ניתן ביום 11 דצמבר 2017

יובל חייבי המערער

המוסד לביטוח לאומי המשיב

ב"כ המערער עו"ד עובד כהן

ב"כ המשיב עו"ד חגי פרנקל

השופט אילן סופר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר צביקה רוזנצוויג וגב' מאירה עזר), אשר דחה את תביעת המערער להכיר בתאונה מיום 23.12.2013 כ"פגיעה בעבודה".
2. המערער שימש כמנהל תוכן בבר "פולי" בתל אביב. לטענתו כמופיע בתצהירו כחלק בלתי נפרד מתפקידו הוא הוזמן לצפות בהופעות אמנים על מנת להתרשם ולהחליט מי מהם יופיע בבר. המערער הוזמן לטענתו ע"י השחקנית גב' עדי אברהמי (להלן – השחקנית) לצפות בהצגה בה היא השתתפה בבית צבי. ההצגה התקיימה ביום 23.12.13 בשעות הערב ולאחריה התכוון להמשיך לעבודתו בבר. עם צאת המערער מבית צבי, במהלך נסיעתו על האופנוע בדרכו לעבודתו בבר, החליק ונחבל.
3. בית הדין האזורי קבע, כי המערער צפה בהצגה בשל קשרי ידידות שיש לו עם השחקנית וזאת ללא קשר לתפקידו במסגרת העבודה. בית הדין ציין עוד, כי מעסיקו של המערער לא הובא לעדות על מנת לתמוך בגרסתו כי הצפייה בהצגה היתה לצרכי העבודה; המערער סיפר בעדותו לחוקר המוסד כי צפה בהצגה לצרכי "פרגון נטו"; היו סתירות בגרסת המערער בכל הקשור לדרך בה נסע לקבלת טיפול רפואי, אם במונית ואם בכוחות עצמו; היו סתירות בגרסת השחקנית והמערער בקשר לחבר שליווה אותו לקבלת טיפול רפואי. בנסיבות אלו בית הדין מצא כי המערער לא היה בדרכו מביתו לעבודתו, או שהתאונה ארעה תוך כדי סטייה מדרכו לעבודה לצורך מילוי חובה כלפי מעסיקו בהתאם לסעיפים 80(1) או 81 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

טענות הצדדים בערעור

1. עיקר טענות המערער נוגעות למשמעות שיש לתת לצפייה בהצגה. לטענת המערער עשה זאת במסגרת עבודתו ובקשר אליה כמנהל תוכן, ולכן יש לבחון את האירוע בראי סעיף 79 לחוק. מדובר בתפקיד הדורש שמירת קשר עם אמנים ולא בבילוי חברתי גרידא. למערער יש מחויבות מקצועית להגיע ולצפות בהצגה, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מתפקידו.

המשיב טוען כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שבהן ערכאת הערעור לא מתערבת אלא אם נפל בהן פגם של ממש.

בית הדין האזורי נתן משקל לגרסתו הראשונה של המערער לפיה הגיע לצפות בהצגה כחבר בלבד ולא כחלק ממארג עבודתו; הגרסה שהופיעה לאחר מכן בתצהירי התובע לפיה המערער חשב על שיתוף פעולה מיוחד עם השחקנית לא אוזכרה בחקירתו על ידי חוקר המוסד. מכאן שהמערער לא היה בעבודתו ואף לא בדרכו מביתו לעבודתו, כאשר נפגע בתאונה.

הכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים, וכלל החומר המצוי בתיק בית הדין האזורי, באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, גם אם מטעמים נוספים על אלו שצוינו בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סעיף 79 לחוק מגדיר את המונח "תאונת עבודה", בזו הלשון:

"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמיו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד."

סעיף 80(1) לחוק מרחיב הגדרה זו, ביחס לדרך ממעונו של המבוטח לעבודה ולהיפך:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם-

1. אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

להרחבה זו קיים סייג הקבוע בסעיף 81(א) לחוק הקובע כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) ו (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי...".

1. בית הדין האזורי בחן את התביעה בהתאם לסעיפים 80(1) ו-81(א) לחוק במובן זה של תאונת עבודה בדרך מהבית לעבודה, או תוך כדי סטייה מהדרך שנעשתה למטרה הכרוכה במילוי חובה כלפי המעסיק. על פי מכתב הדחייה של המוסד מיום 7.5.2014 אשר צורף לכתב התביעה, פקיד התביעות בחן את התביעה בהתאם לסעיפים אלו.

בכתב התביעה המערער רשם בכתב ידו כדלקמן:

"נדחתה תביעתי לתשלום דמי פגיעה למרות שהייתי בדרכי לעבודה לאחר שראיתי הצגה בתאטרון בית צבי ששם הופיעה מכרה שגם אמורה להופיע במקום עבודתי.

לא נמצא מבחינתי שום מועד אחר לראות את ההופעה ומחובתי לראות ולפרגן לאמנים שמופיעים במקום עבודתי מאחר ולהחלטתי יש משקל בנושא. לאחר ההצגה נסעתי ישירות לעבודה כמתוכנן. ההצגה וההופעה קשורה בהחלט לעבודתי ולא נסעתי להצגה בשביל "ההנאה בלבד"..."

7. בכתב התביעה המתוקן שהוגש ע"י בא-כוח המערער צוין בסעיף 3 כי נסיעתו של המערער ממעונו לצפייה בהצגה הייתה לצורך מילוי חובותיו כלפי מעסיקו וחלק בלתי נפרד מעבודתו והנסיעה ממעונו לבית צבי, ומשם לעבודתו, לא מהווה סטייה מהדרך או הפסקה של ממש. בסעיף 4 לכתב התביעה צוין כי עבודתו של המערער כמנהל תוכן כרוכה גם בפעילות מחוץ לבר.

בדיון המקדמי בבית הדין האזורי ציין ב"כ המערער כי התאונה הייתה תוך כדי עבודת המערער בהתאם לסעיף 79 לחוק.

בית הדין הגדיר את השאלה במחלוקת כדלקמן: "האם תאונת הדרכים שבה היה מעורב התובע ביום 23.12.13 הייתה תאונה תוך כדי ועקב עבודתו".

לעניין זה הוקדשו סיכומי הצדדים ונראה שבית הדין האזורי נתן דעתו לכך. על אף שפסיקתו מבוססת על יישום סעיפים 80(1) ו-81(א), הרי הניתוח שערך במסגרת פסק הדין מתייחס לשאלה האם הצפייה בהצגה קשורה לתפקיד של המערער.

משכך, קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי הנוגעות להעדר ראיות התומכות בגרסת המערער, וסתירות בגרסאותיו, מעוגנות בחומר הראיות ועל פיהן ניתן היה לדחות את התביעה כפי שנעשה בפועל.

8. יחד עם זאת, דעתנו היא כי בחינת כל חומר הראיות בתיק מביאה למסקנה, כי גם בהתאם לסעיף 79 לחוק, המערער לא השכיל להוכיח כי הצפייה בהצגה היא חלק מעבודתו.

מוכנים אנו לקבל כי חלק מעבודתו של מנהל תוכן בבר, היא צפייה במופעים ובהצגות, שיש להם פוטנציאל של הופעה בבר. מבחינה זו, ברור לנו שתחימת שעות העבודה בתפקיד כמו של המערער, רק לשעות הנוכחות בבר אינה אפשרית.

יחד עם זאת יש לבחון כל מקרה לגופו, ולהפריד בין פעילות שנובעת מקשרי חברות ופרגון בשל קשרי ידידות בין עובד לשחקן, לבין פעילות שיש לה קשר ישיר לעבודה שחורגת מציפייה לגיטימית של שחקן להזמין ידידים בגדר "שלח לחמך על פני המים". כדי שלציפייה כזו יהיה בסיס, צריך הצד השני שבא לצפות בהצגה להראות את הפוטנציאל שיש לה מבחינת העבודה.

9. בשים לב לאמור לעיל, יש לבחון את גרסת המערער לחוקר המוסד לו סיפר כדלקמן:

"אני נסעתי לראות את ההצגה כי ידידה שלי הופיעה שם. חיכיתי שם כמה דקות כדי להיפרד ממנה אחרי ההצגה אבל ראיתי שאני מאחר לעבודה אז עזבתי את המקום ונסעתי לעבודה...".

ש. האם להצגה יש קשר לעבודה?

ת. החברה שלי הופיעה אצלנו בפאב פעמיים ואני חושב שזה חלק בלתי נפרד מהעבודה.

ש. תסביר לי בבקשה מה הקשר בין ההצגה לעבודה בפאב?

ת. פרגון נטו. אני לא יכול להזמין אותה להופיע אצלנו וכאשר היא מזמינה אותי אני לא הולך.

....

"מדובר בידידה שלי שהופיעה אצלנו בבר ויש לי רצון ואינטרס שהיא תופיע בבר ואם יש לי חור קטן בזמן בדרך לעבודה והיא הזמינה אותי כמה פעמים, אני יצאתי מנקודת ההנחה הבסיסית שהייתי בדרך לעבודה..."

(מוצג נ/2 בתיק בית הדין האזורי).

לטעמנו הדגש המרכזי בהודעה זו הוא על קשרי הידידות בין המערער לשחקנית, עת מדובר בפרגון גרידא, ולא בכוונה להפיק תועלת מקצועית לצרכי הבר בו עובד המערער.

דברים אלו מתחזקים גם לנוכח העובדה כי מדובר היה בהצגת תיאטרון שעל פניה אין לה קשר מתחייב לפעילות הבר, בשונה מערב שירים, מחזמר, או כל מופע מוסיקלי אחר. על כן, די בכך היה כדי לקבוע כי לא מדובר בפעילות שהייתה במסגרת העבודה או בקשר אליה בהתאם לסעיף 79 לחוק.

10. בנוסף לכך, המערער שינה את גרסתו בתצהיריו. בסעיף 3 לתצהירו ובסעיף 5 לתצהיר השחקנית, הוסבר כי בהצגה "ילדים חורגים לאלוהים" בה צפה המערער, השחקנית גילמה דמות של חירשת. הכוונה הייתה ליצור פורמט חדש שלא עלה עד כה בבר, של שילוב מופע מוסיקלי עם שפת הסימנים.

המערער אף צירף מכתב של המעסיק בו ציין כי המערער צפה בהצגה על מנת לבחון שיתוף פעולה בין השחקנית להופעה עתידית בבר.

עניין הפורמט החדש לא נזכר כלל בטופס התביעה, בחקירת המערער אצל חוקר המוסד, בכתב התביעה שהגיש בעצמו, ואם לדייק גם לא הוזכר מפורשות במילים האלו בכתב התביעה המתוקן שם צוין כי הצפייה בהצגה הייתה "לשם התרשמות והחלטה האם המופע מתאים לשילוב ושיתוף פעולה בבר". כזכור ההצגה עצמה אינה מתאימה לעלות בבר, אלא הרעיון של שפת הסימנים עם מופע מוסיקלי – שלא היה חלק מההצגה הוא הפורמט החדש.

שינוי גרסה כזה, מטה את הכף לדחיית הערעור, שכן הוא בא רק לאחר הגשת התביעה ולאחר שהמערער קיבל ייצוג ולא נזכר לפני כן. בנסיבות שכאלו יש לתת משקל מכריע להודעת המערער לפני חוקר המוסד, אשר ניתנה בטרם היה מיוצג והיה מודע להשלכות דבריו (עב"ל (ארצי) 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי (24.6.08); עב"ל (ארצי) 466/06 סעיד בסול – המוסד לביטוח לאומי (6.6.07)).

השופטת לאה גליקסמן:

אני מצטרפת לדעתו של השופט סופר.

השופט רועי פוליאק:

אני מצטרף לדעתו של השופט סופר.

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון:

אני חולק על דעתם של חבריי למותב ולדעתי הביקור ב"בית צבי" לצורך צפייה באמנית עדי אברהמי מהווה חלק מהותי בעבודתו של יובל חייבי, כמנהל תוכן בבר "פולי" ולכן יש לראות בפעילות זו כפגיעה בעבודתו או במסגרת עבודתו.

נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים:

אני מצטרף לדעתו של השופט סופר.

סוף דבר

אשר על כן, על דעת רוב חברי המותב, וכנגד דעתו החולקת של מר ירון, הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ח (11 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.