מונחת לפניי בקשה מוסכמת לאשר הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, על-פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006.

המשיבה מייצרת, מייבאת ומשווקת מוצרי מרציפן וקישוטים מסוכר לעוגות. המבקשת קנתה ,,בצק סוכר לבן לעיטוף וקישוט עוגות'' מתוצרתה. בבקשה לאישור התובענה הייצוגית טענה כי המשיבה לא ציינה ברשימת הרכיבים של המוצר את שמם הקבוצתי של תוספי המזון שהוספו לו, צבעי מאכל וחומרים משמרים. בכך הפרה, לשיטת המבקשת, הוראות שנקבעו בתקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א–2001 (להלן: התקנות), ובפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג–1983 (להלן: הפקודה). הפקודה – אשר נוסחהּ הוחלף בסוף חודש ספטמבר האחרון – קבעה כי אדם ,,לא יתן [...] במזיד, עם מזון שהוא מוכר, תווית הנותנת למזון תיאור כוזב'' (סעיף 21). סעיף 3.3 לתקן ישראלי ת"י – סימון מזון ארוז מראש מצווה ש,,כל סימון יהיה נכון, לא מטעה וניתן להוכחה'', ולפי תקנה 6(ב),

מזון ארוז מראש המכיל תוסף מזון שאינו מן המפורטים בתוספת הראשונה יסומן, ברשימת המרכיבים במזון, בשם תוסף המזון או מספר ה-E שלו וכן באחד משמות הקבוצות המפורטות בתוספת השניה בהתאם למטרתו הטכנולוגית העיקרית.

המידע המצוין בתווית שעל-גבי אריזת המוצר, אליבא דמבקשת, מסייע לקבל את ההחלטה אם לצרוך אותו או להימנע מכך (יש לציין עם זאת כי העובדה שהמוצר מכיל צבע מאכל צוינה במידע שסופק על אלרגנים). עילות התביעה שציינה בבקשה נוסף להפרת החובות החקוקות בתקנות ובפקודה הן הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), ולפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; הפעלת השפעה בלתי הוגנת והפרת חובת הגילוי לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק הגנת הצרכן; תרמית; רשלנות; עשיית עושר ולא במשפט. היא עתרה להשבת תמורתו המלאה של המוצר ולתיקון הליקויים. כן תבעה פיצוי בעד הפגיעה באוטונומיה של רצון הצרכנים, אשר לגרסתה יצרה תחושות גועל, חוסר אונים וכעס שמקורו בתחושת רמייה.

הבקשה שבה אני נדרשת להכריע כעת הונחה על שולחני לפני שהוגשה תשובה לבקשה לאישור ובטרם התייצבו הצדדים לדיון. בבקשה דנן ציינה המשיבה שבשגגה ובתום לב שווק המוצר ללא סימון שמם של תוספי המזון על-פי מטרתם הטכנולוגית. טעות זו תוקנה וכיום מסומנים ברשימת המרכיבים שמותיהם הקבוצתיים של התוספים, ובפרט ,,חומר משמר'' ו,,צבעי מאכל''. על כך הוסיפה המשיבה כי המבקשת, אילו נדרשה לכך, הייתה מתקשה בהוכחת קשר של סיבה ותוצאה בין ההטעיה לבין הנזק שטענה לו.

שני הצדדים טענו כי יש מקום לאשר את הסתלקותה של המבקשת מבקשת האישור, הואיל והמחדל תוקן ומתוך רצון לחסוך בהוצאות הכרוכות בניהול התיק הלאה. הם סברו כי די בתיקון המהיר כדי לומר שהחברים בקבוצה הפיקו תועלת. לדעתי היה מקום לכלול בהסדר תרומה וכך המלצתי ביום 19.09.16, בצד בקשה להציג אישור מאת רואה-חשבון למספר המוצרים שנמכרו. באישור שהוצג פורטו המכירות משנת 2010 ועד ספטמבר 2016, וניכר שמאז 2012 המספר יציב ועומד על יותר מעשרים אלף יחידות. מאוחר יותר זומנו הצדדים לדיון בבקשת ההסתלקות ושמעו את הצעתי. ביום 27.12.16 הודיעו כי המשיבה תתרום ל,בית איזי שפירא – עמותת אבי' סל מוצרים, ובהם חטיפי מרציפן, ששוויו 5,000 ₪.

ובכן התובענה שנתבקש אישורה הראתה עילת תביעה לכאורה: הפרת החובה הקבועה בתקנות. הגשת הבקשה לאישור הצמיחה תועלת לחברים בקבוצה, באשר האריזות סומנו בציון הדרוש. להסדר נוספה תרומת המוצרים ואני מוצאת שהוא שלם וראוי. אשר-על-כן אני מאשרת את ההסתלקות ומורה למחוק את בקשת האישור ולדחות את תביעתה האישית של המבקשת. למותר לציין כי פסק-דין זה אינו יוצר מעשה בית דין כלפי כולי עלמא, להוציא המבקשת. כמו-כן אני מאמצת את המלצת הצדדים לפסוק למבקשת גמול שסכומו 1,000 ₪ ולבאות-כוחה שכר טרחה על סך 17,000 ₪, בצירוף מס ערך מוסף. המשיבה תשלם את הסכומים בתוך שלושים יום מהיום ובתוך 60 יום תגיש דיווח בדבר ביצוע התרומה.

מאחר שאיני רואה מקום לתור אחר מבקש חליפי, ובשביל לחסוך בהוצאות בעניין שהיקפו מצומצם מאוד, לא מצאתי לנכון להורות על פרסום דבר ההסתלקות ברבים.

תזכורת פנימית ביום 5.3.17.

ניתן בלשכתי היום, ז' טבת תשע"ז (5 בינואר 2017), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתק ליועץ המשפטי לממשלה.