לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 11.5.16, משלא הגישה המבקשת כתב הגנה בתיק.

המבקשת טוענת כי עמדה בקשר עם המשיב, עורך דין במקצועו, בנסיון לשכנעו בטענתה כי התביעה נעדרת עילה נגד המבקשת. למרות זאת, ועל אף שידע המשיב שהתביעה נמצאת בטיפול, פנה בבקשה למתן פסק דין בהעדר התגוננות. עוד טענה המבקשת כי בשל טעות סברה שכתב התביעה הוגש במועד מאוחר מכפי שהוגש בפועל ופרטה את טענות הגנתה – ובכלל זאת הטענה כי המבקשת נוסדה לאחר המועדים בהם טוען המשיב כי נשלחו לו מרבית ההודעות בגינן הוגשה התביעה. לטענת המבקשת, נהג המשיב בחוסר תום לב, כמתואר לעיל.

המשיב הגיב לבקשה, טען נגד המועדים שצוינו בבקשה לביטול פסק הדין ואף ציין כי במסגרת ההדברות עם ב"כ המבקשת התחייבה זו להגיש את כתב ההגנה במועד. עוד התייחס המשיב לסיכויי ההגנה הנמוכים, לעמדתו, וטען כי מחדלה של המבקשת מאפיל על סיכויי ההגנה ממילא.

המבקשת השיבה לתגובה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

המבקשת מאשרת כי חדלה במחדל בעטיו לא הוגש כתב ההגנה במועד. משכך, אין היא זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקשת חדלה, כאמור, במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי למבקשת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשת באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪.

משבוטל פסק הדין, תגיש המבקש את כתב הגנתה עד ליום 20.7.16.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016, בהעדר הצדדים.