התביעה בפניי היא לנזק שנגרם לרכב שנהגה בו התובעת מס' 1 של הנתבע מס' 2 בנסיבות שבהן הנתבע מס' 1 נסע אחורה בחניה. הנסיבות שאינן במחלוקת הן שהנתבע מס' 1 נכנס לחניה שלו יחד עם אשתו המנוחה שהייתה נכה והמטפלת שלה והחנה באופן שהיה בו כדי לאפשר לאשתו לצאת מהמכונית. מדובר במקום חשוך כפי שעולה מהצילומים שהוגשו וסומנו ת/1 (א) – (ב). התובעת איננה חולקת כי ראתה זאת. לגרסתה היא ראתה שהנתבע מס' 1 יוצא ועוזר והולך עם אשתו והמטפלת לכיוון הכניסה לבניין. היא הייתה צריכה למסור דבר מה לחברה בבניין. היא באה עם חברה שישבה לידה. היא דוממה את הרכב וכיבתה אותו ואת האורות אך השאירה את המפתח ויצאה מהרכב. התובעת חסמה את רכב הנתבע באלכסון. לדבריה היא הניחה שהיא תשוב לפני שהתובע יחזור למכונית שלו.

לגרסת הנתבע הוא לא יצא מרכבו כלל. לאחר שאשתו והמטפלת ירדו מהרכב הוא נסע אחורה על מנת להתיישר כדי שהוא יוכל לצאת מהמכונית. שכן הוא הצמיד אותה בצד שמאל על מנת להשאיר מרווח לאשתו ולמטפלת. הוא חלק שהוא פגע ברכב התובע מס' 1.

לגרסת התובעת הנתבע פגע ברכבה וכאשר היא פנתה אליו הוא אמר שהוא שמע את החיישנים אך סבר שמדובר בכלב או חתול. הנתבע לא חלק על השיחה אך הוא חלק על כך שהוא פגע ברכב של התובעת. התובעת צילמה את החלק האחורי של רכב התובע והגישה את הצילום לאחר הדיון. לפי הצילום ישנו שפשוף מסוים באזור הפגוש של רכב הנתבע מעל תאורת החניה.

לטענת התובע הוא חנה בחניה עם תו נכה. הנתבעת אמרה שהיא לא ראתה תו חניה של נכה. אין מחלוקת מצד התובעת שהיא חסמה את רכבו של התובע. גם אם מדובר בדקות ספורות וגם אם מדובר בתובע שיצא מרכבו וחזר אליו שזו גרסתה לא היה מקום לחסום את הרכב בכלל.

לאור כי הנתבע הסכים כי נסע לאחור בחניה חשוכה עם צליל של החיישנים מצד אחד והתובעת העידה עדת ראיה לפגיעה , אני מקבלת את גרסת התובעת שהנתבע נסע אחורה ופגע ברכב התובעת. התובעת העידה גם את החברה שהייתה עמה ברכב ויש כאמור ברכב הנתבע סימן מסוים כאמור לעיל. יחד עם זאת, אני מפחיתה מסכום התשלום רשלנות תורמת בגובה של 70% בגין החניה החוסמת של התובעת, של מכונית שהיא בחניה חשוכה, כשאורות המכונית שלה כבויות וכאשר היא נכחה במו עיניה כי מדובר בזוג שלפחות למועד התאונה אחת מבני הזוג הייתה אישה נכה. התובע עצמו הלך עם מקל כעולה מצילומי התובעת. מלכתחילה היה על התובעת לחפש פתרון אחר ובכלל זה להוציא את הרכב מהחניה לאחר פריקת אותו חפץ שהיה עליה להעביר לחברתה ולהשאיר את החברה במכונית במקום שהוא איננו חוסם ואיננו מפריע.

סכום התביעה הוא על סך של 4,970 ₪ המורכבים משכר טרחת שמאי בסך של 650 ₪, עלות תיקון בסך של 3,820 ₪, והוצאות בסך של 500 ₪. אינני מקבלת את התביעה להוצאות. התובעת לא הוכיחה הוצאות מעבר לעלות התיקון ושכר טרחת השמאי. סכום הנזק לפני הפחתת רשלנות תורמת עומד על 4,470 ₪.

אני פוסקת לתובעת 30% מסכום הנזק. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1,341 ₪. בנסיבות העניין אינני פוסקת לתובעת את אגרת בית משפט.

סוף דבר

הנתבעים ישלמו לתובע מס' 2 סך של 1,341 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.12.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

המזכירות תסרוק את הצילום שהגישה התובעת לאחר הדיון – מסומן ת/2.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.