1. התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעת בגין סירובה לתקן – ללא עלות – תקלה שאירעה במכונת כביסה שרכש.

התובע רכש מן הנתבעת, ביום 20.8.13, שלושה מוצרי חשמל, ובהם מכונת הכביסה נשוא התביעה.

יחד עם מוצרי החשמל, שילם התובע – סך של 200 ₪ לכל מכשיר חשמל – עבור הרחבת אחריות הנתבעת על המוצרים ל- 4 שנים נוספות (להלן: "האחריות המורחבת").

1. לטענת התובע, בתוך תקופת האחריות המורחבת, בראשית חודש ינואר 2016, פתח קריאה במוקד השירות של הנתבעת, בשל רעשים חריגים שבקעו ממכונת הכביסה.

טכנאי מטעם הנתבעת שהגיע על מנת לבדוק את התקלה ולתקנה, הודיע לתובע כי מדובר במיסב של התוף שנשבר, וכי לצורך תיקון התקלה יש להחליף את תוף המכונה בכללותו. עוד הבהיר הטכנאי, כי תיקון זה אינו כלול במסגרת האחריות המורחבת שרכש התובע, ועלותו 600 ₪.

1. בימים ובשבועות שלאחר מכן פנה התובע במספר הזדמנויות אל גורמים שונים בנתבעת – הן בכתב והן בע"פ – במגמה להביא לשינוי עמדת הנתבעת ולגרום לה לבצע את התיקון ללא עלות, אולם נציגי הנתבעת השיבו פניו ריקם, כאשר בתחילה הבהירו נציגי הנתבעת כי התיקון אינו כלול במסגרת האחריות המורחבת, ובהמשך התעלמה הנתבעת כליל מפניות התובע.
2. בשל כך, הגיש התובע תביעתו לבית המשפט, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת, בין היתר, בפיצויים לדוגמא, ללא הוכחת נזק, בשל הפרת חובותיה מכח חוק הגנת הצרכן והתקנות לפיו, בסכום כולל של 13,500 ₪.
3. במסגרת כתב ההגנה עמדה הנתבעת על כך, שהתיקון שנדרש היה לבצע במכונת הכביסה, חייב החלפת תוף המכונה (כולל דוד). הנתבעת עמדה על כך, שחלק זה מורכב מחלקי מתכת וחלקי פלסטיק, כאשר האחרונים כלל אינם מכוסים במסגרת האחריות.

הנתבעת עמדה על כך, שלפי כתב האחריות המורחבת (שצורף כנספח א' הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה), הוחרגו מתחולת האחריות חלקי פלסטיק, והבהירה כי העלות שהתובע נדרש לשאת בה (600 ₪) אינה העלות הכוללת של התיקון אלא אך ורק עלותם המשוערת של חלקי הפלסטיק, שכאמור אינם כללים באחריות.

במעמד הדיון הציג לי נציג הנתבעת תמונות מהן ניתן ללמוד כי אכן החלק שהחלפתו נדרשה – שהוא חלק מרכזי במכונת הכביסה – מורכב בחלקו הגדול מחלקי פלסטיק (ראה התמונות שסומנו נ/1-נ/3). נציג הנתבעת אף הסביר ופירט כי העלות הכוללת של התיקון – אלמלא האחריות המורחבת שרכש התובע – היתה עומדת על כ – 1,950 ₪, והוא נדרש לשאת, כאמור, רק בחלק המשוער של חלקי הפלסטיק שאינם מכוסים באחריות.

1. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי בכתב האחריות נכתב כי האחריות אינה חלה על "נזקי חלודה, חלקי זכוכית, גומי ופלסטיק" וזאת בהתאם לסעיף 10(ג) לתעודה.

אלא, שלטענת התובע, הסייג לאחריות אינו אמור לחול על התיקון נשוא עניינו, מקום בו החלק שנשבר (אותו מיסב) הוא חלק מתכת. לטענת התובע, כמעט אין חלק במכונת הכביסה אשר אינו עשוי גם מפלסטיק ו/או זכוכית וכיוצ"ב והחרגת כל חלק כזה מהאחריות תוביל לריקונה מתוכן. עוד טוען התובע כי מבחינה תכליתית נועדה החרגת חלקי הפלסטיק להוציא מכלל תחולת האחריות חלקים כגון מגירות המכונה וכיוצ"ב, ולא להחריג תקלות כגון תיקון מיסב שנשבר אגב פעולה תקינה של המכשיר.

התובע הוסיף וטען, כי על פי החוק והתקנות, על מנת לסייג את אחריותה, על הנתבעת לפרט את הסייגים בצורה ברורה, בולטת ונפרדת בתעודת האחריות וכזאת לא נעשה.

התובע טען כי התנהלות הנתבעת היא שיטתית ויש בה משום התעמרות בלקוחות, ולפיכך עתר לחיובה בפיצויים לדוגמא, ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 31 לחוק הגנת הצרכן, וזאת בנוסף לפיצויה בגין נזקיו.

1. זה המקום להוסיף, כי לאחר הגשת כתב התביעה, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא נכונה לשאת בעלות התיקון ולתקן את התקלה ללא חיובו בעלויות, וכך אכן אירע.

דיון והכרעה

1. אקדים ואומר, כי לאור ההסברים שהוצגו לי ע"י נציג הנתבעת ביחס לטיבו של החלק שהחלפתו נדרשה ומרכיביו, ובהתחשב בעלות החלפתו לעומת העלות שבה התבקש התובע לשאת, סברתי כי הפרשנות שהעניקה הנתבעת, לסעיף 10(ג) להסכם האחריות הינה סבירה, וכי הסעיף אכן נועד לסייג תחולת האחריות על תיקונים מעין אלו.

ואולם, עמדתי היא, כי לאור האופן בו פעלה הנתבעת בניסוח האחריות המורחבת ובפרט העובדה שסייגי האחריות לא פורטו בצורה בולטת ונפרדת, עם כותרת מתאימה כנדרש בתקנות – הרי שהסייג אינו בר תוקף ומשכך האחריות החלה על הנתבעת היא מלאה.

אפרט את הדברים להלן.

1. סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן" או "החוק") הסמיך את שר הכלכלה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע הוראות המחייבות יצרן לתת שירות לצרכן לאחר מכירה, ובכלל זה לעניין תיקון ליקויים ופגמים והחלפת טובין, בשלמותם או בחלקם, בלי תשלום, במשך התקופה שייקבע, מתן תעודות אחריות, תוכנן, ואיסור התנאה בתעודות כאמור על זכויות הצרכן לפי דין.
2. מכח הסמכה זו, הותקנו תקנות הגנת היצרן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006 (להלן: "התקנות").
3. פרק ב' לתקנות קובע הוראות בעניין חובת היצרן לתקן כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, ללא תמורה, ובכלל זאת אף להחליף פריט של הטובין, כולו או חלקים ממנו, ככל שההחלפה נדרשת לשם התיקון, ללא תמורה.

תקופת האחריות שנקבעה בתקנות היא למשך שנה מיום מסירת הטובין.

1. פרק ג' לתקנות קובע את חובות היצרן והעוסק לצרף לצרכן תעודת אחריות, אשר בה יפורטו הפרטים המפורטים בתקנות, וכן "חיובי היצרן והסייגים לחיוביו על פי פרק ב'" (ראה תקנה 14 (ב)).

בהמשך, קובעת תקנה 15 כדלקמן:

"(א) יצרן, שנטל על עצמו חיובים נוספים על אלה המפורטים בתקנות אלה, לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר, יפרט אותם בתעודת האחריות; היו החיובים הנוספים מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות, יצוינו בתעודת האחריות בנפרד, ובאותיות בולטות לעין, תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת".

(ב) לא מילא היצרן אחר הוראות תקנת משנה (א), יראו בכך הסכמה מצידו לכך, שחיוביו הנוספים יהיו זהים לחיובים שלפי פרק ב'".

מייד לאחריה, קובעת תקנה 16 כדלקמן:

"(א) עוסק, המציע לצרכן, שירות ארוך טווח של תיקון טובין תמורת תשלום לאחר תום תקופת האחריות, יערוך חוזה בכתב, שבו יצויינו...

(6) סייגים לחיוביו של העוסק, שיצוינו באופן בולט לעין"

1. בהקשר זה יצויין, כי על פי ההגדרות של "יצרן" ו"עוסק" בחוק ובתקנות, נראה כי הנתבעת הינה "עוסק" (מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן – סעיף 1 לחוק) ואינה "יצרן" (אדם העוסק בייצור טובין, בין בעצמו ובין על ידי אחרים או העוסק בעבודה מן העבודות הדרושות לתהליך הייצור או הדרושות לשם שינוי צורתם, טיבם או איכותם של טובין – תקנה 1 לתקנות), ואולם, בהתאם לתקנה 19 "יחולו על עוסק שמכר לצרכן טובין במחיר העולה על 400 ₪, כל החיובים המוטלים בתקנות אלה על יצרן טובין, כאשר אין אפשרות לאתר את יצרן".
2. סבורני, כי פרשנות סבירה של התקנות, לאור תכליתן הצרכנית, הינה, כי מקום בו מדובר בעוסק המשווק דרך קבע מכשירי חשמל של יצרן המצוי בחו"ל, יראוהו כ"יצרן" לצורך תחולת תקנה 15 לתקנות.
3. עוד יש להעיר, כי אמנם נספח א' – נספח האחריות המורחבת – אינו מכונה ע"י הנתבעת "תעודת אחריות", אלא "תעודת אחזקה" ואולם, היא מהווה על פי טיבה ותוכנה תעודת אחריות לכל דבר ועניין, וזאת גם בהתחשב בהגדרת תעודת אחריות בתקנה 1 לתקנות כ"מסמך המפרט את חיובי היצרן ואת חיובי העוסק שמכר טובין לצרכן כלפי הצרכן, בדבר תקינות הטובין ומתן השירות לאחר מכירתם".
4. הנה כי כן, לצרכי תחולתן של התקנות יש לראות את הנתבעת כ"עוסק" ואת "תעודת האחזקה" נספח א' לכתב התביעה כ"תעודת אחריות".

לאור זאת, נראה שחולשת על מערכת היחסים בין הנתבעת (היצרן/העוסק) לתובע (הצרכן), תקנה 15 לתקנות, ויש לראות מכוחה את הנתבעת כיצרן שנטל על עצמו חיובים נוספים על אלו הקבועים בפרק ב' לתקנות – לרבות תקופת אחריות ארוכה יותר – ומשעשה כן, וברצותו לסייג את החיובים הנוספים ביחס לאלו המפורטים בתקנות – היה עליו לציין זאת בתעודת האחריות בנפרד, ובאותיות בולטות לעין, תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת".

מאחר והאחריות לפי פרק ב' לתקנות כוללת תיקון והחלפה ללא תמורה וללא סייג הרי, משנטלה על עצמה הנתבעת (ולו תמורת תשלום) – להרחיב אחריות זו בדרך של הארכת תקופתה – היה עליה לפרט את הסייגים לכך בצורה ברורה, באותיות בולטות, ותחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת".

משלא עשתה כן, הרי שבהתאם להוראות תקנה 15(ב) לתקנות, יראו בכך הסכמה מצידה לכך, שחיוביה הנוספים יהיו זהים לחיובים שלפי פרק ב'.

הסעד

1. משקבעתי כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לחובתה על פי תקנה 15 לתקנות, והסייגים שביקשה לקבוע לאחריות המורחבת לא פורטו באותיות בולטות ותחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת", וכי משמעות הדבר היא כי יש לראותה כמי שחלים עליה החיובים הקבועים בפרק ב' – הרי שהנתבעת היתה חייבת לתקן את התקלה אותה נקראה ע"י התובע לתקן ללא תמורה.
2. כפועל יוצא מכך, עתר התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמא, בסכום של 10,000 ₪, וזאת מכח הוראת סעיף 31א לחוק.
3. סעיף 31א לחוק מסמיך את בית המשפט, מקום בו נקשרה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות שפורטו באותו סעיף, לחייב את העוסק בפיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪.

החוק מוסיף וקובע, כי בבוא ביהמ"ש לחייב עוסק בפיצוי לדוגמא אל לו לשקול את גובה הנזק שנגרם לתובע אלא את השיקולים המפורטים בחוק, ובהם, אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עידוד הצרכן למימוש זכויותיו; חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; ההיקף הכספי של עסקי העוסק; וכן גובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה (אם קבוע).

1. מטבע הדברים, ההפרות המפורטות בסעיף 31א לחוק ושבגינן מוסמך בית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמה, אינן כל ההפרות האפשריות של הוראות חוק הגנת הצרכן והתקנות לפיו, אלא החמורות שבהן.
2. סעיף 31א(א)(8) מאפשר פסיקת פיצויים לדוגמא גם מקום בו "ביקש צרכן מיצרן טובין או מעוסק, שיתקן קלקול שנתגלה בטובין שנמכרו לו או שיספק חלקי חילוף לשם תיקון הטובין, כפי שנדרש לפי סעיף 18א(1) – והיצרן או העוסק, לפי העניין, לא תיקן כל קלקול כאמור במהלך תקופת האחריות בלא תמורה או לא סיפק חלקי חילוף כאמור עד תום תקופת האחריות, בתוך התקופה שנקבעה לכך לפי אותו סעיף".
3. ספק בעיניי, אם נסיבות ענייננו מקימות זכות לתובע לחיוב הנתבעת בפיצויים לדוגמא מכח סעיף זה, וזאת מקום בו אין מדובר בהפרת האחריות בתקופת האחריות הסטטוטורית, אלא מקום בו, מכח הפרה אחרת של הוראות התקנות, באופן פיקטיבי רואים את העוסק כמי שעדיין חב באחריות הסטטוטורית.

אני סבורה, כי ההפרה אותה הפרה הנתבעת את הוראות תקנה 15(א) כמפורט לעיל, בהחלט מחייבת את החלת התוצאה הקבועה בתקנה 15(ב) ולפיה יראוה כמי שנטלה על עצמה את החיובים לפי פרק ב', ויחייבוה לתקן כל קלקול ללא תמורה, ואולם איני סבורה כי הוראת תקנה 15(ב) יוצרת השוואת מעמד מלאה ומוחלטת של הנתבעת למי שהפר את חובותיו מכח תקנה 15(א) גם במובן של החלת סעיף 31א לחוק והטלת פיצויים לדוגמא.

1. עוד אעיר, כי בהתחשב בנסיבות ההפרה, ובשיקולים המפורטים לעיל ואשר אותם על ביהמ"ש להביא בחשבון בקובעו את שיעור הפיצוי לדוגמא, הרי שגם אילו הייתי סבורה כי סעיף 31א לחוק חל בענייננו, נראה כי נטייתי היתה לפסוק פיצויים לדוגמא על הצד הנמוך, וזאת, בין היתר, בהתחשב בכך שנראה שהיתה מחלוקת בתום לב לגבי תחולת הסייג לאחריות, בשל השווי הכספי של ההפרה, ובשל התנהלות הנתבעת אשר בסופו של דבר נאותה לתקן את הטעון תיקון ללא עלות (הגם שלמרבה הצער עשתה כן רק לאחר הגשת התביעה).
2. כך או כך, התובע זכאי לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו בגין ההפרה, לרבות עוגמת הנפש שנגרמה לו, ובקביעת גובה הפיצוי, הגם שאין הצדקה להביא בחשבון את מלוא השיקולים המפורטים בחוק לעניין הפיצויים לדוגמא, הרי שלחלק מהם – ובכלל זאת להתנהלות הנתבעת והתעלמותה מפניות התובע בכתב עד להגשת התביעה – היתה תרומה לנזק הלא ממוני שנגרם לתובע ומשכך יש לשקול אף אותה בעת שקילת גובה הפיצוי שייפסק לתובע.
3. סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 2,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪, סה"כ 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
4. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ו, 08 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.