לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונת דרכים מיום 25/8/14.

התובע עתר למינוי מומחים בתחומים הבאים:

אורתופדיה, נוירולוגיה, פלסטיקה, פסיכיאטריה וכירורגיית כלי דם.

הנתבעים מתנגדים למינוי המומחים בכל התחומים שצויינו. לטענתם, סימני הפגיעה חלפו, למעשה, השבר התאחה, פגיעה בכלי דם טופלה עד להחלמה, ולמעשה הבקשה למינוי מומחים בחמישה תחומי רפואה שונים מוגזמת ומופרזת.

על פי הפסיקה, די בקיומה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות צמיתה, על מנת שימונה מומחה מטעם בית המשפט בתביעה על פי חוק פלת"ד. אין לתובע דרך להוכיח נכות צמיתה, אלא באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ולפיכך על ביהמ"ש לנהוג זהירות רבה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחים ובמקרה של ספק, להעדיף מינוי מומחה על פני דחיית הבקשה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2)216; רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד (30/5/12)).

המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה מלמדים, כי התובע נחבל בברך ובשוק של רגל ימין. התובע סבל משבר בעצם הפיבולה. הפציעה בברך עירבה כלי דם, עצם ועור, וחייבה טיפולים בחדר הניתוח. התובע אושפז במהלך יותר מחודש וחצי. במהלך אשפוזו בוצעו טיפולים שונים כגון תפירה של העורק שנפגע והשתלת עור. כבר במהלך אשפוזו של התובע בבית החולים צוינו סימנים של פוסט טראומה והומלץ על ייעוץ פסיכיאטרי.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ובמסמכים הנוספים שהוגשו בדיון היום, מצאתי כי קיימת ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית בכל התחומים המצוינים לעיל, כמפורט להלן:

א. בתחום האורתופדי – כאמור, התובע סבל משבר בפיבולה. התובע היה במעקב ממושך אצל אורתופד, הופנה לטיפולי פיזיותרפיה רבים, גם בחודש 12/2016 (כמעט שנה וחצי לאחר התאונה) הוסיף להתלונן על כאבים ונמצאה נפיחות בקרסול ימין. בחודש 05/2017 ציין המומחה שפנה אליו התובע, כי הנפיחות בכף הרגל ירדה, אך כי קיימת רגישות, והומלץ לתובע להימנע מעמידה והליכה ממושכת ולהימנע מהרמת משקלים כבדים.

לאור כל אלה, יש למנות מומחה בתחום האורתופדי על מנת שיקבע אם כתוצאה מהשבר הנ"ל נותרה לתובע נכות.

ב. בתחום כירורגיית כלי הדם – הפגיעה הראשונית שאובחנה אצל התובע כללה פגיעה בעורק הפופליטאי ובברך הימנית. נעשתה תפירה והשקה של העוקר בחידוש הזרימה בתוכו. לאחר שחרורו מבית החולים היה התובע במעקב של כירורג כלי דם במסגרת קופת החולים. בדיקה כללית שנערכה ע"י כירורג כלי דם ב- 26/2/16 העלתה הפרעה המודינמית קלה במנוחה ובינונית במאמץ. לטענת הנתבעת, הטיפול המהיר שקיבל התובע הביא להחלמה מהירה של כלי הדם. לא ניתן לשלול זאת, עם זאת ברי בעיניי, כי עצם הפגיעה אשר כללה פגיעה בעורק, קטיעתו ותפירתו מצריכה מינוי של מומחה בתחום זה, על מנת שיקבע אם אכן הייתה החלמה מלאה כנטען, או שמא נותרה נכות.

ג. בתחום הפסיכיאטריה – כאמור, סימני חרדה ותסמונת פוסט טראומה הודגמו כבר במהלך האשפוז כפי שעולה מסיכום האשפוז. בהמשך לכך, היה התובע בטיפול פסיכיאטרי במסגרת קופת החולים (טיפול אצל ד"ר זילברשטיין עד לחודש 02/2016 וטיפול אצל ד"ר שקרה טטיאנה החל מחודש 12/2016) עם המלצות לטיפול תרופתי, תוך תיאור של שיפור המצב בשלב מסוים, והחמרה במצב בהמשך.

די במסמכים אלו על מנת להצדיק את הצורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

ד. בתחום הפלסטיקה – התובע נזקק להשתלת עור במקום הפגיעה, ולצורך כך נלקח עור ממקום אחר בגוף. אף שאין בפני מסמכים המתארים את הצלקות שנותרו, כטענת הנתבעת, הרי שברור כי נותרו צלקות (ראה למשל לעניין זה הפניית ד"ר גלנץ, נוירולוג, מיום 16/5/17). לצורך בירור השאלה אם הצלקות שנותרו הותירו נכות, אין מנוס ממינוי מומחה בתחום הפלסטיקה.

ה. בתחום הנוירולוגיה – התובע הופנה לנוירולוג לאור תלונותיו על נימול ברגל וחוסר תחושה. נמצא ממצא של היפואסטזיה בשוק ימין מתחת לברך (ראה מסמך רפואי מיום 16/5/17, ד"ר גלנץ). גם בבדיקת האורתופד מיום 16/5/17 צויינה ירידה בתחושה ורגישות.

לאור הממצאים הנ"ל, יש למנות גם מומחה בתחום הנוירולוגיה.

תינתנה בנפרד החלטות מינוי בכל אחד מהתחומים האמורים לעיל.

בנסיבות העניין, שכרם של המומחים ישולם, בשלב זה, ע"י הנתבעת. ככל שימצא, בסופו של יום, כי איזה מהמינויים היה מיותר, וכי לא נותרה נכות באותו תחום, ניתן יהיה לשקול ניכוי שכר המומחה מהפיצוי.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.