתאימות לעניין העברת הכספים בנסיבות העניין.

ביום 19.2.15 ניתנה החלטה על עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ.

ביום 9.11.15 ניתן פסק דין בטען הביניים בו נקבע כי המשיבות, באמצעות המשיבה 1, יעבירו סך של 80,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין בתיק המקורי לידי המערער וזאת בתוך 30 יום. עוד נקבע כי עם העברת הסכום לידי המערער, יבוטלו הליכי ההוצל"פ נגד המשיבות (להלן - פסק הדין בטען הביניים).

להשלמת התמונה יוער כי פסק הדין בטען הביניים ניתן לאחר שיתר הטוענים (פרט למערער) לא הגישו הודעה כלשהי מטעמם ולא התייצבו לדיון בבקשה.

ביום 27.11.15 העבירו המשיבות שיק על סך של 81,296 ₪ לידי המערער, אשר ביצע ביום 1.12.15 בתיק הקטנת חוב בתיק ההוצל"פ סך 81,396 ₪ (ככל הנראה בטעות הוקטן ביתר סך 100 ₪ , א.ז.).

משסירבו המשיבות לדרישת המערער לתשלום יתרת החוב בתיק, לרבות שכ"ט והוצאות, הגיש המערער בקשה לחידוש הליכי ההוצל"פ.

המשיבות הגישו בקשה בטענת "פרעתי" ובה טענו, בין היתר, כי פרעו את החוב על פי פסק הדין בטען הביניים ושליחת שיק הפירעון לידי המערער. עוד נטען כי יש לסגור את תיק ההוצל"פ תוך ביטול כל יתרת חוב שנותרה בתיק וזאת בהעדר כל התניה נוספת לסגירתו בפסק הדין בטען הביניים.

המערער טען כי בפסק הדין בטען הביניים נקבע כי לסכום החוב הפסוק יש לצרף הפרשי ריבית והצמדה כדין ולשיטתו יש לפרש את ההוראה כמתייחסת לחיוב בריבית פיגורים, שגם היא מהווה ריבית הקבועה בדין, ולה הוא זכאי בשל האיחור בהעברת הכספים.

עוד טען המערער כי עצם עיכוב ההליכים בתיק אינו מבטל את הצטברות ריבית הפיגורים, בפרט כאשר המשיבות נקטו בהליך טען הביניים בשלב כה מאוחר ביחס למועד החיוב המקורי.

ביום 22.2.16 ניתנה החלטתה של כב' הרשמת בה קיבלה היא טענת המשיבות והורתה על סגירת התיק תוך חיוב המערער בהוצאות.

בהחלטתה כב' הרשמת ציינה כי השאלה שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות פסק הדין בטען הביניים. לעמדתה, בהעדר הוראה מפורשת בפסק הדין לפיה יש להשית על המשיבות ריבית פיגורים הרי שיש לפרש את המונח "ריבית והצמדה כדין" כפי שננקט על ידי בית משפט השלום בחדרה על פי פשט הדברים, קרי - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית רגילה, על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 (להלן - חוק פסיקת ריבית). כך גם לעניין העדר התניות נוספות באשר הוצאות ושכ"ט כתנאי לסגירת תיק ההוצאה לפועל.

בסופו של יום נקבע כי מששולם סכום הקרן בצירוף הפרשי ההצמדה וריבית "רגילים" במועד שנקבע לכך בפסק הדין בטען הביניים, הרי שהיה על המערער לפעול לביטול ההליכים ולסגירת תיק ההוצל"פ על כל יתרת חוב שיש בו וכך הורתה כב' הרשמת.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

תמצית טענות הצדדים בערעור

המערער חזר על טענותיו כפי שהועלו בפני כב' הרשמת.

עוד נטען כי כב' הרשמת שגתה בפרשנותה שניתנה על ידי להוראת החיוב בהפרשי ריבית והצמדה בשים לב לכך שהמשיבות לא הופטרו מתשלום ריבית פיגורים.

לשיטת המערער ככל שהייתה אי בהירות הרי שהיה מצופה שכב' הרשמת תפנה בבקשת הבהרה לבית המשפט מכוח סמכותה שלפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.

לגופו של טוען המערער כי עיכוב ההליכים שניתן במסגרת הליך טען הביניים איננו מבטל את החיוב בריבית פיגורים הקבועה בדין, והדברים נכונים במיוחד ביחס לתקופה שממועד כניסת החיוב בפסק הדין המקורי לתוקף ועד מועד מתן ההחלטה בדבר עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ונראה כי עיקר ערעורו מתייחס לתקופה זו.

המשיבות טוענות כי החלטת כב' הרשמת בדין יסודה ומסקנתה מבוססת על כלל הראיות שהוצגו בפניה וטיעוני הצדדים ואין מקום להתערב בה.

המשיבות מסבירות כי הבקשה לטען ביניים ולעיכוב הליכים ננקטה בלית ברירה לאחר שהמערער נקט בהליכי הוצל"פ כנגד המשיבות במקום לפעול בעצמו להמצאת החלטה שיפוטית הקובעת כי זכותו בכספים גוברת על זכויות המעקלים השונים.

עוד טענו המשיבות כי הן היו מנועות מלשלם למערער את הכספים שנפסקו בפסק הדין בתיק המקורי עקב דרישותיהם הנוגדות של המערער ושל המעקלים, מניעה שהוסרה אך ורק לאחר מתן פסק הדין בטען הביניים ועל כן אין מקום לחייבן בתשלום ריבית פיגורים בגין תקופת הביניים.

משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לרבות לאחר הדיון שהתקיים בתיק, אין מנוס ממתן החלטה.

הכרעה ודיון

כאמור לעיל הרי שלאחר עיון בהחלטה נשוא הערעור בכתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים דין הערעור להידחות בכל הנוגע לתקופה שממועד מתן ההחלטה בדבר עיכוב הליכי ההוצאה לפועל במסגרת טען הביניים (19.2.15) ועד מועד התשלום בפועל.

ההלכה בעניין זה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון הינה ברורה ודומה כי המערער בעצמו אינו עומד עוד על טענותיו ביחס לרכיב זה וההתייחסות אליו תיעשה בקצרה.

ביחס לריבית הפיגורים לתקופה שממועד מתן פסק הדין בתיק המקורי (23.3.14) ועד מועד מתן החלטה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל (19.2.15) - אני מורה על החזרת התיק לכב' הרשמת ומורה לה לפנות בשאלת הבהרה מתאימה לבית המשפט שנתן את פסק הדין בטען הביניים ואסביר.

ראשית יצוין כי הערעור כולו היה מתייתר אילו כב' הרשמת הייתה עושה מלכתחילה שימוש בסמכות המוקנית לה, ורק לה, לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט בנושא זה שאינו חף מספקות. אני ערה לכך שעל פי הפסיקה גם ערכאת הערעור יכולה לפרש פסק דין של ערכאה אחרת בנסיבות אלה ואולם נראה לי כי במקרה זה קשה להלום קביעה כאמור ויש להעדיף כי הערכאה שנתנה את פסק הדין בטען הביניים, ואף עיכבה את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, תבהיר עמדתה לעניין סוג הריבית שסברה באותה עת כי ראוי להטילה על המשיבות בנסיבות העניין. זאת בשים לב לכתבי הטענות שעמדו בפניה ויתר הנתונים שאינם מצויים בפניי כערכאת ערעור ועל מנת למנוע עיוות דין למי מהצדדים.

כפי שציינתי הרי שבנסיבות העניין הפרשנות שניתנה על ידי כב' הרשמת להוראת הפרשי ההצמדה והריבית בפסק הדין בטען הביניים אינה חפה מספקות. בית המשפט של טען הביניים קבע כי המשיבות יעבירו את סכום החוב הפסוק לידי המערער בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין בתיק המקורי, מבלי שהוא מפרט את סוג הריבית. מעיון בפסק הדין בטען הביניים לא ניתן לדלות את סוג הריבית שיש להוסיף על סכום החוב הפסוק, שמא מדובר בריבית רגילה או ריבית פיגורים, שגם היא ריבית הקבועה בדין: סעיף 5 (ב) לחוק פסיקת ריבית.

אמנם, אפשר שבדרך כלל הפירוש המקובל של הפרשי הצמדה וריבית כדין - אותו פשט שציינה כב' הרשמת - נכון להוראה מסוג זה ואולם במקרה זה מדובר בחיוב שחלפה כמעט שנה ממועד הטלתו המקורית ועד עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעניינו.

אותן הלכות אליהן מפנות המשיבות לעניין המשמעות של עיכוב הליכי הוצאה לפועל על מרוץ ריבית הפיגורים פועלות באופן דו סטרי כך מאחר ואחד התנאים להפסקת מרוץ ריבית הפיגורים הוא כי הפנייה בעתירה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל תיעשה תוך זמן סביר. ספק רב בעיניי אם 10 חודשים מהווים פרק זמן סביר ואולם, כאמור, מאחר ולא כל נתונים נפרשו בפניי במסגרת דיונית זו הרי שיש להעדיף בעניין זה את הבהרתו של בית המשפט של טען הביניים.

במקרה דנן, אין חולק כי החוב הפסוק שולם ע"י המשיבות לאחר שחלף מועד הפירעון ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ע"י המערער. הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה ע"י המשיבות רק במסגרת ההליך של טען ביניים, כמעט שנה מחלוף מועד הפירעון.

לעניין נפקותה של החלטה המעכבת את ביצועו של פסק דין ביחס לחיוב בריבית פיגורים, בית המשפט העליון ברע"א 6395/10 רות קידר נ' אי. איי. ג'י. חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 2.12.10) קבע כך:

" ריבית הפיגורים נועדה לתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק במועד שנקבע...אין מחלוקת, כי החלטה בעניין עיכוב ביצוע פסק דין הינה בעלת משמעות לעניין חיוב בריבית פיגורים. החלטה המורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין משהה למעשה את מועד הפירעון שנקבע בו...לפי האמור, יש לקבוע כי במקרים בהם קיבלה ערכאת הערעור את הבקשה לעיכוב ביצוע, הרי שהמועד הקובע לעניין תשלום ריבית פיגורים הינו מועד הגשת הבקשה לערכאה הדיונית. זאת בתנאי, שהבקשה הוגשה לערכאת הערעור תוך זמן סביר " (פסקה 6).

עוד נקבע כי :

" בעל דין שחויב בתשלום חוב לפי פסק דין רשאי...להגיש את בקשת עיכוב הביצוע גם לאחר שהוגש ערעור על פסק הדין ולאחר שחלף מועד הפירעון. עם זאת, יש לזכור, כי במקרה כזה נמצא החייב בסיכון כי הזוכה לפי פסק הדין יפתח בהליכי הוצאה לפועל, על כל המשתמע מכך, לרבות בנושא שכר טרחה...אם נאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי, הרי שלחייב לא יהיה תמריץ מספיק לשלם את הסכום הפסוק במועד. לחייב אף לא יהיה תמריץ להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע במועד מוקדם ככל הניתן. אין מקום לעודד התנהגות כזו מצד בעלי דין. לפיכך, אין לקבל את העמדה לפיה ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק דין מונעת תשלום ריבית פיגורים אף בתקופה שקדמה להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע על ידי החייב. זאת, כאמור, במקרים בהם הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע לאחר מועד הפירעון שנקבע בפסק הדין " (פסקה 9).

מהאמור לעיל עולה, כי מועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין על ידי החייב הינו בעל חשיבות מכרעת בנוגע לחיובו בריבית פיגורים. כך, שאם הבקשה לעיכוב מוגשת בשיהוי רב לאחר מועד הפירעון שנקבע בפסק הדין, על החייב לשלם ריבית פיגורים בגין התקופה שקדמה להגשת הבקשה. עיכוב ההליכים, במידה והבקשה מתקבלת, מונע תשלום כאמור רק ביחס לתקופה מיום הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע עד למועד התשלום בפועל ועל כן ביחס לתקופה שממועד עיכוב ההליכים ואילך יש לדחות את טענות המערער בהליך שבפניי.

לעניין התקופה שבין מועד מתן פסק הדין בתיק המקורי ועד עיכוב הביצוע של הליכי ההוצאה לפועל, ובראי הוראות החוק והפסיקה שהובאה לעיל הרי שלכאורה ניתן היה לקבוע כי פרק הזמן שחלף עד הגשת הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל אינו זמן סביר ואפשר שהוא אף נגוע בשיהוי של ממש.

בפועל המשיבות פעלו לברר את המצב המשפטי בעניין החיוב אל מול העיקול רק לאחר שנפתח כנגדן תיק ההוצאה לפועל ואפשר כי הדבר מהווה הצדקה לפתיחת התיק במועד פתיחתו. ואולם, מאחר והוראות פסק הדין בטען הביניים - אשר היה גם הגורם שהורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ויש להניח כי היה מודע ללוחות הזמנים בתיק - אינן בהירות דיין בכל הנוגע לשיעור הריבית הרי שראוי ונכון היה שכב' הרשמת תפנה בבקשת הבהרה לבית משפט השלום של טען הביניים.

משכך אני מורה כי כב' הרשמת תפנה לבית המשפט של טען הביניים בעתירה כי יבהיר את פסק דינו בטען הביניים ויפרש את התיבה "הצמדה וריבית כדין", באם עסקינן בריבית רגילה או שמא מדובר בריבית פיגורים וזאת מכוח הסמכות המוקנית לה על פי חוק:

"היקף סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מצומצם לאכיפת ביצועו של פסק הדין ולא לפרשנותו ...כן קובעת ההלכה כי על ראש ההוצאה לפועל לפעול על פי האמור בפסק הדין כפשוטו והוא איננו רשאי למלא את החסר בפסק הדין על דעת עצמו. עיקרון זה תקף אף כאשר מדובר בפסק דין הניתן על פי הסכם פשרה...בהתאם, כאשר קיימת אי בהירות באשר לתוכנו של פסק הדין המבוצע, הרי שהערכאה הראויה ליתן הבהרה לפסק הדין, על פי הצורך, איננה ראש ההוצאה לפועל, אלא בית המשפט המוסמך. אכן. לעיתים, נדרש ראש ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין הניתן לפרשנויות שונות, או שתוכנו אינו ברור די הצורך. לשם כך מוסמך ראש ההוצאה לפועל , מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לפנות בכתב אל בית המשפט אשר נתן את פסק הדין, בבקשה להבהרה, וכך היה על ראש ההוצאה לפועל לפעול גם במקרה זה" (רע"א 3450/07 נחמה מרקין נ' שרה משה (פורסם בנבו 22.11.07).

כפי שצוין לעיל הרי שלבית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשמת, קיימת סמכות מקבילה לסמכות ההבהרה הנתונה לערכאה שנתנה את פסק הדין (ראה לעניין זה: רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח(5) 785, בעמ' 790).

עם זאת, סבורני, כי בנסיבות העניין יש יתרון לבית המשפט שנתן את פסק הדין בטען הביניים וכי ראוי הוא שהפרשנות תיעשה על ידו. לבית משפט זה חסרים נתונים שונים שיש בהם כדי להשליך על הפרשנות הנכונה לגבי סוג הריבית כאמור, לרבות נתונים המתייחסים להמחאת הזכות שהייתה בידי המערער, למאפייניה, למועד בו הוצגה למשיבות, הספק שעוררה, וכיו"ב היבטים שחזקה שבית המשפט של טען הביניים שקל ואשר קביעה מנוגדת אליהם עשויה לגרום עיוות דין למי מהצדדים.

לעניין סמכותה של ערכאת הערעור להחזרת התיק לכב' הרשמת להפעיל את סמכותה לפי סע' 12 לחוק ההוצאה לפועל ר': רע"א 10304/05 פלוני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.11.05) ; בר"ע (חי') 861/05 סולימאן סמירה נ' סולימאן יוסף (פורסם בנבו, 5.12.05).

ברי כי לנושא שיעור הריבית קיימת השלכה גם לעניין סגירת תיק ההוצאה לפועל במועד הנ"ל ללא התניות נוספות והדברים כרוכים זה בזה, אם כי כשלעצמי אני סבורה כי בעניין זה פסק דינו של בית המשפט של טען הביניים ברור דיו וכי בקביעתה בהיבט זה לא נפל פגם בהחלטת כב' הרשמת (ככל שיימצא כי החלטתה בדבר שיעור הריבית אכן עולה בקנה אחד עם כוונת בית המשפט של טען הביניים).

סוף דבר

מהמקובץ עולה כי הערעור נדחה ביחס לחיוב המשיבות בריבית פיגורים ביחס לתקופה שמיום 19.2.15 ועד מועד התשלום בפועל.

ביחס לחיוב המשיבות בריבית פיגורים ביחס לתקופה שממועד החיוב הפסוק בתיק המקורי ועד ליום 19.2.15 - הערעור מתקבל במובן שאני מורה על החזרת התיק לכב' הרשמת על מנת שתפנה בבקשת הבהרה מתאימה לבית המשפט שנתן את פסק הדין בטען הביניים לעניין סוג הריבית שהוטלה במסגרת פסק הדין טען הביניים.

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי - כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ולכב' הרשמת גלעדי אליהו על מנת שתפעל על פי האמור ההנחיות שניתנו בפסק דין זה לאלתר.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.