באמצעות ב"כ עו"ד מאיר הלר ואח'

כתב האישום

• • • 1. כתב האישום המתוקן בשנית, שהוגש ביום 20.11.17, נגד ארבעת הנאשמים, מייחס להם ביצוע העבירות הבאות:

1. ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון עסק שניתן לו - עבירות על סעיפים 4, 7 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968. לגבי נאשמים 3-4 גם הפרת חובתו של נושא משרה בתאגיד לנקוט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת חוק זה – עבירה על סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (ריבוי עבירות).
2. אי הימנעות מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן – עבירה על סעיפים 20ב ו-20כא לחוק המים, התשי"ט – 1959. לגבי נאשמים 3-4, גם עבירה על סעיף 20 כב לאותו חוק (ריבוי עבירות);
3. לגבי הנאשמות 1 ו-2 - גרימת ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים – עבירה על סעיפים 3 ו- 11(א) לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (ריבוי עבירות);
4. לגבי הנאשמים 3-4 - הפרת חובת נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו – עבירה על סעיף 11ג לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א-1967 (ריבוי עבירות);
5. אי נקיטת אמצעים למניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתר לסילוק פסולת – עבירה על תקנות 3, 6, ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990, יחד עם סעיפים 11(א) ו- 14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961. ולגבי נאשמים 3-4 גם עבירה על סעיף 11ג יחד עם סעיף 11 לחוק הנ"ל (ריבוי עבירות).
   • • 1. בהתאם לרקע הכללי של כתב האישום - הנאשמת 1 הינה שותפות מוגבלת הרשומה החל מיום 6 בפברואר 2002, ועוסקת בהטמנה ובמחזור אשפה, והיא מנהלת אתר להטמנת פסולת בקיבוץ עברון; הנאשמת 2 הינה חברה פרטית המאוגדת החל מיום 25 באוקטובר 1998, ועוסקת ו/או מעורבת, בין היתר, בניהול האתר, לכל הפחות, מחודש מאי 2014; הנאשם 3 שימש, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כמנכ"ל הנאשמת 1 וכמנהל האתר מטעם הנאשמת 2; הנאשם 4 שימש, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כמנהל התפעול והאחזקה של האתר.
       2. לנאשמות 1 ו-2 ו/או לאתר היו, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, רישיונות עסק לניהול אתר לסילוק פסולת, לפי פריט 5.1ד' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, תשנ"ה-1995). ביום 19 במרץ 2002 הותנו תנאים נוספים ברישיון העסק של הנאשמת 1 ע"י המשרד להגנת הסביבה.
       3. לפי המפורט בכתב האישום, בתקופה שתחילתה לפחות מיום 10.3.10 ועד 8.11.10, הפעילו הנאשמים את האתר, בניגוד לתנאי רישיון העסק, ובכלל זה: היעדר תשתיות איטום כנדרש וכיסוי בלתי מספק בתא הטמנה, גלישת פסולת וקיומם של תשטיפים במקום שלא טופלו כנדרש. בעקבות חלק מההפרות הנ"ל, נשלחה לנאשמים 1 ו- 3, ביום 31 במאי 2010, התראה לפי סעיף 20כא לחוק המים, תשי"ט-1959 ולפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 וכן הזמנה לשימוע. חרף מכתב ההתראה, ביום 3.6.10 וביום 23.6.10 המשיכו הנאשמים להפעיל את האתר בניגוד לתנאי רישיון העסק, ובכלל זה: גרמו למפגעי ריח, היעדר כיסוי פסולת כנדרש ושטיפת משאיות במקום לא מאושר, ללא תשתיות איטום, היעדר תשתיות בתא ההטמנה כנדרש וקיומם של תשטיפים לא מנוקזים.
       4. ביום 27.6.10 נערך לנאשמים 1-3 שימוע במשרד להגנת הסביבה, ובסיכומו נקבע כי הנאשם 3 יקפיד על התפעול השוטף של האתר. כמו כן, דווח כי באותו יום החל לפעול מתקן לטיפול בתשטיפים, ואף נקבע סיור לבדיקת יעילותו. על אף זאת, נכתב בכתב האישום, שהנאשמים המשיכו להפעיל את האתר בניגוד לתנאי רישיון העסק, ובכלל זה: הטמנת פסולת בתא ללא תשתיות מלאות כנדרש, ליקויים בניקוז וטיפול בתשטיפים, שטיפת כלים על משטחים לא אטומים ושלא כנדרש וכיסוי פסולת שאינו מספק . כך גם המשיכו מפגעי ריח מהאתר, והימצאותם של בעלי חיים, בעיקר בעלי כנף וכלבים, שניזונו משאריות הפסולת.
       5. ביום 27 במאי 2014 הותנו תנאים נוספים ברישיון העסק של הנאשמת 2 ושל האתר. תנאי רישיון העסק נמסרו לנאשם 3 ביום 2 ביוני 2014.
       6. בהתאם לחלק של תיאור העובדות המהוות עבירה שבכתב האישום, ביום 4 בדצמבר 2011 נשלחה לנאשמים 1 ו-3 התראה לפי סעיף20כא לחוק המים, תשי"ט-1959 ולפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 והזמנה לשימוע. ביום 20 בדצמבר 2011 נערך לנאשמים 1 ו- 3 שימוע במשרד להגנת הסביבה, בסיכומו הובהר לנאשמים כי המשרד להגנת הסביבה רואה בחומרה רבה הפרת תנאי רישיון העסק אגב גרימת מפגעים וחשש לזיהום מקורות מים וכי המשרד להגנת הסביבה ימשיך לפקח ולבקר את פעילות האתר ועשוי לנקוט באמצעים משפטיים כנגד האתר ומנהליו בהתאם לנסיבות העניין.
       7. ביום 15 בפברואר 2012, בשעה 17:15 לערך, נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
6. רוב שטח התא הפעיל לא כוסה כלל וריח בלתי סביר הורגש בסביבות האתר, בניגוד לסעיף 5.1א לתנאי רישיון העסק.
7. פסולת קלה הכוללת ניילונים, קרטונים ואריזות מזון נצפתה מפוזרת מחוץ לשטח האתר, בניגוד לסעיף 5.1ד לתנאי רישיון העסק.
8. רוב שטח התא הפעיל לא כוסה כלל - לדברי מנהל האתר, השטח לא כוסה עקב תקלה מכאנית בכלי שתפקידו לבצע את פעולת הכיסוי. הפסולת הגלויה מושכת בעלי כנף ובעלי חיים רבים לאזור, ועלולה לגרום להעברת מזהמים ומחלות אל מחוץ לשטח האתר ולהוות מפגע סביבתי חמור בעל השלכות לבריאות הציבור וסביבת החי, כמו כן פסולת קלה שאינה מכוסה כנדרש עפה עם הרוח ועלולה לגרום לזיהום בכל האיזור הקרוב למטמנה, בניגוד לסעיף 5.1ו לתנאי רישיון העסק.
   • • 1. ביום 2 בנובמבר 2014 נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
9. בדרך המובילה לאתר הפסולת הורגשו ריחות רעים מאוד האופייניים לאתר פסולת ביתית וככל שהתקרבו לאתר עוצמת הריח התחזקה.
10. מרבית הצד הצפוני של האתר אינו מכוסה ובחלקו הכיסוי נמצא רק בחלק העליון של האתר או בחלקו התחתון.
11. השיפועים שבהם עובדים בקצה האתר נראים תלולים מידי, מה שלא מאפשר לאדמת הכיסוי להיתפס על הפסולת.
12. פסולת ביתית בכמויות גדולות נמצאה מחוץ לתא קליטת הפסולת והעלתה ריח רע מאוד.
13. נראו שטחים נרחבים ללא כיסוי.

• • • 1. ביום 19 בנובמבר 2014 נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:

1. נמצאו שטחים נרחבים באתר ללא כיסוי.
2. בצידו הצפוני של האתר, בשטח שבו מטמינים פסולת, ישנו שטח תפעולי שבו קולטים פסולת אך לצידו ישנו שטח נרחב מאוד ללא כיסוי (מזרחית) ובחלק מהאתר הכיסוי חלקי ביותר.
3. השטחים שבהם קולטים פסולת מרוחקים מאוד מהשטחים שלא מכוסים ונראה שמדובר בפסולת ישנה יותר, ככל שמתקרבים אליה.
4. ריח רע הורגש ממרחק של מאות מטרים מהאתר, וככל שמתקרבים לאתר עוצמת הריח מתגברת.

• • • 1. ביום 3 בדצמבר 2014, שעה 15:00 לערך, נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:

1. כיסוי הדפנות של תא ההטמנה הנוכחי לא מספקים ואף נראו אזורים נרחבים בדפנות התא, מכיוון הכניסה לאתר, ללא כיסוי כלל, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות של נציג המשרד להגנת הסביבה, אין שיפור במצב.
2. במהלך הסיור הורגש ריח חריף של פסולת אורגנית רקובה מהאתר.

• • • 1. ביום 26 בינואר 2015, נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:

1. נמצאו מספר אזורים חשופים בחזית תא ההטמנה בתחתית.
2. נמצאו מספר בריכות של תשטיפים בחזית תא ההטמנה הפעיל.
   • • 1. ביום 29 בינואר 2015, נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
3. כבר בדרך לאתר הורגש ריח חזק מאוד של פסולת ביתית והריח התחזק ככל שהתקרבו לאתר.
4. מצב כיסוי הפסולת באתר נראה רע מאוד וגם בנקודות שבהן הסתיימה ההטמנה הכיסוי הינו חלקי ביותר.
   • • 1. ביום 9 במרץ 2015 נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
5. תשטיפים מהאתר זרמו לעבר נחל בית העמק הסמוך.
6. ריח רע מאוד הורגש בסביבה, וככל שהתקרבו לאתר התחזק הריח הרע.
7. כמויות עצומות של נוזלים החשודים כתשטיפים נראו בוודאות במספר מוקדים במעלה האתר, כשהם זורמים מטה, ומצטרפים למאגר הגדול, שזרם דרך תעלת הניקוז לעבר נחל בית העמק.
8. מרבית שטח ההטמנה בצד הצפוני של האתר נמצא ללא כיסוי, וריח רע מאוד עולה מהאתר.

• • • 1. ביום 10 במרץ 2015, בשעה 10:30 בערך, נערך סיור נוסף באתר ובסביבתו, במהלכו ניטלו 2 דגימות מהתשטיפים שנצפו יום קודם לכן, כשהם זורמים מהאתר לעבר נחל בית העמק הסמוך. ממצאי הדגימות הראו כי התשטיפים שהוזרמו לנחל ולסביבתו הכילו מגוון גדול של חומרים כימיים, אורגנים ובקטריאליים בריכוזים גבוהים, הגורמים לשינוי בתכונותיהם של המים מבחינה כימית, ביולוגית ובקטריאלית, ולפיכך היוו מקור לזיהום מקורות מים, והכל בהתאם למפורט בטבלה שצוינה בכתב האישום.
      2. ביום 23 במרץ 2015 בשעה 12:00 לערך, נערך סיור נוסף באתר, במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:

1. תשטיפים זרמו מגוף הפסולת אל שטחים לא אטומים, ואל תעלת ניקוז חיצונית, הזורמת אל מחוץ לשטח האתר, תוך זיהום מים עיליים ומי תהום.
2. במקום קיים חשש לזיהום מקורות מים ומי תהום באזור האתר, מתשטיפי האתר הנובעים מגוף הפסולת, וזורמים על גבי תאים שנסתיימה בהם ההטמנה, ולאיזורים ללא תשתיות איטום מתאימות, ועל פני השטח, אל התעלה ההיקפית שמחוץ לשטח האתר.
3. הכיסוי במספר אזורים בתאי ההטמנה הפעילים היה מינימלי ביותר, וההטמנה התבצעה על שטח גדול, שנראה כי אינו מכוסה כלל.
4. בסביבת האתר הורגש ריח חזק ובלתי סביר של פסולת אורגנית.
   • • 1. ביום 13 באפריל 2015, בשעה 10:00 לערך, נערך סיור נוסף באתר, במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
5. תשטיפים זרמו מגוף הפסולת אל שטחים לא אטומים לחלחול, ואל תעלת ניקוז חיצונית, הזורמת אל מחוץ לשטח האתר, תוך זיהום מים עיליים ומי תהום.
6. קיים חשש לזיהום מקורות מים ומי תהום באזור האתר, מתשטיפי האתר, הנובעים מגוף הפסולת, וזרמו על גבי תאים, שנסתיימה בהן ההטמנה, ולאזורים ללא תשתיות איטום מתאימות, ועל פני השטח, אל התעלה ההיקפית שמחוץ לשטח האתר.
7. הכיסוי במספר אזורים בתאי ההטמנה הפעילים היה מינימלי ביותר, וההטמנה התבצעה על שטח גדול, שנראה כי אינו מכוסה כלל.
8. בסביבת האתר הורגש ריח חזק ובלתי סביר של פסולת אורגנית.
9. פסולת קלה עפה מחוץ לשטח האתר, וזיהמה את האזור הקרוב לאתר.
   • • 1. ביום 21 באפריל 2015 נשלחה לנאשמים 1 ו-3 התראה לפי סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א – 1961, ולפי סעיף 20כא לחוק המים, תשי"ט – 1959, וכן לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968.
       2. ביום 16 ביוני 2015, בשעה 17:30 לערך, נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
10. כבר במרחק גדול מהאתר הורגש באויר ריח אופייני לאתר פסולת, וככל שהתקרבו לאתר, התגברה מאוד עוצמת הריח, כך שלא היה ספק שמוקד הריח הרע היה מהאתר.
11. בצידו הצפוני של האתר, מול שער הכניסה, נראה למרחוק ששטחים עצומים אינם מכוסים כלל, וזאת בניגוד להנחיות הקבועות בחוק.
12. בחלקים אחרים, בעיקר באזורים המזרחיים, היה כיסוי חלקי בלבד.
13. השיפועים במדרונות היו חדים מדי, כך שלא התאפשר כיסוי ראוי.
14. בסמוך לכניסה הייתה בריכת תשטיפים, אשר העלתה צחנה עזה ביותר, וסביבת פסולת ביתית הייתה גלויה וללא כיסוי.
    • • 1. ביום 7 באוקטובר 2015, במהלך סיור שנערך באתר ובסביבתו בשעה 15:10 לערך, הורגש במקום מפגע ריח חזק מאוד ולא נעים של אשפה, אשר נטען כי גרם לבחילה לנציג המשרד להגנת הסביבה שביקר במקום.
        2. ביום 8 באוקטובר 2015, במהלך סיור שנערך באתר ובסביבתו, בין השעות 14:20 ל- 14:50 לערך, הורגשו במקום מפגעי ריח חזקים מאוד ולא נעימים, של אשפה, אשר נטען כי גרמו לבחילה לנציג המשרד להגנת הסביבה שביקר במקום.
        3. ביום 9 בדצמבר 2015, בשעה 12:00 לערך, נערך סיור נוסף באתר במהלכו נמצאו הממצאים הבאים:
15. בריכת התשטיפים הייתה די ריקה, התשטיפים היו מאווררים, ולא הורגש ריח מהבריכה.
16. ממתקן הגנרטור ליצור חשמל הורגש ריח חזק של ביוגז.
17. בסיור על גוף הפסולת נצפו בריכות תשטיפים גדולות.
18. שטח הפסולת החשופה במהלך יום העבודה היה גדול מאוד ונערם לגובה רב.

• • • 1. ביום 15 בדצמבר 2015, בשעה 19:00 לערך, נערך סיור נוסף באתר, במהלכו נמצאה שכבת פסולת נרחבת, אשר לא כוסתה בסיום יום העבודה, כנדרש בסעיף 6 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 ובתנאי רישיון העסק של האתר.

תשובת הנאשמים לכתב האישום

• • • 1. ביום 29.1.18 כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, באופן הבא:

בנוגע לפרק א', הרקע הכללי -הנאשמים הודו בסעיפים 1, 3-7, 10 ו-12. בנוגע לסעיף 2 - כפרו בכך שהנאשמת 2 עוסקת או מעורבת בניהול האתר; בנוגע לסעיף 8 – כפרו, וטענו כי הפעילו את האתר בתאריכים אלה, אך לא בניגוד לתנאי רישיון העסק; בנוסף - כפרו בסעיפים 9 ו- 11.

בנוגע לפרק ב', תיאור העובדות המהוות עבירה – הנאשמים טענו שכל העבירות התיישנו. בנוגע לעובדה 1 – הודו אך טענו לחוסר רלבנטיות לאישום, בנוגע לסעיפים 3-12, 14 (נרשם פעמיים בכתב האישום) ו- 15-17 הודו שנערך סיור אך לא הודו בממצאים, בנוסף הודו בסעיף 13. הנאשמים כפרו בעובדה 2 וטענו שהם לא כופרים שנערך שימוע, אבל כופרים לגבי הסיכום ומה שהובהר והאמירות שם, ובנוסף כפרו בסעיפים 18-19.

• • • 1. מטעם המאשימה העידו 14 עדים, והוגשו 56 מוצגים. מטעם הנאשמים העידו הנאשמים 3 ו-4 וכן 4 עדים נוספים, והוגשו 18 מוצגים.

תמצית טענות ב"כ המאשימה

• • • 1. ב"כ המאשימה ציין בסיכומיו, כי בהתאם לתמצית עובדות כתב האישום, החל משנת 2010 הפעילו הנאשמים אתר לסילוק פסולת בניגוד לתנאי רישיון העסק של המטמנה, תוך שהם גורמים לזיהום של מספר מקורות מים במתחם המטמנה ומחוץ לה ולמפגעי ריח. עוד נטען, כי חרף ניסיונותיה הרבים של המאשימה להסדיר את הליקויים שנמצאו באתר, במישור המנהלי, באמצעות שימועים, התראות וביקורות שנערכו לנאשמים, הרי שהם המשיכו לחרוג מתנאי רישיון העסק שניתן למטמנה ומהוראות החוק.
      2. ב"כ המאשימה טען עוד, כי התעלמות הנאשמים מהוראות ומהתראות המאשימה, יש בה, משום חריגה בוטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה, וזאת מבלי לגרוע ממשטר משפטי של אחריות קפידה. גם ההתנערות הכללית, של כל אחד מהנאשמים, מאחריותם לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, מקוממת, כדבריו, ומלמדת על קלות דעת וזלזול בחשיבות החקיקה בתחום הגנת הסביבה.
      3. ב"כ המאשימה טען כי הזמן הרב שהוקדש לשמיעת ראיות וריבוי העדים שהתייצבו לעדות, הן בפרשת התביעה והן בפרשת ההגנה, הובילו לכך, שבתיק מצויות שלל רב של ראיות אשר יש בהן די והותר כדי להביא להרשעת כל הנאשמים במיוחס להם, ובין היתר הפנה להודאתו של נאשם 4 (ת/31) בעובדות הנוגעות לביצוע העבירות, כמו גם באחריותם האישית של יתר הנאשמים לביצוען.
      4. בהשלמת סיכומיו טען ב"כ המאשימה, כי כתב האישום הוכח במלואו באמצעות ראיות, וגם אם עובדה מסוימת לא צוינה בכתב האישום, עדיין יש לבית המשפט סמכות לקבוע שהיא הוכחה, וזאת בהסתמך על סעיף 184 לחסד"פ, וזאת משניתנה לנאשמים הזכות להתגונן, כדבריו. עוד נטען ע"י ב"כ המאשימה, שאכן הנאשמים לא הואשמו בזיהום מי תהום בק"נ 1, ק"נ 2, ק"נ 3, ק"נ 4 ו- ק"נ 5, ואולם ההגנה העידה את העד המומחה מטעמה, מר שפרן, והוא זה שהוכיח קיומם של זיהומים נוספים במקומות נוספים בערכים חריגים ביותר.

תמצית טענות ב"כ הנאשמים

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען כי מדובר במטמנה לפסולת, אשר פועלת מזה עשרות שנים, כך שהיא מהמטמנות הוותיקות בארץ, ובעלת טכנולוגיה מתקדמת ביותר. ואלה טענות ב"כ הנאשמים בנוגע לנאשמים:

בנוגע לנאשמת 1 – טען שהיא שותפות שנרשמה ברשם החברות כשותפה מוגבלת, ולטענתו, היא משמשת לצורך דיווח על הכנסות המטמנה לרשויות המס (תאגיד שהוקם לצורכי מס). לדברי הסנגור, הסמכויות לניהול ותפעול המטמנה מצויות בידי חברת הניהול של המטמנה ששמה גם מעיד על כך, חברה בשם עברון – תממ ניהול בע"מ ח.פ. 513189282 (נ/3) ("חברת הניהול");

בנוגע לנאשמת 2 - טען שהיא חברה בע"מ, אשר אין לה דבר עם ענייני המטמנה, ואין היא אחראית לניהולה;

בנוגע לנאשם 3 - טען כי הוא מנהל אתר ההטמנה, וכי הוא התמנה לתפקידו על ידי חברת הניהול ולא על ידי הנאשמת 1;

בנוגע לנאשם 4 - טען כי הוא עובד באתר וכפוף לנאשם 3.

• • • 1. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, שהנאשמים ניהלו את קו הגנתם לאור הטענות שנטענו והועלו בכתב האישום, וכי בשלב הסיכומים המאשימה הכלילה בכתב האישום טענות והאשמות שלא פורטו בו.
      2. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי לא בכדי סיכומי המאשימה, נכתבו באופן כללי וכוללני, מבלי לפרט את יסודות העבירה והתקיימותם אצל כל נאשם ונאשם. עוד טען, כי סיכומי המאשימה אף מתייחסים פעמים רבות לכלל הנאשמים באופן כוללני.
      3. ב"כ הנאשמים ציין, שבסיכומי הנאשמים פורטו טענות מקדמיות, שכן, לטענתו, גם המאשימה הרחיבה חזית וטענה טענות חדשות, על אף שהיא עצמה לא ביקשה להרשיע את הנאשמים בהן, וזאת אף בהתעלם מהתיישנות אותן עבירות נטענות. ב"כ הנאשמים טען כי כל אלה, ופגמים רבים נוספים שעלו בהליך, מחייבים אף את זיכוי הנאשמים בשל הגנה מן הצדק.
      4. ב"כ הנאשמים ביקש לדחות את בקשת ב"כ המאשימה, להרשיע את הנאשמים במיוחס להם ב"רקע הכללי", מאחר וחלק זה של כתב האישום איננו מהווה חלק מהעובדות המבססות אשם, והפנה לסעיף 7 לתשובת המאשימה, לבקשה למחיקת סעיפים מכתב האישום, מיום 21.11.17, שם נכתב:

"אכן, המבקשים אינם מואשמים בעבירות לפי העובדות המפורטות בסעיפים המקדימים והם מהווים את הרקע הכללי לעבירות המיוחסות להם בלבד".

לאור הנ"ל, עתר ב"כ הנאשמים, שלא להתייחס לכל החלק הכללי של כתב האישום, וביקש לזכות את מרשיו, מכל המיוחס להם בכתב האישום.

דיון והכרעה

טענת התיישנות

• • • 1. כתב האישום הוגש בחודש מרץ 2016, והעבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שחלה לגביהן היא 5 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
      2. ב"כ הנאשמים טען, שכל העבירות ו/או האירועים ו/או כל חומר הראיות שנכלל בתיק, והמתייחסים למועדים שלפני חודש מרץ 2011 התיישנו, והוא ביקש למחוק סעיפים מכתב האישום, והוצאת חומר ראיות, בהתאם לפירוט זה:

1. להתעלם מסעיפים 8 -11 מהרקע הכללי לכתב האישום המתוקן בשנית.
2. להתעלם מחומרי הראיות הבאים: ת/1 ת/2 ת/3 ת/4 ת/5 ת/6 ת/7 ת/8 ת/9 ת/10 ת/33 ת/34 ת/35 ת/41.
3. להתעלם מסעיפים 5, 21 (בכל הנוגע למוצגים ת/7 ו-ת/35), 40.1, 40.5 (בכל הנוגע למוצגים ת/33 ת/34 ו-ת/35), 40.7, 42 (בכל הנוגע למוצגים ת/2 ו-ת/34), 43 (בכל הנוגע למוצג ת/9), 44 (בכל הנוגע למוצגים ת/3), בסיכומים שהוגשו מטעם המאשימה.
   • • 1. אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שנטענה ע"י הסנגור: סעיף 9(ג) לחסד"פ קובע:

"(ג) (1) בעבירה מסוג פשע או עוון, אשר בתוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביה חקירה על פי חיקוק, יתחיל מניין התקופות האמורות ביום ההליך האחרון בחקירה, ובלבד שלא תוארך בשל כך תקופת ההתיישנות מעבר לאמור בסעיף קטן (א) בתקופה העולה על המפורט להלן, לפי העניין (בסעיף זה – התקופה הנוספת):

(א) בעבירה מסוג פשע שדינו מיתה או מאסר עולם – חמש שנים;

(ב) בעבירה מסוג פשע, ובעבירה מסוג עוון המנויה בתוספת הראשונה א' או בתוספת הראשונה ג' – שלוש שנים;

(ג) בעבירה מסוג עוון שאינה מנויה בתוספת הראשונה א' ובתוספת הראשונה ג' – שנתיים;"

בהתאם להוראת החיקוק הנ"ל, מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ביצוע העבירה, אלא אם נפסק המרוץ בשל "אירוע מנתק", וכפי שכתב השופט קדמי, בספרו: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשס"ט-2009), חלק שני, כרך א' בעמ' 1320:

"מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ביצוע העבירה והוא נמשך עד לסיום התקופה; אלא אם כן – לגבי עוון או פשע – הוא נפסק בשל התרחשותו של 'אירוע מנתק'. הופסק המרוץ על ידי 'אירוע מנתק', הריהו מתחיל מחדש – לאמור מתחילתו – והוא נמשך עד שתחלוף תקופת ההתיישנות ממועד האירוע המנתק; יופסק המרוץ – החדש – על ידי 'אירוע מנתק' נוסף, תתחדש התקופה וחוזר חלילה. התקופה שחלפה עד ל'אירוע המנתק' – נמחקת כאילו לא חלפה כלל; והמניין מתחיל מלכתחילה.

...

'אירוע מנתק' לעניין זה הוא אחד משלושה אלה: עריכת חקירה על פי חיקוק באותה עבירה; הגשת כתב אישום בשל אותה עבירה; קיום הליך מטעם בית המשפט באותה עבירה".

גם בית המשפט העליון התייחס בפסיקתו לעניין זה, ודי אם אפנה ל-ע"פ 2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (עמוד 44), שם נקבע:

"פעולת חקירה שיש בה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות מתאפיינת, אפוא, בפעולה ממשית המכינה את התביעה הפלילית ומקדמת אותה. עיקרה – באיסוף ראיות".

• • • 1. בתיק זה בוצעו פעולות חקירה, שניתן לראות בהן כאירועים מנתקים, שיש בהן כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות, ולדחות את טענת הסנגור:

1. 15.2.2012 – סיור שערך אבני במטמנה – ת/14.
2. 2.11.2014 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/22.
3. 19.11.2014 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/23.
4. 29.1.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/24 + ת/25.
5. 9.3.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/26.
6. 10.3.2015 – דיגומים שנטלו מתשטיפים שזלגו מהמטמנה – ת/27+ת/46.
7. 23.3.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/16.
8. 13.4.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/18.
9. 25.5.2015 – חקירה תחת אזהרה של נאשם 3 – ת/29.
10. 25.5.2015 – עימות שנערך בין הנאשם 3 לאבני – ת/32.
11. 14.6.2015 – חקירה תחת אזהרה של נאשם 4 – ת/31.
12. 17.6.2015 – סיור שערך אלבז במטמנה – ת/28.
13. 7.10.2015 + 8.10.2015 – עריכת טופס דיווח על מפגע ריח על ידי אבני – ת/21.
14. 26.10.2015 – גביית עדותו של אבני – ת/19.
15. 14.12.2015 – סיור שערכה פינקין במטמנה – ת/39.
16. 20.12.2015 – סיור שערכה פינקין במטמנה – ת/40.
    • • 1. השופט קדמי המשיך וכתב בספרו: י. קדמי, "על סדר הדין בפלילים" (תשס"ט – 2009), חלק שני, כרך א' בעמ' 1323, בנוגע ל"אירוע מנתק" :

"הליך של חקירה חייב להיות "הליך רשמי" מהותי וענייני, להבדיל מ"בירורים קודמים" או מ"איסוף מידע" גרידא, שאין בהם משום עשיית פעולת חקירה ממשית המכינה את התביעה הפלילית. לעניין זה, יש להבחין בין הליך מנהלי שמשמעותו פעילות של הכנה לקראת חקירה, לבין הליך של חקירה פלילית, המבטא פעולה ממשית המכינה את התביעה הפלילית".

בית המשפט העליון התייחס לסוגייה זו, ב-בג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757, 788 (1997), דם נקבע:

"מתן פרשנות רחבה לביטוי "חקירה" לצורך קביעת מועד תחילת מירוץ ההתיישנות במקרה כזה תביא לכך שהחברה תושיב אדם על ספסל הנאשמים כעשור לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו. וזאת עוד בטרם החל משפטו. קשה לתאר עינויי דין גדולים מאלה".

• • • 1. חלק מהאירועים המצויינים בסעיף 38 לעיל, הם אירועים מהותיים, ופעולות מהותיות, שמטרתם קידום החקירה, וכתב האישום שהוגש נסמך עליהם: פעולה של דיגומים מתשטיפים, חקירה תחת אזהרה, עימות שנערך – כל אלה מהווים פעולות חקירה שיש בכוחן כדי לנתק את מרוץ ההתיישנות. גם גביית עדות מהותית, שבסופו של דבר מובילה, יחד עם ראיות אחרות, להגשת כתב האישום, ומהווה חלק בלתי נפרד מחומר הראיות הרלבנטי, מהווה פעולה מנתקת לצורך חישוב תקופת ההתיישנות.
      2. בנוגע לחלק הכללי של כתב האישום, הרי שב"כ המאשימה הצהיר, שחלק זה אינו מהווה חלק מהעובדות המבססות את האישומים, אלא רק רקע כללי. יתר חלקי כתב האישום כולל דיגומים, סיורים וממצאים, שעליהם מבוססים האישומים, ואלה ניטלו ובוצעו אחרי חודש מרץ 2011, כך שאין צורך אפילו בהארכת תקופת ההתיישנות בכדי להתייחס אליהן.
      3. הסיור שנערך בשנת 2012 הוא סיור בודד, ואני מוכן לקבל את הטיעון, שאין בסיור זה בפני עצמו, כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. אך עיון בפעולות שפורטו על ידי בסעיף 38 לעיל מעלה, שהחל מיום 2.11.14 החלו נציגי המאשימה בביצוע פעולות מרובות, לשם חקירת האירועים ואיסוף ראיות, שהובילו בסופו של דבר להגשת כתב האישום נשוא הכרעת דין זו. מכאן, אני קובע, שמרוץ ההתיישנות נקטע ביום 2.11.14, ומכאן: האירועים הרלבנטיים לקביעת אחריות הנאשמים בהכרעת דין זו, הם כל האירועים שהתרחשו החל מיום 2.11.2009 והלאה, אך לא אירועים שקדמו למועד זה, בשל התיישנותם.

ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון העסק

• • • 1. בהתאם למפורט בכתב האישום, ביום 19.3.02 הותנו תנאים ברישיון העסק של הנאשמת 1 – ת/48. תנאים אלה נמסרו לנאשם 3 ביום 27.12.10 על ידי עד התביעה מר אבנר גבאי, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל היחידה לאיכות הסביבה ורישוי עסקים במועצה אזורית מטה אשר (ת/48 –תע"צ- הצהרת אבנר גבאי). ב"כ המאשימה טען כי המאשימה התנתה תנאים בשנת 2002 על רישיון העסק שניתן לאתר עברון כבר בשנת 1976, שכן בשנת 2002 נוסדה הנאשמת 1 - ת/30. ב"כ המאשימה טען כי כל שינוי בזהות מחזיקי רישיון, שניתן על ידי רשות, מחייב את הבעלים להגיש בקשה חדשה לקבלה של רישיון עסק, וכי כך קרה גם עם הווסדה של נאשמת 1.
      2. ביום 27.5.14 הותנו תנאים נוספים ברישיון העסק - ת/44, ואת קבלתם אישר נאשם 3 ביום 2.6.14 (ת/44). על גבי ההודעה בדבר תנאים נוספים ברישיון עסק מצוינים שמות שתי הנאשמות, 1 ו- 2, ואילו מספר ה-ח.פ. המצוין שייך לנאשמת 2 בלבד. לפי העדה רעות גלזמן, העובדת במשרד להגנת הסביבה, ושהתחילה את תפקידה בתפקיד של רישוי עסקים, שם העסק המופיע על מסמך התנאים הינו נתון המוזן באופן טכני בלבד ושאוב מהבקשה לרישיון עסק שמועברת על ידי הרשות המקומית, וכדבריה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמוד 21 שורות 25-29):

"ש. מה שאת עושה, את שולחת מסמך לרשות המקומית או יותר נכון לגורם ברשות המקומית שהוא מנפיק רישיונות העסק ומבקשת ממנו לצרף לרישיון העסק של בעל רישיון העסק את אותם תנאים שהמשרד להגנת הסביבה מצא לנכון להטיל.

ת. נכון.

ש. כדי להטיל תנאים כאלה צריך לדעת מיהו בעל רישיון העסק.

ת. ההליך מבחינתנו הוא כזה שמהרשות מגיע מסמך של בקשה לרישיון העסק, ואליו אנחנו מגיבים, אליו המזכירה אצלנו מזכירה את הפרטים של בעל רישיון העסק במחשב ולפרטים האלה אנחנו מנפיקים את התנאים במסמך, מסמך של תנאים נוספים הוא מסמך שיוצא ביוזמתנו לרוב ללא בקשה מהרשות, וזה מועבר לעסק לפי ההקלדה של המזכירה אצלנו. זה עניין טכני. זה דרך הרשות".

• • • 1. העד אבנר גבאי, נשאל בחקירתו הראשית בשם מי חתם נאשם 3 על תנאי רישיון העסק משנת 2002, ותשובתו שנאשם 3 חתם על תנאי רישיון העסק משנת 2002 בשם נאשמת 1, וכך במילותיו (פרוטוקול מיום 10.6.18, עמוד 49 שורות 10-22):

״ש. מפנה אותך לעמ' שמצורף לתע"צ שלך, למי מסרת את המסמך הזה? ״התנאים ברישיון העסק נמסרו".

ת. למוסא גרינברג.

ש. אתה בטוח?

ת. כן.

ש. למוסא גרינברג פיזית?

ת. כן.

ש. בשם מי?

ת. שותפות מוגבלת, יחד עם חותמת שהוא הביא איתו.

ש. שותפות מוגבלת מה הכוונה?

ת. כתוב פה עברון, תממ, שותפות מוגבלת, של האתר.

ש. ומזה זה?

ת. ח.פ, רישיון העסק שלהם".

• • • 1. גם בחקירתו הנגדית של העד גבאי כשנשאל מי בעל רישיון העסק?" השיב ש ״מטמנת עברון, זה תממ, וקיבוץ עברון, שני שותפים. זה השם" (פרוטוקול מיום 10.6.18, עמ' 50, שורה 13). מכאן עולה, שבעלת רישיון העסק היא נאשמת 1 – שותפות המורכבת משני בעלי שליטה: "מטמנת עברון אגודה" (הקיבוץ), וחברת "ת.מ.מ. תעשיות מיחזור משולבות בע"מ". השותפה השלישית בשותפות חברת "עברון – תממ ניהול בע"מ" המחזיקה פחות מ-1% מהשותפות. בהמשך לשאלת הסנגור "תסכים איתי שברישיון העסק לא מופיע השם "עברון תממ מחזור שותפות מוגבלת" אלא מופיע השם "מטמנות עברון תממ תעשיות מחזור" ו"קיבוץ עברון", השיב "זה מה שרשום" (עמ' 50 שורות 14-16).

• • • 1. הנאשם 3, בחקירתו, עמד על בעלותה של נאשמת 1 על רישיון העסק לניהול המטמנה, ת/29, מיום 25.5.12 (עמ' 2 שורות 3-4):

"ש. למי שייך האתר?

ת. שותפות בין קיבוץ עברון לויואליה ישראל."

ובהמשך (עמ' 2 שורות 20-25):

"ש. החוקר מציג בפניך מסמך המסומן בח.א.1 מיום 25.5.2015 [ת/30] ואתה חותם עליו כהצגתו בפניך. ולשאלת החוקר לאחר שעיינת בפרטי רשם החברות, האם הנתונים המופיעים בו מוכרים לך והאם אתה יכול לאשרם?

ת. כן הפרטים מוכרים לי זה המספר שותפות ואלו פרטי השותפות ממה שאני רואה אלו פרטים נכונים"

ובהמשך (עמ' 3 שורות 15-18):

"ש. לאתר יש רישיון עסק כדין?

ת. כן.

ש. על שם מי?

ת. עברון – תממ מיחזור"

• • • 1. מנהלת מחוז צפון, גב' דורית זיס, נשאלה והשיבה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 38 שורה 10):

"ש. מבחינה פורמלית של מי העסק הזה?

ת. העסק הוא שיתוף של קיבוץ עברון וחברת ויאוליה".

• • • 1. לדברי ב"כ המאשימה, ויאוליה, ובשמה נכון להיום - ורידיס, הינה בעלת השליטה בחברת "ת.מ.מ. תעשיות מיחזור משולבות בע"מ". מכאן, שדברי הנאשם 3 בחקירתו, ת/29, מתיישבים עם דבריו של גבאי, לפיהם ניתן רישיון העסק לנאשמת 1 – שותפות המורכבת מחברה השייכת לקיבוץ וחברת "ת.מ.מ. תעשיות מיחזור משולבות בע"מ" בשליטת חברת ורידיס.
      2. בחקירתו של עד ההגנה, רו"ח שמשון שטיינמץ, הוא הבהיר כיצד פועלת השותפות בניהול המטמנה, ותאר כיצד שלושת השותפים שלובים האחד בשני בכל הנוגע לפעילות המטמנה ולגורמים המנהלים את המטמנה. לדברי העד "אני מדבר בשם הנאשמת 1 בלבד. בשותפות" (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמ' 69, שורה 23). העד משמש כמנהל הכספים של ורידיס, וכן כדירקטור בתממ ניהול, אשר 50% ממנה מוחזקים על ידי חברת "מטמנת עברון אגודה" - שהיא בעלת שליטה גם בשותפות הנאשמת 1.
      3. העד שטיינמץ, בעדותו בפניי ביום 25.6.18, המשיך והעיד בנוגע לבעלי תפקידים משותפים בחברות השונות, כדלקמן: מר נחמן שגב משמש הן כדירקטור בחברת בת של ורידיס בשם "עברון ורידיס ניהול בע"מ", והן כדירקטור בחברת תממ ניהול ודירקטור בנאשמת 2; מר אביב ינישבסקי, אשר שימש כמנהל הכספים של הנאשמת 1 (כך לדבריו של שטיינמץ בעמוד 74 לפרוטוקול מיום 25.6.18, שורה 1), משמש כדירקטור בחברת בת של ורידיס בשם "עברון ורידיס ניהול בע"מ" וכן כדירקטור בחברת תממ ניהול. הנאשם 3, מר משה גרינברג, ב בחקירתו, ת/29, מיום 25.5.2012, אמר: ״יש 8 חברי דירקטוריון שאני מדווח להם, עמוס שליו הוא יו"ר הדירקטוריון והוא מקיבוץ עברון" (ת/29, שורות 18-19), והמסמך נ/3 מעלה, שהוא אכן שימש כדירקטור בתממ ניהול וכן דירקטור בנאשמת 2.
      4. העד שטיינמץ המשיך והעיד בפניי (פרוטוקול מיום 25.6.18, מעמ' 73 שורה 22 עד עמ' 74 שורה 6):

ש. אני אומר לך שבדיון שעבר, לפני 8 ימים אתה לא היית פה, נחמן שגב הציג את עצמו כנציג של נאשמת 1. אז גם אתה וגם הוא נציגים? יש סתירה או שאין סתירה וזה בסדר?

ת. איזה סתירה בכך שאנחנו שנינו נציגים של השותפות ושל חברת הניהול של המטמנה.

ש. נחמן שגב הוא קיבוצניק מעברון.

ת. אנחנו שותפים.

ש. מקבלים החלטות ביחד בכל הקשור למטמנה?

ת. כן.

ש. מי זה אדון ינישבסקי?

ת. מצעירי הקיבוץ בעברון. אביב ינישבסקי. אביב הוא מנהל הכספים של השותפות. לשאלת בית המשפט אם ויאוליה כבר לא קיימת אני משיב שהיא כבר לא קיימת אבל אנחנו מדברים על התקופה שהיא נקראה ויאוליה ובמרץ 2015 הוחלפה החברה לורידיס.

ש. אביב ינישבסקי התייצב פה לפני 8 ימים כנציגה של נאשמת 2 וגם היום. מסתדר לך? אתה מאשר?

ת. הוא יכול להתייצב בפני מי שהוא רוצה, אנחנו שנינו שותפים"

• • • 1. אשר לחלוקת העבודה בין השותפים בשותפות, העיד שטיינמץ בחקירתו הראשית (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמוד 67 שורות 23-31):

ש. בתיק הזה הוגש כתב אישום והוא הוגש נגד גוף, הנאשמת הראשונה שם היא נקראת עברון תמ"מ מחזור שותפות מוגבלת. תסביר לי מה הקשר בין הגוף הזה לניהול המטמנה? יש קשר?

ת. אין קשר, השותפות היא הגוף הפיננסי והפיסקלי, מטעמי מס, תכנון מס של הניהול הכספי של המטמנה.

ש. האם לשותפות יש סמכות לקבל איזשהן החלטות בקשר לניהול המטמנה, התפעול שלה, עמידה בתנאי רישיון עסק?

ת. לא, תפעול וניהול המטמנה הם על ידי חברת הניהול, והשותפות היא רק לעניין הפיננסי, חלוקת רווחים וכד'.

• • • 1. העד שטייניץ ביקש לשכנע את בית המשפט, שקיימת הפרדה בין החברה המנהלת את המטמנה, לחברה המנהלת את ענייניה הפיננסיים, וביקש לקבוע כי לחברת תממ ניהול אחריות בלעדית על עמידה בתנאי רישיון העסק שניתנו לנאשמת 1 -

גם טיעון זה אין בידי לקבל, והוא לא מתיישב עם השכל הישר: במקרה שבפניי לא ניתן לעשות הפרדה מוחלטת בין העיסוק בעניינים הפיננסיים, לענייני ניהול העסק, במיוחד כאשר חלק מנושאי המשרה בשלושת החברות הם זהים. הנאשם 3, בחקירתו הנגדית, העיד (פרוטוקול מיום 23.1.19, מעמ' 112 שורה 30 עד עמ' 113 שורה 12):

"ש. אתה מספר פה שאתם בשלבי הרצה של מתקן חדש לטיפול בתשטיפי המטמנה, איזה מתקן זה?

ת. לא זוכר.

ש. אבל זה מתקן מהמתקדם ביותר בארץ ומהמתקדמים בארץ

ת. מהמתקדמים בעולם.

ש. אז אתה כן זוכר, תספר לי על המתקן. היה לכם קשה לקלוט את המתקן?

ת. זה מתקן שהבאנו מאיטליה, שקנינו אותו מעל מיליון וחצי שקל

ש. מי הביא את הכסף? ויאוליה?

ת. ויאוליה לא הביאה שום גרוש. כל הכסף מהשותפות

ש. תממ מחזור שותפות מוגבלת?

ת. לא.

ש. איזה שותפות?

ת. שותפות הניהול

ש. נאשמת 2?

ת. לא, לא מה פתאום? מהשותפות. אני מצביע על נאשמת 1 בכתב האישום"

רכישת המתקן היקר ע"י הנאשמת 1, שולל גם הוא את ההיגיון תחת הטיעון לפיו נאשמת זו אינה נושאת באחריות לפעילות המטמנה. התנהלות הנאשמת 1 מעלה, שהיא שותפה פעילה בניהול העסק, והפרדתה מהפן הניהולי תהא הפרדה מלאכותית, לא נכונה ונוגדת את חומר הראיות בתיק. מסקנתי היא, שהנאשמת 1 שותפה בניהול המטמנה, וכעולה מדברי מנהל הכספים, מר שטיינמץ, בנוגע לעבודתו של מר אביב ינישבסקי כמנהל הכספים של הנאשמת 1 (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמ' 75, שורות 17-22):

"ש. אתה עושה ביקורת על העבודה של יניב ינישבסקי?

ת. אני לא עושה ביקורת.

ש. לא במובן החשבונאי אלא כדירקטור בעל מומחיות חשבונאית?

ת. אני לא מבקר אותו, אני מקבל ממנו דוחות כספיים, עוברים ביחד על התוצאות".

מכאן, שבמסגרת תפקידו של שטיינמץ כדירקטור בתממ ניהול, הוא עבר על הדו"חות הכספיים של נאשמת 1.

גם התנהלותו של הנאשם 3, שהוא מנהל השותפות ומנהל המטמנה, אל מול המאשימה, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, היא התנהלות של אדם הפועל בשמה של נאשמת 1, וזאת כעולה מהמסמכים ת/7 (מיום 26.9.10), ת/15, ת/17, ת/35 (מיום 5.9.10), ת/38 – מכתבים ששלח הנאשם 3 למאשימה על נייר המכתבים של נאשמת 1. טיעונו של הנאשם 3, לפיו הוא לא ייחס חשיבות לשם המופיע על הנייר שעליו הוא כותב, איננו מקובל עליי – הנאשם 3 ידע בדיוק איך לפנות, למי לפנות, מה לכתוב ואיך לתפעל את המטמנה, וכתיבתו על נייר המכתבים של הנאשמת 1 מראה שהוא פעל בשמה, לשם ניהול העסק.

• • • 1. ב"כ הנאשמים ביקש להתעלם מהמוצגים ת/7 ות/35 הן בשל טענתו להרחבת חזית והן בשל טענתו להתיישנות – טיעון שנדחה על ידי, כפי שפירטתי בפרק לעיל, שדן בהתיישנות, עת קבעתי שההתיישנות חלה על מסמכים ואירועים שקדמו ליום 2.11.09 .
      2. טענותיהם של הנאשמים 1-3, כעולה מחקירותיהם, שהנאשמת 1 אינה אחראית על ניהול המטמנה, וכי האחריות לניהול מוטלת על תממ ניהול בלבד, אינן עולות בקנה אחד עם המענה לכתב האישום, עת הודו הנאשמים, באמצעות בא-כוחם, בעובדות 1 ו- 3 לכתב האישום (פרוטוקול דיון מיום 29.1.18 עמ' 13 , שורות 17, 19) : "1. הנאשמת 1 הינה שותפות מוגבלת ... מנהלת אתר להטמנת פסולת בקיבוץ עברון", "3. הנאשם 3 היה ... מנכ"ל הנאשמת 1 ומנהל האתר מטעם הנאשמת 2". ואף בטרם ניתן מענה לכתב האישום, בדיון שנערך ביום 18.1.17, ציין ב"כ הקודם של נאשמת 2, עו"ד נועם אפשטיין, כי "יש את הנאשמת 1 שהיא העיקרית שמפעילה את השותפות" (עמ' 2 שורות 22-24). בסיכומי הסנגור נכתב, שאמנם הוא הודה בעובדות 1 ו- 3, אך התכוון לניהול העניינים הפיסקאליים – גם טיעון זה אין בידי לקבל, שהרי מדובר בתשובה מפורטת לכתב האישום, ונושא הניהול של העניינים הפיסקאליים, והפרדתו מהניהול הפעיל של המטמנה, לא צוין כלל על ידו.
      3. בהתאם לתנאים לרישיון עסק משנת 2002 – ת/48, נופלים כל הנאשמים תחת ההגדרה שניתנה ל"בעל האתר" או "בעל עסק", לפיה:

"בעל האתר" או "בעל העסק" הוא כל אחד מאלה:

"(1) בעל האתר המחזיק באתר.

(2) בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין.

(3) אדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל האתר"

כך גם בהתאם לתנאים לרישיון עסק משנת 2014 – ת/44, נופלים כל הנאשמים תחת ההגדרה שניתנה ל"בעל העסק", לפיה:

"בעל העסק" הוא כל אחד מאלה:

"1. הבעל הרשום על העסק;

2. המחזיק בעסק;

3. בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין;

4. האדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל העסק".

נאשמת 1 – שותפות אשר מחזיקה באתר ובנכסיו, מפעילה את האתר הלכה למעשה והיא בעלת רישיון העסק.

נאשמת 2 – חברה של הקיבוץ שגם היא מחזיקה באתר, שנמצא גם בשטחה.

נאשמים 3 ו-4 – האנשים אשר בהשגחתם, בפיקוחם או בניהולם - פועל העסק, וזאת במסגרת תפקידיהם, האחד - כמנכ"ל האתר, והאחר - כמנהל התפעול והאחזקה של האתר.

הכרעה בטענות ב"כ הנאשמים

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, כי תנאי מקדים להוכחת עבירה של ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון עסק שניתן לו, הוא הוכחת תנאי רישיון העסק שניתנו לו. לדבריו, כתב האישום מבוסס על תנאי רישיון עסק מיום 19.3.02 – ת/48, אשר נמסרו, על פי הנטען, לנאשם 3, ביום 27.12.10, למעלה מ-8 שנים לאחר הוצאתם (הצהרת אבנר גבאי בתע"צ ת/48 - "התנאים ברישיון העסק נמסרו ביום 27.12.10") ב"כ הנאשמים טען כי מכאן נובעות מספר תוצאות:

1. בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, בנוגע להפעלת האתר בניגוד לתנאי רישיון העסק החל משנת 2010, הרי שלפי גרסת המאשימה התנאים נמסרו רק ביום 27.12.10, היינו בסוף שנת 2010. ב"כ הנאשמים ביקש לאמץ את טענת ההתיישנות, שכאמור נדחתה על ידי, ולקבוע כי האישומים בכתב האישום מתחילים בסיור מיום 15.2.12, לחילופין – ביקש לקבוע, שמאחר וכל הכתוב ברקע הכללי בכתב האישום, איננו חלק מעובדות האישומים, וטיעון זה אף התקבל ע"י ב"כ המאשימה, כפי שציינתי בהכרעת דין זו לעיל, הרי שעובדות המבססות אישומים מתחילות רק ביום 15.2.12.

אני דוחה טיעון זה של הסנגור: עיון בפרק "העובדות המהוות את העבירה" מעלה, שהן מתחילות בהתראה שנשלחה לנאשמים ביום 4/12/11, ולאחר מכן בשימוע שנערך להם ביום 20.12.11. העובדה השלישית מתייחסת ליום 15.2.12, שזה הסיור הנוסף שנערך, ושבמהלכו נמצאו הממצאים המפורטים בכתב האישום. מכאן, שהמאשימה מייחסת לנאשמים עבירות החל מהמועדים הנ"ל, שהם סוף שנת 2011, ותחילת שנת 2012, ולא לפני כן. מעבר לכך, כפי שקבעתי לעיל, בפרק שדן בטענת ההתיישנות, כל אירוע אחרי יום 2.11.09, הוא אירוע שניתן להסתמך עליו לצורך הכרעה, וההתיישנות חלה רק על אירועים שקדמו למועד הנ"ל.

בנוסף – המאשימה לא ביקשה להאשים את הנאשמים בהפרת תנאי רישיון עסק קודם ליום מסירתם, 27.12.10, כך שגם אם תנאי רישיון העסק לא קוימו בטרם מסירתם לנאשמים, לא ניתן להאשימם בכך, בשל אי-מסירתם כנדרש.

1. בעמוד הפתיח של תנאי רישיון העסק (עמ' 2 לת/48) קיימת הערה מודגשת לפיה "הבקשה לרישיון עסק מאושרת על ידינו כאשר היא נושאת את חתימת נותן האישור", והסנגור טען, כי עיון בבקשת הרישיון מעלה, שחסרה חתימת נותן האישור, והוסיף שלא הוצגה בקשה לרישיון עסק המאושרת על ידי "נותן האישור", ומכאן – ביקש לקבוע, שכל עוד לא חתם "נותן האישור" על המסמך, יש לראות בו, לכל היותר, כ- "הצהרת כוונות", והתנאים שכלולים במסמך זה טרם נכנסו לתוקף. הסנגור הפנה בעניין זה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בתיק עת"מ (מרכז) 27758-03-19 טביב – החברה הארצית לטפול ופינוי פסולת רעילה בע"מ ואח' נ' גרינברג ואח', פס' 6 לפסק-הדין (פורסם בנבו):

"בתאריך 24.12.18 התקבל במחלקת רישוי בעירייה ... מסמך המאשר לכאורה את רישיון העסק למבקשת על ידי המשרד להגנת הסביבה. צוין במסמך בין היתר: "הבקשה לרישיון עסק מאושרת על ידינו כאשר היא נושאת את חתימת וחותמת נותן האישור... ". המסמך אינו נושא חתימה וחותמת ולפיכך, אינו בר תוקף אלא בבחינת 'הצהרת כוונות'."

גם טיעון זה אין בידי לקבל: עיון בדף השני של המסמך ת/48 מעלה, שמופיע שם נותנת האישור, "פיין מירה", אך אין חתימה מעל לציון שמה כנותנת האישור. אני רואה בציון שמה, כחותמת על האישור, אך עדיין אין חתימה שלה. יחד עם זאת, ביום 27.12.10 נמסרו התנאים למנהל האתר, הנאשם 3, כתנאים מחייבים של רישיון העסק, ומכאן – מה שקובע זה לא החתימה הטכנית על המסמך, אלא העברתו לנאשם 3, כדמות המנהלת את האתר, וההבהרה שאלה הם התנאים המחייבים. מסקנתי היא, שבנסיבות שבפניי, אי-החתימה של נותנת האישור, מעל לחותמת, לא פוגעת בתוקף התנאים שנמסרו לנאשם 3, ואין לראות במסמך כ"הצהרת כוונות" בלבד, אלא כתנאים מחייבים.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי מהמסמך ת/48 עולים הנתונים הבאים:
  1. ניתן רישיון עסק מיום 1.1.1976 שם בעל העסק במסמך הרישיון הוא: "מטמנות עברון תמ"מ תעשיות מחזור וקיבוץ עברון". ואולם לא התאגיד הקרוי "מטמנות עברון תמ"מ תעשיות מחזור" ולא קיבוץ עברון, נאשמים בתיק זה, על כן, לדברי הסנגור, כל העבירות בכתב האישום לפי חוק רישוי עסקים, שאף מתוארות בכתב האישום ובסיכומי המאשימה כ- "ניהול עסק בניגוד לתנאי רישיון עסק שניתנו לו" דינן זיכוי, הואיל וביסוד העבירות הללו מצוי מעשה או מחדל של "בעל העסק", הפועל בניגוד לתנאי רישיון עסק שניתן לו.
  2. ב"כ הנאשמים טען כי המסמך המתיימר להיות "תנאים ברישיון עסק" שהוציא המשרד לאיכות הסביבה, לא הוצא ומעולם לא נמסר לבעל הרישיון, היינו "מטמנות עברון תמ"מ תעשיות מחזור וקיבוץ עברון". לפיכך התנאים הללו לא נכנסו לתוקף. עוד נטען, כי ממסמך זה עולה, שמדובר בתנאים לבקשה לרישיון עסק נפרד לעסק המכונה "אתר הטמנת פסולת עברון" ושם בעל העסק (מגיש הבקשה) הוא "משה גרינברג" – אין מדובר בבעל רישיון העסק הקיים משנת 1976, וגם לא בנאשמות 1-2. הסנגור המשיך וטען, שמדובר בתנאים מוקדמים למתן רישיון עסק, כהגדתם בסעיף 7(א) רישא לחוק רישוי עסקים, ולא בתנאים נוספים, שמוטלים רק לאחר הוצאת רישיון עסק, כהגדרתם בסעיף 7(א) סיפא לחוק רישוי עסקים. תנאים אלה יכולים היו להיכנס לתוקף אילו התבקש והוצא רישיון עסק על שם עסק נפרד, בבעלות משה גרינברג, ואילו הייתה ""הבקשה לרישיון עסק מאושרת על ידינו כאשר היא נושאת את חתימת נותן האישור", כמפורט באותו מסמך.
     • 1. טיעוניו של הסנגור הם רציניים, אך עדיין אין בידי לקבלם: הנאשם 3 ניהל את האתר, והוא זה אשר קיבל את התנאים לרישיון העסק, והוא זה שהיה אמור לפעול על פיהם, בשם עצמו ובשמן של הנאשמות 1-2. התנהלותו של הנאשם 3, בנוגע לקיום התנאים המפורטים ב-ת/48, עליה אעמוד בהמשך, שוללת את הטיעון, לפיו תנאי רישיון העסק אינם חלים על מי מהנאשמים. מי שבפועל החזיק באתר וניהל אותו, הם ארבעת הנאשמים, וגם אם רישיון העסק ניתן מלכתחילה לגורמים אחרים, הרי שכניסתם של גורמים חדשים חייבה הגשת בקשה לרישיון עסק על שמם, והם למעשה נכנסו לנעליהם של הבעלים הקודמים, ומחויבים בתנאים שנקבעו, כל עוד לא ניתנו תנאים נוספים. הטיעון לפיו רישיון העסק ניתן בשנת 1976 לגורם אחר מזה שכיום מנהל את המטמנה, על כן אינו מחייב את הגורם החדש – הוא טיעון מרחיק לכת, שקבלתו עלולה להוביל להתחמקות מקיום תנאי רישיונות העסק הניתנים לעסקים השונים, בפעולה פשוטה של העברת הבעלות או הניהול על שם אחר. הדעת אינה יכולה לסבול מצב זה, גם מהטעם, שבעלים חדשים של עסק חייב להגיש בקשה לרישיון עסק על שמו, גם אם קיים רישיון על שם הבעלים הקודם, וכל עוד לא ניתן לו רישיון עסק – הוא, למעשה, פועל ללא רישיון עסק.
       2. בפרקים הבאים אדון באחריותם של כל אחד מארבעת הנאשמים.

הנאשמת 1

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, כי כתב האישום אינו מתייחס ל"בעל העסק" המופיע ב-ת/48, שהוא "אתר הטמנת פסולת עברון", והנאשמות 1 ו- 2 אינן בעלות רישיון העסק. אין בידי לקבל טיעון זה של הסנגור. "בעל העסק" או "בעל האתר" הוגדר במסמך ת/48, ככל אחד מאלה:

"בעל האתר" או "בעל העסק" הוא כל אחד מאלה:

"(1) בעל האתר המחזיק באתר.

(2) בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין.

(3) אדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל האתר"

ובמסמך תנאים לרישיון עסק משנת 2014 – ת/44, הוגדר "בעל העסק" ככל אחד מאלה:

"בעל העסק" הוא כל אחד מאלה:

"1. הבעל הרשום על העסק;

2. המחזיק בעסק;

3. בעל רישיון העסק או מבקש הרישיון, לפי העניין;

4. האדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל העסק".

הנאשמות 1 ו- 2, בהתאם לקביעות בהכרעת דין זו, ניהלו את אתר המטמנה בקיבוץ עברון, על כן כל אחת מהן נחשבת ל-"בעל העסק" או "בעל האתר". גם הנאשמים 3-4 נחשבים כבעלי העסק/אתר, בהיות "האדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בניהולו פועל העסק". לעניין נאשמים אלה, אתייחס בהמשך הכרעת דין זו.

• • • 1. עד התביעה, אבנר גבאי, נשאל בנוגע לת/48 (פרוטוקול מיום 10.6.18, עמ' 50 שורות 8-16):

"ש. לפי המסמך הזה, למי ניתן רישיון עסק?

ת. מטמנות עברון תממ תעשיות ומחזור

ש. ו ?

ת. קיבוץ עברון

ש. מי בעל רישיון העסק?

ת. מטמנת עברון, זה תממ וקיבוץ עברון, שני שותפים. זה השם.

ש. תסכים איתי שברישיון העסק לא מופיע השם "עברון תממ מחזור שותפות מוגבלת" אלא מופיע השם "מטמנות עברון תממ תעשיות מחזור" ו"קיבוץ עברון"?

ת. זה מה שרשום"

• • • 1. טעות ברישום מספר הח.פ. אינו יכול לשמוט את הבסיס תחת היות מי מהנאשמות 1 ו- 2 בעלות העסק והאתר, שהרי המבחן הוא מבחן מהותי ולא מבחן טכני – מי שמנהל בפועל את המטמנה הן הנאשמות 1-2 וכן הנאשמים 3-4, וגם אם קיים שוני בשם מי משתיהן, או מחסור מספר הזיהוי, שהוא מספר הח.פ. שלהן, עדיין אין בכך כדי לשלול את מעמדן כבעלות העסק, וכמי שמנהלות אותו בפועל. אמנם רישיון העסק הוא אישי, למי שניתן לו בפועל ולמי שניתן על שמו, ואף אינו ניתן להעברה לגוף אחר, אך גם בכך אין כדי לסייע למי מהנאשמות, מאחר והוכח בפניי כנדרש, שהן אלה אשר מנהלות את אתר המטמנה, ובהיותן כאלה – או שהן בעלות רישיון העסק, שאת תנאיו הפרו, או שהן פועלות ללא רישיון עסק כלל.
      2. ב"כ הנאשמים טען, שעדת התביעה, גב' רעות גלזמן, אשר עבדה במשרד להגנת הסביבה בתפקיד של "נותן האישור" ומרכזת הטיפול ברישוי עסקים, אישרה בעדותה, כי שם בעל העסק לפי ת/44 הוא קיבוץ עברון – ניהול ואחזקות בע"מ ח.פ. 512691510 (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 22, שורה 4). ב"כ הנאשמים טען, כי מחדלה זה של המאשימה בעצם העמדה לדין של גורם אחר, הינו מחדל מתמשך, שכן אין מדובר בפעם הראשונה בה המאשימה איננה מקפידה על שם בעל העסק כשמדובר באתר המטמנה, כפי שהעידה עדת התביעה גב' דורית זיס, מנהל מחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה (פרוטוקול מיום 16.5.18 עמ' 38 שורות 9-13):

"ש. מבחינה פורמלית של מי העסק הזה?

ת. העסק הוא שיתוף של קיבוץ עברון וחברת ויולה.

ש. בכותרת את מזמינה לשימוע את מטמנות עברון אגודה חקלאית שיתופית בע"מ?

ת. לא יודעת למה זה נכתב ככה. בנושא מטמנת עברון יכול להיות שהשם המלא מופיע בהיתרים אצלנו. לא יודעת למה הודפס ככה. מבחינתי זו לא טעות זה השם שהיה כתוב בהיתרים"

ובהמשך (עמ' 39 שורות 4-5 ו-8-16):

ש. החלטה להעמיד לדין את הנאשמים בתיק זה זה משהו שהיית שותפה לו?

ת. בהחלט. הכנת התיק נעשית על ידי המחוז והמחוז מכין את החומרים שיש בידיו ומעביר למשטרה ירוקה. את מי בדיוק להעמיד לדין ואם התיק בשל זה החלטה משפטית שמתקבלת על ידי משטרה ירוקה והמחוז לא מעורב בו.

ש. בכל אותם שימועים וזימונים ופרוטוקולים שנערכו והוצגו בפנייך את יודעת להגיד היום מי האישיות המשפטית בעצם שאחראית הייתה לקיום ההוראות של עניינים של השימועים?

ת. יש לי יועמ"ש שאני נעזרת בה כאשר בה כאשר באים העובדים לאחר סיור בשטח יושב צוות אכיפה כל המחוז שיושבת בו יועמ"ש ובסיוע שלה אנו מקבלים החלטות כיצד להמשיך לטפל בממצאים.

ש. זו התשובה שלך לשאלה שלי? מי הגורם שאחראי?

ת. הבנתי את השאלה לא נכון.

ש. את שלחת סדרה של מכתבי שימוע ואני שואל מי הגורם המשפטי שמוכר בדין שצריך לבוא לתת דין וחשבון לפי דרישותייך?

ת. מטמנת עברון."

• • • 1. כפי שכבר קבעתי, הנאשמת 1 נחשבת כבעלת האתר, והטעויות ו"המחדלים" עליהם הצביע הסנגור אינם מהותיים, ואינם יורדים לשורשו של עניין, על כן אין בהם כדי לשלול את מעמדה של הנאשמת 1, כבעלת האתר, וכמי שמחויבת לעמוד בתנאי רישיון העסק, ובתנאים הנוספים שניתנו.

הנאשמת 2

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, שאין בחומר הראיות ובעדויות בתיק, ולו ראשית של ראיה בדבר החזקתה של הנאשמת 2 באתר, והוסיף, שגם אם יונח כי הוכח שהנאשמת 2 מחזיקה באתר, עדיין לא הוכח כי היא עונה להגדרה של "בעל האתר המחזיק אתר", הקבוע בהגדרת רישיון העסק.
      2. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי המאשימה מבססת את האישומים על סעיף 23(א) לחוק העונשין ו"תורת האורגנים", והפנה לסעיפים 59-61 לסיכומי המאשימה. לדבריו, המאשימה עצמה טענה בסעיף 60 לסיכומיה, כי : "נאשמים 3 ו-4, כפי שהוכח באופן מוחלט ונחרץ, ביצעו את העבירות במהלך מילוי תפקידם תחת נאשמת 1... מעשיהם של הנאשמים 3 ו-4 מחייבים את התאגיד בשמו פעלו". משכך, לטענת ב"כ הנאשמים, לא ניתן להרשיע את הנאשמת 2, שכן המאשימה עצמה מודה כי לא הובא כל אורגן או בעל תפקיד בה. סעיף 23(א) לחוק העונשין קובע כי תאגיד יישא באחריות פלילית כשהעבירה נעברה "על-ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד", והפנה בעניין זה לקביעה ב-ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל.
      3. טיעון זה של הסנגור דינו להידחות – גם אם לא הואשמו נאשמים בשר ודם, בשם הנאשמת 2, עדיין אין בכך כדי לשמוט את האחריות תחתיה, שהרי נאשמת זו הייתה חלק בלתי נפרד מניהול המטמנה, והכל כפי שקבעתי בפירוט בהכרעת דין זו. נאשמת 2 ניהלה, יחד עם יתר הנאשמים, את המטמנה, ובהיותה כזו היא החזיקה באתר. היא גם עונה על ההגדרה של בעל האתר המחזיק באתר, והכל כפי שפורט לעיל, בהכרעת דין זו, תחת ההגדרה של "בעל האתר" או "בעל העסק".

הנאשם 3

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, שאין ולו ראיה אחת הקושרת בין הנאשם 3 למי מהנאשמות 1 ו-2: לדבריו, הנאשם 3 מנהל את אתר המטמנה על-פי מינוי דירקטוריון חברת עברון תמ"מ ניהול ח.פ. 513189282 , והפנה בין היתר לדברי הנאשם 3 בהודעתו במשטרה הירוקה מיום 25.5.15 (ת/29, עמ' 2 שורות 6-7):

"ש. מי מינה אותך לתפקיד מנכ"ל?

ת. הדריקטוריון, בעצם זה בהסכמה בין הקיבוץ לויאוליה ישראל, משנת 2002 יש שותפות בינינו ונשארתי מנכ"ל עד היום".

הסנגור הפנה גם לעדותו הראשית בבית המשפט (פרוטוקול 25.6.18 עמ' 82 שורות 6-14):

"ש. בעמ' 2 בשורה 13 שואלים אותך: "מה הסמכויות שלך בתפעול האתר?" ואתה עונה "כל הסמכויות שנדרשות לתפעול האתר". ואז נשאלת האם יש סמכות מעליך בחברה ואתה עונה יו"ר הדריקטוריון שאתה מעביר להם דיווח כל רבעון ואם יש תקלות אני מדווח להם..." התכוונת כאן לאיזה חברה? לאיזה דריקטוריון?

ת. עברון תמ"מ ניהול

ש. הסברת שיש 8 חברי דריקטוריון שאתה מדווח להם – עמוס שליו הוא יו"ר הדריקטוריון?

ת. כן.

ש. נ/3 זה נסח הרישום של החברה. זו החברה שדיברת עליה?

ת. כן"

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען כי מטבע הדברים, במסגרת ניהול אתר המטמנה, מוצאות חשבוניות מס, כעניין מיסויי, תחת שמה של הנאשמת 1. משכך נטען, שלנאשם 3 הייתה חותמת בשם הנאשמת 1, עמה היה חותם, במידת הצורך, על חשבוניות וכיוצ"ב, והוסיף שאין בעובדה זו כדי להוכיח כי הנאשם 3 הנו אורגן של הנאשמת 1 או כי ניהל את המטמנה מטעמה.
      2. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, כי הנאשם 3 לא נחקר במשטרה הירוקה לגבי היחסים בין החברות והשותפויות, כמו היחס בין חברת הניהול (נ/3) לבין השותפות האמונה על ההיבטים הפיננסים (ת/30). בעדותו הראשית נשאל "אתה אישרת לו שאתה מכיר את הפרטים של השותפות, ושהם נכונים, אבל אני מבין שהוא לא שאל אותך מה היחס בין השותפות לחברת הניהול, נכון?", והשיב "הוא לא שאל אותי שום פרטים, הוא שאל אותי אם אני מכיר את המסמך הזה ואמרתי לו שאני מכיר את המסמך הזה" (פרוטוקול מיום 25.6.18 עמ' 82 שורות 21-24). ב"כ הנאשמים טען כי מחדל חמור זה מצטרף לכך שמדו"ח רשם החברות שהוציאה המאשימה, ולגביו חקרה את הנאשם 3, לא חקרה על יתר השותפים, תפקידם וחלוקת האחריות ביניהם (ת/30). זאת חרף הודעתו במשטרה הירוקה לפיה מונה על ידי חברת הניהול, ולא על ידי הנאשמת 1, ואף ציין כי האתר שייך לשותפות בין קיבוץ עברון לויאוליה ישראל (ת/29, עמ' 2 שורה 4). ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, כי המחדל אף גדול שבעתיים כאשר בהודעתו הנ"ל במשטרה הירוקה, מסר הנאשם 3 שיש דירקטוריון של חברת הניהול אליו הוא מעביר דיווח כל רבעון, ואם יש תקלות או בעיות הוא מדווח ל-8 חברי דירקטוריון, כאשר עמוס שליו הוא יו"ר הדירקטוריון והוא מקיבוץ עברון (ת/29, עמ' 2 שורות 15-19):

"ש. האם יש סמכות מעליך בחברה?

ת. יש דריקטוריון שאני מעביר להם דיווח כל רבעון ואם יש תקלות או בעיות אני מדווח להם, אבל אין שום גורם ישיר שאני מדווח לו, יש 8 חברי דריקטוריון שאני מדווח להם, עמוס שליו הוא יו"ר הדריקטוריון, והוא מקיבוץ עברון.

וכך המשיכה חקירתו (נ/29 שורות 20-25):

"ש. החוקר מציג בפניך מסמך במסומן בח.א.1 מיום 25.5.15 ואתה חותם עליו כהצגתו בפניך, ולשאלת החוקר לאחר שעיינת בפרטי רשם החברות והאם הנתונים המופיעים בו מוכרים לך והאם אתה יכול לאשרם?

ת. כן הפרטים מוכרים לי, זה המספר שותפות ואלו פרטי השותפות ממה שאני רואה אלו פרטים נכונים"

בחקירתו הראשית של הנאשם 3 (פרוטוקול מיום 25.6.18 עמ' 83 שרות 7-10):

"ש. אתה זה שהיו לך את כל סמכויות הניהול שבאתר והיית כפוף לדריקטוריון החברה, עברון תמ"מ ניהול נכון?

ת. נכון"

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען בנוסף, כי הנאשם 3 טען בעדותו, כי שכרו לא שולם על-ידי הנאשמת 1 או 2 אלא על-ידי הקיבוץ (פרוטוקול 25.6.18 עמ' 92 שורות 5-14).
      2. באשר לטענה כי הנאשם 3 הודה במענה לכתב אישום כי היה מנכ"ל נאשמת 1 - ב"כ הנאשמים טען, כי בפרוטוקול הדיון מיום 29.1.18 נפלה שגגה, ונכתב ביחס לסעיף 3 לכתב האישום "מודים" בעוד שנאמר "כופרים", והוסיף וטען כי כך למשל ביחס לסעיף 2 לכתב האישום שם נטען כי הנאשמת 2 מנהלת את האתר, המענה שניתן במענה הנ"ל, "כופרים בעובדה לפי הנאשמת 2 עוסקת או מעורבת בניהול האתר". כך שבלתי אפשרי שתהיה הודאה באמור בסעיף 3 לכתב האישום שם נטען כי הנאשם 3 היה "מנהל האתר מטעם הנאשמת 2". ב"כ הנאשמים טען כי טעות זו ברישום הפרוטוקול הייתה ברורה למאשימה לכל אורך הליך זה.
      3. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי כל העבירות הנטענות כלפי הנאשם 3, שמקורן בהיותו נושא משרה בתאגיד, לא הוכחו, שכן לא צורף התאגיד הרלוונטי (נ/3). לגבי החוק למניעת מפגעים ותקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסול), התש"ן-1990, טען ב"כ הנאשמים, כפי שיובא בהמשך הכרעת הדין, כי משלא הוכח זיהום הריח, ממילא אין להרשיע את הנאשם 3 בעבירה זו. כך גם באשר לאישום בעניין זיהום מקורות מים, שאף לגביו נטען ע"י ב"כ הנאשמים כי הוא לא הוכח, והכל כפי שיובא בהמשך.
      4. טיעוניו של הסנגור יפים אך אינם ישימים. הנאשם 3 מנהל את המטמנה, והוא אחראי, יחד עם אחרים לכל פעולותיה, וזאת בהתאם להוראות החיקוק הרלבנטיות, בהן אני דן בהכרעת דין זו. אינני מקבל את הטיעון שהועלה בסיכומים, לפיו תשובת חלק מהנאשמים לאישומים, הייתה מוטעית – מילות הסנגור נרשמו באופן מדויק, ואילו היה מדובר בטעות, היה על הסנגור להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול, מיד לאחר הדיון, או מיד בתחילת ניהול ההליך, ולא להמתין להתפתחויות במהלך ניהול המשפט ושמיעת העדים, ואז לבקש להתאים את המענה לאישומים, לאותן התפתחויות. בכל מקרה, הוכח בפניי באופן וודאי, שהנאשם 3 היה מנכ"ל הנאשמת 1, וניהל את האתר מטעמה.

הנאשם 4

• • • 1. במענה לכתב האישום הודה הנאשם 4 בסעיף 4 לכתב האישום, לפיו שימש במועדים הרלוונטיים לכתב האישום כמנהל התפעול והאחזקה של המטמנה. יחד עם זאת, בחקירתו הראשית שינה הנאשם 4 את גרסתו וטען כי לא החזיק בתפקיד מיוחד במטמנה (עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 17.6.18 שורות 9-13):

ש. בכתב האישום אתה מתואר כ"מנהל התפעול והאחזקה של האתר". יש עובדים שהיו כפופים אליך?

ת. לא. כולנו אותו דבר. כל העובדים הם אותו רמה.

ש. כשאומרים מנהל התפעול והאחזקה של האתר, מה תגיד על כך? זה תואר שהיה לך?

ת. לא. לא היה לי שום תואר, עובד, פועל."

• • • 1. סמכויותיו של נאשם 4 תוארו, בין היתר, ב-ת/18, שם נערך סיור בנוכחותו, כמנהל האחזקה של המטמנה. בנוסף, מדבריו של הנאשם 3 בחקירתו במשטרה הירוקה - ת/29 - "אבי שלמה זה מנהל האחזקה של האתר, הוא יד ימיני באתר" (עמ' 5, שורה 12). גם בחקירת הנאשם 4 - ת/31, שהוא חתום עליה, צוין כי המקצוע של הנאשם 4 הינו – "איש אחזקה ; מנהל תפעול ואחזקה אתר עברון". בנוסף, הנאשם 4 בחקירתו במשטרה הירוקה, ת/31, ציין כי "כשמוסא בחו"ל אני מחליף אותו באתר" (ת/31, עמוד 3, שורה 2).
      2. נאשם 4 טען כי דבריו בחקירתו ת/31, ניתנו "...שאחרי שקיבלתי הזמנה לחקירה הלכתי לעו"ד מירושלים והתייעצתי איתו. הודעתי למוסא שאני הולך לעו"ד בעניין הזה" (ת/31, עמוד 5, שורה 10-11), וכך הוא נשאל וענה בחקירתו הראשית (פרוטוקול מיום 17.6.18, מעמוד 51 שורה 2 עד עמ' 52 שורה 2):

"ש. המסמך הזה אתה קראת אותו לפני שחתמת עליו?

ת. כן, קראתי. אבל לא ממש הבנתי.

ש. מז"א?

ת. אני בגלל קשיי קריאה והבנה, כדי להבין מה כתוב פה אני צריך לפחות שעה שעה וחצי שורה שורה ולהבין מה כתוב שם, בגלל הלחץ שהוא חקר אותי ושאל אותי, חתמתי רק כדי ללכת משם. לא ממש הבנתי מה כתוב שם.

...

ש. ואז הוא שואל אותך בשורה 7, אני מקריא. "...זה נראה כמו צל, לא יודע, קשה לראות, אני רוצה להגיד לך שאחרי שקיבלתי הזמנה לחקירה... הודעתי למוסא שאני הולך לעורך דין בעניין הזה". אתה מוכן להסביר לנו למה התכוונת בכל המשפט הזה?"

ת. אין קשר בין השאלה לעורך דין, זה שני דברים שהם לא קשורים. אני קיבלתי זימון לחקירה, פעם ראשונה מזמינים אותי בכלל לחקירות ובלאגנים, אז אמרתי שאני אברר אם אני צריך לקחת עורך דין ולקחתי עורך דין, זה לא קשור בכלל לאף שאלה פה.

ש. אבל זה התשובה שרשומה. אני ציטטתי אותה, זה לא מה שהתכוונת?

ת. לא. הוא שאל אותי שאלה ופתאום הוא קופץ לשאלות אחרות, הוא מערבב אותי. פתאום הוא שאל על העורך דין.

ש. מה שכתוב כאן זה לא מה שאמרת לו? תסביר?

ת. לא מה שאני התכוונתי, מה שהוא סובב אותי, אני יודע איך לקרוא לזה?

ש. הוא שאל אותך על עוה"ד או לא?

ת. הוא שאל אותי על התשטיפים, פתאום הוא אומר לי אתה התייעצת עם עוה"ד? אמרתי לו כן. השאלה היא כללית, לא קשור לשום דבר פה"

ובחקירתו הנגדית השיב (עמ' 55 שורות 13-19):

"כשהתחילה החקירה, והחוקר חיים אלבז שואל אותך אם היית רוצה להיוועץ עם עוה"ד, ואתה אומר לו אני לא רואה צורך, למה לא אמרת לו את האמת?

ת. זו הייתה האמת.

ש. למה לא אמרת לו שכבר התייעצת עם עוה"ד, שכבר היית בירושלים, שעדכנת את מוסא ושהקיבוץ ישלם על העו"ד, ובמקום זה אמרת לו שאתה לא רואה צורך להתייעץ עם עוה"ד?

ת. אני הבנתי שהוא שואל אותי לגבי אותו רגע שהוא יושב איתי מולי וחוקר אותי אם אני רוצה שישב לידי עוה"ד, זה מה שאני הבנתי ואמרתי לו שלא צריך"

• • • 1. הנאשם 4 העלה, למעשה, טענות כנגד החוקר חיים אלבז, שגבה את ת/31, אך במהלך הדיונים בפניי, הסנגור לא שאל את מר אלבז כל שאלה בעניין הנ"ל, ואני רואה בכך כזניחת כל הטענות כנגד אלבז, ולכך שהנאשם 4 וסניגורו אינם חולקים על שכתב אלבז. השופט קדמי, בספרו: י' קדמי, "על הראיות", חלק 4, עמ' 1941, כתב:

"תכלית החקירה היא: ראשית – הצגת כל מידע רלוונטי שנותר ברשות העד ואשר לא הוצג מטעמים השמורים עם הצד שקרא לו, או בשל כל סיבה אחרת – במסגרת החקירה הראשית; ושנית, והוא עיקר – העמדת גרסת העד במבחן של אמת".

לעניין משמעותה הראייתית של החקירה שכנגד, נכתב בהמשך, בעמ' 1942:

"החקירה שכנגד, נחשבת לאמצעי ההתגוננות הבדוק והטוב ביותר העומד לרשותו של נאשם – ובסופו של דבר, "לרשותו" של בית המשפט – כנגד עדי שקר ועלילות שווא. חקירה שכנגד ראויה לשמה, חזקה עליה שהיא חושפת כל פגם של מהימנות שבו לוקה העדות, ומאפשרת לבית המשפט לקבוע עמדה נכונה באשר למשקלה הראייתי".

לעניין החובה לחקור בכל "נקודה-של-אי-הסכמה", נכתב בהמשך, בעמ' 1949:

"היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת:

ראשית – על מנת לחדד את השוני במחלוקת ולהעמיד את העד על כך שאין נותנים אמון בדבריו באותה נקודה;

שנית – על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחדש, לחזקה או לסטות ממה;

ושלישית – והוא עיקר – על מנת לאפשר לבית המשפט להתרשם מן הצורה שבה העד "מגן" על גרסתו.

אשר על כן, כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא – בהיעדר הסבר סביר אחר – כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא;

ואפילו מוסברת אי ההתייחסות – יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא היתה לעד הזדמנות "להגן" על עמדתו (ראה להמחשה: ע"א (ב"ש) 1163/01 איפרגן)..".

• • • 1. חקירת הנאשם 4, ת/31, נגבתה תחת אזהרה, והיא עונה על כל התנאים הנדרשים, כולל אלה שנקבעו בבית המשפט העליון, בתיק ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, (פורסם בנבו). נאשם 4 הוזהר כדין, וניתנה לו זכות ההיוועצות עם עו"ד, אותה הוא מימש עוד טרם חקירתו, ובתחילת החקירה הוא ויתר עליה. ת/31 הוגשה באמצעות גובה ההודעה, עד התביעה אלבז, בהתאם להוראות סעיפים 11 ו-12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ורק לאחר שאלבז אישר בעצמו את גבייתה בהתאם לכללים, הוגש ת/31 ללא התנגדות מצד ההגנה. מסקנתי, כי ת/31 הוא מסמך וראייה קבילים, ובעניין בחינת מהימנותו ומשקלו, בית המשפט העליון קבע מבחני עזר לקביעת משקל הודאת נאשם, וזאת בפסק דינו בתיק ע"פ 3140/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.12) :

"הפסיקה קבעה כי בשל האופי המיוחד של ראיית הודאת נאשם יש לבחון אותה על פי שני מבחנים מצטברים - הפנימי והחיצוני ... קיימים יחסי גומלין בין שני המבחנים, כך שכאשר המשקל העצמאי של המבחן הפנימי גבוה, קטֵן המשקל הנדרש לגורם חיצוני כגון "דבר מה" וכן ההפך. זהו מנגנון בקרה המחייב את בית המשפט לנתח את הראיה לא רק על פי התרשמות גרידא אלא דרך מבחנים נוספים המובילים לבדיקה עצמאית של ההודאה. המבחן הפנימי נכנס פנימה לדל"ת אמות ההודאה. מבחן זה תר אחרי סימני האמת הנלמדים מנוסח הדברים, מידת פירוטם וסבירותם הפנימית. המבחן החיצוני יוצא החוצה ובודק אחר סימנים שמחוץ לדברי המערער בהודאתו, אשר יכולים ללמד על אמיתותה. זוהי דרישת  "דבר מה נוסף"... הוצעה הבדיקה המשולשת של "מי אמר", "מה אמר" ו"דבר מה". המבדק הראשון עניינו מי הוא הנאשם אשר הודה? האם, למשל, שייך הוא לאחת מהקבוצות אשר לחבריה נשקף סיכון גדול יותר למסירת הודאת שווא? ... התייחסות בין היתר לקטינים ולסובלים מפיגור שכלי. הבדיקה היא בגדר כלי עזר. אין הכוונה כמובן שאדם המוגבל בשכלו איננו מסוגל למסור הודאת אמת ושאדם אחר בעל מנת משכל גבוהה לא ימסור הודאת שווא. הבדיקה שינקוט בית המשפט תלוית הנאשם המסוים העומד לפניו. עם זאת, יהא על בית המשפט לתת את דעתו למאפיינים האישיים של אותו נאשם. מבדק "מה אמר" בוחן את תוכן העדות תוך הכרה כי עסקינן בעד שהפליל את הנאשם מחוץ לכתלי בית המשפט, גם אם העד הוא הנאשם בעצמו. יש לעמוד בהקשר זה על ההיגיון הפנימי של תוכן העדות, רצף הדברים וקוהרנטיות האמרה. מבדק "דבר מה" בוחן לא רק קיומו של "דבר מה נוסף" שנדרש כדי לאפשר הרשעת נאשם על פי הודאתו אלא גם נועד להיעזר בראיות החיצוניות כדי ללמוד על משקל ההודאה. בהקשר הרחב, יש לבחון לא רק קיומו של דבר מה "נוסף" אלא גם למשל קיומו של דבר מה "חסר" או "סותר" (ההדגשות אינן במקור, ז.פ.).

להלן אבחן את ת/31 בהתאם למבחנים הנ"ל:

"מי אמר": מהמסמך ת/31 וכן מעדותו של הנאשם 4 בבית המשפט, התרשמתי מאדם רציני, המבין את סביבתו ואת השאלות המופנות אליו, יודע להשיב על השאלות, ולא התרשמתי מאדם שקיים לגביו חשש כלשהו, שמא לא הבין את שאלות החוקר, או שהחוקר לא הבין את תשובותיו.

"מה אמר": הנאשם 4 טען בעדותו בפניי (עמוד 51 לפרוטוקול מיום 17.6.18), שתשובותיו לא נרשמו כסדרן, אך עיון בחקירתו, ת/31, מעלה, כי הנאשם 4 ענה לשאלות באופן מסודר, קוהרנטי, ובאופן ברור וברצף כרונולוגי.

"דבר מה" : תיק זה גדוש בראיות ובחיזוקים, כפי שפורט לעיל, ואמשיך ואפרט בהמשך, וחומר הראיות כולל עדויות, מסמכים, תצלומים, חוות דעת, ומסמכים שונים, שמספקים לא רק את ה"דבר מה נוסף", אלא הרבה מעבר לכך.

מכל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה, לפיה הנאשם 4 דיבר באופן חופשי, ואמר דברי אמת, בחקירתו ת/31, ואני מעדיף את דבריו באותה אמרה, על דבריו בפניי.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען כי לאורך כל כתב האישום והסיכומים המאשימה כרכה את הנאשם 4 יחד עם הנאשם 3, כאילו היו אדם אחד, ולא פירטה מה כל אחד מהם עשה, וכיצד מעשיהם מהווים עבירה על החוק, והוא הפנה לסעיף 19 לכתב האישום ולסעיף 21 לסיכומי המאשימה. עוד נטען ע"י הסנגור, כי כבר בסעיף 4 לכתב האישום תפקידו של הנאשם 4 לא מיוחס לאף אחת מהנאשמות 1 ו-2, והוסיף, שבסיכומי המאשימה קיים פרק שכותרתו "נאשם 4 שימש כנושא משרה במטמנה", ואין בו הפנייה לכך שנאשם 4 שימש כנושא משרה בנאשמות 1-2. עוד נטען, כי רק בסעיף 60 לסיכומי המאשימה נטען – לגבי הנאשמים 3-4 יחדיו - כי הוכח שביצעו העבירות במהלך מילוי תפקידם תחת נאשמת 1.

אין בידי לקבל טיעון זה של הסנגור – בתחילת הדיון בעניינו של נאשם 4 התייחסתי לאמרות שונות, בנוגע לתפקידו במטמנה, למקומו בהיררכיה כאשר הנאשם 3 נעדר, וגם ב"כ המאשימה התייחס כך לנאשם 4, למשל בסעיף 28 לסיכומיו. מכאן, שהן הנאשם 3 והן הנאשם 4, מילאו תפקידים במטמנה, והם עונים על דרישות החוק לעניין מילוי תפקידם.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען כי גם אם יוכח קשר בין הנאשם 4 למי מהנאשמות 1 ו-2, הרי שממילא אין הוא אורגן או נושא משרה בהן, והוא הפנה לסעיף 46 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, הקובע כי "האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בענין פלוני כפעולת החברה לאותו ענין". הסנגור הפנה לחקירתו הראשית של נאשם 4, עת נשאל "כשאומרים מנהל התפעול והאחזקה של האתר, מה תגיד על כך? זה תואר שהיה לך?" ותשובתו "לא. לא היה לי שום תואר, עובד, פועל" (עמ' 50 שורות 9-13). מכאן, ביקש הסנגור לדחות את הגדרת הנאשם 4 כמנהל, ולדברי סניגורו הוא עבד "עבודת כפיים" (ת/31, מעמ' 1 שורה 4 עד עמ' 2 שורה 13). עוד הפנה הסנגור לעדותו של רו"ח שטיינמץ, לפיה הנאשם 4 לא מונה כמנהל בכל תפקיד, שמו לא מוכר והוא לא נכח בכל ישיבת דירקטוריון (פרוטוקול 25.6.18 עמ' 68 שורות 19-23). בחקירתו של הנאשם 4, ת/31, נשאל (ת/31 מעמ' 2 שורה 24 עד עמ' 3 שורה 3):

"ש. ההנחיות לעבוד כך ממי הם התקבלו?

ת. הכל ממוסא גרינברג.

ש. אני מבין מדבריך שכל דבר שקורה באתר חייב את אישורו של מוסא?

ת. בטח, כשמוסא בחו"ל אני מחליף אותו באתר, אני עובד באתר ההטמנה עברון משנת 2007 וכך הכל התנהל כל הזמן"

בחקירתו הראשית אמר כי כל ההחלטות התקבלו על-ידי הנאשם 3 (פרוטוקול 17.6.18 עמ' 50 שורות 14-24):

"ש. אז בעצם מי קיבל את ההחלטות בכל מה שקשור לעבודה שלך?

ת. יש לי מנהל מוסא, מה שהוא אומר זה מה שעשיתי, מה שהוא ביקש.

ש. כל מה שקשור למשל בהחלטות אם לכסות, איפה לכסות, מתי לכסות, מי מקבל את ההחלטות האלה?

ת. בבוקר מוסא היה בא ואומר לנו, לאנשים במשרד, מוסא נתן את הדיווחים למי ומה לעשות ואנחנו היינו עושים.

ש. ואם בשטח היה צריך לקבל החלטה לבצע פעולה שלא קיבלתם בתדרוך, מי מחליט על זה?

ת. עדיין מוסא, מתקשרים אליו, אומרים לו והוא מחליט מה לעשות.

ש. והחלטות למשל לגבי חשש לתשטיפים שזורמים? אשפה חשופה? אם יש מים זורמים? מי מקבל את ההחלטות איך לטפל בזה?

ת. עדיין מוסא, הוא היה אומר לנו מה לעשות, איך לטפל בזה, מה להביא, מה לקחת , מה לעשות"

כך העיד בחקירתו הנגדית בנוגע לנאשם 3(פרוטוקול מיום 17.6.19, מעמ' 56 שורה 26 עד עמ' 57 שורה 1):

"ש. זה נכון שמוסא היה המנהל הכל יכול והאחראי במטמנה הזו?

ת. כן.

..

ש. מה שהוא אמר זה מה שקורה, זה מה שיקרה וזה מה שעושים?

ת. אני בכל מקום עבודה שלי, מבחינת האחראי עבודה שלי מה שהוא אומר זה קדוש

ש. ובמטמנת עברון?

ת. כל מה שמוסא אמר לי עשיתי"

ב"כ הנאשמים ציין עוד, שהנאשם 3 העיד בחקירתו הראשית שהנאשם 4 סייע לו וביצע את כל הדברים הטכניים שהוא לא הספיק לבצע ושהיה צריך לעשות, אם כי לא היו לו סמכויות כלשהן לעצמו (פרוטוקול 25.6.18 עמ' 92 שורות 4-10):

"ש. לגבי מר אבירם שלמה, מה תפקידו במטמנה בתקופה של כתב האישום?

ת. אבירם שלמה היה העוזר שלי, הוא ביצע את כל הדברים הטכניים שאני לא הספקתי לבצע ושהיה צריך לעשות, לפקח על הכלים, לטפל בנושאים הטכניים של הכלים, לעשות טיפולים לכלים. היה עוזר שלי. יד ימיני.

ש. היו לו סמכויות?

ת. לא היו לו סמכויות, איך להגדיר את זה , הוא לא יכול היה למשל להזמין משאית או טרקטור לעבודה, אבל מה שאמרתי לו הוא עשה, מעבר לזה לא היה לו סמכויות"

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי מדבריו של הנאשם 4 בחקירתו הראשית עולה שהוא לא קיבל שכר מהנאשמות 1 ו- 2, וכי שכר עבודתו הוא מה שמתקצב הקיבוץ (פרוטוקול 17.6.18 עמ' 50 שורות 26-28).
      2. מכל הנ"ל ביקש הסנגור לקבוע, שהנאשם 4 איננו נושא משרה בתאגיד, וכי לא הוכח כל קשר בינו ובין הנאשמות 1 ו- 2 .
      3. חקירתו של הנאשם 4, ת/31, התקבלה על ידי כמהימנה, ואף העדפתי אותה על פני גרסתו בפניי. הנאשם 4 העיד על עצמו, שהוא מחליף את הנאשם 3 בהיעדרו, וכי הוא משמש כמנהל תפעול ואחזקה באתר עברון, כך שטיעוניו של הסנגור, היפים והמפורטים, אינם עולים בקנה אחד עם הראיות בתיק, ומכלול הראיות מוביל למסקנה אחת ויחידה, לפי הנאשם 4 שימש כמנהל במטמנה, בין אם שולם לו שכר גבוה, או שולם לו שכר "קיבוצי". הנאשם 4, בעדותו בפניי, ניסה למזער את חלקו, בכדי לחמוק מאחריות למעשיו, ובכדי להוביל למסקנה, אותה ביקש הסנגור לאמץ, כפי שפירטתי בטיעוניו לעיל, אך עדותו של נאשם 4 בפניי סתרה, כאמור, מסמכים וראיות אחרות, כולל דבריו הוא ב-ת/31. מסקנתי היא, שהנאשם 4 הוא נושא משרה בתאגיד, ואני דוחה את בקשת הסנגור בעניין זה.

דיון בתנאים ברישיון העסק – האם הוכח שהם הופרו?

• • • 1. ב"כ המאשימה טען כי הנאשמים הפעילו את האתר בניגוד לתנאי רישיון העסק, ובכלל זה:

1. היעדר תשתיות איטום כנדרש
2. כיסוי בלתי מספק
3. גלישת פסולת
4. ליקויים בניקוז וטיפול בתשטיפים
5. שטיפת משאיות ללא תשתיות כנדרש
   • • 1. טענת ההגנה להרחבת חזית – לדברי הסנגור, ב"כ המאשימה כלל טענות לאישומים שלא נטענו קודם לכן, ולא היו חלק ממסכת הראיות ומניהול ההליך, וזאת בנוגע לפרטים שלהלן: (1) היעדר תשתיות איטום כנדרש (2) גלישת פסולת (3) שטיפת משאיות ללא תשתיות כנדרש. לדברי הסנגור, האישומים הנ"ל לא הוכחו, ובכל מקרה לא ניתנה לנאשמים אפשרות להתגונן מפניהם.
       2. ב"כ המאשימה הבהיר כי התנאים אותם הפרו הנאשמים מופיעים בניסוח כמעט זהה, אם כי בסדר שונה, הן בתנאים לרישיון עסק משנת 2002 והן בתנאים לרישיון עסק משנת 2014.

דיון בתנאים ברישיון העסק – שהופיעו בסיכומי המאשימה אך חלקם אינם מופיעים בכתב האישום

תנאים ברישיון העסק הנוגעים לתשתיות האתר וטיפול בתשטיפים – מתוך סיכומי המאשימה:

"איטום תאי ההטמנה –

תשתיות אלה נדרשות בכל תאי שטח שתבצע בהם הטמנה, כולל הטמנה של פסולת על גבי פסולת קיימת, למעט תא ההטמנה הפעיל (תא א').

2.1 משטחי ההטמנה תותקן מערכת למניעת חלחול בבסיסים ובכל מקום בו צפוי מגע בין הפסולת לבין הקרקע. מערך האיטום, הן בקרקעית והן בכל צד של משטח ההטמנה, לא יאפשר חלחול של תשטיפים דרכו בשיעור העולה על 5 מ"מ בשנה [...]

2.2 מעל למערכת האיטום תהיה מערכת לניקוז ואיסוף של התשטיפים ולהובלתם עד למתקן המיועד לקליטה ולטיפול. מערכת ההולכה תאפשר ניקוז של כל התשטיפים שעשויים להיווצר כתוצאה מסופת גשם בהסתברות של 1:50 שנה, בחישוב עבור תא שטח שעדיין לא הושמה בו פסולת וכך שלא תיווצר על גבי מערכת האיטום שכבה רוויה בעובי העולה על 30 ס"מ. בכל מקרה, עובי שכבת הניקוז לא יקטן מ – 40 ס"מ, קוטרם של צינורות הניקוז לא יקטן מ – 110 מ"מ ושיפוע של מאספים ומוליכים לא יקטן מ – 1%.

...

3.2.1 באתר תותקן מערכת לאגירה, טיפול וסילוק של כל התשטיפים שעשויים להיווצר כתוצאה מגשם על תאי הטמנה פתוחים, בתוספת נוזלים המתנקזים מן האשפה עצמה ומשטיפת משאיות האשפה.

המערכת תאפשר אגירה, טיפול וסילוק של כמות תשטיפים הגדולה ב – 25% מהכמות הצפויה להיווצר באתר (על פי נתוני כמות משקעים שנתית מקסימלית כפי שנמדדה באזור ב – 25 השנים האחרונות, בתוספת תשטיפי גוף הפסולת ושטיפת המשאיות). למערכת יהיו אמצעי חירום למניעת גלישות של תשטיפים אל מחוץ למערכת. המערכת על כל חלקיה תהיה אטומה כך שלא תתאפשר כל דליפה של תשטיפים או קולחים מתוכה אל הקרקע שבסביבה.

...

3.6.3 מתקן לשטיפת משאיות יוקם בתוך שטח האתר. למתקן תהיה מערכת לניקוז של הנוזלים והובלתם אל מערכת הטיפול בתשטיפים.

...

5.2.1 טיפול בתשטיפים

1. התשטיפים יטופלו ויסולקו על מנת למנוע הצטברותם באתר. הסילוק יהיה אך ורק עד שאושר מראש ע"י נותן האישור ותוך עמידה בדרישות איכות התשטיפים המפורטות בסעיף זה.
2. מתקן לטיפול בתשטיפים יוקם ויתופעל בהתאם לתכנית שאושרה ע"י נותן האישור כאמור בסעיף 2.1.6 וע"פ הנחיות סעיף 3.3, גודל המתקן יותאם לכל כמות התשטיפים באתר".
3. בעל העסק יתחזק את מערכות הטיפול והסילוק, כך שתמנע כל גלישה של תשטיפים ממתקנים סגורים או פתוחים ותמנע התפשטות של ריחות אל מחוץ לאתר."
   • • 1. אכן השוואת התנאים הנ"ל, שצוטטו על ידי מתוך סיכומי ב"כ המאשימה, אל מול התנאים המפורטים בכתב האישום, מעלה שסעיפים 2.1 ו- 5.2.1(ג) לעיל אינם מופיעים בכתב האישום. משכך, ומאחר וב"כ הנאשמים ניהל את התיק בהסתמכו על האישומים והעובדות המפורטים בכתב האישום, ומשלא שוכנעתי שניתנה לנאשמים ההזדמנות להתגונן כראוי מפני אישומים שאינם מפורטים בכתב האישום, שגם כך הוא מפורט דיו, אני מקבל את טיעוניו של הסנגור בעניין זה, וקובע שאין להרשיע את הנאשמים בעבירות המבוססות על העובדות שלא הופיעו בכתב האישום.

תנאים ברישיון העסק הנוגעים לאופן הטיפול והטמנת הפסולת – מתוך סיכומי המאשימה:

5.1" אופן הטיפול והטמנת הפסולת

אופן ההטמנה והכיסוי

1. אתר הפסולת יופעל ע"פ התקנות למניעת מפגעים (מניעת סיהום אוויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן – 1990.
2. בעל העסק יקים מערך הטמנה אשר יאפשר קליטה ופריקה בתא ההטמנה של כל כמות הפסולת המגיעה לאתר בפרק זמן שלא יעלה על שעה.
3. פסולת הנטמנת באתר, תיכבש ע"י ציוד מכני כבד שיעבוד על הפסולת לפחות שלוש פעמים לפני כיסויה. אולם, עד הגיע גוף הפסולת לגובה של 2 מ' לפחות מתחתית האתר, לא תורשה עליית ציוד כבד (מכבש, קומפקטור) וההידוק יעשה ע"י ציוד קל (שופל או טרקטור עם כף) (על מנת למנוע פגיעה מכנית במערכות התשתית שבבסיס הפסולת).
4. בעל העסק יקים סוללות עפר, יתקין גדרות או ינקוט פעולה נדרשת אחרת כך שימנע כל פיזור של פסולת מתוך תא השטח אל מחוצה לו, או אל מחוץ לגבולות האתר.
5. העובי המרבי של שכבת הפסולת, לא יעלה העובי הנקוב בתכניות המאושרות. כאשר הגיעה שכבת הפסולת לעובייה המרבי, היא תכוסה בחומר כיסוי בעובי של לפחות 15 ס"מ ובעל העסק יבצע מדידות מדגמיות לבדיקת עובי השכבה.
6. בסיומו של כל יום עבודה , תכוסה הפסולת בתא הפעיל, בשכבת חומר כיסוי שעובייה לפחות 15 ס"מ ובעל העסק יבצע מדידות מדגמיות לבדיקת עובי השכבה.
7. בסיומו של כל יום עבודה, לפני הנחתה של שכבת חומר הכיסוי, יבוצע איסוף וניקוי של פסולת שהתפזרה בשטח האתר והפסולת תועבר אל אזורי ההטמנה."
   • • 1. השוואת התנאים הנ"ל, כפי שאלה הופיעו בסיכומי ב"כ המאשימה, אל מול התנאים המפורטים בכתב האישום מעלה, שסעיף 5.1(ו) בסיכומים, לא נמצא כלל בכתב האישום, ואילו סעיף 5.1(ז) שבסיכומים, הוא סעיף 5.1(ו) בכתב האישום. במצב דברים זה, ועל אף המפורט בסעיף 5.1(ה), המציג פעולת כיסוי נדרשת כאשר שכבת הפסולת מגיעה לעובי המירבי, להבדיל מפעולת כיסוי נדרשת בסוף כל יום עבודה, ומששוכנעתי שלא ניתנה לנאשמים ההזדמנות להתגונן כראוי מפני עובדה שלא צוינה בכתב האישום, אני מקבל את הטיעון לפיו אין להרשיע את הנאשמים בעובדה זו, שהתווספה לסיכומים, ולא צוינה בכתב האישום.

תנאים ברישיון העסק הנוגעים לניהול ובטיחות – מתוך סיכומי המאשימה:

5.4" ניהול ובטיחות

5.4.4 דיווח לרשויות

[...]

ה. בעל העסק יעמיד לרשות נותן האישור עפ"י דרישתו, כל אינפורמציה נוספת הקשורה לתפעולו השוטף של האתר ולפעולות הניטור."

• • • 1. גם בעניין זה אני מקבל את טענת הסנגור, לפיה הפרק של "תנאים ברישיון העסק הנוגעים לניהול ובטיחות" שלעיל, אינו מופיע כלל בכתב האישום, ומשלא ניתנה לנאשמים הזדמנות להתגונן כראוי וכנדרש מפני אישום זה, אני קובע שאין להרשיע את הנאשמים במיוחס להם דלעיל.

דיון בתנאים ברישיון עסק המפורטים בכתב האישום:

העד אריאל בן עמי

• • • 1. עד זה שימש כרכז פסולת מוצקה במחוז צפון בין השנים 2010-2012, וכך העיד על עצמו "בזמנו, מה שרלבנטי לתיק הזה הייתי אחראי על תחנות מעבר פסולת. רוב התפקיד שלי היה בתפקיד פיקוח, בעיקר על תנאים ורישיון עסק ועל פי החוקים השונים שהמשרד אמון עליהם לפי החוק" (פרוטוקול הדיון מיום 16.5.18, עמוד 17 שורות 11-14).

באמצעות העד בן עמי הוגשו סיכומי סיורים שנערכו באתר, שתיעדו את הפרת תנאי רישיון העסק, והם: ת/1-ת/5, ת/8-ת/9, ת/11-ת/12. באמצעות העד הוגשה גם חליפת מכתבים בין העד לנאשם 3, שגם היא מעידה על הפרה של תנאים ברישיון העסק – ת/6 ו-ת/7.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, שלא הוכח שבסיום יום העבודה לא כוסה השטח שהיה צריך לכסותו, והוסיף, כי ב-ת/1- ת/8 לא מופיעה שעת הסיור, ת/9 נוגע לתקופה שקדמה ליום 15.2.12 על כן נטען שהוא התיישן, ובנוסף – הוא נערך 17:00, דהיינו, לטעמו של הסנגור, טרם סיום יום העבודה; בנוגע ל- ת/11 ו-ת/12 נטען שגם לגביו לא צוינה שעה, על כן לא הוכח שהוא צולם לאחר סיום שעות העבודה, ועוד נטען, שהוא נערך טרם יום 15.2.12 על כן הוא התיישן.
      2. נאשם 3 טען בחקירתו הראשית כי התשתיות של עברון הן בקדמת הטכנולוגיה (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמוד 84, שורות 30-32). העד בן עמי התייחס לעניין זה במהלך עדותו (פרוטוקול מיום 16.5.18 מעמ' 22 שורה 27 עד עמ' 23 שורה 9):

"ש. לשאלת ביהמ"ש - אם קיבוץ עברון עושה במטמנה עבודה טובה ובהתאם לחוקים ולנדרש, האם מה שמתואר בכתב האישום לא נחשב לדבר שניתן לתקנו שלא באמצעות הגשת כתב אישום ובאופן מהיר וזריז יותר במיוחד כאשר מדובר באירועים מלפני כ-8 שנים?

"ת. מבחינת תשתיות אז בהחלט מטמנת עברון היא בין הטובות שיש לנו בצפון, מבחינת תשתיות הם מעסיקים גם את ד"ר חלמיש שהוא נחשב לאחד המומחים הטובים בתחום מבחינת התכנון של המטמנה והתשתיות, אבל גם אם אתה עושה תשתיות מאוד טובות, יש להם מרצדס והם פשוט שכחו לשים גלגלים, כל כך הרבה כסף על תשתיות, אבל בסופו של דבר כשמגיעים לתפעול ולדברים הפשוטים של לכסות את הפסולת, של לטפל בתשטיפים, כבר יצרתם את מערכת איסוף התשטיפים שזה כל השיפועים והאיטום שזה מיליוני דולרים ובסוף אתם לא מצליחים לטפל בתשטיפים אחרי שאספתם אותם, בסוף משפריצים אותם על התאים הסגורים ובסוף זה בנחל אז מה זה שווה?"

• • • 1. טיעונו של הסנגור אינו תואם את חומר הראיות, והוא מנסה להתגבר על הראיות שאינן תומכות בקו ההגנה שלו, באמצעות הטיעון לפיו העבירות התיישנו – טיעון שנדחה על ידי, כפי שפירטתי לעיל. הנאשם 3, אליו אתייחס בהמשך, התחמק מלהתמודד עם ראיות מוצקות שהועלו נגדו, וניסיונותיו להסביר את דבריו לא צלחו, בשל העדר ההיגיון והסבירות בדבריו.

העד ארז אבני

• • • 1. ב"כ המאשימה ציין כי עד זה החליף את בן עמי בתפקידו כרכז פסולת מוצקה במחוז צפון עד לשנת 2015. לדברי העד "בזמן המדובר אני הייתי הרפרנט האחראי על אתר הפסולת עברון, בכלל על כל תחום הפסולת המעורבת במחוז צפון..."(פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 23, שורה 23-24). באמצעות עד זה הוגש פרוטוקול שימוע שנערך לנאשם 3, ובו נכח גם ד"ר נמרוד חלמיש – יועץ האתר, ונטען שהוא מתעד את הפרת תנאי רישיון העסק על ידי הנאשמים – ת/13, בפרוטוקול השימוע מובאות "טענות נציגי האתר" במסגרתן, לטענת ב"כ המאשימה, הודו נאשם 3 וד"ר נמרוד חלמיש בזליגת תשטיפים, בבעיות בטיפול בתשטיפים, בהזרמת תשטיפים לתא הפעיל, בכיסוי לקוי, בבעיה במתקן שטיפת המשאיות ובכניסת משאיות ללא כיסוי כנדרש לאתר. באמצעות העד הוגשו גם סיכומי סיורים שנערכו באתר, ואלה מתעדים את הפרת התנאים ברישיון העסק – ת/14, ת/16, ת/18 – שהתקיים בנוכחות הנאשם 4.

העד ארז אבני סיפר בעדותו בנוגע לת/16 (עמ' 25 שורות 10-14):

"בתמונות ניתן לראות את הזרימה של התשטיפים מהאתר אל הנחל. חלק מהתמונות צולמו על ידי מר חיים אלבז וחלק על ידי. מצוין גם מי צילם את התמונות. בתמונות רואים את הזרמת השפכים משטח האתר לתעלות הניקוז מובילי דרך או תעלות לצד הדרך ומשם לנחל בית העמק אם אינני טועה. התשטיפים יש להם צבע מאוד אופייני שהם שחור בעקבות כל מיני, ויש להם ריח חזק מאוד שמי שעוסק בתחום הפסולת מכיר את הריח הזה"

העד המשיך וסיפר בעדותו בנוגע לת/18 (עמ' 25 שורות 21-26):

"... אני ביצעתי את הסיור בשטח, לא הייתי לבד, אני הגעתי לשטח סיור שנקרא ביקורת שאנחנו עורכים מפעם לפעם וזיהיתי שיש הזרמה של תשטיפים לתעלות ניקוז ומשם לנחל בית העמק. התקשרתי למר משה גרינברג ואמרתי לו שאני רוצה שיבוא לראות, הוא אמר שהוא לא נמצא, הוא אמר שהוא ישלח את אבי מנהל התפעול להתלוות אליי, וזה מה שקרה, אבי הגיע וביחד עשינו סיור משטח האתר בעצם ממש הראיתי לו והוא ראה בעצמו איך המים זורמים."

הסנגור טען, כי ת/18 נערך בשעה 10:00, על כן אינו יכול להוכיח אם השטח כוסה בתום העבודה.

• • • 1. באמצעות העד אבני הוגשו גם מכתבים שכתב אליו הנאשם 3 - ת/15 - בו הוא משיב לת/14 ומסביר כי הסיבה לכך שלא כוסתה הפסולת כנדרש היא תקלות בכלים "שעובדים בכיסוי האשפה" והגשמים, וכן ציין במפורש כי עם סיום הגשמים כוונתו לכסות את "כל השטח הלא מכוסה". עוד הוגש ת/17 , בו הוא השיב ל-ת/16, והסביר כי גלישת התשטיפים כמו גם אי כיסוי הפסולת כנדרש מקורם בגשמים. בנוגע ל-ת/16 העיד אבני כי "זה מסמך שכתבתי דו"ח סיור באתר פסולת עברון שבו במהלך סיור נצפו תשטיפים הזורמים מגוף הפסולת לשפכים לא אטומים וחלחול לתעלת ניקוז חיצונית הזורמת מחוץ לאתר" (עמ' 25 שורות 1-3).
      2. בנוגע לטענת ההגנה לפיה הכיסוי לא נבדק לאחר שעות סיום העבודה, הרי שהדו"ח ת/14 נערך בשעה 17:15, וכדברי העד ארז אבני "ערכתי סיור לאחר שעות פעילות האתר בשעה 17:15 ...".
      3. הנאשם 3 נשאל בחקירתו הנגדית בנוגע לתשובתו במכתבו - ת/17, לדו"ח סיור – ת/16 מיום 23.3.15 (פרוטוקול מיום 23.1.19 מעמ' 106 שורה 16 עד עמ' 107 שורה 1):

"ש. ואתה מגיב בתשובתך ת/16, תקרא בבקשה את הדו"ח סיור. בדו"ח של ארז אבני שמספר שהוא הלך עם המפקח של המשטרה הירוקה, אלבז, והוא אפילו עושה לך בבולד כאן ובכל מיני מקומות מספר לך שהוא קלט בכל מיני מקומות תשטיפים יוצאים מהמטמנה החוצה.

ת. אז אני אומר שזה לא נכון.

ש. למה אתה מגיב לו במכתב שזה לא נכון והוא מדבר שטויות או שהוא טועה?

ת. לא יודע למה לא כתבתי. אבל אני אומר שלא זרמו תשטיפים.

ש. יותר מזה, לא רק שאתה לא אומר לו שהוא טועה, אלא אתה בהשקפתי מתנצל וכותב לו "אבקשכם לראות את הליקויים כחד פעמיים". אז יש ליקויים, או שאין ליקויים? רוצה לשנות את תשובתך?

ת. אני טוען שלא היו זרימות, שהיו זרימות במטמנה, אנחנו עשינו את העצירות האלה אבל לא היו מחוץ למטמנה.

ש. אז ארז אבני טועה שהוא אומר שיש זרימות?

ת. לא יודע אם הוא טועה או לא, אבל לא היו.

ש. חיים אלבז טועה שהוא אומר שיש זרימות.

ש. אחמד איברהים, ת/41 טועה שהוא אומר שיש זרימות של תשטיפים מהאתר החוצה?

ת. אני לא חושב שהוא היה בסיור כזה"

וכך נשאל הנאשם 3 בהמשך חקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 23.1.19, מעמ' 107 שורה 31 עד עמ' 108 שורה 22):

"ש. תסביר לי כשאתה מבקש מהמחוז לראות את הליקויים כחד פעמיים, למה חד פעמיים? בגלל הגשם?

ת. בגלל הגשם.

ש. אבל תיקנת את זה, אתה כותב מיד לאחר האירוע זה 11-13.2, מיד לאחר האירוע חסמתם את החריצים האלה, נכון?

ת. נכון. חסמנו את החריצים כדי שלא יוכלו לצאת התשטיפים מחוץ למטמנה.

ש. ולא יצאו אחרי זה תשטיפים?

ת. לא יצאו.

ש. אז תסביר לי, במתמטיקה אצלי בראש עבר חודש שלם, סדר גודל של 40 יום, וארז אבני והמפקח של המשטרה הירוקה מגיעים לסיור, ת/16, ושומו שמים רואים תשטיפים.

ת. הם לא רואים זרימות..

ש. אני מקריא מת/16

ת. התשטיפים ניגרים אל תוך בריכת עפר שנמצאת מזרחית לשטח ההטמנה הפעיל. והכל בתוך המטמנה. מאידך התשטיפים ניגרים אל תוך בריכת עפר שאנחנו עשינו אותה, שנמצאת מזרחית לשטח ההטמנה הפעיל, בתוך המטמנה. בריכת התשטיפים שניקזה תשטיפים מזוהמים... חמור והכל ריח חריף, גם לאחר שעות הפעילות. אני מקריא. בסדר, אבל היא בתוך שטח המטמנה ולא מחוץ למטמנה.

ש. כדי שלא יהיה ספק, תסתכל על העדות של אלבז בעמ' 33 לפרוטוקול מיום 16.5.2018, אומר אלבז "ראיתי את הזרימה מאתר הפסולת לעבר תעלת הניקוז יציאה החוצה לשטח לעבר נחל בית העמק", איך זה יכול להיות אם תיקנת מיד?

ת. חבר'ה, אין שום קשר בין המטמנה לנחל בית העמק לא יכולה להיות זרימה של תשטיפים מהמטמנה לנחל בית העמק. בין נחל בית העמק למטמנה יש שטח במקום הכי קרוב 50 מטר. לא יכול להיות שמהמטמנה הוא רואה זרימת תשטיפים שמגיעים לבית העמק. לא יכול להיות דבר כזה"

• • • 1. הנאשם 3 לא ידע להסביר את תגובתו "אבקשכם לראות את הליקויים כחד פעמיים" לטענת ארז אבני, לפיה קיימת זרימה של תשטיפים מאתר המטמנה החוצה, וכל ניסיונותיו להתחמק ממתן תשובה עניינית, לא צלחו. אני דוחה את דברי הנאשם 3, שנאמרו באופן לא הגיוני, ולמעשה עדותו בפניי לא הייתה עקבית, לא תאמה את חומר הראיות המוצק, ואני דוחה את גרסתו, ומעדיף את גרסת עדי התביעה.
      2. בנוסף הוגשה הודעה שנתן העד אבני, ת/19, מיום 26.10.15, לעניין הפרת תנאי רישיון העסק על ידי הנאשמים והתנהלותו מולם. בעדותו בפניי העיד אבני בעניין זה ( פרוטוקול מיום 16.5.18, מעמ' 25 שורה 28 עד עמ' 26 שורה 2):

"ש. אתה מסרת עדות בתיק הזה?

ת. אני אומר עוד דברים שלא נכתבו בדו"ח סיור בפירוט יותר רחב ומציין את התהליכים שקרו בצורה רחבה. יש גם עימות שנערך עם מוסא. מה שהיה בעימות, מוסא הכחיש שהיו שפיכות או זרימות משטח האתר החוצה ובעימות אני ציינתי שזה לא נכון מה שהוא אומר וזה אף שקר והדברים האלה כן היו, לא רק שהם היו, היו נציגי האתר יחד איתי וראו את זה בעיניהם".

• • • 1. העד ארז אבני עשה עליי רושם מהימן, עדותו הייתה עקבית ורציפה, והיא תאמה את חומר הראיות בתיק. אני נותן מהימנות מלאה לדבריו, ומעדיף אותם על דברי הנאשם 3.

העד חיים אלבז

• • • 1. העד משמש כמפקח במשטרה הירוקה, ובאמצעותו הוגשו סיכומי סיורים, המעידים על הפרת תנאי רישיון עסק על ידי הנאשמים, ואלה הראיות שהוגשו באמצעות עד זה :

1. ת/22, מיום 2.11.14: במסגרתו ציין אלבז כי השיפועים בשטח העבודה הפעיל תלולים מכדי לאפשר כיסוי אפקטיבי של הפסולת; בעדותו בפניי אמר בנוגע לת/22 כי "המטרה של ציון הדברים זה לראות איפה מתמקדת הפעילות של הטמנת הפסולת. וכל השטח המזרחי היה חשוף. הם עבדו על תא שטח מסוים אבל האתר לא היה מכוסה. לא משהו נקודתי" (פרוטוקול עמ' 29 שורות 15-17).

לעניין טענת כיסוי בלתי מספק – ב"כ הנאשמים טען כי בת/22 לא צוינה שעה.

1. ת/23 מיום 19.11.14 :

"בתאריך 19.11.14 ערכתי סיור באתר עברון. נראה על פניו שישנם שטחים נרחבים באתר ללא כיסוי.

...

למרות שאין מדובר בסוף יום עבודה, השטחים שבהם קולטים פסולת כיום מרוחקים מאוד מהשטחים שלא מכוסים. נראה גם שזו פסולת ישנה יותר כשמתקרבים אליה"

לעניין טענת כיסוי בלתי מספק – ב"כ הנאשמים טען כי בת/23 צוין מפורשות "שלא מדובר בסוף יום עבודה".

1. ת/24 + ת/25 שניהם מיום 29.1.15;

לעניין טענת כיסוי בלתי מספק – ב"כ הנאשמים טען כי בת/24 ות/25 לא צוינה שעה.

1. ת/26 דו"ח סיור מיום 9.3.15 בו נכתב:

"בצמוד לצד הדרומי של האתר ניקוו כמויות עצומות של נוזלים החשודים כתשטיפים"

ובנוסף נכתב – "נראו בוודאות מספר מוקדים במעלה אתר הפסולת תשטיפים הזורמים מטה ומצטרפים למאגר הגדול שזרם דרך תעלת הניקוז לעבר נחל בית העמק"

בעדותו בפניי ציין העד בנוגע לדו"ח זה (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 30, שורות 2-7):

"...אני מציין שם תשטיפים שזורמים בתוך נחל בית העמק. תשטיפים שחורים. נוזל שחור מאוד מאוד כהה. כתבתי כמויות עצומות של נוזלים.... הבחנתי בנוזלים שבאים במגע עם גוף הפסולת. זורמים מהאתר לעבר תעלת הניקוז וישירות לנחל בית העמק. התמונות מתעדות את מצב הפסולת. שעה קצת חשוכה. רואים בתמונות 21-22 את התשטיפים הכהים, כהים מאוד. מקור הזרימה ישירות שלהם רואים בתמונות 25-26 מאתר הפסולת עד נחל בית העמק"

הסנגור טען כי הכיסוי לא נבדק לאחר שעות סיום העבודה, וכי ת/26 נערך בשעה 15:40.

1. ת/27, מיום 10.3.15 בו נכתב:

"בתאריך 9.3.15 ערכתי סיור באתר הטמנת פסולת עברון ובו ראיתי זרימת תשטיפים מהאתר לעבר נחל בית העמק הסמוך."

ובנוסף נכתב – "היום 10.3.15 הגעתי למקום יחד עם גיא סילפן מאיגוד ערים כרמיאל על מנת שידגום את התשטיפים, ואכן כך נעשה"

בעדותו בפניי ציין העד בנוגע לדו"ח זה (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 30 שורות 10-13):

"...מתאר את היום למחרת הביקור שבו ראיתי את התשטיפים זורמים. בתמונות רואים תשטיפים שעדיין זורמים מאתר הפסולת. תשטיפים כהים מאוד דרך תעלת הניקוז לעבר נחל בית העמק. גם כן רואים את גיא סילפן הוא עובד איגוד ערים גליל מערבי, שבא לבדוק את התשטיפים באתר לוודא"

גם בעניין זה טען הסנגור שהכיסוי לא נבדק לאחר שעות סיום העבודה, ולדבריו ת/27 – התמונות, צולמו ביום לקיחת הדגימות 10.3.2015, והוסיף שלפי טפסי הנטילה (ת/46) שעות לקיחת הדגימות הן 10:30 ו-10:45.

1. ת/28 מיום 17.6.15 : בנוגע אליו ציין העד אלבז בעדותו בפניי (עמ' 30 שורות 16-19):

"... נערך בשעה 17:30 בשעה שהאתר בעצם סגור. המטרה של הביקורת בשעה כזאת בד"כ היא לבדוק אם כל הפסולת שנמצאת באתר מכוסית כפי שנדרש סוף יום. הממצאים בשטח הראו שחלק ניכר מהאתר לא מכוסה ...."

• • • 1. מחקירת הנאשם 4 - ת/31, מיום 14.6.15, עולה, שהוא למעשה אישר שכיסוי הפסולת היומי לא נעשה בהתאם לתנאי רישוי העסק, וזאת בהנחיה מפורשת של הנאשם 3, וכדבריו, בחקירתו במשטרה הירוקה (עמוד 2 שורות 22-25):

ש. אין כיסוי מלא בסוף כל יום ב-15 ס"מ אדמה?

ת. לא אין כיסוי של 15 ס"מ בכל יום ואין על כל שטח ההטמנה של אותו היום.

ש. ההנחיות לעבוד כך ממי הם התקבלו?

ת. הכל ממוסא גרינברג".

• • • 1. בהמשך ת/31, הוסיף הנאשם 4 לאחר שהתבקש לעיין בתמונות המצורפות לת/22, וביחס לתמונה 1 (בעמוד 3, שורות 16-19):

"הפסולת שרואים בקטע שבין המכולה הבהירה לקצה התמונה הייתה חשופה בערך חודשיים פחות או יותר, בחורף אנחנו לא מכסים כל יום, בחורף אנחנו מכסים את הפסולת בין פעם בשלושה ימים לפעם בשבוע, אני עובד עפ"י הנחיות של מוסא, איפה לכסות וכמה ..."

• • • 1. נאשם 4 התבקש לערוך השוואה בין התמונה הראשונה ב-ת/22 לתמונה הראשונה ב-ת/23, ולדבריו מהתמונות ניתן ללמוד שלא נעשה כיסוי מלא באתר לפחות בתקופה שבין ת/22 ל-ת/23 (עמ' 4 שורות 14-16).
      2. העד אלבז העיד באופן רציף ועקבי, ודבריו נתמכו בחומר הראיות בתיק. אני מעדיף את דברי העד אלבז על דברי הנאשם 3. גם הנאשם 4 אינו תומך, למעשה, בגרסת הנאשם 3, בנוגע לכיסוי האתר, ומדברי הנאשם 4 עולה בבירור, שתנאי רישיון העסק, בנוגע לכיסוי האתר מדי יום, לא קוימו, וזאת בהוראת ובהנחיית הנאשם 3. גם אם חלק מדו"חות הביקור לא נערכו לאחר סיום העבודה באתר, עדיין מכלול הראיות מראה חד משמעית, שהאתר לא כוסה בסוף כל יום, כנדרש בתנאים.

העדה גב' דורית זיס

• • • 1. העדה, מנהלת מחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה, ציינה בעדותה, כי "במסגרת היותי מנהלת מחוז אני מנהלת צוות עובדים שתפקידו לתת רישיון עסק ולפקח על החוקים שבאחריות המשרד. בתפקידי גם לעשות אכיפה" (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 34 שורות 30-31). באמצעות העדה הוגשו התראות שנשלחו לנאשם 3, כנציג הנאשמת 1, אשר יש בהם כדי להעיד על הפרת תנאי רישיון עסק על ידי הנאשמים, ואלה המסמכים:

1. ת/33 מיום 31.5.10 : בנוגע אליו הסבירה העדה "המסמך הזה זו התראה לפי חוק המים ולפי חוק רישוי עסקים" (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 1-2), ולשאלה מה היתה ההתראה, השיבה (עמ' 35 שורות 27-31):

"זו הודעה ראשונית שמבוססת על ראיות ודיווחים מפיקוח שנעשה בשטח על ידי עובדי המחוז כאשר אנו מוצאים שיש הפרות של תנאים ברישיון עסק או של חוקים בסמכות המשרד כפי שטען בחוק המים אנו בשלב ראשון מתחילים אכיפה מנהלית מוציאים התראה על פי סמכויותינו בחוק ואת המסמך הזה יש הזמנה לשימוע להשמיע את הטענות שלהם בטרם נקבל החלטה"

טענת ההגנה להרחבת חזית ולהתיישנות - ב"כ הנאשמים טען כי יש להתעלם מהמוצג ת/33, אך עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, שהסנגור התנגד להגשתו, והתנגדותו נדחתה, והמסמך הוגש וסומן (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 35). הסנגור טען גם לעניין כיסוי בלתי מספק, ולדבריו, ת/33 נוגע לתקופה שהתיישנה – טיעון שנדחה על ידי.

1. ת/36 מיום 24.11.11 : לדברי העדה "המכתב ערוך על ידי ועל ידי היועצת המשפטית. זו שוב התראה לפי חוק המים ולפי חוק רישוי עסקים והזמנה לשימוע. בעקבות ראיות נוספות שנוספו לנו מסיורים שונים התראה זו מצורפות תמונות שצולמו על ידי אריה בן עמי בסיורים שלו" (פרוטוקול, עמ' 36 שורות 12-14).
2. ת/37, מיום 21.4.15 : בנוגע אליו ציינה העדה "זה שוב התראה לחוק למניעת מפגעים שהפעם היו מפגעי ריח, חוק המים הצטברות של תשטיפים שהם גרמו למפגעי ריח. וחוק רישוי עסקים" (עמ' 37 שורות 16-17).

באמצעות העדה גב' זיס הוגש פרוטוקול שימוע, שנערך לנאשם 3, ובו נכח גם ד"ר נמרוד חלמיש, יועץ האתר. פרוטוקול זה מתעד את הפרת תנאי רישיון העסק על ידי הנאשמים – ת/34, מיום 8.7.10. בפרוטוקול השימוע מובאות "טענות נציגי האתר", במסגרתן ניתן לראות, שהנאשם 3 וד"ר נמרוד חלמיש אישרו למעשה, כי בעיות שנוצרו באתר בשל הגשמים טופלו. הוגש גם מכתב שכתב נאשם 3 לגב' זיס – ת/35, מיום 5.9.10 - בו הוא מעדכן את העדה, שהסיבה לתקלות בניקוז התשטיפים מקורה ב"מחלות ילדות" של המשאבות.

• • • 1. טענת ההגנה להרחבת חזית ולהתיישנות - ב"כ הנאשמים ביקש להתעלם מהמוצגים ת/34 ו-ת/35 הן מהטעם של הרחבת חזית, והן מהטעם של התיישנות. טיעון זה כבר הועלה ע"י הסנגור במהלך הדיון, בו קבעתי כי "רשמתי בפניי את הסתייגות ב"כ הנאשמים ואת הסברי ב"כ המאשימה". ב"כ המאשימה טען בעניין זה בדיון, כי "אני שאלתי אותה מדוע הוציאה התראה כדי להבין ולקבל תשובה מדוע הוצאה התראה. לא ביקשתי להוכיח באמצעותה את אותה עבירה, אני סבור שזה הוכח באמצעות העדים ששמענו. יש לכך חשיבות לעניין המודעות של הנאשמים, משך הזמן, ההתראות, הידיעה לכל מה שאנו מייחסים להם" (עמ' 36-37). התובע לא ביקש לסמוך על המוצגים הנ"ל, כחלק מהראיות להוכחת עובדות האישומים, אלא לעניין מודעות הנאשמים לעבירות שבוצעו על ידם. לעניין טענת הסנגור, לפיה הכיסוי לא נבדק לאחר שעות סיום העבודה, וכי ת/34 ו- ת/35 נערכו לפני יום 15.2.2012 על כן הם התיישנו – טיעון שכבר נדחה על ידי.

העדה מיכל פינקין

• • • 1. העדה שימשה כמרכזת תעשיות רישוי עסקים, במשרד להגנת הסביבה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, והיא פיקחה על האתר פיקוח שוטף, החל מחודש נובמבר 2015. תפקיד העדה כלל, בין היתר, סיורים חודשיים (פרוטוקול מיום 16.5.18 שורות 7-8), ובאמצעותה הוגשו סיכומי סיורים, שגם הם מעידים על הפרת תנאי רישיון העסק על ידי הנאשמים:

1. ת/39, מיום 14.12.15 : לדברי העדה "הייתי בסיור הזה יחד עם אחמד איברהים ... הוא גם פיקח על האתר הזה. היינו בסיור בעקבות תלונות על מטרדי ריח" (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 40 שורות 10-11).

לעניין טענת כיסוי בלתי מספק – הסנגור טען כי ת/39 נערך בשעה 12:00.

1. ת/40, מיום 20.12.15 : לדברי העדה "...הגעתי בשעות הערב עם רם גרינוולט הגענו לשכונה סמוכה בעקבות תלונות על הריח ונפגשנו עם אחד התושבים המתלוננים ועלינו לסיור במטמנה בשעה 19:00 במטמנה לא פעילה. בסיור נצפתה פסולת שלא כוסתה כמו שמחייב בסוף היום" (עמ' 40 שורות 14-17).
   • • 1. העדה תיארה את אשר עשתה, ואת אשר ראתה במו עיניה, ודבריה תואמים את חומר הראיות, והם נאמרו ברצף, בשטף ובאופן עקבי, על כן אני נותן אמון מלא בדבריה. אמנם אני מקבל את הטיעון, שבדיקת כיסוי בשעה 12:00 אינה יכולה להעיד, שבתום שעות העבודה לא היה כיסוי כנדרש. יחד עם זאת, כעולה ממכלול חומר הראיות, וגם מדברי הנאשם 4, הוכח בפניי כנדרש, שהנאשמים לא קיימו את התנאי של כיסוי בסוף יום העבודה, וזאת במספר הזדמנויות, כמפורט בהכרעת הדין.

העד אחמד איברהים

• • • 1. העד שימש כמרכז בכיר לטיפול פסולת מוצקה במשרד להגנת הסביבה, ובאמצעותו הוגש סיכום סיור, שגם הוא מעיד על הפרת תנאי רישיון העסק על ידי הנאשמים - ת/41, מיום 11.5.10 (פרוטוקול מיום 27.5.18).
      2. הסנגור ביקש להתעלם מ-ת/41, הן מהטעם שהוא נערך לפני 15.2.12, על כן התיישן, והן מהטעם של הרחבת חזית – טיעון שנדחה על ידי, בין היתר כמפורט בפרק שדן בהתיישנות.
      3. הנאשם 3 נשאל בחקירתו הנגדית בנוגע לת/41 (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמ' 107, שורות 6-10):

"ש. מניח בפניך את ת/41

ת. זה עוד הפעם 2010. אחמד איברהים לא שייך למה שאתה מדבר איתי כרגע.

ש. אז 2010...

ת. יכול להיות שהיה ויכול להיות שלא היה. אני גם לא רואה את התגובה שלי, אני לא רואה מה הגבתי או לא הגבתי"

• • • 1. סיכום הסיור מתאר את שראה ועשה העד, והנימוק של התיישנות המסמך, כבר נדחה על ידי.

העד אלעד אשד

• • • 1. שימש בשנים 2014-2015 כרכז פסולת במחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה, ובמסגרת תפקידו הוא פיקח על האתר משך מספר חודשים, כולל עריכת ביקורות ובדיקת קיום התנאים לרישיון העסק של האתר (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 18 שורות 11-12). באמצעות העד הוגש סיכום סיור, שגם הוא מעיד על הפרת תנאי רישיון עסק על ידי הנאשמים – סומן ת/42 מיום 4.12.14. לדברי העד, "המסמך הזה בעצם דו"ח סיור שקיימתי במקום לבד, ... שנוכחתי שהכיסוי שם לא מספק של האתר, כמו כן היה שם ריח חריף של פסולת" (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 18 שורות 14-15). הסנגור טען, שגם מסמך זה אינו יכול להעיד על כיסוי בלתי מספיק, מאחר והוא נערך בשעה 15:00.
      2. באמצעות העד הוגשו גם הודעות דוא"ל שהוא שלח לנאשם 3, בהם התריע על הפרת תנאי רישיון העסק כפי שראה בביקוריו במטמנה – הוגש וסומן ת/43, מיום 31.1.15. העד העיד בפניי, בנוגע למסמך זה (פרוטוקול, עמ' 18 שורות 18-22):

"זה בעצם תכתובות ביני לבין מוסא, מצביע על נאשם 3, היה בינינו התכתבות, ביקשתי וראיתי שהכיסוי היה חלק מהמקומות כיסה קצת יותר אבל עדיין זה לא היה מספק וביקשתי שיכסו את זה עוד פעם את האתר, כמו כן ראיתי בריכה של תשטיפים בחזית האתר, שזה מצביע כאילו הקרקע רוויה בתשטיפים. היו כמה מיילים שדרשתי את זה, זה דברים שחוזרים על עצמם. היו כמה מיילים שדרשתי בהם את אותו הדבר, עברתי ודרשתי את הכיסוי"

• • • 1. הסנגור טען, שהמסמך ת/43 אינו יכול להעיד על כיסוי בלתי מספיק לאחר סגירת האתר, מאחר והוא נערך לפני השעה 14:52, שהיא שעת שליחת הדוא"ל. כפי שהבאתי לעיל, הנאשם 4 העיד מפורשות, שלא בכל יום כיסו את אתר המטמנה, וזאת בידיעת ובהוראת הנאשם 3, מנהל האתר.
      2. בנוגע לזרימת התשטיפים, העיד הנאשם 3 עצמו, בחקירתו הנגדית בפניי (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמוד 105, שורות 28-30), שם טען:

"ש. אז היו תשטיפים, נכון? כי אתה אומר חסמתם חריצים שהזרימו תשטיפים. אני מבין מזה שזרמו תשטיפים.

ת. בתוך המטמנה, כן"

ובהמשך (פרוטוקול, עמוד 106, שורות 26-27):

"אני טוען שלא היו זרימות, שהיו זרימות במטמנה, אנחנו עשינו את העצירות האלה אבל לא היו מחוץ למטמנה".

הנאשם 3 הודה שהיו תשטיפים, אך טען שאלה לא זלגו אל מחוץ למטמנה, אלא נותרו בתוכה - טיעון המנוגד לחומר הראיות בתיק.

ב"כ המאשימה ביקש לשכנע, שתנאי רישיון העסק אוסרים על זרימת תשטיפים גם בתוך המטמנה, וכי זרימה מעין זו מהווה הפרה של תנאי רישיון העסק, ועבירה על חוק רישוי עסקים.

הסנגור ביקש לקבוע, שזרימת תשטיפים בתוך שטח המטמנה אינה עבירה, והפנה בעניין זה לעדות המומחית מטעם המאשימה, לפיה "כל עוד התשטיפים לא זורמים החוצה זה לא מעניין אותי. אם הם זורמים או מחלחלים, זה כבר כן מעניין כי זה גורם, עלול לגרום לזיהום מים" (פרוטוקול 27.5.18 עמ' 27 שורות 26-27). הסנגור הפנה גם לסעיף 5.4.1 לתנאי רישיון העסק מ-2014 (ת/44), הקובע כי "בעל העסק יטפל ויסלק תשטיפים באופן שלא יווצר עומד (גובה תשטיפים מעל פני שכבת האיטום) של יותר מ-30 ס"מ בתא", על כן, נטען כי "בריכות תשטיפים שניקוו בשטחי המטמנה" הן בהתאם לתנאי רישיון העסק.

טיעון זה של הסנגור מקובל עליי, והוא אכן עולה מדברי מומחית המאשימה. יחד עם זאת, המומחית טענה, שחלחול תשטיפים עלול לגרום לזיהום מים, וברור שהכוונה היא גם לחלחול בתוך שטח המטמנה וגם מחוצה לה, שהרי מי תהום יכולים להיות מזוהמים בכל מקום – בעניין זיהום מי תהום, אדון בפרק הבא.

• • • 1. בנוגע לטענת הנאשמים, לפיה מדובר בתקלות חריגות בשל הגשמים העזים שירדו - אין בידי לקבל טיעון מעין זה - סעיפים 2.2 ו- 3.2.1 לתנאים ברישיון עסק, אינם מאפשרים חריגה, גם מטעם של גשמים עזים, ומעבר לכך – לא ניתן להמשיך ולהעלות טיעון זה, מספר פעמים, ובהזדמנויות שונות: הטענה נטענה ב-ת/2 – ביחס למרץ 2010, ב-ת/13 – בשימוע שנערך בדצמבר 2011, ב-ת/15 – ביחס למרץ 2012, ב-ת/17 – ביחס למרץ 2015, וב-ת/34 – ביחס ליולי 2010. הנאשם 3 נשאל בעניין זה, כפי שאצטט בהמשך, ותשובותיו אינן יכולות להתקבל, מהטעם של חוסר היגיון, וחריגה בלתי סבירה מתנאי רישיון העסק. טיעון הסנגור בנוגע לבקשתו להתעלם מהמסמכים ת/2 ו- ת/34, בשל טענת התיישנות והרחבת חזית – כבר נדון והוכרע על ידי.
      2. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם 3 בנוגע לטענותיו לתקלות חריגות בשל הגשם בת/17, ת/13 ת/15, ת/34 (פרוטוקול מיום 23.1.19 מעמ' 109, ובין היתר נשאל (עמ' 112 שורות 6-11):

"ש. אני מבין שאתה כמנכ"ל נאשמת 1 וכמפעיל של המטמנה הזו בשם נאשמת 1, החלטת להפעיל את המטמנה בהתאם לתנאי רישיון העסק רק באביב ובקיץ כי רק אז זה נוח לך ועולה לך פחות כסף לטפל ולכסות את הפסולת, נכון?

ת. אני אומר לך שמפעיל המטמנה שאני המפעיל הטוב ביותר במדינת ישראל להפעלת מטמנות, עושים את המירב להפעלת מטמנה כדי לגרום הכי פחות נזק ואנחנו עושים את כל מה שאפשר לעשות 12 חודשים בשנה. את המיטב שאפשר לעשות"

וכך נשאל שוב בהמשך חקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמ' 118, שורות 6-22):

"ש. אני סקרתי כאן בדיונים וניסיתי להביא ראיות, דוחות סיור בהרבה אירועים, מאוד קשה לי עם הטענה שלך שב -11-13.02.15 היה גשם, וזה אירוע חד פעמי, כשיש אין ספור אירועים שלא קשורים לפברואר 2015 שאין בצמוד אליהם שום גשם, וקשה לי עם הטענה שלך לראות בגשם כאירוע חד פעמי, כי אתה משתמש בתירוץ הזה כמו ניגון חוזר כל פעם שעורכים לך שימוע או שמאמתים אותך עם תיקון. נכון?

ת. אתה מדבר איתי על תקלות במשך 10 שנים ואתה על כל ה-10 שנים אתה מביא את זה כאילו שזה קרה בפעם אחת. אתה מראה לי כל הזמן תקלות ואני חזרתי ואמרתי כל הזמן ואני חוזר ואומר, קשה מאוד לעמוד בתנאים של המשרד לאיכות הסביבה להפעלת מטמנות. אני חוזר ואומר, אתה מראה לי מה היה בשנת 2010, 2013, 2015, ואתה כל הזמן אומר תקלה חד פעמית.

ש. אתה אומר את זה.

ת. אני אמרתי תקלה חד פעמית באותה שנה. אבל כל שנה, גם היום יש במטמנה קטסטרופה שנלחמים עליה בגלל זה שעכשיו הייתה סערה אחרונה של השבועיים האחרונים של כמויות גשם שבכל המקומות אומרים שכבר לא זוכרים אותה הרבה זמן. של חד פעמי כזה. אז כל הזמן יש בעיות כאלה, אנחנו נלחמים בזה, משתדלים לעשות את המיטב ולא תמיד מצליחים, אבל הטענה הזו שהיו תשטיפים והיו זליגות תשטיפים באותה שנה אני אומר חד משמעית שבאותו מקום לא היה"

וכך המשיכה חקירתו הנגדית (עמ' 118 שורות 23-30):

"ש. מציג לך את ת/20 ומבקש שתסביר לי איך אתה כותב באפריל 2015 לארז אבני מייל שאבנו את התשטיפים אם לא היו תשטיפים.

ת. אני אסביר, אבני שלח לי תמונה הוא הראה לי שבנחל בית העמק יש קטע בריכה שעומדים שם תשטיפים. וכבר לא היה לי כוח אליו, אמרתי לאבי בוא נזמין ביובית נשאב את זה, זה עניין של חצי שעה, נשאב את זה ונראה לו שאין לנו בעיה עם זה. לקחתי משאבה, הזמנתי ביובית, באנו שאבנו את זה והראיתי לו שלחתי לו תמונה שזה נגמר השאיבה ואין תשטיפים יותר ואין שום זיהום של שטח ושום דבר. ואני הייתי בטוח שזה בכלל לא שייך לנו בכלל. אבל עשיתי את זה בשביל לרצות אותו ולא להיכנס איתו לוויכוחים"

הסבריו של הנאשם 3, לפיהם הזמין ביובית כי "כבר לא היה לי כוח אליו" הם הסברים סתמיים, שבאמצעותם ניסה הנאשם 3 להתמודד עם ראיות המנוגדות לעמדתו, אך ניסיונו זה אינו עומד בשכל הישר, ואני דוחה אותו מכל וכל.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, כי עבודת המטמנה מתבצעת עד לשעה 18:30 לערך, כאשר בשעה 16:00 נפסקת כניסת משאיות אשפה לפרוק בה פסולת. לדבריו, משמעות הדבר היא, שעד לשעה זו נערמת באתר הפסולת המגיעה אליו, וכי במקום בו נערמת הפסולת לא ניתן לבצע פעולות כיסוי בעפר של הפסולת, ורק לאחר מכן מתחילות פעולות הכיסוי שנמשכות על פני מספר שעות בהתאם לצורך (עדותו של הנאשם 3, מיום 25.6.18, עמ' 85, שורה 15). הסנגור הפנה גם לדברי הנאשם 3 בעדותו הראשית, לפיהם הסיורים נערכו עוד טרם סיום יום העבודה במטמנה (פרוטוקול מיום 25.6.18 בעמ' 87, שורות 9-16):

"ש. לגבי הכיסויים, יש דו"חות ביקור שהוצגו וצילומים שצולמו, לגבי שעות הפעילות של המטמנה, מתי בעצם ניתן לקבוע שלא כוסה שטח?

ת. המטמנה כמו שציינתי עובדת משעה 05:30 בבוקר, נסגרת לקהל בשעה 16:00 ואז מתחילים לעשות את סגירת המטמנה, כלומר לגמור להדק את כל האשפה שהובאה באותו יום ואח"כ להתחיל לכסות, בד"כ זה לוקח כשעתיים, ז"א עד 18:00-18:30 אנחנו אמורים לעבוד, בחורף בשעה 17:00-17:30 כבר יש חושך מוחלט, כך שלא ניתן לדעת אם היה או לא היה כיסוי באותו יום, רוב התמונות שראיתי שצולמו ונשלחו הם בכלל במשך היום. כך שזה לא אומר שלא כוסה"

אין בידי לקבל טיעון זה - בחלק מסיכומי הסיורים מצוין מפורשות, כי שעת הסיור בוצעה לאחר סגירת המטמנה: ת/9 – מיום 10.10.10, בשעה 17:00; ת/14 – צוין כי הסיור נערך לאחר שעות הפעילות בשעה 17:15; ת/28 – בשעה 17:30; ת/40 – בשעה 19:00 ומצוין בו כי "הסיור בוצע בשעות החשיכה לאחר סיום יום העבודה כאשר לא הייתה פעילות במטמנה". הסנגור ביקש להתעלם מהמוצג ת/9, בשל הטיעון של התיישנות והרחבת חזית – טיעון שנדחה על ידי.

• • • 1. טענה נוספת שהעלה הנאשם 3 בחקירתו הראשית היא, שהסיורים שערכו מפקחי המשטרה הירוקה, נעשו שלא בנוכחותו, ומבלי שיהיה מעורב ויוכל להשפיע על מסקנות המפקחים. כך העיד בחקירתו הראשית (פרוטוקול מיום 25.6.18, מעמוד 87 שורה 17 עד עמ' 88 שורה 5):

ש. בתמונות שדיברת עליהם, אתה היית נוכח כשצילמו את התמונות?

ת. אף פעם לא הייתי נוכח.

ש. לא באו וביקשו בזמן הסיור, לא קראו לך?

ת. היו סיורים, חיים אלבז אף פעם לא דיבר איתי, לא הכרתי אותו עד שזומנתי לחקירה אצלו, לא ידעתי מי זה הבן אדם, נראה לי איזה 20 פעמים שהיה במטמנה וצילם. אני לא הכרתי אותו, היחידי שהכרתי זה את ארז אבני, את אריאל ואת אלעד אשל. שלושתם מידי פעם היו מטלפנים אליי, מזמנים פגישה, הייתי עובר איתם בשטח ונותן הסברים ומראה להם.

ש. כל התמונות שהוגשו זה תמונות שתואמו איתך?

ת. לא. אף תמונה לא תואמה איתי

ש. מה היה קורה אם היית מוזמן להיות נוכח בזמן שהתמונות האלו היו מצולמות?

ת. הייתי מוכיח להם שהם לא צודקים והם לא היו מצלמים.

ש. לביהמ"ש – למה הם לא היו מצלמים?

ת. מותר להם להיכנס למטמנה מתי שהם רוצים גם לא בנוכחותי, הייתי מוכיח להם שאני לא שייך למה שהם רוצים להוכיח.

ש. איך למשל? שרואים שטח רחב בלי כיסוי, מה היית אומר להם?

ת. מה זה שטח מורחב? אין כאן בכלל הגדרה לשטח רחב. יכול להיות שהם חושבים שזה שטח מורחב ואני הייתי מוכיח להם שזה שטח לא מורחב.

ש. ואז מה?

ת. שזה לא סוף היום, עוד לא הספקנו לכסות ונכסה עד סוף היום. אנחנו מכסים כל יום. גם היום"

אין בידי לקבל טיעון זה של הנאשם 3 : מכלול הראיות בתיק מלמד באופן ברור על יידוע ושיתוף של הנאשם 3 בליקויים באתר, וכי נעשו ניסיונות להסדרת הליקויים ברמה המנהלית. בנוסף, מרבית סיכומי הסיורים נשלחו אל הנאשם 3, וחלקם נעשו אף בנוכחותו או בנוכחות נאשם 4. מסקנה זו עולה גם מהמסמכים הבאים: ת/3 – מיום 6.6.10; ת/19 – במסגרתו טען העד אבני כי "באירוע של מרץ 15 דיברתי איתו לפחות 3 פעמים על העניין הזה של זרימת התשטיפים..." (עמ' 2 שורות 19-21); ת/18 – בנוגע אליו אמר אבני בעדותו כי "אבי הגיע וביחד עשינו סיור משטח האתר בעצם ממש הראיתי לו והוא ראה בעצמו איך המים זורמים" (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמוד 25, שורות 24-26). הסנגור ביקש להתעלם מהמסמך ת/3 מהטעם של הרחבת חזית והתיישנות – טיעון, שכאמור, נדחה על ידי.

• • • 1. ב"כ הנאשמים ביקש להוכיח את טענת מרשיו, לירידת גשמים עזים באותם ימים שבגינם לא יכלו לכסות כנדרש את המטמנה, וזאת באמצעות המסמכים המתעדים את כמויות הגשמים, ואשר הוגשו על ידו. לדבריו, הנאשם 3 התייחס בחקירתו באופן פרטני לסעיפי כתב האישום שעניינם טענת אי הכיסוי (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמ' 90 שורות 20-16 עמ' 91 שורות 1 -25):
  1. סעיף 4 לפרק ב' לכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/8. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 71.6 מ"מ.
  2. סעיף 5 לפרק ב' לכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/9. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 113.2 מ"מ.
  3. סעיף 7 לפרק ב' לכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/11. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 175.6 מ"מ.
  4. סעיף 8 לפרק ב' בכתב האישום, הנאשם אמר כי "אנחנו רואים את כמות הגשמים שירדה באותה תקופה שזה 177.2 מילימטר בתקופה הזו. זו כמות גשם אדירה שאשפה ספוגה במים הטרקטורים בקושי יכולים לנסוע על האשפה וליצור את הכיסוי." ב"כ הנאשמים הפנה למוצגים נ/5 ו-נ/6.
  5. סעיף 9 לפרק ב' בכתב האישום: ב"כ הנאשמים הפנה לנ/7. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 249 מ"מ.
  6. סעיף 12 לפרק ב' בכתב האישום: בית המשפט מופנה לנ/10. כמות הגשמים שירדה באותה תקופה היא 62.4 מ"מ.
     • 1. כפי שפירטתי בהכרעת דין זו, אמנם ישנם ימים בהם ירדו כמויות גדולות של גשמים, אך דווקא בימים אלה, קיימת חשיבות רבה יותר לכיסוי המטמנה, בכדי למנוע זרימת תשטיפים יחד עם הגשמים, וכך להביא לזיהום הן של פני השטח והן של מי התהום. הנאשם 3 טען בעדותו בפניי, שדרישות המשרד להגנת הסביבה הן רבות, וכי קשה לעיתים לעמוד בהן. טיעון זה הוא מקומם – המשרד להגנת הסביבה עושה ימים ולילות למען חיים טובים יותר לכולם, והתנאים המפורטים ברישיונות העסק, הן של הנאשמים בתיק זה, והן של כל אדם אחר המקבל רישיון עסק, ניתנים מראש, ובטרם העסק מתחיל בעבודתו – כך לפחות נדרש. אם תנאי מסוים אינו נראה ישים למי מהנאשמים, אזי היה עליו להעלות את טיעוניו בטרם יחל לעבוד, בכדי לשנות את התנאים ברישיון העסק, ולא להסכים לתנאים, ואז לא ליישם את מלואן, בשל הקושי ביישום. הנאשמים עשו דין לעצמם, עת לא קיימו חלק מהתנאים ברישיון העסק שניתן להם, והטיעון של גשם עז שמנע מהם מלמלא את התנאים, הוא טיעון בלתי מתקבל. כשם שהנאשמים ידעו לקלוט פסולת בימים של גשמים עזים, היה עליהם לדעת לכסות את המטמנה באותם ימים, ואם הגשם אמור להפריע להם לקיים את תנאי הרישיון, אז היה עליהם להימנע באותם ימים גשומים מלקלוט פסולת, ובכך להמשיך ולעמוד בתנאי הרישיון. אין זה מקובל עליי, שעסקים, כדוגמת זה של הנאשמים, מקיימים את התנאים "הרווחיים" שלהם, כגון קליטת פסולת ביום גשום, והעשרת כיסם בשל כך, ואילו התנאים "שאינם רווחיים", כמו כיסוי המטמנה, הם נמנעים מלקיים.
       2. מכל הראיות שפורטו לעיל עולה תמונה ברורה, לפיה הנאשמים הפרו את תנאי רישיון העסק, כמפורט בכתב האישום, ועניין זה הוכח כנדרש.

דיון בזיהום מקורות מים – נחל בית העמק ומי תהום

• • • 1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות על סעיפים 20ב ו-20כא לחוק המים, התשי"ט – 1959, ובהתייחס לנאשמים 3-4 יחד עם סעיף 20כב לחוק המים.

סעיף 20ב לחוק המים קובע:

"(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו.

(ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו."

"מקור מים" מוגדר בסעיף 2 לחוק המים:

"מקורות המים לענין חוק זה הם המעינות, הנחלים, הנהרות, האגמים ושאר זרמים ומקווים של מים, בין עיליים ובין תחתיים, בין טבעיים ובין מוסדרים או מותקנים, בין שהמים נובעים או זורמים או עומדים בהם תמיד או לפרקים, לרבות מי ניקוז ומי שופכין"

• • • 1. כתב האישום מייחס לנאשמים הזרמה של תשטיפים, לבריכות של תשטיפים, שנוצרו בשטח המטמנה, ולערוץ נחל בית העמק, וזאת בהיותם עונים להגדרה של מקורות מים.
      2. בהתאם לסעיף 20ב(א) הנ"ל, הפרת תנאים ברישיון העסק עלולה להוביל למסקנה, לפיה הנאשמים לא נמנעו מכל פעולה העלולה לגרום לזיהום מים. מעבר לכך, הנאשמים הביאו להזרמת תשטיפים בתוך המטמנה, ואף מחוצה לה, וזאת, בין היתר, באמצעות פעולה יזומה של התזת רכז תשטיפים על פני תאי הטמנה סגורים, וזאת כעולה מעדות העד בן עמי (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' 22, שורות 20-26):

"הנושא של התשטיפים והזרימה שלהם החוצה הם לא מתפעול לקוי, אלא מפעולה יזומה של אנשי המטמנה שגרמה ליציאה של זה, הם התיזו רכז תשטיפים על פני תאים סגורים, והפעולה היזומה של המטמנה. כשיש הרבה תשטיפים ולא מצליחים לטפל בהם מחפשים דרכים יצירתיות לטפל בהם. או שלוקחים את זה ונותנים לזה להתאדות, לפעמים זה מספיק, ולפעמים צריך להתקין עוד מתקן ניקוז. המתקן הזה אצליהם לא צלח וכשהוא לא צלח נשאר להם יותר מידי תשטיפים ואז הם פשוט הזרימו אותם על גבי התאים הסגורים כדי לנסות לאדות אותם, אבל זה לא צלח כי התאים הסגורים הם לא אמורים לשמש למטרה זו"

אני לוקח בחשבון, שדברי העד נאמרו מבלי שהומצאו הוכחות וממצאים בעניין זה, וברור שאילו הייתה זו הראייה היחידה לזליגת התשטיפים, לא הייתי קובע מסקנות על פיה. תמיכה לדברי העד ניתן למצוא בדברי הנאשם 4, ב-ת/31, שם אמר (מעמ' 4 שורה 20 עד עמ' 5 שורה 3):

"ש. החוקר מציג בפניך קובץ של 32 תמונות ואתה חותם עליהן כשהוצגו בפניך ולשאלת החוקר האם אתה מזהה את המקומות המצולמים?

ת. כן אני מזהה זה האתר שלנו עברון, תמונות 21-23 זהו הצד הדרומי של האתר שלנו, בתמונות מס' 29-30 ביצעתי שאיבה עפ"י ההנחיות של מוסא של האזור ששאבתי ולקחתי את הנוזלים לאתר ההטמנה ושפכנו אותם למעלה איפה שאנחנו שופכים את הפסולת שיוצאת מהשפכים שעוברים טיפול, קוראים לזה רכז"

דברי הנאשם 4 הנ"ל, תומכים בדברי העד, ואני מאמצם, וקובע, שאכן הנאשמים ו/או מי מטעמם, עשו פעולות שהיו עלולות להביא לזיהום מים.

אחריות קפידה

• • • 1. סעיף 20כא(ב) לחוק המים קובע, כי העבירות לפי סימן א1 לחוק, ובהן עבירה של זיהום מים לפי סעיף 20ב לחוק, הינן עבירות של אחריות קפידה. ב"כ המאשימה הגדיל וטען, שהראיות בתיק מלמדות, כי העבירות הוכחו אפילו לפי אמת מידה של רשלנות.
      2. אחריות קפידה מוגדרת בסעיף 22(ב) לחוק העונשין:

"לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה".

בית המשפט העליון התייחס בפסיקה ענפה לסוגיית אחריות הקפידה, ואפנה ל-רע"פ 7861/03, מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון (פורסם בנבו), כאשר הדברים נכתבו בעניין החוק למניעת מפגעים, אך הם רלבנטיים גם לענייננו:

"כהוראת סעיף 11(ה) לחוק למניעת מפגעים, העובר על הוראת הסעיפים 2, 3 או 4 לחוק עובר עבירה ש"היא מסוג העבירות של 'אחריות קפידה', דהיינו, עבירה שאינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית ... בעבירות מסוג זה עיקר הוא בהתנהגות האובייקטיבית של האדם או בתוצאה הפוגעת, בין השאר באיכות החיים של הכלל, והתוצאה הפוגענית היא אף המכתיבה את מהלכה של העבירה"

בית המשפט העליון אף הוסיף וקבע באותו עניין:

"בעבירות המיוחדות הנוגעות לאחריות תברואתית לבריאות הציבור, לשלום הציבור ולהגנה על הסדר החברתי, קבע המחוקק אחריות שילוחית, ואף אחריות קפידה, כדי ליתן משקל מכריע לאינטרס ציבורי מובהק"

• • • 1. האינטרס הציבורי הוביל את המחוקק לייחס אחריות קפידה לעבירות מהסוג שבהן מואשמים הנאשמים, שהתנהלותם, כפי שזו הוכחה כדבעי בפניי, כמפורט בהכרעת דין זו, מובילה למסקנה אחת, והיא שהם לא עשו כל שניתן על מנת למנוע את ביצוע העבירות, ואף הרבה מעבר לכך – הפרת תנאי רישיון העסק, תוך מתן תירוצים כמו גשם שוטף, שוללים את הסבירות תחת התנהגותם.
         

חובת פיקוח - אחריות נושאי משרה בתאגיד

• • • 1. סעיף 20כ"ב לחוק המים קובע:

"נעברה עבירה לפי סעיף 20כא בידי תאגיד, ייאשם גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר באותו תאגיד, האחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה."

• • • 1. מהוראת החוק הנ"ל עולה, שכדי ליהנות מפטור מאחריות, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים: אי ידיעה על ביצוע העבירה, ובנוסף - נקיטה בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה. הנאשם 3 שימש כמנהל האתר, והנאשם 4 שימש כמנהל התפעול והאחזקה באתר, ומכאן – הוראת החוק הדנה באחריות נושא משרה בתאגיד חלה על שניהם.
      2. נאשם 4 ציין בחקירתו במשטרה הירוקה - ת/31, שהוא היה אחראי באופן ספציפי ל"רישום של התשטיפים, כמה נכנסו תשטיפים וכמה טופל" והוסיף ואמר ש "התשטיפים זורמים לאחר טיפול למערכת הביוב של הקיבוץ, אם יש חריגות באיכות התשטיפים אז הם לא זורמים לביוב של הקיבוץ אלא חוזרים למאגר ביניים" (עמוד 2, שורות 2-3). בחקירתו הנגדית נשאל "אתה זוכר שמוסא גרינברג שלח אותך באותו יום ב-13.4.15 לקחת שופל ולנסות לבנות מחסום סוללת עפר לעצור את התשטיפים", ולאחר התנגדות ב"כ הנאשמים, והחלטתי כי "הנאשם יענה לשאלה תוך שישים את ליבו להתנגדות בא כוחו ולהסברים שניתנו על ידו", השיב: "אני הבנתי שאני אחראי על התשטיפים הפנימיים מתוך האתר, לא מתעסק בכל המים שזורמים מחוץ לאתר" (פרוטוקול מיום 17.6.18, עמ' 65, שורות 29-30). מסקנתי היא, ששני הנאשמים ידעו שהם עוברים על החוק במטמנה, ולא נקטו באמצעים סבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה.
      3. לעניין היקף חובת הפיקוח, כתב פרופ' לדרמן:

"היעדר הפיקוח, שהוא בסיס האחריות במסגרת עבירות הפיקוח, מקנה להתנהגות הנאשם בעל סמכות הפיקוח אופי של מחדל; אולם אין אלה בהכרח פני הדברים, שכן גם פיקוח פעיל שאינו מספק יכול לגבש את ההתנהגות האסורה" (א' לדרמן, "אחריות פלילית של אורגנים ושל נושאי משרה בכירים אחרים בתאגיד", פלילים ה1, 101, 126 (1996)).

• • • 1. הנאשמים לא הסתפקו בכך שהפיקוח שלהם לא היה מספק, אלא שלעיתים הם אף לא פיקחו כלל, על כן נופלת התנהגותם בגדר ההתנהגות האסורה, כנדרש בחוק.

אחריות של תאגיד

• • • 1. סעיף 23(א) לחוק העונשין קובע:

"23. (א) תאגיד יישא באחריות פלילית –

(1) לפי סעיף 22, כשהעבירה נעברה על-ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד;"

• • • 1. נאשמים 3 ו-4 ביצעו את העבירות במהלך מילוי תפקידם תחת נאשמת 1. כל אחד מהם, לפי חלקו, חדל באופן אישי, קיבל החלטות, וביצע מעשים שהובילו להזרמת תשטיפים למקור מים, ומכאן עולה המסקנה, לפיה מעשיהם של הנאשמים 3 ו-4 מחייבים את התאגיד בשמו פעלו. תורת האורגנים נועדה "להאניש" תאגיד על ידי שיוך הרכיבים הנפשיים וההתנהגותיים של אורגן התאגיד, שבענייננו הם הנאשמים 3 ו- 4, לתאגיד, שהיא הנאשמת 1. תורה זו נועדה לגשר על הפער שנוצר ולהטיל, בין היתר, אחריות פלילית על התאגיד. ההלכה בעניין זה נקבעה עוד לפני כשלושה עשורים, ב- ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, והיא עדיין בתוקף.

הראיות בעניין זיהום מקורות מים

• • • 1. ב"כ המאשימה ביקש לקבוע, שהנאשמים לא נמנעו מכל פעולה, ואף נקטו בפעולות המזהמות מים, או עלולות לגרום לזיהום מים, וזאת ביחס למספר מקורות מים: 1. בריכות התשטיפים באתר המטמנה; 2. תעלות הניקוז של המטמנה; 3. נחל בית העמק; 4. מי תהום באזור המטמנה.
      2. ב"כ הנאשמים טען, שלראשונה נטען ע"י ב"כ המאשימה, שהנאשמים נקטו בפעולות המזהמות ארבעה מקורות מים, והוא התייחס לכל אחד מהם: 1. בריכות התשטיפים באתר המטמנה - לדבריו, טענה זו תמוהה, מאחר ואתר המטמנה בנוי כמאצרה, עם יריעות מונעות חלחול בתחתיתו. 2. תעלות הניקוז של מטמנה – גם טענה זו לדברי הסנגור תמוהה, נוכח העובדה שתעלות הניקוז מצויות מחוץ לשטח המטמנה. 3. נחל בית העמק ו- 4. מי תהום באזור המטמנה. הסנגור הוסיף וטען, שסעיפים 10-12 בכתב האישום כוללים טענות בעניין חשש לזיהום מי תהום ונחל בית העמק בלבד. על כן הוא ביקש שלא להרשיע את הנאשמים בזיהום מקורות מים, גם מהטיעון של הרחבת חזית והתיישנות.
      3. חומר הראיות בתיק גדוש בראיות המבססות את טענות ב"כ המאשימה בנוגע לכל ארבעת מקורות המים, ולנאשמים ניתנה הזדמנות לחקור בעניינם, כך שאין מדובר בהפתעה או בטענה שנוצרה בסיכומי המאשימה, אלא בראיות שהוגשו לבית המשפט במהלך ניהול התיק, ושלגבי כל אחת ואחת מהן ניתנה לסנגור ההזדמנות לבררן, והוא אף עשה כן:

1. ת/13 – מסמך מיום 25.12.11 - פרוטוקול שימוע בנושא אתר פסולת עברון מיום 20.12.11.
2. ת/17 –מסמך מיום 31.3.15 – תגובה של נאשם 3 לדו"ח סיור באתר עברון 23.3.15.
3. ת/26 – מסמך מיום 9.3.15 – דו"ח סיור אתר הפסולת עברון 9.3.15 – ממנו עולה גם הזרמה של תשטיפים לתעלות הניקוז בהם זרמו נוזלים.
4. ת/12, סיכום סיור באתר עברון מיום 10.11.11 - לגביו הוסיף העד בן עמי בחקירתו "זה בסוף מגיע לתעלות החיצוניות של המטמנה, לתעלות שמנקזות מי גשמים" (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמוד 22, שורה 17).
5. ת/16, דו"ח סיור באתר פסולת עברון מיום 23.3.15 - לגביו הוסיף העד אבני בעדותו "נצפו תשטיפים הזורמים מגוף הפסולת לשפכים (צ"ל: "לשטחים") לא אטומים וחלחול לתעלת ניקוז חיצונית הזורמת מחוץ לאתר" (פרוטוקול, עמ' 25, שורות 1-3) וכי "בתמונות רואים את הזרמת השפכים משטח האתר לתעלות ניקוז מובילי דרך או תעלות לצד הדרך ומשם לנחל בית העמק אם אינני טועה. התשטיפים יש להם צבע מאוד אופייני שהם שחור בעקבות כל מיני, ויש להם ריח מאוד חזק שמי שעוסק בתחום הפסולת מכיר את הריח הזה" (פרוטוקול, עמ' 25, שורות 11-14).
6. ת/17 – מכתב מאת נאשם 3 ובו הוא התייחס לאמור בת/16 לעיל - "המצב המתואר במכתבך הינו יוצא דופן ... המצב אינו מתמשך, כך שכעת אין שום זרימה בתעלות הניקוז מסביב למטמנה".
7. ת/18 – דו"ח סיור באתר פסולת עברון מיום 13.4.15, בנוכחות הנאשם 4 - לגביו הסביר העד אבני בעדותו כי "אני הגעתי לשטח סיור שנקרא סיור ביקורת שאנחנו עורכים מפעם לפעם וזיהיתי שיש הזרמה של תשטיפים לתעלות ניקוז ומשם לנחל בית העמק, התקשרתי למר משה גרינברג ואמרתי לו שאני רוצה שיבוא לראות, הוא אמר שהוא לא נמצא, הוא אמר שהוא ישלח את אבי מנהל התפעול להתלוות אליי, וזה מה שקרה, אבי הגיע וביחד עשינו סיור משטח האתר בעצם ממש הראיתי לו והוא ראה בעצמו איך המים זורמים" (פרוטוקול מיום 16.5.2018, עמוד 25, שורות 24-26).
8. ת/19 – עדות שנתן העד אבני במשטרה הירוקה ובה הוא ציין כי "ראיתי תשטיפים זורמים מאתר הפסולת החוצה בתאריך 23.3.2015 וגם בתאריך 13.4.2015, ראיתי יחד עם אבי מנהל התפעול ב13.4.2015 את זרימת התשטיפים מתוך האתר מצדו הצפוני לעבר תעלת הניקוז ההיקפית ומשם החוצה לעבר נחל בית העמק, אין לי ספק שראיתי את כל מסלול זרימת התשטיפים מהאתר עד החוצה ב13.4.2015 התקשרתי למוסא גרינברג מנהל האתר וביקשתי שיבוא לראות את זרימת התשטיפים מהאתר החוצה והוא אמר שהוא לא בסביבה ושלח את אבי מנהל האחזקה והתפעול והוא ראה את זרימת התשטיפים ובסוף הסיור ראיתי שאבי לקח שופל וניסה לבנות מחסום סוללה שתמנע את זרימת התשטיפים החוצה, זה היה האירוע השני שראיתי תשטיפים זורמים החוצה, באירוע של מרץ 15 דיברתי איתו לפחות 3 פעמים על העניין הזה של זרימת התשטיפים, בשום שלב מוסא לא ערער על זה שזרמו תשטיפים החוצה לעבר הנחל, הוא הודה בזה בפניי מספר פעמים" (ת/19, עמ' 2 שורות 8-22).
9. ת/20 – הודעת דוא"ל ששלח נאשם 3 לעד אבני ובו ציין כי שאב את התשטיפים מהנחל.
10. ת/26 – דו"ח סיור של העד אלבז בו הוא ציין כי "נראו בוודאות ממספר מוקדים במעלה אתר הפסולת תשטיפים הזורמים מטה ומצטרפים למאגר הגדול שזרם דרך תעלת הניקוז לעבר נחל בית העמק".
    • • 1. עד התביעה אלבז העיד בחקירתו הנגדית, שראה במו עיניו את הזרימה של התשטיפים מהמטמנה לתעלת הניקוז ומשם לנחל בית העמק, וכדבריו בפניי (פרוטוקול מיום 16.5.19, עמ' 33, שורות 2-26, ועמ' 34, שורות 23-25):

"ש. אם הדגימה הייתה מראה שמדובר בנוזל שדרגת המזהמים המסוימים או הרכיבים הכימיים נמוכים מסטנדרט זה היה שולל את החשד שלך?

ת. זה שזה היה תשטיפים זה היה עובדה מוחלטת. מדובר בנוזלים שבאים במגע עם פסולת במקרה זה. לגבי רמת הזיהום או מרכיבי הזיהום במקרה זה יש את פאינה יגנוב שהיא התייחסה למרכיבי הזיהום בחוות הדעת שלה.

ש. לגבי תשטיפים, אתה הגעת לשטח מספר פעמים לפי דוחות שלך וראית מים זורמים?

ת. בהקשר הזה של תשטיפים כן. ראיתי שכל האזור של הנחל צבוע בצבע שחור צבע ממש כהה. ביצעתי פיקוח ואכיפה. הסתכלתי, הריח היה מוכר כי אני די ותיק אני מכיר בהרבה מקרים יכול לזהות ריח תשטיפים של פסולת זה ריח מאוד אופייני. בדקתי את החשד ובסופו של דבר הגעתי למקור שלו שזה אתר הפסולת.

ש. לגבי נושא של מקור, האם קיימת אפשרות שהזרימה של הנוזלים הגיעה מכיוון הרפת של הקיבוץ? או עבודות בשדות שהיה זבל שפוזר ונסחף עם הגשם?

ת. לא במקרה הזה.

ש. תסביר.

ת. אני הלכתי כל הזמן למעלה לראות מאיפה זה מגיע. אני לא אומר שלא יכול להיות שהתווספו עוד דברים אבל במקור זה היה מאתר הפסולת לעבר תעלת הניקוז ועד ליציאה מתעלת הניקוז לעבר הנחל. מסלול שטח פתוח שניתן לראות את המקור.

ש. אתה לא יכול לשלול שהזרימה היה לה עוד מקור נוסף?

ת. זה נחל, זרמו בו גם מים. לגבי הנוזל הכהה שראיתי את המקור שלו עד להגעה לנחל. אני מציין בצורה ברורה וכנה שיכול להיות שהיו עוד דברים ממקור אחר אבל הנוזל השחור שהיה מאוד דומיננטי היה מאתר הפסולת.

ש. אתה מזהה את הזרימה מאתר הפסולת כי ראית זרם בצבע כהה שאתה מבחינתך הסתכלת וראית שמגיע מאתר הפסולת?

ת. ראיתי את הזרימה מאתר הפסולת לעבר תעלת הניקוז יציאה החוצה לשטח לעבר נחל בית העמק"

ובהמשך:

"ש. אני אומר לבדוק אם היו עוד מקורות שזרמו לעבר הנחל לא בדקתי. לא חושב שזה מה שהיה חשוב באותו זמן. התייחסתי למקור הזרימה הראשוני שהוא אתר פסולת לעבר הניקוז ההיקפי חיצוני ומשם לנחל בית העמק. זה היה נוזל כהה מאוד המקור שלו היה ברור מאוד והתמקדתי במה שחשוב"

עדותו של אלבז בפניי הייתה, כאמור, רצופה, עקבית, ותאמה את חומר הראיות. העד ידע לומר את האמת, גם בתשובתו, שייתכן וזרמו מקורות נוספים לעבר הנחל, מלבד התשטיפים, כך שהוא לא ביקש לייחס את כל הזרימה למטמנה, ולא ביקש להגזים או להעצים את האשם כלפי המטמנה והנאשמים. אני נותן אמון מלא בדברי העד אלבז.

• • • 1. בטרם הגשת כתב האישום, ובמהלך הפיקוח של המאשימה על המטמנה, הוצגו בפני הנאשם 3 ראיות לזליגת תשטיפים משטח המטמנה, בהם הודה בשימועים שנערכו לו ובמכתבים ששלח למאשימה, ואף שאב את התשטיפים מהנחל לבקשת המאשימה, אם כי תירץ זאת בתירוצים שלא התקבלו על ידי, כפי שכתבתי לעיל, ובכל זאת הנאשם 3 בחר להכחיש שהייתה זליגת תשטיפים משטח המטמנה בחקירתו במשטרה הירוקה –ת/29, על כן נערך עימות, בתום חקירתו, בינו ובין העד אבני – ת/32, ולעניין עימות זה ציין אבני בהודעתו, ת/19 – "אני זוכר שאתה אמרת לי שמוסא טען בחקירתו שלא הייתה זרימת תשטיפים החוצה ואף אחד לא דיבר איתו ואני אמרתי שזה שקר מוחלט ומוסא ידע בוודאות והיו לנו מספר שיחות טלפון שבהם מוסא ידע ודיבר על זרימות התשטיפים, מוסא היה נבוך מאוד והוא לא יכל לחזור בפניי על עובדות שיקריות" (ת/19, עמ' 3, שורות 5-10).
      2. הוכח בפניי באופן וודאי, שהייתה זרימת תשטיפים בתוך שטח המטמנה, וממנה אל מחוצה לה, ונציגי המאשימה נטלו דגימות של התשטיפים שזלגו, וזאת בכדי להצביע על מידת הזיהום שנגרם למקורות המים. הדגימות ניטלו על ידי גיא סילפן, אשר שימש במועד הדיגום כרכז פיקוח וניטור שפכים באיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, ב – 2 נקודות דיגום (ת/46, ת/47): הדגימה הראשונה נלקחה דרומית למטמנה מנחל שנוצר כתוצאה מהזרמת התשטיפים מהמטמנה לסביבה; הדגימה השנייה נלקחה בצמוד לדופן הדרומית של המטמנה מנחל רחב בצמוד למטמנה, שנוצר כתוצאה מהזרמת תשטיפים מהמטמנה לסביבה, נחל זה זרם מזרחה ודרומה לכיוון נקודת הדיגום הראשונה. הנאשמים ידעו כי הדיגום נעשה ביוזמתו ולבקשתו של העד אלבז, כעולה מ- ת/26, ולדברי ב"כ המאשימה – הסנגור נמנע מלחקור אותו בעניין בחירת המיקום של הדיגומים.
      3. ב"כ הנאשמים טען, שלא הוכח קיומם של תשטיפים אסורים כלל, ובפרט לא הוכח קיומם של תשטיפים אסורים שמקורם במטמנה. עוד נטען, שלא הוכח כי תשטיפים שמקורם במטמנה זיהמו, או היו עלולים לזהם, מקור מים כהגדרתו בסעיף 20א לחוק המים, תשי"ט-1959. לדבריו, אין כל פסול בזרימת תשטיפים בתוך תחומי המטמנה. עוד ציין כי קיימת מערכת לשאיבת תשטיפים מבטן המטמנה אל בריכה לאיגום תשטיפים, ושם התשטיפים עוברים טיפול לטיהורם. עוד נטען ע"י ב"כ הנאשמים, שלמערכת השאיבה הזו אין נגיעה לטענות בכתב האישום, שעניינן טענות בדבר תשטיפים אסורים שזרמו החוצה מהמטמנה באופן לא מבוקר.
      4. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, שהאישום על קיומם של תשטיפים חסר כל ביסוס, לאור היעדר קבילותם, ונוכח משקלם האפסי של שתי הדגימות היחידות שניטלו, של נוזלים שנטען כי הנם תשטיפים אסורים. מדובר, לדבריו, בדיגומים שנעשו ביום 10.3.15 (מוצג ת/46). כפי שהוסכם בהליך זה, הגשת האנליזה של דיגומים אלה נעשתה אך ורק לשם הוכחת עצם קיומם ולא לשם הוכחות אמיתות תוכנם (פרוטוקול מיום 10.6.18 עמ' 58 שורה 26), אך בהמשך הכרעת דין זו אתייחס לעניין התוכן, בפרק הדן בחוו"ד מומחית המאשימה.
      5. ב"כ הנאשמים טען עוד, שהמאשימה לא ציינה את הגדרתם של "תשטיפים", גם לא בתנאי רישיון העסק משנת 2002, עליהם מבוסס כתב האישום. עוד נטען, כי אין בראיות או בעדויות שהובאו על-ידי המאשימה בכדי לקשור נוזלים כלשהם, שנמצאו מחוץ לשטח המטמנה, לכך שהם באו במגע עם הפסולת שבאתר, או נבעו מהפסולת, או ממקור אחר, שהיה מצוי בתוך שטח המטמנה. עוד נטען, כי מת/26 עולה, שכבר בסיכומי הסיור קיים ספק אם מדובר בתשטיפים אסורים, ובכל מקרה, לטענת הסנגור, אין טענה כי מדובר בנוזלים שמקורם בפסולת שבאתר. משכך, ב"כ הנאשמים ביקש להסיק כי גם בנוגע לסיור מיום 10.3.15 לא הוכח כי נראו, ובטח שלא נדגמו, תשטיפים שמקורם מהמטמנה כהגדרתם הנ"ל.
      6. ב"כ הנאשמים טען, שמעדות חיים אלבז עולה, שהוא לא ידע כי מדובר בתשטיפים אסורים אלא רק חשד בכך, ולכן הוא ביקש מגיא סילפן להגיע ולדגום את הנוזלים במטרה לאשש את החשד כי אכן מדובר בתשטיפים אסורים ומה הרכבם, וכך נשאל וענה העד בחקירתו הנגדית בפניי (פרוטוקול מיום 16.5.18 מעמ' 32 שורה 31 עד עמ' 33 שורה 11):

"ש. תאמר לי, הצורך להזמין את מר סילפן לדגום היה על מנת להשיג ראיות על כך שמדובר בתשטיפים ולא מי גשם לצורך העניין?

ת. על מנת לאושש את החשד שאכן מדובר בתשטיפים ושנדע מה ההרכב של התשטיפים

ש. אם הדגימה הייתה מראה שמדובר בנוזל שדרגת המזהמים המסוימים או הרכיבים הכימיים נמוכים מסטנדרט זה היה שולל את החשד שלך?

ת. זה שזה היה תשטיפים זה היה עובדה מוגמרת. מדובר בנוזלים שבאים במגע עם פסולת במקרה זה. לגבי רמת הזיהום או מרכיבי הזיהום במקרה זה היה את פאינה יגנוב שהיא התייחסה למרכיבי הזיהום בחוות הדעת שלה.

ש. לגבי תשטיפים, אתה הגעת לשטח מספר פעמים לפי הדוחות שלך וראית מים זורמים?

ת. בהקשר הזה של תשטיפים כן. ראיתי שכל האזור של הנחל צבוע בצבע שחור ממש כהה. ביצעתי פיקוח ואכיפה. הסתכלתי, הריח היה מוכר כי אני די ותיק אני מכיר בהרבה מקרים יכול לזהות ריח של תשטיפים של פסולת זה ריח מאוד אופייני. בדקתי את החשד ובסופו של דבר הגעתי למקור זה אתר הפסולת"

מסקנתי היא, התנהלותו של העד אלבז היא התנהלות תקינה, וכך צריך לנהוג – הוא לא היה בטוח אם מדובר בתשטיפים מזוהמים, ולשם אישוש או הפרכת ההשערה, הוא הזמין את האדם המומחה לנטילת דגימות.

• • • 1. גיא סילפן, שנטל את שתי הדגימות במקרה זה, נשאל מאיפה לקח את הדגימות, והשיב: "מהתעלה שנמצאת בצמוד לקיר, הדגימה השניה נלקחה באזור הנחל" (פרוטוקול מיום 27.5.18 עמוד 40 שורה 3). וכך נשאל בחקירתו הנגדית (עמ' 42 שורות 21-24):

"ש. אתה בתור דוגם, אתה הגורם המקצועי שאמור לחוות דעה מה המקום הנכון שצריך לסגור או מבקשים לאפיין מקור זיהום, לא כך?

ת. המשטרה הירוקה וגם המשרד להגנת הסביבה הם לקחו אותי איפה לדגום כי הם מכירים את המקום ואת המטמנה"

וכך בהמשך (עמ' 43 שורות 4-7, 12-21):

"ש. כשאתה מגיע למקום כזה שבו מנסים לבחון את החריגה בערכים, תסכים איתי שהבדיקה או הדיגום צריך להתבצע בנקודה שאפשר לייחס אותה באופן חד ערכי לגורם החשוב בזיהום?

ת. נכון.

...

ש. תמיד הולכים למעלה במעלה הזרם על מנת להתקרב ולדגום באופן שהוא חייב להיות ממקור אחד בלבד שזה המקור שאותו בודקים, נכון?

ת. נכון.

ש. במקרה הזה לא כך נעשה, ואני מבין שקיבלת הנחיה ואתה פעלת לפיה, אמרת לנו את זה אני שואל אותך בתור דוגם מוסמך וגם אדם, שבמסגרת תפקידיו עוסק בנושא, נראה לך תקין שלא שביקשו ממך לבצע דיגום במעלה הזרם? אני אומר לך שמעלה הזרם עובר דרך כל מיני אתרים, שדות חקלאיים, גידולים, רפתות, במקומות אחרים שהם פוטנציאל לזיהום. זה נראה לך תקין שכך נעשה?

ת. כן. כי זה היה צמוד למטמנה, אני מניח שהמשטרה הירוקה מכירים את המטמנה, זה לא מערכת ביוב, זה תשטיפים שיכולים לצאת בעצם מכל מקום.

וכך בהמשך (עמ' 44 שורות 1-8):

"ת. אני יותר ממניח, אני די בטוח, שהם יודעים את העבודה שלהם ומכירים את המקום. אני הגעתי לשם לראשונה לא מכיר אבל אני מניח שהם מכירים, זה אפילו יותר מהנחה, כי זה עסק שמפקחים עליו בשוטף.

ש. אתה מקפל בתוך ההנחה שלך אמירה שהיא רחבה, שהם מכירים גם את התוואי של תעלת הניקוז, את המקורות שלה, את המקורות הזיהומיים שנמצאים במהלכה, אתה אומר שהם מכירים את כל אלו?

ת. בתור גוף שחוקר, כן. הם לא היו אומרים לי ללכת ולדגום סתם מנקודה מסוימת. זה יחסי העבודה ביננו, אני סומך עליהם בנושא הזה."

עדותו של גיא סילפן הייתה עקבית, והשתלבה היטב עם חומר הראיות. אני נותן אימון מלא בדבריו, ומקבל את מיקום נטילת הדגימות, כמיקום הנכון, וכי הוא עשה את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען כי בסביבת המטמנה קיימים מקורות רבים אחרים מהם ייתכנו תשטיפים, היינו נוזלים שבאו במגע עם פסולות, או נוזלים מזהמים אחרים. כפי שעולה מחוות-דעת המומחה מטעם ההגנה, ד"ר מוקי שפר, אשר ביקר במטמנה, קיימים מסביבה מקורות אפשריים אחרים כגון שטחי הגידולים החקלאיים שבסביבה (פרדסים, מטעים, גידולי שדה) בהם מתבצע דישון; חוות לולים על הפרשות העופות שבהם; שטח חקלאי המושקה בקולחין, ושטח חקלאי בו נעשה שימוש בדשן כימי נוזלי (נ/4 עמ' 9-10) ועדויות הנאשמים 3-4 (נאשם 3 – פרוטוקול מיום 25.6.18, עמ' 84 שורות 18-26; נאשם 4 – פרוטוקול מיום 17.6.18, עמ' 52 שורות 10-11)

העד חיים אלבז נשאל על כך בחקירתו הנגדית, והסביר (מעמ' 33 שורה 12 עד עמ' 34 שורה 25):

ש. לגבי נושא של מקור, האם קיימת אפשרות שהזרימה של הנוזלים הגיעה מכיוון הרפת של הקיבוץ? או עבודות בשדות שהיה זבל שפוזר ונסחף עם הגשם?

ת. לא במקרה הזה.

ש. תסביר.

ת. אני הלכתי כל הזמן למעלה לראות מאיפה זה מגיע. אני לא אומר שלא יכול להיות שהתווספו עוד דברים אבל במקור זה היה מאתר הפסולת לעבר תעלת הניקוז ועד ליציאת מתעלת הניקוז לעבר הנחל. מסלול שטח פתוח שניתן לראות את המקור.

ש. אתה לא יכול לשלול שהזרימה היה לה עוד מקור נוסף?

ת. זה נחל, זרמו בו גם מים. לגבי הנוזל הכהה שראיתי את המקור שלו עד להגעה לנחל. אני מציין בצורה ברורה וכנה שיכול להיות והיו עוד דברים ממקור אחר אבל הנוזל השחור שהיה מאוד דומיננטי היה מאתר הפסולת.

ש. אתה מזהה את המקור מאתר הפסולת כי ראית זרם בצבע כהה שאתה מבחינתך הסתכלת וראית שמגיע מאתר הפסולת?

ת. ראיתי את הזרימה מאתר הפסולת לעבר תעלת הניקוז יציאה החוצה לשטח לעבר נחל בית העמק.

ש. אתה חוזר ומציין על נושא הצבע הכהה.

ת. אם זה היה שקוף לא הייתי שם לב לזה. הצבע היה כהה מאוד לכן ציינתי את זה. זה משהו חריג.

ש. לגבי קיומם של מקורות נוספים כולל מקור של נוזל בצבע כהה, האם יכול להיות שלאותו נחל זרמו תשטיפים בצבע כהה ממקורות נוספים בסביבה?

ת. זה שאלה היפותטית אני לא יכול להתייחס אליה. אני מתייחס למה שראיתי בפועל.

ש. אז לא בדקת אם היה שדה באזור שפוזר בו זבל במקום, היה חורף גשום במיוחד והמים האלה אולי סחפו את הזבל שבצבע כהה ואולי זה מקור נוסף או חילופי?

ת. אני אומר לבדוק אם היו עוד מקורות שזרמו לעבר הנחל לא בדקתי. לא חושב שזה מה שהיה חשוב באותו זמן. התייחסתי למקור הזרימה הראשוני שהוא אתר פסולת לעבר הניקוז ההיקפי חיצוני ומשם לנחל בית העמק. זה היה נוזל כהה מאוד המקור שלו היה ברור מאוד והתמקדתי במה שחשוב"

עדותו של העד אלבז ברורה, וממנה עולה באופן חד משמעי, שהנוזל הכהה והמזוהם מקורו במטמנה, ולא במקורות המים הנוספים, שזרמו באותו הנחל, ובכל מקרה מיקום הדגימות מוכיח כנדרש, שמקור הזיהום הוא המטמנה, ולא המקורות הנוספים, שייתכן והגיעו לאותו נחל. גם אם הגיעו לנחל מים מזוהמים שמקורם במקומות אחרים, מלבד המטמנה, הרי שהוכח בפניי כנדרש, שהמטמנה הזרימה מים מזוהמים לנחל.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי באנליזה שהציגה המאשימה בפני בית המשפט טמונה הראיה המוכיחה כי לא מדובר בתשטיפים שמקורם במטמנה, מאחר ולטענתו, אנליזה זו מראה תוצאות שלא מאפיינות את התשטיפים במטמנה. הדוגמה הבולטת לכך היא התוצאה באנליזה, המראה קיומם החריג של חיידקי אי-קולי, שאופייניים למערכות ביוב ולצואת בעלי חיים, וזו רווחת בשדות הקיבוץ ובלולים וברפתות שבאזור המטמנה, ואינה אופיינית למטמנה. כך גם יתר הערכים שמראה האנליזה, לפיהם מדובר בערכים שכלל לא מאפיינים את הפסולת והתשטיפים הנמצאים במטמנה עברון. הסנגור הפנה בעניין זה לחוו"ד המומחה מטעמו (נ/4, עמ' 12):

"5. סיכום

בחוות דעתי נטען כי אין בדגימות שנלקחו ונבדקו במעבדה כדי להוכיח, ולו כהוא זה, שמקור הזיהום בדגימות הוא מטמנת עברון. נהפוך הוא, בחינת מערכת הניקוז הכוללת אשר מי הנגר שלה מגיעים לנקודת הדיגום, מוביל למסקנה הסבירה כי הזיהום שנמצא מקורו בפעילויות החקלאיות והאחרות המתבצעות בסביבה"

ב"כ הנאשמים הפנה גם לקביעת ד"ר נמרוד חלמיש, וביקש להסיק מהם, שהרכב הערכים באנליזה אינם אופייניים לתשטיפי המטמנה. ד"ר חלמיש לא היה חד משמעי, כפי שהסנגור הציג, וכך אמר בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 11.2.19 עמ' 160 שורה 15 ושורות 21-22):

"ש. אני אומר לך שלד"ר שפר יש מסקנה שאין זיהום במי תהום

...

ת. אני מסכים עם הקביעה הזו. אין זיהום בסביבת מטמנת עברון שהוא תוצר חד משמעית של תשטיפי המטמנה..."

ב"כ הנאשמים הפנה גם לעדותו של הנאשם 3 בעניין זה (פרוטוקול 25.6.2018, עמ' 89, שורות 4 -13):

"נקודת הדיגום אחת מהן היא בתעלה שצמודה למטמנה שתפקידה להוליך את כל המים מי הנגר מהמטמנה אבל התעלה הזו מוליכה גם מים שניגרים מהשדות החקלאיים השכנים. אחת מהן מוליכה מים שבאים מהמטעים, מהלולים, השנייה מוליכה מים מהמעיין של נחל שהילידים קוראים לו "נחל המג'נון" שאנחנו קוראים לו נחל בית העמק, זה נחל שנמצא מעל ירכא. הוא מוליך מי גשמים לכל האורך ואנחנו יודעים שהמים בנחלים האלה הם לא מים נקיים, הם מים שמוליכים כל מיני דברים, מים שמוליכים ריח ושאריות של זבל של עופות, זבל בהמות, פגרים שנזרקים לנחלים, כל זה מגיע לנחל וזה נקודה אחת של הדיגום, נקודת הדיגום השנייה היא תעלות שאוספות מים משדות הקיבוץ ומהשדות שסביב. אני טוען שלא הגיעו לשם מי תשטיפים מהמטמנה. אני לא אומר שזה מים נקיים לשתייה כי עוד מעט בטח התובע ישאל אותי על זה, הם לא מים לשתייה, אבל הם גם לא מים מהמטמנה"

• • • 1. בניתוח חוות דעת מומחי הצדדים, בפרק הבא, אתייחס לטיעון זה של הסנגור.

חוות דעת מומחית המאשימה

• • • 1. מטעם המאשימה הוגשה חוות דעת מומחה, שנערכה ע"י ד"ר פאינה יאגנוב (ת/45), בה היא סקרה את ממצאי בדיקות המעבדה שערכה מעבדת בקטוכם בדגימות , ת/49 ו-ת/50, ואלה מסקנותיה :

"מסקנות: תשטיפי מטמנת עברון, אשר נדגמו בתאריך 10.03.2015 מכילים מגוון גדול של חומרים כימיים, אורגניים ובקטריאליים בריכוזים גבוהים, והם גורמים לשינוי בתכונותיהם של המים מבחינה כימית, ביולוגית ובקטריולוגית ולפיכך מהווים מקור לזיהום מקורות מים (נחל בית העמק) וקרקע וכן מסכנים את איכות מי התהום באזור".

גם מומחה ההגנה, ד"ר שמואל מוקי שפר, הסכים כי הנתונים העולים מהדגימות משמעותם זיהום, וכדבריו (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמ' 56, שורות 1-3):

"ש. אבל אתה לא חולק שאם הנתונים בתעודות הבדיקה של בקטוכם נכונים, ובלי קשר אם ביהמ"ש יתעלם או לא יתעלם, אתה לא חולק שערכים כאלה משמעותם זיהום?

ת. ביחס למים נקיים כן"

אך הוא המשיך וטען בפניי (עמ' 60, שורות 11-27):

"ת. אני כתבתי בדוח שלפי הבדיקות ולפי מה שניתחתי בתוצאות האלו לא מראות שזה זיהום של תשטיפים באופן חד משמעי ומראות שיש אפשרות שהזיהום מגיע ממקורות אחרים.

ש. אז יש זיהום שמגיע ממקורות אחרים או שאין זיהום?

ת. אני אמרתי שיש זיהום. בוודאי. בדגימות יש זיהום ביחס לאיכות מי שתיה.

...

ש. על פי הנתונים האלה אתה מגיע למסקנה שיש זיהום של המים.

ת. לא. אתה מתבלבל. אם אתה מדבר על הבדיקות של מי התהום, חד משמעית אין זיהום של מי התהום התוצאות מראות שאין זיהום מהתשטיפים שחלחלו למי התהום, זה בנפרד מהבדיקות האחרות שעשו המשרד להגנת הסביבה במים עיליים.

ש. ששם יש זיהום?

ת. כן, שמקורו לא ברור.

ת. לך הוא לא ברור?

ת. כן"

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, שלא הוכח קיומם של תשטיפים, או של תשטיפים שמקורם במטמנה, על כן לא הוכח כי תשטיפים שמקורם במטמנה זיהמו מקור מים. אך יחד עם זאת, הסנגור התייחס לשתי הדגימות שניטלו, וביקש לתת להם משקל אפסי: שתי הדגימות, ת/46, ותוצאות דגימות אלה, ת/50, התקבלו בהסכמת הצדדים אך ורק לשם הוכחת עצם קיומם ולא לשם הוכחות אמיתות תוכנם (פרוטוקול מיום 10.6.18, עמ' 58 שורה 26), על כן המשיך הסנגור וטען, שדי בכך בכדי לקבוע שלא הוכח תוכנן של תוצאות הדגימות, ובכך נשמטת הקרקע מחוות דעת המומחה שהוגשה מטעם המאשימה – ת/45, אשר מתבססת על תוצאות דיגומים אלה – לעניין זה אתייחס בהמשך, כפי שציינתי בסעיף 160 להלן.
      2. המומחית מטעם המאשימה, גב' יאגנוב, קבעה בחוות-דעתה (ת/45):

"נתבקשתי לחוות את חוות דעתי לגבי הנוזלים אשר נדגמו ע"י מר גיא סילפן בתאריך 10.03.2015(ראה מזכרו של מר סילפן מתאריך 10.3.2015). הנוזלים הנ"ל נדגמו דרומית למטמנת עברון .. ובצמוד לה.. ומהווים תשטיפים של המטמנה – ראה סיכום סיור אשר נערך ע"י מר ארז אבני בתאריך 23.03.2015."

בנוסף נכתב:

"מהסיכום הנ"ל ועפ"י התמונות שצולמו ברור שהנוזלים, אשר נדגמו בתאריך 10.03.2015, זרמו מגוף הפסולת על פני השטח אל מחוץ לתחום המטמנה ואל תעלת ניקוז חיצונית, דרכה לנחל בית העמק והלאה לים התיכון"

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, כי בסיכום הסיור מיום 23.3.15 לא הוכח קיומם של תשטיפים אסורים, וכי מהתמונות שצורפו לסיכום הסיור עולה כי לא נצפתה כל זרימה, ובטח שלא זרימה של תשטיפים מגוף פסולת במטמנה, אל מחוץ לשטח המטמנה. הנאשם 3 נשאל על כך בעדותו בפניי (פרוטוקול מיום 23.1.19 עמ' 124 שורות 17-22):

"ש. לדו"ח הזה צורפו תמונות. אני מסתכל על התמונה הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית, אלו התמונות היחידות שאני רואה שרואים שם מים. אני מבקש ממך להסביר לי מה הקשר או אם יש קשר בין התמונות לבין הטענה שנטענת שהייתה זליגת מים או זרימת מים במטמנה, ומה הקשר לתמונות האלה?

ת. אני לא יודע להסביר כי בכל התמונות רואים רק תעלות עם מים ובאף מקום לא הוכח שזה מים מהמטמנה, לא הוכח שזה מי תשטיפים ואם אני לא טועה גם התוצאות של המעבדה הם לא הראו שזה מים אופייניים לתשטיפים.

ש. והמים שרואים פה איפה הם נמצאים?

ת. אני לא יכול לדעת בדיוק, אבל זה מחוץ למטמנה ואין קשר בין המטמנה לבין המקומות האלה. זה גם מה שאמרתי מקודם. זה בכלל לא במקומות שצריך להיות בעיה"

• • • 1. העד אבני נשאל על כך בחקירתו הנגדית, השיב והסביר (פרוטוקול מיום 15.5.18 מעמ' 27 שורה 23 עד עמ' 28 שורה 7):

"ש. ההבנה שלך שמדובר בתשטיפים רק בגלל שמדובר בצבע וריח?

ת. דוגם מוסמך דגם ומצא שזה תשטיפים. אני על סמך היכולת שלי לחזות, על סמך מה שאני מכיר אני יודע, רואים בעיניים שזה מים שחורים. אני הנחתי על בסיס הידע המקצועי שלי שזה תשטיפים.

ש. מה הכוונה ידע מקצועי? אתה רואה צבע?

ת. בזה שאני 4 שנים מתעסק בתחום הפסולת, רואה יום יום תשטיפים, מתעסק איתם, בודק אותם, עוסק בטכנולוגיות שעוסקת בתשטיפים.

ש. איך אתה הגעת למסקנה שזה תשטיפים? ציינת מקודם שזה בגלל ריח וצבע. יש עוד דברים שאנחנו לא יודעים שאתה אומרת מניסיוני ומהכשרתי?

ת. מבחינה ויזואלית אני ראיתי את הנוזל יוצא מגוף הפסולת, זורם על גבי שטח האתר ויוצא החוצה. על סמך הידע המקצועי שלי והניסיון שלי בתפקיד אני ראיתי שהמים בצבע שחור ומריחים כמו תשטיפים וכמו שכבודו ציין הנחתי שאלו תשטיפים.

ש. אתה לא ביצעת את הדיגום נכון?

ת. נכון, לא אני"

• • • 1. אני דוחה את ניסיונותיו של הסנגור להטיל ספק בעדות עדי התביעה – עדים אלה עוסקים מדי יום בפעילות כפי שעשו בתיק זה, וצברו ניסיון רב. אמנם אין מדובר בעדות מומחה, אך אני סומך על דבריהם, ועל אבחנותיהם, במיוחד כאשר אלה מגובים בדגימות שניטלו, ובחוו"ד מומחה מטעמם. אינני מסכים עם הסנגור, שבתמונות לא נראים מים מזוהמים, ואני דוחה את דברי הנאשם 3, שעה שכל רצונו הוא לחמוק מהאישומים נגדו, באמצעות הכחשה גורפת של כל ראיה או טיעון המועלה נגדו, גם אם מדובר בהכחשה בלתי סבירה, בלתי הגיונית, ונוגדת את חומר הראיות בתיק. אמנם עצם נטילת הדגימות אינן אמורות להעיד על תוכן הדגימות, על כן הן התקבלו לעצם נטילתן. לעומת זאת, תוכן הדגימות ייקבע בהתאם למסקנות המעבדה המוסמכת שבחנה את הדגימות והגיעה למסקנותיה.
      2. ב"כ הנאשמים טען כי המומחית, גב' יאגנוב, כתבה את חוות-הדעת על-סמך תמונות שהוצגו בפניה ומבלי שביקרה במטמנה. המומחית נשאלה בחקירתה הנגדית בעניין זה, והסבירה זאת, ואני מקבל את דבריה ואת הסבריה, וקובע שלא נפל כל פגם בחוות דעתה, גם אם לא ביקרה במטמנה לשם כתיבתה, והסתפקה בתמונות שצורפו לבדיקה – ואלה דבריה והסבריה (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 26, שורות 12-31):

"ש. אני מבין שאת כתבת למשל בפסקה השנייה בעמ' הראשון לחווה"ד ... "זרמו מגוף הפסולת בשטח". האמירה הזו מבוססת על דברים שמסרו לך, זה לא שביקרת וראית מאיפה זרמו הנוזלים האלה?

ת. אני כותבת שזה לפי תמונות שצורפו לבדיקה

ש. את היית פעם במטמנה?

ת. הייתי גם במטמנת עברון, לא זכור לי שזה בקשר למקרה הספציפי הזה.

ש. מתי היית?

ת. התיק הזה כבר בן 7 שנים, לא זוכרת מתי אני הייתי. מתבססת על סיכום סיור, על תמונות שבסיכום ובעיקר מפענחת.

ש. מתי היית במטמנת עברון? אני ביררתי ואמרו לי שמעולם לא היית שם.

ת. הייתי. בעברון המתקן אידוי משהו כזה, נכון?

ש. את זוכרת שהיית במתקן אידוי?

ת. כן. זה אומר שאני הייתי, לא מעולם לא הייתי, הייתי.

ש. יש מתקן אידוי ויש מטמנה, זה לא אותו דבר.

ת. כמובן שזה לא אותו דבר, מתקן האידוי הוא חלק מתהליך הטיפול בתשטיפים של המטמנה. יש קשר ישיר ביניהם

ש. כשאת אומרת שראית בתמונות זרימה, את מסתמכת על מה שאת רואה, האם את מומחית לפיענוח תמונות או שאת מסתמכת על הדוח של מי שצילם את התמונות וטען שראה זרימה?

ת. לא הייתי ולא צילמתי את התמונות ואת זה כבר אמרתי. המידע שביססתי עליו את הדו"ח מבוסס על הדברים שאמר האדם שצילם את התמונות. הוא כתב בסיכום"

• • • 1. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, כפי שכבר צוין לעיל, שעל-פי תוצאות הדיגומים, אין מדובר בנוזלים שמקורם במטמנה. לדבריו, מתוצאות הדיגומים עולה, כי נמדד ערך חריג ביותר של קולי צואתי, אשר, לטענתו, אינו אופייני למטמנות, ולטענתו, מומחית המאשימה "הודתה" כי קיימת אפשרות לכך שמקור הנוזלים שנדגמו איננו מהמטמנה. גם בעניין זה אינני מקבל את דברי הסנגור, וכפי שיובא להלן, תשובת המומחית כי הדבר "אפשרי", ניתנה כמענה לשאלה נקודתית של הסנגור, ואילו בכל יתר דבריה ניתן לראות בבירור, שהיא לא אישרה את טיעון הסנגור (פרוטוקול מיום 27.5.18 עמ' 28 שורה 3 עד עמ' 31 שורה 21):

"ש. קולי צואתי זה מזהם או גורם שאפשר למצוא במערכת ביוב נכון?

ת. במערכות ביוב, לא רק.

ש. בעיקר במערכות ביוב?

ת. בעיקר במערכות ביוב אם מדובר בשפכים, זה אינדיקטור לזיהום בקטריאלי בשפכים ותשטיפים.

ש. איזה סוג של תשטיפים, האם זה נכון לומר שזה תשטיפים או שפכים שמקורם בעיקר באופן אופייני ממערכת ביוב שבהם יש צואה? כי זה קולי צואתי..?

ת. יש צואה, איפה שיש צואה ולא רק.

ש. בערכים גבוהים?

ת. אם יש פגרים או פסדים זה יכול להביא לקולי צואתי.

...

ש. אם במטמנה באופן קבוע אין קולי צואתי, ערכים גבוהים בוודאי, מדבר איתך לאורך שנים, יכול להיות שהעובדה שיש לנו פה ערך גבוה חריג של קולי צואתי זה אינדיקציה לכך שמקור הנוזל והזיהומים הוא אחר? אתן לך דוגמה, האם את יודעת שהייתה תעלת ניקוז שאת מדברת עליה, היא מנקזת את התשטיפים של השדות שבהם יש זבל פרות, ידוע לך?

ת. בדר"כ תעלות ניקוז הם בשביל לנקז את עודפי ההשקיה.

ש. אם למשל יש זבל פרות, צואה של פרות.

ת. אני לא רואה הבדל.

ש. מדשנים או מזבלים את השדות בקיבוץ עברון בצואת פרות, והמים שזורמים שם באותם שדות נשטפים ומגיעים לתעלת הניקוז שעוברת באותם שדות ורק אז עוברת ליד המטמנה וממשיכה הלאה, יש עוד מקורות זיהום בהמשך, האם בעקבות נסיבות כאלה שיש צואת פרות שנשטפת ועוד קיימת באיזור, ומאידך אין ערכים חריגים בתשטיפים של מטמנת עברון של קולי צואתי, יכול להיות שאותו קולי צואתי הגיע מהשדות הללו?

ת. זה תלוי איפה נלקחה הדגימה, או שהיא נלקחה מתוך התעלה או מזרם שעוד לא הגיע לתעלה.

ש. איך אנו מבררים דבר כזה? אני אתן לך דוגמא, כדי לדעת בוודאות שיש מקום מים זורם, ורוצים לדעת מה מקור הזיהום ליד מקור המים, אי אפשר להסתפק בדגימה אחת באמצע הזרם אלא צריך לדגום במס' נקודות לאורך הזרם כדי להגיע למסקנה חד משמעית מהיכן מגיע הזיהום, זה נכון?

ת. לא. בד"כ הולכים במעלה הזרם ועורכים דגימה כמה שיותר דגימה למקור.

ש. בנקודה הזו לא לקחו דגימה, אני אומר לך, במעלה הזרם.

...

ת. לפעמים לא בודקים כי אין צורך והמקור הוא ברור. קולי זה לא המזהם היחיד בתוך התשטיפים, ברור שמטמנה זה מקום שמרכזים בו המון פסולת ופסולת יכולה להגיע לכל מיני, להכיל כל מיני מזהמים. זה לא צואה של פרות, צואה של פרות נגיד זה גורם לקולי ודברים נוספים. הקוקטייל הזה שבא מאתר פסולת הוא מאוד מרוכז ומגוון.

...

ש. את אומרת שבעצם אין אנליזה אופיינית עם רכיבים אופיינים למטמנה, התכולה יכולה להשתנות כל הזמן?

ת. אופייני לתשטיפים של אתרי פסולת זה ריכוזים גבוהים של מזהמים ומגוון רחב של מזהמים.

ש. את לא יודעת להגיד מה בדיוק?

ת. מה בדיוק בלי אנליזה אף אחד לא יגיד.

...

ש. איך אנחנו מאפיינים ערכים של מטמנה אז?

ת. בשביל מה לאפיין?

ש. אמרת שאין אחידות בסוגי הערכים שיוצאים באנליזה, נכון?

ת. כן, חלק מהם תמיד מופיעים, חלק מהם יכולים להצטרף.

ש. מה תמיד מופיע?

ת. חנקן בריכוז כזה או אחר, קולי צואתי.

ש. תמיד קולי צואתי חריג?

ת. כן.

ש. את יכולה להראות לנו אנליזות של מטמנות שמציגות קולי צואתי חריג?

ת. זה מטמנה שנוצרים תשטיפים גם מפסולת ביתית, יש שם טיטולים עם קקי של ילדים, זה תמיד יהיה.

...

ש. אם אנחנו מדברים על צואת ילדים בטיטולים, זה יכול להיות אפסי?

ת. לא. לדעתי זה תמיד אנחנו נראה חריג, כמו בערכים האלה, כי למשל שפכים זה הרבה מים ומעט צואה, שפכים מרחפים הרוב זה המים, החומר המרחף זה אחוז קטן, יחד עם זאת, הקולי הצואתי נמדדים במיליונים, במיליליטר של שפכים, אז גם פה"

וכך בהמשך (עמ' 32 שורות 7-17):

"ש. אני אומר לך שערך של 18,000 קולי צואתי הוא לא ערך שאופייני למטמנות והוא לא ערך אופייני בכלל ובטח שלא למטמנת עברון בפרט, אני אומר לך גם שבמעלה הזרם קיימים שדות שהתשטיפים שלהם זורמים לאותה תעלת ניקוז ובשדות הללו יש בין היתר צואת פרות. אני מבקש שתסבירי לי האם לדעתך אפשרי שאותו תוצאה של קולי צואתי גבוה הגיעה ממים שנשטפו באותם שדות ומצואת הפרות שהייתה בהם, האם זה אפשרי לדעתך?

ת. אפשרי .(ההגדלה אינה במקור)

"ש. אם אנחנו יודעים שבמטמנות או במטמנת עברון אין ערכים כאלה של קולי צואתי, האם אפשר לומר בצורה חד משמעית שהקולי הצואתי הזה הוא לא אופייני וכנראה גם לא הגיע ממטמנת עברון?

ת. אין לי מושג. אתה צריך לשאול את האנשים שלקחו דגימה מאיפה הם לקחו דגימה אם יש לך ספק שמדובר בתשטיפים של מטמנת עברון".

בניתוח עדותו של גיא סילפן דלעיל, קיבלתי את דבריו גם בנוגע למיקום נטילת הדגימות, ונתתי אימון מלא בדבריו, על כן הפניית המומחית ל"אנשים שלקחו דגימה" משמעותה הפנייה לדברי העד סילפן, שפעל כפי שהיה צריך לפעול. כפי שהעדה אמרה בעדותה בפניי (עמ' 33 שורות 17-29):

"אני התבקשתי אך ורק לחוות את דעתי על תוצאות הדגימה שקיבלנו ממעבדה, והייתי צריכה להבין אם זה זרם של נוזל נקי או זרם של נוזל מזוהם".

• • • 1. בעניין אופן לקיחת הדיגומים, נשאלה המומחית והשיבה כדלקמן (עמ' 34 שורות 13-19):

"ש. כדי להגן על הסביבה צריך לאפיין ולדעת את מקור הזיהום, נכון?

ת. אני בעצמי לוקחת דגימות וכל מי שלוקח דגימות במשרד שלנו הוא עבר קורס ללקיחת דגימות והם יודעים איך לקחת דגימות ואני יצאתי מנקודת הנחה שהדגימות נלקחו כמו שצריך, ואם הייתי צריכה לפקח על אופן הדיגום ואופן השימור, אני הייתי עושה את זה. אבל זה לא מה שהייתי צריכה לעשות.

ש. במערכות ביוב, כשאת המומחית וגם הרגולטורית ואמרת שגם לקחת דגימות בעצמך, כאשר דוגמים מערכת ביוב שפכים, תסכימי איתי שדגימה שנעשית בתוך הזרם הראשי, הצינור המשותף, היא לא יכולה לאפיין את הזיהומים שמגיעים מאחד המשתמשים, אלא אך ורק דגימה שנעשית לפני החיבור? המשוכה האחרונה?

ת. בשביל לאפיין את הזרם כולו לוקחים דגימות של זרם כולו, אם אתה רוצה להוכיח שמישהו ספציפי הזרים משהו שאסור להזרים צריך ללכת במעלה הזרם ולעשות דגימות עד שמגיעים לאותו מקור ספציפי, למפעל או למשהו אחר"

• • • 1. כפי שהחלטתי לאורך כל הכרעת דין זו, עדי המאשימה עשו עליי רושם מהימן, ואני קובע שהם עשו את עבודתם באופן אמין ומקצועי. אני מקבל את דבריהם בנוגע למיקום הדיגומים, לאופן נטילת הדיגומים, למה שעיניהם ראו בנוגע לתשטיפים ולזיהום, לטיב התמונות שצולמו על ידם, ומיקום הצילומים, ולמעשה שוכנעתי, שהדיגומים נלקחו באופן מקצועי, ומתחילת ההזרמה, על כן, אין ספק שמדובר בדגימות המראות את תשטיפי המטמנה, ולא כל מה שסביבה. גם אם מדובר בסביבה הפולטת זיהומים, הרי שזיהומים אלה התווספו לזיהום שהיה עלול להיגרם כתוצאה מפעילות המטמנה. סוף דבר, אני מקבל את חוות הדעת של מומחית המאשימה, ומקבל את הסבריה ואת מסקנותיה.
      2. ב"כ הנאשמים ביקש לפסול את תוצאות הדיגומים, וזאת מטעמים אלה:

1. הדיגומים לא הועברו למעבדה במועדים המתחייבים - ב"כ הנאשמים טען כי הדיגומים היו חייבים להגיע למעבדה תוך 6 שעות ממועד הנטילה, כשבפועל הם הועברו לאחר למעלה מ-24 שעות, לטענתו - בניגוד לנהלים וללא אישור חריג (ת/46), והוא הפנה לעדותו של שלומי מועלם, דוגם ממעבדות בקטוכם באיזור הצפון, שלדבריו, במקרה הזה הוא רק אסף את הדגימות ולא דגם (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 36 שורה 17), וכי מי שהיה אחראי על הדיגום זה דוגם של איגוד ערים (עמ' 36 שורה 31). ב"כ הנאשמים טען, כי בחקירתו הנגדית, כנשאל מה התכלית מאחורי ההנחיה, לפיה צריך לשמור את הבדיקות בקירור, ולהביא אותם למעבדה תוך 6 שעות, העד השיב כי "זה עניין של אנליזות, של כימיה. זה כבר עניין של המעבדה ושל משרד הבריאות. אנחנו מבחינתנו בדיקות מיקרוביולוגיות להגיע איתם תוך 6 שע' למעבדה. ש. אתה לא יודע להסביר לי כאדם שלא מבין בתחום למה דווקא 6 שע'? ת. התפתחות של חיידקים אני מניח. ש. אתה מניח או שיודע? ת. התפתחות של חיידקים, חייב להגיע תוך 6 שעות כדי שלא יתפתחו חיידקים. ואז הדגימה משנה את אופייה וסביר להניח שתוצאות האנליזות יהיו שונות" (פרוטוקול מיום 27.5.18 עמ' 37 שורות 3-15).

תשובות העד אינן יכולות לסייע לסניגור בטענתו – העד הגיע לאסוף את הדגימות, וכדי לבסס טיעון מעין זה של הסנגור, היה עליו להעיד מומחה בתחום, ולא לשאול אדם שלא נטל את הדגימות. הסנגור המשיך ושאל אותו "אם הן שונות בערכים כמו למשל צריכת חמצן ביולוגי?" והעד השיב "לא יודע לענות לך. אני לא כימאי" (עמ' 37 שורות 14-15), כך שלא ניתן להסתמך על תשובה האמורה להימסר ע"י מומחה בכימיה, מאדם שאינו כימאי.

וכך המשיכה חקירתו הנגדית בעניין זה (עמ' 37 שורות 30-32):

"ש. אם דגימה מגיעה לאחר 6 שעות, אתם לא אמורים לקבל אותה נכון?

ת. זה כבר עניין של המעבדה, לא שלי. אני זה שאוסף. יכול להיות שלמעבדה יש סיכום עם הלקוח, זה כבר לא עניין שלי"

ובהמשך (עמ' 38 שורות 7-10 ושורות 14-22):

"ש. האם בטופס איסוף כאשר אתה דוגם דגימה מהלקוח, אתה רושם אם זה מקורר או כל מיני פרמטרים כאלו ואחרים, הנושא של כמה פרק זמן עבר ממועד נטילת הדגימה ועד שהגיע למעבדה זה לא משהו שאמור להיכנס לטופס?

ת. לא.

....

ש. מתי הוא דגם ומתי אספת?

ת. רשום לך שתאריך הדיגום ב-10.3 ותאריך האיסוף הוא 11.3 עברו 24 שע'.

ש. בקטע הזה אתה לא אומר לו שאתה לא יכול לאסוף את זה? אתה מסתפק בהערה הכתובה בטופס?

ת. ברגע שהזמינו ממני איסוף, אני לוקח את זה כמו שצריך בקירור ובזה הסתיים תפקידי.

ש. תסתכל בעמ' האחרון בהערתו, "הדו"ח לא יוכר על ידי משרד הבריאות ..." וכתוב שבמקרים חריגים ובאישור בלבד הדוגמאות תקבלנה עד 24 שעות מעת הדיגום. קיבלת אישור?

ת. המעבדה. לא אני. אני רק אוסף. המעבדה צריכה לקבל את האישור. אני אומרים לאסוף ואני אוסף. מה כבר ביניהם זה בין המעבדה ללקוח. זה לא קשור אליי"

ב"כ הנאשמים הפנה בנוסף לעדותו של גיא סילפן, שהוא אשר נטל את 2 הדגימות. לדבריו "אני הבאתי את הדגימות למשרד 3 שעות אחרי נטילתן ונציג בקטוכם הגיע אחרי 24 שעו' מאז נטילת הדגימות" (פרוטוקול מיום 27.5.18 עמ' 40 שורות 15-16). ב"כ הנאשמים טען כי גיא סילפן העיד כי ערך של "קולי צואתי", שיצא חריג בתוצאות הדיגומים, היה צריך חד-משמעית להגיע למעבדה תוך 6 שעות.

אני דוחה את מסקנת הסנגור הנ"ל, בנוגע לחד משמעיות של הגעה תוך 6 שעות, שאיננה עולה מדברי העד גיא סילפן, שדבריו מובאים להלן (פרוטוקול מיום 27.5.18 עמ' 46 שורות 18-28):

"ש. לקח לך 24 שע' להביא את הדגימות למעבדה, ואתה מסכים איתי ש-6 שע' לגבי לפחות אחד הרכיבים שהם חיידקי קולי צואתי, מה הסיבה שזה התעכב כ"כ הרבה זמן?

ת. זמינות של הדוגם של בקטוכם שיכל להגיע רק למחרת.

ש. הוא הגיע אליך?

ת. כן זה היה במקרר אצלנו והוא הגיע ולקח את זה משם. המעבדה של בקטוכם נמצאת בנס ציונה.

ש. אתם לא אלו שאמורים להביא את זה למעבדה? יש לו"ז שצריך לעמוד בו, איך אתם מוודאים שהדגימות אכן הגיעו במועד?

ת. הנוהל הוא שהם באים ולוקחים את זה מאצלנו.

ש. הם פשוט לא עמדו בנוהל?

ת. בחלק מהפרמטרים כן ובחלק מהפרמטרים לא"

העד שלומי מועלם איננו דוגם אלא נציג המעבדה, האמור לשנע את הדגימות. עיון במסמך חברת "בקטוכם" מעלה, ששם נכתב בעניין זה כדלקמן: "הדו"ח לא יוכר ע"י משרד הבריאות אם דגימות מים לבדיקות מיקרוביאליות לא נשמרות בקירור ולא משונעות אל המעבדה בתוך 6 שעות מעת הדיגום (במקרים חריגים ובאישור בלבד, הדוגמאות תתקבלנה עד 24 שעות מעת הדיגום)". מציטוט זה עולה, שאכן ניתן לשנע דגימות עד 24 שעות מרגע נטילתן, כפי שקרה במקרה שבפניי, והדגימות נשמרו בקירור, כעולה מדברי העד. לא צוין אם ניתן אישור לאיחור מ- 6 שעות ועד 24 שעות, והעד עצמו אמר, שלא ידוע לו אם האיחור תואם בין הצדדים. מכאן מגיע אני למסקנה, שלא ניתן לראות באיחור בקבלת הדגימות כעניין שיש בו כדי לפגוע בטיבן. בכל מקרה, המעבדה הסכימה לקבל את הדגימות, והיא זו אשר שלחה את נציגה לשם איסופן, במועד שהן נאספו, על כן אני רואה בכך כאישור להעברת הדגימות עד 24 שעות מרגע נטילתן, ולא מצאתי כל פגם בעניין זה.

1. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, שאין אסמכתא ברורה מאין נלקחו הדיגומים – לדבריו, הדוגם, גיא סילפן, ערך כחודשיים לאחר נטילת הדיגומים מסמך בו הוא "מתיימר לתעד את נטילת הדגימות", כדבריו, ובאשר למיקום הדיגום טען הסנגור שהעד הודה כי ה-נ.צ. שמופיעות כמיקום הדיגומים לא נלקחו בזמן אמת אלא במועד כתיבת המסמך על-פי "גוגל מאפ" או "גוב מאפ".

גם טיעון זה של הסנגור איננו מדויק – וכפי שיצוטט להלן, העד סילפן לא זכר במדויק מתי רשם את הנ.צ. – באם זה בזמן שלקח את הדגימה, או באותו היום, לאחר שהגיע למשרד, ובכל מקרה לא מדובר בימים או חודשים לאחר מכן (פרוטוקול דיון מיום 27.5.18 עמ' 45 שורות 5-17):

"ש. רשמת אותם בזמן שלקחת את הדגימה או שהפקת אותם לאחר מכן?

ת. לא זוכר.

ש. יכול להיות שאת הנ.צ הפקת לאחר מכן?

ת. אם זה לאחר מכן זה באותו יום שהגעתי למשרד.

ש. איך אתה נמצא בשטח, ואחרי כמה שעות אתה יודע בדיוק באיזה נ.צ היית?

ת. מסתכל במפה, בגוגל מאפ או בגוב מאפ.

ש. אתה יודע במפות למצוא את הנ.צ שהיית בו לפני 3 שעות לפי צילום לוויון?

ת. כן. לא זוכר האם זה היה בשטח עצמו או אחרי זה.

ש. אם זה היה בשטח עצמו אני מניח שהיית מפרט בטופס נטילת דגימה ובמקומות אחרים שבו התייחסת למקום נטילת הדגימה. את המקום המדויק להפליא הזה, אתה ציינת ביום 3.5.15 שזה חודשיים לאחר מכן, ז"א נדמה לי שכאשר כתבת את המסמך הזה כחודשיים לאחר מכן אז עשית את הבדיקה של הנ.צ והפקת אותם?

ת. יכול להיות, אני לא זוכר"

הסנגור טען בנוסף כי העד לא ידע אם התשטיפים הגיעו דווקא מהמטמנה (פרוטוקול מיום 27.5.18 עמ' 45 שורות 20-23):

"ש. כשאתה אומר מקור הדגימה במסמך שלך, ת/47, "נחל שנוצר כתוצאה מהזרמת התשטיפים מהמטמנה לסביבה, אתה לא ידעת שהתשטיפים הגיעו דווקא מהמטמנה, ראית נוזל שיכול להיות גם במעלה הזרם כמו שדיברנו, נכון?

ת. כן"

כפי שכבר החלטתי, גם העד סילפן העיד באופן רציף ועקבי, וברור שדבריו הם דברי אמת, הנסמכים על ניסיונו, יושרתו, מקצועיותו, ודברים שראה במו עיניו ועשה במו ידיו. אני מקבל את דברי העד, גם אם אלה נכתבו לאחר זמן מה ממועד הבדיקות, שהרי הוא העיד מפורשות שהוא יודע למצוא על גבי המפות את הנ.צ. של מיקום נטילת הדגימות. אני מקבל את דבריו בנוגע למיקום נטילת הדגימות, כפי שהוא פירט, ודוחה את הסתייגות הסנגור ממעשיו.

1. הסנגור המשיך וטען, שהמאשימה הודתה עוד בשלבים מקדמיים של הבקשה לקבלת חומרי חקירה, כי אין ברשותה שרשרת מוצגים אשר מתעדת את שארע לדגימות במעבדה (החלטה בערר בבע"ח נ/2 עמ' 1 שורות 12-15). עוד נטען ע"י הסנגור, שלא ידוע באיזה מכשור ערכה המעבדה את הבדיקות והפיקה את תעודות הבדיקה, לרבות שם היצרן ומספר הדגם וכו', ואת תעודת הכיול האחרונה הרלוונטית למכשור, עובר להוצאות תעודות הבדיקה, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי בערר שהוגש במסגרת הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ, לפיה על המאשימה היה למסור זאת לנאשמים (נ/2 עמ' 2 שורות 11-15). עוד נטען, שעדת התביעה, גב' איידרמן לודמילה, שהייתה בשנת 2015 מנהלת מעבדות חוץ בבקטוכם ו-ICP, העידה שהיא איננה יודעת באיזה מכשיר ספציפי השתמשו לבדיקה הספציפית, וכי תעודות הכיול שהתקבלו אינן רלוונטיות.

לשם דיון בטענות הסנגור הנ"ל, אביא להלן דברי העדה המדויקים בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 10.6.18 מעמ' 56 שורה 7 עד עמ' 57 שורה 11):

"ש. את יכולה לספר לנו איזה מכשירי בדיקה נעשה בהם שימוש בבדיקות כאן?

ת. כן. .....

...

ש. אני שואל לגבי הבדיקות הספציפיות האלו?

ת. פה לא רשום על איזה מכשיר ספציפי.

ש. ז"א את לא יודעת באיזה מכשיר

ת. אין לי מושג. לפי התעודה אני לא רואה על איזה מכשיר מדובר.

ש. הסוג של המכשיר, יש לו שם כללי גנרי?

ת. אותו דבר. כל מכשירי ICP שמדובר על בדיקות ICP זה אותו מכשיר שהוא עושה אותן פעולות, לא משנה של איזה חברה ומי זה היצרן.

ש. אני שואל לגבי הסוג שלו...

ת. זה לא זה.

....

ש. אני שואל את כל השאלות האלו מכיוון שאני פניתי לחברי והוא אמר לי שפנה אליכם וביקשנו את תעודות הכיול של כל המכשירים, וקיבלנו כמה תעודות, אבל אף אחד מהן לא היתה לספקטרו –מטר, את קיבלת בעניין זה פנייה מהתובע?

ת. לא. אני לא מטפלת בזה. כיולים מטופלים במחלקה אחרת. אבטחת איכות.

ש. את לא היית מעורבת בעניין הזה של תעודות הכיול?

ת. אני כן מקבלת ממחלקת אבטחת איכות, ואני חותמת על התעודה שהכל תקין. הכיול נעשה תמיד על ידי גוף חיצוני. לא על ידי מעבדות בקטוכם. אנחנו עושים רק כיול פנימי.

ש. אמורה להיות במחלקת אבטחת איכות תעודת כיול של הספקטרו מטר?

ת. נכון.

ש. תסכימי איתי שחשוב מאוד שתהיה תעודת כיול של הספקטרו מטר?

ת נכון.

ש. תסכימי איתי שאם אין תעודת כיול, אז יכול להיות שהמכשיר לא מכויל והתוצאות שגויות? הרי זו מטרתה של תעודת הכיול?

ת. אני באופן עקרוני כן"

ב"כ הנאשמים טען כי ממילא חלק מהמסמכים (נ/1) הוכיחו כי המכשירים שנטען כי ערכו באמצעות את האנליזה, כלל לא היו מכוילים.

פעולת כיול המכשירים היא פעולה חשובה וחיונית, שהרי לא עצם מציאת הזיהום מקים את העבירה של זיהום מים, ולא כל זיהום מהווה עבירה על החוק, אלא רק זיהום העולה על הריכוזים המצוינים. מכאן, אמינות הדגימה שנלקחה, ואמינות המדידה שנעשתה, מהווים יחד מרכיב נדרש לשם קביעה, אם רמת הזיהום עולה על הנדרש, ומקימה את העבירה המיוחסת לנאשמים. ב"כ המאשימה העביר לסנגור תעודות כיול הנוגעות לבדיקה 85480 ולבדיקה 85479, בנוגע למכשירים הבאים: ספקטרופוטומטר עבור מכשיר SHIMADZU, מד הגבה, מד מוליכות וספקטרופוטומטר עבור COD (נ/1). תעודות כיולי המכשירים הנ"ל, למעט ספקטרופוטומטר עבור מכשיר SHIMADZU, הומצאו, והן תקפות למועד נטילת ובדיקת הדגימות. בנוגע למכשיר ספקטרופוטומטר SHIMADZU, קיימת תעודת כיול, מאוחרת למועד עריכת הבדיקות, דהיינו התעודה תקפה מיום 6.7.15 עד לחודש יולי 2016. הדגימות נבדקו במעבדה ביום 11.3.15 – מועד הקודם לתחילת תוקף כיול המכשיר ב-4 חודשים לערך. פנייתו של ב"כ הנאשמים אל ב"כ המאשימה, בנוגע לכיול במועד הרלבנטי, נעתנה בתשובה זו: "במענה לפנייתנו, מסרה המעבדה למשרדנו כי אינה מאתרת את התעודה המבוקשת ביחס ל'ספקטרופוטומטר'". ב"כ המאשימה קיים את החלטת בית המשפט המחוזי, ואי-הימצאות תעודת הכיול למכשיר אחד, למועד הרלבנטי, מהנימוק שניתן על ידו, אינו מהווה אי-קיום של החלטת בית המשפט.

מעבדת בקטוכם היא מעבדה מאושרת ומקצועית. אמנם בהעדר תעודת כיול של המכשיר, לא ניתן להגיע בוודאות לקביעה, כי מדובר במדדים אמינים לרמת הזיהום הנטענת, אך כיול כל יתר המכשירים בנוגע לבדיקות הומצא, וגם כיול למכשיר המסוים האחרון הומצא, אך למועד מאוחר יותר. רמת הזיהום שנמצאה חורגת בעשרות ואף במאות אחוזים מהנדרש, כך שגם אם קיימת סטייה כלשהי, בשל אי-כיול מכשיר במועד, עדיין אין מדובר בסטייה היכולה להביא לכדי מחיקת הנתונים לחלוטין. כך, למשל, ערך צח"ב מותר בתקנות בריאות העם להזרמה לנחל הוא 15 מג"ל, ובתעודת הבדיקה 85479 נמצאו 642 מג"ל, ובתעודת בדיקה 85480 נמצאו 866 מג"ל – כך גם בנוגע לערכים אחרים, בהם החריגה היא גבוהה מאוד.

במצב בו הנתונים היו על גבול הזיהום, ואף מעט מעבר לכך, לא הייתי מהסס מלקבוע, שלא ניתן לקבוע רמת זיהום וודאית, אך לא כך במצב שבפניי, ובמיוחד כאשר כל יתר המכשירים כוילו כנדרש. במצב דברים זה, ולאחר שקיבלתי כאמינים, הן את מיקום נטילת הדגימות, והן את אופן העברתם למעבדה, וכן קיבלתי את תיאורי עדי התביעה בנוגע לתשטיפים ולכל יתר הפרטים, שנמצאו על ידי כאמינים, ולאחר שהועברו תעודות כיול כנדרש, למעט תעודת כיול מאוחרת למכשיר ספקטרופוטומטר SHIMADZU, אליה התייחסתי לעיל, הרי שהוכח כנדרש, שהנאשמים לא נמנעו מכל פעולה מזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי למטמנה יש מערכת של ניטור מי תהום, הבודקת אפשרות של זיהום מי התהום, ולדבריו ממצאי המערכת הראו, שלאורך כל שנות פעילות המטמנה, ובכלל זה לפני, במהלך ואחרי השנים נשוא כתב האישום – לא נמצא זיהום כלשהו של מי תהום באזור המטמנה. עוד נטען, שמדובר בניטור שהמאשימה מחייבת את המטמנה לקיים, והמטמנה עושה זאת באמצעות מעבדה חיצונית, ומשגרת את התוצאות באופן קבוע כל חצי שנה, וזאת כעולה מעדותו של המהנדס יפים שפרן (פרוטוקול מיום 23.1.19 עמ' 129 שורה 27). בעניין זיהום מי תהום, אתייחס לכך בפרק הבא.

דיון בחוות הדעת מטעם ההגנה

• • • 1. מטעם ההגנה הוגשה, כאמור, חוות דעת שנערכה ע"י ד"ר שמואל מוקי שפר, נ/4. בסעיף 3.1 לחוות דעתו (עמודים 7-8) ציין העד שפר, בין היתר:

"3. זיהום מים

3.1 זיהום מי תהום

...

בחנתי את תוצאות הבדיקות של מי תהום מבארות ניטור, מהשנים האחרונות. מהתוצאות עולה בבירור כי עד כה, לאחר מעקב של שנים רבות, לא נמצאו סימנים כלשהם לזיהום מי תהום"

מומחה ההגנה, נשאל והשיב בחקירתו הנגדית בעניין (פרוטוקול מיום 25.6.18 עמ' 62 שורות 9-10):

"ש. אתה אומר בוודאות מוחלטת "אין זיהום של מי תהום" בתקופה בלתי מסוימת שלא הצלחתי להבין מהו, אתה קובע ממצא במומחיותך.

ת. אני קובע שלא נמצא זיהום במי התהום.

ש. לא מתבקש בצורה מינימלית לפחות שאתה תראה את התוצאות ותצרף אותם לחווה"ד שלך לפני שאתה קובע דבר כזה?

ת. אני ראיתי את התוצאות, התוצאות הן כ"כ ברורות וחד משמעיות.

ש. אתה ראית את התוצאות?

ת. כן. התוצאות הן כ"כ ברורות וחד משמעיות שאין זיהום של מי תהום כתוצאה מהתשטיפים של המטמנה.

ש. אתה בדקת את התשטיפים בעצמך?

ת. מז"א בדקתי את התשטיפים? את התוצאות של התשטיפים בדקתי

ש. שם בניגוד למי תהום אתה כן חושב שיש זיהום, רק שאתה אומר שהוא מגיע ממזהמים אחרים.

ת. אתה מדבר על המשרד של המשרד להגנת הסביבה? גם את זה בדקתי

ש. אני מדבר כל התוצאות של התשטיפים של אותו נמרוד חלמיש

ת. תשטיפים שמגיעים מגוף הפסולת ונאצרים במטמנה הם מים מזוהמים"

תוצאות הבדיקות הנטענות לא נערכו על ידי המומחה, לא פוקחו על ידו, ולא צורפו כלל לחוות הדעת. בחקירתו הנגדית התייחס המומחה לאי צירופם של הדוחות, וציין "לא הכנסתי את הדוחות בחוות הדעת כי קראתי את תוצאות הבדיקות ועל סמך זה פירטתי את העובדות" (פרוטוקול מיום 25.6.18, עמוד 57, שורות 16-18). אינני מקבל טיעון זה – בכדי לבסס טיעון, יש לצרף את הנתונים עליהם מבוססת המסקנה, ובהעדר נתונים – אין כל משקל למסקנת המומחה, באופן שהיא נטענה, וזאת משלא הוכחה.

דו"חות ניטור מי התהום לא צורפו לחוות דעתו של ד"ר שפר, והם הושמטו גם מדו"חות הניטור התקופתי שהוגשו על ידי ההגנה (נ/13, נ/14, נ/15), אך הוגשו בהמשך, משהתברר שהם מהווים נספחים לקבצים, שההגנה ביקשה להגיש, מבלי שצירפה אותם – דו"חות הניטור הוגשו וסומנו נ/16, נ/17 ו-נ/18 באמצעות עד ההגנה מר יפים שפרן. בעדותו, התייחס העד שפרן לבארות הניטור המסומנות בדו"חות, וציין כי נקודות הניטור הקרובות ביותר לאתר ההטמנה הם ק"נ 2 ו-ק"נ 4, כאשר ק"נ 3 היא נקודת ניטור הנמצאת בתוך האתר עצמו (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמוד 137, שורות 12-19), וכדבריו:

"ש. בשרטוט הסברת לנו שמה הנקודות הכי קרובות לאתר?

ת. ק"נ2 וק"נ4. ק"נ3 היא בתוך האתר.

ש. מציג לך את נ/17, מפנה אותך לעמ' הראשון, לק"נ3

ת. זה קידוח שהוא פשוט לא רלוונטי. הוא נמצא בתוך המטמנה וחודר כל פסולת. עומק הקידוח הוא 25 מ'. הוא חודר מי תהום.

ש. לביהמ"ש – אז הוא מזהם אותם?

ת. אני לא יודע"

עיון בנקודות אלו בדו"חות הניטור מעלה, בניגוד לחוות דעתו הנחרצת של ד"ר שפר, שקיימים ממצאים המעידים על חריגה מהפרמטרים הקבועים בתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), תש"ע-2010: בנ/16, בעמודים 7-8, המתייחסים לק"נ 2, נראית חריגה של ריכוזי הכלוריד והנתרן, ובעמודים 13-14, המתייחסים לק"נ 4, נראית חריגה של ריכוזי הכלוריד והנתרן; בנ/17, עמודים 1 ו-3, המתייחסים ל-ק"נ 3 ול-ק"נ 4, נראית חריגה משמעותית של ריכוזי הכלוריד והנתרן; בנ/18, בעמוד 6, המתייחס ל-ק"נ 2, נראית חריגה בריכוזי הנתרן.

עד ההגנה שפרן העיד, בחקירתו החוזרת, כי לאור עומקו של הקידוח בנקודת הניטור ק"נ 3, הנקודה נמצאת "בטוח בתוך מי תהום" (עמ' 137 שורות 24-29):

"ש. אני רוצה להבין את העניין של ק"נ 3, אני אומר לך שק"נ 3 הוא לא בשימוש כמו שאמרת, אתה אמרת שק"נ 3 לא רלוונטי ולא מתחשבים בתוצאות שלו, נכון?

ת. כן.

ש. אני אומר לך כיוון שהתוצאות שלו לא משקפות את מי התהום, כי הוא לא משקף את מי התהום אלא שהוא בתוך גוף הפסולת, נכון?

ת. הוא בתוך גוף הפסולת, אבל בגלל שהעומק שלו הוא 20 מ' אז הוא בטוח בתוך מי התהום"

ד"ר נמרוד חלמיש העיד בעניין זה, בחקירתו הראשית (פרוטוקול מיום 11.2.19, מעמ' 146 שורה 16 עד עמ' 147 שורה 1):

"... קידוח ק"נ 3 התבלט גם בריכוזים חריגים של מזהמים וגם במפלס גבוה, שאם מסתכלים על מפת מפלסי התהום היא הולכת אחיד וכאן יש נקודה יותר גבוהה. נוכח ממצאים אלה מה שהנחנו שמה שאנחנו מודדים בקידוח הזה, זה לא את מי התהום אלא איזה שהוא כיס כלוא של נוזלים, כנראה בתוך גוף הפסולת הישן, שמן הסתם לא מייצג את מצב מי התהום. הגענו למסקנה הזו כאמור בגלל המפלס החריג שלא מסתדר עם המפלס של כל שאר הקידוחים, ודבר שני – הריכוזים בו של המזהמים שכביכול הם מזהמים מתוך הפסולת, גבוהים עוד יותר מאשר הריכוז של אותם מזהמים בנוזלים שאנחנו דוגמים במטמנה. אם זה מי התהום שמן הסתם המצב הרגיל שלהם שלא קשור למטמנה, שהריכוזים של המזהמים מאוד נמוכים בהם, אם נכנס אליהם מרכיב מזוהם עם ריכוז גבוה.

ש. לביהמ"ש – הריכוזיות בק"נ 3 היא משתנה?

ת. גם הקידוחים שנמצאים במורד הזרימה לעומת ק"נ 3 הם נקיים, אין בהם זיהום. כך שאם הוא היה קשור לזיהום מי התהום, היינו רואים את זה לפחות בעוד 2 קידוחים שונים. כשאמרתי כיס מדובר בהערכה שלי. באופן תיאורטי ניתן לשאוב ולסלק משם את המים.

ש. לביהמ"ש – מי בחר את המיקום של קידוח ק"נ 3?

ת. אני

ש. לביהמ"ש – יכול להיות שבחרת מיקום לא טוב?

ת. אני בחרתי את המיקומים וכולם אושרו ע"י רשות המים.

בהמשך חקירתו הראשית העיד (עמ' 147 שורות 23-27):

"ש. אני רוצה להבין לגבי עמדת המשרד להגנת הסביבה, מהי התגובה של המשרד להגנת הסביבה, אם הייתה, לנושא קידוח ק"נ 3?

ת. מעולם לא קיבלנו על זה שום הערה, למרות שדיווחנו על זה תמיד, גם את התוצאות הגולמיות, גם את הפרשנות שלנוף ולהבנתנו לפי זה ש-6 או 7 שנים לא קיבלנו שום תגובה, הנחנו שפרשנות זאת מקובלת. מן הסתם קוראים את הדוחות שאנחנו מגישים. ..."

בחקירתו הנגדית אמר העד (מעמ' 160 שורה 15 עד עמ' 161 שורה13):

"ש. אני אומר לך שלד"ר שפר יש מסקנה שאין זיהום במי תהום

...

ת. אני מסכים עם הקביעה הזו. אין זיהום בסביבת מטמנת עברון שהוא תוצר חד משמעית של תשטיפי המטמנה. לזה אני מסכים.

ש. אני אומר לך עוד דבר, שד"ר שפר הסביר בעמ' 60-62 לפרוטוקול, דיון מיום 25.06.18, שהוא בעצם נעזר בדוחות שלך ומפנה לנספח 1 שעו"ד הלר שאל עליו הרבה שאלות, נכון?

ת. מה נכון? לא הבנתי את השאלה

ש. אני מספר לך שלפני מוקי שפר לא היו תוצאות של מי תהום

ת. מה השאלה?

ש. אני מקריא לך את התשובה של ד"ר שפר בעמ' 61 שורה 4

ת. מה השאלה?

ש. יפים שפרן היה כאן לפני שבועיים, הגיש בלי סוף דוחות באמצעות ההגנה שמראים על זיהום מי תהום בק"נ1, ק"נ2, ק"נ3 וק"נ4. נכון שאם הדוחות האלה היית מגיש אותם למשרד להגנת הסביבה או למישהו בעברון כדי שייתן לד"ר שפר, או לעורכי הדין, היית צריך להעיד כאן על זיהום מי התהום של מי התהום ולכן החשש שלך? ....

ת. א' – הדוחות בכלל מי שמקבל אותם הם עוברים לעברון, כך שאין דבר כזה שאני צריך לספק לעברון דוחות, הרי לא אני משלם לאיזוטופ ולא אני מעסיק אותם, אני מקבל את הדוחות שלהם לאחר שהועברו למזמין העבודה, כמו שנדרש למשרד להגנת הסביבה. כל מפעיל של מטמנה חייב לבצע באמצעות מעבדה מוסמכת את הבדיקות האלה וזה מה שעברון עושים, הם מקבלים את התוצאות ומעבירים אליי לצורך בניתוח. אנחנו כוללים את כל התוצאות הגולמיות יחד עם הפרשנות שלנו וכמו שאמרתי גם לפי הפרשנות שלנו אין שום זיהום במי התהום, ולא רק זאת, שהגשנו בדיוק את המסקנות האלו למשרד להגנת הסביבה 12 שנים ברציפות ומעולם לא נאמר לנו משהו אחר. אף אחד לא חושב משהו אחר"

• • • 1. כפי שציינתי בפתח הכרעת דין זו, כתב האישום לא ייחס לנאשמים זיהום מי תהום, וב"כ המאשימה אמר בעניין זה, שדווקא מומחה ההגנה, מר שפרן, הוא זה שהוכיח קיומם של זיהומים נוספים במקומות נוספים בערכים חריגים. ד"ר שפר, העד המומחה מטעם ההגנה, לא ידע להסביר מדוע הושמטו דוחות ניטור מי תהום מנספחי חוות דעתו (פרוטוקול מיום 25.6.18, מעמ' 60 שורה 28 עמ' עמ' 61 שורה 6), ואף ציין כי יתכן שחלק מהמסמך השלם אשר הכיל את דוחות ניטור השפכים בבריכת התשטיפים הכיל גם את דוחות ניטור מי התהום, וכך עולה מדבריו בפניי (פרוטוקול, עמוד 61, שורות 20-21):

"ש. נספח 1 לחווה"ד שלך מתחיל בכותרת תעודות ניטור, וישר מגיעים לעמודים של חברת אפיק הנדסת סביבה, מה זה המסמך הזה?

ת. זה דוחות, נמרוד חלמיש הוציא דוחות על ניטור תשטיפים, ניטור מי תהום.

ש. אפיק זה נמרוד חלמיש?

ת. כן.

ש. אתה בעצם לוקח את מה שהוא כותב פה ומצרף את זה כנספח אחד.

ת. נכון.

ש. אז זה כן בחווה"ד, למה אמרת שלא?

ת. זה ניטור תשטיפים, לצערי הדו"ח של תוצאות מי התהום לא נמצאים כאן.

ת. למה?

ת. אני לא יודע.

ב"כ הנאשמים

הזמנו את עובדי מעבדת איזוטופ להסביר את הנתונים האלה.

ש. למה הנתונים של חלמיש ביחס לניטור מי התהום, למה הם לא בחווה"ד שלך כשאתה כותב פה פרטים שלמים בחווה"ד שלך על מי תהום?

ת. אני מציין שדי ברור חד משמעית שאין כאן זיהום של מי התהום, אף גורם לא העלה את הטענה הזו של זיהום מי התהום ולכן גם חשבתי שאין צורך להוסיף את הבדיקות האלה כי זה די חד משמעי, רשות המים וגם המשרד להגנת הסביבה לא מוצאים כאן שהם מצאו זיהומים במי תהום.

ש. יכול להיות שבמסגרת השינויים שעשו לך בחוות דעת הורידו או הוסיפו את זה?

ת. ממש לא. יש לי כאן את הדוחו"ת ואני יכול להראות לך אותם.

ש. המסמך הזה לא שלם, אנ רואה כאילו חסר בו משהו

ת. יכול להיות שיש לו עמוד כותרת, שיש שם חלק ראשון שזה דו"ח ניטור מי תהום שלא צורפו. זה ניטור של תשטיפים"

אינני מקבל את הטיעון, לפיו העד המומחה מטעם ההגנה אינו יודע את סיבת אי-הכללת המסמכים החשובים הנ"ל בחוות דעתו, שעה שחוות דעת זו נערכה ונחתמה על ידו. הוכח בפניי כנדרש, שהנאשמים לא נמנעו מכל פעולה מזהמת או עלולה לזהם גם את מי התהום.

• • • 1. בסעיף 3.2 לחוות דעתו של מומחה ההגנה, ד"ר שפר, נכתב כי מי גשם לא חלחלו ועברו דרך גוף הפסולת, אלא שזרמו במורד השיפוע מבלי לגעת בגוף הפסולת, וכך נכתב, בין היתר:

"3.2. זיהום מים עיליים

3.2.1 תשטיפים

" ...

עיינתי בצילומים שהגישה המאשימה לתיק בית המשפט שצולמו על יד גורמי הפיקוח מטעם המשרד להגנת הסביבה במועדים שונים (ראה נספח). לעניות דעתי המקצועית לא ניתן להבחין כלל בצילמים אלו ב"חריצים" שבהם קיימת פסולת חשופה, וכך גם שלא ניתן להבחין בצילומים אלה בזרימה כלשהי של מי נגר עילי (מי גשם) הבאה במגע עם פסולת חשופה. לדעתי אין אפשרות ללמוד מצילומים אלה על כך שמי נגר עילי באו במגע עם פסולת המטמנה והפכו לתשטיפים"

הנחותיו של ד"ר שפר אינן רלוונטיות למועדי האישום, ואין בידיו כל אפשרות לקבוע, שבמועדים הרלוונטיים לאישומים לא חלחלו מי גשם לגוף הפסולת, ומשכך – אין כל רלוונטיות לקביעותיו בנוגע לזרימת תשטיפים שמקורם בגוף הפסולת במטמנה.

• • • 1. מסקנתי היא, שחוות דעתו של המומחה ד"ר שפר, כוללת טענות בלתי רלבנטיות לשאלות שבמחלוקת, ומצורפים לה נספחים בלתי רלוונטיים ובלתי קבילים, ואני מעדיף את חוות הדעת המבוססת היטב שמטעם המאשימה, אליה התייחסתי בהכרעת דין זו.

מפגעי ריח

• • • 1. חומר הראיות כולל עדויות ישירות של מפקחי המשרד להגנת הסביבה לריח חזק וחריג שיצא מהמטמנה, דבר המהווה עבירה על סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, ולהלן תמצית העדויות בעניין זה:

1. ת/16, מתאריך 31.3.15 : "6. בסביבות האתר הורגש ריח חזק ובלתי סביר של פסולת אורגנית".
2. ת/22 : "בתאריך 2.11.14 ערכתי סיור באתר הטמנת פסולת עברון.

כבר בדרך המובילה לאתר הפסולת הרחתי ריחות רעים מאוד האופייניים לאתרי פסולת ביתית, וככל שהתקרבתי לאתר עוצמת הריח התחזקה.

....

בנוסף פסולת ביתית בכמויות גדולות נמצאת מחוץ לתא קליטת הפסולת, ומעלה ריח רע מאוד".

1. ת/23, מתאריך 19.11.14 : "ריח רע מאוד מורגש ממרחק של מאות מטרים מהאתר וככל שמתקרבים לאתר עוצמת הריח מתגברת".
2. ת/24, מתאריך 29.1.15 : "בתאריך הנ"ל ביקרתי באתר הפסולת עברון.

כבר בדרך לאתר הורגש ריח חזק מאוד של פסולת האופייני לאתרי פסולת ביתיים, הריח התחזק ככל שהתקרבתי לאתר".

1. ת/28, מתאריך 17.6.15 : "בסמוך לכניסה לאתר ישנה בריכת תשטיפים שמעלה צחנה עזה ביותר".
2. ת/42, מתאריך 4.12.14 : "2. כמו כן במהלך הסיור הורגש ריח חריף של פסולת אורגנית רקובה מהאתר, לכאורה כתוצאה מכיסוי לא מספק באתר" (הקו במקור).

כפי שכבר קבעתי, המפקחים עשו עליי רושם אמין ביותר, עדויותיהם היו רציפות ועקביות, והן תאמו את חומר הראיות בתיק, על כן אני נותן אמון מלא בדבריהם ובתיאוריהם, וברור לי שדבריהם נובעים ממה שנקלט בחושיהם.

• • • 1. בנוסף לעדויות, הוגשו לתיק בית המשפט טפסי דיווח על מפגעי ריח, ת/21, שערך העד אבני, ובניגוד לטענת מומחה ההגנה, לפיה "לא ניתן להתחשב בהתרשמות של איש פיקוח על עצם קיומו של ריח רע באזור המטמנה", הרי שהתיאורים עומדים בתנאים המוגדרים בסעיף 4.2 בנוהל להגדרת מפגעי ריח של המאשימה לקביעה כי התקיים "ריח חזק" או "בלתי סביר". בחקירתו החוזרת של מומחה ההגנה, ד"ר שפר, הוא ציין במפורש שהוא מכיר בשיטה של מילוי טופס דיווח על מפגעי ריח, כמו זה שצורף לתיק, כדי לאמוד ריח חזק, אך במענה לשאלה בעניין התוקף המשפטי של הטופס אמר, שאיננו יכול לומר זאת, וכך נשאל וענה המומחה (פרוטוקול מיום 25.6.2018, עמוד 66, שורות 8-25):

"ש. אתה בוודאי מכיר את הקביעה המשפטית לעניין ריח של ביהמ"ש המחוזי בב"ש לעניין קבלה של ממצאי מריח אחד על גבי טופס ריח, כמו שראית בתיק זה, אתה מכיר את זה נכון?

ת. אני לא מכיר את השם ספציפית או הלכה מבחינה משפטית, אבל מכיר באופן כללי קביעה שניתן לקבל תלונות כתוצאה ממישהו שבא ומגדיר את עוצמת הריח.

ש. וממלא טופס, נכון?

ת. כן

ש. כמו הטופס שראית בתיק, ועל סמך הטופס הזה הוא מגיע לממצאים של ריח, אתה מכיר את זה?

ת. כן.

ש. ואתה ראית שזה תופס משפטית?

ת. לא. אני לא יכול להגיד לך את זה.

ש. אז מה זה נספח 6 ו-7?

ת. זה הנוהלים להגדרת מפגעי ריח, ניהול ביצוע בדיקות וריח באמצעות צוות מריחים, זה הנהלים של המשרד להגנת הסביבה.

ש. זה מה שהסברת מקודם?

ת. אין כאן את הקטע של ביצוע בדיקות על ידי מעבדה, זה לא כתוב כאן. נספחים 6 ו-7 הם דיי חדשים, מ- 2010. רק בחצי שנה האחרונה אנחנו עוסקים בבדיקות ריח על ידי מעבדה"

• • • 1. הפסיקה כבר הכירה בהוכחת ריח חזק, כהגדרתו בסעיף 3 לחוק מניעת מפגעים, באמצעות עדותו של אדם יחיד, וביחוד אדם העוסק בתחום של פיקוח על אתרי פסולת כמו אבני, ואפנה לפסק הדין בתיק ע"פ 37367-11-14 דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, (עמודים 6-7):

"על פי הוראות סעיף 3 לחוק מניעת מפגעים:

לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת-מקום או לעוברים ושבים.

לאור ההגדרה האמורה, אין ספק כי כל אדם יכול להעיד על היותו של ריח חזק או בלתי סביר העשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום, ועל אחת כמה וכמה אדם כעד התביעה, העוסק מזה שנים בתחום של פיקוח על אתרי פסולת".

הקביעה הנ"ל מקובלת עליי, ואני מאמץ אותה גם בהכרעת דין זו, הגם שבמקרה שבפניי מצויות שלל ראיות בעניין מפגע הריח, וזאת הרבה מעבר לעדות יחיד, כפי שהיה במקרה שצוטט לעיל.

• • • 1. סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, מגדיר את העבירה הנ"ל כעבירת אחריות קפידה, על כן על הנאשמים להוכיח כי עשו כל שביכולתם כדי למנוע את הריח, וכן עליהם להוכיח כי נקטו בכל האמצעים הדרושים לכך. מחומר הראיות עולה, שהנאשמים פעלו באתר בניגוד לתנאי רישיון העסק שניתן להם, בניגוד להוראות ההטמנה הקבועות בתקנות למניעת מפגעים ובניגוד להנחיות והסיכומים אליהם הגיעו עם המשרד לאיכות הסביבה, על כן אני מסקנתי היא, שהנאשמים לא עשו כל שהם יכולים לעשות כדי למנוע את מפגעי הריח.
      2. ב"כ הנאשמים טען, שברור שבקרבת מטמנה יהא ריח של פסולת, וכי אין בכך כדי להוכיח, בפני עצמו, את עבירת "מפגע ריח". עוד נטען, שהמאשימה התעלמה מהנוהל להגדרת מפגעי ריח (מהדורה 1 מיום 9.9.10), שהיא עצמה ערכה, לפיו היה על המאשימה, לכל הפחות, להוכיח את קיומו של מפגע ריח באמצעות עמידה באחת מההגדרות שהיא עצמה קבעה בסעיף 4 לנוהל להגדרת מפגעי ריח. עוד נטען ע"י הסנגור, שהמאשימה לא פעלה על-פי תנאי רישיון העסק משנת 2014, ת/44, הקובע בסעיף 5.5.4.3 כי "בעל העסק יבצע סקר ריחות על פי דרישת נותן האישור והנחיותיו במקרים של חשש לריח חזק או בלתי סביר, לדעת נותן האישור..." – לדבריו, המאשימה לא ביקשה מעולם ממי מהנאשמים לערוך סקר ריחות, אלא העדיפה לנקוט באמצעי הקיצוני והבלתי מידתי של הגשת כתב-אישום, חרף העובדה כי בידה אפשרות פוגענית פחות – כאשר היא עצמה אף קבעה חלופה זו בתנאים שערכה. עוד נטען, שהמאשימה לא הגישה, ולא ביקשה להגיש, חוות-דעת מומחה בעניין הריחות לשם הוכחתם או לשם סתירת הכתוב בחוות-דעת מומחה ההגנה, ד"ר שפר, נ/4, והפנה לסעיף 4 לחוות הדעת מיום 14.6.18:

"4. מפגעי ריח

התבקשתי להתייחס לטענות המאשימה בדבר מפגעי ריח ובפרט לאופן ההוכחה של מפגע ריח על פי הכללית המקובלים אצל המשרד להגנת הסביבה.

ראשית ברור מאליו שקיים בהגדרה "מפגע ריח" במטמנה העוסקת בקליטה וטיפול בפסולת, בפרט כזו הקולטת פסולת ביתית. פסולת כזו מרקיבה ותוססת ומפזרת ריחות כבר במקומות האיסוף בפחי האשפה הביתיים, בפחי האשפה האזוריים אליהם נשפכת האשפה הביתית, לאחר מכן בתוך משאיות איסוף האשפה הקולטות את הפסולת ומסיעות אותה למטמנה. שם הפסולת, שכבר הרקיבה ותססה היטב, מוצאת מהמשאיות, ומפוזרת בשטח. בהתחשב בכמויות הגדולות של הפסולת שקולטת המטמנה בכל יום, מדובר על פליטת ריחות משמעותית שהיא חלק בלתי נפרד וטבעי מפעילות המטמנה.

בהתחשב בכל אלו, עצם הטענה כלפי המטמנה על קיומו של מטרד ריח, בסמיכות למטמנה, היא טענה שלא ניתן להעלותה".

לעניין הטכניקות למדידה ולהערכת ריח שעל המשרד להגנת הסביבה, כתב ד"ר שפר:

"קיימות מספר טכניקות למדידת ולהערכת ריח שהמשרד להגנת הסביבה עצמו מכיר בהם ועושה בהן שימוש. שיטות כימיות אנליטיות, שיטות אולפקטומטריות ומודלים לחישוב פיזור ריח ומזהמי אוויר.

ראוי לציין הוא מודל AEROMOD שלגביו קובע המשרד להגנת הסביבה כי: "בארץ ה- AEROMOD מהווה המודל הרגולטורי, המוכר והמומלץ על ידי המשרד להגנת הסביבה להערכת רמות זיהום באוויר. לאור זאת, מודל זה עשוי להוות בארץ כלי נגיש ונוח לביצוע סימולציות פיזור מזהמי ריח.

נמסר לי כי טענות המאשימה על מפגעי ריח במטמנה מבוססות על התרשמות של אנשי פיקוח של המשרד בזמן קיום ביקורים במטמנה, וכן על טענות בדבר אמירה שהתקבלו תלונות לא מתועדות של תושבים מישוב באזור, וזאת בניגוד לנוהל להגדרת מפגעי ריח. כאמור, מטמנה מעצם טבעה יוצר מטרד ריח בבסיס פעילותה, שכן מגיעה אליה אשפה שמרקיבה, נשפכת בשטחה ומפוזרת בה. התרשמות שקיים ריח רע באזור המטמנה אינה יכול לבסס מטרד ריח. על מנת לבסס מטרד ריח יש לפעול בכלים מדעיים, כגון מודל ה AEROMOD הבוחן את השפעת הריח על הסביבה, בהתחשב במגוון מקורות הריח באזור, ובמשטר הריחות.

עוד יש לציין כי גם הבחינה התקנית לבדיקה נקודתית של עוצמת ריח, אינה נעשית על בסיס התרשמות של איש פיקוח אלא באמצעות צוות מריחים (המונה לפחות 4 חברים) שעבר הכשרה מיוחדת, ומופעל בשטח או במעבדה אליה מובאות דגימות ריח, בהתאם לפרוטוקול מיוחד וכלים מעבדתיים. המשרד להגנת הסביבה אף קבע נוהל מיוחד לבדיקת ריח בשטח על ידי צוות מריחים, שמפורסם באתר המשרד והעתק ממנו מצורף לחוות דעת זו"

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען עוד, שהיה על המאשימה להגיש חוות-דעת נגדית לזו שהוגשה מטעם ההגנה, במיוחד לאור הקביעה כי קיימים מספר מקורות ריח אפשריים באזור המטמנה, כמו רפתות, לולים, שטחים חקלאיים ועוד, והפנה לקביעת בית המשפט בתיק 44582-12-12,‏ ‏אדמון בלוט נ' טבעפוסט בע"מ, פס' סח לפסק-הדין (פורסם בנבו, 4.2.15):

"נוכח המבנה הטופוגרפי הייחודי של האזור נשוא בקשת האישור, ונוכח הימצאותם של גורמים נוספים באזור המהווים פוטנציאל למפגעי ריח, היה מצופה כי המבקשים יצרפו לבקשת האישור חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיהם, או לפחות יבקשו להתיר להם להגיש חוות דעת נגדית, לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם המשיבות...

יפים לענייננו דברים שכתבה כב' סגנית הנשיא השופטת ש. דברת בת"צ (מחוזי ב"ש) 24362-07-11‏ אילה רונן ואח' נ' אגן יצרני חימיקלים, [פורסם בנבו] בפיסקה 18 (8.12.2013):

"אכן, "לאור ההתפתחות העצומה שחלה בכל תחומי המדע, אין לקיים דיון משפטי ראוי לשמו בשאלה הדורשת הכשרה מקצועית מוקדמת – ללא קבלת עדות מומחה" (יעקב קדמי, על הראיות, עמ' 759 (2009)). בפסקי דין רבים העוסקים בתובענות ייצוגיות נקבע, כי טענות במומחיות הנוגעות לאישור הבקשה לאישור התובענה הייצוגית – יש לתמוך בחוות דעת של מומחה (ת"צ (מחוזי – מרכז) 7078-06-09 שליט נ' פריזמה ואח', [פורסם בנבו] עמ' 5 (16.6.11); ת"א (מחוזי - ב"ש) 5015-08 אטיאס נ' עין נטפים, [פורסם בנבו] עמ' 11 (26.1.11)). עם זאת, אין פירוש הדבר כי תמיכה בחוות דעת מומחה הינה תנאי בל יעבור לאישור התובענה הייצוגית, ויתכן שעל אף העדרה של זו יעלה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של אפשרות סבירה לקיומה של עילת התביעה (כך למשל ב – ת"צ (מחוזי – ת"א) 30284-01-10 דבוש נ' קונקטיב גרופ ואח'  [פורסם בנבו] (30.3.11), וכן בת"צ (מחוזי חיפה) 11781-05-09 להט נ' כרמל כימיקלים  [פורסם בנבו](2.12.10)).

בענייננו, קיומם של מטרדי ריח הינה, לכאורה, שאלה שבמומחיות, ולא ברור מדוע המבקשים לא טרחו להגיש חוות דעת, וזאת בניגוד להגשת חוות הדעת בתביעה האזרחית ובקובלנה הפלילית, ואין ספק שלחוות דעת מקצועית בעניין זה ישנו משקל רב."

• • • 1. בנוגע למוצגים באמצעותם המאשימה טוענת לביסוס טענתה בנוגע למפגעי ריח - ב"כ הנאשמים טען שאין הם עונים על נוהל המאשימה עצמה, בתנאי רישיון העסק, ואינם מהווים חוות-דעת מומחה, כדי לבסס קיומם של מפגעי ריח. לדברי הסנגור, יש לראות בהם, לכל היותר, כהתרשמות של איש פיקוח חסר הכשרה, ולא כצוות מריחים מוסמך, ואף לא כדגימות ריח שנלקחו מהשטח ונבדקו במעבדה.
      2. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, שהטפסים של העד אבני יכולים להעיד על אירוע נקודתי, ולא על אירועים רבים המתוארים בכתב האישום, והוסיף וטען, שלא הוכח שהעד אבני עבר הסמכה, כאשר סעיף 4.2 לנוהל להגדרת מפגעי ריח קובע מפורשות שמפגע ריח יוכח אך ורק אם בעל תפקיד "עבר הכשרה" ואז הוא ימלא את הטופס. אין בידי לקבל טיעון זה של הסנגור, בדבר אי הכשרתו של העד אבני – בפרוטוקול הדיון עלתה סוגיה זו כדלקמן (פרוטוקול מיום 16.5.18 עמ' 26 -27 שורות 18-28 ושורה 5):

"ב"כ הנאשמים

העד עכשיו פרס בפני ביהמ"ש טענה שיש לו הכשרה כזו או אחרת, זה פעם ראשונה שאנחנו שומעים על כך, לא היה לכך שום אסמכתא בחומר החקירה, למעשה אם העד טוען למומחיות בנושא היה על התביעה להגיש את זה באמצעות חוו"ד מומחה או לא על מנת שנוכל לשאול אותו שאלות מתאימות. בנסיבות אלה אני סבור שכל עדותו על הכשרתו, כיוון שהיא עדות מפתיעה אנחנו נתנגד לה.

ב"כ המאשימה

ההכשרה היא בדיוק כמו כל הכשרה ששוטר עובר באמצעות ריח. זה מבוצע על ידי איש שטח, ואין הדבר דומה למומחיות לעניין המים"

בהחלטתי בעקבות הדברים הנ"ל קבעתי, כי "אני לוקח בחשבון את דברי ב"כ הנאשמים", ואכן לאחר ששקלתי את הדברים, מגיע אני למסקנה, שאין מדובר בהרחבת חזית, אלא בעניין שניתנה לו תשובה לאחר שהסוגייה עלתה בשאלות ב"כ הנאשמים. באותה דרך יכול ותעלה טענה, לפיה חוקר משטרה, שחקר עד או נאשם, לא עבר הכשרה לעריכת חקירה, ומשענה לשאלות במהלך דיון, תועלה טענה של הרחבת חזית – טיעון מעין זה חורג מהמסגרת של הכשרות שעוברים פקחים, מפקחים, שוטרים ואנשי רשות חוקרת אחרים, לשם ביצוע עבודתם, זאת להבדיל מעדויות מומחים, שיש צורך במוחיות מיוחדת, לשם עריכת חוות דעת ומתן עדות בבית המשפט.

• • • 1. ב"כ הנאשמים הפנה למסמך ת/39, שהוגש ע"י מיכל פינקין – מרכזת בנושא שפכי תעשייה, ובתקופה שפיקחה על האתר, תפקידה היה ברישוי עסקים - מסמך שכותרתו "דו"ח סיור מטמנת עברון", בו נכתב כי "בתאריך 9.12.2015 בשעה 12:00 נערך במטמנת עברון סיור בעקבות תלונות חוזרות בשבועות האחרונים ממזרעה על מטרדי ריח שמקורם במטמנה". בסעיף 1 לדו"ח נקבע כי "בריכת התשטיפים ריקה למדי. התשטיפים מאווררים ולא הורגש ריח מהבריכה". וכך נשאלה והשיבה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 16.5.18, וכך בעמ' 40 שורות 25-31, ובהמשך עמ' 41 שורות 5-12):

"ש. לא עברת הכשרה ספציפית לגבי מדידת ריח?

ת. לגבי מדידת ריח יש לי הסמכה לא זוכרת אם במועד זה כבר עברתי את ההסמכה או לא. אני מוסמכת כצוות מריחים לא יודעת באיזה מועד היה לי הסמכה.

ש. יכול להיות שבמועד הזה עדיין לא הייתה לך הסמכה ולא עברת קורס?

ת. יכול להיות

ש. את מכירה את הנוהל של משרד איכות הסביבה נוהל מפגעי ריח?

ת. לא.

ש. מציג לך נוהל בתוקף מספטמבר 2010. אמרת שעברת קורס חשבתי שעברו איתכם על הנוהל. לפי אותו נוהל שזה הנוהל שהצגתי בפניך שעובדי המשרד אמורים לעבוד על פיו. כאשר יש תלונות על ריח כמו שתיארת ממזרעה יש לתעד את התלונות בטופס דיווח ממפגע ריח אני מבין שזה לא קרה באירוע שלנו הרי לא צירפת טופס.

ת. כשהייתי בסיור לא הרחתי ריח ולכן לא ציינתי זאת בדוח.

ש. ליתר דיוק יש שני סיורים ת/39 ו-ת/40. בשניהם לא הרחת ריחות?

ת. אם לא רשום שהיה ריח אז לא היה. בסיור הראשון הייתי באתר הטמנה שאתה נמצא בתוך פסולת מן הסתם יש ריח.

ש. בסיור אחד הגעת ישר לאתר ובסיור השני הגעת קודם למזרע ואז לאתר?

ת. נכון.

ש. התלונות עצמם לא תיעדת באופן אחר?

ת. לא. תלונות גם לא הגיעו אליי ישירות"

• • • 1. ב"כ המאשימה הפנה גם למסמך ת/42, שהוגש ע"י אלעד אשד – שכיום משמש ממונה חומרים מסוכנים, ובתקופה הרלבנטית היה רכז פסולת במחוז הצפון (פרוטוקול מיום 27.5.2018 עמ' 18 שורה 16), שם נכתב –בתאריך 3.12.14 בשעה 15:00 נערך סיור במטמנת עברון למטרת ביקורת שוטפת ובעקבות תלונות ריח על המטמנה". בחקירתו הנגדית ציין מר אשד, שהוא לא זוכר אם אכן התקבלו תלונות, וכי לא התלוננו בפניו, אלא שיש מוקד של הסביבה וכנראה שהצטברו שם תלונות, וכי הוא לא קיבל את הדו"ח (מעמ' 18 שורה 28 עד עמ' 19 שורה 3). וכך בהמשך (עמ' 19 שורות 12-20):

"ש. במטמנה עם כיסוי או בלי כיסוי תמיד אמור להיות ריח של זבל אורגני, נכון?

ת. כן.

ש. ריח יש כל הזמן?

ת. כן. אבל זה היה ריח חריף. ראיתי שיש איזורים נרחבים לא מכוסים, אז לכאורה זה מצביע על הריח

ש. לכאורה, אבל אתה לא יכול להיות בטוח בזה כי לא עשית בדיקת ריח?

ת. בדיקת ריח זה רק צוות מריחים עושים, אין איזה מכשיר שבודק את זה

ש. אין לך הכשרה כבודק ריח?

ת. יש לי. בזמן הזה אני חושב שכן הייתה לי. לא בטוח בזה"

• • • 1. עדי התביעה, כאמור, עשו עליי רושם אמין ביותר, ואני מקבל את דבריהם, את הדו"חות שנכתבו על ידם, ואת התיאורים שלהם בדבר הריח החזק שנבע. אני דוחה את טיעון הסניגור, בדבר הצורך בהגשת חוו"ד נגדית לזו שהוגשה על ידו, והפסיקה קבעה לא אחת, שניתן להכריע בהסתמך על דו"חות אנשי המקצוע, כפי שנעשה במקרה זה. לעניין מקורות ריח נוספים באזור, ייתכן והיו מקורות נוספים לריחות, אך שוכנעתי, שהריח שנקלט בחושי עדי התביעה נבע מהמטמנה, והכל כפי שתואר על ידם. בנוגע להכשרת הפקחים – שוכנעתי שהם עברו את ההכשרות המתאימות, וכי הם פעלו בהתאם לנדרש. הפרת תנאי רישיון העסק והתנאים הנוספים, ע"י הנאשמים, כפי שקבעתי בהכרעת דין זו, וכן הקביעה כי הנאשמות 1-2 גרמו לריח חזק, מובילה למסקנה אחת, והיא, שהנאשמים 3-4 לא נקטו באמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתר לסילוק פסולת.
      2. סוף דבר, עלה בידי ב"כ המאשימה להוכיח כנדרש, שהנאשמות 1-2 גרמו ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים, ובנוגע לכל הנאשמים - הוכח כנדרש, שהם לא נקטו באמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתר לסילוק פסולת.

הגנה מן הצדק

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען, כי למרשיו עומדת הגנה מן הצדק, הקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1984, מהטעם שכתב האישום עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. לדברי הסנגור, טענתו מבוססת על התנהלותה הפגומה וחסרת תום הלב של המאשימה, עובר להגשת כתב האישום, בעצם ההחלטה על הגשת כתב האישום, וכן בהתנהלותה של המאשימה באופן בו בחרה לנהל את ההליך, ולשם ביסוס טענתו, הפנה, בין היתר, לשאלת בית המשפט לעד התביעה, מר אריאל בן-עמי, (פרוטוקול מיום 16.5.18, עמ' שורות 27-29):

ש. "אם קיבוץ עברון עושה במטמנה עבודה טובה ובהתאם לחוקים ולנדרש, האם גם מה שמתואר בכתב האישום לא נחשב לדבר שניתן לתקנו שלא באמצעות הגשת כתב אישום ובאופן מהיר וזריז יותר במיוחד כאשר מדובר באירועים מלפני כ-8 שנים?"

ותשובת העד הייתה:

"ת. מבחינת תשתיות אז בהחלט מטמנת עברון היא בין הטובות שיש לנו בצפון, מבחינת תשתיות הם מעסיקים גם את ד"ר נמרוד חלמיש שהוא נחשב לאחד המומחים הטובים בתחום מבחינת התכנון של המטמנה והתשתיות, אבל, גם אם אתה עושה תשתיות מאוד טובות, יש להם מרצדס והם פשוט שכחו לשים גלגלים, כל כך הרבה כסף על תשתיות, אבל בסופו של דבר כשמגיעים לתפעול ולדברים הפשוטים של לכסות את הפסולת, של לטפל בתשטיפים, כבר יצרתם את מערכת איסוף התשטיפים שזה כל השיפועים והאיטום שזה מיליוני דולרים ובסוך אתם לא מצליחים לטפל בתשטיפים אחרי שאספתם אותם, בסוף משפריצים אותם על התאים הסגורים ובסוף זה בנחל אז מה זה שווה? אני עזבתי ב-2012 ולהבנתי עד 2012 זה היה, אנחנו התרעננו, היינו בשימועים"

תשובת העד מעידה, בין היתר, על הגינותו ויושרתו. מדבריו עולה, שאמנם מטמנת עברון נחשבת בין הטובות בצפון, אך עדיין בהתנהלותם הם לא פעלו כנדרש, ועברו על החוק. אין סתירה בין הדברים, והיות המטמנה טובה ואיכותית, אינה מובילה בהכרח למסקנה, שכל מעשיה "טובים" ושאין בהתנהלותה הפרה של החוק.

• • • 1. ב"כ הנאשמים חזר על טענתו, הנסמכת על סעיף 5.5.4.3 לתנאים הנוספים ברישיון עסק משנת 2014 (ת/44), לפיה במקרים של חשש לריח חזק או בלתי סביר, על בעל העסק לבצע סקר ריחות על פי דרישות נותן האישור והנחיותיו, וכי היה על המאשימה, שעה שהתקבלו אצלה תלונות על מפגעי ריח, לדרוש מהנאשמים לערוך סקר ריחות, ובמקום זאת, הוגש כתב האישום. טיעון זה אינו מוביל בהכרח לביטול האישום, כאשר כבר קבעתי, שהנאשמים עברו עבירה של גרימת ריח, כפי שפירטתי בהכרעת דין זו. האישום מבוסס על מספר בדיקות ריח שבוצעו אנשי מקצוע, שהם עדי התביעה, ובאותו זמן הפרו הנאשמים את תנאי רישיון העסק שניתן להם, וכן לא נמנעו מפעולות העלולות לזהם מים. במצב דברים זה, וכאשר הנאשמים מבצעים מספר עבירות באותו פרק זמן, אין זה צודק לקבוע, כי משלא דרשה המאשימה מהנאשמים לעשות סקר ריחות, יש לבטל את כתב האישום.
      2. ב"כ הנאשמים חזר על טענה נוספת, לפיה הסיורים במטמנה נערכו ללא נוכחות הנאשם 3, שהוא מנהל האתר, וכך לא ניתנה לנאשמים האפשרות לבחון את הממצאים בשטח, ולפעול לתיקונם. טיעון זה של הסנגור נוגד את המצוין במסמך ת/19, שם נכתבו דברי עד התביעה ארז אבני (ת/19, מעמ' 1 שורה 10 עד עמ' 3 שורה 10) (הקו לא במקור):

"ש. אני רואה שיש דוחות סיור שלך באתר ספר לי מה התרשמותך מהאתר?

ת. הייתה בעיה שחזרה על עצמה והיא אי כיסוי הפסולת בסוף כל יום עבודה, היו מקרים של ימים ושבועות שהפסולת לא כוסתה והייתי מדבר עם מוסא גרינברג מנהל האתר והוא היה מתקן את זה ומכסה, ושוב פעם חוזר חלילה. ההתרשמות שלי מדבריך שהוא פשוט לא פעל כנדרש בחוק ורק כשלחצת עליו הוא תיקן, האם זוהי גם התרשמותך?

ת. נכון. גם אני התרשמתי כך, גם בביקורים האחרונים שעשיתי הכיסוי לא היה סדיר ומלא כנדרש, כלומר נשארה פסולת חשופה ללא כיסוי.

....

.... ב13.4.15 התקשרתי למוסא גרינברג מנהל האתר וביקשתי שיבוא לראות את זרימת התשטיפים מהאתר החוצה והוא אמר לי שהוא לא בסביבה ושלח את אבי מנהל האחזקה והתפעול והוא ראה את זרימת התשטיפים החוצה, זה היה האירוע השני שראיתי תשטיפים זורמים החוצה. באירוע של מרץ 15 דיברתי איתו לפחות 3 פעמים על העניין הזה של זרימת התשטיפים, בשום שלב, מוסא לא ערער על זה שזרמו תשטיפים החוצה לעבר הנחלף הוא הודה זה בפניי מספר פעמים, רק שהוא תירץ את זה שהיו כמויות גדולות של משקעים, התשטיפים זרמו במשך ימים החוצה, כל ההתנהלות מול מוסא הייתה שהתשטיפים זרמו מהאתר החוצה, אני ביקשתי ממוסא לשאוב את התשטיפים מערוץ נחל בית העמק, וכך הוא עשה ואף שלח לי תמונות במייל, אני אוציא אותם ואמסור לך.

ש. האם אתה זוכר שנערך עימות בינך לבין מוסא גרינברג עם סיום חקירתו?

ת. כן, אני זוכר שאתה אמרת לי שמוסא טען בחקירתו שלא הייתה זרימת תשטיפים החוצה ואף אחד לא דיבר איתו, ואני אמרתי שזה שקר מוחלט ומוסא ידע בוודאות והיו לנו מספר שיחות טלפון שבהם מוסא ידע ודיבר על זרימת התשטיפים, מוסא היה נבוך מאוד והוא לא יכל לחזור בפניי על עובדות שיקריות"

דבריו של העד אבני, במסמך הנ"ל, הם ברורים וחד משמעיים – הנאשם 3 היה מודע ואף שותף לפעילות נציגי המאשימה, והוא בחר לפעול בדרך בה פעל. טיעוניו של הסנגור בעניין זה הם טיעונים כלליים ובלתי מבוססים, ואני דוחה אותם על הסף, ומעדיף את גרסת עד התביעה האמין והמהימן, מר אבני.

• • • 1. ב"כ הנאשמים ביקש לדחות את טענת המאשימה, לפיה היא ניסתה להסדיר את הליקויים שנמצאו באתר במישור המנהלי, והפנה לקביעת בית המשפט ב-ת"א 1282-02-16 מדינת ישראל נ' Hagos Andemmekeskal (פורסם בנבו, 23.04.2017):

"הזכויות הנ״ל של הנחשדים בביצוע עבירות על חוק רישוי עסקים, מקימות לרשות חובה להודיע ולהזהיר כראוי, ומקל וחומר – לקבל את עמדת ה״מבוקר״ (מי שנכח בזמן הביקורת) לממצאים. ברור, כי הליך ההודעה, הליכי האזהרה ומיצוי הזכויות כאמור, לא ירקום עור וגידים כפי המצופה, בהעדר תקשורת בסיסית בין הפקחים לבעל העסק, או למי שנכח מטעמו בעסק. הטופס אינו לשם הבירוקרטיה גרידא. תכליתו איננה תיעוד בלבד. על פי תוכנו הוא מקיים הליכי הודעה ואזהרה מן המעלה הראשונה. על כן, אין לזלזל בחשיבותו ואין להמעיט בערך מטרתו."

"אני שותפה לדעות חבריי כי גם בהליכים בעניין עבירות לפי חוק רישוי עסקים, יש מקום לחקור בגרסתו של החשוד, לאפשר לו למסור את גרסתו לדברים ולבחון את עמדתו היטב, אל מול יתר הראיות שנאספו בעת החקירה או הבדיקה, טרם החלטה מושכת על הגשת אישום".

טיעון זה של הסנגור אין בידי לקבל, מאותם נימוקים שצוינו בסעיף הקודם – הנאשמים שותפו, באמצעות מנהל האתר, הנאשם 3, בטענות נגדם, כך שאין מדובר בהתעלמות מעמדת הנאשמים, ואין מדובר בהפתעה בהגשת כתב האישום נגדם.

• • • 1. ב"כ הנאשמים המשיך וטען, שעד התביעה, מר חיים אלבז, הינו "עד מעוניין" ו"עד בעל נגיעה אישית" אשר היה שותף מטעם המאשימה לסיורים שנערכו במטמנה ולכתיבת דו"חות הסיור ולצילום תמונות (ת/22, ת/23, ת/24, ת/25, ת/26, ת/27, ת/28), וכי הוא שימש גם חוקר וגם גובה עדויות בתיק. עוד נטען, שהעד הזמין בעצמו ועל דעתו את הדוגם, מר גיא סילפן, על-מנת שידגום ביום 10.3.15 נוזלים שחשד בהם כתשטיפים (ת/27). דגימות אלה הן היחידות העומדות בבסיס האישום לזיהום מים ובלעדיהן, כך נטען, לא היה מוגש אישום בעניין. העד גם חקר את הנאשמים 3-4 תחת אזהרה בימים 25.5.12 ו-14.6.15. ב"כ הנאשמים טען עוד, כי ראיה נוספת לכך, שלטענתו, חיים אלבז לקח על עצמו את התיק "באופן אישי" ועשה כל שביכולתו על-מנת "לרקוח ראיות להרשעה", כך במילותיו של הסנגור, ניתן לראות בגביית הודעה פתוחה מעד התביעה, ארז אבני, ביום 26.10.15 (ת/19). בהודעה זו חיים אלבז מאפשר לאבני להשלים ולהוסיף פרטים אודות סיורים שנערכו, לרבות סיור משותף שערכו השניים יחד, 7 חודשים קודם לכן, ביום 23.3.15 (ת/16). ב"כ הנאשמים טען כי חיים אלבז הכניס דברים בפי העד, שהוא בעל תפקיד פיקוחי במשרד להגנת הסביבה, והוא הפנה לשאלתו של מר אלבז בת/19 (ת/19, עמ' 2, שורות 2-6):

"ש. ההתרשמות שלי מדבריך שהוא פשוט לא פעל כנדרש בחוק ורק כשלחצת עליו הוא תיקן, האם זוהי גם התרשמותך?

ת. נכון, גם אני התרשמתי כך, גם בביקורים האחרונים שעשיתי הכיסוי לא היה סדיר ולא כנדרש, כלומר נשארה פסולת חשופה ללא כיסוי מספר ימים"

גם טיעון זה של הסנגור דינו להידחות על הסף – העד אלבז הוא עד מקצועי, ישר ואמין, ולא שוכנעתי שיש לו נגיעה אישית כלשהי לפרשייה שבפניי, אלא נגיעה מקצועית בלבד. העד עשה את אשר מצופה ממנו לעשות, בכדי למלא את תפקידו נאמנה, ואיני רואה כל דופי בכל התנהלותו, שמטרתה היא אחת ויחידה – להגיע לחקר האמת.

• • • 1. ב"כ הנאשמים טען גם לקיומו של פגם או פסול מהותי בכתב האישום: לדבריו, סעיפים 8 -11 בכתב האישום הם חסרי תועלת, ואין כל הצדקה בהימצאותם בכתב-האישום, מלבד מגמת המאשימה להכפיש את שמם של הנאשמים ולהשחיר פניהם. גם טיעון זה של הסנגור דינו להידחות, ובהחלטתי מיום 29.1.18 קבעתי : "לא מצאתי כי קיים פגם או פסול בכתב האישום המצדיק מחיקת סעיפים מכתב האישום". מעבר לכך, התובע הצהיר, שכל הפרק שכותרתו "רקע כללי" איננו בבסיס האישומים, והכרעת הדין אינה מבוססת על פרק זה, ואינה מסתמכת עליו. אין בפרק זה כדי להשחיר או להכפיש את הנאשמים, ובחינת התיק נעשית באופן מקצועי, ועל סמך ראיות קבילות בלבד.
      2. ב"כ הנאשמים הפנה להנחית פרקליט המדינה 3.1 שעניינה "הכנה וניסוח כתב אישום", וטען שלפיה אין להכליל בכתב האישום עבירות קודמות וללא תשתית ראייתית מספקת:

סעיף 5 להנחיה קובע כי "כתב אישום ינוסח באופן שיגשים את תכליותיו, ויערך ככל הניתן ובהתאם לנסיבות העניין... בענייניות.."; סעיף 56 להנחיה קובע כי "ככלל, תובע לא יכלול בכתב האישום התייחסות להרשעות או לעבירות קודמות שביצע הנאשם שהתביעה אינה מבקשת להרשיעו בגינן במסגרת כתב האישום המוגש על ידיה. זאת, על מנת שלא להטות את דעת בית המשפט לרעה לגביו"; סעיף 59 להנחיה קובע כי "הכללת פרטים על אודות מעשה עבירה קודם כאמור תישקל במשנה זהירות ותעשה רק במקרים שבהם יש תשתית ראייתית מספקת להוכחת ביצועם של מעשים אלה ורק כאשר קמה הצדקה משמעותית לכך"; סעיף 60 להנחייה קובע כי "ציון עבירות קודמות של נאשם בכתב האישום, שבגינן לא מיוחסים לנאשם אישומים בכתב האישום... טעון אישור של פרקליט מחוז או משנהו/ ראש יחידת תביעות או סגנו".

שעה שהתובע מצהיר שכל "הרקע הכללי" אינו חלק מהעובדות המבססות את העבירות, היה עליו להימנע מציון תקופות בהן הנאשמים, לכאורה, פעלו בניגוד לתנאי רישיון העסק, והשימוע שנערך להם בעקבות כך. יחד עם זאת, התעלמתי לחלוטין מכל טענה שאיננה חלק מהעובדות המבססות עבירות, ולתיאורים המצוינים ברקע הכללי לא הייתה כל השפעה על ההכרעות בתיק זה, ואלה התבססו עד ראיות מרובות, ועל עדים רבים, והכל כמפורט בהכרעת הדין. מכאן, שעל אף כל המתואר בפרק שכותרתו "רקע כללי", לא נפגעה הגנת הנאשמים כלל ועיקר.

• • • 1. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, כי פרשת התביעה שניהלה המאשימה התאפיינה בפגמים רבים, שבאו לידי ביטוי בביצוע "רענון עדים", שלא תועד ולא נמסר לנאשמים, וכן בניסיונות שכשלו להגיש מסמכים לתיק שלא נכללו במסגרת חומרי החקירה שהועברו לנאשמים בתחילת ההליך, והפנה לעניינים הבאים:

1. גב' רעות גלזמן - נערך רענון עד שלא תועד ו/או שלא נמסר לידי הנאשמים, והפנה לדבריה בחקירתה (פרוטוקול מיום 27.5.18, מעמ' 20 שורה 24 עד עמ' 21 שורה 6):

"ש. לפני שהגעת לדיון כאן נפגשת עם התובע, עבר איתך על מה את צריכה להעיד?

ת. כן. העבירו לי את המסמך הזה שהוצאתי לפני כמה שנים והסבירו לי באיזה נשוא הדיון.

ש. מתי דיברת איתם?

ת. לפני כמה ימים בשבוע האחרון.

ש. עלה בשיחה של זהות בעל רישיון עסק?

ת. לא זוכרת, אבל בכל מקרה התנאים.. כן. עלה בשיחה נושא של זהות. הם הסבו את תשומת ליבי לכך ששם העסק בתנאים הנוכחים הוא לא אותו שם עסק כמו בתנאים ב-2002. אם הבנתי נכון שם העסק הוא לא אותו שם עסק.

ש. זה נאמר בשיחה של עם מי?

ת. עם נטע.

ש. מה עוד נשאלת?

ת. היא ביקשה ממני לשים לב לזה ושאלה אותי קצת על נושא אם אנחנו העברנו את התנאים לרישיון העסק לבעל העסק, הסברתי לה שאנחנו מעבירים לרשות והרשות מעבירה לבעל העסק והיא נתנה לי את מספרי הסעיפים שבגינם הדיון רלבנטי.

ש. היא ביקשה ממך לעשות בירור בנושא זה?

ת. לא"

1. ריענון העד גיא סילפן לא תועד ולא הועבר לידי הנאשמים, והסנגור הפנה לדבריו בחקירתו (פרוטוקול מיום 27.5.18, עמ' 42, שורות 5-18):

"ש. לפני שבאת להעיד כאן היום, התובע וחברתי שיושבת כאן דיברו איתך על העדות שלך?

ת. כן

ש. מתי זה קרה?

ת. לפני שבוע.

ש. אתה נפגשת איתם ועברת על החומר?

ת. דיברתי בטלפון.

ש. ומה עלה בשיחה?

ת. כל הנושא הזה של האירוע הזה שהיה לפני 3 שנים. הכל רשום אצלי בתיקיות ושמור, אז נכנסתי והסתכלתי.

ש. השיחה הייתה קצרה?

ת. כן.

ש. זה הכל? לא שאלו אותך למשל לגבי נושא של נקודת הדיגום, למה נבחרה דווקא אותה נקודה, ולגבי נושא של מה מקור התשטיפים במקור הזיהומי, מה מקור הנוזלים שם?

ת. אני לקחתי את הדיגום בזמנו כי חשדו שהמקור הוא המטמנה".

1. ב"כ הנאשמים טען עוד, שהמאשימה הגישה במחטף מסמכים במהלך עדותו של העד יפים שפרן (ת/54), וכי הוא התנגד להגשתם וביקש לייחס להם משקל אפסי מאחר והמסמך חלקי בלבד, ובית המשפט קבע כי משקל המסמכים שהוגשו ע"י הסנגור והתובע יישקל במסגרת הכרעת הדין (פרוטוקול מיום 23.1.19, עמ' 133-134). בהתאם לכל המפורט בהכרעת דין זו, עדי התביעה עשו עליי רושם אמין ביותר, ואני נותן אמון מלא בדבריהם, וכן בפעולותיהם ובמסמכים שנערכו על ידם והוגשו באמצעותם. אני מקבל את הטיעון, לפיו יש ליתן משקל קטן, אם בכלל, למסמכים חלקיים שהוגשו, מאחר ואל לו לבית המשפט להחליט על סמך נתונים חלקיים, וההכרעה מסתמכת על מכלול הראיות השלמות. יחד עם זאת, מכלול הראיות השלמות שהוגשו ע"י ב"כ המאשימה, ושבהם נתתי אימון מלא, מוכיח הרבה מעבר לנדרש, את כל העבירות המיוחסות לנאשמים.
2. עוד נטען, כי במהלך עדותו של ד"ר נמרוד חלמיש, נעשה ניסיון מטעם המאשימה להגיש מסמכים שלא נכללו במסגרת חומרי החקירה, אך בית המשפט לא התיר את הגשתם וקבע כי: "אכן אין זה ראוי למסור להגנה חומר הנחזה להיות חומר ראיות לאחר שפרשת התביעה הסתיימה במלואה, ופרשת ההגנה הסתיימה במלואה, למעט תום חקירתו הנגדית של עד ההגנה האחרון" (פרוטוקול מיום 11.2.2019 בעמ' 164, שורות 12-13).

לא מצאתי ממש בטיעוניו הנ"ל של הסנגור – עדי התביעה עברו ריענון אצל ב"כ המאשימה, מאחר והם עדים מטעמה, ולא מצאתי שהיה טעם או מקום להעברת מסמך סיכום לישיבת הריענון, הנסמכת על חומר הראיות שהועבר לב"כ הנאשמים כנדרש. בנוגע למסמכים שביקש ב"כ המאשימה להגיש לבית המשפט, מבלי להעבירם לסנגור, הרי שבמעמד הדיון בקשת ב"כ המאשימה נדחתה, כך שלא נגרם כל נזק להגנת הנאשמים כתוצאה מבקשת התובע.

• • • 1. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, שהמאשימה לא קיימה אחר הצו השיפוטי מיום 19.10.17, שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, בערר שהוגש בסוגיית חומרי החקירה (נ/2), בכך שלא הציגה תעודת כיול של ה"ספקטרופוטומטר" שתהא רלבנטית לבדיקות שנעשו, לא הציגה את נקודות הבדיקה של תעודת הכיול של "מד המוליכות", ולא הציגה את עמידת "מד PH" במפרט. עוד נטען, שהמאשימה הציגה מסמכים אחרים, שהסתבר בעדותה של עדת התביעה גב' איידרמן לודמילה, שהייתה בשנת 2015 מנהלת מעבדות חוץ בבקטוכם ו-ICP, שמדובר במסמכים לא נכונים ולא רלבנטיים, כדברי הסנגור. ב"כ הנאשמים טען כי כך התאפשר למאשימה, שלא בצדק כדבריו, להיכנס בשערי ההליך הפלילי ולהתחיל את דיוני ההוכחות על אף שלא קיימה את הצו השיפוטי ולא מסרה את כל חומרי החקירה שהיה עליה למסור. הסנגור הפנה לקביעת בית משפט השלום בבאר-שבע, בתיק 135-01-14 אלון אושרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.06.2016),שם נקבע:

"עת בוחנים אנו את שלושת השלבים, כפי שמורנו הלכת בורוביץ, נראה כי אין מנוס מלהורות על ביטולו של כתב האישום שלפני. מבחינת הפגמים, כפי שקבעתי עוצמתם הינה בשילובם – אי קיום הנחיית פרקליטות המדינה, שבהחלט חלה במועד הגשת כתב האישום – אי קיום תרשומת, בחינת 11 השיקולים וקבלת אישור בכתב ומראש להגשת כתב האישום או בדיעבד לצד אי קיום צו שיפוטי, מזה שנתיים ימים (!)....

האם פגמים פוגעים באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות? התשובה על כך חיובית, ודי שאפנה לדבריה של כב' השו' תבור בפרשת גרשט לעיל, המקובלים עלי: "המאשימה היא גוף רב כוח וזכויותיה רבות. לצד אלו, חובתה של המאשימה לנהוג בהגינות ובשקיפות וחובה זו שרירה וקיימת ולא ניתנת לפשרות". לא ניתן להשלים עם אי קיום צו שיפוטי ע"י רשות לצד אי קיום הנחיה מנהלית, שניתנה ע"י רשות תביעה האמונה עליה מבחינה מקצועית...

על פי ההנחיה המקורית, במועד הגשת כתב האישום היה צורך בקיום התייעצות, בחינת שיקולים שונים וקבלת אישור בכתב ומראש עובר להגשת כתב האישום. הדברים לא נעשו וגם לא בדיעבד. בהמשך, מזה שנתיים, צו שניתן בהקשר לחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ לא קוים, והמשיבה ממשיכה לאחוז ברשימה, שהגישה בהליך אחר, ולטעון כי הצו מולא. שקלתי את מגוון החלופות, והגעתי לכלל מסקנה כי דינו של כתב האישום להתבטל...".

הנאשמים לא עמדו בתנאים הקבועים לשם קבלת הטענה בדבר קיום ההגנה מן הצדק - לא שוכנעתי שלא היה מקום להגיש נגדם כתב אישום, ולא שוכנעתי שניהול ההליך עוד מלפני הגשת כתב האישום, ותוך כדי ניהול ההליכים לאחר הגשת כתב האישום, היה בו כדי לפגוע פגיעה כלשהי בתחושת הצדק וההגינות, ולא שוכנעתי שהגנת הנאשמים נפגעה כתוצאה מכך. במהלך ניהול התיק הוגשו ראיות למכביר, שיש בהם כדי להוכיח, אף מעבר לנדרש, שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, והכל כמפורט בהכרעת דין זו. שוכנעתי, ששיקולים של צדק והגינות לא רק שאינם מביאים לביטול כתב האישום, אלא להפך – שיקולי צדק והגינות חייבו הגשת כתב האישום כנגד הנאשמים, ועובדותיו הוכחו כנדרש באמצעות ראיות קבילות, ובאמצעות עדי תביעה מהימנים ומקצועיים.

הטיעון היחיד שיש לשים לב אליו, נוגע להפרה הנטענת להחלטת בית המשפט המחוזי, בנוגע להעברת חומר הראיות לסנגור. הסנגור טען, כאמור, שהמאשימה לא הציגה תעודת כיול של ה"ספקטרופוטומטר", בנוגע לבדיקות שנעשו, לא הציגה את נקודות הבדיקה של תעודת הכיול של "מד המוליכות", ולא הציגה את עמידת "מד PH" במפרט. עיון במסמכים נ/1 מעלה, שהמאשימה העבירה תעודות כיול של שני מכשירי הספקטרופוטומטר, אך לגבי אחד מהם – הכיול נעשה לאחר בדיקת הדגימות, והמעבדה לא מצאה את הכיול הרלבנטי למועד הבדיקה. לעניין זה התייחסתי בהכרעת דין זו לעיל. עוד המציא ב"כ המאשימה לסניגור את תעודות הכיול של מד ההגבה ומד המוליכות, ובנוגע להשגות הסנגור הנוספות, הוא יכול היה להפנות שאלות נוספות לנציגת המעבדה, כפי שביקש ממנו ב"כ המאשימה במסמך נ/1. מסקנתי, שב"כ המאשימה לא הפר את החלטת בית המשפט המחוזי, ולבטח לא הפרה שיש בה כדי לפגוע פגיעה כלשהי בהגנת הנאשמים או לקפחה.

סוף דבר

• • • 1. עלה בידי המאשימה להוכיח כנדרש, שהנאשמים ניהלו עסק בניגוד לתנאי רישיון העסק שניתן להם, לא נמנעו מכל פעולה העלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן, לא נקטו באמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתר לסילוק פסולת, ובנוגע לנאשמות 1-2: גרימת ריח חזק או בלתי סביר המפריע או עשוי להפריע לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים, ובנוגע לנאשמים 3-4: הפרת חובת נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו.

לא עלה בידי הנאשמים להוכיח, כי העבירות בוצעו שלא בידיעתם וכי הם עשו כל שנדרש ונקטו בכל האמצעים הסבירים לשם מניעת ביצוע העבירות. על כן הנני מרשיע כל אחד מהנאשמים בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשנית מיום 20.11.17 .

ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019, במעמד כל הצדדים.