ניתנה ביום 16 מרץ 2016

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (סגן הנשיאה אילן סופר; ד"ט 5242-12-14) מיום 1.3.16, אשר במסגרתה נדחתה בקשה, שלישית במספר, לסילוק תביעת המשיבה על הסף.
2. להלן אפרט, בתמצית, את ההליכים שבתיק:
3. המשיבה (להלן – ההתאחדות) היא ארגון מעסיקים שהוא צד להסכמים קיבוציים כלליים, שהוראותיהם הורחבו בצווי הרחבה על מעסיקים בתעשייה המעסיקים 20 עובדים או פחות, ועובדיהם.
4. בחודש דצמבר 2014 הגישה ההתאחדות תביעה כנגד המבקש לתשלום דמי טיפול מקצועי-ארגוני בסכום של 7,525 ₪, וזאת בעד השנים 2008 – 2014. בתביעה טענה ההתאחדות כי למבקש עסק בתחום החשמל והאלקטרוניקה אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה (2008 - 2014) העסיק כ-7 עובדים שתנאי העסקתם מוסדרים בצווי הרחבה של ההסכמים הקיבוציים הכלליים שההתאחדות צד להם (להלן – כתב התביעה).
5. המבקש הגיש כתב הגנה ביום 27.2.15.
6. ביום 19.4.15, כמעט חודשיים לאחר הגשת כתב ההגנה וכחודש לאחר ישיבת קדם המשפט, הגיש המבקש בקשה ראשונה לסילוק כתב התביעה על הסף. ביסוד הבקשה לסילוק עמדה הטענה לפיה ההתאחדות פרטה בכתב התביעה את עיסוקו של המבקש רק בקווים כלליים ומופשטים, לא פירטה את מספר עובדיו ופרטים אחרים, ובכך הפרה ההתאחדות את חובתה לפרט את "העובדות המהוות עילת התובענה ואימתי נולדה", כמתחייב מתקנה 9 (4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות). ביום 5.5.15 דחה בית הדין (השופט יוחנן כהן) את הבקשה וקבע כי שאלת ההוצאות תובא בחשבון בתום ההליך.
7. ביום 8.7.15 התקיימה ישיבת קדם משפט שניה. בגמר הישיבה ניתן צו לתצהירים. תצהיר ההתאחדות הוגש ביום 3.8.15, מעט לפני המועד שנקצב לכך בהחלטת בית הדין.
8. לאחר אורכות שונות להגשת תצהירי המבקש, הגיש האחרון (ביום 20.12.15) בקשה שניה במספר לסילוק התביעה על הסף – הפעם מחמת התיישנות. ביום 11.1.16 נדחתה הבקשה (השופט יוחנן כהן) והמבקש חוייב לשלם להתאחדות הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה בהחלטה מיום 4.2.16 (השופט משה טוינה; בר"ע 35797-12-14).
9. ביום 29.2.16 הגיש המבקש את הבקשה השלישית לסילוק התביעה על הסף. ביסוד בקשה זו עמדו הטענות הבאות: בניגוד לחובה לפי תקנה 11 (ב) לתקנות, ההתאחדות לא צרפה לכתב התביעה את הפניות למבקש, שלטענת ההתאחדות לא נענו על ידי המבקש, ואף לא פרטה את מועדי הפניות; העתקי הפניות צורפו לראשונה רק לתצהיר מטעם ההתאחדות (נספח ג' לתצהיר), אך מעיון בפניות אלה ברור כי אלה לא יכולות להתייחס לדמי הטיפול מושא כתב התביעה, אלא לתקופה קודמת. משכך אין להתאחדות עילת תביעה; לחלופין, יש להוציא את נספח ג' מהתצהיר.
10. גם הבקשה הנוכחית לסילוק על הסף נדחתה על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע כך:

"הבקשה לדחייה על הסף מבוססת על טענות עובדתיות אשר לא נתמכו בתצהיר ולכל היותר מקומן להתברר בשלב ההוכחות.

על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 3,000 ש"ח"

1. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית הדין האזורי שגה בהחלטתו וכי יש לקבל את בקשת הסילוק, ולחלופין להורות על הוצאת נספח ג' לתצהיר ועל ביטול הוצאות המשפט, ולחלופי חלופין – להורות לבית הדין האזורי לעיין מחדש בהחלטתו. בקליפת אגוז טוען המבקש כי לא היה מקום לתמוך את בקשת הסילוק בתצהיר, משהבקשה נסמכה על כתבי הטענות והמסמכים שהגישה ההתאחדות; לא היה מקום לקבוע כי דין הטענות העובדתיות להתברר בהוכחות, משכל העובדות הרלוונטיות עולות מכתבי הטענות; בית הדין האזורי לא נימק את החלטתו; לא היה מקום לחייב את המבקש בהוצאות באופן שרירותי; ההתאחדות לא צרפה מסמכים שתומכים בטענותיה בכתב התביעה; לתצהיר מטעם ההתאחדות לא צורפו המסמכים הנכונים; בתצהיר נטענה טענה חדשה שלא נכללה בכתב התביעה; ההתאחדות לא התייחסה לגופו של עניין לבקשה לסילוק.
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר הרלוונטי נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות, גם מבלי להדרש לתגובת ההתאחדות. שכן, אין בבקשת רשות הערעור או בבקשה לסילוק כל ממש וטוב היה להן אלמלא הוגשו. אלה טעמי בתמצית:
3. תחילה יאמר כי לאור סעיף 26 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, דרך המלך אינה מתן רשות ערעור על החלטות הדוחות בקשה לסילוק תביעה על הסף וכי מתן רשות כאמור אינה דבר שבשיגרה, שכן ממילא שמורה למבקש שנדחה האפשרות להשיג על ההחלטה בסוף ההליך, ככל שיהיה בכך צורך^[1]. אך לאחרונה שב בית המשפט העליון ופסק כך בעניין שירותי בריאות כללית^[2]:

"בית משפט זה חזר ושנה, כי ההשגה על החלטת ביניים שעניינה דחיית בקשה לסילוק תובענה על הסף על יסוד טענה מקדמית שבפי הנתבע, תיעשה ככלל ובהיעדר נסיבות חריגות, רק לאחר סיום הדיון בתובענה בגדר הערעור בזכות על פסק הדין, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה במהלך ההליך (רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ, פסקה 6 (31.1.2011), והאסמכתאות הנזכרות שם). אכן, כאמור, ישנם מקרים חריגים בהם תמצא ערכאת הערעור לנכון להתערב גם בהחלטות מעין אלו עוד בטרם הסתיים ההליך בפסק דין, כך למשל כאשר החלטת הערכאה הדיונית "נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין" (רע"א 8922/14 ד"ר אלתרמן נ' פלונית, פסקה 8 (26.2.2015)), ובעיקר כאשר נוצר מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין. לעניין השיקולים שביסוד המגמה שלא ליתן רשות ערעור על החלטת ביניים הדוחה טענות שאם היו מתקבלות היה בכוחן להביא לסילוק התובענה ולהמתין עם ההשגה על אותה החלטה לסיום ההליך בערכאה הדיונית, ראו: רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, (20.5.2012). להחלטה מהעת האחרונה ממש שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שלא קיבלה טענת סף בדבר התיישנות התביעה, ראו: רע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס אינק' נ' להט, (3.3.2016)."

1. אין במקרה הנוכחי שום הצדקה לסטות מדרך המלך. המבקש לא הצביע על עובדות חריגות או על כך שההחלטה גורמת לעיוות דין או שהיא מנוגדת לדין. יתרה מזאת, לא מצאתי כי נפלה שגיאה בהחלטת בית הדין האזורי, ובדין הוא דחה את בקשת הסילוק: טענת המבקש בבקשה לסילוק לפיה לא קיבל את פניות ההתאחדות היא טענה עובדתית שהיה צורך לתמוך אותה בתצהיר; צדק בית הדין האזורי כי את המחלוקת העובדתית כולה, לרבות זו מושא הפניות המוקדמות, יש לברר במסגרת ההוכחות; החלטת בית הדין האזורי, גם אם נומקה בתמצית ברורה ומספקת; טענות המבקש בכל הקשור לצירוף מסמכים כאלה או אחרים לכתב התביעה או לתצהיר מטעם ההתאחדות, לרבות ביחס לנספח ג' לתצהיר ההתאחדות, היו צריכות להיות מועלות בעיתן – ומשהמבקש לא עשה כן עליו להתכבד ולהמתין להוכחות.
2. אשר להוצאות – על פני הדברים בדין חוייב המבקש באלה, ועל כל פנים – אין אלה מסוג ההחלטות לגביהן תנתן רשות ערעור. אלא אם עסקינן במקרה חריג ויוצא דופן. לא זה המקרה שלפני.
3. טרם נעילה ראוי להתייחס להתנהלות הדיונית של המבקש. לכל מתדיין, לרבות נתבע, זכויות דיוניות. אך שומא עליו לנצלן בתום לב ובאופן מידתי. ככלל, בקשות לסילוק על הסף מחמת העדר עילה, התיישנות, אי מילוי אחר התקנות וכיוצ"ב טענות יש להגיש טרם ישיבת קדם המשפט. למעט במקרים חריגים, אין לקבל לאחר ישיבת קדם המשפט בקשה כאמור שלא היתה כל מניעה להעלות קודם לכן. יתרה מזאת, גם אם במקרים חריגים ניתן לברר בקשה מקדמית לסילוק כתב תביעה על הסף שהוגשה שלא במועד, אין לקבל מצב בו נתבע מפצל את טענותיו בהקשר זה למספר בקשות מקדמיות המוגשות האחת אחרי השנייה, כאשר קודמתה לא צולחת.

ואחר כל אלה, המבקש לא חסך גם הגשת בקשת רשות ערעור שאינה עולה עם הכללים המשפטיים להגשתה. התנהלות שכזו – קרי, הגשת בקשת רשות ערעור בעלת סיכויים קלושים, גוזלת ופוגעת במשאב השיפוטי-הציבורי מעל לדרוש. ובנסיבות אלה, לא רק שמוצדק היה לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה לסילוק על הסף, מוצדק לחייב את המבקש לשלם הוצאות לאוצר המדינה בגין בקשת רשות הערעור^[3].

1. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישלם לאוצר המדינה, בגין בקשת רשות הערעור, הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשע"ו (16 מרץ 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ברע (ארצי) 532/09 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנייה בע"מ - אסיל חוסיין, (1.11.09). ↑

2. רע"א 213/16 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, (8.3.16). ↑

3. השוו: רע"א 4001/15 אילן סלע נ' נוה אונו הותיקה שותפות רשומה, (19.7.15), והאסמכתאות שם. ↑