לפניי תביעה כספית על סך 7000 ₪ בגין מכירת מוצר פגום ואי מסירת תעודת אחריות.

התובע טוען כי בתאריך 12.2.2015 רכש אצל הנתבעת אופניים חשמליות ואביזרים נלווים (תיק קדמי, מנעול, סלסלה ומראות) ושילם סכום של 4000 ₪ (להלן ביחד: "האופניים" ו/או "המוצר"). התובע טען כי במעמד הרכישה לא נמסרה לתובע תעודת אחריות. לגרסת התובע, לאחר הרכישה גילה כי קיימים במוצר בעיות מגוונות: תקלה במעצורים, תקלה בטיחותית, מראות שאינן תקינות, הכיסא הותקן בצורה רשלנית אשר גרמה לתובע קרע במכנסיו, הכיסא אינו מקורי, והתיק הותקן בצורה לא מקצועית אשר הביאה לקריעתו. התובע טען כי קיבל יחס מזלזל ומעליב ונגבו ממנו תשלומים עבור תיקונים שונים בטענה כי אין אחריות על המוצר. לכתב התביעה צורף מכתב מעו"ד שלח אבי המיועד לנתבעת, חשבונית מס על סך 4000 ₪ , שובר תשלום בכרטיס אשראי על סך 4000 ₪ לטובת הנתבעת, שובר תשלום מיום 21.6.15 לנבעת על סך 30 ₪ ושובר תשלום נוסף עבור "כיסא" מחברת בירם לייף סטייל קלאב בע"מ על סך 100 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי לתובע נמסרה תעודת אחריות במעמד הרכישה. הנתבעת טענה כי אין מדובר בפגמים במוצר בעת האספקה אלא בבלאי סביר כתוצאה משימוש מואץ באופניים, לרבות שימוש בדרכי עפר ולא בכבישים עירוניים. הנתבעת אישרה כי התובע הגיע לחנות בתאריך 21.6.15 והתלונן על שחיקה בבלמים. בבדיקה שערכה התברר כי הבלמים נשחקו בשל "שימוש מסיבי" והיא החליפה את הרפידות של הבלמים במחיר נמוך מהמקובל בסך 30 ₪. הנתבעת טענה כי הסכימה להחליף כיסא אך התובע התעקש על כיסא מקורי.

בתאריך 22.8.16 התקיים בפניי דיון אשר במהלכו העיד התובע, אחיו מר עוז בן יהודה (להלן: "האח"), ונציג הנתבעת מר אביחי אדרי. לצדדים ניתנה האפשרות לחקור נגדית את בעלי הדין והעד. התובע חזר על האמור בכתב תביעתו והוסיף כי המצבר הרוס ובשל כך הוא איננו עושה שימוש באופניים מזה מספר חודשים. נציג הנתבעת חזר על כתב הגנתו וטען כי מדובר בחנות המספקת שירות ללא דופי משך 40 שנה. העד מטעם התובע, אחיו, העיד כי נכח עמו במעמד הרכישה וכי לא נמסרה לתובע תעודת אחריות על ידי הנתבעת. הצדדים הסכימו כי הנתבעת החליפה לתובע סוללה ונתנה לו במקומה סוללה משומת.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי, ובשים לב להסכמת הצדדים למתן הכרעה על דרך הפשרה, ומכח סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, אני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי.

בנסיבות שתוארו לעיל, איני סבורה כי לתובע עומדת הזכות לבטל את העסקה לרכישת האופניים, הן בשל חלוף הזמן ממועד הרכישה והן בשל השימוש אשר נעשה במוצר משך תקופה העולה על שנה וחצי. התובע לא הוכיח בפניי את הפגמים אשר לטענתו התגלו במוצר בסמוך למועד הרכישה, לא צירף מסמכים התומכים בטענותיו, והצהיר בפניי כי עשה שימוש באופניים חרף הפגמים, כאשר לדבריו האופניים הושבתו לפני מספר חודשים בשל העובדה כי אין מצבר.

באשר למחלוקת בדבר מתן תעודת אחריות במעמד הרכישה, מצאתי את גרסת התובע לפיה לא נמסרה לו תעודת אחריות על ידי הנתבעת, אמינה. עדות התובע נתמכה בעדות אחיו, אשר נכח עמו במעמד הרכישה, נוכחות אשר לא הוכחשה על ידי נציג הנתבעת בדיון בפניי.

סעיף31א (א)(7) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") מסמיך את בית המשפט לפסוק לצרכן פיצוי עונשי עד 10,000 ₪, בין היתר, כאשר "ביקש צרכן מיצרן טובין או מעוסק לקבל תעודת אחריות, כפי שנדרש לפי סעיף 18א(5) או ביקש צרכן מעוסק לקבל מדבקת אחריות, כפי שנדרש לפי סעיף 18א(א1) – והיצרן או העוסק, לפי העניין, לא מסר תעודה או מדבקה כאמור".

התובע התריע בפני הנתבעת בעניין אי קבלת תעודת אחריות במכתב מיום 14.7.15 אשר נשלח לנתבעת על ידי עורך הדין שלח אבי. הנתבעת לא הכחישה את קבלת המכתב.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2000 ₪ והוצאות משפט על סך 500 ₪. הסכום הכולל של 2500 ₪ ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ו, 31 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.