בשם התובעים: עו"ד צמח גרין

בשם הנתבע: עו"ד רגב אלקיים

צמד תביעות שטריות שאוחדו, כ-213,560 ₪ סכומן הכולל.

תמצית העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. התובע בת"א 22580-03-16, מר אברהם גבאי (להלן: גבאי), הגיש לביצוע 15 צ'קים שמשך לפקודתו הנתבע, מר דוד סויסה (להלן: סויסה). אלו כללו סדרה של 13 צ'קים שרובם עוקבים, 5,000 ₪ סכומו של כל אחד מהם (וסה"כ 65,000 ₪), שאת זמן פרעונו הותיר סויסה ריק. גבאי השלים, ליום 10.7.2015, טרם הצגתם לפרעון, שאז חוללו מחמת הוראת ביטול שמסר סויסה (להלן: סדרת הצ'קים). לצדם צמד צ'קים, האחד סכומו 50,000 ₪ והאחר 49,000 ₪, שזמני פרעונם סמוכים לסדרת הצ'קים, ואף אותם ביטל סויסה (להלן: צמד הצ'קים לגבאי). סויסה הגיש התנגדותו לביצועם של אלה גם אלה, וקיבל רשות להתגונן (להלן: תביעת גבאי).

2. במקביל, חברת נאות רמות בע"מ (להלן: נאות), התובעת בתא"מ 42853-02-16, הגישה לביצוע צ'ק בסך 49,560 ₪, שסויסה עשה לפקודתה, 9.12.2015 מועד פרעונו, שבוטל אף הוא (להלן: הצ'ק לנאות). נאות, כך גבאי, היא בבעלותו. סויסה הגיש התנגדותו אף לביצוע צ'ק זה, ואף כאן קיבל רשות להתגונן (להלן: תביעת נאות).

3. תצהירי התמיכה של סויסה בהתנגדויות לשתי התביעות היו לאקוניים ודלי נספחים. עיקרי טענותיו של סויסה היו אלה: ראשית כל, סבר סויסה כי נכון יהיה לציין כבר בפתח התנגדויותיו, כי "פגשתי את [גבאי] בנסיבות מצערות, שעה שגבאי היה אסור בבית הכלא". מניסוח זה יכול הקורא לתהות כמובן שמא פגש סויסה בגבאי, האסור בתאו, אגב עבודתו של סויסה או שמא ביקורו במקום. עד שהגיע עת תצהירי העדות הראשית כבר ראה סויסה לדייק יותר, ולציין כי המפגש יסודו "בעת שהותנו בכלא באותו חדר"; אף כי גם אז מצא חשיבות להוסיף מיד כי "אני שהיתי בסך הכל כ-3 חודשים", כאילו השוואת אורך השהות של בעלי הדין מאחורי סורג ובריח תכריע את גורל התביעות. ולא תכריע. עניין נטול כל נפקות לענייננו שמוטב היה לייתרו. הדברים מצוינים כאן בעיקר על מנת להדגים כי בהיעדר טענות באשר לעיקר, דבק סויסה בלית ברירה בטפל.

4. לגוף הדברים לא הרחיב סויסה. לעניין סדרת הצ'קים הסביר: משנת 2010 שכר מגבאי אדמות לשם עיבודן, תמורת כ-44 אלף ₪ בשנה. בחודש ספטמבר 2014 ביצעו השניים התחשבנות לשלוש השנים הבאות, עד לחודש אוגוסט 2017, ובמעמד זה מסר סויסה לגבאי פנקס צ'קים שלם, 5,000 ₪ סכומו של כל אחד מ-25 הצ'קים, בלא כתיבת זמן הפרעון, שכן סוכם שהצ'קים ייפרעו מדי חודש, כפי שהיה בשנים הקודמות. הצ'קים נפדו כסדרם, עד שבחודש יולי 2015 הופתע סויסה לגלות שגבאי הפקיד את כל הצ'קים שבידו, 14 במספר, שטרם הגיע הזמן להפקדתם, ועל כן נתן הוראה לביטול 13 מהם, שכן אחד הגיע מועד פרעונו כמוסכם; ולתמיכה באמור צירף התכתבות עורכי דין. התכתבות שצורפה בחלקה ובלא פרשנות, תוך שיצוין כאן שלאחר שהושלמה הדרגתית בתצהירים לימדה על כך שגבאי דרש מסויסה מיום 30.6.2015 לסלק ידו מן הקרקע, סויסה סירב, הצדדים לא הגיעו להבנה, גבאי התריע והגיש תביעה לסילוק יד, סויסה לא הגיב, אך סילק ידו.

5. לעניין צמד הצ'קים לגבאי טען סויסה: אלו "צ'קים טובה". גבאי ביקש הלוואות מסויסה, הלה מסר לו כספים במזומן, וגבאי מסר לו צ'קים של חברה בשליטתו. שני הצ'קים המסוימים הם כאלו שכנגד נמסרו שני צ'קים אחרים, בסכומים דומים, ולאחר הדרישה לפינוי הקרקע ביטל כל צד את הצ'קים שמשך.

6. לטענות אלה, שבהתנגדות סויסה לביצוע הצ'קים לגבאי, נוספה טענה של סויסה לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך שהתקין עצמו לעיבוד הקרקע, ושילם 59,273 ₪ לשם כך, שאז פינה אותו גבאי מן הקרקע על לא עוול בכפו. עם זאת, לא טען בהתנגדויותיו כי קיזוז נזקים אלה יהווה קו הגנה; לקיזוז אפשרי טען בקשר עם צ'קים אחרים של גבאי שהוא אוחז בידו, 85,000 ₪ סכומם, ולא פירט.

7. לעניין הצ'ק לנאות טען סויסה: צ'ק שמסר סויסה לגבאי לבקשתו של זה, ביוני 2015, עבור שנת השכירות מחודש ספטמבר 2017 עד ספטמבר 2018. אולם זמן רב לפני זה סילק גבאי את ידו של סויסה מן הקרקע. נאות אינה אוחזת כשורה בצ'ק, טען סויסה (טענה בלתי נהירה שלא נידרש לה, שעה שנאות היא שהגישה לביצוע את הצ'ק); היא הפרה את ההסכם, הצ'ק הוא עבור דמי שכירות עתידיים, שאין לשלמם שעה שגבאי סילק את ידו של סויסה מן הקרקע, ושוב, לגבי צ'קים אחרים (שלא פורטו) שומר סויסה על טענותיו לרבות לקיזוז.

8. ההתנגדויות נדונו בנפרד, רשות להתגונן ניתנה, והתביעות – שנתבררו בתחילה בבתי משפט נפרדים – עברו להתברר שתיהן בבית משפט זה, והדיון בהן אוחד, לפני מותב קודם. כל אלה, בשילוב בין היתר עם מגוון תקלות דיוניות מצדו של הנתבע (ראו: החלטה מיום 26.12.2017) הובילו לעיכוב בבירור ההליך. תצהירים סופיים הוגשו לקראת סוף שנת 2018, שאז הועבר ההליך לטיפולי, ולאחר ישיבת קד"מ פנינו להוכחות ולסיכומים.

9. בתצהירו של סויסה חזר ככלל על עיקרי טענותיו, אף שפיתח אותן במידת מה. הוא הלין על כך שהוא נאלץ למסור את עדותו מזכרונו ומן המסמכים המעטים, שכן לא קיבל לדבריו מסמכים מספקים מגבאי. הוא הוסיף עתה טענות קיזוז, שנפקד מקומן מתצהירו התומך בהתנגדותו, הוא כתב הגנתו: 140 אלף ₪ נזקיו הנטענים זו הפעם (במקום 60 אלף ₪) בקשר עם אובדן הקרקע. כן עתר לקיזוז סכומי המחאות מעסקי גלגול ההמחאות של הצדדים (כך טענת סויסה), שסכומן הגיע כבר לפי הנטען כדי 188 אלף ₪.

10. הצהיר גבאי מנגד: אכן, הסכם לעיבוד קרקע, משנת 2009, לשנה אחת. המשכירה – חברת א.ג. יישוב הארץ ייזום וניהול בע"מ (להלן: חברת א.ג.), שבבעלות גבאי. שתי קרקעות נפרדות, אף כי המחלוקת נסבה על אחת מהן, כרמי שאול (המכונה אף "צפית"). סויסה המשיך להשתמש בקרקע, אך לא שילם את התמורה. בשנת 2014 ערכו הצדדים התחשבנות (נספח ד'), שהצביעה על חוב עבר של סויסה של כ-126 אלף ₪. לסילוק חוב העבר, ולא על חשבון העתיד, מסר סויסה את סדרת הצ'קים לגבאי. 12 צ'קים נפרעו, 13 חוללו, ואלו נסבים על חובות עבר, כך שהפסקת ההתקשרות ביוני 2015 אינה גורעת מחבותו של סויסה לפרעון הצ'קים. כך אישר גם סויסה בשיחות בין הצדדים, שגבאי הקליט (נספח ט"ו). אשר לצ'ק לנאות, טען גבאי, הרי שאף הוא בגין חוב עבר, ואף בזאת הודה סויסה מפורשות בשיחות: כמצוין על גבי הצ'ק מפורשות, הוא בגין החוב שעד ליום 30.6.2015, קרי היום שבו הודיע גבאי לסויסה על סיום ההתקשרות ביניהם. ואשר לצמד הצ'קים לגבאי, ביאר: לא גלגול. הלוואות, מאות אלפי ₪ סכומן הכולל, שנתן גבאי לסויסה. ביחס לחלקן השיב סויסה צ'קים. ביניהם צ'קים שמשך סויסה, אחרים מאלה שהוגשו לביצוע, סכומם 49,000 ₪ ו-48,300 ₪ (קרי כסכום שני הצ'קים שסויסה טען שהם אלה שכנגדם ניתן צמד הצ'קים שביטל). גם צ'קים אלה לא נפרעו, אך בכל מקרה אין קשר בין הצ'קים שהציג סויסה לבין צמד הצ'קים בהליך כאן, ושומה על סויסה לפורעם.

11. לעדויות בעלי הדין נוספו מצהירים אחדים ועדים אף ללא תצהיר, שתרומתם לפתרון המחלוקת דלה למדי: בנו של סויסה, מר תומר סויסה, שאישר למעשה כי קיבל אי אז בימים הלוואה של 50,000 ₪ במזומן מגבאי כאישורו בכתב; מר שמעון דהן מטעם סויסה שבה ללמד על העבודות שביצע בקרקע מטעם סויסה; ומר סאלם קרינאוי מטעם גבאי שבא ללמד על העבודות שביצע באותה קרקע ונועדה ללמד על כי סויסה לא ביצע עבודה אלא נטש. אחד, יורם הרשקו, שהתקשר עם גבאי לשכירת הקרקע בסמוך לפני הודעת סיום ההתקשרות לסויסה (אך לגבי תקופה שלאחר סיום ההתקשרות עם סויסה) לא העיד לבסוף, מה שסויסה מוצא מיד כראיה לטובתו, אף שנכון יותר לראות את היעדרו כחסכון בעדות עקרה.

12. לעת סיכומים, זכו טיעוני הנתבע להרחבה: ניתוח מדוקדק של התשלומים שהיה על סויסה לשלם עבור הקרקע מדי שנה, בניסיון להראות כי לא ייתכן שסדרת הצ'קים נועדה לכסות חובות עבר אלא אכן היוותה כטענתו תשלום על חשבון העתיד (וכאשר גבאי הודיע על הפסקת ההתקשרות, שלא כדין כך נטען, אין לסויסה חובה להוסיף ולשלם); הסברים נוספים באשר ל"גלגול הצ'קים" הנטען; ופרשנות כיצד הצ'ק בסך 49,560 ₪ לגבאי, שנרשם עליו כי הוא בגין דמי השכירות עד יום 30.6.2015, אינו יכול להיות בגין דמי השכירות עד ליום 30.6.2015. עוד הוסיף סויסה טענות כלליות יותר: טענות באשר לאי גילוי כל מסמכי חשבון הבנק של גבאי, באופן שהיה מאפשר לפי הנטען לסויסה להראות את כל תשלומיו במזומן לגבאי ואת כל פרשת "גלגול הצ'קים" שבין הצדדים; טענות להיעדר אמינות של גבאי; טענות לאי-הוכחת הזיקה שבין גבאי לבין החברות הנזכרות; ל"עילה בת עוולה" שעל בסיסה מבקש גבאי להיפרע מסוויסה שכן לא דיווח כדין על כספים שקיבל בזמנו; ולהפרת הסכם השכירות בידי גבאי. הדברים מובאים אך בתמצית, ונרחיב בטענות אלה במידת הצורך בפרק הדיון.

13. גבאי מצדו דוחה את הטענות, ומוחה על החידושים ושינויי החזית שבסיכומי סויסה. סדרת הצ'קים, גורס גבאי – בבירור כנגד תשלום חובות עבר. צמד הצ'קים – לא פרי גלגול צ'קים כלשהו, שעה שגבאי הוא המלווה וסויסה הוא הלווה, ושני הצ'קים ה"נגדיים" שמשך גבאי כלל אינם קשורים בצ'קים שחוללו בידי סויסה. הצ'ק בסך 49,560 ₪ - כאמור מפורשות על גבי הצ'ק ובחתימת סויסה, כנגד חוב שקודם לסיום הסכם השכירות, ומכאן שעל סויסה לשלמו. כל אלה נתמכים בתמלולי השיחות שבין הצדדים ובמסמכים הברורים. טענות קיזוז תקפות אין, כך גבאי. לשם תשובה לכל אלה ביקש סויסה להתיר לו להרחיב את היקף סיכומי התשובה, והתרתי לו, אף שהתוספת לא הוסיפה רבות; טענותיו בעינן, ותוכן השיחות המוקלטות הוא פרי הפתעה והיעדר תיאום מוקדם עמו באשר לתכני השיחה.

דיון והכרעה

14. נפתח בנטלי ההוכחה: לפנינו תביעות שטריות. נטלי ההוכחה על כתפי הנתבע, מושך השטרות. הוא בבחינת "המוציא מחברו" שעליו הראיה (ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647 (1991)). לטובת התובעים-האוחזים ולחובת הנתבע-מושך השטר עומדות החזקות שבפקודת השטרות: כי כל צד שחתימתו על השטר נעשה צד לו בעד ערך (סעיף 29(א) לפקודה); כי המחזיק אוחז כשורה בשטר (סעיף 29(ב) לפקודה, באין טענה במישור הקנייני); וכי חזקה שהשטר יצא מידי המושך מסירה כשרה וללא תנאי (סעיף 20 לפקודה). קרי, כאשר סויסה מבקש לבסס טענת הגנה כלשהי, עליו נטלי הראיה והשכנוע, בפרט בעניין היעדר תמורה או כשלון תמורה (ע"א 333/63 שמולוביץ נ' סיקו, פ"ד יח(1) 550 (1964)).

15. תובנה מקדימה זו מלמדת על הקושי העומד לפני סויסה. טול את טענותיו בעניין "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה" (סעיף 6 לתביעתו), זאת בקשר עם טענה לאי-דיווח כנדרש של גבאי לרשויות על תשלומים שקיבל מסויסה. נניח לכך שגבולותיה של הדוקטרינה הנושנה הוצרו עד מאד בדיני החוזים בישראל (עיינו: ע"א 4305/10 אילן נ' לוי (9.5.2012)), כך שאין לה תחולה כאן במתכונתה. נניח לעובדה שחרף כך שאכן יש עירוב בין גבאי (הנפרע ברוב הצ'קים) והחברות שבשליטתו (אחת מהן היא בעלת הקרקע שבמחלוקת) אין כל דרך לקבוע בפסקנות מה דיווחו הצדדים לרשויות; ולעובדה שאין מדובר בטענה שכלל עלתה בטענות סויסה בהתנגדותו; ולכך שסויסה הוא דווקא ההיחיד מבין בעלי הדין שניתן לקבוע ביחס אליהם ממצא שלפיו דיווח לרשויות דיווחים בלתי מדויקים, שעה שקיזז כפי הודאתו את המע"מ הגלום בצ'ק של 49,560 ₪ שמסר לגבאי, אף שביטל אותו (עמ' 52 לפרוטוקול). עיקר הוא כי הצד הנזקק לתרופה החוזית לעת הזו הוא סויסה, לא התובעים. גבאי ונאות כבר אוחזים בידם בפסק דין מותנה, בדמות השטרות שהגישו לביצוע. סויסה הוא הצריך לשכנע את בית המשפט עתה כי יש לסייע בידו ולהצהיר על כך שביטולם של הצ'קים בידו נעשה כדין. משוכה גבוהה במיוחד. וכאשר כפי שהתחוור, אין בידו כל גרסה סדורה ועקבית, כל ראיה, וכל טענה קוהרנטית, המדובר במשוכה בלתי עבירה, כזו המובילה לדחיית עמדתו וממילא כך קבלת התביעות השטריות.

16. נעבור עתה לעיון באחדות מן הטענות כלליות או שמא "מקדמיות" של סויסה. יוער, כי ככל הטענות של סויסה, בחנתי את כולן, גם אם ההתייחסות היא לחלקן, ובאחרות אין כדי לשנות.

17. לטענתו ה"מקדמית" על כי לא הוכח שגבאי הוא אכן בעלי נאות וחברת א.ג., ולכן דין תביעת נאות להידחות (סעיף 7 לסיכומים). גם בהתעלם מכך שהמדובר בטענה חדשה ומאוחרת של סויסה, אשר גם עומדת בסתירה לתצהירו (סעיפים 24 ו-27), ממילא לא ברורה נפקותה: גבאי יוכל להפרע בגין הצ'קים לגבאי; נאות תוכל להפרע בגין הצ'קים לנאות, יהיה בעליה אשר יהיה.

18. עוד משליך סויסה יהבו על כך שגבאי לא מסר בידו דפי חשבון ודיווחים למע"מ שלו ושל חברת א.ג. (אך לא נאות) שהוא טוען כי הן בבעלותו, באופן שהיה מאפשר ללמד על המזומנים שהעביר סויסה לגבאי, ושמא על "גלגול הצ'קים" שבין הצדדים. טענה נטולת עוצמה. את בקשתו לגילויים נטש אגב הדיון ביום 3.7.2018, תוך הותרת העניין לשיקול דעת הצד שכנגד. יתרה מכך, הגיונה של הטענה שלפיה לו עמדו כל חשבונותיהם של גבאי חברת א.ג. לנגד עינינו היה בכך לקעקע את יסודותיה של התביעה, אינו נהיר דיו. ורק כשל אחד כדוגמה: אם הועברו כספים או צ'קים בין הצדדים בצורה סדורה, מדווחת ופורמלית, הרי שלסויסה אמורה להיות היכולת המלאה להשיג את המידע על אודות כל אלה מן המסמכים שברשותו או ברשות הבנקים שבהם ניהל חשבונותיו, ואין לו להלין על גבאי כי לא הציג מסמכים. ואם טענתו (השזורה בסיכומיו, אף כי לא בוססה) היא שהצדדים פעלו ביניהם בהעברות כספים נטולות תיעוד, אזי התיעוד לא היה מסייע. ובאופן כללי ייאמר כי בכל מקרה לא התרשמתי כי בידי גבאי היו מסמכים רלבנטיים כלשהם שהוא נמנע מלהציגם, ודאי כאלה שחסרונם חייב להוביל לאימוץ גרסתו של סויסה דווקא.

19. סוגיית המסמכים, שעליה מלין הנתבע דווקא, מובילה אותנו לראשון שבקשיים החריפים שבעמדתו: היעדר כל ראיה של ממש לתמיכה בטענותיו, שעליו הנטל לבססן. ברצונו לטעון כי סדרת הצ'קים שמסר בספטמבר 2014 נסבה על שכירות עתיד (שנקטעה, ולכן אינו חייב עוד) ולא על חובות עבר: אך אין לפנינו כל מערך תשלומים או הסכמות מסודר, או אפילו חלקי, מאז כריתת ההסכם (עם משכירה שאינה בעלת דין אפילו בהליך) בשנת 2009. הוא טוען כי הצ'ק לנאות נסב על שכירות בשנת 2017, שאם נמנעה ממנו אינו חייב – אך אין בידו מסמך לתמוך. הוא טוען כי צמד הצ'קים לגבאי הוא פרי "גלגול צ'קים", אך זולת שני צ'קים ממועדים אחרים ואחד מהם שונה בסכומו ורחוק בזמן פרעונו, אינו מציג כל מערך סדור של נתונים שילמדו על אותו "גלגול צ'קים" נטען. סויסה מנסה כמובן לתלות את הקולר בצוואר גבאי, אך אינו יכול להתנער מכך שנטל הצגת המסמכים שעליו ודאי אינו נופל מזה של גבאי, וכי היעדרם זועק. הסבריו ("לא שמרתי כל מה שעשיתי עם גבאי", עמ' 46, ש' 11, וכן עמ' 47) היו רחוקים מלשכנע. החוסר הכמעט מוחלט במסמכים, ודאי כאלה שיתמכו בגרסת סויסה, די בו להביא לכשלון הגנתו בנסיבות המקרה.

20. לחוסר החריף במסמכים מצטרפת דלות הזכרון של סויסה. ברי שקשה לשחזר, לעתים שנים לאחור, מי שילם כמה ומתי, כאשר אין מסמכים בנמצא. אולם פערי הזכרון של סויסה, שאינו זוכר כמעט דבר ואינו יכול להעיד כמעט על דבר, הם כה חריפים עד שגם בכך יש למנוע את קבלת עמדתו. שוב ושוב לא זכר דבר כמעט, יהיה זה בענייני הלוואות, תשלומים, "גלגולי צ'קים" או כל עניין מהותי אחר (ועמ' 51-48 לפרוטוקול ידגימו). ואם נקל על סויסה ונתהה שמא חלוף הזמן מן האירועים ועד למועד חקירתו הנגדית הוא שהוביל לכשלי הזיכרון, הרי שנזכור אנו כי לעת הגשת התנגדויותיו הלאקוניות, בסמוך לאירועים, לא ידע לפרט יותר. חוסר במסמכים המלווה בחוסר בזכרון אינם בסיס איתן להנחת תשתית לקבלת ההגנה.

21. קושי נוסף בדרכו של סויסה: אם לא די במיעוט המידע, הרי שגם זה שמסר זכה לתמורות ניכרות, והדברים עוד יודגמו בחלקי הדיון הנסבים על כל אחד משלושה סוגי הצ'קים. אני ער היטב לתמיהות והפירכות המסוימות בעדות גבאי שעמד עליהן בא כוחו של סויסה בסיכומיו. אולם גם אלה שיש להן אחיזה כלשהי, הן דלות משקל לעומת הגרסה המתפתחת של סויסה, נתון נוסף המונע אפשרות להשעין את הגנתו של סויסה על אדנים מוצקים.

22. לאחר הערות כלליות אלה, נפנה להתייחס לשאלת קיומה של הגנה ביחס לכל אחד משלושה סוגי הצ'קים שמשך סויסה: הצ'ק לנאות, 49,560 ₪ סכומו, סדרת 13 הצ'קים לגבאי שסכומם 5,000 ₪ האחד, וצמד הצ'קים בסך של כ-50 אלף ₪ האחד, שסויסה טוען כי הם "גלגול צ'קים". לאחר מכן נפנה לטענות הקיזוז שהעלה סויסה, משני סוגים: הקיזוז הנסב על נזקים נטענים הקשורים בעיבוד הקרקע (טענה שלא בא זכרה בכתב ההגנה ככזו), והקיזוז הנסב על צ'קים שמשך מי מן התובעים וסויסה אוחז בידו לטענתו. נדון בחמשה עניינים אלה כסדרם.

א. הצ'ק לנאות (49,560 ₪ סכומו)

23. הצ'ק האחד שהגישה נאות לביצוע נמשך בידי גבאי לפקודתה, 49,560 ₪ סכומו, יום 9.12.2015 מועד פרעונו. מתי נעשה השטר אין סויסה יודע לומר, אך גבאי טוען (בהסתמך על ספח הצ'ק וכן תמליל השיחה בין השניים) כי היה זה במחצית חודש יוני 2015, ועל כך אין סויסה חולק. תמצית טענתו של סויסה היא כזו שניתן לאפיינה, שטרית, כטענת כשלון תמורה. את הקרקע עיבד משנת 2010 עד לשנת 2015. ביום 30.6.2015 הודיעו גבאי כי עליו לסלק ידו מן הקרקע. סויסה סירב, אך לבסוף נטש. אולם הצ'ק לנאות נועד, נוכח תחינות ממש מצדו של גבאי, לתקופה מאוחרת בהרבה: מחודש ספטמבר 2017 עד ספטמבר 2018, קרי זמן רב לאחר המועד שבו סולק סויסה מן הקרקע. מובן, טענתו, שבגין תקופה זו אינו צריך לשלם לגבאי דבר. קרי, כשלון תמורה מלא.

24. טענה זו של סויסה יש לדחות. טענתו, שלפיה גבאי "התחנן" (עמ' 47, ש' 20) לקבלת תשלום בגין הקרקע, נטולת הגיון. מדוע תשלום שנים מראש לשנת 2017? מדוע נעתר סויסה? מדוע, אם התחנן גבאי ונזקק כה נואשות וכה בדחיפות, צ'ק שמועד פרעונו הוא ששה חודשים לאחר עשייתו? ומה אשר למסמך כלשהו שיתמוך בטענתו? תהיות שנותרו ללא מענה מניח את הדעת, בין אם בתצהיריו של סויסה, בין אם בחקירתו, בין אם בסיכומיו.

25. מנגד, לא עלה בידו של סויסה להתמודד עם הטענה הפשוטה של גבאי, כי הצ'ק נועד לפרעון חובות שעד ליום 30.6.2015, קרי המועד שבו הודיע גבאי לסויסה על סיום ההתקשרות ביניהם. הדבר עולה בבירור, כטענת גבאי, לאורך שיחתו המוקלטת עם סויסה. ולא פחות חשוב מכך, מספח הצ'ק, שהפיק סויסה עצמו (נספח ו' לתצהיר גבאי): שם מצוין מפורשות בדפוס כי הצ'ק הוא "בגין עיבוד קרקעות 2015 – נאות רמות", 2015 ולא 2017 או 2018 כטענת סויסה. ואם היו ספקות ביחס לשאלה מתי ב-2015, לפני הודעת סילוק היד ביום 30.6.2015 או לאחריה, באה התוספת בכתב יד ובחתימת סויסה שלפיה "אדמה טל ספי צפית הבא 30.6.17 חדש [כך במקור, וסויסה לא ניסה לטעון כי מדובר בדבר זולת טעות דפוס ביחס לשנה הנזכרת]. התשלום הזה הינו עד לתאריך 30.6.2015". ובצדו השני של הספח: "עד לסוף 30.6.2015". עתה נותר רק להכריע איזו גרסה עדיפה: של גבאי, כי המדובר בתשלום כנגד החזקת סויסה בקרקע עד ליום 30.6.2015 (ועד מועד זה אכן החזיק בקרקע), או של סויסה, שלפיה היה זה דווקא צ'ק דחוי בחצי שנה שניתן עבור שכירות שתחל רק עוד יותר משנתיים ממועד עשיית הצ'ק. מלאכת ההכרעה אינה קשה. תחשיבים נטולי עיגון בראיות שערך סויסה בסיכומיו אינם יכולים לגרוע מהודאתו הברורה באשר לתכלית השטר. המסקנה הברורה, והממצא שאותו יש להסיק: הצ'ק מהווה תשלום בגין התקופה שבה החזיק סויסה בקרקע. לפיכך טענת סויסה לכשלון תמורה, הנסמכת על כך שהצ'ק ניתן כנגד החזקה עתידית ומרוחקת במיוחד מטעם שאינו ידוע, דינה דחייה. די בכך לקבל את תביעת נאות.

ב. סדרת הצ'קים לגבאי (13 צ'קים בסך 5,000 ₪ האחד)

26. נפנה לסדרת הצ'קים שחוללו, 65,000 ₪ סכומם הכולל. אין חולק על המועד שבו נמסרו: חגי תשרי תשע"ה, בקיץ 2014. באותו מעמד, מוסכם, מסר סויסה בידי גבאי פנקס של 25 צ'קים, שעליהם חתם ואת סכומם השלים ל-5,000 ₪ האחד; מחלוקת שבה נעסוק היא כמובן בגין מה נמסרו. זמן הפרעון לא צוין בהם, והיה זה גבאי שהשלים והפקיד. 11 צ'קים, עד לחודש יוני 2015 (כאשר סויסה עדיין מחזיק בקרקע) הושלמו ונפדו מדי חודש, ללא קושי ומחאה. לאחר קריסת יחסיהם של הצדדים בראשית יולי 2015 השלים גבאי את זמן הפרעון ב-14 הצ'קים הנותרים ליום 10.7.2015, סויסה מצדו הודיע לבנק הנמשך על ביטול כל הצ'קים האמור (כעולה מהמסמכים שצורפו להתנגדותו), 13 מהם בוטלו, אחד כובד. אלה שחוללו הם שהוגשו לביצוע.

27. טענת סויסה: שוב, כשלון תמורה. את פנקס הצ'קים מסר בספטמבר 2014 כתשלום מראש עבור התקופה ממועד מסירת הפנקס עד אוגוסט 2017 (והתשלום הנזכר של 49,560 ₪ - עבור השנה הבאה לאחר מכן, כך טענתו שכבר נדחתה). 11 צ'קים הושלמו וכובדו מדי חודש. בחודש יולי 2015 (קרי לאחר הדרישה לסילוק ידו מן הקרקע) ראה סויסה לפתע כי גבאי השלים את כל הצ'קים והציגם לפירעון, אחד מהם הורה סויסה שלא לבטל, שכן "הגיע מועד פרעונו בהתאם למועד המוסכם" (סעיף 9 לכתב הגנתו), ואת היתר הורה לבטל. טענת כשלון התמורה היא אפוא שסדרת הצ'קים – אותם 13 צ'קים נותרים – הם כנגד שכירות קרקע שניטלה ממנו כאמור בהודעת גבאי מיום 30.6.2015.

28. נפתח בעיסוק שהוא מעט שולי יותר, אך המדגים את הקושי בדרך הילוכו של סויסה, ביחס לאותו צ'ק, שאותו הורה סויסה לבנק שלא לבטל שכן "הגיע מועד פרעונו" – כך טענת סויסה. טענה זו נועדת בבירור להדגים את יושרו של סויסה והקפדתו על תשלום כל סכום שהוא חב בו. אליה וקוץ בה: סויסה ניסה לבטל, ללא כחל וסרק, אך כשל. להתנגדותו צירף סויסה את המכתב ששלח לבנק הנמשך ביום 13.7.2015 ובו ביקש לבטל את כל הצ'קים הנותרים שבידי גבאי (262 עד 275 מספרם הסידורי): 14 צ'קים, ולא 13. ואם היה ספק בדבר כוונתו, הוסיף בכתב ידו: "לבטל 14 צ'קים x 5,000". רק דרך מקרה ושמא טעות כיבד הבנק את הצ'ק הראשון מבין הרבים שהופיעו ברשימת הביטול, 263 מספרו הסידורי. קרי, סויסה אינו מי שמקפיד הקפדה גדולה לשלם את מה שחייב, באופן שילמד על כך שכאשר הוא מסרב לשלם דבר מה בדין הוא מסרב; אלא הוא מי שניסה בכל מאודו להמנע מפרעון צ'ק שהוא מודה מפורשות (סעיף 9 לכתב הגנתו) כי "הגיע מועד פרעונו", אך לא הצליח, ואת אי הצלחתו זו בביטול הצ'ק בניגוד לדין הוא מנסה עתה לזקוף לזכותו.

29. נפנה עתה לסוגיה המרכזית, והיא האם אותו פנקס צ'קים הכולל 25 צ'קים חתומים ונטולי מועד פרעון נמסר לגבאי בקיץ 2014 כנגד שכירות עתידית, לתקופה שעד אוגוסט 2017 (כטענת סויסה, הטוען אפוא כי כל צ'ק המתייחס לתקופה המאוחרת ליום 30.6.2015 אינו צריך להשתלם נוכח כשלון תמורה), או שמא כנגד חוב עבר (כטענת גבאי, שמשמעותה שהפסקת ההתקשרות בין הצדדים אינה יכולה להקרין על חבותו של סויסה).

30. טענת סויסה היא כזו שיש לדחותה. היא אינה נתמכת במסמכים. היא אינה נתמכת בזכרון של סויסה. היא נטולת הגיון עסקי: מה לו לסויסה למסור צ'קים לשלוש שנים הלאה? אם כל השנים שילם לגבאי במזומן (עמ' 48 לפרוטוקול כדוגמה), כהעדפתו של גבאי, מה לו כלל לסויסה למסור צ'קים כלשהם? אך בעיקר נסתרת גרסתו מעדותו של סויסה עצמו. סויסה טען כאמור בתצהירו התומך בהתנגדות כי הצ'קים נועדו לתקופה ספטמבר 2014 עד אוגוסט 2017, כאשר הצ'קים נועדו להפרע מדי חודש (סעיף 7 לתצהירו). קל ופשוט, זולת כך ש-25 צ'קים חודשיים אינם יכולים להספיק לפריסה על פני שלוש שנים. בחקירתו של סויסה הופיעה לראשונה טענה חדשה: זו הפעם הסביר (עמ' 62-61 לפרוטוקול) כי הצ'קים נמסרו לגבאי בפתחה של שנת שמיטה, היא, כך ניתן להבין, שנת השמיטה תשע"ה. ואם יתהה הקורא מה עניין שמיטה אצל הר הצ'קים שמסר סויסה לגבאי נוכל רק להעריך: סויסה עמד לאחר שהגיש תצהירו אך לפני שהתייצב לחקירתו על כך שעלול להיות קושי חשבוני פשוט בטענה שמסר 25 צ'קים שנועדו לפרעון חודשי כנגד שכירות הקרקע, לתקופה שמשכה המתואר (ספטמבר 2014 עד אוגוסט 2017 כאמור) הוא דווקא 36 חודשים. לעיבוי אותה תוספת בענייני שמיטה הוסיף סויסה וביאר יש מאין: "כי שנת שמיטה, אז לא היה אמור לקבל על זה כסף" (עמ' 61, ש' 28), וכי אותם 25 צ'קים, לתקופה של 36 חודשים, ניתנו "שזה יהיה מהשמיטה והלאה. הוא יודע את זה" (עמ' 62, ש' 28). אולם פרט לכך שמדובר בתוספת שאין לה זכר בהתנגדות ובתצהיר, היא עומדת בסתירה לעובדה שגבאי השלים את זמני הפרעון בצ'קים לכל חודשי שנת השמיטה שהחלה בספמטבר 2014, וסויסה לא מיחה. לא לדידו של גבאי, ולא לדידו של סויסה, אמור היה להיות עיכוב כלשהו בהצגת הצ'קים לפרעון. קרי, טענה מאוחרת ובלתי משכנעת, שיש לדחותה.

31. בנוסף לקשיים שצוינו בעמדת סויסה, נזכיר את הקביעה שלעיל: כי הצ'ק בסך 49,560 ₪ שמסר סויסה לנאות הוא בגין השכירות שעד ליום 30.6.2015. אילו היו אותם 11 צ'קים שנפרעו בתקופה שמספטמבר 2014 ועד ליוני 2015 תשלומים שוטפים, ולא תשלומים בגין העבר, או אז לא אמור היה להיות חוב של סויסה, ולא היה בגין מה שימסור את הצ'ק בסך 49,560 ₪.

32. ואחרונה: רישומיו של גבאי (נספח ד') לתצהירו, כאלו המצביעים על חוב של 126,300 ₪ בגין הקרקע בצפית. נתון המתיישב כמובן טוב בהרבה עם עמדת גבאי – שלפיה מסר בידו סויסה 25 צ'קים בסכום כולל של כ-125,000 ₪ לשם סילוק חובות העבר, לשיעורין, מאשר עם הסבריו וחישוביו של סויסה בסיכומיו, שאין קשר של ממש ביניהם לבין אותו מסמך או לבין טענותיו של סויסה בתצהיריו.

33. והמסקנה מכל אלה: 25 הצ'קים שמסר סויסה לגבאי בקיץ 2014 נועדו לסילוק – בפריסה – של חובות עבר, כטענתו העדיפה של גבאי, ולא כתשלומים חודשיים לתקופה של 36 חודשים מספטמבר 2014 ועד אוגוסט 2017, באופן שהיה מביא לכך שסדרת 13 הצ'קים המתייחסים לתקופה המאוחרת לסיום יחסי הצדדים בסוף יוני 2015 היא בת ביטול בשל כשלון תמורה, כטענת סויסה. דין תביעת גבאי בעניין זה להתקבל.

ג. צמד הצ'קים לגבאי (49,000 ₪ ו-50,000 ₪)

34. טען סויסה כאמור: שני צ'קים אלה שמשך לפקודת גבאי הם "צ'קים טובה", בבחינת "גלגול צ'קים" בין הצדדים, כל אלה אגב הלוואות שמסר סויסה לגבאי. והוסיף סויסה: שני הצ'קים שהגיש גבאי לביצוע הם כאלו שכנגדם מסר גבאי לסויסה שני צ'קים אחרים, בסכומים דומים, ולאחר הדרישה לפינוי הקרקע ביטל כל צד את הצ'קים שמשך. לא היה מקום אפוא לסברת סויסה כי גבאי יציג צ'קים אלא לפרעון או יגישם לביצוע. מבחינה שטרית, ניתן להבין (שכן ניתוח מבחינת דיני השטרות נפקד מסיכומיו), לפנינו טענה של סויסה להיעדר תמורה, או שמא לכשלון תמורה.

35. נפתח בכך שגרסתו העובדתית של סויסה קורסת כבר כיוון שאין ראיה ולו קלושה לכך שאי פעם נתן הלוואות לגבאי, כאלה שגלגול הצ'קים הנטען עומד (בדרך בלתי ברורה) ברקע להן (סעיף 15-12 לכתב ההגנה, סעיף 24.2 לסיכומים). אין כל מסמך, אין כל רישום, ותמליל השיחה שבין הצדדים מדבר דווקא בהלוואות של מאות אלפי ₪ שגבאי הוא שמסר בידי סויסה, לא ההיפך.

36. אולם גם הטענה של "גלגול צ'קים" (שגבאי דוחה בתוקף) אינה טענה היכולה להקים הגנה: הן כיוון שהיא נטולת נפקות משפטית, הן כיוון שלא בוססה לגופה ביחס לצ'קים ה"נגדיים" הנטענים.

37. "גלגול צ'קים", שסויסה טוען לה ללא הנד עפעף (סעיף 24.1 לסיכומיו כדוגמה), נזכיר כי היא אותה "תופעה נפסדת הפוגמת בחיי המסחר התקינים" (ת"א (מח'-ת"א) 42121/03 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' א.ר.י פלדמר (29.6.2005)). תכליתה הרגילה להביא לכך שבנקים או נותני אשראי לשני הצדדים לעסקה יתבקשו, בנפרד, להעמיד לצדדים אשראים, כאשר בפועל אין השיקים מייצגים עסקה כלכלית אמיתית (ע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס, פ"ד יד 2122 (1960)). הבעייתיות של העיסוק בפעילות כלכלית נטולת ערך כלכלי זו ברורה. אולם מושכלות ראשונים הם כי טענה זו אינה יכולה משפטית להקים טענת היעדר תמורה (וממילא לא טענת כשלון תמורה):

"ערכו של השטר שכנגד הוא בכך שניתן לנכותו או להשתמש בו בתור בטוחה. לקבלת מילווה או לעיסקה אחרת, וזוהי תעודתו. אין נפקא מינה אם עושה השטר השתמש בשטר שכנגד בפועל למטרה זו או אחרת או לא השתמש בו כלל, או אם השטר שכנגד נפרע בסופו של דבר או לא נפרע על ידי עושהו אם ״השטרות־שכנגד״ שהמערער אוחזם לא נפרעו אחרי חלותם על־ידי המשיב, רשאי המערער (אם גירסתו בדבר החלפת השטרות נכונה) לתבוע על־פיהם את המשיב, אבל אין בכך משום הגנה של 'חוסר תמורה'" (ע"א 523/64 רייף נ' בורשטיין, פ"ד יט(1) 603, 606-605 (1965); וכן ראו: עניין שוירץ; ע״א 289/64 פשקוס נ' קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע״מ, פ"ד יט(2) 690, 694 (1965)).

משמעות האמור: אפילו הציג סויסה שני צ'קים, שהם אותם "צ'קים נגדיים" מחוללים אל מול פני אלו שהוא משך וביטל, ואשר הוגשו לביצוע, עדיין לא היה בכך להקים לו טענת הגנה שטרית.

38. עובדתית, סויסה גם לא הצליח אפילו לשכנע, בטענתו נטולת הפירוט, כי אותו צמד צ'קים "נגדיים" שצירף סויסה לתצהירו הם אכן "נגדיים" לצ'קים שהגיש גבאי לביצוע. בפרט כך, ביחס לצ'ק מושא ההליך כאן שמשך סויסה לפקודת גבאי, 50,000 ₪ סכומו, זמן פרעונו יום 8.7.2015, ואשר סויסה טוען כי הצ'ק ה"נגדי" לו (שמשכה נאות וביטלה) הוא צ'ק בסך 48,300 ₪, זמן פרעונו יום 5.9.2015. אם ב"גלגול צ'קים" מדובר, הרי שנצפה שיהיה זה של צ'קים נגדיים באותו סכום, שהרי אף אחד מהם אינו אמור להיות מוצג לפרעון. מנין פער הסכומים אפוא? הסביר סויסה: הפער של 1,700 ₪ הוא בגין תרומה של גבאי לגמילות חסדים בסכום זה. אולם אם הצ'קים לא נועדו להפרע, מה לנו אותה "גמילות חסדים" נטענת המביאה להפחתה מסכום הצ'ק. לכך נוסיף את תשובת גבאי: ישנו צ'ק אחר שמשך סויסה בסך 48,300 ₪, לפקודת נאות (בדיוק כסכום הצ'ק שהציג סויסה, של 48,300 ₪ שמשכה נאות). זמן פרעונו 8.9.2015, בסמוך לצ'ק שהציג סויסה; אף הוא חולל ולא הוגש עדיין לביצוע. זהו דווקא אותו "צ'ק נגדי", ולא הצ'ק שהציג סויסה בדיון כעילה לפטור אותו מפרעון החוב: זמני הפרעון קרובים (5 ו-8 לחודש), הסכום זהה (48,300 ₪), הצדדים זהים (סויסה מזה ונאות מזה, להבדיל מצ'ק אחד שנעשה לטובת גבאי ומן העבר האחר צ'ק שנאות היא שמשכהגבאי). קרי הצ'ק שהציג סויסה (וכנגזר מכך – שני הצ'קים שהציג סויסה) כראיה לזכותו לביטול הצ'קים מושא הבקשה לביצוע שטר, אינו קשור כלל בצ'קים מושא הבקשה. מובן שתשובה זו של גבאי מחזקת את טענת "גלגול הצ'קים" של סויסה, אך זאת ביחס לצ'קים אחרים, והיא מחלישה מאד את טענת סויסה לזכות כלשהי שלא לפרוע את צמד הצ'קים מושא הבקשה לביצוע.

39. תוצאת האמור: דין התביעה ביחס לצמד הצ'קים לגבאי להתקבל.

ד. טענת הקיזוז הראשונה – ביחס לנזקיו הנטענים של סויסה מהפרת ההסכם

40. עד שהגיע עת סיכומיו טען סויסה לקיזוז משני סוגים. האחד בזיקה ל"הפרת ההסכם" הנטענת בידי גבאי ונזקי סויסה עקב כך (סעיפים 26, 27, ו-30 לסיכומים), והאחרת בעניין צ'קים נוספים שמשך גבאי וסויסה אוחז בידו לדבריו (סעיפים 28 ו-29 לסיכומים). בפרק זה נעסוק בטענת הקיזוז הראשונה של סויסה: כי יש לקזז מכל סכום החיוב את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם בידי גבאי (או שמא הרווחים שהפיק גבאי מן ההפרה), בכך שסילק ידו של סויסה מן הקרקע שלא כדין ובלא שהיה לסויסה כל חוב כלפי גבאי. טענה שיש לדחות משורה של טעמים, ואציין אך בודדים.

41. ראשית: הרחבת חזית אסורה. בסיכומי התשובה היה זה סויסה שעמד בהקפדה על כך שבעל דין אינו רשאי להרחיב חזית ולהוסיף טענות בעיצומו של הליך (סעיפים 3 ו-9 לסיכומי התשובה כדוגמה). בדין טען כך. אך זו הייתה גם עמדת גבאי, ביחס לטענות סויסה. טענותיו של סויסה הן שמהוות בהקשר זה כל כולן הרחבת חזית: בתצהירו התומך בהתנגדותו (קרי, כתב הגנתו דהיום אל מול פני תביעת גבאי) לא טען סויסה לזכות קיזוז בקשר עם נזקיו הנטענים כתוצאה מהפסקת עיבוד הקרקע, אלא – באותו פרק שעניינו "הנזקים שנגרמו לי שתוצאה מפינויי מהקרקע" – ציין כי "אני טוען כי גבאי נותר לי כספים, אותם בכוונתי לתבוע ממנו" (סעיף 17 להתנגדותו לתביעת גבאי; ובאופן דומה לא טען לזכות קיזוז גם בהתנגדותו לתביעת נאות, סעיף 20). אם חפץ, בידו לתבוע. אך אין הוא יכול לפתח בדיעבד, בתצהירו או בסיכומיו, טענת קיזוז, שמקומה להתברר בהליך הנוכחי, להבדיל מהליך עתידי. די בכך לדחיית הטענה.

42. שנית, היעדר פירוט. טענת קיזוז יש להעלותה בדרך הדומה לדרך שטוענים בכתב תביעה (ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355 (1983)). משלא נעשה הדבר בכתב ההגנה (שם לא נטען דבר), ובקושי רב – אגב התצהיר (שממילא איחר את המועד), לא ניתן לראות בכך כל תשתית אפשרית לקבלת טענת הקיזוז. לא תיתכן גם כל ציפייה שאגב ההליך הנוכחי יידרש בית המשפט (אגב הבאת אותם עדים דלי יכולת לשפוך אור על שנעשה בקרקע לפני שנים), לשאלה מי מי דיסקס ומי זע, מי זיבל ומי חרש, ולבסוף – מי הפר. ראוי לציין גם ששעה שהגיש גבאי תביעה לסילוק ידו של סויסה מן הקרקע, וסויסה לא השמיע כל מחאה ביחס לאותה תביעה ואכן סילק ידו, ספק רב אם כלל יש בידי סויסה את הזכות להשמיע טענות בעניין (השוו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (8.3.2009)).

43. שלישית, טיעונים בלתי עקביים של סויסה. סכומי נזקים ואז קיזוז ההולכים וגדלים משלב ההתנגדות (שאין בה טענות קיזוז), עבור בתצהיר, וכלה בסיכומים (שעד אליהם הגענו מנזקים של 60 אלף ₪ שלא נדרש אפילו קיזוז בגינם לעת ההתנגדות עד לנזקים נטענים של כחצי מיליון ₪); דרך התנהלות המדגימה מדוע אין כל אפשרות להידרש לטענת הקיזוז במסגרת הנוכחית.

44. אחרונה, הרבה למעלה מן הצורך בשלב זה, טענת סויסה שלפיה סולק מן הקרקע במפתיע, על לא עוול בכפו ותוך הפרת הסכם מצדו של גבאי, אינה מתיישבת עם האמור בשיחה שניהלו הצדדים לפני סיום יחסיהם ביוני 2015, שבמהלכה ברי כי סויסה לא רק יודע ומעודכן בכך שגבאי עומד להשכיר את הקרקע לאחר, אלא לדידו גבאי מוזמן אכן להשכירה (עמ' 10 ו-עמ' 16 לתכתוב נספח א' לתצהיר המשלים של גבאי).

45. דין טענת הקיזוז של סויסה, ככל שהיא נסבה על הנזקים הנטענים כתוצאה מן ההפרה הנטענת שבסילוק ידו מן הקרקע, להדחות.

ה. טענת הקיזוז – ביחס לצ'קים נוספים שבידי סויסה אשר משך גבאי

46. בשולי התנגדותו אל מול פני תביעת גבאי טען סויסה כי הוא אוחז בידו בצ'קים נוספים, מעבר לאלו שהוזכרו (קרי מעבר לצ'קים ה"נגדיים" מול צמד הצ'קים לגבאי), וביחס לאלה "אני שומר על טענותיי ... לרבות לטענות קיזוז" (הסעיף האחרון לתצהיר התומך בהתנגדותו, הוא כתב הגנתו). ביחס לאלה יכול לפחות סויסה לטעון כי הזכיר את הביטוי "קיזוז", ולפיכך לטעון לכך בתצהירו ובסיכומיו. אולם גם דין טענה זו להדחות.

47. שוב, טענת קיזוז מחייבת פירוט. ניכר כי טענות סויסה באשר לצ'קים שבידו לא פורטו. איננו יודעים אפילו אילו צ'קים הוא אוחז בידו, מי משך אותם – האם גבאי או שמא מי מן החברות האחרות (עניין בעל חשיבות כאשר עולה טענת קיזוז אל מול פני אוחז מסוים בשטרות), האם ומתי חוללו, ובאילו נסיבות. הן מחייבות עקביות, וגם כזו אין, שעה שסכומי הקיזוז הנטענים הולכים ותופחים. הן מחייבות ביסוס, ואין כזה: אין לנו כל ידיעה באשר למערך היחסים המדויק שבין סויסה וגבאי בהקשרים נוספים לאלה של הצ'קים שהוגשו לביצוע. ברור כי יש לדחות את טענת סויסה שלפיה הוא שהיה מלווה כספים לגבאי, ולא ההיפך. מן השיחות שבין גבאי וסויסה עולה כי גבאי הלווה לסויסה – כטענת גבאי בהליך כאן – מאות אלפי ₪ (עמ' 36 לנספח א' לתצהיר המשלים). נכון ליוני 2015, סויסה אף עמל על קבלת הלוואה מגבאי של לא פחות ממיליון ₪ (שם, עמ' 35), ובחן את תנאיה האפשריים. כל אלה מלמדים על מערכת יחסים כספית שבמסגרתה קשה עד מאד להניח כי לגבאי קיימים חובות כלשהם כלפי סויסה בגין צ'קים שחוללו; וחשוב מכך: אין אפילו טענות של סויסה, קל וחומר תשתית ראייתית מינימלית, שתאפשרנה לבית המשפט לקבוע ממצאים ביחס למערך היחסים הכספים הכולל שבין גבאי (ולא החברות שבשליטתו) לבין סויסה, ולמצוא כי לגבאי חוב קצוב וידוע שהוא בר קיזוז אל מול חובו של סויסה כלפיו.

48. גם טענות הקיזוז של סויסה בקשר עם צ'קים מחוללים שהוא טוען כי בידו – להדחות אפוא. יודגש כי אין כל כוונה לקבוע כאן ממצאים לגוף אותם צ'קים עלומים; ממצאים ניתן לקבוע כאן אך ורק ביחס לצ'קים שהוצגו לפרעון והוגשו לביצוע, וביחס אליהם הביאו הצדדים ראיות. כבכל טענת קיזוז הנדחית שלא לגופה אלא כיוון שלא הועלתה כיאות, טענות הצדדים ביחס למערך החובות הכולל שביניהם שמורות להם, ככל שהם חפצים להוסיף ולהתדיין בהליכים נוספים.

סוף דבר

התביעות מתקבלות במלואן. הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובעים יחד ביחס להליכים שהתנהלות בבית המשפט, בסכום כולל של 5,000 ₪, ובשכ"ט עורכי דינם שייצגם יחד בסכום כולל של 20,000 ₪; סכום הנקבע על הצד הנמוך שעה שגם לתובעים הייתה תרומה מסוימת לערפול הראייתי בהליכים אלה. תיקי ההוצל"פ 525491-12-15 ו- 525470-12-15 ישופעלו. סכום ההוצאות בהליכים בבית המשפט יתוסף למען הנוחות לתיק ההוצל"פ שבו גבאי הוא הזוכה, והתובעים-הזוכים יוכלו לערוך התחשבנות פנימית ביניהם ביחס לחלוקתו.

ניתן היום, כ"ט כסלו תש"פ, 27 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.