1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.1.2016 אשר קבעה שאין להגדיל את אחוזי הנכות הרפואית שנקבעה למערער בהתאם לתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשל"ז-1956 (להלן: התקנות).

העובדות

2. המערער יליד 1946. ביום 25.8.2006 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.

3. ביום 31.5.2009 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 65% (30% נכות בגין פגיעה ברגל ו-50% נכות בגין תסחיף ריאתי), החל מיום 1.1.2009^[1].

4. ביום 19.5.2011 הגיש המשיב בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 37 לתקנות^[2].

5. ביום 20.11.2011 קבעה ועדה מדרג ראשון כי למערער נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 36% (20% נכות בגין פגיעה ברגל ו-20% נכות בגין תסחיף ריאתי), החל מיום 23.5.2011 (להלן: הוועדה מדרג ראשון)^[3].

6. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

7. ביום 29.4.2012 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: להלן הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה הותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון ולא דנה בהפעלת תקנה 15 לתקנות^[4].

8. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין (ב"ל 50540-06-12). ביום 20.10.2013 ניתן פסק דין, בהסכמת הצדדים, המורה על השבת עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה בנושאים שונים^[5].

לענייננו, אציין שפסק הדין הורה גם ש"לאחר קביעת הנכות הרפואית, הוועדה תשקול הפעלת תקנה 15, שכן הועדה מיום 29.4.13 (צ.ל. 24.9.12 – ק.כ) לא התייחסה לעניין כלל" (להלן: פסק הדין הראשון).

9. בעקבות פסק הדין הראשון, התכנסה הוועדה ביום 2.2.2014 על מנת לדון בעניינו של המערער בפעם השנייה^[6]. הוועדה קיבלה את טענות המערער וקבעה שנכותו הצמיתה המשוקללת היא בשיעור של 56%.

לעניין הדיון בהפעלת תקנה 15 אציין כי הוועדה לא התייעצה עם ועדת הרשות וקבעה באופן לקוני כך "לעניין תקנה 15 הועדה עיינה בפרוטוקול ועדות הרשות המופיעות בתיקו של התובע לפיהן גם כשהיה בנכות גבוהה יותר, הכנסתו נשמרה. ולכן אין הועדה רואה צורך לשנות את החלטת הועדה הקודמת במצב הנוכחי. אין הוכחה להחמרה עקב התאונה בשלב זה. מבחינת ההכנסות לא חלה ירידה".

10. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין (ב"ל 21096-04-14). ביום 10.3.2015 ניתן פסק דין המורה על החזרת עניינו של המערער לדיון נוסף בפני הוועדה "לצורך שקילת הפעלת תקנה 15. לעניין זה אין די להפניה לפרוטוקול ועדת הרשות מהסיבוב הקודם" (להלן: פסק הדין השני).

11. בעקבות פסק הדין השני, התכנסה הוועדה ביום 17.5.2015 לדון בעניינו של המערער בפעם השלישית. הוועדה הפנתה את המערער לוועדת הרשות.

ביום 18.11.2015 ניתנה המלצה של ועדת הרשות ולפיה "אין מקום להפעיל תקנה 15, מאחר והירידה בהכנסות אינה נובעת מנכותו"^[7].

ביום 3.1.2016 התכנסה הוועדה לדון בהפעלת תקנה 15 לתקנות. הוועדה קיבלה את המלצת ועדה הרשות ולפיה אין מקום להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות^[8].

12. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

ההליכים המשפטיים

13. ביום 1.3.2017 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הגיעו להסכמה חלקית. הצדדים הסכימו להשיב עניינו של המערער לדיון נוסף בנוגע לשאלה אם יש להגדיל את אחוזי הנכות הרפואית בהתאם לתקנה 15 לתקנות, אולם נחלקו בשאלת ההרכב הן של ועדת הרשות והן של הוועדה.

אפרט להלן את הסכמות הצדדים ולאחר מכן אכריע בשאלה שבמחלוקת הנוגעת להרכב הוועדות השונות.

14. ואלה הסכמות הצדדים:

"עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תיוועץ פעם נוספת עם ועדת הרשות ותשקול את קביעתה לעניין הפעלת תקנה 15.

הוועדה (או ועדת הרשות) יתייחסו בקביעתן לטענת המערער כי מאז התאונה הוא אינו עובד עוד בעסק שנוהל לאחר התאונה על ידי שותפתו (שהיא אשתו) וכי בשל היעדרו נאלץ להעסיק עובדים במקומו.

עוד תתייחס הוועדה ותבהיר אם יש ירידה בהכנסות המערער וככל שכן, תשקול ותנמק האם ירידה זו בהכנסות מצדיקה את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער.

המערער ובא כוחו יוזמנו הן לדיון בפני ועדת הרשות והן לדיון בפני הוועדה הרפואית עצמה ויוכלו לטעון את טענותיהם בפניהן".

15. נוכח הסכמות הצדדים השאלה היחידה הנותרה להכרעה היא האם יש להורות על החלפת הרכב ועדת הרשות והרכב הוועדה? בטרם נשיב על שאלות אלה נפרט את טענות הצדדים.

טענות הצדדים

16. המערער טען כי יש להורות על החלפת ההרכב של שתי הוועדות. נטען כי הוועדה התכנסה לדון בעניינו שלוש פעמים ואם יושב אליה עניינו יהיה זה הדיון הרביעי במספר ולכן ברור שהיא תהיה נעולה ומקובעת בהחלטתה. המערער הוסיף שבשני הדיונים הראשונים סירבה הוועדה לדון בהפעלת תקנה 15 לתקנות במופגן על אף פסק הדין הראשון ודי בכך על מנת להורות על החלפתה. בנוסף נטען שבדיון השלישי עת דנה הוועדה בהפעלת תקנה 15 היא התבססה על הנחות עובדתיות שגויות ועל החלטת ועדת הרשות משנת 2009 שכלל אינה רלוונטית. זאת, חרף הוראה מפורשת של בית הדין שלא להסתמך על קביעת ועדת הרשות מ"הסיבוב הקודם".

המערער הוסיף שהן קביעת הוועדה והן קביעת ועדת הרשות נגועות בחוסר אובייקטיביות בשל קביעותיהן הקודמות בעניינו של המערער, כאשר הוועדות סימנו את המטרה אליה עליהן להגיע.

17. המשיב טען כי אין להחליף את הרכב הוועדה ובוודאי שאין הצדקה להחלפת ועדת הרשות מכיוון שאין חשש למשוא פנים או להינעלות של הוועדות. נטען כי שתי הוועדות מילאו את מלאכתן בצורה ראויה ועניינית ונימקו את קביעותיהן באופן שבו אין חשש להינעלות או למשוא פנים.

לעניין ועדת הרשות הוסיף המשיב שהוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער פעם אחת בלבד וכי ההסכמה שהוא יתייצב לדיון לפניה היא צעד חריג ולא שגרתי שנועד לסייע לו להבהיר את עמדתו.

הכרעה

18. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש להורות על החלפת הרכב הוועדה לעררים אולם אין להורות על החלפת הרכב ועדת הרשות, כפי שיפורט להלן.

19. כידוע, על המבקש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר להראות טעם מיוחד לכך מכיוון שהכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר^[9]. עוד נקבע כי השבת עניינו של מבוטח לוועדה בהרכב אחר ייעשה במקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות^[10].

20. לעניין הוועדה לעררים: לטעמי, המקרה שלפניי הוא מסוג המקרים הנדירים שבהם יש להורות על החלפת הרכב הוועדה, שכן הוועדה לא מילאה את תפקידה בעניינו של המערער מספר רב של פעמים. בדיון הראשון לא דנה הוועדה כלל בהפעלת תקנה 15 לתקנות על אף שאחת הטענות בערר הייתה בנוגע להפעלת תקנה זו^[11]. בדיון השני עת הוחזר הערעור לוועדה בעקבות פסק הדין הראשון לא הפנתה הוועדה את המערער לדיון בפני ועדת הרשות למרות שהגדילה את אחוזי הנכות הרפואית שלו והסתפקה בהמלצת ועדת רשות שניתנה עוד בשנת 2009, ושכלל לא הייתה רלוונטית למועד הדיון בוועדה. רק בפעם השלישית עת הוחזר עניינו של המערער בעקבות פסק הדין השני הפנתה אותו הוועדה לועדת הרשות לצורך הדיון בהפעלת תקנה 15.

בנסיבות אלה, משהוועדה דנה בעניינו של המערער ובצורך בהפעלת תקנה 15 לתקנות כבר שלוש פעמים, הרי שאין טעם להשיב את עניינו לפתחה בפעם הרביעית ולטעמי אם יושב העניין לאותה ועדה קיים חשש שהיא תהיה נעולה בדעתה ותהפוך לוועדה מתגוננת.

אי לכך, אני סבורה שיש להחליף את הרכב הוועדה.

21. לעניין החלפת הרכב ועדת הרשות: במקרה שלפניי לא הובא טעם ענייני להחלפת הרכב הוועדה ולא שוכנעתי שקיים חשש ממשי שהוועדה תהיה נעולה על החלטתה, שכן עניינו של המערער נדון בפני ועדת הרשות רק פעם אחת ולא מצאתי שנפל פגם מהותי בהחלטתה. ועדת הרשות דנה בטענות המערער אולם סברה שהמסמכים שצירף אינם מראים שחלה ירידה בהכנסותיו. אין בהמלצת ועדת הרשות כדי להצביע על חשש למשוא פנים או על חשש שהוועדה תהיה מקובעת בהמלצתה. אוסיף כי הסכמת הצדדים ולפיה המערער ובא כוחו יוכלו להתייצב לדיון בפני ועדת הרשות נועדה לסייע לו להסביר את טענותיו בצורה טובה יותר בשל מורכבותן. לטעמי שלאחר שוועדת הרשות תשמע את טענות המערער ובא כוחו, היא תדון בעניינו באופן אובייקטיבי על פי שיקול דעתה המקצועי ותתייחס לטענות ולמסמכים שבידיו ואם תמצא לנכון לשנות מהחלטתה, היא תעשה זאת.

סוף דבר

22. הערעור מתקבל בחלקו.

23. עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר על מנת שתיוועץ עם ועדת הרשות (בהרכבה הנוכחי) ותשקול אם יש מקום להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות.

הוועדה (או ועדת הרשות) יתייחסו בקביעתן לטענת המערער כי מאז התאונה הוא אינו עובד עוד בעסק שנוהל לאחר התאונה על ידי שותפתו (שהיא אשתו) וכי בשל היעדרו הוא נאלץ להעסיק עובדים במקומו.

עוד תתייחס הוועדה ותבהיר אם יש ירידה בהכנסות המערער וככל שכן, תשקול ותנמק אם ירידה זו בהכנסות מצדיקה את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער.

המערער ובא כוחו יוזמנו הן לדיון בפני ועדת הרשות והן לדיון בפני הוועדה הרפואית עצמה ויוכלו לטעון את טענותיהם בפניהן.

24. פרוטוקול הוועדה לעררים מיום 15.7.2015 ופסק דין זה פרט לסעיף 23, לא יוצגו בפני הוועדה הרפאית לעררים בהרכבה החדש.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ז, (03 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח ב' להודעת הערעור. ↑

2. נספח ג' להודעת הערעור. ↑

3. נספח ד' להודעת הערעור. ↑

4. נספח ו' להודעת הערעור. ↑

5. נספח ז' להודעת הערעור. ↑

6. פרוטוקול הוועדה הוגש על ידי המשיב ביום 7.8.2016. ↑

7. נספח א'2 להודעת הערעור. ↑

8. נספח א'2 להודעת הערעור. ↑

9. עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי – יונה הררי, (לא פורסם, 28.4.2009). ↑

10. עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 3.9.2001). ↑

11. נספח ה' להודעת הערעור, סעיף 25. ↑