1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.8.2015 במעגל תנועה דו נתיבי. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 22,469 ₪, זאת לאחר שפוצה ע"י מבטחתו בסך של 58,422 ₪ (רכבו, מ.ר. 8075278, הוכרז "אובדן להלכה" בעקבות התאונה). יוער, כי אותה חברת ביטוח מבטחת את שני כלי הרכב, ולפיכך לא צפויה תביעת שיבוב.

2. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, והן בשאלת הנזק עצמו.

3. נהגת התובע טוענת כי התאונה ארעה בשל ניסיון הנתבע לצאת מהנתיב הפנימי של מעגל התנועה, בשעה שרכב התובע היה לימינו והתעתד להמשיך בתוך המעגל. רכב התובע נהדף כתוצאה מהמכה אל המעקה שמימין הדרך ונפגע גם בצד ימין.

4. ברכב התובע ישבה נוסעת, שלא התייצבה להעיד (וככל הנראה היתה בחו"ל), ולדברי נהגת התובע היתה לתאונה גם עדת ראיה שישבה ברכב אחר, אולם גם היא לא התייצבה להעיד. עדות אלה מסרו מכתבי "תמיכה" בגרסת נהגת התובעת, אולם ברי כי אין למכתבים כאלה כל משקל ראייתי.

5. הנתבע אינו חולק על התיאור הפיזי של התאונה, אולם טוען כי נהגת התובע היא שהתרשלה בכך שהמשיכה בנתיב החיצוני, למרות שגם הנתיב הפנימי מאפשר יציאה מהמעגל, ולא נתנה דעתה לתנועה שבנתיב הפנימי, שם נע הנתבע בדרכו לצאת מהמעגל. יוער, כי בעדותו טען הנתבע כי התאונה מתרחשת בנתיבו, אולם נדמה כי הנתבע רואה כ"נתיבו" גם את תוואי היציאה מהמעגל, החותך בהכרח את הנתיב החיצוני (כך, הנתבע מתאר כנסיעה "ישר" את יציאתו מהמעגל).

6. גם ברכב הנתבע היה נוסע, וגם הוא לא התייצב למתן עדות.

7. אלא אם ישנם סימונים על הכביש או בתמרורים המורים אחרת, היוצא ממעגל תנועה מהנתיב הפנימי חייב במתן זכות קדימה לתנועה הממשיכה במעגל על הנתיב החיצוני, אותו עליו לחצות. אין בכך שישנם שני נתיבי יציאה מהמעגל כדי לשנות כלל יסודי זה בדיני תעבורה. מנגד, גם הנוסעים הנתיב החיצוני אינם פטורים מלהבחין בזרימת התנועה סביבם, וביציאה צפויה של רכב מהנתיב הפנימי, ועליהם לכלכל תנועתם בתבונה. עם זאת, נוכח מקום הפגיעה ברכב התובע (דלת הנהג), והמסקנה שרכב הנתבע היה מעט אחורנית בתוך היקף המעגל, איני סבור שבחלקה של נהגת התובע נפל אשם כלשהו, שכן מבחינתה כבר חלפה על מוקד הסכנה.

8. אני קובע, אפוא, כי האחריות להתרחשות התאונה היא על הנתבע, גם לפי גרסתו.

9. המכשול העומד בפני התובע הוא מכשול הוכחת הנזק, ומכשול זה הוא בלתי עביר.

10. הפיצוי אותו קיבל התובע ממבטחתו מבוסס על חוו"ד שמאי (שצורפה גם לכתב התביעה). השמאי קבע כי ערכו של הרכב (מחירון בסיסי (74,000 ₪), לאחר תוספת מועד עליה לכביש (900 ₪), והפחתה בשל מקוריות החכר (16,478 ₪)) הוא 58,422 ₪.

11. אלא, שהתובע טוען, כי רכש את הרכב, לפני מועד התאונה מחברת סנטרל פלוס בע"מ, שהתחייבה לרכוש את הרכב בחזרה (אלמלי התאונה) במחיר המחירון הבסיסי (ללא הפחתות), ועל כן היה אמור לקבל בעדו סך של 74,900 ₪. מכאן, כי הפסיד בשל התאונה, גם לאחר הפיצוי שקיבל, את ההפרש בסך 16,478 ₪, ועוד סך 991 ₪ עבור עלות שכירת רכב חלופי, ופיצוי כללי עבור עגמת נפש בסך 5,000 ₪.

12. לכתב התביעה צורף מסמך הנושא את הכותרת "כתב התחייבות", נושא תאריך 21.2.2016, שם נכתב כי החותם (לפי שמו ומס' ת.ז., למרות שהמסמך חתום בחותמת סנטרל פלוס בע"מ), מתחייב "לשלם מחיר מחירון מלא בצורת טרייד אין עבור רכב מספר 7844056 מדגם יונדאי i30cw שנת 2012, אשר נרכש בתאריך 12.2014 בחברת "סנטרל פלוס" סניף ראשל"צ ע"י [התובע], במידה [והתובע] יחליט למכור רכב זה לחברה "סנטרל פלוס". בתנאי שיעמוד בתנאי החברה" (4 המילים האחרונות הוספו בכתב יד).

13. הנתבעת כופרת בכך שמסמך זה יכול לבסס את הנזק הנתבע, שכן הגם שדגם הרכב ושנת הייצור שלו תואמים, הרי שמספר הרכב הרשום בכתב הוא לא מספר הרכב שהיה מעורב בתאונה, וממילא מדובר בכתב התחייבות שנחתם למפרע (התאונה ארעה כחצי שנה לפני תאריך הכתב) – ועל כן הוא חסר ערך.

14. באשר לטענת בדבר שכירת רכב חלופי טוענת הנתבעת כי מועד תחילת השכירות (לפי החשבונית שצורפה לכתב התביעה) הוא 7.8.2015, בעוד התאונה התרחשה ב-11 לחודש, ועל כן אין קשר בין התאונה לבין שכירת הרכב, וממילא היה התובע זכאי לכאורה לרכב חלופי מכוח הפוליסה.

15. עיקר טענות התובע כמענה לטענות אלה (לא הוגשו סיכומי תשובה, אולם הדברים עלו כבר בסיכום הטענות שהוגש), הם שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

16. אני סבור, מטעמי הנתבע, כי הפרש השווי לו טוען התובע לא הוכח, וזאת גם אם הייתי מוכן לקבל את כתב ההתחייבות כלשונו (בהנחה שמספר הרכב היה נכון, והתאריך היה קודם לתאונה ולא אחריה). אדגיש, כי גם זו הנחה מרחיקת לכת, שכן ספק אם כתב ההתחייבות, במיוחד לאור התוספת בכתב יד "בתנאי שיעמוד בתנאי החברה" – ביטוי היכול לכלול מגוון רב של תניות והסתייגויות – מקים התחייבות של ממש לרכישת הרכב במחירון ללא הפחתות. יודגש עוד, כי לא הובא עד מטעם חברת סנטרל פלוס בע"מ כדי להעיד על נכונות המסמך או רצינות הכוונה שמאחוריו לכאורה.

17. גם הטענות לעניין שכירת הרכב מבוססות היטב, ואין מקום גם לקבל ראש נזק זה.

18. רכיב הנזק של עגמת נפש ובזבוז זמן לא הוכח כלל. התובע עצמו אפילו לא העיד, אלא הנהגת בלבד, ומעדותה לא ניתן ללמוד על עגמת נפש כלשהי או על היקף הזמן שהושקע על ידי התובע בטיפול בעניין.

19. הטענה בדבר הרחבת חזית אף היא נעדרת בסיס, מקום בו הנזק לעולם שנוי במחלוקת, וכתב ההגנה עצמו כולל הכחשה מפורשת של הסעיפים הרלוונטיים בכתב התביעה, והכחשה מפורטת של הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הארוע. נכון, כי לא באה התייחסות פרטנית בכתב ההגנה לכשלים שבראיות התובע, כפי שצורפו לכתב התביעה, אולם גם בלא התייחסות פרטנית זו – אין מדובר בהרחבת חזית המחלוקת.

20. קיצורו של דבר, שדין התביעה להידחות מחמת שלא הוכח הנזק הנתבע בה, חרף הקביעה לעניין האחריות.

21. אני דוחה בזה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבע (כולל שכ"ט עו"ד) בסך של 3,943 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.